לבחור מחדש: דראפט 1985 / גילעד זריצקי

This week in Knicks history: New York wins the 1985 NBA draft lottery - Posting and Toasting

עם תדמית "על הפנים" והכנסות נמוכות הליגה היתה זקוקה לשינוי דחוף. אחד מהשינויים שדויד סטרן החליט להכניס היה שיטת הלוטרי בדראפט. במקום ששתי הקבוצות הכי גרועות הטילו מטבע כדי להחליט מי תבחר ראשונה, התבצעה הגרלה של סדר הבחירה בין שבע הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף, כאשר הקומישיניר בוחר מעטפות אטומות המכילות את שמות הקבוצות שלא הגיעו לפלייאוף מתוך כדור פלסטיק שקוף. הסיפור הכי גדול בדראפט 1985 היה תיאוריית הקונספירציה לגבי הבחירה הראשונה. פטריק יואינג היה בחירה ראשונה בטוחה. ניו יורק, היתה השוק הכי גדול בעולם, אבל היו קבוצות עם מאזן נמוך ממנה. בצירוף מקרים, הקבוצה בשוק הגדול בעולם קיבלה את השחקן שהציפיות ממנו היו להיות שחקן פריינצ'ייס. או שלא? תיאוריות קונספירציה מציעות שהמעטפה של הניקס הוקפאה או שפינה שלה היתה מקופלת כדי שיהיה אפשר לזהות אותה ולקבל את התוצאה הרצויה של זרימה של כספים לליגה מהשוק העצום של ניו יורק. 

מבחינה מקצועית, דראפט 1985 היה אחד הדראפטים העמוקים בהיסטוריה עם עשרה אולסטארים, מתוכם ארבעה שחקנים בהיכל התהילה, דראפט מלא בשחקנים קשוחים (מאלון, אוקלי, מקדניאל) ועוד שחקנים משמעותיים עד הבחירה ה-160 (מריו אלי).  66 שחקנים מתוך 162 שחקנים שנבחרו (בשבעה סיבובים) שיחקו בליגה.

  1. ניו יורק ניקס – קארל מאלון (מיקום מקורי: 13) (בחירה מקורית: פטריק יואינג)
  • ממוצעי קריירה: 25.0 נקודות, ו-10.1 ריבאונדים
  • תארים: היכל התהילה, 14X אולסטאר, 14X חמישיות העונה, 4X חמישיות ההגנה, 2X MVP.

למרות ההייפ סביב יואינג, במבט היסטורי ברור שקארל מאלון, "איש הדואר", הוא השחקן המוביל בדראפט. מאלון מחזיק סטטיסטיקות היסטוריות עם מקום השני בנקודות בקריירה, מקום שישי במספר משחקים ומקום שביעי בריבאונדים. מאלון היה אי של יציבות עם כמעט 20 שנים של כסקורר מצוין בפוסט, מתגלגל מצוין בפיק אנד-רול המפורסם כחלק מצמד היסטורי עם סטוקטון וריבאונדר עילאי. ורק שחקן אחד שנבחר בדראפט 1984 מנע ממנו להיות השחקן הכי טוב בקבוצה אלופה. עם מאלון, הקריאה של השדרנים בערב הדראפט "basketball's back in New York" היתה אפילו יותר מדויקת.

2. אינדיאנה פייסרס – פטריק יואינג (1) (בחירה מקורית: ווימן טיסדייל)

  • ממוצעי קריירה: 21.0 נקודות, 9.8 ריבאונדים.
  • תארים: היכל התהילה, 11X אולסטאר, 7X חמישיות העונה, 3X חמישיות ההגנה.

זה די אירוני, שאחד השחקנים השנואים באינדיאנה בעקבות שנים של יריבות בקרבות בצמרת המזרח, מגיע לקבוצה. בשנים של דומיננטיות של סנטרים היסטוריים כמו אולג'ואן ורובינסון, יואינג נמצא רק טיפה מאחור ועדיין נחשב שאחד מחמישים השחקנים הגדולים בהיסטוריה. באינדיאנה, יואינג היה משתלב ותורם מייד באופן מאוד דומה לתרומתו בניו יורק, רק בעיר קטנה יותר ובלי ספייק לי.

3. לוס אנג'לס קליפרס – כריס מאלין (7) (בנויט בנג'מין)

  • ממוצעי קריירה: 18.2 נקודות, 50.9% מהשדה.
  • תארים: היכל התהילה, 5X אולסטאר, 4X חמישיות העונה.

מאלין סיים את הקריירה כאחד הקלעים הטובים בהיסטוריה. בשיאו (1988-1993) קלע מעל 25 נקודות למשחק עם יעילות משוגעת של מעל 50% מהשדה. יחד עם טים הרדאווי (סיניור) ומיץ' ריצ'מונד הם יצרו בגולדן סטייט את ה-"RUN TMC", אחת הקבוצות המהנות לצפיה בהיסטוריה – קבוצה ששיחקה מהר וקלעה הרבה, כאילו ידעה מה יקרה 25 שנים קדימה באותה קבוצה. האם מאלין היה יכול להיות מספיק דומיננטי כדי להציל את הקליפרס באותה תקופה? לא נראה לי.

4. סיאטל סופרסוניקס – ג'ו דומארס (18) (אקסבייר מקדניאל)

  • ממוצעי קריירה: 16.1 נקודות למשחק
  • תארים: היכל התהילה, 2X אלוף הליגה, 6X אולסטאר, 3X חמישיות העונה, 5X חמישיות ההגנה.

דומארס העביר את הקריירה בדטרויט והיה אחד מהשחקנים המשמעותיים בקבוצת ה-"באד בויס" בדטרויט שזכתה בשתי אליפויות. דומארס היה הסקורר השני בקבוצה, השומר העיקרי על הגארד המוביל בקבוצה היריבה כל ערב. יחד עם טום צ'יימברס בסיאטל הם היו יכולים להרכיב קבוצה מעניינת מאוד ואולי אפילו להגיע לפלייאוף בעונות הבאות.

5. אטלנטה הוקס – דטלף שראמפ (8) (ג'ון קונקאק)

  • ממוצעי קריירה: 13.9 נקודות, 6.2 ריבאונדים
  • 3X אולסטאר, 2X שחקן שישי

שראמפ היה האולסטאר הראשון מאירופה ושחקן שהקדים את זמנו – קלעי גבוה שיכל לעבור שחקנים עם כדרור או לקחת שחקנים נמוכים יותר בפוסט עם ראיית משחק טובה. את רוב הקריירה בילה בקבוצות חזקות מאוד כמו סיאטל שהיו מאוד קרובים לזכות באליפות. שראמפ היה יכול להצטרף לקבוצה חזקה ועמוקה באטלנטה בהובלת דומיניק ווילקינס שאולי אפילו היתה יכולה להתמודד על ראשות המזרח.

6. סקרמנטו קינגס – טרי פורטר (24) (ג'ו קליין)

  • ממוצעי קריירה: 12.2 נקודות, 5.6 אסיסטים
  • 2X אולסטאר

עם קריירה של 17 עונות כמנהל משחק עם קליעה מצוינת, טרי פורטר בעיקר ידוע כשותף של קלייד דרקסלר לקבוצה המצוינת בפורטלנד שהגיעה לגמר הפלייאוף. סקרמנטו היו בוחרים בפורטר בבחירה השישית כדי להתחדש ברכז צעיר שיכל להשלים באופן מצוין את אוטיס ת'ורפ המבטיח כצמד שיוביל את הקבוצה לעתיד.

7. גולדן סטייט ווריורס – צ'ארלס אוקלי (9) (כריס מאלין)

  • ממוצעי קריירה: 9.7 נקודות, 9.5 ריבאונדים
  • 1X אולסטאר, 2X חמישיות ההגנה

צ'ארלס אוקלי ידוע בעיקר כאחד השחקנים המפחידים והקשוחים בהיסטוריה של הליגה. אוקלי נתן קריירה ארוכה כמכונת דאבל-דאבל בשיקגו ובניו יורק והיה שחקן הגנה שאף אחד לא רצה להיכנס איתו לעימות. גולדן סטייט היו צריכים שחקן כזה להשלים את מאלין, אבל מכיוון שב-רידראפט היו מאבדים את מאלין הקבוצה היתה נחלשת באופן משמעותי.

צ'ארלס אוקלי – ויקיפדיה

8. דאלאס מאבריקס – איי סי גרין (23) (דטלף שראמפ)

  • ממוצעי קריירה: 9.6 נקודות, 7.4 ריבאונדים
  • תארים: 1X אולסטאר, 3X אלוף הליגה

ב-1985, עם רולנדו בלקמן ומארק אגוויר בשיאם, דאלאס היו קבוצה חזקה. כדי להבין איך הם קיבלו את הבחירה השמינית הייתי צריך לספר לכם על טד סטפיאן הבעלים של קליבלנד. זה סיפור ארוך שאולי אכתוב עליו טור נפרד בהזדמנות אחרת (תוכלו למצוא הסבר בחלק הרלוונטי בסרטון מצוין על ההיסטוריה של הקליבלנד קאבלירס). מה שכדאי לדעת שזה המקור לחוק שאוסר על קבוצות להעביר בחירות סיבוב ראשון בטריידים בשנים עוקבות. איי סי גרין מוכר בעיקר בזכות שיא של 1,192 משחקים רצופים שאני לא רואה נשבר, בעיקר לא עם ה-load management שנכנס לליגה בשנים האחרונות. אבל גרין היה יותר מרק "שחקן מתמיד" – הוא היה שחקן פותח קבוע בקבוצות האלופות של הלייקרס בזכות הגנה מצוינת. בעולם דמיוני בו גרין בדאלאס, דאלאס היו יכולים לנצח את הלייקרס של 1988 בגמר המערב ולהמשיך לזכות באליפות. כמובן שאני אוהד מאבריקס, ויכול להיות שאני קצת מוטה, אבל הסדרה המקורית הגיעה לשבעה משחקים, הבחירה הזו היתה מורידה את גרין מהלייקרס, ובשנים הראשונות של הקריירות שלהם, גרין היה עדיף על שראמפ.

9. קליבלנד קאבלירס – אקסבייר מקדניאל (4) (צ'ארלס אוקלי)

  • ממוצעי קריירה: 15.6 נקודות, 6.1 ריבאונדים
  • תארים: 1X אולסטאר

"אקס מן" היה ידוע כאחד מהשחקנים הקשוחים בליגה, סקורר ואתלט מצוין בשתי עמדות הפורוורד בסיאטל. הסיכום המקורי בין קליבלנד לשיקגו העביר את אוקלי, אבל ברידראפט אין כבר את אוקלי וקליבלנד זוכים להנות ממקדניאל שיהיה הכוכב של הקבוצה החלשה. 

10. פיניקס סאנס – ג'ון "הוט רוד" וויליאמס (45) (אד פינקני)

  • ממוצעי קריירה: 11.0 נקודות, 6.8 ריבאונדים
  • תארים: אין

וויליאמס נפל מהסיבוב הראשון בגלל שנתפס מוכר משחקים של קבוצתו בקולג' וקיבל עונש לא לשחק בעונתו הראשונה הליגה. במבט של קריירה מלאה, "הוט רוד" היה שחקן שישי מוביל בקליבלנד החזקה של שנות ה-90, עם קריירה ארוכה (13 עונות) כגבוה ורסטילי עם קליעה והגנה טובה. הוט רוד היה מצטרף ללארי נאנס (סיניור) בפיניקס – שדרוג, אבל לא מספיק בשביל להיות קבוצה טובה.

11. שיקגו – וויימן טיסדייל (2) (קית' לי)

  • ממוצעי קריירה: 15.3 נקודות, 6.1 ריבאונדים
  • תארים: אין

כבחירה שניה בדראפט מאוד חזק, טיסדייל היה אכזבה. למרות זאת, כאשר מתעלמים מהבחירה הגבוהה, טיסדייל נתן קריירה סולידית כסקורר יעיל עם קליעה מצוינת מחצי מרחק בקבוצות חלשות. עם טיסדייל במקום אוקלי (החלפת בחירה עם קליבלנד) שיקגו היתה נחלשת. פרט טריוויה מעניין, כיום טיסדייל מנהל קריירה שניה כבסיסט ג'אז.

12. וושינגטון בולטס – מייקל אדאמס (66) (קני גרין)

  • ממוצעי קריירה: 14.7 נקודות, 6.4 אסיסטים
  • תארים: 1X אולסטאר

אדאמס היה רכז מודרני שהקדים את זמנו. זורק הרבה שלשות (יחסית לתקופה), מוסר טוב, אבל גרוע בהגנה, בעיקר בגלל חסרון הגובה (5-10). אדאמס התחיל את הקריירה חלש, ופרח כאשר הצטרף לדנבר, קבוצה ששיחקה בקצב מהיר, בעונתו השלישית. אחרי דנבר הצטרף לוושינגטון שם אפילו נבחר לאולסטאר. מי יודע, אולי אם היה מגיע לוושינגטון הישר מהדראפט הקריירה שלו היתה נראית יותר טוב.

13. יוטה ג'אז – מריו אלי (160) (קארל מלון)

  • ממוצעי קריירה: 8.6 נקודות למשחק
  • תארים: 3X אלוף הליגה

אלי הוא הבחירה ה-160 הטובה בהיסטוריה. הוא התחיל את הקריירה בטיול מסביב לעולם כששיחק באירלנד, ארגנטינה, בחזרה בארה"ב ב-USBL, ובפורטוגל. הוא קיבל את ההזדמנות שלו בגיל מאוחר ותרם מייד כשחקן ספסל חשוב ושחקן פותח בקבוצות המצוינות של גולדן סטייט (בעידן ה-RUN-TMC) ויוסטון. אנקדוטה מעניינת היא שאלי היה תורם מרכזי לכינוי "קלאץ' סיטי" ביוסטון עם ה-"kiss of death" שסגרה סדרת פלייאוף מול פיניקס של בארקלי שנגמרה באליפות של 1995. כמובן שהבחירה המקורית, מאלון, עדיפה משמעותית על אלי, ועם כל הכבוד הצמד סטוקטון-אלי לא היה מביא את יוטה לצמרת (ואולי אפילו לא לפלייאוף).

14. סן אנטוניו ספרס – ג'ראלד ווילקינס (47) (אלפרדריק היוס)

  • ממוצעי קריירה: 13.0 נקודות למשחק
  • תארים: אין

ג'ראלד, היה האח הפחות מוצלח למשפחת ווילקינס (ביחס לדומיניק), אבל עדיין היה סקורר יציב עם קריירה ארוכה בליגה. ווילקינס היה יכול לעזור לארטיס גילמור בסוף הקריירה ובעתיד להשלים מצוין את את האדמירל שנבחר כמה שנים אחרי כן.

15. דנבר – מנוט בול (31) (בלייר רסמוסן)

  • ממוצעי קריירה: 3.3 בלוקים
  • תארים: אין

דנבר של אלכס אינגליש ו-פאט ליבר היו קבוצה שרצה, קולעת ולא משחקת הגנה. אז למה לא לצרף אליהם את השחקן שיוביל את הליגה בחסימות בעונת הרוקי שלו? בגובה 2.31 מ' בול היה השחקן הכי גבוה בהיסטוריה של הליגה (יחד עם ג'ורג' מיורסן), והוביל את הליגה בחסימות למשך כמה עונות, אבל לא תרם מעבר לכך. 

טופ 15 נגמר ואני מתחיל להפסיק להכיר שחקנים אז נעבור מהר על שאר השחקנים שאני מכיר.דאלאס 16. מאבריקס- טיירון קורבין (ביל וונינגטון)

17. דאלאס מאבריקס- ספאד ווב (uwe blab)

18. דטרויט פיסטונס- בנויט בנג'מין (ג'ו דומרס)

19. יוסטון רוקטס- סאם מיטשל (סטיב האריס)

חשוב לציין שארווידאס סאבוניס נבחר בדראפט 1985, אבל נקבע כבחירה לא חוקית בגלל גילו הצעיר, ולכן לא כללתי אותו בסיכום.

לפוסט הזה יש 50 תגובות

  1. dvir

    18 ספט 2021 11:55:30

    גו דומראס גדול מכריס מאלין. עם כל הכבוד לכריס מאלין הוא לא הגיע רחוק בפליאוף מעולם . דומראס היה השחקן השני בחשיבותו באחת הקבוצות החזקות אי פעם ( קבוצה שלקחה שתי גמרים והפסידה עוד גמר בגלל טעות שיפוט ) בתקופה הכי חזקה של הליגה אי פעם עם הלייקרס של מג'יק סלטיקס של בירד ושיקאגו של ג'ורדן . mvp של הגמר שחקן הגנה מדהים ועוד .
    מלון טוב מיואניג אבל השאלה היא מה היה קורה אם יואניג היה מקבל אפילו שחקן כמו ג'ון סקסטון לידו . יואניג נחשב לוזר בניגוד לבארקלי מלון סקסטון מילר למרות שכולם שיחקו עם שחקנים הרבה יותר טובים ממנו בהרבה והוא הביא קבוצה לגמר עם ג'ון סטארקס אוקלי וכדומה .

      1. dvir

        18 ספט 2021 15:10:57

        לא הייתה עבירה. ובכל מקרה אם תומאס לא נפצע במשחק 6 יכול להיות שהפיסטוס מנצחים במשחק 7 . תומאס היה מאוד חלש במשחק 7 ( אחרי אותה הצגה בלתי נשכחת במשחק 6 על רגל אחת) והפיסטוס ניצחו ב3 הפרש. לא מסכים שהייתה עבירה אגב.

        1. thog

          18 ספט 2021 15:18:54

          יש לך כנראה הגדרות מעניינות מאוד לעבירה. במציאות כששחקן קופץ על שחקן ויוצר איתו מגע זה עבירה. אתה מוזמן לצפות כמה פעמים שאתה רוצה https://imgur.com/u9LZFzs אבל לא ברור לי איך אתה מצליח לדמיין שהמגע לא קיים שם ולא נוצר ע"י ליימביר.

        2. Yinon Yavor

          18 ספט 2021 15:40:03

          כל מתבכייני הפציעה של תומאס משום מה שוכחים מה קרה שנה אחרי כשאולסטאר כמו וורתי לא שיחק כל הסידרה, ומג'יק רק בחצי ממנה. אני גם זוכר במעורפל עוד פציעה משמעותית ללייקרס בגמר ההוא אבל לא בטוח מי.

            1. Yinon Yavor

              18 ספט 2021 16:55:51

              צודק. סקוט

            2. dvir

              19 ספט 2021 01:23:21

              ביירון סקוט זה ממש לא אייזה תומאס

          2. Yinon Yavor

            19 ספט 2021 07:41:45

            נכון. אבל סקוט היה בחוץ לכל הסידרה. מג'יק לא שיחק שני משחקים מתוך הארבעה, וזה כבר משמעותי יותר (נפצע 5 דקות בתוך משחק 3)

    2. gilad zaritsky

      18 ספט 2021 19:22:01

      ציפיתי שהרבה לא יסכימו איתי. אני חושב שדומרס היה בקבוצות יותר טובות ובזכות זה הוא חווה יותר הצלחה בדיוק כמו שאמרת על מאלון ויואינג, ובגלל זה לדעתי כיחידים מאלין ודומרס הם באותה רמה בערך. אז הלכתי להתאם קבוצה. הקליפרס צריכים מישהו שישחוב אותם, לכן בחרתי את מאלין בגלל שהוא שחב קבוצות בעברו ואני לא בטוח שדומרס יכול לעשות את זה.

    3. etayef

      18 ספט 2021 21:32:02

      מסכים עם דביר, דומארס משמעותית טוב ממאלין.
      בכלל, כותבי האתר כאן וחובבי הסטטיסטיקה שוכחים צד אחד של המגרש, שבו משחקים הגנה. דומארס היה שחקן מעולה, שומר, קולע, בעל מניות בכיר באליפויות של דטרויט.
      אני גם הייתי מעדיף את יואינג על מלון, בגלל ההגנה, למרות שהקריירה שלו היתה קצרה יותר.
      הוט רוד וויליאמס למי שזוכר, היה בזמן מסויים המשתכר הגבוה בליגה שכללה את ג'ורדן, ושאר הסופרסטארים. מנפלאות חוזים של שנות ה 90.

  2. asaf

    18 ספט 2021 12:13:24

    תודה גילעד. אחלה בחירות. גם אני אישית הייתי מחליף בין דומארס למאלין. לעומת זאת מסכים ב-100% עם מאלון לפני יואינג. מעטים השחקנים שהייתה להם יציבות ותפוקה מדי ערב במשך כמעט שני עשורים כמו הדוור

  3. bobby

    18 ספט 2021 12:20:00

    וואו, לא זכרתי כמה עמוק היה המחזור הזה! זכרתי מאלון ואת יואינג+המעטפה הקפואה, אבל חוץ מהם יש כאן עוד הרבה שחקנים נהדרים ומשמעותיים. כנראה קצת מחוויר בתור מחזור עוקב ל-84, אבל גם המחזור הזה הוא מהטופ.

  5. Yinon Yavor

    18 ספט 2021 14:46:45

    נהדר.
    תודה.
    אין לי בעיה עם מי שלוקח את דומארס לפני מאלין. אצלי זה כמו במאמר.
    הוט רוד היה לדעתי שחקן משמעותי גם בפורטלנד החזקה של שנות ה 90, למרות שאני זוכר שם גם את קליף רובינסון בעמדה 4 אז צריך לבדוק את הזיכרון שלי

  6. Jonathan

    18 ספט 2021 15:11:51

    תודה גלעד.
    עם כל אהבתי למאלין – מסכים עם דביר שג'ו דומארס לפניו. ממוצעים דומים (למרות שהשיא של מאלין היה לדעתי יותר גבוה), 2 אליפויות ומהן 1 FMVP זה פשוט מרשים.

  7. TheMike

    18 ספט 2021 15:18:04

    מייקל אדאמס מדנבר לא החזיק פעם בשיא של קליעות של 4 נקודות לזריקה (שלשה אנד וואן) בעידן בו זריקת השלוש היתה רק למצבים מיוחדים?
    היה מסתדר מצוין עם המשחק של היום

  9. tlv1983

    18 ספט 2021 15:29:01

    אחלה כתבה. את דטלף שרמפף הייתי שם יותר גבוה, הוא היה שחקן ענק וורסטילי בימינו היה עושה פלאים.
    לגבי לווימן טיסדייל יש סיכוי שקריירת הג'אז שלו בהחלט עולה יפה אבל בהתחשב בזה שהוא מת לפני יותר מעשור, אין סימוכין לכך.

  10. Avri

    18 ספט 2021 15:42:12

    יואינג מול מלון זו שאלה טובה. מלון ענק אבל הוא שיחק ליד המוסר/מנה משחק בין הגדולים בכל הזמנים. מעניין איך היתה נראית הקריירה של יואינג ליד סטוקטון. לדעתי עם לפחות אליפות אחת.

  12. שחר דלאל

    18 ספט 2021 16:55:23

    דראפט נהדר, וסיכום מצוין.
    .
    אין חולק על כך שמאלון היה – היסטורית – שחקן גדול מיואינג, אבל בעוד הראשון חייב לפחות חלק אחד מהקריירה שלו לשחקן שלצידו (סטוקטון) השני היה גדול בכל מקום שהיה מגיע אליו (וזה מבלי להיכנס לשינוי שעשה במועדון). אני מאמין ש-99 פעמים מתוך 100 הניקס היו חוזרים על הבחירה הזאת.
    .
    אגב, אני הייתי מכניס את אווה בלאב רק בזכות הקריירה באלבה ברלין
    🙂

  13. gogo

    18 ספט 2021 17:15:57

    אחלה דראפט
    לא אהבתי את יואינג ועדיין מגיע לו לדעתי להיות מספר 1
    מאלין היה אחד האהובים עלי ומבחינתי זה בסדר שהוא לפני דומארס- זה די מצב של תיקו. רק לדמיין את מאלין משחק בפיסטונס- היה זוכה בתארים

      2. Berch

        18 ספט 2021 19:15:40

        יש לי חצאית שחורה שקניתי פעם בלונדון לחתונה של חבר
        אתמול הייתי אמור ללכת עם האשה לליין פטיש (נקרא Taboo. אני לא מחובבי הז'אנר אבל לפעמים זה משעשע) ותכננתי על החצאית, אחרי די הרבה שנים.
        בסוף זו שהיינו אמורים ללכת אתה הבריזה.
        ולי נפלה פלטת עץ כבדה על הבוהן בצהריים, כשךירקתי והחלפתי לאמא שלי מיטה.
        החזרתי את החצאית לבוידם, עד ההזדמנות הבאה.
        משעשע שהזכרת את זה
        חייב לציין ששלי פחות כמו החצאית הצהובה של ראס, יותר שחור ועור
        🤣

        1. דוקטור רזי הופמן

          18 ספט 2021 19:27:55

          חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח
          ובסוף נשאר לסמוך על ה THC ו TBD
          חצאית לבשתי רק פעם אחת בחיים, בפורים בתיכון, התחפשתי לסיוקסי מ Siouxie and the Banshees
          חי, אם תחפש טוב תצא שאתה ברכה או ברברה.

  18. האווי לאסוף

    18 ספט 2021 22:35:18

    אחלה פוסט. ויכוח לגיטימי בין יואינג למלון. הקריירה בהחלט לטובת מלון, אבל הקלישאה לגבי הדראפט אומרת שגובה מנצח, אז בטח הייתי הולך על יואינג

  19. אשך טמיר המקורי

    18 ספט 2021 23:07:52

    תודה רבה.
    מסכים שמלון היה השחקן הטוב יותר.
    ועדיין – לא יכול לראות את הניקס בוחרים אף אחד אחר.
    אגב יואינג לא מאחורי רובינסון, הוא לצידו (שניהם מאחורי אולג'ולאן), ואם כבר אז קצת לפניו (אני אישית הייתי בוחר ביואינג).
    מסכים שמאלין היה טוב מדומארס 1X1. לדומארס כמובן הישגים קבוצתיים טובים יותר, אבל זה תלוי סיטואציה.
    דראפט מצוין עם מלא שחקנים קשוחים.

  20. historyteacher

    18 ספט 2021 23:22:18

    אחלה סקירה. תודה!
    אחד הדראפטים החזקים בהיסטוריה, ממש בחמישיה הפותחת. הוא פחות מפורסם מזה של 1984, 1996 או 2003 כי הוא מורכב מהרבה 'סגנים של בר כוכבא' – מאלון שהגיע לשוקת ולא שתה, יואינג שתמיד פספס בשניה האחרונה, דומארס שנחשב (לא תמיד בצדק) כעוזר של תומאס, מאלין ושרמפף שלא זכו להצלחה קבוצתית בסופו של עניין ועוד – אבל 10 אול-סטארים, ו4-3 שחקנים שהם בטופ 50 בהיסטוריה זה מאוד מרשים. הוא נותן פייט טוב לדראפט של 2003, ויותר טוב מהדראפט של 1996.
    מאלון בוודאי עם מספרים יותר מרשימים מיואינג (כולל תארים אישיים), אבל באמת לא ברור אם הוא היה מצליח בלי סטוקטון. יואינג נשא על כתפיו הענקיות קבוצה במשך 13 שנים כשאין סביבו כלום.
    עם כל הכבוד לדומארס (ויש המון כבוד), מאלין היה כוכב ענק, סקורר מהגדולים שהמשחק ראה. לא סתם הוא נבחר לדרים טים וכיכב בה.

  21. dvir

    19 ספט 2021 01:30:02

    ג'ורדן אמר שדומראס השומר הכי טוב שהוא שיחק מולו . יואניג לא בטוח שהיה פחות טוב ממלון . עם כל הירידות על יואניג עם מי הוא שיחק בדיוק ? לא היה לידו שחקן התקפה נורמאלי כל הקריירה ובניגוד למלון הוא לקח את שיקאגו לשבעה משחקים ואת שיקאגו וגורדן הטובים יותר ( וגם היה קרוב אחרי שהוביל 2-0 וצארלס סמית נחסם ארבע פעמים במשחק 5 ) . דיוויד רובינסון ממש לא היה טוב מיואניג . יואניג היה סנטר היסטורי פחות טוב (לא בכזה הרבה ) מהחלום . להביא קבוצה של אוקלי וסטארקס לגמר הnba בפליאוף סופר קשה וכל שנה להתמודד עם שיקאגו במזרח ולתת פייט ענק .

  23. גוגליוטה

    19 ספט 2021 09:05:14

    תודה רבה על הכתבה. בהחלט דראפט טוב וקשוח. אם מחליפים את פורטר בשראמפף מקבלים חמישייה שנותנת פייט יפה לכמעט כל חמישיית דראפט ממחזורים אחרים.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט