קח את זה לבנק – ירון ויצמן / תרגום Smiley

קח את זה לבנק – ירון ויצמן / תרגום Smiley

קח את זה לבנק

כיצד זריקת הקרש הפכה למהלך הרשמי של קריירת ה-NBA הייחודית של טים דאנקן

ירון ויצמן / The Ringer
מאי 13, 2021

מאמר מקורי: https://www.theringer.com/nba/2021/5/13/22430358/tim-duncan-hall-of-fame-san-antonio-spurs

באוקטובר 1997, התכנסה קבוצת הסן אנטוניו ספרס עבור מחנה האימונים. לקראת סיומו של האימון הראשון, המאמן הראשי גרג פופוביץ' חילק את השחקנים לשתי קבוצות עבור משחקון. קבוצה אחת הייתה סביב דיוויד רובינסון, הסנטר האול-סטאר של הספרס שפספס את רוב העונה החולפת עקב פציעות. הקבוצה השנייה הובלה על ידי טים דאנקן, רוקי שאותו הספרס בחרו בדראפט בבחירה ה-1 בחודש יוני. זה הולכת להיות הפעם הראשונה שדאנקן ורובינסון יתמודדו אחד מול השני. זה גם תהיה אחת ההתמודדויות האחרונות.

"באמת שלא יכולנו להאמין למה שראינו", אמר במהלך ראיון טלפוני אייברי ג'ונסון, מי שהיה אז הרכז הפותח של הפסרס. "טים היה דומיננטי מול דיוויד, שחשבתי שהוא שומר די טוב". ג'ונסון מצחקק. "זה הגיע לנקודה שבה פופ שם את דיוויד בקבוצה של טים עד לסופו של מחנה האימון".

דאנקן נבחר לשחקן השנה במכללות בזמן שהיה בוויק פורסט בעונה החולפת. מגלי הכישרונות החשיבו אותו כפוטנציאל עילאי, ומכיוון שהוא שיחק ארבע שנים במכללות, האמינו שהוא מוכן ל-NBA. עדיין, אף אחד לא ציפה ממנו להיות כה משופשף כפי שהוא היה. היה נראה שהוא נמצא בכל מקום בהגנה. היה נדמה שהוא תופס כל ריבאונד. זה הרגיש כאילו הוא מעולם לא מחטיא. אבל זה לא היה רק שדאנקן בן ה-21 היה דומיננטי, ועשה זאת מול מי שהיה לאחרונה ה-MVP של הליגה. זה היה, כפי שג'ונסון אומר, "הוא עשה את זה עם זריקות עם הקרש".

דאנקן היה בעל שילוב מדויק של עבודת רגליים ועדינות, אחד כזה שלוקח לרוב השחקנים שנים על גבי שנים עד לשלמות. בפוזשן אחד, הוא תפס את הכדור בפוסט השמאלי, הסתובב על קו הבסיס, וכאשר גופו כמעט באלכסון, הרים את הכדור באמצעות יד אחת מעל כתפו הימנית ושלח זריקה עם הקרש. מהלך לאחר מכן, הוא הסתובב עם הפנים מול הסל, הטעה עם רגלו הימנית כדי ליצור מרווח, ואז שיגר בדיוק רב את הזריקה שפגעה בקרש וצללה לתוך הרשת. הוא העדיף את הפוסט השמאלי, אבל היה מסוגל למצוא את הקרש מכל מקום על המגרש. מהר מאוד הוא הרוויח את הכינוי שלו "הביג פונדמנטל". הזריקה עם הקרש לא הייתה הסיבה היחידה, אבל היא הפכה למהלך שסימל יותר מכל את קריירת ה-NBA הייחודית.

"זה היה אחד הדברים הבסיסיים שאני חושב שכולם הבחינו בו", פופוביץ' אמר שבוע שעבר במהלך מסיבת עיתונאים בזום. "זה היה המהלך הראשון שכולם הבינו שמאפיין אותו, אתם מבינים, שהבינו שכנראה שיש משהו די מיוחד בבחור הזה".

ביום חמישי, כמעט 24 שנים מאז אותו מחנה האימונים, דאנקן יוצג לתוך היכל התהילה של הכדורסל, הכרעה לאחת מהקריירות הגדולות ביותר אי פעם בספורט המקצועני. חמש עשרה משחקי אול-סטאר, 10 פעמים חמישיית NBA, חמישה תארים, שלוש פעמים תואר השחקן המצטיין של הגמר, שני גביעי MVP – כל זה כאשר הוא משמש בתור הלב של שושלת באורך שני עשורים ב-NBA.

"אין דאנקן, אין אליפויות", פופוביץ' אמר כאשר הוא התבקש לסכם את הקריירה של דאנקן. עד היום הזה, הוא הוסיף, הוא והמאמנים שלו יוצאים לארוחות ערב ומרימים כוסית עבור דאנקן. "תודה לך, טימי", הם אומרים.

אין דרך פשוטה לסכם את הגאונות של דאנקן. אלו אשר שיחקו איתו ונגדו, ומאמנים שעבדו איתו והתמודדו מולו, כולם מדגישים חוזקות שונות. מאמן היכל התהילה לארי בראון אמר, "הוא פשוט עשה את המהלך הנכון, בכל פעם". אל הורפורד אמר, "הצורה שבה הוא היה מסוגל לשלוט במשחק הגנתית, אני פשוט מעולם לא ראיתי משהו כזה". פאו גאסול אמר, "הדבר היחיד שהיה חשוב עבורו היה הניצחון".

אבל, בסופו של דבר, הם כולם מזכירים את הזריקה עם הקרש. ראשית, היא הייתה קטלנית. "ידעת שהוא הולך לקחת אות הזריקה, אבל לא היה שום דבר שאפשר היה לעשות כנגד זה", הורפורד אמר. "זה היה כמו זריקת הוו של קארים [עבדול-ג'באר]". אבל זה היה יותר מאשר הזריקה המסחרית של דאנקן – זה ייצג את כל מה שהפך אותו לגדול.

"הזריקה משקפת אותו", אמר לון בייבי, סוכנו לשעבר של דאנקן. "זריקה בסיסית מיסודה, אחת מתוך מעט זריקות שאנשים לא מגלים בה עניין, אחת שלא זוהרת. זה משקף בצורה יפיפייה את ההתנהגות והאישיות של טים והכבוד שלו למשחק".

מתי בדיוק דאנקן פיתח את הזריקה זה מעט מעורפל (דאנקן דחה להתראיין לכתבה הזו באמצעות דובר הספרס). מארק בלוקס, שהיה סניור בוויק פורסט כאשר דאנקן הגיע לשם ב-1993 ונותר חבר קרוב, אמר שדאנקן כבר הגיע לקמפוס עם זריקת הקרש בארסנל שלו ואף השתמש בה במהלך משחקי בתקופת הקיץ. "הוא היה עושה את זה, וזה היה כמו, הסיבוב של סיקמה מול הקרש, דברים שאף פעם לא ראיתם".

דייב אודום, המאמן הראשי של דאנקן בקבוצות בוויק פורסט, מספר סיפור שונה. "הזריקה היחידה שאיתה הוא הגיע לבית הספר היה זריקת וו משונה ורכה אך יסודית מעל כתף שמאל שלו", אודום אמר. בסיפורו, הוא ודאנקן בילו זמן במהלך עונת הפרשמן בניסויים על מנת למצוא עבורו דרכים לתקוף מגינים מצד כתף ימין שלו. זריקת הקרש הייתה אחת מהניסיונות הראשונים שלהם. דאנקן התחיל בפוסט השמאלי, עם גבו לסל.

"אני לא יודע כמה כדורים מסרתי לו", אודום אמר. "אבל אף פעם זה לא היה מספיק. זה היה תמיד, 'תמסור לי עוד, מאמן, תמסור לי עוד'". במהלך אמצע שנתו השנייה, אודום אמר, דאנקן החל לסובב את פניו מול היריבים. אם השומרים מנעו תנועה ימינה, או מנעו ממנו לחדור, הוא זרק את הכדור לקרש. "בשנתו השלישית", אודום אמר, "זה כבר לא שינה איפה הוא היה על הפרקט. הוא היה קולע את הכל".

בסן אנטוניו, דאנקן המשיך לשייף את הזריקה עם הקרש. "המשרד שלי תמיד היה קרוב לפרקט במהלך 12 השנים שלי בסן אנטוניו", כתב בהודעה ברט בראון, מאמן הסיקסרס לשעבר ומי שהיה תקופה ארוכה עוזר מאמן. "הייתי במתקן האימונים בהרבה שעות שונות במהלך התקופה ההיא. לעתים מאוד מוקדם בבוקר, או מאוד מאוחר בערבים, ואפשר היה לשמוע מישהו באולם עם מכונת זריקות". בראון הגיע לסן אנטוניו ב-2002. בעונה שלאחר מכן, הראשונה שבה היה ל-NBA נתונים זמינים בניסיונות עם הקרש (זריקות עם הקרש וזריקות וו עם הקרש, אבל לא לייאפ), דאנקן קלע 70.3 אחוז מתוך 111 ניסיונות זריקה עם הקרש, אחוז מגוחך. בין 2003 ל-2016, הוא קלע את הזריקות עם הקרש ב-60.4 אחוז.

"כאשר שיחקתי מולו, חשבתי שזאת זריקה שהוא היה לוקח אותה בגלל שזה מה שההגנה נתנה לו", אמר מייקל פינלי, ששיחק עבור הספרס מ-2005 ועד 2010. "וכאשר הגעתי לסן אנטוניו ובפעם הראשונה ראיתי אותו מתאמן על זה, הבנתי שזה פשוט דבר חד פעמי. אבל, לא, הוא התאמן על הזריקה הזו ככל האפשר. זוויות שונות, מהלכי פוסט שונים, מכדרור. כאשר ערכנו תרגילי קליעה כקבוצה, פופ תמיד יישם את הזריקה עם הקרש כאחת מהנקודות שכולם צריכים לזרוק משם".

דאנקן בדרך כלל היה מקבל את הכדור מחוץ לצבע בצד השמאלי של הפרקט, מסובב את גופו, ואז מודד את השומר מולו.

"הדבר שהיה יוצא דופן עבורי היה עבודת הרגליים שלו", אמר מאמן המילווקי באקס מייק בודנהולצר, שבילה 17 עונות כעוזר בספרס.

"כאשר אנשים לחצו אותו, הייתה לו סדרת הטעיות על רגל אחת שנתנה לו מרווח לזריקה", כתב ברט בראון, שהוא מתייחס למגוון ההטעיות על רגל ציר שדאנקן היה מסוגל לשחרר כשהוא בעמדה עם הפנים לסל.

"ואם הייתם מנסים לקחת את זה ממנו", גאסול אמר, "הוא היה הולך ישר לאמצע, שם הוא היה קטלני, אם חדירה ביד ימין או זריקת וו מעל כתף שמאל. אז די קיוויתם שהוא ילך שמאלה, אבל לא יכולתם לתת לו יותר מדי מרווח בגלל שגם שם הוא היה מסוגל לסיים חזק בצורה הזו. ככה שהיו מגוון אפשרויות, והוא היה מוקף בעוד שחקני היכל התהילה והיה מוכן למסור".

חוסר החמלה של דאנקן לעתים הותירה את היריבים בהרגשת חוסר אונים. "להתמודד מולו היה כמו מוות באלף חתכים", אמר וין בייקר, פאוור פורוורד אול-סטאר לשעבר ומי שכרגע משמש כעוזר מאמן בבאקס.

"זה לא היה כמו שאק, שהיה שם עליכם 40 ומעביר אתכם בסיוטים", אמר בראיין סקלבריני, שחקן מחליף לשעבר בניו ג'רזי נטס שהפסיד לדאנקן ולספרס בגמר ב-2003. "זה היה שונה. הוא היה קולע רק 25 אז זה הרגיש כמו 40. בכל פעם שהייתם רצים, פופ היה קורא לתרגיל שהיה מביא את טים לפוסט והם תמיד היו משיגים סל. זה פשוט היה בלתי אפשרי לבנות מולם מומנטום".

(סיפור מצחיק: דאנקן חגג את התואר ב-2003 בכך שלקח טנדר דודג' V10 למגרש חניה ריק בסן אנטוניו, שם הוא בלוקס נסעו בסיבובים על 4 לפנות בוקר, עם גביע ה-MVP של משחקי הגמר חגור במושב האחורי. "נהגנו עד שהרכב נשבר", בלוקס אומר. "טים היה ככה, 'קדימה, נתקן את זה מחר'. אמרתי, 'אנחנו צריכים לקחת את הגביע'".)

אבל אם קיבלתם את דאנקן בצד השני, הוא היה לבבי באופן מפתיע. "אם קלעתם עליו, הוא היה ככה, 'זריקה טובה', או, 'לא ציפיתי ממך לקלוע את זה', אמר דיוויד ווסט, עוד פאוור פורוורד אול-סטאר לשעבר. "זה היה מוזר".

דאנקן פרש ב-2016, לאחר 18 עונות מול יריבים המומים. לפי מחקר שנערך על יד ה-NBA, הוא זרק 1,934 זריקות עם הקרש במהלך 13 העונות האחרונות בקריירה שלו (הנתונים של הליגה הולכים לאחור עד ל-2003, וכוללים משחקי עונה רגילה ופלייאוף). זה הכי הרבה על ידי שחקן כלשהו בתקופה ההיא. למעשה, זה כמעט שלוש פעמים יותר מדווין וויד, שנמצא שני ברשימה עם 754.

זה היכן שההשוואה לזריקת הוו של קארים הופכת ליותר מתאימה. עם משחק פוסט שנעלם ופרצוף מקומט עם כל זריקת ניתור ל-2, הזריקה עם הקרש, כמו זריקת הוו, בדרכה להכחדה. לפי נתוני ה-NBA, ב-2003-04, שחקנים קלעו 77 אחוז מהזריקות עם הקרש שלהם. בעונה האחרונה, הנתון ירד ל-55 אחוז.

"עם המשחק של היום, זריקות עם הקרש מה-3 כנראה לא הולכות להיות טובות", פופוביץ' אמר. "אנחנו חיים ומתים על הזריקות מה-3. ואני לא חושב שמישהו הולך להתחיל להתאמן עם זריקות עם הקרש מהמרחק הזה. אולי סטף [קארי] מסוגל לעשות את זה. אני לא חושב שמישהו אחר מסוגל לזה".

ואפילו אם כמה אמני קרש יגיעו, זה לא סביר כי אי פעם נראה שחקן המתמחה בזריקה הזו כפי שדאנקן עשה. "זה מצריך סט יכולות אדיר ומגע וביטחון לקחת ולקלוע זריקות כאלו בעקביות", ג'ונסון אמר.

"זוהי לא זריקה שרוב השחקנים מרגישים איתה בנוח", גאסול אמר.

אבל דאנקן היה שונה מעמיתיו. זה אחד הדברים שהפכו אותו לגדול. "הוא היה כזה רוצח שקט, אבל הזריקה ההיא הייתה הצהרה שחצנית בפנים של המגן", ג'ונסון אמר. "והוא קלע אותה עם הקרש מול כל אחד. אף אחד לא היה פטור מזה".

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. מעולה.
    תודה סמיילי.
    טימי הוא השחקן האפור, הכי גדול בהיסטוריה. עם טיפה יותר יחצ וכריזמה, היינו דנים עליו כהגדול מכולם. היכולת שלו להשיג סל מתי שהוא רק רצה, הדומיננטיות המפחידה בשני צחדי המגרש בשנות השיא ולקיחת הפרנצ'ייז שלו, העלוב, הלא מעניין והנידח, לפיסגה ולהיות המועדון הכי מצליח בליגה בתקופתו, יחד עם ארון תארים עמוס ו15 בחירות לחמישיות ההגנה (יותר מכל אחד אחר בהיסטוריה), הוא זכאי ליותר הכרה.

  2. תודה על התרגום סמיילי. מסכים מאוד עם התגובה של פיני מעלה. לדעתי הלא אובייקטיבית בכלל הוא נכנס בכל דיון על חמישיית כל הזמנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט