הפעם, נבחן את ההיסטוריה של סדרות הפלייאוף שהגיעו ליתרון 3- 0, כמה מהשחקנים הבולטים שמוצאים את עצמם לראשונה בפלייאוף וקצת את המחשבה ההתקפית וההגנתית במהלכים מכריעים של משחקים בפלייאוף הזה עד כה.

1. קאמבקים מפיגור 3- 0.

טרם הפלייאוף הזה, היו לנו 143 סדרות פלייאוף שבהן נרשם יתרון 3- 0 עבור אחת הקבוצות, כאשר בכל המקרים הקבוצה המובילה גם ניצחה בסדרה. עם זאת, ברוב המקרים הקבוצה המפסידה לקחה לפחות משחק אחד, כאשר בכמה מקרים היא הצליחה גם לעשות מעבר לזה ולפחות לגרום ליריבה להתאמץ קצת יותר. בטבלה הבאה נבחן את הנושא כמותית, ואז נציין את המקרים בהם היריבה לקחה 2 משחקים או יותר.

תוצאת הסדרה	סיבוב ראשון	חצי גמר אזורי	גמר אזורי	גמר	סך הכל
4- 0	32	30	18	9	89
4- 1	11	18	10	2	41
4- 2	3	2	3	2	10
4- 3	1	1	0	1	3
כל המקרים	47	51	31	14	143

בסך הכל, היו 13 מקרים קודמים שבהם קבוצה הצליחה לצמצם פיגור 3- 0 לפיגור 3- 2, כאשר ב-10 מהם היא הפסידה את משחק 6, ואילו ב-3 אחרים היא הצליחה לכפות משחק 7 כדי להפסיד בו. הנה רשימה כרונולוגית של כל המקרים בהם היה קאמבק מ-3- 0 ל-3- 2 לפחות, לא כולל את הפלייאוף הנוכחי:

1947 חצי גמר – שיקגו סטאגס נגד וושינגטון קאפיטולס 4- 2
1949 גמר – מיניאפוליס לייקרס נגד וושינגטון קאפיטולס 4- 2
1951 גמר – רוצ'סטר רויאלס נגד ניו-יורק ניקס 4- 3
1962 גמר מערב – לוס אנג'לס לייקרס נגד דטרויט פיסטונס 4- 2
1994 סיבוב שני – יוטה ג'אז נגד דנבר נאגטס 4- 3
1996 גמר – שיקגו בולס נגד סיאטל סופרסוניקס 4- 2
2000 סיבוב שני – אינדיאנה פייסרס נגד פילדלפיה סבנטי סיקסרס 4- 2
2003 סיבוב ראשון – דאלאס מאבריקס נגד פורטלנד טרייל בלייזרס 4- 3
2007 סיבוב שני – דטרויט פיסטונס נגד שיקגו בולס 4- 2
2010 גמר מזרח – בוסטון סלטיקס נגד אורלנדו מג'יק 4- 2
2013 סיבוב ראשון – ניו-יורק ניקס נגד בוסטון סלטיקס 4- 2
2013 סיבוב ראשון – אוקלהומה סיטי ת'אנדר נגד יוסטון רוקטס 4- 2
2015 סיבוב ראשון – שיקגו בולס נגד מילווקי באקס 4- 2

2. פלייאוף בכורה של שחקנים מובילים.

בכל עונה כמעט יש שחקנים מובילים שמוצאים את עצמם בפלייאוף לראשונה בקריירה ומקבלים הזדמנות להותיר רושם ראשון חיובי בשלבים המכריעים של העונה, רושם שלפעמים לוקח הרבה זמן לשנות אותו. הפעם ניקח חמישה שחקנים כאלה ונבחן את הנתונים שלהם, ומתוך כך ננסה להסיק איך הם מתמודדים עם הסיטואציה.

זאק לאבין (שיקגו בולס) – 19.3 נקודות, 5.3 ריבאונדים, 6 אסיסטים, 47.5% לשלוש, 50% אפקטיבי, 93.3% מהקו – לאבין ירד מיוסג' של 28.4% ל-23.2%, יחד עם ירידה צפויה של הפלייאוף והיריבה ביעילות, אפשר להגדיר את הפלייאוף הראשון של לאבין כמאכזב קצת, למרות שמבין הטריו של שיקגו (עם ווצ'ביץ' ודרוזן) יש מצב שהוא הכי פחות מאכזב.

ברנדון אינגרם (ניו-אורלינס פליקנס) – 28.2 נקודות, 6.4 ריבאונדים, 5.2 אסיסטים, 42.9% לשלוש, 53% אפקטיבי, 81.8% מהקו – אינגרם נותן פלייאוף נהדר, כולל 3 משחקי 30+ נקודות, ובסדרה שבה ההגנה של פיניקס מתמודדת נהדר עם ולנצ'יונאס ומקולום, אינגרם הוא זה שמוביל את הפליקנס לעמדה המפתיעה של 2 ניצחונות על הסאנס.

ג'ורדן פול (גולדן סטייט ווריורס) – 24.3 נקודות, 2.8 ריבאונדים, 5.8 אסיסטים, 1.5 חטיפות, 51.9% לשלוש, 73.1% אפקטיבי, 84% מהקו – פול פתח את הפלייאוף עם ימי קליעה יוצאי דופן, כשהוא המרוויח העיקרי מההרכב שבו יש שני קלעי שלשות שנחשבים עדיפים עליו. גם במשחקים שהוא קולע פחות, פול הוכיח את עצמו כמנהל משחק לאורך העונה וגם בפלייאוף בינתיים, אבל הוא צפוי להיתקל בהגנה מאתגרת יותר בהמשך, ויהיה מעניין להמשיך לעקוב.

אנתוני אדוארדס (מינסוטה טימברוולבס) – 24.2 נקודות, 4 ריבאונדים, 2.6 אסיסטים, חטיפה, 57.6% אפקטיבי, 40.4% לשלוש, 84.6% מהקו – אדוארדס נותן פלייאוף מעולה מבחינה אישית כשהשלשות נכנסות באחוזים טובים, וההגנה מתקשה לעצור אותו כשהוא נכנס לעניינים. בסדרה שבה ראסל מתקשה לקלוע, היכולת של אדוארדס, וגם טאונס שקולע היטב בפלייאוף, מאזנת את החסר עבור מינסוטה.

סקוטי בארנס (טורונטו ראפטורס) – 11 נקודות, 9.7 ריבאונדים, 4.7 אסיסטים, חטיפה, 45.5% אפקטיבי, 81.3% מהקו – בארנס גם נעדר משני משחקים בגלל פציעה, וגם מתקשה להיכנס לעניינים מבחינת קליעה, כולל 0/5 לשלוש בינתיים. הגנתית הוא עושה עבודה טובה, והחזרה שלו בוודאי סייעה לראפטורס לנצח את שני המשחקים האחרונים, אבל הוא יקווה לתרום יותר בהתקפה בהמשך.

3. מהלכים מכריעים.

לאורך הפלייאוף, היו לנו כבר כמה משחקים צמודים, בתקווה שיהיו לנו עוד הרבה מאוד לאורך הפלייאוף. אני רוצה הפעם לבחון 5 מהלכים מכריעים מהימים האחרונים ולנסות להבין את האסטרטגיה ההתקפית וההגנתית בכל אחד מהמקרים.

נתחיל עם המשחק של גולדן סטייט נגד דנבר ביום ראשון, וקודם כל האיבוד של פורטר שניסה להרים את וויגינס לאלי-הופ. הניתור המרשים של ריברס לחטיפה עשה את שלו, אבל אני רוצה להצביע על האופן שבו הצליחו לבודד את וויגינס למיס-מאצ' מול ריברס הנמוך יותר, כלומר המיקום של השחקנים – ג'ורדן פול מאחורי החצי, כאפשרות נוחה למסירה במקרה של לחץ, וסטף וקליי בפינה בצד הקרוב להוצאת החוץ, מה שגורם להגנה להתמקד בהם ולעשות חילופים אוטומטיים, בזמן שוויגינס בצד החלש מתמודד רק עם שחקן אחד.

כאמור, ריברס חטף את הכדור, ואחרי כמה שניות דנבר לקחו פסק זמן. התרגיל של הנאגטס הוא פיק-אנד-רול גבוה (כלומר, מטר או יותר מאחורי קשת ה-3) של מוריס ויוקיץ', כשיוקיץ' מזהה את העזרה ומוצא את בארטון לשלשה פנויה שסוגרת את המשחק. בצד ההגנתי, אפשר לראות את סטף ופול ששומרים על ריברס ובארטון בהתאמה בתחילת המהלך, ובעוד שסטף מגיע לעזרה תוך כדי שמירה על קשר עין מריברס, פול נשאר עמוק בצבע וכל מה שהוא יכול לעשות זה לנסות להמר על חטיפה בזמן שבארטון נשאר פנוי.

נעבור לצמד המשחקים של הלילה, ונתחיל עם המהלך שנעל את הסדרה בין מיאמי לאטלנטה. כדור של אטלנטה בפיגור 3 עם 5.2 שניות לסיום, והם מוציאים אותו מהפינה. נדלג על הניסיון הראשון בו ההוקס לא הצליחו למצוא מסירה ולקחו פסק זמן ונעבור לניסיון השני, בו הם כבר ללא פסקי זמן.

מי שמוציא את הכדור הוא דלון רייט, והתרגיל של אטלנטה מורכב מ-2 שלבים – השלב הראשון הוא חסימה מדורגת של טריי יאנג, גלינארי ואוקונגו כשהרטר נע מאחורי החסימות לפינה, והשלב השני הוא המשך התנועה של הרטר לפינה הנגדית והמשך עם כיוון השעון כשבמקביל יאנג רץ על הקשת מבחוץ וגלינארי מבפנים, כשאוקונגו מנצל את זה שאדבאיו רחוק ממנו וחוסם את טאקר ששומר על גלינארי.

בצד של מיאמי, מקס סטרוס ששומר על הוצאת הכדור מתפקד כשחקן חופשי שיכול לעזור כשצריך, כמו גם אדבאיו ששומר על אוקונגו, בעוד אולדיפו שומר על יאנג, וינסנט על הרטר וטאקר על גלינארי. עם כל התרגיל המורכב של ההוקס, סטרוס מלווה במבט את הרטר בשלב הראשון ומשאיר אותו לוינסנט כשהוא רואה שהתרגיל ממשיך, אדבאיו עושה אותו דבר בתנועה של גלינארי עד שסטרוס מתפנה אליו והחסימה של אוקונגו על טאקר מאלצת אותו להיצמד אליו, אחרי שהוא ראה שאדבאיו וסטרוס סוגרים את גלינארי.

בסופה של תנועה רבה, אטלנטה לא הצליחו לסדר למישהו להיות פנוי, אז רייט מוסר ברגע האחרון לגלינארי בפינה הקרובה ובורח לפינה הנגדית כשאדבאיו הולך לסגור אותו אחרי שסטרוס עבר לגלינארי. ברגע שהכדור מגיע לגלינארי מגיע טאקר לשמירה כפולה, כשהוא יודע שאת אוקונגו אפשר להשאיר פנוי. כששחקן תקוע בפינה עם שני שחקנים עליו, זה לא עוזר לו שיש שחקן אחר פנוי בצד הרחוק, ומה שהוא צריך זה שהחברים שלו ינצלו את זה שאחד מהם פנוי כדי לייצר אפשרות מסירה קרובה וריאלית יותר.

בשלב הזה, גלינארי תקוע בפינה עם שני שומרים עליו ומחפש אפשרויות קרובות למסירה. מי שמזהה את המצב הבעייתי הוא הרטר שממשיך את התנועה שלו ומנסה לייצר אפשרות, אבל וינסנט צמוד אליו, אדבאיו מתקרב לאיזור ואפילו אולדיפו עוזר כשהוא רואה שיאנג רחוק ולא מתכוון להתקרב. גלינארי נשאר בלי ברירה ומוסר מזווית קשה מאוד לרייט שמנסה להתקרב ולהציל את המצב, אבל אדבאיו קורא את המסירה וסוגר את הסדרה.

נעבור למשחק של ממפיס נגד מינסוטה, ונתחיל עם המהלך של מינסוטה, 8.2 שניות לסיום בפיגור 3, כשאת בברלי שיצא בעבירות מחליף מקגלוגין שמילא תפקיד מפתח במהלך. עוד לפני הוצאת הכדור, מינסוטה מנצלים את הסיטואציה וההבנה שממפיס יחליפו אוטומטית בהגנה, ומייצרים מיס-מאצ' של מוראנט על אדוארדס, ורק אז הכדור יוצא לטאונס הקרוב שמיד מחזיר למקגלוגין.

לפני שנתאר את המשך המהלך, נעבור לשאלת העבירה ביתרון 3. אני לא מתכוון לדיון העקרוני האם זה דבר טוב או לא, אלא לשאלה האם ומתי במהלך הספציפי הזה הייתה לממפיס הזדמנות לעשות עבירה. הרגע היחיד בו היה שחקן הגנה מספיק קרוב הוא זה שבו הכדור אצל טאונס שמיד מחזיר למקגלוגין, אבל גם אם נניח שלא עדיף לחכות כמה שניות עד לביצוע העבירה כדי לבזבז עוד קצת זמן, הרי שטאונס שחרר מיד את הכדור בדיוק מהסיבה הזאת, כך שעבירה של ברוקס במצב הזה הייתה עשויה להיות עבירה בלי כדור שמשמעה זריקת עונשין וכדור מהצד.

נחזור חזרה למהלך. מקגלוגין יודע שהוא יותר מהיר מקייל אנדרסון ששומר עליו, משהו שמשותף לכל שחקני ה-NBA בערך, כך שאנדרסון דואג למנוע שלשה פוטנציאלית, אבל מקגלוגין מרוויח יתרון של צעד שמאפשר לו מסירה נוחה. בינתיים, ראסל נמצא בפינה ליד איפה שהוציאו את הכדור עם ביין עליו, בעוד אדוארדס נע לפינה השנייה כשהוא נעזר בחסימה של מקדניאלס על מוראנט. כאן שוב אמור להיות חילוף שיביא את קלארק לסגור את אדוארדס, אבל קלארק מאחר ברגע וזה מספיק לאדוארדס כדי לתפור שלשה פנויה ולקבוע שוויון.

שוויון 109, 3.7 שניות לסיום, וגם 2-2 במשחק הבא שכבר החל בין הסאנס לפליקנס. הפעם הכדור של ממפיס כשמינסוטה לא מחליפים, אלא עוברים מעל חסימות, כדי להימנע ממיס-מאצ'ים, שהרי ממפיס לא צריכים דווקא שלשה. הניסיון של אדוארדס לעבור מעל החסימה של ביין מאפשרת למוראנט יתרון של צעד, יתרון שגדל עוד יותר כשאדוארדס מהמר על חטיפה ונכשל.

ונדרבילט מזהה את המצב ומגיע לסגור את החדירה של מוראנט, כשהוא אפילו מתזמן את העזרה שלו בצורה שמקשה על מוראנט למצוא את ביין הפנוי, אבל מוראנט בצבע עם שומר אחד בלבד לרוב ייגמר בליי-אפ אקרובטי ומדויק, אם לא דאנק מהדהד, כשגם המקרה הזה לא שונה. כאן חשוב לשים לב לריווח המירבי של ממפיס, כולל הרכב שמאפשר את זה – ביין, ברוקס, טיוס ג'ונס וקייל אנדרסון ליד מוראנט, מה שגורם לכך שההתקבצות של שחקני מינסוטה בצבע היא כבר בשלב שבו מסתכלים למעלה על הכדור.