יומנו של קייד קנינגהאם: "אם אוכל לזכות בפרס רוקי השנה, כמובן שארצה לקבל אותו" – מפי קייד קנינגהאם כפי שסיפר למארק ג'י ספירס / תרגום Smiley

יומנו של קייד קנינגהאם: "אם אוכל לזכות בפרס רוקי השנה, כמובן שארצה לקבל אותו" – מפי קייד קנינגהאם כפי שסיפר למארק ג'י ספירס / תרגום Smiley

יומנו של קייד קנינגהאם: "אם אוכל לזכות בפרס רוקי השנה, כמובן שארצה לקבל אותו"

הבחירה ה-1 של הפיסטונס בדראפט 2021 של ה-NBA לא נראה מפוחד מהלחץ אשר מגיע עם בחירתו.

מפי קייד קנינגהאם כפי שסיפר למארק ג'י ספירס
The Undefeated / אוקטובר 19, 2021

מאמר מקורי: https://theundefeated.com/features/detroit-pistons-cade-cunningham-diary-season-opener/ 

כמה מבחירות הדראפט ה-1 הגדולות ביותר בהיסטוריה של ה-NBA כוללות את לברון ג'יימס, קארים עבדול-ג'באר, אוסקר רוברטסון, שאקיל אוניל, דיוויד רובינסון, אלג'ין ביילור, האקים אולג'וואן ומג'יק ג'ונסון. היו גם רבים שלא הצליחו לממש את ההייפ.

מה יהיה הסיפור של הרוקי של הדטרויט פיסטונס, קייד קנינגהאם, כאשר הכל יסתיים ויסתכלו לאחור? הבחירה מספר 1 בדראפט ה-NBA לשנת 2021 לא נראה מפוחד מהלחץ אשר מגיע עם בחירתו.

"להיות הבחירה ה-1 זה משהו שאני מאוד גאה בו, בוודאות, להיות חלק מקבוצה קטנה כמו זאת", קנינגהאם אמר ל-The Undefeated לאחרונה ממתקן האימונים של הפיסטונס. "צפיתי בכדורסל במשך כל חיי. צפיתי בכל הדראפטים. להיות מספר 1, זה היה מטורף עבורי. זה עדיין ככה עד היום הזה. אבל עניין הלחץ, לכל אחד יש את הסיפור שלו לכתוב. אז אני מרגיש שאני היחיד שהוא בעל הסמכות לכתוב את הסיפור שלי. ככה, שזה אף פעם לא מרגיש כמו לחץ שזה מגיע לזה. זה יותר כמו הזדמנות להראות עוד ממני מאשר כל דבר אחר".

ל-The Undefeated היו יומני NBA עם פורוורד גולדן סטייט ווריורס דריימונד גרין, כוכב ואלוף ההטבעות של ה-NBA לשעבר וינס קרטר, גארד אטלנטה הוקס טריי יאנג, סנטר הווריורס ג'יימס וויסמן, גארד הפיסטונס ג'וש ג'קסון, גארד הטורונטו ראפטורס פרד ואנווליט בבועת ה-NBA וגארד סקרמנטו קינגס דארון פוקס בהודו. עונת 2021-22 של ה-NBA תוצג עם יומן עונתי ארוך של קנינגהאם, כוכב אוקלהומה סטייט לשעבר.

לא רק שיליד ארלינגטון, טקסס, הוא פוטנציאל להיות כוכב NBA, אלא הוא גם האבא לבתו בת ה-2. במהלך כתיבת היומן הזה, המעריץ הפנטי בן ה-20 של הדאלאס קאובויס יחשוף את הקורא באתגרים של להיות שחקן שנה ראשונה על ומחוץ לפרקט. קנינגהאם גם מתמודד עם נקע בקרסול השמאלי שעלול לדחות את בכורת ה-NBA שלו מערב פתיחת העונה של הפיסטונס ביום רביעי מול השיקגו בולס.

המאמר הבא הוא היומן הראשון של קנינגהאם עם ה-The Undefeated.


“אני ב-NBA עכשיו ורוצה לנצח"

אוקטובר 20, היה יום גדול. משחק ראשון. משחק פתיחה. אני באופן רשמי מצטרף ל-NBA, ומשחק את המשחק הראשון שלי וטובל את רגליי. אני נרגש לקראת זה. האנשים שלי הולכים להיות שם. כולם הולכים להופיע עבור זה. אני מנסה להיות מוכן עבור זה. הקרסול שלי מרגיש טוב יותר. אנחנו מגיעים לשם.

אני רוצה לעשות את העבודה שלי. אני ב-NBA עכשיו ורוצה לנצח. הדבר היחיד שנותן לך קרדיט ב-NBA הוא חברה שמנצחים. אז להיות הבחירה ה-1, אתם צריכים להשפיע ולנצח. משהו שאני באמת מנסה להיות גאה בעצמי הוא כמה שאכפת לי. זה משהו שאני באמת מנסה לחשוב עליו כל הזמן ושהכי אכפת לי ממנו כאשר זה מגיע ללשחק את המשחק: כיצד אני יכול לעזור לפיסטונס לנצח.

ישנן הרבה סיבות שונות מדוע הייתי הבחירה ה-1, אבל אני חושב שזה פשוט מי שאני כבנאדם. אחת הסיבות המרכזיות זה שהפיסטונס היו עם ביטחון שאני מסוגל להיות טוב בכל סיטואציה ולתקשר עם אנשים. זה משהו שאתם באמת רוצים. והבחירה הראשונה הוא מישהו שיכול להפוך למנהיג עבור הקבוצה שלכם ולהיות שחקן פרנצ'ייז.

אני לא מרגיש מוטרד. אני מכיר את עצמי היטב ואני מרגיש שזה יכול להיות מתורגם למגרש. אין הרבה סיטואציות שבהן אני מרגיש כי הסיטואציה גדולה מדי עבורי. הלחץ גבוה מדי או שאני לא מוכן לקראת משהו. אני מרגיש שיש לי מספיק בטחון עצמי במה שאני מסוגל לעשות ובמי שאני.

ובנוסף, כמובן, שאני מסוגל לשחק כדורסל. הסרטונים יכולים לדבר בעד עצמם.

אם אוכל לזכות בפרס רוקי השנה, כמובן שארצה לקבל אותו. הייתי הבחירה ה-1. הפרס הזה הוא משהו שהוא שלי כדי להשיג אותו. אני בהחלט הולך לתקוף את המשחק. אני לחלוטין הולך לעשות את מה שאני עושה. אבל ללא קשר, זה עדיין גביע. אז אני מרגיש שמה שאני יכול לבנות בחדר ההלבשה הולך להיות משמעותי הרבה יותר עבורי ויהיה בעל ערך רב יותר מכל דבר חומרי שאצליח להשיג. זה פשוט פרס אינדיבידואלי.

תמיד חלמתי להיות ב-NBA. אבל מאז שנבחרתי בדראפט, עכשיו אני למעשה מסוגל לדמיין כיצד זה נראה. כיצד זה הולך להיות. ואני מרגיש עכשיו שאני מכין את עצמי עבור הרגע הזה. וזה עדיין מטורף שאני נמצא בנקודה הזו, עכשיו. אני נרגש לראות כיצד זה באמת. וברגע שאגיע לשם, אתם לא יכולים לברך את עצמכם יותר מדי עבור משהו שתמיד חלמתם עליו במשך כל החיים שלכם. אז, אני פשוט הולך לחיות את הרגע. אני עדיין סופג את הכל פנימה. אני עדיין נרגש לגבי כל דבר, אבל אני מרגיש שאני מוכן, אחרי הכל.


"היותה [של הבת שלי] שם, זה משהו ששומר את הראש שלי ישר"

הבית של ארלינגטון. למדתי מספר דברים בארלינגטון, משם המשפחה שלי וכל החברים שלי. הייתי צריך לעזוב את ארלינגטון כדי ללכת לתיכון מונטוורד [בפלורידה], אז אני חושב שזה יצר אצלי אהבה גדולה יותר לעיר, בגלל שהייתי רחוק מזה ופשוט מאוד התגעגעתי.

יש לי באמת משפחה מאוד קרובה. בורכתי שגם אמי ואבי בבית. הם עדיין ביחד. לשניהם יש את המנטליות הזו של האלפא שזה מגיע לעבודה וללקום ולקחת את מה שאתם רוצים בחיים. אבל באותו הזמן, היה להם כל כך אכפת ממני, ומאחי ואחותי. הם לא הלכו לתת לנו להחליק. הם וידאו שאנחנו עובדים על מנת כדי שנקבל את מה שאנחנו רוצים, אז בוודאי שאני מבורך שיש לי את זה: מישהו שדחף אותי ונתן לי מוטיבציה בצורה הזו.

התהאבתי בכדורסל ובפוטבול מאוד מוקדם. הסבים שלי היו ממש בתוך הפוטבול. אחי הגדול היה ממש טוב בכדורסל ושחקן כדורסל רציני. אהבתי לשחק משחקים, כל יום של משחק פוטבול היה הדבר שלי, אבל האימונים מעולם לא. היה כל הזמן חם בחוץ. אז, פשוט אהבתי יותר כדורסל. העדפתי להיות במזגן ולשחק במשך כל השנה. ככה שהכדורסל היה הדרך ללכת בה.

אבהות, זה מאוד פתח אותי כאדם. מאז שזה קרה זה כמות עצומה נוספת של אחריות. אבל אני רוצה להיות גאה בעובדה שאני מסוגל לספק לבת שלי ולודא שאני כאן עבורה. אני גאה בעובדה שאני מסוגל לעשות את זה עבורה. אז, אני מרגיש כי העובדה שיש לי ילדה קטנה, במיוחד שלה יש דמות אב, זה חשוב. אז, אני רוצה להיות שם עבורה. אני רוצה להיות מישהו שהיא מכירה שנמצא שם עבורה. זה היה פשוט כיף גדול לראות אותה גדלה. היא עומדת להיות בת 3. זה מרגיש כאילו היא בת 10, פשוט כמה שהיא בוגרת וכיצד שהיא מדברת. היא כל כך חכמה.

היא תמיד נמצאת בבית של הורי כאשר אני לא נמצא. ככה שאני איתה בפייסטיים כל הזמן. היא תמיד בסביבה בכל זמן שאני מגיע. אני מנסה לבדוק, ולארגן ככל יכולתי כמה שיותר טיולים הביתה . אבל עכשיו זה פשוט כל כך מטורף עם הנסיעות והחיים החדשים האלו שאני נמצא בהם עכשיו. אבל, רק היותה שם, זה משהו ששומר את הראש שלי ישר.


"דטרויט … הרגשתי שאני יכול להגיע ולהרגיש בטוח שם"

לא הייתי כאן בדטרויט יותר מדי זמן. אני עדיין מנסה להבין אילו מסעדות ללכת אליהן. אבל ידעתי על העיר לפני שהגרלת הדראפט של ה-NBA התרחשה. האזנתי למוזיקה של דטרויט. צפיתי בתוכניות טלוויזיה וסרטים של דטרויט ועוד כל מיני דברים כאלה. אז, הכרתי מעט את האווירה של המקום. ואז הרגשתי שהכוכבים הסתדרו ברגע שהם קיבלו את הבחירה הראשונה, הרגשתי שזה משהו שלא הלך להיות, פשוט זר עבורי. הרגשתי שאני יכול להגיע ולהרגיש בטוח שם.

ישנם מספר אמנים מדטרויט: בייביפייס, ריי, סדה בייבי, 42 דאג, בז ביליב. ישנם מספר ראפרים וזה פשוט משהו חדש בסצינה, עכשיו. ברור, יש להם את אמינם. דה טמפטיישן. אני יכול למנות מספר חברה מהמוזיקה של דטרויט, בכנות. ישנה תרבות רבה, שזה דבר שאני אוהב. אני כנראה אביא את כל המשפחה לעשות סיבוב בעיר, בחיי. אנחנו צריכים ללמוד מה קורה.

היו אגדות כדורסל שנוצרו בפיסטונס. ולהיות חלק מהארגון שכבר ראה את החברה האלה איתו, זה דבר מדהים להיות חלק מזה. עכשיו זה פשוט נותן לכם את הבטחון השונה הזה. אתם יכולים להיות הגרסה הבאה של זה. אז, הייתי חייב ללכת לטקס היכל התהילה [על שם נייסמית לשנת 2021].זה היה מטורף. קיבלתי לזה הזמנה. ולהיות בחדר עם בן וולאס וכל החברה האלה שעשו כל כך הרבה עבור משחק הכדורסל, זה מטורף.

(קנינגהאם בילה כמעט שעה בשיחה עם גדולי הפיסטונס לשעבר, אייזיאה תומאס, צ'אונסי בילאפס, ריפ המילטון, טיישון פרינס, ריק מהורן והמאמו לארי בראון באירוע פרטי של הפיסטונס בסוף השבוע של היכל התהילה)

אני מרגיש שברוב החדרים כאשר מדברים על כדורסל, אני מרגיש שאני מנסה לודא שאני אחד הקולות המרכזיים בגלל שאני מרגיש שאני יודע הרבה לגבי המשחק. אני מרגיש שאני מסוגל להישאר בשיחה על כדורסל בקלות, אבל כל (כוכבי הפיסטונס לשעבר) בחדר פרטי בסוף שבוע היכל התהילה. אני מרגיש שזאת הייתה אחת הפעמים שהייתי ממש שקט, ופשוט ניסיתי לשאוב כמה שרק יכולתי. היו מספר חברה שם שעברו בדיוק את מה שאני הולך לעבור ועשו זאת ברמה מאוד גבוהה. אז, להיות מסוגל לשמוע את כל מה ששמעתי מהם בחדר ההואף למדתי המון. הפכתי לטוב יותר ביום ההוא. אז, ככה שהייתי ממש אסיר תודה.

יותר מכל, אייזיאה, ריק מהורן, החברה האלה במשך כל הזמן לא דיברו על שום דבר עדין. כל דבר שאתם עושים הוא פיזי. אתם חייבים להתאמץ עבור כל דבר. וזה משהו שאני מנסה לחיות על פיו, אבל לשמוע כמה תשוקה הייתה להם לגבי זה ולראות איך הקבוצות שבהן הם היו שיחקו, זה מסתדר ישר בשלמות ואתם אפילו יכולים לראות זאת מחוץ למגרש. הם סוחבים איתם את ההילה עליהם. אז, מה שנשאר אצלי יותר מכל דבר אחד היה פשוט כיצד כל אחד התנהל עם עצמו. אני מרגיש שהצלחתי לחבר את זה, כיצד הם שיחקו ומדוע הם ניצחו בכל כך הרבה משחקים. אז, זה משהו שאתם רוצים לחקות.

להגיע לבמה של של היכל התהילה, אתם חייבים לעשות משהו. אתם חייבים להיות על אמת. יום אחד אני רוצה להיות מסוכל לצעוד על הבמה הזו ולתת את הנאום שלי ולדבר על המסע שלי עד לנקודה ההיא.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. הייתי רוצה שיהיה איזה שהוא אתר שנותן לשחקנים כמוהו לכתוב מה שהם רוצים, אבל ללא כל EDITING. פשוט להכניס מה שהם כותבים בשפתם. זה היה מעניין פי כמה מאשר לראות סיפור כזה, שלפי התרגום אני בטוח שמישהו עבר עליו ותיקן את השפה והדקדוק.
    אם לא, אם זה היה אתה קנינגהאם, בשפתך והאנגלית שלך, הייתי אומר לך 'כל הכבוד'.
    תודה סמיילי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט