לבחור מחדש: דראפט 1999 – מאנו (ועוד) 57 / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

לבחור מחדש: דראפט 1999 – מאנו (ועוד) 57 / מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

מחזור 1999 פותח את המילניום הקודם בפרויקט שלנו. 22 שנים חלפו מאז אותו לילה ארוך ב-30 ביוני 1999 – כל השחקנים כבר פרשו, רק מיעוטם שיחקו בשנים האחרונות, את חלקם כלל לא הכרנו, ורבים גם נשכחו מלב – כך שזו הזדמנות טובה להאיר את פועלם של גיבורי העבר, להצביע על הישגים בקריירה שלהם, להשוות ביניהם, ולבסוף גם לדרג את השחקנים המובילים שנבחרו באותו לילה.

View post on imgur.com

רק 46/58 מהנבחרים, כ-80%, שיחקו בליגה. מבין אלו שלא זכו להגיע לארץ המובטחת השחקן שנבחר בבחירה הגבוהה ביותר הוא מיודענו פרדריק וייס הצרפתי, ש"דאנק המוות" שספג מוינס קרטר באולימפיאדת סידני 2000, שנה לאחר הדראפט, בוודאי לא הוסיף לו נקודות אצל הניקס שבחרו בו בבחירה ה-15, ולבסוף החליטו להשאירו ביבשת הישנה.

השחקנים שזכו ליטול חלק בליגה שיחקו כ-8 עונות בממוצע. הקדנציה הארוכה ביותר היא של ג'ייסון טרי עם לא פחות מ-19 עונות לבחירה ה-10 בדראפט. מרשים. את המקום השני, עם 17 עונות, חולקים אלטון בראנד, הבחירה הראשונה, אנדרה מילר מקליבלנד (בחירה 8), ומי שנרשם בלידתו כרון ארטסט (16). במקום השלישי, עם 16 עונות לכל אחד, שון מריון (9), ו….עמנואל דוד "מאנו" ג'ינובילי, קוטל העטלפים, הראשון לשמו, בבחירה ה… תחזיקו חזק… 57 למניין דייויד סטרן.

מספר המשחקים הממוצע לשחקן עומד על 453, כשגם כאן ג'ייסון טרי מוביל את הרשימה עם 1,410 משחקים, מילר ומריון אחריו, ומאנו רק במקום ה-5 עם 1,057 משחקים. האמת שעם היציבות של הספרס בפלייאוף חשבתי שמאנו יהיה קצת יותר גבוה. בעיקר מתסכלת העובדה שאלטון בראנד, במקום ה-4, עבר את מאנו במשחק אחד בדיוק, והייתי מצפה מהלוחמים, המתגאים בכוחם במספרים, לדעת זאת, ולאפשר לספרס לנצח משחק נוסף בסדרת הסיבוב הראשון בין הקבוצות ב-2018, כדי לאפשר למאנו לעלות למקום הרביעי בטבלה הזו לפני הפרישה, אך לא כך היה, וחבל.

אבל קצת פרופורציות חברים – את הטבלה סוגר ריאן אשלי רוברטסון, בבחירה ה-45 לסקרמנטו ששיחק משחק אחד בלבד בליגה! 25 דקות של קרדיט קיבל רוברטסון ממאמנו, ריק אדלמן, והשיב לו ב-5 נק'.

מה קרה שם בעצם? מדוע היה זה המשחק הראשון והאחרון בקריירה של רוברטסון בליגה? זריקת העונשין הבודדת שזרק נכנסה, כמו גם 2 מתוך 4 הזריקות מתוך הקשת. האם העובדה שהחמיץ את שתי השלשות שזרק הכריעה את הכף? או אולי נתוניו המאופסים בכל מימד שאינו קשור לזריקות מעידים על כך שאפילו אדלמן, מאמן התקפה מושבע ומבריק, הבין שעם ההגנה והמשחק הקבוצתי של רוברטסון סקרמנטו לא תגיע רחוק מול הלייקרס העולים? כנראה שלעולם לא נדע, אבל כל זה כדי לטעון חברים, שגם אם כולם נכנסים לבסקטבול רפרנס לא כולם נכנסים להיסטוריה, ושמסעו המרהיב של הארגנטינאי הצעיר לפסגת הליגה היה, ועודנו, רחוק מלהיות מובן מאליו.

אם מסתכלים על מספר הדקות הכולל שוב נגלה את אותם שמות בצמרת, כשמאנו נופל למקום ה-9, גם מאחר ועלה מהספסל משך רוב הקריירה, כך שמספר הדקות הממוצע שלו למשחק נמוך יחסית לשחקני חמישייה, ועומד על 25 דקות וחצי. נתון זה ממקם את מאנו במקום ה-15 במחזור שלו, ובאופן משעשע למדי בדיוק מתחתיו צץ לו מיודענו משכבר ריאן אשלי רוברטסון עם 25 הדקות שקיבל במשחקו הבודד… יחי ההבדל הקטן.

נקודות

בנקודות התמונה המצטיירת דומה למדי – ג'ייסון טרי מוביל עם 18,881 נקודות, ואחריו מריון, בראנד ומילר. מעניין לציין במקום ה-5 את ריצ'ארד "ריפ" המילטון, עם 15,708 נקודות, שעבר את מאנו שבמקום ה-6 עם 14,043 נקודות.

50 בחירות, לא פחות, מפרידות בין המילטון בבחירה ה-7 לבין מאנו בבחירה ה-57. קשה לומר שההפרש הזה הורגש 6 שנים לאחר הדראפט, כששני השחקנים התנגשו זה בזה משך 7 משחקים ארוכים בסדרת הגמר של 2005. 18.7 נק', 5.9 ריב', 4 אס' ו-1.3 חט' ב-36 דקות למשחק לג'ינובילי, מול 16.7 נק', 5.3 ריב', 2.6 אס' ו-0.6 חט' ב-42 דקות למשחק להמילטון, מצביעות על כך שידו של מאנו הייתה על העליונה.

כדורים חוזרים

כשבריבאונדים עסקינן אך טבעי הוא שהביגז ישלטו ברמה, ואכן במקום הראשון נמצא את שון מאריון עם 10,101 כדורים חוזרים, אחריו את בראנד הבלתי נלאה, ובמקום השלישי את לאמאר אודום, בבחירה ה-4, עם 8,059 קטיפות.

במקום הרביעי בקטגוריה, עם 5,248 ריב', נמצא מיודענו Jefffoster10 – הסנטר הלבן נבחר בבחירה ה-21, של ההוקס, שהוטרדה בליל הדראפט, בצוותא עם מוקי בליילוק, לגולדן סטייט עבור בימבו קולס (כן נו, היה שחקן כזה, בחיי), דיואן פארל, והבחירה ה-10 שבה נבחר מיודענו ג'ייסון טרי…. ללא ספק עסקה מוצלחת עבור ההוקס.

בהמשך הערב פוסטר הוטרד בשנית, הפעם מגולדן סטייט לאינדיאנה, עבור וונטיגיו קמינגס, (גם זה שחקן אמיתי), ובחירת סיבוב ראשון ב-2001. לילה סוער זה סימן את תחילתה של תקופה יציבה להפליא – 13 שנים ארוכות שיחק פוסטר בליגה, כולן עבור הפייסרס. חשוב לציין שפוסטר הוא אחד משני השחקנים היחידים במחזור 1999 שזכו להיקרא על שם גולשים בהופס, ועל כך גאוותו.

הפוסטר של פוסטר

3,697, זהו מספר הריבאונדים של מאנו, והוא מספיק למקום ה-11 במחזור, לא רע בכלל עבור גארד, וגם עברנו סופסוף את ג'ייסון טרי, במקום ה-12 עם 3,274, אז המצב מצוין.

936 ריבאונדים נקטפו על ידי לי ניילון, בבחירה ה-43, ב-6 השנים שבילה בליגה, לפני שנחטף לליגת העל הישראלית ונבחר ל-MVP של עונת 2007 בשורות בני השרון. בעונתו הלפני אחרונה ככדורסלן מקצועי, 2013, שיחק ניילון, מכל המקומות בעולם, דווקא בבהאיה ביאנקה, כור מחצבתו של מאנו, בעוד המקומי עדיין שיחק ברמות הגבוהות ביותר בנ.ב.א. מי היה מאמין?

לי ניילון. עם חבר

אסיסטים

בכל הנוגע לאסיסטים אנדרה מילר ממוקם ראשון, ובהפרש, עם 8,524 כאלה בקריירה, כשאחריו בארון דייויס, וג'ייסון טרי, ששוב עבר אותנו, כשמאנו במקום הרביעי עם 4,001 אסיסטים בדיוק. ושוב אלין על הלוחמים שלא מנעו ממאנו מלמסור את האסיסט השביעי והאחרון שלו באותו משחק מסיים קריירה באורקל ארינה, ולכן נוסף 1 ל-4000 העגול והמגניב הזה.

אנדרה המוסר

אחוזים מעבר לקשת

36.9% מזריקותיו של מאנו מעבר לקשת צללו פנימה במהלך השנים, והם ממקמים אותו במקום ה-6 במחזור. במקום הראשון, עם מעל 40%, נמצא וולי שצ'רביאק, שנבחר 6 בדראפט, כנראה גם בשל יכולת הקליעה שלו, ולא רק בגלל שאביו וולט שיחק בריאל מדריד בשנות השבעים.

שצ'רביאק זה פירמה

מיד אחרי שצ'רביאק נמצא מיודענו טרז'ן לנגדון עם 39.6% – מי שממנג'ר כיום את הפליקנס בילה 3 שנים בקליבלנד לפני שלקח את הכישרון שלו לאירופה, שם טחן את מכבי שנים ארוכות בשורות טרוויזו, אפס פילזן, דינמו מוסקבה, וכמובן צסק"א.

במקום השלישי, הפתעה רבתי, נמצא הסנטר הסיני וואנג ג'יג'י שממרום 7 הפיט שלו קלע שלשות ב38.5% הצלחה! האמנם? היתכן?? האם מאנו שלנו קולע מחוץ לקשת פחות טוב מסינים ענקיים ואלמוניים??? יצאנו מיד לשטח כדי לבדוק, ומתברר שהדברים הוצאו מהקשרם – מר ג'יג'י היקר זרק בממוצע זריקה ושליש למשחק וקלע, בממוצע, חצי זריקה למשחק, והווליום הנמוך הזה הוא הוא שאיפשר לו, לחצוף, לעבור את מאנו בטבלה! האם המדיניות הפאסיבית הזו השתלמה לג'יג'י? האם הוא יעקוף את מאנו ברידראפט? תיאלצו לחכות לסוף הפוסט כדי לגלות.

מעציב לגלות שבמקום החמישי שוב עקף אותנו ג'ייסון טרי, עם 38% בדיוק, והוא בהחלט מסתמן כמועמד רציני לצמרת הרידראפט הזה. לעומת זאת, במקום הרביעי לפני האחרון בטבלת צלפי השלוש, עם 9.5% (כן, זו לא טעות – תשע וחצי אחוז), נמצא אלטון ברנד, שקלע רק 2 מתוך 21 הזריקות שלקח מעבר לקשת במהלך 17 שנים בליגה.

האמת שהנתון הזה, כמעט לבדו, מראה לכם עד כמה המשחק השתנה בשנים שחלפו – האם דריל מורי, למשל, היה בוחר בבחירה הראשונה בדראפט שחקן שלא מסוגל לקלוע לשלוש? (לא). האם שחקן שהיה נבחר בשנים האחרונות בבחירה הראשונה בדראפט היה "מרשה לעצמו" להימנע מלזרוק שלשות לאורך כל השנים האלה (לא, למעט בן סימונס). האם דריל מורי היה משאיר בקבוצה שחקן שנבחר בבחירה הראשונה ו"מרשה לעצמו" להימנע מלזרוק שלשות? (נגלה בעתיד הקרוב).

לא זורקים משלוש. בראנד וסימונס

עונשין

4,089 פעם ניגש מאנו אל הקו. 3,380 הזריקות שנכנסו מעמידות אותו על 82.7% מהעונשין, ומעניקות לו את המקום ה-7 במחזור. במקום הראשון שוב נמצא את לנגדון, עם 91% שלא היו מביישים את סטף, ושוב ג'ייסון טרי עוקף אותנו במעט עם 84.5%.

ב-9 מתוך 10 מקרים זה בפנים. לנגדון

במקום ה-40 בטבלת קלעי העונשין נמצא את לאון סמית' שנבחר על ידי הספרס בסיבוב הראשון בבחירה ה-29, עם 64.7% בלבד מהקו.

למעשה, לאון סמית' הוטרד עוד בערב הדראפט לדאלאס, עבור גורדן גיריצ'ק בבחירה ה-40 ובחירת סיבוב שני ב-2000. בדומה למאנו גם גיריצ'ק "הוסטש" באירופה למשך שלוש שנים, ורק ב-2002 הוטרד לממפיס עבור בחירת סיבוב שני ב-2004.

איך זה בעצם קרה, הדבר הזה? למה ביופורד ופופ לא בחרו את מאנו בסיבוב הראשון? האם חשבו שמאנו לא יבחר בסיבוב הראשון ויוכלו לדוג אותו בסיבוב השני? הנחה הגיונית לזמנה, וגם כזו שהוכחה כנכונה, יש להודות, אבל האם שווה היה לקחת את הסיכון? וגם אם בחרו בליאון סמית' כדי לסחור בו, מדוע לא ביקשו מדאלאס לבחור את מאנו, ולא את גיריצ'ק, בבחירה ה-40, ולא "השאירו" את גיריצ'ק כמטרה בבחירה ה-57? מה היה הסיכון שמישהו היה בוחר דווקא את גיריצ'ק לפני הבחירה ה-57? או אולי בכלל רצו לבחור את גיריצ'ק בסיבוב השני, אך מכיוון שנבחר לפני הבחירה ה-57 עשו את הטרייד עם דאלאס? לא ידוע.

מעניין לציין שגיריצ'ק הלזה, לפחות על הנייר, היה בעל פרופיל דומה מאד לזה של מאנו – שוטינג גארד, גובה זהה, גיל זהה, האחד מארגנטינה והשני מקרואטיה, ושניהם הושארו באירופה. רק שלוש שנים ארוכות לאחר מכן, בקיץ 2002, הספרס החתימו את מאנו, ובדיוק עשרה ימים אחר כך גם הטרידו את גיריצ'ק לממפיס. נראה שהיה כאן פשוט פיצול של ההימור – בחרו שני סוסים, נתנו להם לרוץ באירופה שלוש שנים, ראו מה יצא, והעדיפו את זה שהתפתח יותר בזמן הסטאשינג.

כיצד היו הדברים מתפתחים לו הספרס היו מחליטים להמר על גיריצ'ק? האם היום חולצתו של גיריצ'ק הייתה מתנוססת במרומי האיי.טי.אנ.טי סנטר בסאן אנטוניו, בעוד על מאנו ג'ינובילי היינו מספרים שהחליף 5 קבוצות שונות במהלך 5 השנים שלו בליגה לפני שחזר לאירופה? האם כותב שורות אלו היה מכנה את עצמו "גירי דה מאן (לשעבר מיקי)" או משהו בסגנון? לעולם לא נדע, אבל אני נוטה להאמין שלא. וודאי שהספרס תרמו רבות להצלחתו הייחודית של מאנו בסיטואציה שנוצרה, אבל וודאי וודאי שלמאנו עצמו מניות בכורה בעניין.

גורדן גיריצ'ק. עם חבר

נקודות למשחק

ממוצע הנקודות של מאנו למשחק עומד על 13.3 הממקמים אותו במקום ה-9 בדראפט, כרגיל מיד אחרי ג'ייסון טרי במקום ה-8 עם 13.4. ממש מעצבן הטרי הזה. במקום הראשון נמצא את סטיב פרנסיס, גארד שנבחר בבחירה ה-2, בילה את מרבית הקריירה שלו ביוסטון, וקלע בממוצע 18.1 נקודות למשחק.

סטיב פרנסיס

לחובתו של המחזור נציין ש-18 נקודות למשחק בממוצע בקריירה אינו מספר מרשים במיוחד כשיא של מחזור שלם, אבל לזכותו של המחזור נציין שהקדנציות של חלק מהשחקנים המובילים היו ארוכות מאד, כך שהממוצע, קרוב לוודאי, ירד בשנים האחרונות בקריירה שלהם. אחרי פרנסיס נמצא את המילטון ואת בארון דייויס, ובמקום הרביעי את קורי מגטי.

שחקן רע הוא לא היה, מר מגטי, ו-16 הנקודות שקלע בממוצע למשחק יעידו על כך, אבל הבחור בילה את שנותיו היפות ביותר בקליפרס של תחילת ואמצע שנות האלפיים, וזה כמובן תענוג מפוקפק – לא רק שהקבוצה, על פי רוב, הייתה מחרידה, אלא שהחולשה הזו בלטה במיוחד על רקע הצלחתה של היריבה העירונית באותן שנים.

מה עדיף לשחקן שזה עתה נבחר בדראפט? להיות ראש לשועליי, שלא לומר עכברושיי, הקליפרס – לקבל דקות משחק, כדור ביד, והרבה מקום לטעויות – או להיות זנב לאריות הספרס כשחקן צעיר וזר שמצטרף לקונטנדרית על כל הלחץ והתחרות הכרוכים בכך?

במקרה שלפנינו קל לומר שהתרחיש השני הוא הנכון, אבל לדעתי הדברים יכלו להתפתח לגמרי אחרת, ואני חושב שמגיע המון המון המון קרדיט למאנו לב הארי, שלא נרתע מהסיטואציה, וגם לצוות האימון ולסגל של הספרס שאיפשרו ללטיני השובב לזרוע בוקה ומבולקה במערכת המסודרת שלהם.

ראש לעכברושים. מגטי

מדדים מתקדמים

"יש דברים שלא רואים בסטטיסטיקה" הוא משפט נכון בבסיסו, אבל גם כזה הדוחף אנליסטים לנסות ולהגביל אותו יותר ויותר על ידי גיבוש מודלים סטטיסטיים השואפים לכמת את מה שנחשב, לעתים, לבלתי ניתן לכימות.

מה שכן, נראה ששחקנים דוגמת מאנו, שעליהם נאמר שקשה לכמת את תרומתם בסטטיסטיקה "הרגילה", יכולים דווקא לצאת נשכרים מהמודלים האלה, לא? יצאנו לבדוק.

אנומליה. מאנו

אחד המודלים הללו הינו ה-Win Share המנסה לכמת את מידת התרומה של שחקן להצלחת הקבוצה. איך מחשבים את ה-Win Share? מוזמנים לנסות לפצח את הנוסחא כאן, אני נשברתי.

הוריאנט הראשון של ה-Win Share הוא, ובכן, Win Share עצמו, ומאנו ממוקם במקום ה-3 במחזור, עם 106.4. מה זה בעצם אומר 106.4? 106.4 "יחידות ניצחון"? ואם כן, מה זה בעצם אומר "יחידות ניצחון"? אין לי מושג.

בכל מקרה, במקום הראשון, עם לא פחות מ-124.9 ניצב שון מאריון, כנראה כתוצאה מכך ששיחק בפיניקס האימתנית של תחילת המילניום, בדאלאס האימתנית של סוף העשור הראשון ותחילת העשור השני של המילניום, וגם, ובכן, כי הוא היה שחקן מצוין. במקום השני ניצב אלטון בראנד, עם 109.6, ובשלישי, כאמור, מאנו עם 106.4. הפעם גם הצלחנו להקדים את ג'ייסון טרי, במקום הרביעי עם 102 בלבד – הא לך, אויב אכזר!!! – ובכל מקרה, המקום השלישי הוא בהחלט מכובד.

הוריאנט השני של ה-WS הוא ה-WS/48. מדדים של "לדקה" עלולים לעוות מעט את התמונה האמיתית, בעיקר כשמספר הדקות הוא מצומצם ו/או מתקיים מול מחליפי היריב / בגארבג' טיים וכדומה, אבל הוא נראה לי רלבנטי בהקשר של שחקן כמו מאנו שהרבה לתרום לקבוצה גם אם שיחק "רק" 25.5 דקות בממוצע למשחק.

בוריאנט זה, כך נדמה, נוטלים את מספר היחידות העלומות שיצא בוריאנט הקודם, ומחלקים אותו, שומו שמיים, ל-48, על שם 48 הדקות בהן משחקים כדורסל, כך שמתקבל מספר יחידות עלומות לדקה.

בידיים רועדות נטלתי את החשבונייה העתיקה שלי. בלב הולם חילקתי 106.4 יחידות עלומות ב-48 דקות שהרגישו לי כמו נצח… פעמיים 48 זה 96… שזה כמעט 106… אז זה יוצא שתיים ומשהו… נשאר לנו 10.4 שחלקי 48 זה בערך חמישית… והתוצאה הסופית היא…. 2.2166!!!

האח הידד למאנו שלנו!!! איזה הישג מרשים!!! היש דרך טובה מזו לסכם קריירה מפוארת?!? היש דרך טובה מזו לסכם 16 שנה של ניצחונות מסעירים, הפסדים שוברי לב, מסירות הזויות, חסימות מופרעות, קליעות מטורפות ועטלף אחד? כמובן שלא. וזה לא שיצא 0.8 או אפילו 1.3, לא ולא גבירותי ורבותי – 2.2166!!! – ואפילו לא טיפה פחות. איזה יופי!!!

טוב.

אז מתברר שזה לא בדיוק ככה.

מתברר שלא צריך לחלק את יחידות הניצחון המסתוריות הללו ב-48, ולוא משום שאף אחד לא משחק 48 דקות במשחק, אלא לעשות משהו אחר. ובכל מקרה בבסקטבול רפרנס כבר עושים את המשהו האחר הזה, ולכן כל החישוב המפואר הנ"ל היה מיותר.

ומתברר שהציון של מאנו במדד הזה, של WS/48, הינו 0.19.

0.19 ו…זהו?

כאילו, פשוט ככה? 0.19?

שוב יחידות עלומות, בסדר, כבר התרגלנו, אבל עכשיו גם המספרים קטנים וזה ממש מדאיג…

אבל "זה מה שיש, ועם זה ננצח", אז פסענו מעדנות לעבר הטבלה המסכמת את המחזור כולו כדי להשוות בין ה-0.19 הסתום שלנו לבין המספר העשרוני של המתחרים.

מחזה בלתי יאמן נגלה לנגד עינינו.

תמונה מרהיבה שכזו לא נצפתה מעולם.

המקום הראשון בידינו!!!

הנוף הנשקף מהפסגה כלל שכיות חמדה דוגמת אלטון בראנד, עם 0.151 במקום ה-3, ושון מאריון עם 0.15 במקום ה-4, ג'ף פוסטר במקום ה-6 עם 0.145, וכמובן הארכנמסיס שלנו במחזור הזה, ג'ייסון טרי, במקום ה-11, עם 0.116 בלבד. יתרה מזו, התברר שהממוצע בליגה עומד על 0.1, כלומר שהציון שלנו גבוה כמעט פי 2 מאשר השחקן הממוצע בליגה, וזה נשמע ממש מרשים.

מבלי לאבד רגע עברנו למדד המתקדם הבא, ה-BPM, בוקס-פלוס-מינוס, המודד כמה נקודות תרם שחקן ל-100 פוזשנים יחסית לשחקן ממוצע בליגה, תוך שיקלול תרומתו ההתקפית וההגנתית כאחד.

התוצאה עצמה היא 5, כלומר מאנו "שווה" 5 נקודות למשחק יותר מאשר השחקן הממוצע בליגה, ושוב קשה קצת להבין אם זה הרבה או מעט, אבל כבר התרגלנו למספרים סתומים, אז שוב רצנו לטבלה להבין איפה אנחנו יחסית לאחרים.

בום!!!

מקום ראשון!!! שוב פעם!!! איזה אושר!!!

במקום השני, ובאמת כבר צריך היה להזכיר אותו, נמצא הקלאצ'ניקוב האנושי, AK-47, אנדריי קירילנקו האדיר מיוטה עם 4.9. במקום השלישי נמצא מאריון 2.7, ואחריו בארון דייויס 2.6, לפני אלטון בראנד וסטיב פרנסיס 2.2, כשג'ייסון טרי מסיים במקום ה-8 עם 1.5 בלבד. שימו לב להפרשים בצמרת, חברים, כשמאנו וקירילנקו "שווים" כמעט פי 2 מאלו הנמצאים מיד אחריהם. ממש מרשים.

AK47

מתברר שאפשר לעשות קדנציה יפה בליגה גם עם BPM שלילי – המילטון, מינוס 0.2, נמצא במקום ה-15, ומיד אחריו ג'ף פוסטר עם מינוס 0.4, אבל לא חייבים – לנגדון למשל, במקום ה-18, עם מינוס 1.1, הבין כנראה לאן העסק הולך, ועבר לאירופה שם חסרונותיו בהגנה יהיו פחות מורגשים.

המדד האחרון בטבלה הוא VORP, או הערך של השחקן יחסית לשחקן מחליף, עם כל מיני נירמולים של 100 פוזשנים, ערך ממוצע של שחקן מחליף, וחישוב ל-82 משחקים בעונה. שיהיה.

בום!!!

מקום ראשון!!!

פעם שלישית גלידה!!!

47.6 יחידות/נקודות/ווטאבר יש למאנו שלנו, בצוותא עם שון מאריון, ולפני ה-41.7 של קירילנקו, ה-37.4 של ג'ייסון טרי, וה-37.3 של אלטון בראנד.

ההשקעה האדירה השתלמה. המאמץ הכביר הוכיח את עצמו. ההימור ה(לא כל כך) מושכל על הסטטיסטיקות המתקדמות הצליח!!!

הכי טובים יחסית למחליף – מאנו ומאריון

 רגעי ההכרעה

לאחר שסקרנו את הנבחרים לאור הקטגוריות המובילות, נראה שניתן לסמן את המתמודדים בצמרת הדראפט ולדרג אותם. התמקדתי ב-14 השחקנים המובילים, בעיקר כי אחר כך ההבדלים כבר פחות ברורים, וגם כי זה מסתדר עם 14 בחירות לוטרי. על מנת לשמור על המתח נדרג אותם מהסוף להתחלה – גם ככה הדראפט מרגיש קצת כמו שעשועון עם כל התלבושות המצחיקות האלה.

ה-14 המובילים. בצהוב – טופ-5 ברשימה
ה-14 המובילים. בצהוב – המצטיין ברשימה

מקום 14

בחירה מקורית: וויליאם אייברי / מיניסוטה

קורי מגטי (בחירה מקורית 13) – נמצא בטופ-5 של הרשימה בקטגוריה אחת בלבד, ושיחק חלק גדול מהקריירה כיצרן נקודות בקבוצת תחתית.

מקום 13

בחירה מקורית: קורי מגטי / סיאטל

ג'ף פוסטר (21) – נמצא בטופ-5 בשתי קטגוריות – ריבאונדים, שזה טבעי לסנטר, אבל גם WS/48, מה שמצביע על תרומה יפה לקבוצה ומהווה הישג נאה לשחקן שאינו כוכב.

מקום 12

בחירה מקורית: אלכסנדר רדוצ'ביץ' / טורונטו

למאר אודום (4) – נבחר לחמישית הרוקיז הראשונה של המחזור. זכה בשחקן השישי של העונה (2011). נמצא בטופ-5 בשתי קטגוריות, ריבאונדים ואסיסטים. לא יודע להסביר את האסיסטים, מניח שלעובדה ששיחק שנים ארוכות עם קובי יש כאן משקל, או שהוא פשוט ידע למסור טוב, בזמן, ולשחקן הנכון (שבדרך כלל היה קובי). אפשר בהחלט לטעון שהוא יכול להיות גבוה יותר ברשימה אבל אני מרגיש איתו בנוח גם במיקום הזה.

לאמאר אודום
חמישיות הרוקי. מחזור 1999

מקום 11

בחירה מקורית: טרז'ן לנגדון / קליבלנד

וולי שצ'רביאק (6) – נבחר לחמישית הרוקיז הראשונה של המחזור, ולמשחק האולסטאר בשנת 2000. הראשון ברשימה באחוזים משלוש ומהעונשין, אבל לא טופ-5 באף קטגוריה אחרת.

מקום 10

בחירה מקורית: ג'ייסון טרי / אטלנטה

סטיב פרנסיס (2) – נבחר כרוקי העונה, בצוותא עם אלטון ברנד. שלושה משחקי אולסטאר. מוביל את הרשימה בנקודות למשחק, ובטופ-5 באחוזים משלוש. בילה את שנותיו בקבוצות חלשות למדי, ושיחק רק סדרת פלייאוף אחת בקריירה. לבסקטבול רפרנס מדד להערכת הסיכוי של שחקנים שונים להיבחר ל-HOF, ועל פיו הסיכוי של פרנסיס הוא 8.6%. אני לא רואה שום הצדקה לנתון הזה, אבל הסיכוי של ג'ון וול להיבחר ל-HOF, לפי אותו מדד, הוא 33%, אז אני חושב שיש מקום לפתח מדד חדש שמעריך את סיכויי ההצלחה של המדד של בסקטבול רפרנס… בקיצור, אותי הם לא שכנעו.

מקום 9

בחירה מקורית: שון מאריון / פיניקס

בארון דייויס (3) – השתתף פעמיים באולסטאר, נבחר פעם אחת לחמישיית הליגה השלישית. הוביל את הליגה בחטיפות למשחק במשך שנתיים. בטופ-5 של הרשימה בשלוש קטגוריות – נקודות למשחק, אסיסטים ו-BPM. לא שיחק ברמות הגבוהות של הפלייאוף.

בארון דייויס

מקום 8

בחירה מקורית: אנדרה מילר / קליבלנד

אנדרה מילר (8) – נבחר לחמישית הרוקיז הראשונה של המחזור. מלך האסיסטים הבלתי מעורער של המחזור, ולא רק של המחזור – מלך האסיסטים בעונת 2002 (10.9 למשחק), מקום 11 ברשימת המוסרים הגדולים בכל הזמנים, ממוצע קריירה של 6.5 אסיסטים למשחק לבן אדם ששיחק בליגה עד גיל 39 (!), 14 שנים בטופ-20 בליגה באסיסטים. מקום 40 בכל הזמנים בחטיפות, 7 שנים בטופ-20 בחטיפות. לא החמיץ משחק בליגה הסדירה משך 6 עונות רצופות (!).

בטופ-5 של רשימת 14 המובחרים בלא פחות מ-5 קטגוריות – משחקים, נקודות, ריבאונדים, אסיסטים כמובן, וגם WS. אישית זכרתי אותו רק כבחור הקשיש שניסה לעזור לטימי לנצח במשחק האחרון בקריירה, של שניהם, נגד אוקלהומה ב-2016, והנתונים דלעיל עזרו לי להבין מה גרם לפופ להעלות דווקא שחקן בן 39 לשניות המכריעות ההן.

מקום 7

בחירה מקורית: ריפ המילטון / וושינגטון

רון ארטסט (16) – נבחר לחמישית הרוקיז השנייה של המחזור. פעם אחת אולסטאר, פעמיים חמישיית ההגנה השנייה, פעמיים חמישיית ההגנה השלישית, פעם אחת חמישיית הליגה השלישית. 11 עונות בטופ-20 בחטיפות. 9/17 עונות בפלייאוף.

השתייך לשתי קבוצות אדירות – אינדיאנה של תחילת המילניום והלייקרס של סוף העשור הראשון, שהניבו אליפות אחת, גמר מזרח מיתולוגי נגד דטרויט, ופעמיים חצי גמר אזורי. אמנם נודע במזגו הבלתי מושלם, אבל היא הנותנת – לנוכח המזג הזה אין סיכוי שהיה שורד בליגה משך 17 עונות אלמלא היה שחקן מצוין.

View post on imgur.com

מקום 6

בחירה מקורית: וולי שצ'רביאק / מיניסוטה

אנדריי קירילנקו (24) – אולסטאר אחד, אלוף חסימות פעם אחת. 7/13 עונות בפלייאוף, גמר אזורי אחד ו-3 פעמים חצי גמר אזורי. בטופ-5 של הרשימה ב-3 קטגוריות של מדדים מתקדמים – WS/48, BPM ו-VORP. את מרבית הקריירה שלו בילה ביוטה של תחילת המילניום, והיווה את אחת הסיבות המרכזיות שהמועדון לא קרס בתום עידן סטוקטון-מאלון. במקביל, שיחק בהצלחה בנבחרת רוסיה.

מקום 5

בחירה מקורית: ג'ונתן בנדר / טורונטו

ריפ המילטון (7) – 3 פעמים רצוף אולסטאר. 9/14 עונות בפלייאוף – אלוף נ.ב.א, גמר אחד, ו-4 פעמים גמר אזורי. מופיע בטופ-5 של הרשימה ב-4 קטגוריות – נקודות, אחוזים לשלוש, אחוזי עונשין ונקודות למשחק. אולראונדר מצוין, שבילה את שנותיו היפות ביותר בקבוצה שנבנתה על שחקנים מסוגו, אולי הקבוצה "הקבוצתית" ביותר בעידן המודרני של הליגה, כך שאין להתפלא על כך שהשורה האישית שלו אינה יוצאת דופן, ואין לזקוף זאת לחובתו ברידראפט.

מקום 4

בחירה מקורית: לאמאר אודום / קליפרס

ג'ייסון טרי (10) – נבחר לחמישיית הרוקיז השנייה של המחזור. השחקן השישי ב-2009. מקום 9 במספר המשחקים בליגה בכל הזמנים. בטופ-5 של הרשימה בלא פחות מ-7 קטגוריות – עונות, נקודות, אסיסטים, אחוזים משלוש, אחוזי עונשין, WS ו-VORP, והמצטיין במספר העונות והנקודות. 19 עונות בליגה, 13 עונות בפלייאוף, אליפות אחת מדהימה ב-2011, גמר אחד, ו-3 גמר אזורי.

באנגלית – A force to be reckoned with – או בעברית – כח שיש להתחשב בו – היה ג'ייסון טרי, וזאת למרות רק 1.88 מטר על 83 ק"ג. האיש הקטן הזה הצטיין במספר לא מבוטל של היבטים במשחק ברמות הגבוהות ביותר במשך כמעט 20 שנה. חתיכת קריירה מפוארת זו הייתה. סאלוט ג'יי.טי!

סאלוט ג'יי.טי

מקום 3

בחירה מקורית: בארון דייויס / שרלוט

אלטון בראנד (1) – נבחר לרוקי העונה, בצוותא עם סטיב פרנסיס. פעמיים אולסטאר, פעם אחת בחמישייה השנייה של העונה, ריבאונדר ההתקפה המוביל בליגה משך שנתיים רצוף. הרבה להחליף קבוצות, גם בגלל פציעות אבל לא בטוח שרק בגללן. 5/17 עונות בפלייאוף, גמר אזורי בודד, וחצי גמר אזורי בודד.

בטופ-5 של הרשימה בלא פחות מ-8 קטגוריות – עונות, נקודות, ריבאונדים, נקודות למשחק, WS, WS/48, BPM, VORP. סיכוי של 7.2% להיבחר ל-HOF על פי בסקטבול רפרנס. האם הוא ראוי למקום בהיכל התהילה? לדעתי לא. האם הייתה זו טעות לבחור בו בבחירה ה-1 בדראפט? בהחלט לא. בממוצע, רק אחת משלוש בחירות ראשונות הופכת לסופרסטאר, וברנד פשוט היה אחת מהשתיים שלא.

אלטון ברנד

מקום 2

בחירה מקורית: סטיב פרנסיס / ונקובר גריזליז

שון מאריון (9) – נבחר לחמישית הרוקיז השנייה של המחזור. 4 פעמים אולסטאר, פעם אחת בחמישיית הליגה השנייה, פעמיים בחמישיית הליגה השלישית. פעמיים מלך החטיפות. פלייאוף ב-11/16 העונות, אליפות מדהימה אחת עם דאלאס ב-2011 ו-3 גמרים אזוריים.

בטופ-5 של הרשימה ב-8 קטגוריות – עונות, נקודות, אחוזים מהעונשין, WS/48, BPM, וב-3 מהם גם המצטיין (ריבאונדים, WS ו-VORP). אפילו המדד המושמץ של בסקטבול רפרנס מבין מספיק כדי להעניק לו 75.6% להיבחר ל-HOF, ולמרות שחלפו כבר שש שנים מאז שפרש, גם אני נוטה להאמין שימצא את דרכו לשם ביום מהימים.

אלוף. שון מאריון

מקום 1

בחירה מקורית: אלטון ברנד / שיקגו

מאנו ג'ינובילי (57) – חמישיית הרוקיז השנייה (ב-2003), השחקן השישי של העונה, פעמיים בחמישיית הליגה השלישית, פעמיים אולסטאר. הקבוצה הגיעה לפלייאוף בכל 16 העונות שלו בליגה, מאנו עצמו פספס את הפלייאוף שנה אחת עקב פציעה. ארבע אליפויות, גמר אחד, חמישה גמרים אזוריים, שלושה חצאי גמר אזוריים.

בטופ-5 של הרשימה בלא פחות מ-8 קטגוריות – עונות, אסיסטים, אחוזים משלוש, אחוזים מהקו, WS, WS/48, BPM ו-VORP, וכאמור, המצטיין ב-3 מהם, כולם מדדים מתקדמים.

View post on imgur.com

20% בלבד, הוא הסיכוי שנותנים הדבילים מבסקטבול רפרנס למאנו להיבחר ל-HOF, תחזית מגוחכת לכל דבר ועניין, בטח כשלוקחים בחשבון גם את הישגיו באירופה ובאולימפיאדה, תחזית שתופרך, תתבדה ותנותץ לרסיסים בשנתיים-שלוש הקרובות!

מדוע אני כל כך משוכנע בכך?

למשל מאחר וה-BPM של מאנו, 5.0 כזכור, ממקם אותו במקום ה-23 בתולדות הליגה, אחרי שניים עם 5.15 שעונים לשמות שאקיל אוניל וקארל מלון, ולפני אחד עם 4.98 בשם דווין ווייד. נתון מטורף! תרשמו לעצמכם ביומן "לייף לסן מספר 3420 – כשהשחקן הכי בלתי עציר בתולדות הליגה "שווה" רק 0.15 נקודות יותר ממך למשחק, גם אתה תיבחר להיכל התהילה. נקודה."

לא מספיק ? בבקשה – כל השחקנים הממוקמים לפני מאנו בטבלה נבחרו ל-HOF או יבחרו לשם לאחר שתחלופנה מספיק שנים אחרי פרישתם. מבין השחקנים הממוקמים אחרי מאנו, במקומות 24-40, מצאתי רק שלושה שחקנים שלא נבחרו למרות שחלפו מספיק שנים מאז פרישתם והם קירילנקו, קווין ג'ונסון (WTF?), ומארק פרייס. ומאנו, בניגוד לשלישיה המאד מכובדת בפני עצמה הזו, גם זכה בארבע אליפויות ובפאקן מדלית זהב אולימפית בשורות נבחרת שאינה מייצגת את ארצות הברית. ביט ת'את מאת'רפאקרז!

אולימפיאדת אתונה 2004

התמונה ב-WS/48 דומה – זוכרים את ה-0.19? איך אפשר לשכוח… אז זו התוצאה מספר 32 בכל הזמנים בליגה (!). בין השמות שנמצאים מתחת למאנו בטבלה, ונבחרו ל-HOF, אפשר למנות את אדריאן דנטלי, הקווינים גארנט ומקהייל, את הבחור ממשפחת אולאג'וואן שאמא שלו קראה לו האקים, את וולט פרייזר, את האח של אחות של רג'י מילר, את מוזס מאלון, ואת השחצן ההוא שכפה על שרלוט להעביר אותו ללייקרס. אתה הבנת את זה ברוך?

וכך גם ב-VORP – מאנו במקום ה-39 בכל הזמנים, והפעם אסתפק בלציין שחקנים פעילים שציונם במדד זה נמוך מציונו של מאנו (47.6) ולא במעט – לילארד (42.6), קוואי (40.1), אנטוני דייויס (40), פול ג'ורג' (36.2), יאניס (35.8), באטלר (34.2) ויוקיץ' (34).

אז תעשו לי טובה, שם בבסקטבול רפרנס, ותפסיקו לבלבל את המח – מעתה אמור "מאנו ג'ינובילי, הבחירה הראשונה ב(רי)דראפט 1999, וחבר עתידי בהיכל התהילה".

מקורות:

https://www.basketball-reference.com/draft/NBA_1999.html

https://www.basketball-reference.com/leaders/hof_prob.html

https://steemit.com/sports/@poias/1999-nba-draft-stats-and-facts

מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור הקולגות שלו. עוד יותר נדיר שמישהו יהפוך לדוגמא עבור אנשים בכלל, ובשבילי, זה מאנו. כשאני רואה את מאנו משחק כדורסל, אני רואה לא רק איך שחקנים צריכים לשחק כדורסל אלא גם איך אנשים צריכים להיות. תודה רבה מאנו על הדוגמא וההשראה.

לפוסט הזה יש 113 תגובות

  1. גיא רוזן

    3 ספט 2021 06:20:48

    וואו, מאנו. זה לא פוסט, זה סמינריון…
    אדיר. פשוט אדיר.
    .
    מילה על אדיר אחר ועל חשיבות הסיטואציה –
    שון "מטריקס" מאריון.
    מי שצפה בו משחק, יודע שהוא היה יכול להצליח מאוד גם (אולי בעיקר) בכדורסל כיום. היתרונות הפיזיים שלו היו בולטים יותר כיום,
    הרב גוניות בהגנה חשובה יותר,
    והיכולת להגיע להחלטה הנכונה בזמן הנכון ולאפשר למנהל המשחק מטרה אמינה ואיכותית –
    אלו יכולות קריטיות לכדורסל בן ימינו.
    .
    בתחילת המילניום, הוא היה צריך להמתין לאחד סטיב נאש בשביל למצות את יכולותיו ההתקפיות. קל היה לראות את הנפילה בתפוקה אחרי שעזב את הסאנס,
    ואת הפריחה המחודשת לצדו של רכז גדול אחר –
    ג'ייסון קיד.
    .
    הלקח שצריך ללמוד מהקריירה הנהדרת של מאריון,
    היא שכאשר אנו שופטים את הפוטנציאל של שחקן,
    טוב יהיה אם נבחן את הסיטואציה בה הוא נמצא.
    .
    תודה, מאנו.

  3. גוגליוטה

    3 ספט 2021 07:21:03

    נהדר ומעניין. תודה רבה. יצאו מכאן הרבה שחקנים משמעותיים. לדעתי אודום בשיאו הוא טופ5 בדראפט הזה , בטח מעל שצ׳רביאק ופרנסיס.

      1. טריי זריקה מחשידה

        3 ספט 2021 08:28:30

        מריון היה סתם נגר אוברייטד אני לא תפסתי ממנו. שרביאק גם לא משהו האמת לא אתווכח איתך אם תרצה לקחת את מריון לפניו. אין הבדל גדול.
        סטיבי היה השחקן הכי כשרוני בדראפט הזה לא יודע מה קרה לו אחרי הפריצה דעך במהירות האור לא זכור לי דעיכה ככ מהירה של מישהו שהיה סטאר ונעלם ככ מהר. כשרון מבוזבז הוא היה האיש שלי
        לפחות הקרוסאובר הגדול בהיסטוריה שייך לו ללא עוררין לטעמי למרות שאייברסון על מייקל נחשב על ידי רבים לטוב מכולם
        https://youtu.be/2hAn5FrFyVk

        זה ניגוב קירצוף וזריקת המטלית למכונה

  6. עידו גילרי

    3 ספט 2021 07:32:00

    אמנם ללא סופרסטארים אבל אחד הדראפטים העמוקים בנמצא. הייתי מעלה את אודום גבוה יותר – הוא היה שחקן יוצא דופן עד שהחיים מחוץ למגרש התערבו.
    כמו כן הייתי מוריד את ג'ף פוסטר ומכניס את ראג'ה בל יקירי (סיבות אישיות לא להיעלב ).

  7. גיא רוזן

    3 ספט 2021 07:43:11

    דראפט של שחקנים מיוחדים.
    מאנו, כמובן. אבל גם לאמר, מאריון, קירלנקו, בארון ומילר.
    שחקנים נהדרים שהביאו למשחק מעט יותר ממה שהסטטיסטיקה מלמדת. שחקנים מיוחדים שפרצו את גבולות העמדה בה שיחקו.

  8. עידו גילרי

    3 ספט 2021 08:03:48

    מאנו לגבי ה-WS/48 זה מאד פשוט כמו שחשבת רק שאתה שוכח שה-WS הוא ערך נצבר כלומר ביטוי כביכול לכמה ניצחונות השחקן תרם במהלך הקריירה. אז מן הסתם כדי לנרמל ל-48 דקות משחק אתה קודם צריך לחלק למספר המשחקים…
    כלומר אם תיקח את מאנו (ואת החשבוניה) ותחלק 106.4 ל-1057 תקבל 0.101. כלומר בממוצע לכל משחק מאנו הגבר הביא עשירית ניצחון. אבל עכשיו אנחנו רוצים לנרמל את העובדה שהוא שיחק מהספסל פנימה אז נחלק בדקות למשחק שהוא שיחק בפועל ונכפיל ב-48 ואז נראה כמה ניצחונות הייתם מרוויחים אם פופ לא היה כזה אידיוט והיה נותן לו לשחק כל הזמן: כלומר להכפיל ב-48 ולחלק ב-25.4 נותן לנו: 0.19
    גווואלה!!

    1. עידו גילרי

      3 ספט 2021 08:13:33

      אהה לגבי משמעות היחידות – זה כביכול אומר שאם מאנו היה משחק 48 דקות כל משחק הוא היה תורם חמישית ניצחון בכל משחק או אם נהפוך את זה קצת – כל חמישה משחקים היה מביא ניצחון לגמרי בכוחות עצמו…

  9. Pistons

    3 ספט 2021 08:12:54

    לא קראתי הכל כך שאולי זה הוזכר אחרי. ונטיגו קאמינגס שיחק במכבי תל אביב כך שהשם שלו יחסית אמור להיות מוכר. אם זכרוני אינו מטעה אותי, היה עוד קאמינגס ב-nba live, אבל אינני זוכר את שמו הפרטי.

  10. zivovivo

    3 ספט 2021 08:17:04

    תמונה שלי תמיד תזכר זה במשחק של הקינגס שראיתי לייב חדר עטלף לאולם ומאנו תפקד כיחידת קומנדו חיננית והשתלט על הסיטואציה:). תודה מעניין מאד

  11. אהרון שדה

    3 ספט 2021 08:38:59

    מאנו תודה רבה נהדר ממש.
    תוך כדי שקראתי כל מילה בשקיקה הייתי מוכן לחתום על כך שתדרג מהסוף להתחלה ….ולא טעיתי
    גם אני משוכנע שמאנו ייבחר להיכל התהילה ללא ספק יש לו כמה וכמה סיבות להיבחר שם
    מה שכתבת +
    מעבר לסט הרי שהזהב האולימפי ב 2004 הוא סיבה בפני עצמה
    קודם כל נציין שזו הפעם הראשונה ( והיחידה עד כה) שנבחרת ארה"ב המורכבת משחקני נ.ב.א לא זכתה בזהב אלא רק בארד
    והסיבה העיקרית והמרכזית היא אותו המאנו שלנו שהפציץ 29 נק בחצי הגמר מול ארה"ב ב 81-89 האגדי ההוא ( הבא בתור ושמו נאנצוני קלע 13)
    וארה"ב מודל 2004 הייתה חתיכת נבחרת לפחות השמות שהרכיבו אותה שכלו בין היתר את
    לברון הצעיר , וייד , אייברסון , טים דאנקן חברו הטוב , כרמלו אנתוני , את אמארה יהושפט סטודמאייר , ואת חברו למחזור הדראפט שון מריון, את קרלוס בוזר וגם את אוקפור , גפרסון , אודום ומרבורי האחרון היה פקטור חשוב בנבחרת ההיא
    אני מדגיש שרק על זה עוד בלי קשר לקריירת הנ.ב.א הוא ראוי להיכנס להיכל כי הוא עשה היסטוריה מדהימה

    עכשיו לגבי הקריירה בנ.ב.א
    הוא שחקן של השלישייה מהגדולות בהיסטוריה עם מס הניצחונות הגבוה בהיסטוריה שזכתה במשותף ב 4 אליפויות אין סרט שלא כל חברי השלישייה ייכנסו .

    בנוסף אמנם הוא הבחירה הראשונה השנייה ברציפות שנבחרה בפועל בסיבוב השני אבל בכל הכבוד לרד …הוא ההיסטוריה .
    אמנם היו נבחרי סיבוב שני שעשו משהו בליגה לפניו למשל ראג'ה ובעיקר קוקוץ ( היה גם מארק ג'קסון)
    אבל נבחר סיבוב שני הראשון שבאמת היה שם דבר בליגה לאורך קריירה שלמה ולא כמה שנים הוא מאנו
    במובן זה הוא מעין פורץ דרך לדור האחרון ( גאסול , מילסאפ , מדילטון ,אריאנס דראגיץ וכמובן יוקיץ ועוד רבים אחרים ).

    הוא גם כמדומני הלא מקומי עם הכי הרבה אליפויות בליגה ( עם פארקר) ובזה הוא גם מסמל את הכיוון שאליו הלכה הליגה גם כאן היו כמה שמות לפניו אבל הוא תיחזק קריירה שלמה ולא הגיע בסוף כמו סאבוניס או פטרוביץ המנוח גם לא באמצע כמו קוקוץ
    הוא היה שם מהתחלה עם פארקר בדור של נוביצקי פאו גאסול ואחרים במה שמביא היום את המהפיכה בליגה אותה מובילים יוקיץ , לוקה ויאניס.

    לכן בשורה התחתונה מאנו הוא סוג של פורץ דרך בכל מיני תהליכים וצמתים הקשורים בליגה בפרט ובכדורסל בכלל שאין לי בכלל ספק שהוא ייחטף להיכל התהילה .
    בייחוד שהוא באמת שחקן ייחודי
    יש כאלו שהם באמת ייחודיים יוצאי דופן שחקן שעזב ואתה יודע שכמוהו לא יהיה אז מאנו הוא לגמרי כזה .

    שוב תודה רבה על מאמר לתפארת .

  13. Berch

    3 ספט 2021 08:41:57

    כשלא קראת לג'ייסון טרי בכינוי הקיצור שלו – The Jet חשדתי שהפוסט הולך להיות טיפטיפונת מוטה 🤣
    אחלה טור
    דראפט לא רע בסה"כ עם גניבות רציניות מהמרתפים.
    וכבוד למלך הדראפט ללא ספק
    צייד העטלפים האולימפי המוזהב
    מאנו דה מאן

  15. jefffoster10

    3 ספט 2021 09:44:21

    פוסט מבריק כמו האגדה נשוא הפוסט, ולא הכוונה היא לא לג'ף פוסטר במקרה.
    ראג'ה בל לפיניקס היה מה שקורט ראמביס היה ללייקרס- להכות את האויב (הספרס) בנשק שלהם. לא אביע דעתי אם הוא אמור להיות מדורג לפני או אחרי פוסטר, אני משוחד.
    באמת פוסט נהדר, דראפט עמוק עם לא מעט שחקנים לגיטימיים ומאנו אחד נוצץ מעל כולם.
    שון מריון, שחקן עם כינוי אולטרה מגניב וזריקה אולטרה מכוערת, זכור עבורי לטוב שהייתי משחק עם פיניקס ב2k 2008, לא היה כיף גדול מלקלוע איתו שלשות עם הזריקה הזו.
    לדעתי ג'ייסון טרי מדורג לפני ברנד, בעיקר בגלל הפלייאוף המופלא+שלו עם דאלאס
    יפה לראות איך דאלאס 11' נבנית מהדראפטים האחרונים (הייווד וצ'נדלר 01', קרדינל וסטיבנסון 00', טרי ומריון עכשיו).
    מסכים עם הדירוג של המילטון מעל קירילנקו, כמה שקירילנקו היה ייחודי ומגוון, להמילטון יש טבעת אליפות מרגשת וחלק בכיר באחת האלופות המיוחדות שיש.
    לנגדון, ביחד עם ג'יי אר הולדן ומרכוס בראון, הרכיב את אחד מהקווים האחוריים המפחידים ביותר באירופה שאני זוכר. וכשמקדימה משחקים סמודיש ודייויד אנדרסן, מקבלים כאן חמישייה אגדית ולא בכדי.
    תודה תודה תודה על הפוסט, רידראפט מצוין

  16. Yinon Yavor

    3 ספט 2021 09:50:14

    דראפט נהדר.
    גם לדעתי אודום צריך להיות גבוה יותר.
    ג'ף פוסטר בכלל נכנס כאן משיקולים זרים ולדעתי היועץ המשפטי לא יצליח להגן על זה בבג"ץ…

  17. Yinon Yavor

    3 ספט 2021 09:56:43

    הטופ שלי בדראפט הזה:
    1. מאנו
    2. המילטון
    3. טרי
    4. אודום
    5. אחד מבין פרנסיס, בראנד, בארון דיוויס, רון ארטסט, אנדרה מילר, מריון
    .
    יש כאן הרבה שחקנים של טעם וריח, וכל אחד יבחר לפי טעמו.

  18. The Pro

    3 ספט 2021 10:03:29

    הפורמט הקודם היה יותר נוח לקריאה ויותר מפורט עם הבחירות הנמוכות.
    גם הדירוג כאן שגוי
    –
    אלטון בראנד בגלל הפציעות לא יכול להיות מדורג 2.
    בארון דיוויס מתחת לאנדרה מילר הנגר, זה פשע. כמו להשים את ברוס בואן מעל ג'ינובילי.
    ריפ המילטון שחקן הרבה יותר מגוון מטרי בניגוד לשני יכל להיות פלימייקר מוביל.
    עם כל האהבה לנבחרת רוסיה והיורוליג קירילנקו בחיים לא יותר טוב מבארון דיוויס ורון ארטסט.

    1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      3 ספט 2021 11:46:32

      בנוגע לבראנד – בחרתי אותו שלישי, ולא שני, בעיקר כי למרות הפציעות הנתונים שלו בהחלט מרשימים..
      .
      בנוגע למילר – הגזמת, אפשר להעדיף את דייויס, אין בעיה, אבל נתוני הקריירה של מילר, לדעתי, גובלים בלא יאמן – 6.5 אסיסטים למשחק לשחקן ששיחק עד גיל 39?!? טופ-20 בחטיפות 7 שנים? 6 עונות רצופות בלי להפסיד משחק? תופעה יחודית ביותר.

  19. The Pro

    3 ספט 2021 10:09:57

    גם הדירוג של למאר אודום שגוי בצורה קיצונית,
    לא יכול להיות שהוא כל כך נמוך מתחת לשרביאק ופרנסיס.
    –
    מדובר בשחקן שהיה משמעותי ב-2 אליפויות של הלייקרס.
    והיה יכול להגיע יותר רחוק אם הקליעה שלו הייתה יציבה.

    1. bobby

      3 ספט 2021 14:23:00

      מסכים לגבי אודום – היה משמעותי מאוד בשנות האליפות של הלייקרס, וגם לפני כן במיאמי נתן מספרים יפים. למרות שהקריירה שלו התרסקה במהירות ופתאומיות, בשיאו היה יוצא מן הכלל, וראוי להיות כאן בטופ-7.

  20. NBA בדם

    3 ספט 2021 10:26:36

    דראפט עמוק ומיוחד, אבל עצם זה שיש בו ויכוח על כל מקום ומקום מוכיח שחסר בו דובדבן אחד או שניים שיהפוך את הדראפט הזה למשהו שנזכור היסטורית.

  21. דוקטור רזי הופמן

    3 ספט 2021 10:26:45

    פוסט נפלא מיקי
    אהבתי את המקוריות אחרי פוסטים דיי דומים, חידשנת.
    אתה כמו אמא שמגוננת על הלד עם: הדבילים מבסקטבול רפרנס, וכמובן כל המדאפאקה….

      1. עידו גילרי

        3 ספט 2021 12:05:33

        אתה צריך להתייחס לזה כמו מה שזה – מודל סטטיסטי. מודל שלא מכניס שום דבר מעבר לקריירת הnba ואפילו מפקטר שלילית את זה שלשחקנים זרים קשה יותר להיבחר להיכל.
        במילים אחרות אתה צריך להסתכל על זה ככה : אתה צריך להיות שחקן מאד מיוחד כדי להיבחר להיכל עם הנתונים הסטטיסטיים של מאנו.
        אני חושב שהוא בהחחט עונה להגדרה.

        1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

          3 ספט 2021 12:22:03

          לגמרי. הם מסבירים את השיקולים שלהם, אבל לדעתי זה מה שהופך את המודל ל"בעייתי" – הוא לא יודע לזהות מי שלא מתאים בו בפוני לקטגוריות ספציפיות. הדוגמא של ג'ון וול היא גם טובה, מהכיוון ההפוך – הוא מקבל 33%, כנראה, בגלל שהוא בחירה מספר 1, וגם היה אולסטאר או משהו כזה, אבל המודל לא משכיל להוריד את הסיכוי כשאין מספיק בשר. כנ"ל סטיב פרנסיס שכנראה מקבל 8 אחוז על הרוקי העונה שלו. האמת שהייתי מצפה מהם למודל קצת יותר מתקדם.

          1. עידו גילרי

            3 ספט 2021 12:25:06

            א. זה מודל פשטני באמת יחסית.
            ב. אבל זה בדיוק המשמעות של מודל סטטיסטי – הוא לא אמור לתפוס אאוטליירס.

  22. חגי "התותח" ניסני

    3 ספט 2021 10:58:20

    תודה ענקית מאנו, זה פוסט מעולה ומושקע מאוד (כרגיל) – על עף שאני לא מסכים עם חלק גדול מהמתודות הסטטיסטיות שלך.
    .
    אני חושב על זה כבר כמה ימים. הרידראפט הזה יכול להוות בשבילך חתכת דאטה בשביל להעריך מחדש כמה שווה בחירת דראפט לא?

    2. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

      3 ספט 2021 11:51:51

      תודה רבה חגי.
      .
      בנוגע לסטטיסטיקות – השתמשתי בחלק ממה שבסקטבול רפרנס מציגים בטבלה של כל דראפט, וזה בעיקר שימש אותי לסינון ראשוני, כי לא זכרתי המון שחקנים. אין כאן ממש ניסיון לכמת את הישגיהם, אלא בעיקר להזכיר מי הם היו ומה היו החוזקות שלהם.
      .
      בעניין שווי בחירה – ע"ע הנקודה הקודמת – בסוף גם הדירוגים שלנו הם לא "אובייקטיביים", אז אני לא בטוח שהם מוסיפים משהו חדש למודל הקודם, אבל אשמח אם מישהו לא יסכים איתי ויפתח מודל חדש גם על בסיס הסדרה הזו.

  25. G-dog

    3 ספט 2021 11:08:50

    גם אם מאנו היה מסיים קריירת NBA סבירה לכל הדעות, ולא מדהימה כפי שהייתה לו, על הזהב באולימפיאדה היה מגיע ל20% להיכנס להיכל התהילה. מצרפים לכך את העובדה שיש לו 4 אליפויות, אינספור רגעי קלאץ' זכורים, מספר בחירות לאולסטאר ולחמישיות העונה (מצומצם יחסית כי לא אוהבים לבחור מאותה קבוצה וטימי תמיד היה נבחר בצדק ואז זה היה צריך להתחלק בין טוני למאנו). ייכנס בוודאות, גם אם לא בחירה ראשונה (אני לא יודע מול מי הוא מתחרה על מקום).

  26. עידו גילרי

    3 ספט 2021 11:25:26

    ומיקי לכבודך שאלת מאנו שאולי מהווה גם רמז לעתיד:
    מי השחקן היחיד חוץ ממנו שזכה באליפות nba, זהב אולימפי ואליפות יורוליג.

            1. עמיחי קטן

              3 ספט 2021 12:46:41

              בראדלי שבה את ליבו של הקהל הישראלי במחצית הראשונה, בה גילה יכולת מזהירה. דוגמתה לא הציג מעולם כדורסלן בישראל. הוא התנועע במהירות וקלע 10 מ־ ‭11‬ כדורים שזרק לסל, מכל מצב. במתצית השנייה הוא נשמר היטב על־ידי הישראלי צבי לובצקי. והוצא משווי־משקלו, אך גם חולשתו היחסית במחצית זו לא היה בכוחה להאפיל על יכולתו הנפלאה. (על המשמר – 10/12/65)

  28. פיני

    3 ספט 2021 13:38:22

    לא יודע אם מאנו יכנס להיכל התהילה (מבחינתי הוא HOF ברור, אבל אני אוהד ספרס וטיפהלה משוחד), מה שבטוח זה שהפוסט הזה הוא HOF של הופס.
    תודה מיקי.

  30. bobby

    3 ספט 2021 14:19:52

    וואו מיקי סחתיין, עבודת מחקר רצינית הבאת פה. טוב שהתחילו מ-2018, ככה שהיה לך זמן לכתוב. ועדיין, וואו.
    הדראפט עצמו עמוק יותר ממה שזכרתי אותו. נייס. הרבה שחקנים שנתנו אימפקט לאורך כל העשור הראשון של שנות ה-2000, מי יותר ומי פחות, ועוד כמה שגם המשיכו לתוך העשור השני.
    מאנו בהחלט ראוי למקום ראשון. עם כל הצידוקים הסטטיסטיים שהבאת, פלוס העובדה ש״מיתן״ ברמה מסוימת את היכולות האישיות שלו למען טובת הקבוצה בספרס. אם על פרקר בכתבה של מחזור 2001 גרסתי שהוא לא שווה מקום 1 כי המערכת של הספרס הוציאה ממנו את המיטב, אז אצל מאנו זה הפוך, זרוק אותו בשנים 2004-2007 בכל נמושה שלא תרצה, והוא היה תופר 28 למשחק + העפלה לפלייאוף.
    .
    מריון, טרי, אודום, ברנד, ארטסט, המילטון ולזמן קצר גם סטיבי פרנצ׳ייז וברון דייויס – כולם שחקנים משמעותיים מאוד שכבר נותנים לכל מחזור ציון ״עובר״ לפחות. ועוד להוסיף על זה את מאנו? אחלה מחזור.

    1. bobby

      3 ספט 2021 14:28:15

      יש מצב אגב, שזאת בדיוק הסיבה למה מאנו מועמד בכיר לתואר ״גניבת ההיסטוריה״ – עצם העובדה שבדראפט כזה עמוק ומוכשר, הספרס הצליחו לגרד מהקרקעית דווקא את היהלום הנוצץ מכולם, זה בהחלט גניבה.
      על מילווקי נגיד קשה להגיד ש״גנבו״ את יאניס ב-2013 – פשוט התמזל מזלם להמר על הכישרון שלו, במחזור עם מלא כישרונות לא ממומשים. אבל במחזור כזה עמוק, לחשוב שמאנו נבחר בסוף הסיבוב השני, זה ממש שוד לאור יום.

      1. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

        3 ספט 2021 19:51:30

        תודה רבה בובי, מסכים לגמרי עם ההגדרה שלך על גניבת הדראפט הגדולה בהיסטוריה.
        .
        יכול להיות מעניין לעשות מדד של היחס בין תרומת/איכות השחקן למספר הבחירה. נניח טימי > מאנו, אבל טימי חלקי 1 < מאנו חלקי 57. אינטואיטיבית נראה לי שמאנו חלקי 57 הוא התוצאה הגבוהה ביותר בכל הזמנים כיום, ושאם לא יהיו הפתעות מיוחדות אז תוך כמה שנים הוא ירד למקום השני אחרי יוקיץ' חלקי 42.

        1. bobby

          3 ספט 2021 20:16:37

          האמת שגם אני חשבתי על זה – מדד עצמת הגניבה. משהו בסגנון של מיקום הבחירה המקורית, לחלק למיקום ברידראפט. ואז הדירוג של מאנו הוא באמת 57.
          לא שזה אומר שהוא עדיף ב-56 מונים על לברון ג׳יימס (1/1), אבל כשרוצים להשוות בין ״גנובים״ אחרים, סטייל יוקיץ׳, זה בהחלט מהווה בסיס השוואה חביב. אם נניח שיוקיץ׳ הוא מס׳1 ברידראפט 14 (חלק תומכים בו וחלק באמביד), אז התוצאה שלו היא 42.
          אבל! עד כמה באמת יש הבדל בין 42 ל-57? שניהם מיקומים עמוקים בסיבוב השני. אולי נכון יותר להגדיר שממקום 30 ומעלה, החלוקה של מיקום הרידראפט היא פשוט ב-30, ואז הדיון על מאנו מול יוקיץ׳ יישאר סובייקטיבי.

  31. Ljos

    3 ספט 2021 14:28:59

    מניח שניסית לפחות לנסות להיראות נייטרלי, עם כל החיבה הידועה שלך למאנו. אבל לא להזכיר אותו בכלל? לרמוז שבמקסימום היית בוחר אותו במקום 30, וגם זה רק עם מקל, כטובה? ועוד בלי שמץ של נימוק, מחקר סטטיסטי, משהו? קצת הגזמת לכיוון ההפוך.
    יופי של פוסט.

  32. MacLeod 1

    3 ספט 2021 14:36:50

    אחלה פוסט, מעולה ומהנה לקריאה.
    דראפט עמוק מאוד, שחקנים שם אחד אחד.
    מאנו ראיתי פעם ראשונה בבולוניה, שם שמה דאנקים על הפרצוף בחדירות, משו שלא ראינו בכלל באירופה ואם כן אז רק מאמריקאים. שחקן על

  33. Havlicek stole the Ball

    3 ספט 2021 14:51:49

    מיקי, פוסט אדיר, כהרגלך בקודש. תודה גדולה!
    .
    הדבר היחיד שצרם לי הוא המשפט על בארון דיוויס והפלייאוף. לדעתי, ראוי היה לציין את ווריירס 07 בהנהגתו – אחת מהקבוצות הכי מרגשות שלא הגיעה לגמר אזורי..

  34. אשך טמיר המקורי

    3 ספט 2021 15:20:21

    פוסט מעולה, והאמת שגם הדראפט.
    אין סופר-סטארס, אבל יש מלא שחקנים מעולים דרגה אחת מתחת, שחלקם תרמו רבות לאליפויות.
    גם בירדמן ורג'ה בל ברשימה – אנדראפטד.
    מלבד מאנו הגאון, ג'ייסון טרי המלך וריפ המילטון הנסיך – אנדרה מילר הוא אחד השחקנים שהכי אהבתי, ואחד הרכזים הטהורים הטובים שידע המשחק.
    עם עוד שמות כמו אודום, דייוויס, ברנד, ברון דייוויס, ארטסט – זה דראפט חזק מאוד.

  37. dvir

    3 ספט 2021 16:14:43

    דראפט סופר חזק . נכון אין סופרסטארים אבל יש לא מעט שחקנים שהיו מספר 2 של קבוצות אלופות או שחקנים סופר חשובים . למאר אודם מקום 12? באיזה עוד דראפט הוא היה מגיע למקום כזה ? .
    ג'ייסון טרי שחקן טוב יותר משון מריון וצריך להיות מקום שני בעיני . מאנו גינובילי שחקן היכל התהילה הוא לא היה סופר סטאר בגלל בשיטה של פופ ובגלל הקבוצה שהוא שיחק בה כנראה בכל קבוצה אחרת כן . הוא הוביל את ארגנטינה לניצחון על ארצות הברית ב2004 לא יאמן פשוט .

  38. Tzafriros

    3 ספט 2021 16:22:52

    מאנוס אתם אגדה וזה עדיין מבחינתי השוד הגדול בהיסטוריה שאין למאנו פיינלס mvp. כמובן שאני חייב לנזוף בך על המיקום של לאמאר אודם שהיה שחקן של פוטנציאל טריפל דאבל בקליפרס ו מיאמי והגיע ללייקרס בזכות הטרייד על שאק. הוא לא הפך למספר 2 שציפו ממנו. אבל היה השחקן השישי שידעת שהוא ברמה של ה 5 הטובים. כמו קוקוץ כזה. בכל אופן כסייד קיק שלישי וורסטילי היה מדהים ולא סתם יש לו 2 טבעות עם הלייקרס.

  39. האווי לאסוף

    3 ספט 2021 17:21:21

    אחלה דראפט, שלא מצליח להגיע לרמות של הטור הזה.
    אם לא מכניסים את מאנו לhof צריך לשנות את השם להיכל הבושה. מה שמדהים במאנו הוא התחושה, או הידיעה, שהוא בבירור שווה יותר מהסטט' שלו, למרות שיש לו סטט' מצויין

  40. thetroll

    3 ספט 2021 17:30:45

    היי מיקי/מאנו.. עוד לא קראתי רק נכנסתי לכתבה אבל אני מהמר (הימור מטורף אני יודע אבל ממש בא לי) שאתה תבחר במאנו בבחירה הראשונה.
    טוב אני הולך לקרוא. 🤣

    1. thetroll

      3 ספט 2021 17:50:45

      טוב קראתי. פוסט נפלא כתוב עם המון עם אינפורמציה והרבה מאוד חן ביג לייק (לא ציפינו פה לפחות). הבחירה במאנו כמובן מוצדקת ומזל שהוא שיחק כל כך הרבה שנים שבהלכן הספיקו לפתח את כל הסטטיסטיקות המתקדמות האלה אחרת בטח היית בו בוחר בו…. סופרייז סופרייז…. גם במקום הראשון. :).
      פוסט מעולה על דראפט מעולה ובראשו שחקן מיתוגי – בודאי שהוא יהיה HOF אין סיכוי שלא למרות 20 האחוזים העלובים שהקציבו לו ב… (תזכיר לי איפה).
      פוסט נפלא תודה רבה ובכלל על הנוכחות וההשקעה באתר

    2. Avri

      3 ספט 2021 22:38:24

      טרייד מצויין לסלטיקס. קיבלו שחקן שהם צריכים – גבוה נוסף מהספסל שיכול לתת נקודות, ושילמו פשוט כלום בעדו.

  42. Jonathan

    3 ספט 2021 22:48:56

    אחלה טור. נהנתי לקרוא.
    זה דראפט מצוין. בלי לברונים ודוראנטים… אבל עם הרבה עומק. היו כמה דראפטים כאן שמישהו כמו סטיב פרנסיס היה מגיע בהם הרבה יותר גבוה מ-10…

  44. עגל

    4 ספט 2021 13:51:15

    איזה פוסט מעולה, אחד הטובים של הופס.
    בגלל האהבה לעברית ובגלל האהבה לשחקנים, וכמובן בגלל מאנו.
    תודה על הכבוד לקירילינקו, למטר יקב ולג׳ט.
    ממש נהניתי לקרוא

  47. TheMike

    4 ספט 2021 15:02:36

    עבודה מעולה. אבל ברור שהוא מספר אחד בדראפט. הוא גם השחקן הכי מרגש בדראפט ואחריו שון מריון.

    אגב, לברון דיוויס יש הטבעה אייקוני שכיכבה שנים בהיי לייטס. ממליץ לכם לחפש ביו טיוב. בתקופות שהיה בריא היה תותח.

  49. הציפור הנדירה

    4 ספט 2021 21:50:13

    קירילנקו היה החובם הטוב ביותר בכל הזמנים בעמדה 3 ואחריו הד"ר.
    אצלי הוא בחמישיית האירופית של כל הזמנים לפני קוקוץ' שהתמזל מזלו לשחק עם הבולס של מייקל ופיפן ולזכות בשלוש אליפויות.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט