על מה כל העניין הזה של ההיט – גארי פייטון / תרגום Smiley

על מה כל העניין הזה של ההיט – גארי פייטון / תרגום Smiley

על מה כל העניין הזה של ההיט

גארי פייטון / שחקן היכל התהילה של ה-NBA
אוקטובר 8, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/posts/gary-payton-miami-heat-nba-finals 

אז כולכם רוצים לדעת על מה כל העניין הזה של תרבות ההיט, אה?

בסדר, אני אספר לכם סיפור.

בחזרה ל-2005, כאשר פט ריילי לקח את התפקיד של מאמן ההיט, הוא יצא החוצה והביא חבורה של חברה לוחמים. פשוט חבורה של לוחמים. אתם מבינים למה אני מתכוון??

פט ניסה לגייס אותי עוד מ-1996. הוא הציע לי הרבה כסף כדי לבוא למיאמי בסיום החוזה שלי. דחיתי אותו, בגלל שהרגשתי שאני עדיין בונה משהו בסיאטל, ולא הייתי מוכן להחליף קבוצות.

אבל אז הוא הגיע אלי שוב ב-2005, בסיום הקריירה שלי. שאק היה שם, שהוא כמו אח עבורי, והוא ופט שכנעו אותי. אז זה שאק, די וויד הצעיר, אני ועוד כמה חברה ותיקים – ג'ייסון וויליאמס ואנטוני ווקר. אני מתכוון, הם קיבצו יחדיו חבורה.

וכאשר הגעתי לשם, זה היה הכל לגבי התרבות הזו שהייתה להם במקום הזה.

כל אחד תמיד רוצה לדעת לגבי התרבות. הם רוצים לדעת את ה"סודות של המיאמי היט" ומה לא. יש להם את כל הדעות והשאלות הללו – במיוחד כאשר קבוצה מהמקום החמישי מופיעה בגמר. עכשיו כולם מנסים להבין את זה…..

בחיי, אם אתם כולכם רוצים לדעת, הנה זה. הנה הסוד הגדול.

תרבות ההיט היא לא רק לגבי ניצחונות.

זה לגבי הדרך שבה אתם מנצחים.

זה לזחול לקו הסיום אם אתם חייבים. זה לא להשאיר כלום במיכל. זה להיות בכושר הכי טוב שאי פעם הייתם בחייכם. זה תמיד לרצות עוד: יותר מעצמכם, יותר מחברי קבוצתכם, יותר אפילו מהמשחק. זה להיות מסוג הבחורים שהם כנראה ידברו עליכם רעות בתקשורת – לגבי הגישה שלכם או האגו שלכם או מה שזה לא יהיה – אבל פט יודע שאתם הולכים לתת לו את הבריון הזה על המגרש.

אני אומר לכם.

זה לא מה שאתם חושבים. זה לא איזה ביטוי. זה לא איזה סיפור לשעת לילה מאוחרת.

וכן….. יש לנו את המוניטין שלנו. אף אחד לא באמת חשב שזה הולך לעבוד. הם חשבו שפט הלך והשיג לעצמו קבוצה קשוחה. שכל אחד שהוא השיג תמיד היה שלילי, יש להם אופי בעייתי, ודברים מהסוג הזה.

נשמע מוכר???

אז, מיד כאשר הגענו לשם, ואן גנדי היה המאמן שלנו, אבל פט כבר הניח את החוק. הוא היה ככה, "אתם לא הולכים להיות עם אחוזי שומן בגוף. אתם הולכים להגיע לפה ולעבוד. אנחנו הולכים להיות הקבוצה שתהיה בכושר הגופני הטוב ביותר שאי פעם רצה אל התואר".

פעם אחת, כאשר הוא לקח בחזרה את עבודת המאמן, הוא קיבץ את כל הקבוצה ביחד. אנחנו חשבנו שאנחנו הולכים לאימון. הסתבר שהלכנו לראות סרטים. פט לקח אותנו לצפות ב-Glory Road

הסרט הזה הוא על קבוצת הכדורסל של טקסס וסת'רן ב-1966. מבוסס על סיפור אמיתי, דרך אגב. אז, בסרט, המאמן החדש לוקח את העבדה באל פאסו, שם אין לו יותר מדי אפשרויות – אבל הוא רוצה לגייס את החברה הטובים ביותר, ללא קשר לגזע, כדי לתת ריצה לאליפות. ומה שהוא סיים איתו הוא כל החברה האלה עם כישרון גולמי, ויותר חברה שחורים מאשר חברה לבנים, שזה היה עניין גדול בזמנו. והמאמן העביר אותם דרך זה. הוא העביר אותם דרך תוכנית האימונים הקפדנית וניסה לאחד אותם סביב המטרה המשותפת של הניצחונות. הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של ה-NCAA עם חמישייה של שחקנים שחורים, בנוסף לכל.

וברור, הם זכו.

אז, פט לוקח אותנו לראות את הסרט הזה במקום להתאמן. ורוצים לדעת את החלק הכי טוב? הוא למעשה שיחק בקבוצה השנייה בחיים האמיתיים. הוא היה בקבוצה של קנטקי שניצחו אותם בסרט!

אפילו לא היינו צריכים לומר משהו לאחר שעזבנו את הקולנוע. זה היה כאילו, כן – המסר התקבל. ידענו שאלה מי שאנחנו. היינו אותה קבוצה גולמית. זה מי שפט רצה שאנחנו נהיה.

תרבות ההיט היא למעשה התרבות של פט ריילי. אתם מבינים מה אני אומר?

 תרבות ההיט היא למעשה התרבות של פט ריילי, אתם מבינים מה אני אומר?

עכשיו, אני יודע מה כולכם חושבים. בחייך, גארי פייטון. הרבה קבוצות צופות בסרטים. כל קבוצה רוצה לנצח. כיצד בונים תרבות רק מהרצון לנצח??? האם זאת לא התרבות של כל קבוצה???

לא. זה לא.

ואני אומר לכם מדוע.

כאשר פט הגיע לוגאס על מנת לגייס אותי, הוא נתן לי לדעת כיצד זה הולך להיראות. הוא סיפר לי לגבי האימונים. הוא סיפר לי לגבי הציפיות. הוא סיפר לי לגבי הטחינה. זה פט – הוא אומר את זה כמו שזה. הוא לא ממתיק א זה עבורכם. והוא שם את הדברים האלה כלפי בצורה הבאה: התוצאות יהיו נהדרות אם תקנה את זה.

הבנאדם לא סיפר שקרים.

ובסופו של יום, עם תרבות ההיט, זה באמת מחלחל אליכם. זה מגיע לשאלה שרק אתם מסוגלים לענות עליה: האם אתם הולכים לקנות את זה?

וזה שחור או לבן, תבינו – או שאתם בפנים או שאתם בחוץ. זה מדוע זאת לא התרבות של כל קבוצה. ואם להיות כנה? זה מדוע התרבות הזו היא לא עבור כל שחקן.

אתם תמיד יכולים לזהות חברה שלא קונים את זה.

הם לא מחזיקים מעמד.

הם אולי יחשבו שהם הולכים להחזיק מעמד. בכמה קבוצות אחרות, הם כנראה יחזיקו מעמד. אבל בצורה שבה התרבות מניעה בחורים מסוימים לגדולה….. בחורים אחרים, הם נחשפים. זה אחד הדברים לגבי זה. תרבות ההיט תחשוף את החורים במשחק שלכם במהרה. וזה לפי העיצוב. זה לפי העיצוב, בגלל הדרך שבה פט והם חושבים – אם יש חתיכה משוחררת, אז זה לא יעבוד. צריך שהכל יהיה מסונכרן, אתם מבינים מה אני אומר? חייב שזה יזמזם מלמעלה עד למטה.

חייב שהתרבות תהיה כה חזקה שזה יהפוך את הקבוצה למשפחה.

אני אספר לכם לגבי היום שקניתי את זה. אני עדיין זוכר את זה. זה היה יום אחד באימון שם פט והם גרמו לנו לעשות ספרינטים – לעשות דברים שהשתמשו בהם בעבר בזמן שהייתם בכיתה ח' או ט'! דברים מפעם, אתם מבינים מה אני אומר? לעשות גלישות בהגנה, לקחת אופנסיב. ואני אוהב את זה, בחיי. אני אוהב את זה.

ואז הסתכלתי מסביב.

כל הקבוצה אהבו את זה.

ואני פשוט חושב לעצמי, כאילו, וואו, יש את כל קבוצת ותיקי ה-NBA האלו שכאילו חזרו לדברים של כיתה ח' ו-ט'? יש לך כזה סוג של כוח?? כאשר הוא עשה זאת, אני חושב שזה מתי שאמרתי, בסדר. זה שונה. זה אמיתי.

למעשה. אמרתי זה לא אמיתי.

זה היה מטורף – אבל האמנתי. קניתי את זה.

רוצים לדעת מי עוד השתכנע? כאילו ממש ממש קנה את זה??

ספו.

ספו לקח את התרבות ההיט כמו בן זונה.

אתם צריכים לזכור, ספו לא היה עוזר בתקופה ההיא. הוא היה אחד הבחורים באימון – בעיקר עבור די וויד. כאילו הוא היה מגיח החוצה מחדר הוידאו ועובד עם די וויד ומעביר אותו בסדרה של קפיצות ודברים כאלה. הוא אפילו לא היה על הספסל באותה התקופה. הוא היה מאחור, אתם מבינים מה אני אומר?

זוהי ההוכחה ממש שם: כמה מאמנים ראשיים אתם מכירים שקיבלו את ההתחלה שלהם כמתאמי וידאו, שעובדים עם החברה, ועכשיו נמצאים בקדמת הארגון??? כמה??

כן.

זה מה שאני מנסה לספר לכם. זה שונה. זה מטורף כמה הצלחה ספו חווה, שהוא מתקדם במועדון הכדורסל הזה. וזה הכל בגלל תרבות מאוד ספציפית, מאוד ייחודית.

ואותה התרבות זה מה שהביא את הקבוצה כל כך רחוק לגמר הזה.

זאת הסיבה שאי אפשר להתעלם מהקבוצה הזו – אפילו לא בפיגור 1-3.

למעשה, כאשר אני כותב את זה, אני חושב בחזרה על זה שהיינו במצב דומה.

אתם מכירים את הסיפור.

אנחנו בפיגור 2-0 לדאלאס בגמר של 2006.

עכשיו זה משחק 3, חזרנו למיאמי, וזה שוויון. כמעט עברה מחצית מהרבע הרביעי, פט קורא לפסק זמן ואנחנו עושים את דרכינו לספסל.

מוקדם בעונה יצרנו את הדלי מתכת הגדול הזה במרכז חדר ההלבשה – וכל אחד מאיתנו היה צריך לשים משהו אישי שם. משהו שאהבנו. בתקשורת תמיד שאלו מה נמצא בדלי הזה, אבל מעולם לא גילינו. כמה חברה שמו צמידים ומטבעות ודברים אחרים שם. מחרוזות חרוזים. תמונות של הנשים והילדים שלהם. אתם שמים את זה בדלי, ויש בעל משמעות כלשהי.

עבורי, זאת הייתה תמונה של כל המשפחה שלי. זה מה שזרקתי פנימה. אמרתי, "זוהי המשפחה שלי, אני מעריך את כולכם כל כך באותה הצורה שאני מעריך אותם. וזאת הסיבה שאני הולך לשים את התמונה המשפחתית שלי בדלי".

אז עכשיו נשארו שש דקות לסיום משחק 3, והעונה שלנו על כף המאזניים. וכאשר אנחנו מגיעים להתקבצות שלנו, בחיי, פט….. הוא יודע שאנחנו לא רק חושבים לגבי ההפסד באותו המשחק. אנחנו חושבים על מה שהשארנו בחדר ההלבשה. אנחנו חושבים לגבי הדלי ההוא. לגבי מה שחשוב. לגבי המוטיבציה כולה שלנו.

והוא לוקח את אחת מאותן הנשימות של פט, אחת מאותן נשימות ריכוז, והוא אומר, "בסדר, תראו….. אנחנו בפיגור 2-0. אז כולכם צריכים לקחת החלטה ממש עכשיו. כולכם צריכים להחליט אם אתם בפנים או בחוץ. אתם רוצים לנצח או להפסיד? אם אתם רוצים להפסיד, בסדר. אם אתם רוצים לנצח – אם אתם רוצים לזכות באליפות – אז תביאו את הלב שלכם, תוציאו את הקסדות, ותשימו אותם ממש עכשיו".

ובחיי. יצאנו לשם, ונתנו עבודה. ושיחקנו עם כל הלב שלנו. ותנחשו מה?? ניצחנו באותו המשחק. ואז בזה שבא אחריו. ובזה שאחריו. ובעוד אחד לאחר מכן. ארבע ברצף, לאלו שסופרים. ארבע ברצף ובגביע.

אותה המנטליות היא בדיוק מה שראיתי מההיט של 2020 בפלייאוף הזה.

ואני מבטיח לכם – ספו, פט והבחורים בקבוצה, הם אומרים את אותם הדברים בחדר ההלבשה בבועה שנאמרו בחזרה ב-2006.

אה כן ועוד דבר אחד. אני הולך להיות אמיתי: לאחר שפט דיבר באותו הערב, אמרתי גם את החלק הקטן שלי, הייתי השחקן המבוגר ביותר באותה הקבוצה, בן 37….. וידעתי שזאת תהיה ההזדמנות האחרונה שלי. אז כאשר פט סיים. קמתי, ואמרתי לבחורים האלה – 

למעשה, לא, אני אשמור את זה בתוך הבית. לא משנה מה היו המילים המדויקות. פשוט תדעו שזה היה דיבור של ותיקים. זה היה דיבור של העונה על כף המאזניים.

ועכשיו אני עומד לרשום שהו דומה, שאני רוצה לומר לקבוצת ההיט הזו – כאשר העונה שלהם על כף המאזניים.

יש לי מסר אחד.

כולם מפקפקים בכם עכשיו. כולם כבר ביטלו אתכם. הם מתכוננים להכתיר את החברה השניים. הם מצחצחים את הגביע עבורם….. יש להם כבר את השמפניות בקרח.

אבל הם שכחו מדבר אחד.

אתם כולכם עדיין כאן.

אתם כולכם עדיין כאן – וכולכם שייכים לכאן.

שלושת המשחקים הבאים הם עבור התרבות.

הם שכחו לגבי המיאמי פאקינג היט.

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. ככל שאני שומע יותר אנשים לא מספרים לנו מה קורה שם בהיט אני יותר מתחיל לדאוג שצריך לערב את הרשויות לפני שהקבוצה מקימה לעצמה צי ימי כדי לחפש אוצרות באוקיינוס ולוקחת לעצמה את החלקה שמגיעה לה בקלירווטר, פלורידה.

  2. תודה על התרגום. זכרתי את שוקולד לבן כבעל חלק שולי באליפות, ומסתבר שהוא היה הרכז הפותח עם סטטיסטיקה לא רעה בכלל. חוצמזה גיליתי שהוא חזר אחרי הפרישה לעוד שנתיים. לא זכרתי את זה בכלל…

כתיבת תגובה

סגירת תפריט