מסקנות חפוזות 25 / עמיחי קטן

הפעם נזכיר כמה שחקנים שהצליחו לשדרג את המעמד האישי שלהם במהלך הסיבוב הראשון של הפלייאוף, מסקנה שכל אחת מהקבוצות שהעפילו לסיבוב השני יכולה לקחת מהסיבוב הראשון ונקודה על כל אחת מהסדרות של הסיבוב השני.

1. תגליות הסיבוב הראשון.

ברנדון קלארק – קלארק סומן כהברקה של ממפיס בדראפט 2019 עוד בשלב מוקדם של עונת 2020, והוא נבחר לחמישיית הרוקיז של אותה עונה יחד עם חברו לקבוצה מוראנט, אבל מאז הוא לא הצליח לעשות את הפריצה קדימה ונשאר סקורר בצבע שעולה מהספסל. עם זאת, הקשיים של הקו הקדמי של ממפיס מול מינסוטה הפכו את קלארק לגבוה הבכיר של ממפיס, והוא הגיב היטב עם 16.5 נקודות (שלישי בממפיס בסדרה) ו-9 ריבאונדים למשחק בסדרה (הוביל את ממפיס), כולל 3.8 ריבאונדים בהתקפה בכל ערב (שני בכל הליגה), יחד עם הגנה טובה על טאונס כשהיה צריך.

רג'י בולוק – כשבולוק חתם בקיץ בדאלאס הבדיחה הנפוצה הייתה על כך שדאלאס מחתימים כל דבר שמגיע מהניקס, אבל למרות ירידה קלה ביחס לעונה שעברה הוא היה לא רע. עם זאת, בפלייאוף בולוק הפך מהשחקן המשלים בדיעבד של החמישייה לשחקן 3&D מאוד משמעותי, כשהוא לוקח לא פחות מ-7 זריקות לשלוש בממוצע למשחק (כשזה רק מקום שלישי בדאלאס מאחורי לוקה ופיני-סמית).

ג'בון קרטר – שיא הקריירה של קרטר בנקודות למשחק במהלך עונה עומד על 4.9, אבל המעבר שלו למילווקי לקראת סוף העונה כנראה שינה משהו כי ב-20 משחקי העונה הסדירה במדי הבאקס הוא השתדרג ל-5.6 נקודות ב-55.8% לשלוש ו-65.8% אפקטיבי. בשני המשחקים הראשונים של הפלייאוף קרטר נדחק לקצה הספסל וקיבל דקות בודדות, אבל הפציעה של מידלטון אילצה את בודנהולזר לתת לו יותר מקום, והוא שומר על הקליעה הטובה, אבל בעיקר משתלב נהדר בהגנה של מילווקי כשהוא עוד עשוי לקחת דקות לחלק מהקבועים בהמשך.

ג'ורדן מקגלוגין – שחקן של 3.8 נקודות בעונה הסדירה שהחל לקבל דקות משמעותיות יותר ויותר בפלייאוף, גם בגלל בעיית העבירות של בברלי וגם בגלל הצורך של מינסוטה במנהל משחק חכם ויעיל. מקגלוגין קלע בפלייאוף 6.2 נקודות למשחק ב-82.4% אפקטיבי נהדר, והוסיף לכך יחס יוצא דופן של 17 אסיסטים על 2 איבודים, מה שגם הפך אותו לאחד שמקבל דקות בקלאץ' ופוטנציאל עתידי מעניין מאוד בקו האחורי של מינסוטה.

גוראן דראגיץ' – הזקן שבחבורה, שלא ברור האם הוא בכלל ימשיך ב-NBA אחרי ההדחה עם ברוקלין, אבל הוא הוכיח את עצמו שוב בפלייאוף. דראגיץ' קלע 10.5 נקודות ב-62.5% אפקטיבי בפלייאוף הזה, ובאופן אישי הוא היה יעיל התקפית וטוב יותר מרוב האחרים הגנתית. מצד שני, דראגיץ' לא ניצח משחק פלייאוף מאז 2020, כששנתיים רצוף הוא חבר בקבוצה היחידה שהודחה בסוויפ בסיבוב הראשון.

2. מסקנה על כל מנצחת בסיבוב הראשון.

מיאמי – שלשות. מיאמי לקחו 38.4 שלשות למשחק בסיבוב הראשון (מקום 2 אחרי דאלאס), שהם 44.9% מהזריקות שלהם מהשדה (גם מקום 2 אחרי דאלאס), אבל זה לא כל כך מוכיח את עצמו בינתיים כשהם היו עם 34.4% (מקום 11) לאורך הסדרה נגד אטלנטה. ספולסטרה בינתיים יכול לאפשר לעצמו לבחור בהגנה על חשבון ההתקפה ולספסל קלעים כמו דאנקן רובינסון, או להתמודד עם הפציעה של לאורי, אבל בהמשך מיאמי יצטרכו יותר קליעה או לזרוק פחות מבחוץ.

בוסטון – לקפוץ על הכוכבים. הסלטיקס קיבלו החלטה עקרונית להתמקד בדוראנט וקיירי לאורך הסדרה נגד ברוקלין, גם במחיר של מבטים פנויים לכל היתר, כולל הקלעים הטובים שבהם. התוצאה הייתה 42.8% אפקטיבי לדוראנט ו-50.8% לקיירי לאורך הסדרה, אבל מילס, קרי, בראון ודראגיץ' קלעו באחוזים נהדרים – 78.1%, 71.8%, 64.9% ו-62.5% אפקטיבי בהתאמה.

מילווקי – הגנה. ההגנה של האלופה הורידה את שיקגו ל-40.4% מהשדה ו-28.3% לשלוש, כלומר 46.1% אפקטיבי. אם לפני הסדרה דווקא ההגנה של שיקגו סומנה כנקודת תורפה, אז בפועל הם באו עם תכנית הגנתית שעבדה לא רע ב-2 המשחקים הראשונים, אבל ההגנה של הבאקס שלטה בצד השני באופן מובהק ולא אפשרה לשיקגו אפילו להיות קרובים.

פילדלפיה – הקליעה מבחוץ של הצוות המסייע. אם נוציא את אמביד והארדן מהמשוואה, אז יתר שחקני פילדלפיה עמדו על 39.2% לשלוש נגד טורונטו (65/166), כשהבולטים הם ניאנג (12/18), האריס (13/30), מקסי (15/37) ודני גרין (16/44). למעשה, הפער באחוזים בולט אצל הצוות המסייע בין הניצחונות (47.4%) וההפסדים (38.8%), אבל עוד יותר אצל אמביד והארדן – 36.1% בניצחונות לעומת 21.1% בהפסדים.

פיניקס – הנעת כדור. הסאנס היו עם 26.8 אסיסטים למשחק (מקום 2) לעומת 11 איבודים בלבד (מקום 3) בסיבוב הראשון, מה שהעניק להם יחס אסיסטים-איבודים של 2.44 (מקום ראשון, והכי הרבה לקבוצה בסדרת פלייאוף בשנתיים האחרונות). זה כמובן מתחיל בכריס פול וה-60 אסיסטים מול 6 איבודים לאורך הסדרה, אבל גם כל יתר שחקני החמישייה רשמו יחס אסיסטים-איבודים של 2 ומעלה.

ממפיס – רבעים אחרונים. לאורך הסדרה נגד מינסוטה, ממפיס ניצחו 33- 22.7 את הרבעים האחרונים (גם קלעו הכי הרבה וגם ספגו הכי מעט), יחד עם הכי הרבה ריבאונדים בהתקפה, ריבאונדים סך הכל, אסיסטים, חטיפות, זריקות וקליעות עונשין. זה כולל 3 קאמבקים מפיגור דו-ספרתי וכמה ניצחונות דרמטיים. למרות שמדובר בקבוצה הכי צעירה בסיבוב השני, ממפיס זו קבוצה שיש לה את היכולת לחזור מפיגור פעם אחר פעם.

גולדן סטייט – הפינה הימנית. גולדן סטייט עמדו בסיבוב הראשון על 3/20 בשלשות מהפינה הימנית, וזה אמנם לא מדגם מספיק, אבל הם גם היו עם האחוזים הנמוכים ביותר משם בעונה הסדירה (31.9%). קליי עם 2/9 משם לעומת 2/3 מהפינה השמאלית, פול עם 1/4 משמאל לעומת 2/2 מימין, פורטר עם 0/3 מימין ו-0/2 משמאל וסטף עם החטאה אחת פחות משמאל. באופן כללי, הווריורס מתקשים בקליעה מהפינות, בטח ביחס לטריו הקלעים הנהדר שלהם, ושווה לשים עין על זה.

דאלאס – שמירה על הכדור. דאלאס משחקים לאט ומסודר, והכדור נמצא כמעט באופן קבוע אצל אחד מ-3 מקבלי ההחלטות העיקריים – דונצ'יץ', ברונסון ודינווידי. כתוצאה מכך, הם מיעטו לאבד כדורים וסיימו עם 8.7 בלבד למשחק, הכי מעט לקבוצה בסדרת פלייאוף מאז שהספרס היו בפלייאוף. זה גם מאפשר להגנה שלהם להתמודד טוב יותר כשהאפשרות של התקפות מעבר יורדת מהלוח כמעט לחלוטין.

3. אחרי משחק אחד של הסיבוב השני.

מיאמי-פילדלפיה – שלשות פנויות. שתי הקבוצות ניסו לנטרל את השחקנים המובילים של היריבה, גם במחיר של מבטים נוחים לשלוש, ובמשחק הראשון זה עבד טוב לשתי ההגנות, כשמיאמי היו עם 7/30 בשלשות פנויות לעומת 4/28 אצל פילדלפיה. סביר שבהמשך זריקות ייכנסו קצת יותר, ושתי הקבוצות יצטרכו להתאים את ההגנות שלהן.

בוסטון-מילווקי – ההגנה של מילווקי על הצבע. טייטום סיים את המשחק הראשון עם 2/9 מהצבע, סמארט עם 2/5, רוברט וויליאמס עם 3/5, וויט עם 0/3 וכל היתר עם עד 2 זריקות מהצבע, ובסך הכל 10/31 מהצבע, מתוכם 10/22 באיזור המוגבל מתחת לסל ועוד 0/9 בשאר הצבע. גם ביום שבו הסלטיקס קלעו באחוזים סבירים לשלוש – 18/50 – 36% – משחק ההתקפה של בוסטון לא הצליח.

פיניקס-דאלאס – מיעוט איבודים. במשחק בין 2 קבוצות שמשחקות לאט ומסודר וממעטות לאבד כדור, ושתיהן מתמקדות בשמירה אישית וכפיית זריקות קשות ופחות כפיית איבודים על היריבות בהגנה. במשחק הראשון דאלאס איבדו 3 כדורים ב-2 הדקות הראשונות של המשחק, אבל רק עוד 6 כדורים בשאר המשחק, בעוד שפיניקס סיימו עם 10 איבודים בלבד. במשחק שבו שתי ההגנות לא ממש הצליחו לפגוע בקליעה של היריבות, ייתכן שהן ינסו להפעיל יותר לחץ על הנעת הכדור בהמשך.

ממפיס-גולדן סטייט – הקרב בצבע. על הנייר, לממפיס יש כלים משמעותיים יותר בקו הקדמי, אבל הווריורס שלטו בצבע במשחק הראשון עם 28/46 מהצבע לעומת 22/47 של ממפיס ויתרון 52- 47 בריבאונד. כך יצא שגם במשחק שבו ממפיס ניצחו בקרב השלשות והעונשין גולדן סטייט היו אלה שהשיגו את הניצחון הדרמטי.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  3. Berch

    3 מאי 2022 18:38:22

    תודה עמיחי, נקודות מעניינות העלית.
    לי רק שאלה
    "הפינה השמאלית"…. איפה זה?
    האם היא שמאלית להתקפה או להגנה?
    🤣

  4. עגל

    3 מאי 2022 20:25:02

    תודה עמיחי. נגעת בכמה נקודות מעניינות, חלקן לא ברורות מאליהן.
    רק הערה קטנה: אתה לא יכול לקחת את האחוזים מה-2 ואת האחוזים מה-3 ולעשות מזה אחוז אפקטיבי כי אתה צריך לדעת גם כמה זריקות היו מכל טווח.

  5. thetroll

    3 מאי 2022 21:28:10

    ממפיס-גולדן סטייט – הקרב בצבע. על הנייר, לממפיס יש כלים משמעותיים יותר בקו הקדמי, אבל הווריורס שלטו בצבע במשחק הראשון עם 28/46 מהצבע לעומת 22/47 של ממפיס ויתרון 52- 47 בריבאונד. כך יצא שגם במשחק שבו ממפיס ניצחו בקרב השלשות והעונשין גולדן סטייט היו אלה שהשיגו את הניצחון הדרמטי.
    אני עדין לא מבין את זה. זו סוג של חידה בעייני. איך זה יכול להיות? לגולדן סטייט אין סייז השחקן הכי גבוה שלה 6.9 ולמעשה אין לה סנטר קלאסי לוני זה סוג של פורוורד. נדמה לי שראיתי באיזה שהוא מקום שגם את הסדרה מול הנאגטס הם נצחו בצבע. מעניין איך הם עושים את זה. עוד לא הבנתי.

    2. פחית שימורים צמיגית של Ljos

      3 מאי 2022 21:38:20

      בגלל שגולדן סטייט גם מותחת את המגרש עם השלשות שלה אבל לא מסתפקת בזה. התנועה הבלתי פוסקת של סטף, קליי ופול מסביב לקשת מכריחה את ממפיס לחיות מחוץ לאיזור המחיה שלהם בצבע. ככה שמילי שנייה אחת של חוסר תשומת לב בהגנה של ממפיס מספיקה למסירה פנימה או חדירה שמשאירה צבע פרוץ לגמרי. ודבר דומה גם עם הריבאונדים, רק שבגלל טבע הזריקות של גולדן סטייט הם מתרחשים, בצד הזה של המגרש לפחות, הרבה יותר רחוק מהסל ממה שממפיס רוצה.

  7. קפיץ

    3 מאי 2022 23:22:24

    לגבי גולדן סטייט והריבאונדים יש לי תשובה קצת שכונה, אבל בטח תופסת (ואם לא יש פה מספיק חפרנים שיתקנו אותי): אתה זורק כדור מתשעה מטרים. פגעת בטבעת או קרש? וואללה, הכדור עף רחוק מהסל, וברגע הזה גובה נהיה פחות חשוב מטיימינג, זריזות, נחישות והדבר המוזר הזה שהיה לרודמן ובארקלי – התחושה איפה הכדור הולך ליפול…

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט