היום זה נראה לנו מובן מאליו, אבל הרעיון של דראפט היה כל כך זר לספורט האמרקאי, וכל כך נוגד את הרעיון עליו בנו את המדינה, שהיה צריך אדם מאוד מיוחד, שישכנע אנשים אחרים, שערך השוויון שווה להם יותר מעוד אליפות. סדרת "המשפיעים" של "הופס פוטבול" חוזרת לקראת דראפט ה-NFL (29 באפריל עד ה-1 במאי) עם האיש שהמציא אותו – ברט בל.
*
השמועה מספרת שהרעיון לדראפט (גיוס) השחקנים הראשון התחיל לנבוט במוחו של ברט בל, הבעלים של הפילדלפיה איגלס, ב-1934. באותה שנה התחרו קבוצות ה-NFL על שירותיו של הפולבק המצטיין של אוניברסיטת מינסוטה, סטן קוסטקה, שסרב לכל ההצעות שניתנו לו, ודרש חוזה של 5,000 דולר, או שיילך לקריירה פוליטית. הוא מימש את האיום שלו, ואפילו רץ לראשות עיר במינסוטה לפני שלבש את מדי הברוקלין דוג'רס (אלה מהפוטבול, לא הבייסבול), שנכנעו לדרישות השכר שלו, ושנחשבו מופרזות לזמנו (פי-10 מהשכר הממוצע).
ההחלטה שלו עצבנה מאוד את האיגלס, שלפי הערכות העיתונים היתה השחקנית הראשית במירוץ אחריו. השיטה של קוסטקה למו"מ היתה עוד אחת מהסיבות לכעס. הפולבק סיכם עם הקבוצות שהוא יישב בביתו ויקבל טלגרף עם הצעת הקבוצות. לאחר שקיבל הצעות מכל הקבוצות המעוניינות הוא ישלח שדר משלו עם הסכום הגבוה ביותר וייתן אפשרות ליתר הקבוצות להשוות. בפילדלפיה בחרו שלא להשתתף במשחק, ובתום התמכרות בה השתתפו חמש קבוצות, קוסטקה הכריז כי ברוקלין היא הזוכה.
באותה עונה ניסה בעלים של קבוצה אחרת בפנסילבניה, ארט רוני מפיטסבורג (שאז עוד נקראו הפיירטס), לחסוך קצת כסף אחרי שקבוצתו איבדה סיכוי לזכות באליפות. ניו יורק ג'איינטס, שהובילה את הבית המזרחי, רצתה לשפר עמדות לקראת רגעי ההכרעה ולהחתים שני שחקנים שלו, אך וושינגטון שנאבקה איתם על הבכורה התנגדה נמרצות והעסקה לא יצאה אל הפועל. במקום, הקומישנר ג'וזף פ. קאר אישר לרוני לשחרר את השחקנים, אך אפשר לכל קבוצה להחתים אותם, וכך יצר את שיטת הווייברס. נכון, היא עדיין לא היתה מבוססת דירוג, אבל יצרה סיטואציה שוויות יותר בין הקבוצות.
בל טען ובצדק שקיים מלכוד 22 בשיטה הקיימת (טוב הוא לא טען את זה, כי הספר הנהדר של ג'וזף הלר יצא רק 16 שנים מאוחר יותר, אבל הבנתם את הנקודה): השחקנים הכי טובים משחקים בקבוצות הכי טובות, שבזכותם מצליחים למשוך יותר צופים. צופים שווים כסף (זכויות שידור, אפילו רדיו, היו עדיין רחוקות מאוד) ולכן אותן קבוצות (שיקאגו, גרין ביי, וושינגטון וניו יורק) ימשיכו לשלוט לעד, מכיוון שיוכלו להציע משכורות גבוהות יותר לשחקנים הטובים ביותר (כזכור, הברס, שנחשבו לקבוצה הגדולה באותם שנים, כבר הספיקו לשלם 100,000 דולר לרד גריינג').
טענה נוספת שלו היתה כי במידה וההצעות הזכות יהיו שוות, הם תמיד יעדיפו ללכת לקבוצה המבוססת יותר, דבר שיימנע מקבוצות חדשות את דריסת הרגל הנדרשת כדי להפוך אותן לכדאיות כלכלית. תדמיינו רגע אפשרות בה טרבורס לורנס יכול לבחור בכל קבוצה שירצה, במציאות כזאת קיים סיכוי נמוך מאוד שייבחר בג'קסונוויל.
הטענה שלו לא נשמעה בחלל הריק. באותן שנים הליגה היתה רחוקה מהביסוס הכלכלי שאנחנו מכירים היום. יותר מ-40 קבוצות כבר הספיקו לקום ולהתפרק ב-14 שנות קיומה של הליגה, כולל שתיים מהערים הגדולות של ארה"ב – סינסנטי רדס וסנט לואיס גאנרס – שבחרו לעזוב את הליגה בתום עונת 34'. במקביל, הליגה התמודדה עם איומים בלתי פוסקים מבחוץ, כולל מאבקים כואבים ויקרים עם ליגות מתחרות וקבוצות עצמאיות שניסו להחתים את השחקנים הטובים בארה"ב, בשיאו של המשבר הכלכלי הגדול של ארה"ב.
בפגישה של הקבוצות לקראת עונת 1935 בל החליט להעלות לדיון את הרעיון שלו. ההצעה שלו שינתה את סדרי העולם ולא נשמעה בעבר בספורט המקצועני: במקום לאפשר לשחקנים את הבחירה, הזכות הזאת תעבור לקבוצות. כמה פשוט ככה מהפכני.
ההצעה שלו התקבלה פה אחד, וככל הנראה נתמכה על ידי האדם החזק בליגה באותם שנים, ג'ורג' פרסטון מרשל מוושינגטון, שמאוד לא אהב את המהלך שביצעו פיטסבורג.
מה שסוכם היה כי כל הקבוצות יעבירו רשימה להנהלת הליגה של שחקנים שהם מעוניינים לבצע איתם מו"מ, הליגה בתורה תרכז את הרשימה ותקבע מי השחקנים שרשאים להשתתף בדראפט. סדר הבחירות יהיה הפוך לסדר בו סיימו הקבוצות בשנה שעברה, ולאחר שאותה קבוצה בחרה את השחקן שרצתה הוא יוכל לקיים מו"מ רק עם אותה קבוצה. במידה והשניים לא יגיעו לסיכום, הקבוצה יכולה להעביר אותו בטרייד, או במידה והיא מוותרת על הזכות לעשות זאת, הוא יהיה מועמד לבחירה שוב בשנה העוקבת.
האיגלס, שהוקמו רק שנתיים קודם לכן, סיימו את עונת 35' במקום האחרון וזכו להיות הקבוצה הראשונה בהיסטוריה של הספורט המקצועני שבוחרת שחקן "בדראפט". האירוע המדובר לא היה יכול להיות רחוק יותר מהחגיגה שאנחנו זוכים לה בעשורים האחרונים, והוא נערך באולם הכנסים של מלון ריץ' קרלטון בפילדלפיה ב-8 לפברואר, 1936 (בכל זאת, היו צריכים לעשות כבוד להוגה הרעיון). את שמות השחקנים שהיה מותר לבחור רשמו על לוח בי"ס, כאשר לאחר כל בחירה מחקו את השם של השחקן שנלקח.
השחקן שכולם רצו באותו הדראפט היה זוכה הראשון של פרס ההייזמן, שמוענק לשחקן הטוב במכללות (או כמו שהוא נקרא בזמנו "הפרס ע"ש הדאון טאון אתלטיק קלאב"): ג'יי "ההולנדי המעופף" ברנווינגר. לצערו של בל השחקן לא שמע על התכנית המהפכנית שלו, ודרש תשלום של $1000 למשחק, פי 20 מהשכר שקיבל השחקן המוביל בליגה באותם שנים, ברונקו נגאוסקי.
בצר לו, בל העביר את הזכויות לבחירה לשיקאגו, בהנחה שהיא תהיה הקבוצה היחידה שתצליח לשכנע אותו לשחק בליגה, ותמנע ממנו לעבור למתחרים. ג'ורג' האלאס והברס עשו כל שביכולתם כדי להחתים אותו, כשהציעו לו חוזה של $13,500 לעונה, אך ברנווינגר כבר החליט לפרוש מהמשחק לפנות לקריירה בתעשיית הגומי המפתחת של עיר הרוחות. והוא לא היה היחיד. רק 24 מ-81 השחקנים שנבחרו באותו דראפט היסטורי שיחקו בסופו של דבר בליגה.
למרות הכישלון האישי של בל, הדראפט השיג את מטרתו המקורית והוריד את משכורות השחקנים משמעותית ועצרה את ההשתוללות שהחלה בשנים הקודמות. הג'איינטס אפילו חתכו את משכורתו של השחקן המצטיין שלהם קן סטרונג בחצי, לפני שעבר לליגה מתחרה (AFL). בשנה שלאחר מכן האיגלס סיימו שוב במקום האחרון, והפעם המירו את הבחירה הראשונה בחבר היכל התהילה ביל יואיט (בתוספת $4,000), ונתנו לברס לבחור במקומם. אבל עכשיו "הדראפט" כבר היה עובדה מוגמרת.
למרות מספר ניסיונות להילחם בשיטה בבתי המשפט של ארה"ב, ה-NBA הצטרפו לטרנד ב-1947, ובשנות ה-60' גם בעלי הקבוצות בליגת ההוקי (1963) והבייסבול (1965) הבינו שזאת הדרך העדיפה לעשות עסקים. מכאן כבר לא היתה דרך חזרה.
*
אגב, סטן קוסטקה שהתחיל לגלגל את כדור השלג שיחק בעונת 1935 מאחורי קן התקפה (שכלל באותם שנים 7 שחקנים) שהרוויח $150. המכות והפציעות שספק באותה עונה שכנעו אותו לפרוש ולפנות לדרך אחרת. אולי הוא היה צריך לצאת לליגה שנה מאוחר יותר…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
22 אפר 2021 12:20:00מעניין מאד, תודה רבה שחר. אחד המנגנונים החשובים ביותר לתחרותיות בליגה אם לא ה…
יאן מלניקוב
22 אפר 2021 15:03:55תודה רבה שחר. נראה שכמו כל מנגנון שוויוניות אחר בליגה, המטרה העליונה של הדראפט היא לחסוך כסף לבעלי הקבוצות העשירים – קפיטליסטי מאוד.
אני בדעה שיש לתת לתקרת השכר להיות הגורם המשווה היחיד בין הקבוצות בליגה.
שחר דלאל
22 אפר 2021 15:22:21גם פה יש מלכוד 22
🙂
היום הליגה כל כך חזקה שאין לה איומים מבחוץ והיא יכולה לוותר על הדראפט. מצד שני הליגה כ"כ חזקה שהדראפט הפך לאירוע צפיית חובה, שכל הדיבורים סביבו מכניסים לליגה הרבה מאוד כסף. כנראה כבר אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור…
יאן מלניקוב
22 אפר 2021 15:29:34אני חושב שאפשר בקלות להחליף את הדיבורים סביב הדראפט בדיבורים סביב איפה כל שחקן יחתום. במכללות זה עובד יופי. אבל קטונתי מלדעת בוודאות, ובכל מקרה אין שום סיבה לקבוצות לעשות את זה – ביטול הדראפט מיטיב רק עם השחקנים.
שחר דלאל
22 אפר 2021 16:21:22נגעת בנק המרכזית…
עידו גילרי
22 אפר 2021 22:42:52אני חושב שויתור על הדראפט יהרוג את השויוניות בליגה. יהיו לך קהוצות שימשכו אליהם את הכשרונות וכאלו שפרוספקטים מובילים מראש יתרחקו מהן.
Ljos
22 אפר 2021 23:40:31לדעתי הדראפט הוא כמו מה שהיה לפני חוק בוסמן או ה-fairness doctrine. מנגנונים לא טובים שבצורה לא טובה שמרו על משהו טוב. כדאי להחליף אותם במשהו טוב (אין לי שמץ של מושג מה), אבל סתם לבטל אותם בלי חלופה יעשה ועשה הרבה יותר נזק.
Avner
23 אפר 2021 15:06:21קבוצות לא אטרקטיביות מקסימום יצליחו להביא את הגורדון הייוורדים של העולם בעלות של סופרסטרים.
בכל מקרה, אם יש תקרת שכר, ההשפעה תהיה יותר על הכיס של הפרי אייג'נטס מאשר זה של הבעלים שבכל מקרה מוגבלים ע"י התקרה.
Tzafriros
22 אפר 2021 19:27:12גדול. ממש העשרת אותי
ירון, החלום
26 אפר 2021 11:38:46בס"ד שלום.
הדראפט הוא קלף חזק בתחרותיות ובענין בליגה.