דוראנט וביזלי בשיחה פתוחה על החברות מילדות ומסע ה-NBA – כריס היינס / תרגום Smiley

דוראנט וביזלי בשיחה פתוחה על החברות מילדות ומסע ה-NBA – כריס היינס / תרגום Smiley

דוראנט וביזלי בשיחה פתוחה על החברות מילדות ומסע ה-NBA

כריס היינס / כתב בכיר ב-ESPN
מרץ 2, 2018

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/22606317/kevin-durant-michael-beasley-childhood-friendship-nba-journey 

ניו יורק – פורוורד גולדן סטייט ווריורס, קווין דוראנט, ופורוורד ניו יורק ניקס, מייקל ביזלי, הם חברי ילדות מ-Prince George's Country, מרילנד. הם שיחקו באותה קבוצת ילדים ובאותו נבחרת של בית הספר. שנים בחרו במכללה ב-big 12, שניהם זכו בתואר של שחקן השנה בשנתם הראשונה ושניהם נבחרו בבחירות מספר 2, שנה אחר שנה, בדראפט ה-NBA לאחר שנתם היחידה במכללות.
מאז, הקריירות שלהם נעו בכיוונים שונים. דוראנט נהפך להיות אלוף NBA וה-MVP של הליגה. ביזלי שיחק עבור שש קבוצות ב-NBA עם שתי קדנציות בסין.

שניהם לאחרונה התאחדו לארוחת ערב במסעדת Hunt & Fish Club במנהטן, כשהם מעלים זיכרונות לגבי מסעותיהם ב-NBA. הם שוחחו על נושאים כמו כיצד הם נפגשו, מתי הם ידעו ש-KD יהיה כוכב, הזמן של ביזלי במיאמי, השיטה המקולקלת של ה-NCAA, הקלחת המקצוענית בהן היו ועל הפוטנציאל של לשחק ביחד שוב.

הנה קטעים שנערכו מתוך הראיון:


על הפעם הראשונה שבה הם נפגשו …

כריס היינס: שניכם מכירים אחד את השני ממזמן? ממתי?

מייקל ביזלי: 10, 11.

כ.ה: קראתי איפשהו שבפעם הראשונה שנפגשתם …

מ.ב: לקחתי את הפיצה. לא רק לקחתי את הכל. ישבתי שם לאיזו דקה. אכלתי משולש. ואז משולש אחד הפך לעוד משולש. ואז זה היה פשוט, לעזאזל עם זה, אף אחד לא הולך לאכול את זה. הוא עדיין באולם זורק. אז הייתי זריז.

דרך אגב, ממש שכחתי בקשר לזה.

קווין דוראנט: אז ידעתי שיש לנו איזה מישהו משוגע בידיים שלנו.

מ.ב: לא היה לי מושג שנדבר על זה 20 שנים מאוחר יותר.

ק.ד: אני יודע, נכון. זה מטורף.

מ.ב: ח**, הייתי חייב לאכול, בנאדם.

ק.ד: ואז אתה מתחיל להכיר אותו, אתה רואה איך הוא מגיע, ואני כאילו, יש כמה מהם בבית.

מ.ב: חמש מאיתנו. בן דודי, שש.

ק.ד: בדירה. היית חייב להבין איך להשיג קצת אוכל. זה היה אני ואח שלי, ככה שתמיד לא הייתי רעב, אתם מבינים למה אני מתכוון? ככה שהבנתי לאחר זמן מה.

כ.ה: אז הוא התחיל לבלות בדירה שלך?

ק.ד: פשוט היינו נפגשים במרכז הרבה, איפה שהתאמנו, מתוך כולם …

מ.ב: פשוט עשינו זאת.

ק.ד: כן, פשוט עשינו זאת כל הזמן. ועל המגרש, בנוסף, ידענו איך לשחק אחד עם השני.

מ.ב: אז, פשוט רק לקחתי ריבאונדים. אנשים לא יודעים. היה לי איזה 30 כדורים חוזרים למשחק. כל הריבאונדים בהתקפה וכל זה. תשיג ריבאונד התקפה ופשוט תמסור החוצה ל-KD. שזורק אותם מרחוק.

ק.ד: הייתי זורק, כן.

מ.ב: בדיוק כמו שהוא משחק עכשיו זה איך שהוא תמיד שיחק. הוא אף פעם לא הלך לסל. אף פעם לא מהלכי פוסט.

ק.ד: עבדתי על זריקת הניתור שלי כל הזמן.


על מתי שהם ידעו ש-KD הולך להיות ב-NBA …

כ.ה: מה חשבת על KD בפעם הראשונה שראית אותו?

מ.ב: מטורף. ידעתי שהוא יגיע ל-NBA כשהיינו בני 11.

כ.ה: למה?

ק.ד: בנאדם, לא הייתי הבשורה אז.

מ.ב: פשוט ישבתי איזה יום לאחר האימון. או שאני חושב שהם פשוט הריצו איזה מהלך, עושים משהו … והבטתי למגרש, והוא הלך מתחת לאורות המהבהבים האלו, ואני הייתי פתאום, אחי, זה כמו גן עדן. הוא יכול לעשות את זה, הוא יכול לעשות את זה, הוא הולך לשים משקל …

אולי איזה שנה לאחר מכן, הלכנו לאצטדיון RFK. לא היינו מבוגרים מספיק כדי לשחק, אז היינו חייבים ללכת למגרשים הצדדים.

ק.ד: לעזאזל, אני זוכר את זה.

מ.ב: כל החברה שהיה להם את המיקרופון אמרו, 'תשיגו לילד הזה סוכן'. הוא בן 12. כל אחד אחר שם בן 25. 'תשיגו לילד סוכן'. הטעייה, הטעייה, זריקה מרחוק. ידעתי למשך זמן מה. כל החיים שלי תמיד ניסיתי להגיע להיכן שהוא היה.

ק.ד: מה פתאום.

מ.ב: כשפגשתי אותו, מעולם לא שיחקתי כדורסל אלא רק בפרקים. אתה מבין מה אני אומר? כאילו, הוא היה עובד על המשחק שלו. … כמו שאני אף עם לא עבדתי. אני פשוט זרקתי במגרש המשחקים, תמיד שחקן שנבחר ראשון. פגשתי אותו, הוא פשוט תמיד היה בטוח בעצמו וכל זה.

ק.ד: תראה, הסיפור שלי קצת שונה. הייתי באולם הרבה, אבל לא יצאתי החוצה ושיחקתי הרבה. מייק היה בעל הרגשה יותר טובה למשחק ממני בזמן ההוא, בגלל שאני הייתי באולם לבדי …

הייתי צריך להתבשל עד שהמאמן שלי הרשה לי לצאת החוצה ולשחק. הייתי אחד מהחברה. אז הייתה לו הרגשה הרבה יותר טובה לסיטואציות במשחק או במשחק נגד אנשים, אתה מבין למה אני מתכוון? אז בגיל ההוא הייתי כאילו, 'אני רוצה להיות כזה'. רציתי שילך לי ככה בקלות. זה תמיד היה קל עבורו.

כ.ה: הוא אמר שבגיל ההוא, הוא ידע שאתה תלך ל-NBA. מתי זה הכה בך שזו יכולה להיות המציאות?

ק.ד: כל העניין עבורי היה שהייתי חסר ביטחון תחילה. ידעתי שאני טוב, אבל הייתי צריך לשחק היטב בשבילי כדי שבאמת ארגיש כך. כך שמתי שלא שיחקתי היטב, הביטחון שלי תמיד חטף מכה, ככה שתמיד היו עליות ומורדות. ככה שלא ממש ידעתי זאת עד שהגעתי למכללה ופשוט הייתי, 'וואו, כן, אני יותר טוב ממנו". "הוא לא יכול לשמור אותי". "הוא לא יכול לעצור אותי". התחלתי להרוויח את הביטחון הזה, ואז לאחר זמן מה, "כן, זאת המציאות ממש עכשיו, אלו החיים שלי עכשיו".

ככה שמתי שהייתי בערך בן 18, הייתי, "אני מוכן להתערב שאני בליגה". בשנה לאחר מכן, אני עושה דברים במכללה ששחקן שנה ראשונה אף פעם לא עשה.

שנה לאחר מכן הוא בקנזס סטייט, ואני פשוט, "כן, תמיד דיברנו על זה". מבין מה אני אומר? תמיד דיברנו על כך, תמיד היינו ביחד מכיתה ט', במשך כל כיתה ט', זה ממש שנהפכנו צמודים. תפסנו את האוטובוס כפי שאומרים.

המאמן בבית הספר תמיד היה אוסף אותנו בבוקר כדי לקחת אותנו בגלל שגרנו רחוק מאוד, ככה שתמיד היינו ביחד, מטיילים לטורנירים וזה היה כאילו, בנאדם, ידענו שאנחנו יותר טובים מכל אחד. ידענו זאת, אחד-על-אחד, אי אפשר באמת היה לעצור אותנו. אז חזינו זאת, אתה מבין למה אני מתכוון, לעשות את מה שעשינו במכללה, וידענו שהשמיים הם הגבול ברגע שראיתי למה הוא מסוגל.

מה שעשינו כילדים פשוט השתלם.


להטביע אחד על השני כילדים …

כ.ה: מה היה הגיל בו הצלחתם להטביע לראשונה?

מ.ב: 11, 12.

ק.ד: בכיתה ח'.

מ.ב: היינו מטביעים אחד על השני. היינו משחקים משחק.

ק.ד: תעמוד מתחת לטבעת.

מ.ב: אימון. אחד עומד מתחת לטבעת לאחר האימון, השני רץ בשיא המהירות, והבחור מתחת לטבעת מנסה לחסום אותו, והשני מטביע מעליו. ואז היינו עושים זאת שוב. "אחלה, עכשיו הטור שלי".

כ.ה: מי נתן יותר הטבעות על השני ברוב הפעמים?

ק.ד: זה היה די שווה אם להיות כנה.


על לגדול ביחד …

כ.ה: ראיתי את השכונה. זה נראה כאילו כולם מכירים את כולם. זאת ההרגשה שקיבלתי. אבל זה עדיין מדהים לחשוב על כך ששני בחורים מאותו אזור הגיעו כל כך רחוק. מה אתם חושבים כשאתם מסתכלים על מאיפה הגעת והיכן אתם עכשיו?

מ.ב: בכנות, זה כיף.

ק.ד: היו לנו זמנים טובים כילדים, בנאדם.

מ.ב: אני מספר לאנשים כל הזן כאילו, בנאדם, כאשר אתה ילד, אתה לא יודע שאתה בשכונה או שאתה לא יודע שאתה עני. אתה פשוט מקבל את הסביבה כשאתה ילד, ואז גם החברים שלך הם באמת החברים שלך, בלב שלם וללא כוונת זדון. וזה תמיד, אתה יודע – אולי גנבת למישהו את החברה או לא החזרת למישהו את העט – אבל כשאתה ילד, אתה שוכח כמה אתה לא אחראי – לא שוכח, פשוט לא יודע – זה פשוט להיות שם ולעשות כיף מסביב לחברה טובים. פגשתי אותם, הפ פגשו את נולאן ממש לאחר מכן.

כ.ה: נולאן סמית.

מ.ב: עד לנקודה הזו, זה לא באמת שאין לי חברים, בגלל שאני כל הזמן עובר ממקום למקום. פינו אותנו מהמקום הזה ומהמקום ההוא ומהמקום ההוא ומהמקום ההוא. KD היה כאילו החבר האמיתי הראשון שלי, כזה שישנים אחד אצל השני, הוא היה הראשון שנתתי לו את האקס-בוקס שלי והוצאתי אותו מחוץ לבית.

[צוחק]

כ.ה: זאת אהבה. זאת פשוט אהבה כאן. אתה לא  מביא  את האקס-בוקס.

מ.ב: ואז השארתי את זה שם כאילו, "אני הולך להיות פה מחר בבוקר, אני אהיה כאן".

ק.ד: כן, אחי. זה אהבה, אחי.

כ.ה: זה מטורף. אני מבין על מה זה.

ק.ד: אנשים יודעים מהי ההרגשה. אמיתי. זה היה הרכוש היקר. כשאתה מוציא תא המחשק מחוץ לבית. שכחתי מזה.

מ.ב: וגם את השלטים.

ק.ד: לעזאזל, זה …

מ.ב: זה היה כיף עבורי, בנאדם. היה לי מקום ללכת אליו למרכז בכל יום היכן שאנשים פשוט קיבלו אותי כפי שאני. וברגע שהתחלנו לשחק, ברגע שהגענו לרמה שאליה הגענו, זה היה פשוט …

ק.ד: שעכשיו מסתכלים על זה, השכונה שלנו לא הייתה, כאילו, לא  הייתה חברותית. אתה מבין מה אני אומר? זה לא שהיינו יכולים ללכת לכל אחד לבית ולהרגיש בבית. היית חייב לשמור על הגב שם. אפילו עם היית הולך החוצה ברחובות, אתה בשכונה אחרת. ישנן טריטוריות שם מהיכן שבאנו. שיחקנו כדורסל. כשאתה משח כדורסל, אתה מרגיש כאילו יש לך אישור מעבר בכל מקום.

מ.ב: ללא ספק.

ק.ד: שיחקנו בכל מקום ולא היה לנו אכפת. אז התחלתי להבין שאנחנו חברים. תמיד הייתי באולם, אם לבד או עם מייק או עם הקבוצה שלי. לא ממש שלא היו לי חברים אמתיים, גם כן. לא פגשתי חברים בבית הספר, או את השכנים לידי. עברתי כל כך הרבה פעמים. הכל שנה עברתי. היינו עוברים לדירות שונות. גרנו בכל חלק של המדינה. ככה שלא ממש היו לנו חברים באופן יציב או דירה קבועה. אמי הייתה בעבודה. אבא לא היה שם. פשוט היינו משחקים. האנשים שהיינו בסביבה שלהם כל הזמן היו אנחנו. אמי הרשתה לי להיות אחראי בבית מתשע. היא הייתה הולכת לעבודה. אני בבית לבדי, אני ואח שלי או מיש זה לא יהיה.

מ.ב: בזמן שאחי היה בן 8, הוא היה מכין ארוחות בוקר וערב עבורנו. ואני הייתי בן 5. 

ק.ד: היינו צריכים להבין את זה. כדורסל הוא מה שהביא אותנו להיות ביחד. ואז אתה מגלה את הבנאדם. התחלתי לראות מה הוא אוהב לעשות. התחלתי לראות את המשפחה שלו. התחלתי לראות כמה הוא נלהב ממשחק הכדורסל בחוץ, ואותו הדבר אתי.

כשמסתכלים על כך עכשיו, לא משנה היכן אנחנו בקריירות שלנו, לא משנה מה אני עושה על המגרש, לא משנה מה הוא עושה על מגרש הכדורסל, אנחנו בסיטואציה שאנחנו יכולים לדאוג למשפחות שלנו לתמיד. והגענו למטרה. הרבה אנשים לא מגיעים למטרה בחייהם. ברמה הגבוה, הגענו למטרה. ואנחנו הולכים להיות אגדות בשכונה שלנו תמיד רק בגלל זה. אני אקח זאת. כל מה שקורה עכשיו זה הדובדבן שבקצפת.


על המחשבה של החיים ללא כדורסל …

כ.ה: היכן אתם הייתם אם כדורסל לא היה בחייכם?

ק.ד: עכשיו? כנראה שהייתי חי עם אמי.

מ.ב: כן, כאילו …

ק.ד: או עובד במרכז השכונתי.

כ.ה: אתה לא גר עם אמא שלך בגיל 30. 

ק.ד: אני נשבע.

מ.ב: כאילו, אחי, כאילו, לא להגיד שאנחנו לא טובים בשום דבר אחר, אבל, כאילו, במה אנחנו טובים?

ק.ד: ברגע זה, אני מתכוון … מצטער.

מ.ב: אנחנו יכולים לשים את הכדור בסל, ויכולים לעשות זאת מאוד טוב. כאילו, יותר טוב מ …

ק.ד: אל מי אנחנו מסתכלים? 

מ.ב: אני אפילו לא, לא סיימתי תואר במכללה. כאילו, חשבתי על לחזור למכללה, כאילו, "היי, אני צריך להתחיל מאפס". אין לי אפילו נקודה אחת. 

ק.ד: כילדים, על מי אנחנו מסתכלים? ההשראה מסביב לבית שלנו הייתה, כאילו, סטינק, הוא הריץ את המרכז הקהילתי, אנשים היו מסתכלים עליו.

ק.ד: או, הבחור המעופף הזה באזור Seat Pleasant ששמו לו, היה לו את כל הציוד הזה. עכשיו אני יודע מה הוא היה עושה, אבל אז לא ידעתי … על מי היינו מסתכלים?

מ.ב: והכדורסל היה הדרך שלנו החוצה, הדרך היחידה להישאר מחוץ לצרות.

ק.ד: זה למה אני אומר שזה תמיד על המשחק. תמיד אמרתי לו שכל הזמן, לעולם שלא יתרחק מהמשחק. כלומר, כל הדברים האלו שקורים מסביב לכדורסל, זה לא משנה בגלל שללא הכדור הזה שקופץ …

מ.ב: … אני לא קיים.


על הכיוונים השונים בקריירה …

כ.ה: אותה קבוצת ילדים, אותו בית ספר, שניכם הלכתם ל-Big-12, שניכם נבחרתם לשחקני השנה הראשונה ב-Big-12, שניכם נבחרת בבחירות ה-2 בדראפט. והייתה נקודה שחשבתם, שיתכן, ששניכם תיבחרו בדראפט על ידי אותה קבוצה מסיאטל.

אבל מאז, הדרכים שלכם ב-NBA הלכו בכיוונים מנוגדים. אתה חושב שהסיפור הזה סביבך, ככל הנראה "מיהו מייק ביזלי? מהו בדיוק? האם הוא מסור למשחק?"

כשהתחלת לראות אנשים מטילים ספק בהיותך שחקן – אפילו מטילים ספק באופי שלך – מה עבר לך בראש באותו הזמן? איך התמודדת והתרכזת בזה?

מ.ב: תחילה התמודדתי עם זה כמו שכל אחד היה מתמודד עם זה: יורד על עצמי, אתה  מבין, בדרך לא טובה, די מרחם על עצמי. אבל לאחר מכן זה פשוט, אתה מגיע לנקודה שאתה צריך להסתכל על עצמך במראה. אם אתה לא יכול להיות כנה עם עצמך, אז אתה לא יכול להיות כנה עם אף אחד.

אז הייתי מסוגל להיות כנה עם עצמי, אתה יכול לנסות להגיע לשורש הבעיה של מה שנכון ומה לא נכון. ברגע שאתה מגיע לנקודה, ברגע שאתה כנה עם עצמך, כלומר, אף אחד אחר לא יכול לא להיות כנה אתך … אז, זה היה קשה. זה קשה, אבל החיים הם מה החיים עצמם.

כ.ה: כמה הרגשת שאתה תורם לעצמך?

מ.ב: זה הרבה משתנים שונים שיכולים להיכנס לזה או לזה. עבורי לשבת פה ולומר, "זה הכל באשמתך, ובאשמתך, ובאשמתך, ובאשמתך", זה די ילדותי. בסופו של יום, כל מה שעברתי על המגרש מחוצה לו, אני הוא הדבר היחיד המשותף. הייתי מאוד לא בוגר – הייתי מאוד נאיבי – והייתי חושב, כאילו, "זה תמיד היה מישהו אחר".

עכשיו כשזה נאמר, אני לא הולך לאכול את כל העוגה.

[צוחק]

ק.ד: אני יכול לתת לך את נקודת המבט שלי? אז עם מייק, זה תמיד על ריכוז. כלומר, יש לו יכולות מדהימות, אתה מבין למה אני מתכוון? והוא יכול לשים את הכדור בסל, ויש לו כישרון לכדור … הוא תמיד היה סביב הכדור. ככה ידעתי כילד, כמו שאמרת, הוא היה לוקח כדורים חוזרים שאנשים בוגרים לא יכלו לקחת במשחק.

העניין אתי שהיה לי פחד מתמיד. כלומר, ידעתי שאם אני לא אלך לאולם אז לא אוכל לשחק בדרך הנכונה. או שבמשחק הבא לא  אוכל לצאת החוצה ולתת תוצרת אם אני לא אעבוד על המשחק שלי.

מייק, הוא היה צריך לעבור את זה. הוא היה צריך להבין, "לעזאזל, זה יכול להילקח ממני אם אני לא אתמקד". וידעתי שזה, כחבר, זה היה קשה עבורי לראות אנשים משמיצים את האופי שלו. הבחור הזה יעשה כל דבר עבור כל אחד – הוא נאמן, הוא אוהב את חבריו, הייתי מספיק בר מזל ללכת לתוך סיטואציה – לא הייתי צריך לשחק מאחורי דווין וויד, או שלא הייתי צריך לחיות במיאמי כילד בן 19. אם הייתי צריך, זה כנראה יהיה סיפור אחר.

ואמי הייתי אתי מהיום הראשון. היא תמיד הייתה שם, תמיד שם כדי שאדע מתי אני מפשל, ולפעמים למייק לא היה את האדם הזה שצריך שיגיד לבן 18-19, כאילו, "תראה, בנאדם, זה קדוש פה, אתה כנראה צריך להתמקד בזה קצת יותר". הוא התמקד במשחק, הוא אוהב אותו, אבל אתה צריך לשים את כל צורת המחשבה שלך ואת גופך והרוח שלך בתוך זה.

היה לי את זה בגיל צעיר. היו לי אנשים שאמרו לי לגבי זה. אתה מבין מה אני אומר? והוא הגיע ממשחק כדורסל הרחוב. ההורים שלו, אימא שלו, היו פשוט, "היי, אתה רוצה לשחק כדורסל? מגניב. קדימה. תעשה חיים". אימא שלי הייתה בגישה של, "היי, קום. אתה צריך ללכת לאולם".

אז ככה שהכל תלוי במה שלמדת כילד וההרגלים האלו שבנית. ולאחר זמן מה, הוא בנה הרגלים לא טובים, ככה הוא אומר. אבל עכשיו הוא היה צריך לעבור את זה רק כדי שהוא יוכל לראות עכשיו … את המראה, כל קבוצה שהוא היה בה בשנים האחרונות הייתה כמו, אתה יודע מה אתה הולך לקבל ממנו. הוא יקלע כל ערב 20 נקודות אם תתן לו את הכדור. עכשיו הוא רק צריך מישהו שבאמת ישקיע בזה וירצה את זה. ואני מרגיש שזה עכשיו. אז אנחנו הולכים לסיים באותו המקום. זה פשוט הולך להיות בדרכים שונות.

כ.ה: מייק, כמה קשוח זה … לילד בן 18, 19 לחיות במיאמי?

ק.ד: ברגע שהוא נבחר על ידי מיאמי, כולנו היינו ככה, "הו, זה לא יכול להיות טוב" [צוחק]. מי ילך לשם אתו? אני בסיאטל. אני מתמודד עם הגשם כל יום, ככה שאני אפילו לא עוזב את הבית. ויש לי את [שחקן ה-NBA לשעבר, צ'ארלי] בל, בחור מבוגר בשכונה שיכול להשגיח עלי קצת. והוא מצד שני …

מ.ב: זה היה טיפה שונה.

כ.ה: אז מי היה לך?

מ.ב: כולם באו. כאילו, [KD] קיבל את כל החברה הטובים בשכונה.

ק.ד: אף אחד לא רצה לבלות בסיאטל. אבל כולם רצו ללכת למיאמי.

מ.ב: היו אצלו כל החברה שהיינו רגילים לצפות בהם כשגדלנו והלכו למכללה, אנשים שבאמת אכפת להם מאיתנו ועדיין אכפת להם מאיתנו גם כיום. שלא לומר משפחתי וחבריי. זה פשוט שהיה אכפת להם … אני אתאר זאת לשני כיוונים שונים: אתה יכול לאהוב אותי עד מוות … או … אתה יכול לאהוב אותי בחיים. אתה מבין מה אני אומר?

לאהוב אותי עד המוות זה לשבת פה ולתת לי עצות ולומר לי שמה שאני עושה זה בסדר רק כדי לא לעצבן אותי. ואתה אוהב אותי, אתה פשוט לא רוצה לראות אותי כועס או עצבני.

לאהוב אותי בחיים זה לומר לי, "היי אחי, תפסיק לעשות את זה. אתה צריך ללכת להתאמן". דברים שאולי אני לא רוצה לעשות או דברים שלא ממש בראש שלי. אבל בערך די להכריח אותי לעשות את זה. לעצור אותי מלעשות כמה דברים ולעזור לי לעשות דברים אחרים. אז, אצלו היו האנשים הטובים מהשכונה … ואצלי היו כל השאר.

ק.ד: אבל אני הוכשרתי לשחק כדורסל. היה לי את מר מיאגי. כולם ידעו בגיל צעיר, שזה מה שאני רוצה לעשות. מייק לא היה כזה. אתה מבין מה אני אומר? אני שיחקתי כדורסל מאז שאני בן 8. אני מתכוון, חושב איך לשחק כדורסל מאז שאני בן 8. יש הבדל בין לצאת החוצה ולשחק וללמוד כיצד לעשות דברים מסוימים.

מ.ב: לצאת החוצה ולשחק 33.

ק.ד: היה לי הרבה יותר משמעת מסביבי. לא הייתי טוב בלהיות ממושמע בגיל צעיר, אבל היו לי אנשים שהיו, "אתה הולך לעשות את זה. אתה תעשה את זה". למייק לא היה את זה. ככה שהדרך שלו הייתה קשה יותר ממה ששלי הייתה. אז, אתה חייב להיות חזק מנטלית לעשות בדרך שבה הוא עשה זאת.

כ.ה: היית בסיאטל … ואז OKC.

מ.ב: כן, היו לו הרבה שעות באולם.

[צוחק]

ק.ד: הרבה. הרבה.

מ.ב: ואני במיאמי. וזה קיץ כל הזמן.

ק.ד: אני מקנע, אחי. למה זה לא יכול היה להיות אני? למה זה לא יכול להיות שנה קודם לכן והכדור היה קופץ בדרך הזאת מוקדם יותר?

מ.ב: זה היה כיף, למרות זאת. אם היית יכול לעשות זאת שוב מהתחלה, לא הייתי משנה זאת. השיעורים האלו. כפי שאמרת … הייתי חייב לעבור דרך משהו כדי לסדר את הראש שלי. כמו שהוא אמר, לא טופחתי לשחק את זה, כפי שהייתי פשוט צריך לבחור את זה כי הייתי טוב. לא שלא אהבתי זאת, כי תמיד אהבתי את זה. זה היה הלב שלי, אבל תמיד הייתי, בנאדם, תן לי לעלות ולרדת מספר פעמים כדי שאוכל לתת סלים למישהו. אתה מבין? וכמו שהוא אמר, לשחק בחוץ כל הזמן.

אתה יודע, אז זה פשוט דרך שונה. היית חייב לדעת איך להתבגר, בנאדם.

ק.ד: כולנו פשוט התבגרנו בדרכים שונות. אני מתכוון, הייתי צריך לעבור מספר דברים כדי שבסופו של דבר להאמין בעצמי, לדעת מי אני מחוץ לכדורסל. כאילו, היינו פשוט צריכים להתמודד עם דברים שונים ששנינו עברנו הרבה. אתה יודע שמנטלית להגיע להיכן שאנחנו נמצאים היום, ואנחנו עדיין מתבגרים. זה דבר מושלם, כאילו, ברגע שאתה מבין שזה תהליך מתמשך, אז אתה מתחיל להעריך את מה שעברת.


על זה ש-KD הצטרף לווריורס …

כ.ה: מייק, KD דיבר על הנקודות הקריטיות בחייך ולראות אותך עובר מכשולים ותלאות ב-NBA. עכשיו הוא, מצד שני, לא נתקל בביקורת – אם אתה רוצה לקרוא לזה ביקורת – לא הגיע אליו עד שהוא הצטרף לווריורס … 

ק.ד: שיחקנו במילווקי שנה שעברה, ואני יוצא ממנהרת השחקנים, והדבר הראשון שהוא עושה זה לתת חיבוק גדול כאילו אומר, "בנאדם, אני גאה בך" … אני לא הייתי עושה את ההחלטה הזו לפני כמה שנים. הייתי דואג לגבי כולם …

מנסה לגרום לכל השאר להיות שמחים, והוא נתן לי חיבוק גדול, וזה גרם לי להרגיש טוב בגלל שזה היה, בנאדם, הוא מכיר אותי מפנים. כלומר מכיר אותי מגיל 8, 9, 10 שנים שלא היה לי כלום, אז זה גרם לי להרגשה טובה. זה היה רגע מיוחד.

מ.ב: הוא ייתן לך את החולצה שהוא לובש, ואני יודע שהרבה אנשים יאמרו זאת, אבל זה תמיד היה מי שהוא. הוא הקריב את מה שהוא רוצה לעשות כדי שמישהו אחר יהיה שמח. אתה מבין, אז כשראיתי אותו עושה את ההחלטה ללכת לווריורס, אני לא מסתכל עליו שהוא הצטרף אל אלו או הצטרף אליהם. אני מסתכל על כך שהוא רוצה לשחק כדורסל, לשחק כדורסל מכל הלב. לאיפה שאין לחץ, אלא זה כיף. המספרים הם עבור כולם, זריקות עבור כולם. לשחק כדורסל בדרך הנכונה. אבל יותר מזה, הוא לקח החלטה לעשות את עצמו שמח, בנאדם. ואני הייתי כל כך שמח לראות אותו עושה זאת בגלל, עד לחיי, אני לא עשיתי זאת עדיין.

וזה די נתן לי השראה לעשות מספר דברים, לא רק בכדורסל, אלא גם מספר דברים בחיי לשפר. לטפל בעצמי, בגלל שאנחנו עובדים, וזה משחק בסופו של יום, אבל אנחנו עובדים במשחק הזה מאוד קשה, אנחנו נותנים את החיים שלנו בזה, אנחנו מקריבים כל כך הרבה שכל האחרים לא, ואנחנו אף פעם לא זוכים לטפל עצמנו.

אנחנו תמיד דואגים לכל אחד אחר, ולא שזה נטל או משהו כזה, אבל לא הרבה החלטות נעשות בגלל מה שהלב רוצה. וכשהוא החליט את ההחלטה הזו, ידעתי שהוא פשוט אמר, "אתם יודעים מה, אני אוהב  את כולם, אבל אני בנאדם".

מתי שממש הייתי גאה בו זה מתי שהוא התחיל לצאת החוצה בתקשורת ולומר את מה שהוא חושב.

וכולם מסתכלים כאילו, בנאדם, זה לא הוא. כאילו, זה הוא אם אתה מכיר אותו. זה פשוט הוא שמכיר מי הוא עכשיו. אתה מבין? ומתי שהוא עשה את ההחלטה הזו, זה היה פשוט, אחי, המורשת שלו בידי עצמו ולא משנה מה הוא יעשה מעתה ואילך. לא משנה מה הם יגידו מעכשיו, הוא בידיים שלו בנאדם. וההחלטה הזו שם פשוט הוכיחה לי את זה.

ק.ד: אני מעריך זאת, אחי.כ.ה: אני זוכר שמתי ההחלטה נעשתה, והתגובות החריפות שבאו בעקבותיה, אבל אתם יודעים, אתם מדברים על לחץ. היה הרבה לחץ, כלומר, אתה חייב לנצח עכשיו.

ק.ד: אבל העניין אתי היה כאילו, בנאדם, אני תמיד אחזור לקבוצות האלו שהיינו צעירים. זה היה הזמן הכי טוב בחיי. זה היה ללא דאגות, לא היית חייב לדאוג מכלום אלא רק לשחק. היו לנו אנשים טובים סביבנו, אתה מבין למה אני מתכוון? הלכת וחיפשת את זה.

זה קשה לעשות זאת בעולם האמתי בגלל שברור שיש לנו יותר אחריות כשאנחנו מתבגרים, ואתה לומד יותר, ואתה מתנסה ביותר דברים ככה שאתה רואה דברים איך שהם באמת.

אז בעבר היה לנו את זה, רציתי לחזור לקבל את ההרגשה הזו למשחק שוב, ורציתי לנסות ולשכפל זאת. והייתי כמו, בנאדם, זה המקום המושלם עבורי לשחק כפי ששיחקנו עם הג'אגוארס, אתה מבין מה אני אומר? תמיד חשבתי עלינו בכל יום כאשר עברתי זאת. בהאמפטונס, 1 ביולי, עובר את כל הדבר הזה. הייתי פשוט, אני צריך את ההרגשה הזו שוב.


על העתיד של ביזלי …

כ.ה:  אז מייק, היכן אתה עכשיו בחייך? אני יודע שעשית מספר שינויים באופן מקצועי. המספרים שלך עלו, קולע ב-40 אחוז מהשלוש, 50 אחוז מהשדה, בערך 13 נקודות למשחק. אתה עדיין משיג סלים. היכן אתה עכשיו בקריירה שלך?

מ.ב: רעב. אסיר תודה, אבל לא מרוצה. כלומר אני יכול לקלוע, אבל זאת לא המטרה העיקרית שלי. כלומר אני רוצה את ההזדמנות. אני רוצה משהו, מאמן, ארגון שיאמין בי עד לנקודה שבה אני יכול לנצח משחקים … כי העניין אתי שאני לא רוצה רק לקלוע, אני רוצה לעשות את השחקנים האחרים לטובים יותר. ואני אפילו לא ידעתי את זה על עצמי עד שהלכתי לסין בפעם הראשונה.

זה נהפך להיות כיף לראות את התגובות של חברי קבוצתי לאחר שהם עושים משהו שהם לא חשבו שהם מסוגלים לעשות. אתה מבין? ועבורי, זה הכיף שבזה. כשכולנו משחקים בדרך הנכונה, כשכולנו נותנים את המסירה הנכונה …

אתה יודע, ותמיד רציתי להיות הבחור, כמו KD, הלברון שמביא את ההילה הזו והאווירה והניצחונות האלו לעיר. אתה יודע, ככה שאני עדיין במקום שאני רעב. אני עדיין עובד בכל יום כלומר, יש לי לוח זמנים להתאמן לאחר שאני מסיים פה.

כ.ה: חכה רגע, זה 10:30 בלילה.

מ.ב: כן, קשה להאמין, בנאדם, אני עובד כל כך קשה על המשחק שלי. למשל הסגנון שלי, מלו רק אמר משהו לאחרונה, החצי מרחק זאת אומנות אובדת. אני מסכים ב-100 אחוז. ילדים פשוט לא יודעים את האיום המשולש יותר.

היכן שאני בקריירה, עדיין יש לי הרבה דלק במיכל. עדיין יש לי הרבה שנים לשחק, ואני  רוצה לשחק ברמה של כישרון לאליפות ולנסות להביא זאת לקבוצה שלי כאן, ושהיה לי כיף בעשייה הזו.


על ה-NCAA …

כ.ה: מה אתם חושבים על מה שהולך עם ה-NCAA?

ק.ד: דבר ראשון, הם חייבים להפסיק לפרסם כמה כסף אנחנו מרוויחים כשחקני NBA בגלל שזה משגע את ההורים ואת הילדים.

ועכשיו הם אומרים, אה, זה או זה בדיוק עשה 200 מיליון דולר בעסקה לחמש שנים. על מה אתה חושב שההורים שלו ידברו עכשיו? הם אפילו לא דואגים לגבי המשחק יותר, זה כאילו, "כן, אתה צריך לקבל את זה". אתה מבין למה אני מתכוון? בעוד שבעבר, אני לא ידעתי בכלל כמה החברה האלה מרוויחים? פשוט רציתי להיות כמוהם. פשוט רציתי להיות כמוהם על מגרש הכדורסל. אז זה דבר אחד, לפי דעתי – וברור שזה לא הולך להשתנות – אבל אני חושב שזאת אחת מהסיבות למה אתה משתגע פה עם הכסף …

ונותן כוח לחבורה של ילדים. בחייך, בני 18, 19, נותן להם להכתיב את הדברים … הם מריצים את חברות הנעליים, הם מריצים את המאמנים, הם יכולים פשוט, בהרף עין, לא, אני לא רוצה ללכת לשם, אין לך מספיק כסף עבורי.

כשאתה שם כל כך הרבה כוח בידיים של הילדים, למשל, אתה עושה להם מניפולציות ומשחק אתם בגלל שיש לך יותר כסף מהם. זה בלגן עבורי, אבל באותו הזמן, הילדים האלה משועבדים לתכניות הכדורסל ומביאים הרבה כסף לבתי הספר ויש לנו צ'ק של מלגה בסך 300 דולר מבית הספר – 300 דולר לחודש. כשהייתי בטקסס. אני לא יודע איך זה עכשיו, אבל זה לא יכול להיות יותר מדי גבוה.

מ.ב: כן, וזה עצוב, בנאדם, בגלל שברוב המקרים הילדים האלה לא יודעים מה קורה. כלומר, הרבה מהילדים האלה פשוט משחקים וההורים שלהם מנצלים אותם. האם אני חושב ששחקני מכללות צריכים לקבל פיצוי כספי, לא רק בכדורסל אלא גם בפוטבול בנוסף, הכסף שהם מייצרים עבור ה-NCAA? כן, אבל כיצד לעשות זאת, אין לי התשובה הזו.

כ.ה: אני חייב לשאול אתכם, אתם הייתם השמות הכי גדולים במכללות בזמנו. האם מישהו אי פעם בא להציע לכם משהו?

ק.ד: אני לא יודע לגבי זה, אם מישהו עשה זאת. אני בטוח שכן. אני בטוח שמישהו ניסה להרוויח משהו, אבל לא היה לנו כלום …

מ.ב: אתה חייב להיות כנה בסופו של יום, אבל אימא שלו ואימא שלי הן אותו הדבר.

ק.ד: בגלל שבשכונה שלנו אתה לא רוצה להיות חייב למישהו משהו.

מ.ב: עובדה. וזה תמיד היה קו המחשבה שלנו …

ק.ד: בנוסף לזה, לא יכולנו לחכות שנה נוספת. אתה מבין מה אני אומר? חיינו ככה למשך דקה.

מ.ב: אחי.

ק.ד: פעם אחת זה הכה בי, שיחקנו נגד טנסי. הפסדנו במשחק, אבל שיחקתי היטב, היו לי אולי 30 נקודות, ואני נוסע הביתה בפגרת חג המולד …

אני מדבר על, כלומר, בשנתי הראשונה, אני קולע 30. אנשים ישעו מי אני בעולם הכדורסל, וזה הכה בי כאשר נסעתי הביתה. אתה יודע היכן אנחנו גרים ב-Pembrook Terrace, אין לנו דלת. אני ואחי באותו החדר, אני 2.10, אחי 2.04, ואנחנו ישנים באותו החדר. כלומר שתי מיטות בחדר אחד, והחדר של אמי פשוט צמוד לחדרנו. אני הולך בבית, בדירה ופתאום אני מבין, אני עדיין פה.

אבל אני פותח ESPN, ואני ממש שם.

החיים מגיעים אליך במהירות, ואז אתה חוזר הביתה ורואה כיצד אתה חיי, וזה פשוט, אני חייב לצאת מכאן. אתה מבין למה אני מתכוון, אבל ידעתי שאם יכולתי לעשות את כל הזמן אז אני יכול לחכות שנה נוספת. יכולתי לחכות מספר חודשים כדי שלא אצטרך לדאוג ממישהו שיאמר, תראה, אתה חייב להחזיר לי את הסכום הזה חזרה. עשיתי זאת עבורך, עשיתי זאת בשבילך, ואני פשוט, אני לא רוצה את זה, במיוחד בשכונה שלנו.


על לשחק ביחד יום אחד …

כ.ה: האם אי פעם דיברתם על לסגור מעגל, ולשחק ביחד ב-NBA?

מ.ב: כן.

ק.ד: אני מתכוון, לחלוטי.

מ.ב: אני לא בטוח שאני מוכן לזה עדיין.

כ.ה: בסדר.

מ.ב: קשה לחקות אותו.

[צוחק]

ק.ד: אבל אנחנו כדורסלנים טהורים, בנאדם.

מ.ב: לשחק בדרך הנכונה ו …

ק.ד: אתה פשוט רוצה לשחק בדרך הנכונה, ואתה נהנה לשחק בדרך הנכונה …

מ.ב: … ואז כולם נהנים.

ק.ד: זה היה המקור היחידי שלנו להנאה.

ק.ד: זאת הייתה הדרך היחידה שיכולנו להתרחק מכל מה שקורה בבית. שהאבות שלנו בכלל לא נמצאים. אימא עצבנית בגלל שהיא חוזרת הביתה מהעבודה … אז משם קיבלנו את זה, והרבה אנשים לא מבינים את זה בגלל שהם רק מכירים אותנו מהרגע שהגענו ל-NBA.

מ.ב: זה כל מה שהם רואים.

ק.ד: אבל הם לא יודעים את ההקשר של זה, למה הלכנו לשחק כדורסל כל כך הרבה, ולמה אנחנו נהנים מזה ולמה אתה רק רוצה לרצות את חברי קבוצתך. אתה רוצה ללמוד מהמאמנים שלך, ואתה פשוט רוצה לעשות חיים בגלל שזה פשוט, יש לנו זמן קצר שנשאר לשחק כדורסל בהשוואה לשארית חיינו. אז רוצים להנות מזה כמה שרק אפשר.


קווין דוראנט מופיע גם בפרויקט אגדות כדורסל II: קווין דוראנט – דוראנטולה או קאפקייק עם נוטלה – שנכתב נהדר ע"י MBK

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. נהדר נהדר נהדר. נותן פרספקטיבה מעניינת על דברים ותהליכים.
    ציטוט שאהבתי:
    כ.ה: היכן אתם הייתם אם כדורסל לא היה בחייכם?

    ק.ד: עכשיו? כנראה שהייתי חי עם אמי

    בסוף הוא עדיין ילד.

  2. מייק ביזלי היה בעל יכולת עילאית לשים סל. עד שהגיעו לNBA למעשה הוא ודוראנט היו כמעט באותה רמה (דוראנט עדיין עלה עליו בכדרור ושלשות). משם נפתחו פערים עצומים בגלל מה שתמיד חשבתי והכתבה הזאת אישררה לי את זה לחלוטין את כל מה שחשבתי 1 ל1.
    נפל לקבוצה עם וויד, חוסר השקעה ורצון להשתפר, סמים ובילויים עם הבחורות במיאמי ומשחקן שהיה צריך להיות סופרסטאר נהיה ליגה סינית. אחד הכשרונות המבוזבזים. אני בזמנו חשבתי שהוא יהיה סופרסטאר, היה לו יכולת מרשימה לעשות נק בקלילות.
    ראיון טוב סמיילי

כתיבת תגובה

סגירת תפריט