סיכום עונה לפני הפלייאוף – 2021 / דן רוזנבלום

סיכום עונה לפני הפלייאוף – 2021 / דן רוזנבלום


טוב, אז ישנם פחות מ-10 משחקים עד סוף העונה הסדירה…
האמת הרגשתי צורך לסכם כי השחקנים התחילו ליפול כמו זבובים.

אם זהו ג'יימס הארדן שעדיין לא חזר, ג'מאל מוריי שגמר את העונה, דונובן מיצ'ל שנפגע ועד אהוב הלאום דני אבדיה שגם כן סיים את העונה. רבים וטובים נעלמו לנו מן המגרש והמסך. עבורי כל שחקן שאנחנו מאבדים, מוריד את ערך החוויה שלנו מן המשחק.

אשמח לצטט את ניקולה יוקיץ', שהתבטא וסיכם את דעתי בכמה משפטים.


"הפציעות הם בכל רחביי הליגה. אני חושב שקודם כל, אנחנו צריכים לשמור על עצמנו בזמן משחק על הפרקט.

כולנו אוכלים מאותו כיכר לחם. אנחנו יכולים להתחרות חזק מול אחד ושני ולהלחם, אך לבסוף אני חושב שאפשר לשחק קצת יותר בנועם, שמחה ובצורה בטוחה יותר."


על פניו המכות והחבטות שנותנים לו ולא שורקים. איזה "צחוקים" אה.



מי כמו המועמד שלי ל-MVP קולע בול לדעותיי.


העונה התחילה חזק ומהר עם תוצאות גבוהות והתרגשות גדולה. לא אצטרך להציג נתונים מוכחים כדי לנחש שגם העונה, מספר הנקודות שנקלעו בכל משחק…הוא מן הגבוהים בהיסטוריה של המשחק.
אולי זוהי הדרך האמריקאית? שקוראת ליחיד לכבוש ולהראות שהוא "הכי טוב", שהוא יכול וחזק!
שכל אחד בקצה הספסל? גם הוא נמנה בתואר "אחד השחקנים הטובים ביותר בעולם".
לא שאינני מסכים עם המשפט הזה, כי אם 550 שחקנים ממלאים את הליגה?
מליונים אחרים עדיין חולמים להגיע לקצה הספסל הזה.
רק 4,509 בני אדם אי פעם שיחקו בליגה הזו מן תחילתה. כל אחד מהם כיום?
כבר מאפשר לעצמו להסתכל על היום שאחריי.

אך יש הרבה אמת במילים של יוקיץ'. סגנון החיים המנטאלי בנ.ב.א לא נמצא במקום טוב.
כן. ברור. קוביד, השחורים, הפלסטינאים והמנורכיה הנוצרית…בלה בלה בלה…
אבל מה עם הכדורסל? כן. ברור שאנחנו משתאים. כן, ברור שזה כיף לראות.

אבל כן, הכדורסל? אפשר בכלל להביע דיעה? אפשר לדבר?
אפשר להגיד משהו שלא נואם לנרטיב של השולטים? שהם היום השחקנים? מותר?
לא. כרגע, עדיין אסור.

אנחנו כאוהדים ניתן להם לכתוב כל תסריט ואגדה שהם ירצו, אבל בסוף כתמיד התבטאותם תהא דרך המשחק.
כדור ופרקט שיעידו מי באמת שולט ובאילו אופנים ומהם התחושות והרעיונות שמנצחים על הסימפוניה הזו?
מי מכתיב פה את הטמפו? מי רוצה לנצח? מי ראוי להשמיד? מי אנוכי? מי אוהד?
מה יוצר אלוף? אם כבר כולם הם "הכי טובים בעולם".

העונה הזו התחילה טוב, המשיכה טוב יותר…אך מאז אפריל…עולות לי תחושות משונות.
הנפשות הפועלות לא בהכרח זכות בכוונותייהם. איבדתי מעט מהאמינות הספורטיבית שלהם.
המשחק העמיק למישורים כלכליים, חברתיים ופוליטיים שבד"כ היו נמנעים מלשלב אותם בספורט.
זה טוב? זה רע? העיקר אל תביע דיעה! שקט! משחקים! תגיד תודה!


באותה הנשימה, ראוי לאמר שהנ.ב.א הינה ליגת הספורט המתקדמת בעולם. אפשר להגיד "שמאלנית" אפשר להגיד "חברתית" או "ליברלית"…אך אני בקלות יכול להסתפק ב"מגניבה רצח!". הבעלים הוותיקים של יוטה מכרו את הקבוצה לדוויין וויד ואחרים, מועדונים אחרים העניקו אופציות שליטה למגוון של אושיות "דחויות" אחרות. רוח של הצטדקות, פריעת שטרות עם נגיעה קטנה של נקם.
הכל באשראי, בכניעה והתמסרות. הכל בטיפול והקשבה.
הכל למען "המשחק".

"אוי, רק תביאו לי מזרן או מגבת בשביל התמונה. זה נורא כואב…אויש…"


אה נכון, ה"משחק".
משחק שאפשר להרים כלומניק משום מקום, לתת לו דקות וכדור…וכן, גם הוא יקלע 30 נקודות, אם לא חמישים.
זה המסר? זו האידיאולוגיה? שהכל בלוף? מערכת של שליטים ועריצים שלא מבינים במשחק?
לא מאמנים אותו נכון? לא אוהבים אותו? לא מפרשים אותו נכון?
כולם מטומטמים חוץ מהשחקנים? איזה שחקנים?
לא יוקיץ'? לא דונציץ'? לא באטלר? אהה, רק "הם"?
העיקר למכור ולשלוט בנרטיב.

נחיה ונראה.

לבינתיים הקבוצות ללא האגו והחרושת החברתית מצליחים יותר מאלו שספוגים בכך.
הלוואי ויכלתי להחזיק את הקרסול של לברון בעצמי ולהבין איפה הוא באמת.
ה-GM של הליגה? הבעלים של הלייקרס? סוכן השחקנים? הפוינט גארד? המאמן? הסמול פורוורד או הפאוור פורוורד?

הוא בגילי ונולד בדיוק חמישה חודשים אחריי. ה-31 לדצמבר. מן כל התאריכים.
האם משהו ישתנה בפלייאוף, או שכולם פשוט יפצעו?
תלוי את ה"משחק" שלי מי ישחקו…

דעתי היא כזו שהשילוב של פוליטיקה, דת וגזע בכל ספורט הוא משתמע ורציונלי…
אך הביטוי שלו צריך להיות טהור מצביון אנושי. פרטני ואישי.
אם במסווה הפלורליזם ישנה שאיפה לבלוע את הספורט?
זהו מעשה בלתי ספורטיבי במהותו.

לא יבוא כח כלשהוא שיכתיב, יורה או ישתכב את החוקים בין הטוב והרע.
כל משחק מתחיל בין שני אפסים. את המורא והפחד מכשלון ניתן למגר באמצעות אומץ ויכולת.
כי היום לבינתיים, כולנו עודנו בני תמותה.
אך אלימות? נרגנות ובריונות? לא שווים כלום, גם עם קצת זהב בין הידיים.

הגידים מושחזים והרעב להכרה מניע את הגופים
האחרון שבהם שואף לגעת באינסוף
אם הם מסתפקים בחלומות
אם הם באמת ראויים

המנצח ל…

דן רוזנבלום

יליד ניו-יורק, שטותניק מדופלם. מקווינס לאילת. גנן מקצועי. מגיל 4 עד גיל 8 ראיתי את דטרויט מפרקת את שיקאגו, ואז לקחנו אליפות. אוהב שהופכים את העבודה השחורה לאומנות.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. הפציעות הרסו כל חלקה טובה בליגה. העייפות, הבק=אטו-בק. אתמול אטלנטה שיחקה באינדיאנה אחרי שסיימה משחק בית נגד פיניקס בחצות. הטיסה לאינדינאפוליס היתה ב-5:45 בבוקר. השחקנים לא יודעים מתי זה בוקר, צהריי, או ערב. פשוט רובוטים וזה משפיע על משחקם

כתיבת תגובה

סגירת תפריט