נבחרת ישראל זכתה במדליית ארד "נבחרתית" בג'ודו!
וזו הפעם הראשונה שנבחרת ישראל זכתה במדליה אולימפית.
ואני צרחתי כל וואזארי ואיפון.
אני והאישה שאתי ישבנו מרותקים לתחרות הקבוצתית על קרב הארד בג'ודו בין ישראל לנבחרת הוועד האולימפי הרוסי, ובכל ווזאזארי או איפון לטובתנו אני צרחתי את נשמתי, וכשהגיעה המדליה התחלתי לרקוד.
מזמן לא זוכר מעורבות רגשית כזו עצומה שלי בתחרות ספורט של נבחרת ישראל. זה היה צירוף של הכול: האכזבות בתחרויות האישיות בג'ודו לעומת הציפיות, הידיעה שאתה מתמודד מול הדוב הרוסי (ואני הרי מהדור שבו רוסיה הייתה מעצמה גדולה כמו ארה"ב ואפילו יותר), ועצם העובדה שכל התחרויות היו ברצף, זו אחרי זו, כולם ליבו את מדורת השבט שבקרבי לגבהים בל יאמנו.
אני לא הייתי היחיד. השמחה של חברי הנבחרת כולם, השמחה של השדרים, נחוו אצלי כחזקים ביותר שראיתי עד כה.
האמת, יש משהו ייחודי בפורמט הזה של נבחרת נגד נבחרת בג'ודו: זו לא תחרות כמו מרוצי שליחים שבה כל הרביעייה מתחרה באותו מקצה. כאן זה אוסף תחרויות של חבר נבחרת מול מישהו/י מהנבחרת האחרת, בעצם כמו בגביע דייוויס טניס, ותוצאות הקרב שלך משליכות על האחרים. ואולם, בניגוד לטניס בו כל קרב יכול לקחת ארבע שעות ואפילו יותר והתחרות מתפרשת על פני שלושה ימים, כאן אתה חווה את כל התחרויות בזו אחר זו כשכל אחת מהן מלבה את זו שבאה אחריה.
יותר מכך, הנבחרת – בניגוד לטניס – מורכבת מנשים וגברים כאחד, ובתור מי שמאמין שגברים הם גרסת הבטא ושנשים הן הדגם המשופר, אני ממש שמח שאפילו ארבעת הניצחונות של הנבחרת התפלגו שווה בשווה: גילי שריר ותמנע נלסון לוי מחד, ושגיא מוקי ופיטר פלצ'יק מאידך.
ישראל הפסידה לצרפת שזכתה במדליית הזהב אחרי שניצחה את יפן, אך ניצחה הן את איטליה והן את ברזיל. גרמניה זכתה אף היא בארד. ועדיין, על הפודיום ישראל תהיה הנבחרת היחידה שלאף אחד מחבריה אין מדליה אישית. ליפנים שהיו במקום השני היו בהשוואה 9 מדליות זהב ואחת מארד.
אז שאפו לנבחרת שלנו, וכגדול האכזבה מהאישי – פי שתיים גודל השמחה מהנבחרת!
אור
31 יול 2021 14:14:32תחרות מעולה (משתי הבחינות). זה ממש מרגיש שלאף אחד לא הגיעה מדליה במיוחד אבל לכל המשלחת כן
עידו גילרי
31 יול 2021 14:19:41מסכים איתך – יש משהו מאד כיף ויחודי במדליה קבוצתית.
אלכס דוקורסקי
31 יול 2021 17:07:05מולי, תודה רבה. יופי של פוסט ושמח מאוד גם על המדליה הקבוצתית של ישראל.
עידו גילרי
31 יול 2021 17:09:53באותו נושא השמחה ב4*400 המעורב הזכירה את אותו דבר.
שחר אלוני
31 יול 2021 17:23:57תודה מולי!
ועדיין לא הבנתי איך יפן לא לקחה
אהרון שדה
31 יול 2021 22:34:30תודה מולי זה מדהים !
יש לי כ"כ הרבה מה להגיד שאולי שווה לכתוב טור
אבל אנסה לומר משהו בקצרה
יש משפט שאומר שקבוצה נמדדת לפי החוליה החלשה שלה
שריר ללא ספק הייתה החוליה החלשה שלנו
ואגב היחידה שלא עלתה שלב (היו כאלו שאלו אוטומטית כמו ששון אבל עלו ובצדק בזכות דירוג)
שריר היחידה שלא ניצחה גם לא דורגה וקיבלה בכלל את מקומה בזכות האיגוד האירופאי (ומתוך מחשבות ל פריז 2024 )
ולא זו בלבד אלא ששריר קטגורית עד 63 קילו הייתה צריכה להתמודד כאן בקטגוריה גבוהה יותר עד 70 קילו והייתה הגיבורה הגדולה
דבר אחרון לכרגע
התואר הזה שייך לכולם בין אלו שהתמודדו וניצחו ובין אלו שלא מהסיבה הפשוטה שהזכות להתחרות כאן הייתה בזכות הקטריוניים האישיים
etayle
31 יול 2021 23:00:08כל הכבוד לג'ודו, שמספקים את הסחורה משום מקום. עדיין קצת מאכזבת הנבחרת, כי באמת שיש לנו מתחרים טובים. אבל הזכייה בקבוצתית מראה שבג' ודו בניגוד לשאר הענפים, יש לנו עומק רציני, ומועמדים חזקים(גם בשחייה הנבחרת במיוחד ה4*100 שליחים הראו דברים נהדרים, אבל הסיכוי שם למדליה לא גבוה).
עדיין מוקדם לנחליף את הענף הזה בתור הענף האולימפי החזק של ישראל.
ארז
1 אוג 2021 09:28:41מישהו שאל אותי איך מתרגמים לעברית repechage אז עניתי "מדליה ישראלית". יותר מששמרו ישראל על השבת שמר הrepechage על סיכויי הישראלים למדליות. האמת שראיתי את כל התריסר על המזרון קיוויתי שזה יהיה סוג של battle royal כזה, או לפחות tag teaming. אבל אז כולם הלכו יפה לשבת בצד. אני בהחלט מסכים עם מה שנאמר, ההישג של ישראל שהביא מתחרה ברמה אולימפית גבוהה לכל קטגורית משקל, זה מראה כמה התקדמנו מאז ימי סמדג'ה, ארד וזאבי. ישראל הפכה לגורם מהותי בג'ודו העולמי, וצריך רק לשמוע את הפרשן מדבר על הטכניקה של אחד ה(גרמנים? לא שמתי לב) כ"this is a technique we see with Sagi Mooki" להבין את המקום של ישראל בענף. וגם אם לא היתה המדליה הזו, עדיין ההישג הוא ברמה היסטורית והיסטרית וכולנו צריכים להתגאות בכל מי שנשלח והתחרה והגיע לאן שהגיע.
מולי
1 אוג 2021 10:45:39repechage זה בית הניחומים?
עמיחי קטן
1 אוג 2021 10:59:38כן
dror2
2 אוג 2021 06:17:10תודה על הפוסט. גם אנחנו צרחנו מהתרגשות בבית, גם מעצם ההצלחה ובטח על רקע האכזבות מהשבוע האחרון. ממלא את הלב