"התחלתי מלמטה והפכתי למנצח": המסע הראוי של בן וולאס להיכל התהילה – ווילטון ג'קסון / תרגום Smiley

"התחלתי מלמטה והפכתי למנצח": המסע הראוי של בן וולאס להיכל התהילה – ווילטון ג'קסון / תרגום Smiley

"התחלתי מלמטה והפכתי למנצח": המסע הראוי של בן וולאס להיכל התהילה

כוכב הפיסטונס לשעבר יהיה השחקן הראשון שלא נבחר בדראפט בהיסטוריה המודרנית של ה-NBA אשר יכנס להיכל.

ווילטון ג'קסון / SI.com
ספטמבר 10, 2021

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2021/09/10/ben-wallace-journey-unparalleled 

לפני שהפך לכוח הטבע על הפרקט, בן וולאס התנסה בעבודה בשדות הכותנה באזורים המרוחקים של אלבמה.

וולאס גדל בוויט הול, עיירה קטנה על שם מטע במחוז התשיעי העני ביותר במדינה (לוונדס קאונטי) עם אוכלוסייה נוכחית של פחות מ-750 איש ואחוזי עוני של 37%. זה היה מקום שבו הוא ומשפחתו – וולאס היה ה-10 מתוך 11 ילדים – היו תלויים בשכנים כדי להצליח.

"ראיתי הרבה דברים. הייתי שם במטע, הלכתי אליו, עבדתי בו. חוויתי הרבה דברים שהפכו את ההתבגרות בדרום לדבר שלא יסולא בפז", וולאס אומר.

"פניה אחת או שתיים לא נכונות במקום שממנו הגעתי היו יכולות לשים אתכם במקום ללא דרך חזרה. … היינו צריכים לדבוק יחדיו כדי לעבור את החיים בדרום".

וולאס נזכר ביום אחד שעזר להכווין אותו במסלול. הוא ישב על הספה בתוך הבית של אימו כאשר אחיו הבכור – ג'יימס מקברייד סניור – שלף הוצה מהמכונית שלו ערימה של מדי כדורסל שהוא רכש בחנות יד שניה. בקדמת הגופיה היה רשום "Eastern Exchange". "לשם על הגופיה לא היה שום קשר לקמע של בית הספר שלי או לשום דבר אחר שהכרתי", וולאס אומר תוך כדי שהוא צוחק. מקברייד סיפר לאחיו הצעיר שהוא הולך להקים קבוצה מאולתרת כדי שתשחק מול אחרים בקהילה.

בתקופה ההיא, וולאס לא התעניין בכדורסל, אבל האו רצה גופיה, והוא רצה לשחק עם האחים שלו.

"בגלל שהייתי הצעיר ביותר, הם הסתכלו עלי כאילו הייתי החוליה החלשה … כאילו רק הייתי אמור לרדוף אחרי הריבאונדים או משהו", הוא אומר.

וולאס, שידוע בהתנהגותו השקטה, נתן למשחק שלו לדבר בעד עצמו. לא רק שהוא החל להיות דומיננטי מול האחים שלו, אלא שהוא גם החל במסע כדורסל בלתי צפוי – אחד שיכובד בסוף השבוע הזה כאשר הוא יוצג לתוך היכל התהילה של הכדורסל על שם ג'יימס נייסמית'.

זה משהו שוולאס מעולם לא היה מסוגל לדמיין בשנות בגרותו.

"כאשר הפכתי למלך המגרש מול האחים שלי, הם הפסיקו לשחק איתי", וולאס אומר. "כאשר התחלתי ללמוד את המשחק, לשחק את המשחק ולהעריך את המשחק, ידעתי שיש לי סיכוי להיות טוב בזה".

"אבל היכל התהילה על שם נייסמית', זה לא משהו שאתם מתכוננים אליו. זה טאבו. אתם לא הולכים למגרש ואומרים, 'אני הולך להיות בהיכל התהילה'. זה היה הדבר הכי רחוק שיכולתי לחשוב עליו".


הדרך לכוכבות לא הייתה קלה עבור וולאס, שיהיה השחקן הראשון שלא נבחר בדראפט בהיסטוריה המודרנית של ה-NBA אשר יכנס להיכל. לאחר ששיחק כדורסל במשך שנה אחת בתיכון סנטרל, וולאס לא קיבל אף הצעה למלגה. הוא סיים כשהוא משחק עבור קולג' קהילתי בשם קויאהוגה בקליבלנד מ-1992 ועד 1994, ורושם ממוצעים של 17 נקודות ו-6.9 חסימות למשחק, ואז עובר לאוניברסיטת וירג'יניה יוניון, קולג' היסטורי לשחורים, כדי לשחק תחת מאמן הפנת'רס האגדי דייב רובינס.

"וולאס לא היה בחור מאוד אקזוטי", אומר רובינס, המכונה לעתים קרובות "צל לבן" בגלל שהיה המאמן הלבן הראשון בהיסטוריה בתולדות האיגוד האתלטי במרכזי [Central Intercollegiate Athletic Association]. "הוא היה זריז במיוחד והיה מסוגל להישאר על הרגליים עד שהשחקנים היריבים היו עולים לזריקה ואז הוא היה חוסם אותם".

בזמן שוולאס לא הצליח להוביל את הפנת'רס לאליפות הלאומית, הוא – יחד עם העזרה של חברי קבוצתו, כולל מאמן הכדורסל הנוכחי של VUU ג'יי באטלר – הצעיד את הפמת'רס לפיינל פור של הדיוויזן 2 במהלך שנת הסניור שלו. וולאס נבחר לחמישייה הראשונה של ה-All-CIAA ובנוסף נבחר לחמישיה הראשונה של האול-אמריקן של הדיוויזן 2 באותה העונה.

"בן היה אדם בוגר בצורה שבה הוא שלט במשחק. סנטר בגובה 2.00 מעוצב עם איי קיו כדורסלני נפלא. … הוא נראה כמו שחקן פוטבול עם עבודת רגליים של גארד", אומר באטלר, שגם הזכיר כי וולאס היה ספר פופולרי ברחבי הקמפוס.

"הוא היה אחד מהשחקנים שעובדים הכי חזק שאי פעם שיחקתי איתם".

לאחר שנתו האחרונה, וולאס חיכה בדאגה לשמוע את שמו בדראפט ה-NBA לשנת 1996, אבל זה מעולם לא קרה. במקום זה, החלומות שלו לשחק על הבמה הגדולה לקחו קיצור דרך לאיטליה, שם הוא נבחן לקבוצת ויולה רג'יו קלבריה.

"הייתי מאוד מאוכזב כאשר הוא לא נבחר בדראפט", רובינס אומר. "הסקאוטים הסתכלו על הדיוויזן 2 וחשבו שה-2 אומר שמדובר ברמה נמוכה, כאשר היה מדובר רק בבתי ספר קטנים יותר. ידעתי שמישהו יתן לו הזדמנות, הוא הלך לשחק חזק ולהרשים אותם".

וולאס ראה את הניסיון מעבר לים כהזדמנות. "למדתי כיצד לשחק מבלי להשתמש ביכולות האתלטיות שלי בזמן ששיחקתי מעבר לים", הוא אומר. "כאשר קיבלתי את הזדמנות ה-NBA שלי, זה שיפר את היסודות שלי".

הוא הצטרף לוושינגטון בולטס מאוחר יותר באותה השנה כשחקן חופשי. לאחר שלוש עונות בוושינגטון, הוא עבר בטרייד לאורלנדו מג'יק. שנה מאוחר יותר, ב-2000, הוא עבר בטרייד לפיסטונס. כל חלק במסע שלו הוא ראה כאבן קפיצה.

"וושינגטון עזרו לי ללמוד את המשחק. אורלנדו נתנו לי את ההזדמנות להילחם על המקום בחמישייה ונתנו לי את הביטחון שאני מסוגל להתחרות ב-NBA", וולאס אומר.

“בדטרויט, היו לי קשרי חברות, אחווה עם קבוצת בחורים. נשארנו ביחד. החברות שחלקנו הביאה אותנו להתגבר על המשוכה בהרבה ערבים. היינו ההגדרה לאלופים אמיתיים".

האחווה שוואלאס חלק עם חברי קבוצתו לפיסטונס, כולל צ'אונסי בילאפס, ריצ'רד המילטון, טיישון פרינס וראשיד וולאס, הייתה מיוחדת. ותחת הדרכתו של המאמן לארי בראון, הם זכו יחדיו באליפות, מנצחים את החבורה של הלייקרס בהנהגתם של קובי ושאק בחמישה משחקים בגמר של 2004.

"אני חושב שהרבה אנשים לקחו זאת כמובן מאליו כמה הקבוצה ההיא הייתה טובה, שזכתה באליפות עם סגנון שונה לחלוטין. להחזיק קבוצות NBA עם שחקני NBA ומאמנים מתחת ל-70 נקודות לעתים היה דבר בלתי יאמן שלא נשמע עליו", אומר וולאס, שרשם ממוצעים של 10.3 נקודות, 14.3 ריבאונדים ו-2.4 חסימות בסדרת הגמר של 2004.

"לא היו לנו סופרסטארים יחידנים, היו לנו חמישה סופרסטארים שידעו כיצד לשחק כקבוצה".

לינדסי האנטר, שחקן בקבוצת האליפות של הפיסטונס עם וולאס, אמר כי ביג בן היה העוגן והמנהיג באותה הקבוצה ההיא של דטרויט.

"המצלמות אולי הלכו לצ'אונסי [בילאפס], אבל בן היה הלב והנשמה של הקבוצה", אומר האנטר, שהיה ממיסיסיפי וחלק את אותו קשר  של "ילד דרומי" עם וולאס.

"הלכנו לצוואר אחד של השני, והאימונים כנראה היו פי 10 יותר לוהטים מהמשחקים", האנטר אומר. "הייתם יוצאים מהאימון כאשר החולצה שלכם קרועה, שריטות על הידיים שלכם, חבולים. אני זוכר שכאשר בחרנו בדראפט את דרקו מיליצ'יץ', ובן לא נתן לילד המסכן להרים זריקה. הוא מעולם לא עשה חיים קלים לאף אחד. בן היה משהו שמעולם לא ראיתי".

בילאפס אומר כי הקשיחות של וולאס הייתה התאמה נהדרת לדטרויט.

“היה את אותו קשר משותף בינינו לפני שכולנו הגענו לדטרויט שפחות או יותר עם על כולנו הרימו ידיים או ויתרו בקבוצות הקודמות", בילאפס אומר. "כאשר התקבצנו יחדיו, ניסינו להוכיח שבזמן שכולם זרקו אותנו, הייתה בנו את הרמה הזאת של הגדולה".

"ואם בן, הקבוצה הזו סיפקה טעימה על מה שהעיר דטרויט היא, עיר צווארון כחול שם האנשים עובדים קשה ומרוויחים הכל. … כאשר הוא נלחם עם שאק, אי אפש לעצור את הדומיננטיות של שאק. שאק היה השחקן הכי דומיננטי שאי פעם היה בעמדה שלו. אבל בן עשה את שלו, שמר עליו באופן ישיר והקריב יותר מכל אחד אחר".

ב-2006, וולאס הרוויח חוזה לארבע שנים, בשווי 60 מיליון דולר עם הבולס. אף כי ההחלטה לעזוב את דטרויט הייתה קשה, היה לו את התמיכה של חבריו לקבוצה. "כמה שאהבתי אותו ואהבתי לשחק איתו, אמרתי לו שהוא חייב לעזוב בגלל שהוא הרוויח את זה וכי הוא ראוי לזה בגלל כל מה שהוא עשה כאן", בילאפס אומר.

"הייתה תקופה בקריירה שלי שהייתי חייב לעשות  את המסע הזה שוב", אומר וולאס, שגם בילה עונה בקליבלנד עם סופרסטאר בהתהוות בשם לברון ג'יימס. "כל המטרות שהצבתי לעצמי בדטרויט, להגיע משום מקום לאלוף NBA, הרווחתי עם חברי לקבוצה".

"עם העסקים היו מתנהלים אחרת, אני מעולם לא הייתי עוזב. אבל זה עבד בצורה מושלמת כי זה נתן לי ענווה וגרם לי להמציא את עצמי מחדש. זה הראה לי שאני לא צריך שאנשים יעודדו ויצעקו ויעריכו אותי".


מי שזכה בתואר שחקן ההגנה של העונה ארבע פעמים חזר לדטרויט ב-2009. הוא שיחק במשך עוד שלוש עונות לפני שפרש כשחקן הפיסטונס ב-2012. לאחר מכן, וולאס אמר שהוא עבר תקופה של דיכאון. שם האורות הזוהרים לא האירו כלפי האפרו המאסיבי שלו, או הצמות או הסרט שהיה סמלו המסחרי כאשר לבש את הספרות 3, 4, 6 או 30 על גב הגופיה שלו. הוא התקשה להבין מה הצעד הבא.

"במשך כל חיי, לוח הזמנים של תוכנן יום אחר יום", וולאס אומר. "הבנתי זאת בזמן שחשבתי שאני חוזר הביתה לבלות יותר זמן עם החברים והמשפחה, והם כולם היו בחוץ בעבודה".

אבל הוא בסופו של דבר מצא את הדרך חזרה לכדורסל. וולאס קיבל הזדמנות עם הג'י ליג של ה-NBA כשותף זעיר בקבוצה שהייתה אז הגרנד רפידס דרייב (שהיום נקראת גרנד ראפידס גולד) ב-2018 וכרגע מכהן כיועץ מיוחד עבור הפיסטונס.

וולאס אומר כי עבודתו בהנהגת ה-NBA היא רק ההתחלה. כשחקן ה-HBCU האחרון ששיחק במשחק האול-סטאר, וולאס רוצה לעזור לספורטאי ה-HBCU לקבל יותר גישה והזדמנויות לשחק ב-NBA. כרגע, שחקן הטרייל בלייזרס רוברט קובינגטון (טנסי סטייט) הוא שחקן ה-HBCU היחיד הפעיל בסגל שלשהו.

"אני לנצח יהיה מוכר כשחקן הראשון שלא נבחר בדראפט ונכנס להיכל התהילה, אבל בתקווה שלא אהיה היחיד", וולאס אומר. "אנחנו עושים את זה עם מעט עזרה או בלי עזרה בכלל, אבל אור הזרקורים נמצא על אלו שב-HBCU".

בעיני וולאס, הצירוף שלו להיכל התהילה והמהלך של עמיתיו שלקחו משרות אימון ב-HBCU משמעותו שמדובר בזמנים של שינוי הנרטיב. שלושה חברי קבוצתו לשעבר של וולאס – מו וויליאמס (אלבמה סטייט), האנטר (MVSU) ובאטלר (VUU) – מאמנים בקבוצות ה-HBCU.

"לראות את בן נכנס להיכל התהילה נותן לשחקנים הזדמנות שאם עבודה קשה הם יכולים ללכת ל-HBCU ועדיין להגיע לליגה", באטלר אומר. "אפילו אם זה לא  על המגרש אלא עם במשרדי ההנהלה ועבודה עם מקצוענים לשעבר, זאת הזדמנות משנה חיים שיש להם פוטנציאל לספק למשפחות העתידיות שלהם".

כאשר הוא מתכונן לנאום הכניסה שלו להיכל התהילה ונהנה מהרגע של ההישג הגבוה ביותר בספורט, וולאס נמצא בשלווה עם הידיעה שהוא נתן על הפרקט את כל מה שהיה לו למשחק במשך קריירת המשחק שלו בת 17 השנים.

"זהו רגע מרגש עבורי ועבור המשפחה שלי. … זה אחד מאותם הימים שזאת העדות שלי כי הכל אפשרי", אומר וולאס, שחגג 47 ביום שישי. "לכולנו יש כישרון, אבל לחלקנו לוקח מעט יותר זמן למצוא מה הכישרון שלנו. …"

"חלומות הכדורסל מתרסקים בחוזקה אם אתם לא נותנים למשחק את כל כולכם. זה ירדוף אחריכם לשארית חייכם. התחלתי מהתחתית והפכתי למנצח. היו דברים שהלכו גרוע והיו יכולים להיגמר רע, אבל נשארתי במסלול. אנשים חושבים שעצם העובדה שהייתי 2.06 ושמרתי על ברה של מעל 2.13 היה החלק הכי קשה במסע. לא. החלק הזה לא היה קרוב להיות קשב ביחס למה שעברתי והייתי צריך לעשות כדי להגיע לנקודה הזו".

וולאס נכנס להיכל התהילה של הספורט באלבמה במאי. זה היה בנסיעה ההיא שהוא קיבל את השיחה מהיכל התהילה של הכדורסל. כשהוא מוקף באשתו, צ'אנדה, ושלושת ילדיו – בן ג'וניור, ברייס וביילי – הוא קיבל את החדשות שלהם הוא חיכה במשך שנים.

אבל החותמת הגדולה ביותר לאישור הגיעה מביתו ביילי, שהיא, כאשר שמעה את החדשות, צפתה בסרטון להיטים של אביה. היא רצתה לודא שהוא לא, לפי  וולאס, "היה בטלן על המגרש".

"היא עולה לכיתה ט' והיא צפתה בסרטונים שלי עם חבריה ושם היא הבינה שיש לה עבור מה להתלבש בגלל שהייתי טוב", וולאס אמר כאשר הוא צוחק. "הוכשרתי, קיבלתי אישור ואני יכול לצעוד לתוך היכל התהילה כאיש שמח".

לפוסט הזה יש 12 תגובות

  1. סיפור יפה.

    יש שחקנים שלא נשארים הרבה זמן בטופ היכולת בעיקר גבוהים, וואלאס הוא אחד מהם.
    אחרי המעבר לשיקגו היכולת שלו דעכה אבל קריירה יפה כשאף אחד לא ציפה שיגיע ל-HOF.

  2. תודה סמיילי, תרגום נפלא.
    לא ידעתי שהבנאדם אשכרה חרש בשדות במיסיסיפי, מדהים. זה שם באור אחר את הקשיחות שלו, קשיחות בלוזית

  3. תודה רבה על התרגום
    ==
    וואלס היה שחקן נשמה במובן הכי טהור של המילה
    ==
    והניצחון על הלייקרס היה תענוג צרוף

  4. תכלס קצת גימיק להכניס אותו לHOF מצד שני יש שם לא מעט שלא באמת ראויים (למרות שאני לא יודע מה הרף). עונה אחת ממש טובה ונצחון הכי מפתיע ב30 השנים האחרונות בגמר (למרות שזה היה יותר הפסד של הלייקרס ופציעה מאשר נצחון של דטרויט), מה באמת הוא עוד עשה בקריירה?

  5. תודה! אני חולה על בן וואלאס הוא סמל בעיני ! היה הקשוח מכולם ומפלצת הגנה וריבאונד. הכתם היחידי שלא הצליח בשום קבוצה חוץ מדטרויט

כתיבת תגובה

סגירת תפריט