פריוויו פלייאוף: מיאמי (1)  – אטלנטה (9…)

פריוויו פלייאוף: מיאמי (1) – אטלנטה (9…)

מפגשים העונה:

המאזן העונה בין הקבוצות עד עתה הוא 1-3 למיאמי, כולל בלוואו-אאוט אחד ושלושה משחקים צמודים. באמצע ינואר, השתיים נפגשו בשני משחקים רצופים. בראשון, באטלנטה, מיאמי הביסה את ההוקס, בלי רוב החמישיה הקלאסית אבל עם כמעט ט"ד של טיילר הירו, דאבל דאבלים של מרטין וירוטסבן, ודאבל פיגרים לרובינסון ,וינסנט, טאקר וסטרוס. כשמנגד, כולם מתקשים, אבל קולינס, יאנג, האנטר ובוגדן בוגדן מתחלקים ב 61 כמעט שווה בשווה. במשחק השני, אטלנטה הובילה ב-2 עם דקה ושייבה לסיום, אבל ריצת 0-8 של מיאמי, עשתה את זה 0-2 ביניהן במיאמי. שוב, הירו הוביל שביעיית דאבל פיגריסטים עם 24, באטלר עשתה דאבל דאבל של 23 ו 10 אס', טאקר שקלע 4 מ-8 האחרונות סיים עם 17, כמו גם ירוטסבן שהוריד 11 ריב', סטרוס הוסיף 16 ודדמון 12. באטלנטה יאנג קלע 24 עם 9 אס', האנטר 20, גאלינרי, קולינס והוארטר הוסיפו כ-50 נקודות ביניהם.

המשחק השלישי שוחק בדיוק שבוע לאחר מכן, אטלנטה נטלה את ההובלה ברבע השני, והובילה בבטחה (עד 16 הפרש) עד בערך אמצע הרבע האחרון. משם, מיאמי אמנם התקמבה באופן רציני אבל החטיאה את שלוש הזריקות האחרונות שלה, ואטלנטה ניצלה בעור שיניה ב-2 הפרש. יאנג קלע 28, הוארטר 21, קולינס 15 והאנטר הוסיף 13+ 10 ריב' כשאת מיאמי, הפעם ללא הירו, מוביל באם אדביו עם 21, רובינסון עם 5 שלשות ו 19 נק', באטלר עם 13, אבל 8+8 בריב' ואס', וינסנט, סטרוס ומרטין עם דאבל דאבלים. גם המשחק הרביעי ששוחק לפני שבוע ויום, היה צמוד, וגם בו (בפעם השלישית) היה יתרון לאטלנטה (6 נק', 5 דקות לסיום) אבל סיום של מיאמי שהפעם שוב ניצחה ב-4 הפרש. אדביו שוב הוביל עם 24, באטלר 20, לאורי 16, הירו 15 ו 9 אס', וינסנט קלע 11. כשבאטלנטה יאנג עם הצגה של 35 ו 8 אס', בוגדן בוגדן עם 25, קפלה עם 17 ו 14 ריב', והוארטר קלע 15.

העונה של מיאמי – ראשונה מבין שוות

בעונה מאד צמודה וצפופה בצמרת המזרחית, מיאמי איכשהו היתה שם תמיד. היא אמנם הובילה ספורדית לפני סוף ינואר כשגם שיקגו, מילווקי, קליבלנד וברוקלין נראות טוב, אבל כבר בסוף ינואר מיאמי נטלה את המקום הראשון, ועד סוף ינואר החליפה הובלה לעיתים עם שיקגו, אבל מסוף פברואר ועד סוף העונה, מיאמי הובילה את המזרח, תמיד ב 2-3 נצחונות הפרש מהבאה אחריה, ואיכשהו היא סיימה את העונה במקום הראשון במזרח למרות רק 53 נצחונות. במשך העונה, הקבוצה שיחקה עם לא מעט רוטציות בעיקר בגלל פציעות, כשפרט לדאנקן רובינסון ופי.ג'יי טאקר, אף שחקן אחר לא שיחק יותר מ 70 משחקים העונה, ובמיוחד זכורה ההיעדרות של באם אדביו בעקבותיה ירוטסבן קיבל דקות רבות (ואחרי שבאם חזר, התורכי ירד לקצה הספסל). כך או כך, לקבוצה יש שלושה כוכבים מרכזיים אבל רוטציה רחבה ונאה.

ג'ימי באטלר הוא כמובן האיש הראשי והיחיד בקבוצה שאפשר לומר שהוא סוג של סופרסטאר, גם אם חתיכת "טיפוס", כשגם השנה הוא ממשיך לתת מספרים טיפוסיים, וממשיך לא לקלוע (או לנסות לקלוע) לשלוש. תמיד אול אראונדר הגנתי מצוין, ותמיד מישהו שאסוציאטיבית אקשר אותו לשני הסווינגמנים האול אראונדרים המאד הגנתיים האחרים שהגיעו פחות או יותר איתו לליגה (קוואי ופול ג'ורג').

טיילר הירו הוא הכוכב שלידו, לאחר עונה אדירה כשכמעט בטוח שהוא יזכה בתואר השחקן השישי של העונה. אחד השחקנים האטרקטיביים בליגה, הוא מאד אקספלוסיבי למרות אתלטיות בינונית בסך הכל. 21 נקודות עם 40% מהשלוש הם מספרים נפלאים לשחקן שיוצר לעצמו נפלא אבל גם יודע למסור לאחרים. וחוץ מזה, הוא גם מלההעאטלשסק"י (מועמד להיות השחקן האהוב על אבי טרכטמן לאחר שסטף קרי יפרוש).

השלישי הוא כמובן באם אדביו בעונתו החמישית בליגה, והעונה השלישית הרצופה בה הוא משחק ככוכב. פרט ליוקיץ' (כמובן), באם הוא הפוינט סנטר הטוב בעולם, מוסר בחסד עליון (גם אם השנה , הירו לקח על עצמו יותר הולכת כדור, ולכן באם נדחק קצת מהבחינה הזאת, יחסית לשנים קודמות), שומר טוב מאד ובלי שום ספק אחד מהסנטרים הטובים בליגה, גם אם לא בקליבר של שני הסופרסטארים של העמדה (יוקיץ' ואמביד)

אחד מהם יותר יציב מהשני…

משלימים אותם – קייל לאורי בעונתו הראשונה מחוץ לטורונטו מאז 2013. אמנם כבר בן 35 אבל לגמרי רכז פותח לגיטימי בליגה. פי.ג'יי טאקר מיודענו, עדיין שחקן הגנה מעולה (במיוחד על שחקנים גבוהים ממנו בהרבה) וצלף שלשות מהפינה מדופלם (41.5% מהשלוש השנה), כשאת החמישייה משלים השארפ שוטר שהוא דאנקן רובינסון. אם כי, בשנה מאד מאד סטריקית מבחינתו, היו לו משחקים בהם הוא לא הפסיק לקלוע (קלע 6+ שלשות בשמונה משחקים שונים השנה), לצד משחקים בהם הוא לא הפסיק להחטיא (17 משחקים בהם זרק לפחות 5 שלשות, וקלע פחות מ 20% מהם). המזל של מיאמי הוא שלצד חוסר היציבות של דאנקן רובינסון, הם גילו קלעי שלשות לא פחות אקספלוסיבי וקצת יותר יציב – מקס סטרוס שקלע 2.7 שלשות ב 41% השנה, וגם נותן הגנה טובה למדי.

בשורה השלישית של השחקנים, אפשר לדבר על גייב וינסנט שנכנס לנעליו של קנדריק נאן בתור הרכז המחליף, ועשה עבודה נאה, במיוחד במשחקים בהם לאורי לא שיחק, כיילב מרטין הסולידי, וצמד הגבוהים דדמון וירוטסבן (שכאמור, נדחק לספסל, למרות שהיה טוב מאד בזמן ההיעדרות הארוכה של באם).

בסך הכל, מדובר בקבוצה עמוקה בכל עמדה. מנהלי משחקים טובים (באטלר, הירו, לאורי), צלפים לבנים מדופלמים (רובינסון, סטרוס), גבוהים חזקים והגנתיים וכמה סווינגמנים כלבוינקים מעולים (מרטין, טאקר). קבוצה שאולי החולשה היחידה בה היא שאין בה יוצר ברמה הכי הכי גבוהה, למרות שבינינו, טיילר הירו כמעט שם.

העונה של אטלנטה – איכשהו בסוף זה עבד…

אחרי גמר המזרח המפתיע שלהם מהעונה שעברה, כולם ציפו שאטלנטה תמשיך להיות קבוצת צמרת מזרחית רצינית, ולכן כולם הופתעו שאחרי 48 משחקים, רגע לפני פגרת האולסטאר, אטלנטה החזיקה את המקום ה-12 במזרח. מקום שכמובן לא מוביל לשום מקום. אבל ההתדרדרות של וושינגטון ושל הניקס, וקצת אחר כך גם של שרלוט, הצליחה בסופו של דבר להכניס את אטלנטה למקום התשיעי. ומשם שני נצחונות על אותה שארלוט ועל קליבלנד בפליי-אין מחזירים את אטלנטה לפלייאוף.

Image result for trae young
"מעניין אם אוכל לראות את הקרחת שלי אם אסתכל מספיק למעלה"

את הקבוצה מוביל כרגיל, טריי יאנג והחוצפה הבלתי נגמרת של האיש והקדחת הדלילה, עם עוד עונה של המון המון נקודות (28.4), המון אסיסטים (9.7) והמון שלשות מסוף העולם. ג'ון קולינס, כרגיל הוא האיש השני, אבל חובה לציין שהוא נותן עונה פחות טובה מאשר העונות הקודמות שלו, הן מבחינת נקודות, הן מבחינת ריבאונדים והן מבחינת אחוזים, ונדמה שאולי הוא מתחיל להרגיש סופית כמו כינור שני. כך או כך, הוא היה פצוע במשך חלקים נרחבים מאד מהעונה, ולמרות שדי ברור שהוא יחזור לפלייאוף, לא ברור מתי בדיוק זה יקרה, ואם זה יקרה כבר מחר, שבוע הבא או רק במשחקים האחרונים של הסדרה הזאת. הכוכב השלישי של הקבוצה הוא ככל הנראה בוגדן בוגדן(וביץ') שכמו טיילר הירו, עולה בעיקר מהספסל, ועושה המון נזק. הוא אמנם לא יוצר ברמה של הירו, אבל יש לו יכולת באמת מדהימה לשחק ללא הכדור והוא קלעי אמנם קצת סטריקי, אך ממזרי לגמרי מהשלוש.

השורה השניה של שחקני הקבוצה הם הפורוורד דיאנדרה האנטר, הגארד הלא יציב (אבל כשהוא טוב הוא מעולה) קווין הוארטר וכמובן קלינט קאפלה שגם השנה נגח את המסירות של הארד… כלומר, של יאנג, וגם השנה נתן דאבל דאבל כשהוא ממשיך להיות אחד הריבאונדים הטובים בעולם.

בשורה השלישית, אפשר ברצינות להזכיר רק שניים. את אוקונגוו האתלטי והחזק שנותן בעיקר הגנה טובה בעמדות הפנים וכמובן כמובן את דנילו גאלינרי שגם בגיל 34, ממשיך להיות צלף אלגנטי, ועדיין האיטלקי הטוב בכל הזמנים.

סיכום וסיכויים:

אבחן את זה, פרמטר אחר פרמטר.

סופרסטאר – תמיד אומרים שסופרסטארים מנצחים פלייאופים. אז הסופרסטאר של הסדרה הזאת שייך דווקא לאטלנטה. למרות זאת, אני אישית לא באמת מאמין שטיילר הירו שחקן כל כך פחות טוב מאשר יאנג. ואילו, באטלר בשיאו הוא שחקן עצום, השאלה היא רק איזה באטלר בדיוק נראה בסדרה הזאת. כך או כך, אם מדברים על הסופרסטאר של הסדרה – אז כן, יאנג. אם השאלה למי יש יותר אולסטארים – למיאמי יש 2 מול 1.

עומק – אבל זה לא ברמת האולסטארים. למיאמי יש עשירייה ממש ממש חביבה, ועומק בכל עמדה ועמדה. לאטלנטה יש בקושי שמינייה, וגם זה אם סופרים את ג'ון קולינס, שלכו תדעו איך יחזור

הגנה על גבוהים – כבר הזכרנו את העובדה שפי.ג'יי טאקר אוהב לתת קונטרה לגבוהים, וברגע שג'ון קולינס יחזור הוא בטח יחווה את זה על בשרו. אבל מה שמעניין יותר הוא שאם תסתכלו על רשימת הקלעים בארבעת המשחקים ששתי הקבוצות שיחקו השנה, תראו שבאם הוביל את שני המשחקים מאז החזרה שלו, וזה לא מקרי, כי גם ירוטסבן נתן משחקים נפלאים בשני המשחקים הראשונים בין שתי הקבוצות. בסופו של דבר, אין לאטלנטה איך לעצור את באם, וכבר הוכחנו שאין להם איך לעצור את הירו (כי ההגנה של יאנג. פחחח…)

ניסיון פלייאוף – מיאמי עשתה גמר ליגה לפני שנתיים, אטלנטה גמר מזרח לפני שנה. לשתי הקבוצות יש לא מעט, למרות שרק לאחת מהן יש את באטלר ואת טאקר. מצד שני, לאטלנטה יש את החוצפה הבלתי נגמרת של יאנג, ואת החוצפה הסבירה מאד של בוגדנוביץ', כך שהיתרון של מיאמי כאן הוא לא כל כך משמעותי.

וחוץ מזה?

  1. אין שתי קבוצות שקולעות שלשות באחוזים יותר טובים משתי הקבוצות האלה. צפו למלחמה בפרמטר.
  2. מיאמי מאבדת המון, אבל אטלנטה לא חוטפת המון, אז לא בטוח אם יש מישהו שיכול לנצל את העובדה הזאת
  3. אטלנטה היא קבוצה התקפית של ממש. קולעת המון, סופגת המון. נדמה לי שההגנה של מיאמי (חמישית בליגה) בנויה בדיוק בשביל לחנוק אותה)
  4. למיאמי יש את פי.ג'יי טאקר, ולכן היא מובילה את כל הליגה בנסיונות מהשלוש מהפינה… תעשו עם המידע הזה מה שאתם רוצים.

מסקנה:

למיאמי יש יתרון בכל מקום. לכאורה לאטלנטה יש קצת יותר ביצים אבל זה רק לכאורה, כי למיאמי יש את טיילר הירו שגם לו יש ביצים ממש גדולות. עם קולינס, אטלנטה יכולה לחלום על משחק 6 ולהפסיד ב-5. בלי קולינס, אטלנטה יכולה לחלום על משחק 6 ולהפסיד ב-5 אבל אולי אפילו ב-4.

לפוסט הזה יש 43 תגובות

    1. שמעון הרבה דברים שמענו ממך כאן אבל זה???
      תיקח בחשבון שאם זה לא קורה זה יעלה לך ביוקר.
      אתה מדבר על מיאמי כן?
      תן כבוד. זה לא הפליאין.
      מבחינתי זו סדרה מעניינת שלא ניתן לדעת מה יקרה בה חוץ מזה שמיאמי לוקחת אותה. בחמש 🤪

  1. תודה אבי אחלה פריוויו שבעולם
    .
    צריך לא מעט טיפשות אההה סליחה צריך לא מעט חוצפה בשביל לכתוב את מה שאני הולך לכתוב. כמה עוד חרא בנאדם יאכל משחקן (האנטר) ומקבוצה (ניצי החול) וימשיך להאמין בה? אבל אני מכור וטיפש אהה וחצוף אז אכתוב בכל זאת.
    .
    אני חושב שאנחנו נעבור את ההיט. לטעמי להיט חסר סטאר פאוור ובטח שהם לא קבוצה שמנגנת על החסרונות של ההוקס (לדוגמה שחקני בידוד טובים סטייל יוסטון או ברוקלין). ההגנה של ההוקס הייתה מזעזת במשך רוב השנה אבל ככל שהתקרב העונה לסיומה ובטח מי שראה את משחקי הפלייאין יכול היה להיווכח שההגנה של ההוקס חזרה. היכולת שלה לבוא לעזרה היא מצויינת. דווקא על באטלר יש לנו את השחקן לזרוק (האנטר) שבמפגשים ביניהם לזכרוני שמר עליו בצורה פנטסטית. גם לבאם יש את התאום שלו (אוקונגוו שהולך לקבל הרבה מאוד דקות לאחר הפציעה של קפלה) ואני ממש לא חושש מהיכולת של באם באחד על אחד. הירו הוא בעיה אבל דילון רייט עם כל ה0 התקפה שהוא מביא הוא הפך להיות וואחד שומר בהוקס. בטח שלא יאנג הולך לשמור עליו. בעצם להיט יש 2 שחקנים יוצרים + באם שהוא חצי כזה. להוקס יש את יאנג ועוד כמה חצאים בדמות בוגי גאלו והרטר וקולינס. לדעתי זה אמור להספיק להוקס
    בברכת ראש בקיר
    ההוקס ב6.

    1. האנטר צריך לטפל בהירו הוא יותר מסוכן מבאטלר. באטלר חצי נגר יכול לתפוס יום אבל אין לו שלשות ומיד ריינג. אותי מדאיגים הירו ודווקא גייב וינסנט וסטרוס שלא יתחילו לשלשל שלשות. שיתנו לגימי ואדביו לנהל את העיניינים נסתדר איתם. אוקונגו עדיף על קאפלה.
      טאקר יכין גולגולת מקולינס שנראה לי עולה לשחק פצוע, הוא לא יכל עליו בריא אז פצוע? אבל עדיף שיהיה בכל זאת לאיום מה3.
      העכברוש צריך לתת היום איזה 35 ו-15 או 40+

    2. אוהד אמיתי ממשיך להאמין גם כשקשה.
      אבל לדעתי אי אפשר לרמות ככה, מיאמי בראשות הטבלה בצדק רב, ומצד שני ההוקס אמנם התעוררו יפה מאוד אבל זה לא יספיק הפעם.
      למיאמי אכן חסר סטאר פאואר אבל כל השאר בסדר גמור. אצלי בבראקט הם משחקים מול מילווקי בגמר המזרח

  2. מודה, אף פעם לא הבנתי את השנאה פה באתר ללברון. כולה שחקן בצד השני של העולם, חשבתי לעצמי, מה נסגר איתכם?
    ואז הגיע יאנג. כזה דבר מעצבן, מרתיח, שחצן ומעיק לא ראיתי בחיים. הוא גורם לי לקלל כמו פיראט וסוחט ממני את כל התסכול שלא ידעתי שחבוי בי. התבאסתי רצח שהם ניצחו בפלייאין, אז אני מקווה שלפחות יעופו בסוויפ משפיל וכואב מול מיאמי (נשבע שבד"כ אני אדם חביב ושוחר שלום..)
    תודה על הפריוויו!

  3. תודה אבי, אחלה פריוויו.
    סדרה שבה קשה לי להחליט בעד מי אני, ואני מאמין שגם תהיה צמודה, לפחות ברמת המשחקים. אני חושב שמיאמי ינצחו 4- 1 או 4- 2 עם הרבה משחקים צמודים, אבל טריי יאנג הוא כוכב גדול יותר מכל מה שיש למיאמי כרגע, והוא יודע לתקן את מה שהוא מחרב (המחצית השנייה לעומת הראשונה בקליבלנד).

  4. יופי פריוויו, מאמין שיהיה קשה מהצפוי אבל בסוף מיאמי ב-7, אקס פקטור הוא דווקא קייל לאורי ומה שיעשה מול יאנג בשני הצדדים. אטלנטה לדעתי צריכים בהתקפה לנסות לרווח כמה שיותר, להוציא את באם מחוץ לצבע ולהקשות עליו, ובהגנה לשבור את החסימות שמסדרות את השלשות לרובינסון וסטרוס.

    1. הבעיה של ההוקס זה ההגנה שלהם שלא יתנו קליר פאת. גייב וינסנט הזה ניגב כל משחק שראיתי את ההיט (איזה 4 כאלה היו). צריך לאסוף את הגולגולת של הירו. אם הוא מנוטרל מיאמי יפגעו מאד הוא השחקן הכי טוב שלהם. האנטר אמור להצליח במשימה הזאת ולשמור על השלשות של וינסנט וסטרוס ורובינסון. אוקונגו יחסל את אדביו ב1 על 1.

      בוגדן ורייט יכולים לעמוד מול באטלר צריך לסגור לו את החדירה.

      כמו שאני מכיר את ההיט הם יביאו דאבל וטריפל טים על טריי כל הסידרה האחרים יצטרכו לפגוע מה3

  5. עם פי ג'יי טאקר אני לא ממש רואה איך לאטלנטה יש בכלל סיכוי לעשות משהו.
    מהמר על מיאמי ב 6, כי גם טאקר יתעייף…..
    כבר לא צעיר, הבחור
    🙂

  6. שם את הדראכמות שלי על מיאמי. גם קארמטית, לא הייתי רוצה שההוקס יחשבו שאפשר לזרוק כל העונה ולהזדחל ברגע האחרון לפלייאין. זה לא פרס על עצלנות. זה מתחבר גם למה שיאנג אמר במהלך העונה על חוסר החשיבות שלה, שגורם לי לרצות לראות אותו יוצא לפגרה מוקדם השנה.
    תודה רבה על הפריוויו המשובח

  7. מיאמי משחקים אותו כדורסל כל העונה הרגילה שום דבר לא ישתנה בפלייאוף. האקס פקטור מבחינתם זה אולדפיו שחזר טוב מפציעה
    רובינסון שחקן אם קליעה לא אמינה בשיט בתקופה האחרונה. ההוקס יתקפו אותו בכל הזדמנות שתהיה להם.
    וינסנט הולך לרדוף אחריי טריי כל המשחק כמו חולה כלבת. אבל לדעתי זה לא יספיק. אטלנטה בבית קבוצה חזקה, קיצור אטלנטה ב-6

  8. שמעון איפה היית אתמול במשחק ממפיס-מיני?
    לא שמענו אותך מיילל על כל הקליר פאת'ס שהיו שם, מה רק במשחקים של הלייקרס?
    היום בערב אני עושה לך מסדר

    1. בחייך היו מלא. ככה זה, משחק מהיר עם התקפות מעבר, עם שחקנים כאלה אתלטיים, מספיק שתאחר בחצי שניה והיריב שם את הכדור בסל.
      גם בסרטון שעכשיו העלית מדובר על חצי שניה של חוסר ריכוז או אי הבנה קטנה בהגנה, והמתקיף כל כך מהיר שאתה לא מספיק לעצור אותו בלי עבירה, ולכן כשהמגן מבין שהוא מאחר הוא אפילו לא מנסה.
      ללברון יתרון כי הוא גדול ומהיר אבל כפי שקל לראות אפילו אבדיה יכול להגיע לקליר פאת'ס כאלה.

      1. מה הכוונה לאחר בחצי דנייה הם לא אמורים להירדם זה העבודה שלהם. היית אומר את זה על רופא בניתוח?
        זה פאשלה של ברוקס לא משנה איך תהפוך את זה.
        הדיפוט תורם לזה מאד גם המגן מפחד לשמור ומנסה להימנע כמה שיותר ממגע לכן לפעמיםמשחקנים ש2 מטר מהמתקיף עדיין עוברים אותם כמו אוויר כי הם מפחדים משריקת אוויר.
        השיפוט שנים הינדס הגנות בחסותו

        1. זה גם קשור לשיפוט אבל ממש מעט. המגרש מאוד מרווח והיום כל אחד קולע מהשלוש כמו רג'י מילר – תאר לך שחקן שעומד ליד הקשת, יש לו אפשרות לעשות צעד מהיר ימינה תוך קבלת כדור ועליה לקליעה, או לעשות צעד קדימה ולקבל כדור "בקליר פאת'" אל הסל. למגן אין הרבה מה לעשות, הוא חייב קצת להמר. עכשיו, אם המתקיפים היו איטיים כמו בשנות ה-80 וה-90 זאת היתה פחות בעיה, ובעיקר בלי האיום של קליעה מרחוק.

  9. תודה אבי, אחלה פריוויו.
    מיאמי לוקחת ב 5-6 משחקים.
    בגלל ההגנה של ההוקס.
    בגלל הגבוהים שלהם.
    בגלל שבעמדת המאמן זאת לא ממש תחרות.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט