ההיסטוריה שבעל פה של משחקי הפיקאפ של מייקל ג'ורדן מול אנשי שיקגו הרגילים – דן גארטלנד / תרגום Smiley

ההיסטוריה שבעל פה של משחקי הפיקאפ של מייקל ג'ורדן מול אנשי שיקגו הרגילים – דן גארטלנד / תרגום Smiley

ההיסטוריה שבעל פה של משחקי הפיקאפ של מייקל ג'ורדן מול אנשי שיקגו הרגילים

במהלך הפרישה הראשונה שלו מה-NBA, מייקל ג'ורדן היה דמות קבועה במשחקי הפיקאפ באולמות הכושר היקרים של שיקגו. עבור החברה שהיו מספיק ברי מזל לשחק עימו, זוהי הייתה טעימה נדירה לצד אחר של אם ג'יי. עבור ג'ורדן, זוהי הייתה הזדמנות פשוט להיות אחד מהחברה.

דן גארטלנד / SI.com
יוני 17, 2020

מאמר מקורי: https://www.si.com/extra-mustard/2020/06/17/michael-jordan-retirement-pickup-games-chicago-oral-history 

מייקל ג'ורדן אכן שיחק המון כדורסל בשיקגו ב-1993 וב-94 – פשוט לא עבור הבולס.

במהלך הזמן שלו עם הבולס, ג'ורדן היה דמות קבועה באטלטיק קלאב באילנוי סנטר, חדר כושר יוקרתי במרכז העיר. שם, במהלך הפרישה הראשונה שלו מה-NBA, ג'ורדן התאמן עם המאמן שלו, טים גרובר, בהכנה למעבר שלו לבייסבול, אבל הוא גם השתתף לעתים תכופות במשחקים מזדמנים של כדורסל. ג'ורדן, עדיין רק בן 30 ובשיא קריירת הכדורסל שלו, היה רושם את שמו בגיליון ההרשמה של מגרש הכדורסל ומחכה לתורו לעלות על המגרש מול חבורה של בחורים אנונימיים.

בינואר 4, 1994, בזמן שסקוטי פיפן והבולס ניצחו את הפיסטונס, ג'ורדן היה במרחק שלושה מייל משם באטלטיק קלאב משחק מול חבורה של בחורים שפשוט רצו הפסקה מהעבודה שלהם.

רשת הספורט שנכון להיום כבר לא קיימת, SportsChannel Chicago, שלחו צלם לאולם כדי לצלם את ג'ורדן משחק. סרטון של התוצאה מקטעי הצילום של SportsChannel הפך לויראלי בטוויטר בחודש שעבר, מה שהוביל לאיש אחד שעונה לשם בן טרל לחפור מסביב למרתף ביתו עבור קלטת וידאו שהייתה שם במשך 26 שנה. טרל, ששיחק עם ג'ורדן באותו הערב, היה אותו אחד שרמז לאיש SportsChannel סטיב קאסול, בעלה של חברה קרובה, שג'ורדן נמצא במכון הכושר. קאסול נתן לו את הקלטת עם הקטעים כמזכרת, שכללה לא רק את הקטעים של SportsChannel אלא גם קטעים נדירים של ג'ורדן שהצלם, דיירול ג'וינר, הצליח לתפוס.

"מספר אנשים במשפחה ראו זאת, מספר חברים, אבל זאת כמות מאוד מוגבלת", טרל אומר. "היה לי את הוידאו הזה לנצח. הייתי די מודאג שאני הולך לרדת למרתף, לשים את זה בוידאו וזה פשוט יעלה אבק".

טרל בעל וידאו נוסף שלא ראה אור של ג'ורדן משחק במשחק פיקאפ במכון הכושר, הצילום הזה במצלמת וידאו ביתית שחבר נוסף החביא מתחת לז'קט שלו תחת הנסיבות של החוקים הנוקשים של מכון הכושר שנועדו להגן על הפרטיות של ג'ורדן.

עבור טרל (נראה בוידאו של SportsChannel כשהוא לובש גופייה אדומה עם המספר 44 עליה מעל טי-שירט לבנה) ולשאר המתאמנים ברי המזל שחלקו את המגרש עם ג'ורדן, החוויה הייתה בלתי נשכחת. אלו הם הסיפורים שלהם.

***

ג'ים ווטקינס (לובש גופייה של סקוטי פיפן בוידאו של SportsChannel): הפעם הראשונה שבה ראיתי אותו שם, הייתי בעמדת האופניים ושמעתי שג'ורדן יופיע שם אבל מעולם לא חשבתי שאני אראה אותו. כאשר עשיתי ספינינג על האופניים, תפסתי הצצה של הראש הקירח הז שמגיע מאחורי והסתובבתי להביט וזה היה ג'ורדן. הוא עלה על האופניים ממש לידי ודיבר איתי. הוא אמר, "היי, מה המצב?" כאשר הייתי מסוגל להרים את הלסת שלי מהרצפה, אמרתי משהו, אני לא יודע – כנראה שצייצתי איזה, "היי".

מייק ווטקינס (אין קשר לג'ים, שיחק עם ג'ורדן פעם אחת כאורח בחדר  הכושר): זה מעט שונה עבורי ממה שהייתי רואה אותו חולף מולי ברחוב או בסיטואציה שלא קשורה לכדורסל. אחרי הכל, זה גם היה נהדר. אבל לראות אותו על המגרש בזמן שאני באמת משחק, זוהי חוויה שונה לגמרי, רק להיות אוהד כדורסל ושל הבולס, אוהד של מייקל ג'ורדן, שחקן כדורסל, שנולד וגדל בשיקגו. אז כאשר רואים את מייקל ג'ורדן עושה את מה שאתה עושה, זוהי לחלוטין חוויה שונה לגמרי".

השיא שלי היה כאשר קיבלתי את הכדור במתפרצת וקלעתי עליו. הוא שיחק מעט הגנה, אבל בהחלט לא ניסה לעצור אותי. אבל קלעתי עליו, והוא אמר משהו כמו, "מהלך יפה שם". הייתי שמח לגבי זה. הייתי בן 23 באותו הזמן, ככה שזה היה מעבר לחלומותי הפרועים ביותר.

דיוויד בון (מתאמן במכון עבור מבחני קבלה ל-CFL): הדבר שאני ראיתי שהיה הכי מדהים הוא שהוא לא נראה כאילו הוא מתאמץ חזק כדי לעשות זאת. ראית את כל הדברים שהוא עשה במונחים שהוא התאמן, אבל על המגרש זה לא היה כאילו שהוא לוחץ כדי להצליח בזה. זה היה מאוד רגוע. אני מתכוון, הוא פשוט היה שורף אתכם, ולא יכולתם לעשות שום דבר כנגד זה. וזה לא היה כאילו הוא רץ מאוד מהר כשהוא חולף על פני כל אחד ופשוט מטביע על אנשים – הוא לא. הוא היה כאילו, ובכן, בסדר, אני הולך לעשות עליך פוסט. עכשיו אני הולך להתחיל פה ולזרוק את זריקת הניתור הזו. הג'אמפ שלו היה טהור. זה היה טהור.

אלכס דובאקלט (איש רגיל במכון הכושר, שהתראיין עבור הקטע ל-SportsChannel):  תמיד חשבתי, לפני ששיחקתי איתו בפעמים הללו, שלבחור יש המון אגו. ראיתי אותו נותן גוף מול החברה, ואפילו יושב בכמה שולחנות ושותה איתם, והייתם חושבים שהבחור הזה יכנס ויחשוב שהוא גדול ורע ואף אחד לא באמת יכול לדבר איתו. אבל בסופו של היום, אני באמת חושב שמייקל באמת ידע להעריך יותר את המשחק עם חברה שהם לא מה-NBA. אני חושב שהוא פרח עבור זה.

בן טרל: הבחור פשוט אוהב כדורסל. שיחקתי עם הרבה בחורים אחרים שהיו מגיעים לשם, אבל הוא היה מאוד אטרקטיבי. אם הייתם משחקים איתו יותר מפעם אחת, הוא כנראה היה לומד איך קוראים לכם. הוא היה יודע במה אתם טובים. כאילו, אה, הבחור הזה הוא ריבאונדר, הוא יתן לזה טיפ פנימה אבל אני לא אמסור לו. הייתם צריכים להרוויח את הכבוד שלו אם הוא היה הולך למסור לכם. אבל הוא בהחלט היה לומד מה הייתם מסוגלים לעשות. הוא היה מאוד תחרותי. אני בכלל לא זוכר שהוא הפסיד איזשהו משחק.

דובאקלט: הוא אהב את התחרות, אבל יש משהו מיוחד בעניין של משחק עם חברה ממוצעים כמו שהוא שיחק איתם. הסיבה שאני יודע את זה היא בגלל שהוא שיחק איתנו לעתים קרובות שרמה כזו שאין סיכוי שהוא לא אהב את זה. מייקל לא היה צריך לעשות משהו שהוא לא רצה לעשות. היה לו מספיק כסף, היו לו מספיק אנשים שישמרו עליו אם הוא רצה לצאת עם נשים, היה את כל מה שיכולתם לבקש. מדוע שהוא, עם כל הכסף שבעולם, כל המכוניות בעולם, כל הנשים בעולם, רוצה לבלות שלוש שעות או ארבע שעות באולם עם חבורה של בחורים מזיעים ומצחינים, שבדיוק סיימו את עבודת ה-9 עד 5 שלהם? זוהי האהבה למשחק.

בון: כאשר שיחקתי איתו – למעשה הייתי די מהיר – ככה שקלעתי סל. הוא המשיך לתת לי את הכדור ואני הייתי ככה, זה מעניין. אבל ברגע שזה הגיע לזמן ההכרעה הייתי כמו כל אחד אחר – פשוט נותן לו את הכדור ומפנה את הדרך. הוא פשוט היה לוקח את השליטה. היו לו משחקים, או שהוא היה משחק אחד-על-אחד עם החברה, שם הוא פשוט היה זורק ג'אמפים והם היו יכולים לעשות כל מה שהם רצו. והוא לא היה מפסיד.

טום טוהי (בחור רגיל בחדר הכושר): כאשר הוא שיחק, שחקני העלית הופיעו. אני חושב שהגיע אוטובוס שיצאו ממנו כל שחקני עלית מהמכללות ושחקני NBA. כאשר ג'ורדן הופיע, אם הייתם משחקים, הייתם צריכים להיות מוכנים לשחק ברמה מאוד גבוהה.

בון: בימי שבת, היו מגיעים אתלטים מסוימים שהיו נכנסים ומשחקים. אלו היו משחקים שאפשר היה לדעת שהולכים להיות בהם אתלטים טובים ואם לא יכולתם לשחק, זה כנראה לא היום ללכת.

טוהי: לא היה אכפת לי איפה הם שיחקו ומה הייתה הרמה, המשחק של כולם עלה לרמה גבוהה יותר. הייתם משחקים טוב יותר ממה שאי פעם שיחקתם בחיים שלכם. אני מתכוון, רמת הריכוז שלכם – הוא הפך את כולם על המגרש לטובים יותר. ראיתם את זה ב-NBA, אבל אותו הדבר היה נכון לאותם משחקי פיקאפ.

ג'ים ווטקינס: אני שחקן פוטבול. אני לא שחקן כדורסל מי יודע מה. הייתי זורק מטווחים קצרים ופשוט הייתי מחטיא כל אחת מהזריקות האלה. ואז מייקל היה מופיע. כאשר הוא עלה על המגרש, כל זריקה שלקחתי נכנסה פנימה. כל זריקה שלקחתי. אני פחות או יותר הבנתי זאת את הדבר הזה שהוא הרים את המשחק של כולם על המגרש. אני נשבע באלוהים, הייתי קולע חלק כל זריקה כשהוא היה בסביבה. מיד כאשר הוא עזב, אלו שוב היו לבנים.

אל תטעו, אחרי הכל, ג'ורדן היה שם כדי לכייף אבל הוא גם היה שם כדי לנצח. החברה באתלטיק קלאב לא היו חסרים לטראש-טוק האגדי של אם ג'יי.

בון: פעם אחת שיחקתי נגדו, והיה בחור אחר ששמר עלי והייתי מסוגל לחלוף על פניו ולקלוע ממש מהר. מייק התעכב בחילוף והייתי מסוגל להרים זריקה לפני שהוא הגיע אלי. התלהבתי. עכשיו, האם קלעתי על מייק? אולי לא, אבל במוחי אני כן. הוא הלך לחסום את הזריקה אבל אני כבר הייתי שם. אנחנו רצים חזרה על המגרש והוא אומר, "אתה לא תקלע היום שוב". הייתי ככה, בסדר, מה שתגיד. באמת שלא חשבתי שום דבר לגבי זה. הוא אפילו לא שמר עלי. היה לי בחור עלי שהיה מעט קטן יותר ממני והלכתי לפוסט. קיבלתי את הכדור והסתובבתי לזרוק זריקת בניתור אחורנית ומייק כבר היה שם. הוא חסם את הזריקה ושלח את הכדור למכונות הריצה [שמעל המגרש]. והוא אמר, "אמרתי לך, אתה לא תקלע היום שוב". הוא היה רציני ביותר שאני לא הולך לקלוע שוב בגלל שקלעתי עליו באותה הפעם ההיא.

טוהי: היה שם חבר שלי, ד"ר ריק וובר, הוא היה בשנות ה-40 שלו והוא שיחק במשחק בו הוא האשים את מייק ברמאות. ואני אומר לכם, ג'ורדן פשוט התנכל לו ודיבר אליו בטראש-טוק שגרם לו לעזוב את האולם. הוא אמר, "אני לא צריך לרמות, איש זקן, כדי לנצח אותך". כל הדרך לחדר ההלבשה ובמקלחת: "עכשיו אל תמעד, איש זקן, ותשבור את הירך".

טרל: יכולתי לנתר מעט. אני כמעט 1.90. אבל הייתה פעם אחת בה ג'ורדן קיבל את הכדור והוא הלך להטביע. אני לא יודע מדוע עשיתי זאת, אפילו לא חשבתי על זה, אני פשוט ניסיתי לחסום את זה. היד שלי הגיעה מעל הטבעת, כמו שרואים שעושים על השחקנים ברוב הפוסטרים. פשוט המשכתי להתרומם ואז התחלתי לרדת למטה ופתאום הכדור הוטבע על הראש שלי. נפלתי על הקרקע – הוא ידע את שמי בגלל שיחקנו ביחד לפני – והוא התחיל, "בן, אל תפגע בעצמך". הוא עמד מעלי כמו שסקוטי פיפן נעמד מעל פטריק יואינג. "אל תפגע בעצמך" עם חיוך גדול על הפנים שלו. זה כמו דוד וגוליית. צריך לפחות לנסות. הוא עשה לי טראש-טוק אבל הייתי עושה זאת שוב תוך דקה רק בגלל הסיכוי שאולי הכדור יחמוק לו מהיד.

טוהי: היה בחור בשם דניס שהיה שחקן טוב, שיחק כל הזמן, אחד מהרגילים. הוא התחיל לעשות טראש-טוק מול ג'ורדן, וכולנו הסתכלנו מסביב כאילו, "מה אתה עושה?" לקח בערך שתי התקפות עבור ג'ורדן כדי שהוא הסתכל עליו במבט של, "על מה אתה מדבר?" הוא הציק לו עם, "היית רגיל להיות השחקן הטוב בעולם. אתה לא שווה כלום". ג'ורדן הסתובב בפעם השנייה שהם רצו במעלה המגרש ואמר, "מה אתה היית רגיל להיות, דניס?"

באותו היום, בדיוק יצא לי לצאת מחדר הכושר באותו הזמן עם ג'ורדן. אתם חושבים על הסדרה הזו [הריקוד האחרון] ועל האופן בו ג'ורדן שומר טינה. זה רק בחור בחדר הכושר שרק הציק לו שעתיים לפני. הוא יוצא החוצה למכונית שלו ויש מחיצה מזכוכית שנותנת לתת מבט לתוך חדר הכושר והוא עוצר ומכווץ את אגרופיו עליה. החברה מסתכלים והוא מתחיל להצביע לעבר דניס. דניס מסתכל סביב והוא מחייך. ג'ורדן מסתכל עליו ונותן לו את האצבע, ואז צוחק ומסתלק.

ג'ים ווטקינס: אוי, דניס! כן, אני זוכר את דניס!. עכשיו אני נזכר בפרצוף שלו, בנוסף. זוהי הפעם הראשונה שאני שומע את השם הזה אחרי הרבה שנים. דניס היה נותן לו טראש-טוק ועושה את המיטב שלו כדי לגבות את זה, אבל כמובן שהוא לא הלך לעשות את זה.

בון: אוי אלוהים, דניס – בסדר. דניס היה מקשקש הרבה שטויות. המשחק של דניס לא היה ברמה של הקשקושים שלו ומייק היה צוחק על זה ושורף אותו. הוא היה מדבר הרבה. היו חברה שבוודאות היו מדברים, אבל בסופו של יום, אף אחד לא ממש יכול היה לגעת במייק.

דניס היה נשרף על ידי, בחלק מהמקרים. אבל העניין לגבי דניס היה שהוא היה נלחם. אפילו ששורפים אותו, הוא עדיין היה גורם לכם לעבוד. הוא עדיין שם, הוא עדיין שם, הוא עדיין שם. אפילו אם קלעתם, עדיין אתם צריכים להתאמץ. אפילו אם מייק היה דוחף אותו וקולע, הוא עדיין היה עושה זאת שוב. הוא היה רץ מסביב והוא היה שם יד בפנים שלכם ולא נכנע. הוא תמיד צחק. הוא שמר על אנרגיה גבוהה. הוא היה בכושר, ככה שהוא היה מישהו שהיה עומד מול מייק – אבל, אחרי הכל, הגורל שלו היה בדיוק כמו של כל אחד אחר.

דניס אלן: כל מה שרציתי לעשות היה לנצח את מייקל ג'ורדן כמה פעמים שאני יכול. אף פעם לא רציתי לשחק איתו. בגלל שהוא מייקל ג'ורדן. השחקני כדורסל עכשיו, הם יצטרפו לשחקנים הטובים ביותר כדי לנסות ולזכות באליפות. אני בדיוק מסוג האנשים שחושבים ההפך. רציתי לנצח את הטוב ביותר. אני לא רוצה לשחק עם הטוב ביותר, אני רוצה לנצח את הטוב ביותר. זה לא נראה לי הגיוני, עבורי לשחק על האליפות עם השחקנים הטובים ביותר ושנזכה. אם יש בכם איזשהו דם אלופים בתוכם, אתם תמיד תרצו לשחק מול הטוב ביותר כדי למדוד את עצמכם.

האם הייתי השחקן הכי טוב שם? אפילו לא קרוב לזה. אבל הייתי הכי תחרותי. הייתי השחקן הכי תחרותי שאי פעם שיחקתם נגדו. אף אחד לא הולך לגבור עלי. אני כמו רודמן. אף אחד לא הלך לגבור עלי, וזה מה שגרם לי לבלוט. זה מדוע כולם זוכרים אותי.

קנדל גיל (שחקן בעל ותק של 15 שנים ב-NBA, התאמן באתלטיק קלאב בתקופות הקיץ): הוא היה פחות או יותר כמו ראש העיר שם. מאוד תחרותי. אף אחד לא יכול היה לגבור על דניס בדיבורים. כשהייתם נכנסים ונלחמים מולו, כדאי שיהיו לכם יכולות נהדרות על מגרש הכדורסל בגלל שהוא לא יתן לכם לגבור עליו בדיבורים. אפילו לא מייקל. מייקל ג'ורדן לא גרם לו לשתוק. אין שום סיכוי בעולם.

אלן: הייתה לנו שם ליגה קטנה, שהיו לנו קבוצות וכל זה, אז היה לנו משחק אול-סטאר. אני לא יודע אם מייקל שיחק בליגה או לא אבל ברור שהוא רצה לשחק במשחק האול-סטאר. אני הייתי המוביל עם מרב הקולות – אני לא יודע איך הצביעו – אז הכרוז אמר את זה והבחורה שצילמה את הוידאו חתכה אל מייקל, והוא יושב על הספסל. הוא החליף אותי אולי שלוש או ארבע דקות אחרי שהמשחק התחיל ואני אומר לו, "תזכור, בשיא שלך, היית המחליף שלי".

זאת הסיבה שהוא חיבב אותי, בגלל שהייתי חד לשון.

החיים שלי עם מייקל שזורים לאורך כל הדרך – לא מבחירה, אלא בגלל המקרה. החתן שלי [אנתוני דיקוסמו] הוא עכשיו [אחראי שיווק גלובלי] של ג'ורדן ברנד. הבן שלי לקח את הבת [של ג'ורדן] לנשף. אשתי הראשונה ואשתו הראשונה היו חברות. זה דבר מדהים. זה פשוט יד המקרה.

טוהי: חברו של דניס פעם אחת עבר בשינוי כיוון את ג'ורדן וניצח אותו בדרך לטבעת, והוא קלע על ג'ורדן. ואז הוא הסתובב ואמר, "דניס צודק, כבר אין לך את זה". לקח שלוש התקפות. בפעם השלישית, הוא קיבל בידוד במרכז מול הבחור הזה ואפשר היה לדעת מה הולך לקרות ושלעולם אי אפשר יהיה לשכוח את זה – וככה זה היה. במרכז המגרש, הוא עבר אותו בשינוי כיוון ואז שוב שינה כיוון חזרה שם הוא איבד את שיווי המשקל וניתר מעבר לקו העונשין והוא השתמש ביד שלו על הראש של הבחור כאשר הוא מרחף ופשוט עף פנימה להטבעה. ברור, כל האולם התפוצץ. הוא נותר תלוי על הטבעת, פישק רגליים, ואז אמר, "עכשיו אל תפגע בעצמך".

אלן: פעם אחת שיחקנו מול מייקל ממש חזק. עשינו עליו שמירות משולשות ואמרנו, "אנחנו לא ניתן לך לנצח אותנו היום". עשינו שמירות כפולות ומשולשות עליו ופחות או יותר רק דחפנו אותו. המשכנו לעשות לו חיים קשים. הוא אמר, "בסדר, הבנתי אתכם חברה". ביום למחרת, הוא הופיע עם ריצ'ארד דנט ואוטיס וילסון מהברס ואמר, "הבאתי את ההגנה שלי". אוטיס היה מסוגל קצת לשחק, ריצ'ארד גם כן יכול היה לשחק, אבל הוא השתמש בהם כדי לחסום אותנו במשך כל היום.

דובאקלט: הוא תמיד היה מנצח, לעזאזל. אבל הייתה פעם אחת שבה הוא הפסיד שאותה אני זוכר, ולמעשה הוא היה עצבני בגלל זה. זה היה כאילו, לעזאזל, זה לא כזה רציני. אבל למעשה זה היה כזה רציני.

אני חושב שהוא במודע התאמץ לעשות שני דברים. 1) להראות שהוא מייקל ג'ורדן ולא לשכוח את זה. ו-2) אם אני באמת מעלה את הרמה שלי אני הולך להשמיד אתכם. היה חלק ממנו שלא רצה לעשות את זה בגלל שאני חושב שהוא רצה להיות בחור רגיל. אני חושב שהוא באמת ראה בזמן הזה באולם, בלי להפריז בזה, אבל אני באמת מאמין, מכל מה שאני אי פעם ראיתי ממנו כשהוא משחק על המגרש, שהוא באמת השתמש בזמן הזה כדי פשוט להיות לעזאזל נורמלי, סליחה על הביטוי שלי.

בון: היינו מתלבשים והולכים למסעדה ואוכלים וצוחקים בדיוק כמו כל אחד אחר. הוא לא היה פשוט חוזר הביתה או לא מתראה אתכם מחוץ למגרש. הוא היה במסעדה או שהוא היה עולה על המגרש בין המשחקים כדי לדבר ופשוט לצחוק. וזה לא היה הכל לגבי כדורסל, אלו היו סתם שיחות באופן כללי.

אלן: אני לא יודע מדוע כולם מדברים לגביו שהוא אדם רע. מייק היה אדם נהדר. כל פעם שהוא שיחק, שירדנו למטה לאכול והוא שילם עבור כל האוכל. הם תמיד דיברו על כמה הוא קמצן. הוא מעולם לא היה קמצן איתנו.

טוהי: היה הרבה הגיון בכל מה שראית, הדברים שאנשים לא ממש מכירים לגביו, זכית לראות זאת בחדר הכושר. הוא באמת היה הבנאדם הכי נינוח, ההתנהלות שלו שהוא לא מסביב לתקשורת ועם ההמולה של האוהדים מסביבו. באולם, הוא היה רגוע ופשוט הוא עצמו. זה היה ממש מגניב לראות זאת.

ישנו חלק מסוים במכוני כושר ואני חושב שזוהי תרבות חדר כושר שבה, באופן מפתיע, אפילו בחור כמוהו לא מוטרד. אף אחד לא מבקש חתימה. בקושי מישהו ניגש ומדבר איתו אלא אם כן הוא מדבר בדיוק כמוכם כמו שאתם ניגשים לאדם רגיל. אני חושב שזאת הסיבה שבגללה הוא הגיע לאותו מכון כושר ומדוע הוא הלך למכוני כושר. זה לא היה מכון הכושר היחיד שאליו הוא הלך.

גיל: זוהי הדרך שבה זה היה עבור רובנו, במיוחד מייקל. אנשים היו רגילים לראות אותו שם אז הם לא הטרידו אותו כל כך. הוא קיבל הזדמנות פשוט להיות עצמו ולהיות אחד מהחברה. אני חושב שזה מה שהוא אהב לגבי זה. הוא יכול היה להגיע ואף אחד לא היה עם המבט הנפעם ממייקל ג'ורדן. הוא היה פשוט אחד מהחברה ששיחקו שם כדורסל בתקופת הקיץ. הוא היה הכי טוב, אבל עדיין, הוא היה אחד מהחברה.

בנוסף לג'ורדן ולשאר שחקני ה-NBA שהתאמו שם בקיץ, האתלטיק קלאב משך מגוון רחב של מפורסמים.

בון: [מזכיר החינוך של ממשל אובמה] ארנה דאנקן היה שם. [יו"ר קרן מוטואל] ג'ון רוג'רס היה שם. סקוטי פיפן שיחק שם לפעמים. קארל מלון היה מגיע ומתאמן שם. ראיתי את דניס רודמן מתאמן שם. אני זוכר את אר קלי מגיע לשם עם איילה פעם אחת. לא ידעתי מי היא הייתה. באותו הזמן היה לה כובע בייסבול ושמעתי שהיא אמנית חדשה ואז שמעתי את השיר שהיא הוציאה.

ג'ים ווטקינס: הרבה אנשים הגיעו לשם עם פמליות. אני מתכוון, אר קלי היה מגיע עם מאה איש. אבל ג'ורדן פשוט היה נכנס פנימה, עולה על אופני הכושר, מתחמם ונרשם למגרש. כולם ידעו לא להטריד אותו, לא לשפוך עליו את כל ההערצה הזו. הם פשוט נתנו לו להתאמן. הוא נהנה מזה. היו לו זמנים טובים שם.

דובאקלט: היו שם חבורה של חברה ששיחקו ספורט מקצועני וכמה שחקני NBA, אפילו הארלם גלובטרוטרס מדי פעם. היו שם הרבה מהחברה האלו, אבל אני עדיין לא זוכר שראיתי אותו מתרועע עם החברה האלו. לא ראיתי אותו נמשך לכיוון האנשים שהיו שם כוכבים. ראיתי אותו פשוט משחק בקבוצה שבה הוא שיחק והופך את הקבוצה הזו להכי טובה למשך אותן 12 או 15 דקות או כמה זמן שזה לקח למחוץ את הקבוצה היריבה.

גיל: שחקני הברס, שחקני בייסבול, שחקני קולנוע. ראיתי את סמואל אל ג'קסון שם פעם אחת. ראיתי את דני גלובר שם. אר קלי היה שם כל הזמן. זה למעשה היה מקום לצפות במפורסמים, בנוסף, אם הייתם רוצים. הייתה להם מסעדה במקום לאחר שהייתם מתאמנים שבה יכולתם לבלות וכנראה הייתם רואים שם את דני גלובר.

אף אחד לא היה שם עם אבק כוכבים. אני חושב שזאת הסיבה מדוע מייקל והרבה שחקני NBA אחרים וכמו גם כוכבי קולנוע הרגישו בנוח ללכת ללייקשור אתלטיק קלאב.

דובאקלט: הוא פשוט היה מדבר אליך כאילו אתה אחד מהחברה. אם הייתם יושבים על הספסל אתו זה היה כאילו אתם יושבים ומדברים עם כל אחד אחר. זה היה ככה בכל פעם שראיתי אותו. הוא היה זוכר אתכם. הוא פשוט היה פריק רגיל שהיו לו כישורים פנומנלים.

בון: הוא היה בחור משעשע. כמה תחרותי שהוא היה, ולחלוטין במקום העבודה שלו הוא היה שונה, אבל אנחנו לא ראינו את כל הצד הקרבי בגלל שהוא לא ציפה לאותו הדבר מאיתנו כפי שהוא ציפה מחבריו לקבוצה. מבחינה חברתית, אם הוא היה במועדון, הוא לא התנהג כאילו הוא לא מכיר אותך. הוא היה מאוד חברותי. הוא תמיד אמר שלום. הייתם יורדים במדרגות והוא היה מהנהן לקראתכם או דוחף אתכם. הוא באמת היה בחור נהדר. נהנתי מכל האינטראקציה איתו. הוא היה תחרותי, וזה היה נהדר לראות אותו משחק אבל הוא באמת היה בחור נהדר, אחרי הכל.

למרות שהתחרות הייתה נמוכה יותר, האש התחרותית של ג'ורדן עדיין בערה במלוא העוצמה.

טוהי: באולם, ישנו מן היכל כזה במרכז קיר הטיפוס..זה היה אחד מהמפגשים הראשונים שלי עם ג'ורדן. זה היה רק אני והוא וגרובר. לא ראיתי אותו שם אבל לא התכוונתי להיות דביל ולהטריד אותו. נשענתי על המעקה איפה שאנשים צופים באחרים מטפסים על הקיר. אתם מכירים את התחושה, מבלי לראות, שמשהו עכשיו לידכם? דמיינו שאתם מסתכלים ובמרחק צעד אתם מקבלים את קופסת הווטיס [קורנפלקס]. הוא נשען על המעקה ומסתכל על הקיר והוא אומר: "אי פעם עשית את זה?" עניתי, "את המדרגות".

אבל אז גרובר אמר לו, "אתה לא יכול לטפס את זה". והוא עונה לו, "ברור שיכולתי". גרובר ממשיך, "אתה לא יכול לטפס ל-15 פיט מהקיר". זה כל מה שהוא היה צריך להגיד. אפשר היה לראות את הפנים של ג'ורדן משנות צורה. הוא אמר, "תזרוק לי זוג נעלי טיפוס. מידה 13". המאמן זורק לו את הנעליים והן נראות כמו זוג של נעלי בלרינה, בגלל שהן חייבות להיות ממש הדוקות. ג'ורדן אומר, "אני משחק מול הפיסטונס מחר. אני לא שם את הדברים האלה על הרגליים שלי".

ארון ווטקינס (בנו של ג'ים, שהיה בן 14 באותו הזמן): כילד היתה לי בעיה של כדרור יתר בגלל שכמחזיק כדור הייתי טוב יותר מאשר כקלעי. פשוט הייתי מכדרר ומכדרר, ופשוט מאבד את עצמי. מיד, יכולתי פשוט להרגיש, שאני זוכר שהייתי יכול להרגיש שמייקל מביט לעברי. די ברור, שהוא נתן לי את המבט המאוכזב הזה כאילו אני בבולס כמו שסטיב קר מכדרר החוצה במשחק הגמר. באותו הרגע שראיתי את מייק מסתכל עלי בצורה הזו, אני לא חושב שלקחתי עוד זריקה אחת עד לסוף אותו המשחק.

אלן: שמרתי עליו, קיבלתי חסימה מתחת לסל. הוא לקח אותי ושם אותי מעבר לרגל שלו ככה שנפלתי לקרקע. קמתי ודחפתי אותו וכולם הגיעו אלי בריצה. אמרתי, "מדוע כולכם רצים אלי? לא רצתם אלי כשהוא הפיל אותי לרצפה". והם שלחו מכתב שאומר לי שאם תתרחש עוד תקרית הם הולכים להעיף אותי החוצה. הראתי את המכתב למייקל. אמרתי, "אז עכשיו הם צריכים לשמור עליך, אה?" הוא ראה את המכתב, הוא לקח את המכתב לדלפק הקבלה והוא אמר, "אם אתם זורקים אותו החוצה, אני לא חוזר". פשוט מתוך ספורטיביות. הוא ידע שהוא טעה כאשר הוא עשה זאת.

טרל: הייתי שם באחד הערבים והייתי בקבוצה שלו. אני חושב שניצחנו איזה שלושה משחקים. אמרתי לג'ורדן, "אני חייב ללכת". והוא ככה, "מה?! לאן אתה צריך ללכת עכשיו?" עניתי, "ובכן, לחברה שלי יש כרטיסים לבולס". הוא פשוט אמר את זה בישירות, "לעזאזל עם הבולס, המשחק קורה ממש כאן". הצבעתי לעבר החברה שלי והוא פשוט נענע את ראשו כשהוא אומר, "אין לכם ביצים". הוא הולך לקראת חברה שלי, הוא שם את ידו המיוזעת מסביבה וממשיך, "אכפת לך אם החבר שלך ישחק עוד משחק אחד? יש לי קצת אמונות טפלות ואני רוצה לשמור את הקבוצה שלי ביחד".

בסופו של דבר הגענו לשם בערך באמצע הרבע השני. חברה שלי ואני ישבנו במשחק והיא הסתכלה עלי ואמרה, "כמה אנשים יאמינו למה שבדיוק קרה לנו?" ואני ככה, "אף אחד. אף אחד לא יאמין לזה".

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. אחחחח…. כייף של פוסט תודה רבה סמיילי על התרגום. אני זוכר שפורסם שכשיחק בבולס היה לו סעיף מיוחד בחוזה שמרשה לו לשחק מתי שהוא רוצה ועם מי שהוא רוצה. כל דבר שקשור בג'ורדן – אגדה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט