בני הרצליה מחזיקת הגביע – סיקור מהשטח לגמר גביע המדינה / זיו פנמה ועמיחי קטן

אתר איגוד הכדורסל

בני הרצליה – הפועל תל-אביב 87- 82:

עמיחי: אחרי שני חצאי הגמר בימים ראשון-שני, חמישי היה היום של הגמר. הפעם אני כבר המנוסה שבחבורה, כשמדובר בסיקור מהשטח השלישי שלי השבוע והחמישי העונה ובכלל, ומי שהצטטרף אלי הפעם להופעת בכורה הוא זיו פנמה, שיקבל גם הוא את הרשות לפתוח בהקדמה אישית ארוכה.

זיו: בגיל 8, ראיתי אצל סבא וסבתא שלי, שניהם זצ"ל, את המשחק בין הפועל ת"א למכבי חיפה, עם השער של גילי לנדאו, שהעניק אליפות להפועל ת"א. קשה לתאר את ההתרגשות של ילד בן 8, ב-1986, בתקופה תמימה בהרבה מהיום.

ברגע שנגמר המשחק, יצאתי החוצה וראיתי תהלוכה ספונטנית של ילדים, עם דגלים אדומים, סירים ומחבתות ומזלגות, שרים שירים להפועל ת"א ועושים מצעד כזה בין הרחובות של הקיבוץ. הצטרפתי אליהם. זה אחד מזכרונות הילדות הראשונים שלי.

3 שנים אחרי זה, אני וחבר קרוב מאוד שלי מהקיבוץ, מיכאל שמו, החלטנו לקחת טייפ של ילדים, חצי צעצוע, ולנסוע לאוסישקין לראיין את המאמן (צביקה שרף) ואת השחקנים. תבינו, לילדים בני 11 מקיבוץ בעוטף עזה, בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת, לנסוע לתל אביב באוטובוס היה דבר נשגב ממש. בכל אופן, עד היום אני זוכר אותנו, שני ילדים תמימים, יושבים באימון של הפועל ת"א של דיוויד ת'רקדיל, תומר שטיינהאואר ושמעון אמסלם ומשפשפים עינינו להאמין שאנחנו שם

בסוף האימון עלה אלינו (ישבנו בערך בשורה הרביעית של האולם הריק) צביקה שרף ושאלנו אותו כל מיני שאלות של ילדים.. לא זוכר את השאלות ולא את התשובות – רק זוכר שהתרגשנו.. אחריו הגיע עמי נאווי שהיה כל כך נחמד ומצחיק.. עד היום אני זוכר אותו מצחיק אותנו בכל מיני מילים שאמר, ובעיקר בחופשיות שלו ובפשטות.

קפיצה קצרה בזמן, ואנחנו ב-1994, ואני בכיתה ט', מסתובב עם חבר יקר מניר יצחק, חגי שחורי, ואת כל הזמן שלנו אנחנו מבלים בחיטוט בפחי אשפה ענקיים של עיתונים, כדי למצוא 'בול' שנמצא בדף הראשי של 'ידיעות אחרונות' כדי להשתתף בהגרלה שהפרס הראשון בה הוא טיסה למונדיאל בארה"ב, צפייה בחצי גמר, במשחק על המקום השלישי וכמובן בגמר.
חגי שחורי זכה, אני נשארתי לראות אותו חוזר עם תמונה של בבטו עם הגביע, שאותה הוא צילם ממטר..

קופץ שנה קדימה, ושחורי ואני מעלים רמה, מתחזים לכתבים של 'מעריב לנוער' ומתפלחים לגמר גביע המדינה, מתמקמים על הפרקט (סיפור אמיתי) ומפצחים גרעינים, עד שמאבטח קולט שמשהו בתמונה הזאת של שני זבי חוטם עם גרעינים על הפרקט בגמר גביע המדינה לא מסתדר – ושולח אותנו בעצבים החוצה. כמובן שהחוצה לא יצאנו, אבל לפרקט לא חזרנו..

שנה לאחר מכן, לבית ספר נמאס ממני ושלחו אותי לעין גדי, כילד חוץ, לעשות שם את י"א-י"ב במגמת חינוך גופני, שבמרכזה היה הכדורסל. קשה לתאר את הרצינות שבה נלקח שם התחום. האיש האחראי היה איש יקר בשם רוני לוינסון (אינני בקשר איתו כמו גם עם האחרים שמוזכרים כאן כבר כ20 שנה) והיינו מתאמנים 7 אימונים בשבוע (קבוצת נוער) ועוד 3 אימונים בשבוע (בוגרים), כאשר בפגרה היו לנו אימונים בבריכת השחייה ובחדר הכושר. מטורף לחלוטין, אבל מלא אהבה ותשוקה, כך שאי אפשר לשכוח. אבל מה שעוד היה שם, היה יואב שמיר. יואב היה החבר הכי טוב שלי בעין גדי, שיחק איתי יחד בנוער ובבוגרים של עין גדי, והיינו ממש כמו אחים, אפילו דומים פיזית. הוא אימץ אותי כבן משפחה שלו, ודאג לי. בסופו של דבר סיימתי בעין גדי את כיתה י"ב, התגייסתי ויצאתי למחוזות אחרים בחיים. השארתי את מה שהיה בעבר.

האהבה לספורט בכלל ולכדורסל בפרט לא עזבה אותי – המשכתי לשחק בליגות נמוכות, לשחק במסגרת ליגת המכללות, לשחק בפנמה במכביה של מרכז אמריקה, ולראות משחקים.

יום אחד, אני רואה את העתודה משחקת ומשפשף עיניי בתדהמה – יואב שמיר על הספסל?? ואכן, בירור קצר העלה שהחבר שלי מפעם, שהיה לי איתו שיחות נפש על החיים ועל הכדורסל – לקח ברצינות את מה שהוא אוהב. הוא הפך להיות מאמן. התרגשתי.

ופתאום אני מגלה שהוא עוזר מאמן בני הרצליה, ופתאום אני קולט שיש פה מעגל, ושיש כאן הזדמנות לסגור מעגל, ושהפועל ת"א, ויואב שמיר, והמשחק. אהוב הזה – כולם התכנסו לנקודה אחת מיוחדת, שמתרחשת עכשיו: גמר גביע המדינה לכדורסל ולחיים, 2022.

אז מיד יצאה ממני בקשה לשחר, אקרדיטציה מעמיחי, רוח גבית ממנחם – ויאללה, יש כרטיס, יש אקרדיטציה, והנה, מעגל נסגר ומשהו חדש מתחיל..

עמיחי: בשני חצאי הגמר הייתה אווירה טובה וכדורסל די טוב, אבל הייתה חסרה דרמה כששני המשחקים הוכרעו בהפרשים דו-ספרתיים ורק מחצית אחת מתוך ה-4 הייתה צמודה. בפריוויו הימרתי על הפועל ב-2 בהארכה, כשהאינטרס העיקרי שלי הוא משחק צמוד ככל האפשר, או במילים אחרות "בהצלחה לשני הצדדים".

זיו: לבכות או לצחוק? זו הייתה, ונשארה, השאלה..
לבשתי חג – יצאתי העירה, העגתי מוקדם, תפסתי חנייה,

צילום – זיו פנמה

הלכתי למסעדה, קניתי מתנות לילדים – ואז, רגע לפני הכניסה לאולם, זה היכה בי: מישהו גנב לי את הארנק! עכשיו, 45 דק' לפני שריקת הפתיחה, ביום שייעדתי לסגירת מעגל, אני קולט ש-1500₪ במזומן הלכו, רשיון נהיגה הלך, כרטיס אשראי הלך, ועוד דברים הלכו, ואני חושב לעצמי: "איך אוכל להנות עכשיו??"

נכנסתי לאולם אבל וחפוי ראש, ועל אף רבבת הצופים בהיכל, לא הצלחתי לצאת מהדכאון שבמחשבה על הכסף, הכרטיסים, הרשיון, המשטרה מחר..
ובכל זאת, יש עבודה לעשות.

עמיחי: יצאתי מוקדם מהבית והגעתי יותר משעתיים לפני תחילת המשחק, מה שהביא אותי להסתובב מחוץ לאולם ולחפש סיפורים מעניינים ודברים שאפשר לצלם. הדבר הראשון ששמתי לב אליו הוא שהאווירה היום תהיה קצת יותר רגועה ופחות אלימה מאשר בדרבי. ההוכחה לכך היא שהפעם לא היו סוסי משטרה, הדבר הראשון שראיתי ביום שני, מה שמזכיר לי שלא שמתי תמונה של זה כאן, אז הנה עכשיו:

צילום – עמיחי קטן.

האיזור שאני הייתי בו – שער 4 – היה יחסית רגוע, למעט כמה אוהדים של הפועל שחיפשו בנרות אנשים שימכרו כרטיסים. לכן, עשיתי סיבוב מחוץ להיכל והגעתי בדיוק כדי לצפות בהגעת האוטובוסים של 2 הקבוצות. עוד סימן לכך שאין דם רע בין הקבוצות היה כששני האוטובוסים חנו בצמוד והשחקנים ירדו כמעט ביחד, בלי שמישהו עשה בלאגן, כולל האוהדים שהתקבצו ליד. חוץ מזה, יצא לי לראות גם את התהלוכה של אוהדי הפועל מכיוון המשך רחוב יגאל אלון.

אחרי זמן מה נכנסתי לאולם והתמקמתי במקום שהפך כבר כמעט לקבוע עבורי, ואחרי זה ירדתי לשורות התחתונות כדי לצלם את החימום. ביציע שבו ישבתי, יציע של הרצליה, מלבד כמה כתבים במקומות המיועדים, היו רק 2 ילדים והלכתי לשוחח איתם קצת. תוך כדי התברר לי שהם בכלל אוהדי הפועל שהצליחו להשיג כרטיסים רק לשם, והם היו קצת פסימיים לקראת המשחק. אחר כך נפגשתי עם כתב המכללות שלנו, יהלי אולמר ההרצליאני, ועד שזיו הגיע אפשר לומר שמיציתי את הסיבובים והייתי מוכן כבר למשחק.

זיו: החלקתי כיף עם עמיחי היקר שכבר נכח במקומו הגבוה ליד אביעד פוהורילס כשהגעתי, התכבדתי בתג 'תקשורת', מצא כסא טוב – והתחלתי להתבונן ימינה ושמאלה כדי לראות ולהרגיש מה השתנה 'כאן', בהיכל, מאז ביקורי האחרון כאן, לפני כ-20 שנה.
ובכן.. הכל נראה קטן יותר, מלחיץ פחות, כמעט ולא מאיים.. אפילו קהל האלפים האדום לא היה מדהים. כן, היו רבים, אבל לא הייתה אש. מפעם לפעם חומת האלפים הזאת התלקחה לשאגות עידוד, אבל זה היה קצר מדי, מעט מדי, מאכזב למדי.
מאוהדי הרצליה לא היו לי ציפיות של ממש והופתעתי מהכמות שלהם, בערך 3000-3500 לדעתי, רבים מהם ילדים וילדות עם משפחות.

עמיחי: בעת כתיבת שורות אלה, אני מנסה לחשוב מתי הפעם האחרונה שבה הייתי באירוע בנוכחותו של נשיא המדינה, מעבר לכך שברור לי שזה לא קרה מאז שהנשיא הנוכחי נכנס לתפקידו. התשובה היא כמה שנים טובות. בכל מקרה, לטקס הצגת השחקנים נוסף גם טקס שבו הנשיא ופמלייתו, כולל שר התרבות והספורט, עברו על פני כל השחקנים ולחצו להם ידיים.

מהלך המשחק: ג'יימס יאנג קלע 5 נקודות תוך דקה וסידר להפועל יתרון 5- 0 מהיר. אונואקו מצא את סנדי כהן מתחת לסל וצמצם ל-7- 6 עם שני סלים, אבל אז הפועל השתלטו על העניינים כשהרצליה החטיאו את 7 הזריקות הבאות שלהם וריצת 10- 0 אדומה שסידרה להם יתרון דו-ספרתי, בעיקר בזכות היכולת לצופף את הצבע בהגנה יחד עם הקליעה הרעה של הרצליה מחוץ לקשת.

אורן אהרוני לקח פסק זמן בפיגור 15- 6 והעביר את הרצליה להגנה אזורית, מה שקצת הקשה על משחק ההתקפה של הפועל והוריד את קצב הקליעה שלהם. בצד השני, המחליפים קרביץ', דאוסון וקמפ הצליחו לסחוט עבירות וקצת לצמצם מקו העונשין, כך שהרבע הראשון הסתיים בתוצאה 21- 12 להפועל.

דקה וחצי לקחו עד שהגיעו הנקודות הראשונות של הרבע השני, שתי קליעות עונשין של אונואקו, והוא עלה למאזן 6/6 בזריקות עונשין שצולמו והועלו לכאן בסרטון. המומנטום של הרצליה נמשך כשכריס באב נכנס לעניינים ושלשה ראשונה שלהם במשחק, מידיו של שון דאוסון, צמצמה ל-3 בלבד את ההפרש.

הפועל הגיבו עם שלשות של בראון וגיל בני, אבל דאוסון ואונואקו שמרו על הרצליה קרובים הפעם. בראון שוב הגדיל את הפער ל-9, אבל ריצה של הרצליה הסתיימה בשלשה של הוקר שקבעה 39- 37 בלבד להפועל במחצית. אונואקו הגיע כבר במחצית ל-12 נקודות ו-2 ריבאונדים והחזיק את הכחולים במשחק, בעוד שאצל הפועל הטריו בראון-יאנג-טוקוטו בלט עם 11, 10 ו-9 בהתאמה, כלומר 30 מתוך ה-39 של האדומים.

הרצליה פתחו את המחצית השנייה עם המומנטום מהקאמבק בסוף המחצית, בעיקר מחוץ לקשת, ואחרי חצי של 2/14 לשלוש הם פתחו את החצי השני עם 3/4 לשלוש ופתאום הם מובילים 50- 43. דני פרנקו לקח פסק זמן, ומכאן גם האדומים הצטרפו למטח השלשות כש-5 הניסיונות הבאים שלהם מחוץ לקשת צללו פנימה. בצד השני, הרצליה עמדו בקצב והוקר העלה אותם ליתרון 7, כ-4 דקות לסיום הרבע השלישי, אבל אז הפועל רצו 9- 0 והשלימו את הקאמבק.

כשהפועל ביתרון 63- 61, עבירה של לוטן אמסלם על אונואקו הפכה לבלתי ספורטיבית והפכה לרגע ששינה את המומנטום שוב, כשאחר כך שון דאוסון סגר את הרבע עם שלשה ויתרון 66- 64 להרצליה. ברבע הזה בעיקר ראינו התקפות טובות מאוד עם 54 נקודות משותפות כשהרצליה קלעו 6/9 שלשות ברבע והפועל 5/8, חלק מזה בזריקות לא פשוטות בכלל מול הגנות טובות.

אונואקו הפעם לא זכה למנוחה הרגילה שלו בסוף ותחילת רבע, והוא נראה היה מותש, אבל הצליח לגרד 4 נקודות ולהעלות את הרצליה ליתרון 3 כשאהרוני שלח אותו לדקת נשימה. טוקוטו וטימור קבעו שוויון 72 מחוץ לקשת, שוויון ששרד דקה וחצי לפני שאונואקו, שהספיק לנוח דקה ועוד פסק זמן, וגם לחזור בזמן הזה, קלע 2 נקודות ושבר את השוויון לפני שבר טימור החזיר אותו עם 2 נקודות משלו.

דאוסון החזיר להרצליה את היתרון עם סל ועבירה, אבל 2 של בראון ושלשה של קולשוב החזירו להפועל יתרון 79- 77 מעט פחות מ-4 דקות לסיום. בצד השני, אונואקו שוב דייק פעמיים מהקו והחזיר את השוויון, ואחריו שון דאוסון השלים מהפך נוסף במשחק והעלה את הרצליה שוב ליתרון עם חטיפה וליי-אפ ושלח את הפועל לפסק זמן בהול.

אמרנו חטיפה של הרצליה, אז הפעם היה זה תורו של הוקר לחטוף ולמצוא את אונואקו ל-2 נקודות. יאנג ניסה שלשה והחטיא, ובצד השני היה זה הוקר שלקח את הכדור והוריד את השעון לפני שהוא סיים בליי-אפ שהקפיץ את כל הקהל של הרצליה.

הפועל בשלב הזה עברו למוד השלכת שלשות, אבל בניסיון של בראון לחדור לצבע הוא נחסם באכזריות על ידי אונואקו והוקר קלע עוד ליי-אפ לפני שבראון קבע את תוצאת הסיום. שניות הסיום החלו כבר את החגיגות ביציעים הכחולים וגם של השחקנים, כולל כאלה שנכנסו לפרקט עוד לפני שריקת הסיום הרשמית.

אונואקו הוביל את הרצליה עם 30 נקודות ב-10/18 מהשדה ו-10/13 מהעונשין, יחד עם 17 ריבאונדים, 4 אסיסטים ו-4 חסימות, מה שהביא לו מדד משוקלל של 50, דאוסון קלע 16 עם 5 ריבאונדים, באב קלע 13, הוקר קלע 12 עם 5 אסיסטים, סנדי כהן קלע 9 עם 6 ריבאונדים, ואן-וליט וקמפ קלעו 3 כל אחד וקרביץ הוסיף נקודה אחת.

אצל הפועל, בראון ויאנג קלעו 21 כל אחד, כשהראשון גם חילק 6 אסיסטים, טוקוטו קלע 14, טימור קלע 10, זלמנסון קלע 6, אואנס קלע 4, בני וקולשוב קלעו 3 כל אחד ואמסלם ורז אדם לא קלעו.

זיו: המשחק שוחק, הפועל ת"א פתחה טוב, הרצליה חזרה, הפועל ת"א חזרה, אבל בסוף הרצליה ניצחה.
לא יודע.
נכון – כל הכבוד להרצליה. המועדון הזה, וצוות האימון המקומי שלו עושים עד כה עונה בלתי נשכחת והמחמאות להם מוצדקות.
אבל היה משהו פרווה במשחק הזה, למרות שהוא היה מותח ומעניין, משהו שקשה לשים עליו את האצבע. אבל הייתי שם, באולם, והסתכלתי ימינה ושמאלה, שוב ושוב, ולא ראיתי להט, אש, תמרות עשן.
אז התחלתי לחשוב, ביני לביני: "אולי זה אני? אולי בי אין את האש והלהט?" אבל לא. בי היא עדיין קיימת.
לא יודע איך והאם תזכור ההיסטוריה את המשחק הזה. אני מעריך שהוא יישכח די מהר, למעט, אולי, בהרצליה.

עמיחי: היה משחק מעולה! קודם כל, שתי ההגנות באו מוכנות ועשו הגנה טובה ברוב המקרים, כשגם אונואקו שהגיע למספרים מפחידים עשה זאת למרות שההגנה האדומה כן התמקדה בו בשלבים רבים של המשחק. לפרקים הייתה רמת ביצוע התקפית טובה מאוד, כמו למשל ברבע השלישי, והמשחק היה מותח עד הדקה האחרונה.

עבורי אישית, מדובר במשחק הצמוד ביותר שהייתי בו, למעט קליעות העונשין המנצחות של הוראס ג'נקינס נגד בני השרון ב-2006 וההארכה של מכבי נגד חיפה בחצי גמר הגביע של 2015, ובשקלול עם המעמד ורמת המשחק מדובר במשחק הטוב ביותר שיצא לי להיות בו.

זיו: כמה נקודות מקצועיות למחשבה, לסיום:
בחצי גמר ובגמר פרנקו בחר לספסל את רז אדם. לדעתי זו הייתה טעות גדולה.
להפועל ת"א חסר גבוה דומיננטי. כשזלמנסון את אואנס חלשים ו/או עם בעיית עבירות כמו הערב, ואל מול סנטר אימתני כמו שהרצליה הציבה מולה הערב – הבעיה בולטת לעין.
הגארדים של הפועל ת"א היו מצויינים – טימור, יאנג ובראון. קולשוב היה מסעזע על אף השלשה בסיום, וממשיך את רצף הפסדיו בגמר, עם שלוש כעת.
לוטן אמסלם עוד יהיה טוב בעתיד, אבל הערב נתן אולי את משחקו הגרוע בקריירה.
שון דאוסן הוא קלאסה – שחרור זריקה יפה ונעים לעין, וסימון לקהל להתעורר, כמו, אגב, שעשה גם באב בנקודת מפתח במחצית השנייה.
קרביץ עושה לו מנהג, כבר בגיל 22, להניף גביעים, עם העתודה ועכשיו עם הרצליה. סחתיין.
תם ולא נשלם.

לאיש הזה עדיין חסר ה-V בגביע על החולצה. צילום – זיו פנמה.

עמיחי: זיו מיהר צפוני עם סיום המשחק ואני נשארתי לטקס הנפת הגביע, מסיבת העיתונאים ועוד קצת מעבר, ואני ניסיתי לתפוס תמונות וסרטונים מעניינים ככל האפשר, יחד עם כמה סיפורים טובים.

בר טימור ודני פרנקו בוחנים את דף הסטטיסטיקות לפני מסיבת העיתונאים. צילום – עמיחי קטן.
אורן אהרוני ויאיר קרביץ (וגם הגביע) במסיבת העיתונאים. צילום – עמיחי קטן.
יאיר קרביץ לוקח את הגביע בסיום מסיבת העיתונאים

מיד אחרי מסיבת העיתונאים זופר אבדיה לקח את הגביע כדי להצטלם איתו, ונשלח אל הפרקט על ידי הצלמים. בינתיים, אף אחד אחר מאנשי הרצליה לא שם לב למתרחש, וכעבור 2 דקות החלו המאמן והשחקנים לחפש את הגביע שנעלם להם. זה לא נמשך הרבה זמן, אבל היה מעניין.

כמו כן, היה מעניין לראות שכמה מהשחקנים הצעירים של הרצליה לא רגילים לחגוג תארים, כך שיאיר קרביץ ודורי סהר הרבו לשאול את אנשי הצוות השונים מה התכנית להמשך והאם אפשר להביא חברים ולאילו חלקים של החגיגות. בינתיים סנדי כהן ושון דאוסון התראיינו לכמה כתבים שנותרו שם ואני צפיתי במתרחש מהצד, עד שיצאתי מהאולם וניסיתי לתפוס תמונות טובות מבחוץ עד שהאוטובוס של הרצליה יצא לכיוון החגיגות, ואז גם אני יצאתי לכיוון הבית.

צילום – עמיחי קטן

וכדי לסיים בטוב נחזור לסיפור הארנק של זיו.

זיו: למחרת הגשתי תלונה במשטרת כרמיאל על אובדן ארנק.
6 שעות לאחר מכן קיבלתי הודעה ממשטרת תל אביב שילד ואביו מצאו ארנק בדיזנגוף סנטר והחזירו אותו *** כמו שהוא *** לידי המשטרה.
ריגש אותי מאוד.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 27 תגובות

  1. שחר אלוני

    19 פבר 2022 22:15:01

    תודה !
    מזכיר לי קצת את האווירה בעונה שבה היה לי מנוי למכבי ראשלצ בכדורסל.
    קבוצה טובה, אולם מלא בדרך כלל, יריבות מהצמרת של הליגה.
    והחוויה קצת כמו שזיו מתאר אותה, כאילו אתה בא לאיזה משחק אימון חביב. כולם משתדלים לשחק טוב, אבל אין "אש".
    בכל אופן, נשמע ערב כיפי.
    מאחל לזיו שעניין הסידוריישן של הארנק יסתדר במהרה

    1. onetwo3

      19 פבר 2022 22:23:56

      לא תאמין. למחרת הגשתי תלונה במשטרת כרמיאל על אובדן ארנק.
      6 שעות לאחר מכן קיבלתי הודעה ממשטרת תל אביב שילד ואביו מצאו ארנק בדיזנגוף סנטר והחזירו אותו *** כמו שהוא *** לידי המשטרה.
      ריגש אותי מאוד.

      2. שחר אלוני

        19 פבר 2022 22:33:33

        מדהים,
        הוא כנראה נפל/נשכח איפהשהוא, כל הכבוד.

        פעם גנבו לי ארנק בים, וכמה אנשים מצאו אותו זרוק עם הכל חוץ מהמזומן והביאו לי אותו אחרי כמה ימים

  2. יהלי אולמר

    19 פבר 2022 22:16:44

    מעולה זיו ועמיחי
    כאמור הייתי בקהל וזה היה המשחק הכי טוב שצפיתי בו. אנרגיות מדהימות של שני הצדדים. יש לי הרגשה של הרצליה יהיה מה להגיד גם במאבק האליפות

  3. onetwo3

    19 פבר 2022 23:40:58

    אני רוצה לכתוב כאן משהו חשוב.
    ראיתי פעמיים את עמיחי בחיים:
    פעם אחת במפגש בפארק, ופעם שנייה בגמר גביע. הבחור הזה הוא רציני, משקיען ונעים הליכות
    שמח בשביל האתר הזה שעמיחי כאן.

  4. onetwo3

    19 פבר 2022 23:43:53

    אגב,התמונה של האיש עם החולצה של הפועל שמביט בעיניים כלות על הגביע במרכז המגרש במחצית, כשעל גבו 'רשימת ההצלחות' של הפועל ת"א וחסר שם V על גביע – היא תמונה נהדרת בעיניי.
    היא צולמה במחצית. ליד האיש זה עופר שלח.

  5. Smiley

    20 פבר 2022 00:01:31

    תודה רבה חברים.
    איך אני שמח בשביל דאוסן. הבחור נראה שדי חזר לעצמו. עושה רושם שהשנים שהשתקם מהפציעה בספרד מאוד ביגרו אותו והוא משחק עם המון אחריות.
    הבנאדם בעל יכולות אתלטיות שאין כאן לישראלים ולדעתי הוא היה אמור להיות היום במקום אחר ולא בליגה הישראלית (אלמלא הפציעה)

  7. דוקטור רזי הופמן

    20 פבר 2022 07:35:57

    תודה רבה זיו ועמיחי. יופי של פוסט במיוחד בגלל שהוא גם מתובל בזכרונות ילדות, של ילד פירחח בשם זיו…
    זיו, אם היית לוקח עבודת בוקר של חלוקת עיתונים, ובהסתמך על כך שהיית שובב עם לב זהב, אולי היתה לך תמונה למזכרת מרומאריו. 🙂
    שמח שזיו קיבל את הארנק בסופו של דבר ושהכל חזר על מקומו בשלום.
    וזיו סגרת מעגל אבל לא ברור עד כמה חידשת את הקשר מהילדות עם המאמן הלז?
    כבר אמרתי די הרבה פעמים שעמיחי נותן פה עבודה פנטסטית גם כעורך משנה/ראשי? עם מנחם.
    יופי של פוסטים ויחס הוגן לכולם. בחירה מעולה של מנחם, אין יותר טוב ממנו!

    1. onetwo3

      20 פבר 2022 10:49:09

      תודה דוק.
      הייתי כל כך עצבני מסיפור הארנק שחתכתי (בכל זאת עד כרמיאל) בסוף המשחק.
      אתמול התכתבתי איתו בפייסבוק.
      חמד של בחור

  10. asaf

    20 פבר 2022 11:08:07

    תודה עמיחי וזיו. סיקור נפלא. שמח לשמוע שלארנק שלום.
    הייתי בזכייה האחרונה של הפועל בגביע בתור ילד בן 9 שאחיו שגדול ממנו בעשור לקח אותו. קיוותי לסגור מעגל הפעם עם בתי בת ה-9 שבאה אתי למשחק (כבר הייתה אתי במספר משחקים בדרייב אין בשנתיים האחרונות) לצערי לא הסתדר אבל היה זמן איכות מופלא של אב ובתו ושיעור טוב לחיים על הצלחות ונצחונות,אכזבות והפסדים. לקחנו את זה ברוח טובה במידת האפשר. 3 דרבים בחודש וחצי כנראה מחפים קצת על זה.

  11. עגל

    20 פבר 2022 12:56:35

    תודה זיו ועמיחי! הסיפור של זיו משך אותי, בעיקר על רקע היותי קיבוצניק בעצמי.
    שמח לשמוע שהארנק נמצא בריא ושלם.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט