שבת בבסיס: פצועים בראש / יוני לב ארי

שימו לב לקבוצה הבאה: חמישיית סטארטרים: שיין ביבר, מייק סורוקה, סטיבן שטרסבוג, טיילר גלסנואו וג'ייקוב דגראם. התופס: טראוויס דארנו, בבסיס ראשון: מיגל קבררה. סקנד? מייק מוסטקאס. השורט סטופ הוא לא אחר מאשר ה-MVP של הוורלד סירייס האחרון, קורי סיגר, ובבסיס השלישי, אלכס ברגמן. שלישיית האאוטפילד תכלול את מייק טראוט, באיירון באקסטון וקודי בלינג'ר. רוצים DH? נלך על לוק ווייט, מלך ההום ראנס של 2020.

צילום: YouTube>Bryce Nickerson

לא, זו לא קבוצת האול סטאר הנוכחית, אבל אני בטוח שאתם הייתם מחליפים את הקבוצה שלכם בזו בכל יום נתון. זו חבורה של שחקנים, שכל אחד מהם היה בשלב זה או אחר ב-IL, רשימת הפצועים של המייג'ור ליג בייסבול. רובם, אגב, נמצאים שם גם עכשיו. זו, היום, עם כל הכבוד למחסור ההתקפה ולחומר הדביק של הפיצ'רים, הרעה החולה האמיתית ב-MLB.

התחושה הכללית היא, שכמעט כל כוכב בליגה נוחת בשלב כזה או אחר של 2021 ברשימת הפצועים, ושאין קבוצה שלא נאלצה להתמודד עם מצב בו 3-4 מכוכביה הגדולים צופים על אזרחי מהצד. אם בעבר, בכל עונה היו 2-3 קבוצות שהפציעות גמרו להן את העונה, עכשיו זו כבר נחלת הכלל.

איך הליגה תסתדר בלעדיו? טראוט (צילום: technicalripon.com)

שימו לב לנתון הבא: עד סוף חודש מאי, חודשיים בלבד בתוך עונת 2021, היו 104 מקרים, בין קלים לקשים, שהסתיימו בביקור ב-IL. מדובר בעליה של למעלה מ-160 אחוז מהחודשיים הראשונים של 2019. זה מספר מטורף!

אז מדוע כל זה קורה, ולמה דווקא העונה? סטן קונטה, מאמן לשעבר, בסן פרנסיסקו ג'איינטס ובלוס אנג'לס דודג'רס, ומנהל מרפאה לספורטאים מספר: "מה שכולם מרגישים הוא נכון, העליה היא משמעותית. מדוע זה קורה? התשובה מורכבת". מדובר כנראה בשילוב של מספר דברים.

הסיבה הראשונה שעולה לראש – עונת הקורונה. היו רבים שחשבו שעונה קצרה תעשה טוב לשחקנים, שהם יזכו למנוחה ויגיעו טריים יותר לעונת 2021, אך לספורטאי המקצועי אין כמו שגרה. כזכור, בתחילת 2020 הכל עוד היה רגיל, ואימוני הספרינג התנהלו כהלכתם. אך העונה עצמה לא יצאה לדרך, והשחקנים נשלחו כל אחד לדרכו. היו את אלה שהתאמנו לבדם בבית, והיו כאלה שלא.

עונת הקורונה עשתה לא מעט נזק (צילום: Sporting News)

ואז, בתחילת יולי הודיעו – בעוד שלושה שבועות מתחילים את העונה, ל-60 משחקים בלבד. אימוני פתיחת עונה זריזים, ויוצאים לדרך. כל הדבר הזה, שיבש את שגרת החיים של שחקני הבייסבול, אליה הם רגילים כבר כל כך הרבה שנים. זה אולי נשמע תירוץ, אבל לא, זו סיבה. תאמינו לי, אף ספורטאי לא עושה "דווקא" ונפצע.

"רוב הספורטאים מנצלים את הפגרה למנוחה ובניה מחדש. הקצב של רוב העולם השתבש בעקבות הקורונה", סיפר קונטה. ג'יימס גלאדסטון, ראש המחלקה הספורטיבית ב-Mount Sinai Heath System בניו יורק, הבהיר: "רוב הספורטאים המקצועניים יודעים כיצד לשמור על הגוף שלהם, אך הסיטואציה שקרתה בשנה האחרונה היא חסרת תקדים. כל מה שקרה בשנה שעברה שינה את כל השגרה. חלק לא מבוטל מהפציעות נובעות מכך".

זאק בריטון, הרליבר הלפטי המצוין של הניו יורק יאנקיז, החל את העונה ב-IL, לאחר שנפצע במהלך הספרינג טריינינג. לפני כשבועיים הוא חזר, ולהשקפתו עונת 2020 עשתה הרבה נזק. "לדעתי לעונה הקצרה יש השפעה רבה. חובטים פספסו כ-400 אט באטס, וגם הפיצ'רים לא זרקו מספיק. ובמיוחד החבר'ה במיינורס, שם בכלל לא היתה עונה. אז לחזור ככה פתאום כאילו כלום? זה משפיע על הגוף. גם המשחק השתנה, הכל חזק יותר, עם מאמץ רב יותר, האימונים השתנו מאוד".

עוד אחד שחזר מפציעה. בריטון (צילום: Yanks Go Yard)

בריטון, בלי להתכוון, הוביל אותנו בצורה חלקה לסיבה הבאה. המשחק השתנה. הכל, איך אמרו במכביה? מהר יותר, חזק יותר. פיצ'רים עושים הכל כדי להגיע למהירויות של 100 מייל לשעה, דבר שבעבר נחשב היה לאירוע שמצדיק מהדרות חדשות. אם לפני 15 שנה פאסט בול ממוצע היה סביב ה-90-92 מייל לשעה, היום אם אין לך 95, הסיכוי שלך להצליח קטן.

ומהצד השני, החובטים. המטרה היא לא להגיע לבסיס. המטרה היא להגיע הביתה. כמות הסווינגס המוגזמים, שמטרתם היא אחת – הום ראן, עלתה בצורה משמעותית, והמאמץ הזה עולה בבריאות. עכשיו תחברו את האינטנסיביות באימונים, לצד השיבוב בלוחות הזמנים העונה, ותקבלו מתכון קלאסי לערימה של פציעות.

ג'יי די דייויס, אחד הפצועים הכמעט קבועים של הניו יורק מטס, כבר הספיק לבלות מספר פעמים ב-IL העונה. "יכולות להיות לא מעט סיבות לכמות הפציעות הגדולה הזו", סיפר דייויס. "בעיני, אחת מהן היא פיצ'רים שזורקים חזק, ושחקני התקפה שעושים סווינגס מוגזמים ומנסים להעיף הום ראנס בכל רגע. מזג האויר הקר בטח לא עוזר, ועונת הקורונה היא בהחלט סיבה".

מלך ההום ראנס הנוכחי, גוררו. כולם מנסים. צילום: clavefuerte.net)

לדעתו של קונטה, אחת הבעיות המשמעותיות ביותר היא עודף אימונים. בתקופת האנליטיקס, שחקנים עוברים אימונים ספציפיים לפי סוגי פיצ'ים, מה שמכפיל ומשלש את כמות הסווינגס של החובטים, ואת כמות הזריקות של הפיצ'רים. "קבוצות מתקשות להבין באיזה שלב האימונים כבר פוגעים. אחד ממאמני ההתקפה בליגה אמר לי, שהוא שם לב ששחקנים עושים המון סווינגס לפני תחילת משחק, בסופו של דבר זה משפיע".

"אחת הבעיות היא טיפול בשרירים", מספר גלדסטון. "אם שריר אחד מטופל בצורה מוגזמת, ואחר במקביל מוזנח, הסיכוי להיפצע גבוה יותר. Mismatch בשרירים שעובדים ביחד".

הרגע בו קודי בלינג'ר נעלם לנו מהנוף (צילום: sports20.com)

נקודה נוספת שחשוב להבין: בייסבול הוא ספורט "חד צדדי" – ספורט בו האתלט מפיל את רוב המעמסה על צד אחד של הגוף. פיצ'ר, או שהוא ימני או שהוא שמאלי, וכך גם חובט, אולי למעט מספר זניח של סוויץ' היטרס, מעמיס על צד אחד בגופו את רוב הנטל. לכן המונח Kinetic Chain כל כך חשוב באימוני הכח של שחקני בייסבול, בעיקר פיצ'רים.

מונח זה מתאר את העבודה הכוללת שהאתלט צריך לעבור, החל מכפות הרגליים, דרך הרגליים עצמן, שרירי הליבה, הגו, ולבסוף הידיים. אך ברגע שמזניחים חלק אחד בשרשרת הזו – מתחילות הפציעות. ובדיוק כמו מתאגרפים, חלק גדול מהכח של הפיצ'רים מגיע מהרגליים והירכיים, מה שמעודד פציעות שוב ושוב.

מתחביביו – להיפצע. שטרסבורג (צילום: sportact.net)

"אחת הבעיות היא טיפול בשרירים", מספר גלדסטון. "אם שריר אחד מטופל בצורה מוגזמת, ואחר במקביל מוזנח, הסיכוי להיפצע גבוה יותר. Mismatch בשרירים שעובדים ביחד".

לדעתו של קונטה, בעיה משמעותית נוספת היא עודף אימונים. בתקופת האנליטיקס, שחקנים עוברים אימונים ספציפיים לפי סוגי פיצ'ים, מה שמכפיל ומשלש את כמות הסווינגס של החובטים וכמות הזריקות של הפיצ'רים. "קבוצות מתקשות להבין באיזה שלב האימונים כבר פוגעים", הוא מספר. "אחד ממאמני ההתקפה בליגה אמר לי שהוא שם לב ששחקנים עושים המון סווינגס לפני תחילת משחק, בסופו של דבר זה משפיע".

מה שמוזר עוד יותר, היא העובדה שהפציעות עלו דווקא בתקופה בה קבוצות משקיעות יותר בתחום הזה. הסגלים רחבים יותר, הטכנולוגיה משתפרת כל הזמן, הצוותים הרפואיים יודעים יותר, ועדיין, המספרים טסים למעלה. כעת נותר לראות האם יגיע האיש שיידע לשים את האצבע על הבעיה העיקרית, ואולי להוציא את השחקנים מהלופ המורכב הזה. אייימן.

יוני לב ארי

die hard yankee fan, חי ונושם סביב הפאסט בול

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תענוג יוני. איך אומר מנחם, כתבה ברמה של ESPN+.
    .
    יצא לך במקרה אותה פסקה פעמיים ("מה שמוזר עוד יותר..") אם אתה רוצה לערוך
    .
    תמיד יש הרגשה שהשנה יש יותר פציעות מאי פעם, אבל אם יש עלייה של 60% מי אני שאתווכח..

  2. מעולה יוני.
    אני מסכים עם אור, תמיד יש הרגשה של עלייה בפציעות (גם ב-NFL וב-NBA), אבל השנה גם המספרים מראים את זה. השאלה אם מדובר במזל רע או בתחילתה של תופעה נדע רק עוד שנתיים שלוש. בינתיים נקווה שכל השחקנים שנפצעו יחלימו לחלוטין.

  3. אוסיף עוד משהו – בבייסבול, יותר מענפים אחרים, יש תמיד הרגשה שפציעה לא הולכת להרוס לקבוצה את העונה ("next man up mentality"), בטח כשמדברים על פיצרים ושכיחות של ניתוח טומי ג'ון.
    אז אולי גודל הסגל, וריבוי קבוצות המיינור גורמים למחשבה הזאת, אבל אולי הגיע הזמן גם לקחת יותר ברצינות את נושא בריאות השחקנים – בעיקר ברמות הנמוכות יותר – ולתת לזה יותר דגש "בבניית" השחקן (בניגוד רק להיבט המקצועי).

  4. סיכמת יפה את הסיפור. אני אוסיף שלושה דברים. האחד, דווקא רפואת הספורט המודרנית שמאפשרת לשחקנים קריירות ארוכות בעצם פוגעת בהם. בעבר שחקנים היו נפצעים ופורשים, לא משנה חובטים או זורקים. רק מפלצות גנטיות כמו נולאן ראיין ודומיו היו שורדות, וזה לא רק אלה שנפצעו בתחילת הקריירה, סנדי קופקס נאלץ לקטוע את הקריירה שלו בשיאה והיו עוד המון דוגמאות. היום שחקנים חוזרים מפציעות ויכולים להמשיך אבל הגוף שלהם הוא אותה מערכת שקרסה כבר פעם אחרי פעם. במלים אחרות, נוצר מעמד של שחקנים ״פציעים״ שפעם היו נפלטים מהמערכת, אבל היום יכולים להמשיך.
    הדבר השני, הוא שבייסבול הוא ענף מאוד בעייתי מבחינת חלוקת העומס, שחקן עומד באאוטפילד רבע שעה ולא עושה כלום, ואז הולך לשבת בדאגאאוט, ואז פתאום צריך לחבוט בכדורים ולרוץ ולהחליק וזה מה לעשות מתכון למתיחות ופגיעות. ושוב, שחקנים שיש להם בעיה עם האופי הזה של המשחק פעם פשוט לא היו מסוגלים לשרוד עונה שלמה. היום זה פשוט חוזר שוב ושוב.
    הדבר השלישי הוא שלא רק שהאימונים הופכים ליותר ממוקדים, בגלל האנליטיקס, אלא שיותר ויותר יש נטיה לשנות את האופי הטבעי של הזורקים והחובטים ולגרום להם לזרוק ולחבוט באופן שלא טבעי להם (עד כמה שלזרוק כדור ב90+ מייל לשעה זה משהו טבעי). נכון שעדיין לא יקחו submarine pitcher וישנו לו את זווית היד כי מתאים להם מישהו כזה ששונה מכל מה שרואים החובטים, אבל דווקא הסטארטרים והלונג רליברס משחקים להם עם המכניקות של התנועה, וכנל החובטים והתוצאה היא תנועות שלא הולכות עם הגוף אלא נגדו, ופציעות לרוב.

  5. אין כל ספק שמגיפת הקורונה תורמת לריבוי פציעות בהוקי, ב-NBA, בבייסבול, ובפוטבול. הבידודים, הבעיות באימונים ומשחקים (בעיות שונות ומשונות) ואפילו פגיעה במצבי הרוח (דכאון הוא גורם חשוב בפציעות ספורט) – והנה קורה מה שקורה. זה נכון אגב גם במכללות.

  6. לעניות דעתי יש סיבה נוספת, הספורט המקצועני הביא את גוף הספורטאי לקצה גבול היכולת האנושית. אז מצד אחד קריירה ממוצעת ארוכה מאי פעם והיכולת האתלטית היא מדהימה, אבל מצד שני הגוף חשוף יותר לפציעות, גם מבחינת חומרה וגם מבחינת סוגי פציעות שונות ומשונות.
    כמו ששחר כתב, נצטרך להמתין מספר שנים בשביל לדעת אם זאת אכן תופעה מתמשכת.

    1. יניב, אם לדעתך האתלטים של היום הם ברמה סופרלטיבית גבוהה מאשר בעבר, איך זה שכל כך הרבה שיאי עולם הם בני עשר ועשרים שנה (ויש שאפילו מחזיקים מעמד 30 שנה)?

      1. דוק, אני רואה משחק כדורסל של שנות השבעים מול משחק של היום, זה נראה כמו בהילוך איטי…
        בנוגע לשאלתך, בדקתי שיאי אתלטיקה שהחזיקו מעמד 30 או יותר שנים, רובם שייכים לאתלטיות מהגוש המזרחי, ואני חושב שאתה יודע למה.

        1. כן, הבה נניח לשיאי עולם לעת עתה. לדעתי ואני לא שם מילים בפי יניב אלא מביע את מה שאני חושב בהקשר הזה, הרעיון הוא שהרמה האתלטית הכללית גבוהה יותר. היום המדע, הרפואה, התזונה ובכלל יוצרים עולם ספורטיבי שבו אחרון השחקנים בבייסבול או כדורסל נמצא בכושר התחלתי יותר גבוה מכמה וכמה סטארים לפני עשורים. אם בשנות השמונים עדיין שחקנים היו מגיעים לspring training במצב של עודף משקל והיו צריכים לעבוד אקסטרה כדי להכנס לכושר, הרי שהיום אין דבר כזה. זה לא אומר כלום לגבי כשרון או יכולת, כמובן. ובאופן אירוני, זה גם מגיע יחד עם מצב שבו שחקנים מקבלים יותר מנוחה ומנסים להפחית מהם את העומס.
          כמו שיניב אמר, וזה מתחבר למה שכתבתי לעיל, התוצאה היא שאתלט יכול להגיע למקומות שהגוף שלו לא יכל לעמוד בהם בעבר, שזה סבבה, פרט לעובדה שהגוף האנושי הוא לא מכונה, וגם מכונות צריכות מוסך כל כמה זמן.

  7. שתי פסקאות חוזרות על עצמן בסדר שונה: "לדעתו של קונטה…" ו"אחת הבעיות..".
    לפני התמונה הלפני אחרונה בסדר זה ואחרי התמונה האחרונה בסדר הפוך.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט