5 השחקנים שהיה לי הכי קשה לשמור עליהם אי פעם – לונזו בול / תרגום Smiley

5 השחקנים שהיה לי הכי קשה לשמור עליהם אי פעם – לונזו בול / תרגום Smiley

 השחקנים שהיה לי הכי קשה לשמור עליהם אי פעם

לונזו בול / NBA
נובמבר 20, 2019

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/en-us/articles/lonzo-ball-pelicans-5-toughest-players-ive-ever-guarded

השחקן שהכי היה לי קשה לשמור עליו אי פעם הוא בהחלט אבא שלי. הוא נהג להרוג אותי בחצר כאשר התבגרתי. לא הייתה לו זריקת ניתור. לא כדרור. הוא פשוט היה גדול וחזק. לא משנה עם הייתי בן 9, 12 או 15 – הוא היה עושה עלי פוסט ומקשקש את כל השטויות האלו על איך אני לא יכול לעצור אותו.

והוא צדק. לא יכולתי. פשוט הייתי קטן מדי.

אבל הוא אף פעם לא נתן לי להיכנע. הוא לא היה מאפשר זאת. הוא היה הולך מולי לפוסט ודורס אותי – פשוט עובר דרכי – ואני הייתי קם והוא היה חוזר ישר אלי ועושה את זה שוב. הוא עשה זאת לליאנג'לו וללאמלו, בנוסף. לא יכולנו לעשות שום דבר לגבי זה. אבל היינו חייבים לעמוד על שלנו.

זה היה רק לקראת סיום קריירת התיכונים שלי – כאשר הייתי בערך בן 17 או 18 והייתי בערך שני מטר ובאמת יכולתי לזוז – שסוף סוף יכולתי לשמור עליו ולעצור אותו מלהגיע לטבעת.

אבל בחיי, הימים האלו בחצר? הם בהחלט הכינו אותי לכדורסל התיכונים, מכללה, ואפילו ל-NBA. אני מתכוון, אני מרגיש שהייתה לי מטרה על הגב הרבה לפני שבכלל הגעתי לליגה בגלל שהמשפחה שלי תמיד הייתה בטלוויזיה ובתקשורת. ככה שידעתי בכל פעם שעליתי על המגרש, שאני הולך לקבל את הטוב ביותר מכל אחד. וחייבים שיהיה לכם הלך מחשבה מסוימת כדי לצאת לשם בכל ערב עם המטרה הזו על גבכם ולהיות מסוגלים לקבל את המכות האלה ולהמשיך – כפי שאני עשיתי בחצר כאשר גדלתי.

זה גם קשה בגלל שאני בדרך כלל מול רכזים – כנראה העמדה הכי טובה ועמוקה ב-NBA. ככה שבכל ערב נתון, אני נמצא שם לשמור על השחקן הכי טוב על המגרש, והם מנסים עם עודף מוטיבציה לשים אותי במצעד המהלכים בכל פעם.

אני כבר התמודדתי מול מספר שחקנים בלתי עצירים מאז שאני בליגה. אני מתכוון, אני בקלות יכול לשים את לברון ג'יימס ברשימה. הוא בעל כזאת קומבינציה נדירה של מהירות וכוח שהוא בעיקרון מיסמצ' מול כל אחד בליגה. כאשר התאמנתי מולו בלייקרס, זה היה כאילו אני נמצא בחצר עם אבא שלי שוב פעם מחדש. הוא פשוט היה פשוט לוקח אותי למטה, ולא באמת היה משהו שהייתי מסוגל לעשות.

אני יכול לשים את סטף, בנוסף. הוא הקלעי הכי טוב בכל הזמנים, והוא פשוט לא מפסיק להיות בתנועה, בחיי. עם או ללא הכדור, הוא תמיד רץ דרך חסימות. ואם אתם מאבדים אותו פעם אחת, אפילו לשבריר שניה, הוא הולך לקבל מבט פנוי, הכדור ימצא את דרכו אליו, והוא יקלע. זה מה שהוא עושה.

אבל אני אלך בדרך שונה, אם יותר מגוון. בגלל שיש כל כך הרבה חברה שקשה לשמור עליהם.

הנה חמישה שיוצאים דופן ככאלו שהם בלתי ניתנים לעצירה.


דמיאן לילארד, פויינט גארד, פורטלנד טריילבליירזס

אני הולך להתחיל את זה עם דיים, בגלל שהוא רוצח.

הוא יכול לקלוע מחצי המגרש, ככה שצריכים להגיע אליו ישר כאשר הוא חוצה את קו החצי. ובכל פעם שחייבים לשמור מישהו כל כך רחוק – במיוחד מישהו שיכול לנוע כמו דיים – זה קשה להישאר מולו בגלל שיש לו כל כך הרבה מרווח לתמרן בו.

הדבר היחיד שאתם יכולים לעשות הוא להיצמד אליו – לחסום לו את הזוויות ככה שהוא לא יצליח להשתמש במרווח ולא יהיה לו מספיק מקום כדי לזרוק. אבל קל יותר לומר מאשר לעשות. הוא זורק מהר מאוד, בזריזות רבה, ממרחק רב מאוד. ככה שכאשר אני משחק מולו, אני כנראה אבחר צד – לקחת את הקליעה שלו ולהכריח אותו ללכת לצבע.

אבל הוא גם מוסר בלתי מוערך והוא מסוגל לסיים בטבעת. אז אפילו אם תכריחו אותו לצבע, אתם צריכים לקוות שתקבלו עזרה בחדירה או שאתם יכולים להישאר איתו מספיק זמן כדי להכריח זריקה קשה.

ויש לו את הכלב הזה בתוכו, בנוסף. הוא משחק עם מטען על הכתפיים. הוא הגיע לליגה מבית ספר קטן והיה חייב להוכיח את עצמו, ואפילו עכשיו שהוא עשה זאת, הוא עדיין יוצא לשם בכל ערב ומוודא שאנשים ידעו זאת. אפשר לראות מהצורה שבה הוא משחק שהוא חושב שהוא הרכז הטוב ביותר בליגה.

יש לו כל זכות להרגיש כך.


ג'יימס הארדן, גארד, יוסטון רוקטס

הסטפבק של ג'יימס הוא כנראה המהלך הכי בלתי ניתן לעצירה בליגה.

עם ג'יימס, או שהולכת להיות זריקה, או עבירה. הוא פשוט מתגרה בכם כשהוא מכדרר שם את הכדור, כאילו הוא מפתה אותכם לנסות לחטוף. ומיד כאשר אתם מנסים, הוא שהוא מכה בכם עם סטפבק בזמן שאתם נשענים קדימה, או שהוא יתן לכם להתנגש בו והוא יסחט עבירה. זאת הפיקחות שלו.

הדרך היחידה באמת לעצור אותו הוא לשים את החזה שלכם בצמוד אליו, בגלל שאם אתם נותנים לו ממש מעט מקום ונותנים לו להיכנס לקצב עם הכדרור שלו, הוא יכין את הסטבק הזה, וזה נגמר.

אבל אתם צריכים לשמור את הידיים מאחור. זה החלק הקשה ביותר בגלל שכאשר הכדור ממש שם מולכם, האינסטינקט הוא ללכת ולקחת אותו. זה מה שעושים עם רוב החברה. עם ג'יימס, לעומת זאת, צריך לשנות את כל קו המחשבה ולהיות ממש סבלני. אי אפשר להיות חמדנים.

זה אותו הדבר כאשר הוא חודר לטבעת ומכה בכם עם יורוסטפ. הוא שם את הכדור שם, והוא כל כך טוב בלסחוט את העבירה. זה ישגע אתכם.

אני לא יודע איך מישהו באמת יכול לעצור אותו. כל מה שאפשר לעשות עם ג'יימס הוא לנסות להישאר איתו, לשמור על הידיים, ולהכריח אותו לצד ימין … ואז בעיקרון להתפלל שהוא יחטיא.


קיירי ארווינג, פויינט גארד, ברוקלין נטס

קיירי בעל הכדרור הכי טוב בליגה. אבל הדבר שהופך אותו לכל כך קשה לשמירה הוא שאין לו שום נטיות. אי אפשר להתכונן מולו ולומר, בסדר, אלו החוזקות שלו, אז אני הולך לנסות לקחת את זה ממנו.

לא.

אין דבר אחד.

אי אפשר להכריח את קיירי לעשות את מה שאתם רוצים שהוא יעשה. בין שינויי הכיוון – שהם כנראה הדבר הכי בלתי עציר בליגה – ולזריזות שלו, הוא קטלני, בחיי. הוא מסוגל ללכת שמאלה, הוא מסוגל ללכת ימינה, הוא יכול לבצע סטפבק או שהוא יכול פשוט ללכת אליכם. פשוט יש לו כל כך הרבה דרכים להגיע לאן שהוא רוצה ללכת.

ויש לו סיומת ברמה הגבוהה ביותר. אני מתכוון, הוא יכול לזרוק, אז חייבים לכבד זאת. אבל כאשר הוא מגיע לטבעת, אוסף הלייאפים שלו מדהים – כאילו, הצורה שבה הוא מסובב את הכדור על הקרש ויכול להשתמש בכולו. ככה הוא יכול להעביר את הכדור מעל הגבוהים בצבע כפי שהוא עושה. אז למרות שהוא רק 1.88, אתם בקושי רואים אותו נחסם, בגלל שהוא יכול לקלוע בכל כך הרבה זוויות ועדיין לסובב את הכדור בכיוון הסל.

פשוט קשה מאוד לשלוט במשחק עם קיירי. באמת שאי אפשר להכריח אותו לשום דבר. הוא הולך להגיע לנקודה שלו. אתם פשוט צריכים לפגוש אותו שם ולנסות למנוע את הזריקה שלו בצורה הטובה ביותר שבאפשרותכם.


קווין דוראנט, פורוורד, ברוקלין נטס

רוצח מעל 2.13.

אי אפשר לעשות שום דבר עם זה.

אני זוכר בשנתי הראשונה כשהייתי בלוס אנג'לס, ושיחקנו מול הווריורס בסטייפלס, ועם איזה 20 שניות לסיום ההארכה, במשחק צמוד, קיבלתי בידוד כשאני שומר על KD באמצע הקשת. הוא התחיל שמאלה, ובחיי … הוא נתן לי את שינוי הכיוון הזה, והוא פשוט זרק אותי. לא היה שום דבר שהייתי יכול לעשות לגבי זה.

ואז הוא קלע את הזריקה, וזה נגמר.

להיות עם הגודל הזה וסט כישורים כמו של גארד זה פשוט מטורף. אני אומר שהדבר היחיד שאין ל-KD ברמה העילית זה כוח. ככה שכאשר משחקים מולו, צריכים להיות פיזיים ולהישאר מולו. וצריך להיצמד אליו בכל חסימה, בגלל שיודעים שחברי קבוצתו מנסים לסדר לו את הזריקות.

אבל אפילו שנשארים ממש צמודים לחזה שלו, הוא מעל 2.10, והוא פשוט הולך לזרוק מעליכם בכל זמן שהוא ריצה.

ככה שזה פשוט … מה אתם בכלל יכולים לעשות?

הבחור היחיד שאני יכול לחשוב עליו שהיה לו סט יכולות של גארד בגובה הזה הוא כנראה טי-מאק. הוא היה קטן יותר מ-KD – אני חושב שהוא היה 2.07 – אבל הוא היה כנראה אחד משחקני האחד-על-אחד הכי בלתי ניתנים לעצירה בכל הזמנים.

אם אני צריך לבחור חמישייה לזה – כאילו, חמשת הכי קשים באחד-על-אחד בכל הזמנים – אני חושב שאני שם את KD ואת טי-מאק שם. ואז יש לי את MJ, בגלל שהוא ה-GOAT. אני חייב לשים את קובי שם, בנוסף, בגלל שתמיד הייתי אוהד של קובי. גדלתי כשאני צופה בו. ואני אלך עם האיש שלי AI, בגלל שהוא גרם ליריבים להיראות נורא. הוא פשוט אגדה.

אז חמשת שחקני האחד-על-אחד שלי יהיו, בלי סדר מסוים:

KD

טי-מאק

MJ

קובי

AI

פשוט KD הוא השחקן היחיד מהווה שם כי אני חושב שהוא פשוט הבחור הכי בלתי ניתן לעצירה באחד-על-אחד כיום בליגה. אפשר לומר מהצורה שבה הוא משחק והצורה שבה הוא מתנהל שהוא חושב שהוא השחקן הטוב בעולם. ואין שום סיבה שהוא לא ירגיש כך.


דמאר דרוזן, שוטינג גארד, סן אנטוניו ספרס

אני הולך להשתמש במקום האחרון להראות מעט אהבה כלפי דמאר דרוזן.

אני נותן לו הרבה כבוד … ובכן, במיוחד בגלל שהוא מלוס אנג'לס. אבל גם בגלל שבפעם הראשונה שדרכתי על מגרש NBA לאחר שנבחרתי בדראפט הייתה מול דמאר. זה היה במהלך הפגרה והיינו במתקן הלייקרס לפני שמחנה האימונים בכלל החל. אלו היו מספר חברה שמתאמנים בלוס אנג'לס והתחלנו משחק חמש-על-חמש.

הם שמו אותי על דמאר.

ואני בכלל לא צוחק … הבחור הזה הכריז על המהלכים שלו לפני שהוא בכלל ביצע אותם.

הולך ימינה. הולך שמאלה. זריקה לאחור. סטפבק. שימי. זריקה בסיבוב.

והוא המשיך לקלוע את הזריקות.

זה היה ללא שום בעיה.

לא היה שום דבר שיכולתי לעשות לגבי זה.

הוא שם עלי איזה 40 באותו היום. זה לחלוטין היה רגע ה"ברוך הבא ל-NBA" שלי. אז מתוך כל הבחורים בליגה, יש לי את הכבוד לדמאר דרוזן, בגלל שהוא היה הראשון שהראה לי את הרמה שנאי צריך להיות בה כדי להתחרות בליגה הזו.

זה משהו שלעולם לא אשכח.

לפוסט הזה יש 18 תגובות

  1. בהתחלה הוא דיבר על לברון וקארי השחקנים מהבלתי עצירים ביותר ובכלל לא שם אותם החמישייה, גם לא של השחקנים שהיה לו הכי קשה לשמור עליהם.

  2. בכל הזמנים לא פחות בלתי עצירים היו למשל כארים, מקהייל, בארקלי, שאק. אך גם למשל בירד, מג'יק, דאנטלי, לארי נאנס המקורי, ועוד, היו מהיותר בלתי עצירים.

    1. זה נראה שהוא דיבר בעיקר על סיטואציות של בידודים באיזור הקשת, כי הוא שומר פרמיטר ולכן הוא לא מתייחס למשהו כמו שמירה על שאק.

  3. תודה על התרגום, לא תופס יותר מדי ממנו מעבר לרכז פותח נחמד בקבוצה עם סקורר טוב מכל הטווחים שיתן לו לנהל משחק בקלות.

  4. כתבה כזאת עושים בסוף קקיירה ולא בתחילתה.
    זה הפנים של הנ.ב.א. עכשיו – רוח וצלצולים לפני הדבר האמיתי.

    מיותר

    תודה על התרגום

    1. בדיוק מה שעלה בדעתי.
      הייתי מבין אם היה טור כזה של ברוס בואן או גארי פייטון.
      הילדון הזה שבקושי קרע זוג נעליים כבר מסכם על מי הכי היה לו קשה לשמור. והוא בכלל לא שומר משהו.
      די הזוי..

  5. כמובן שלא טרחתי לקרוא, קצת מפליא שכל דביל שנמצא שעתיים בליגה כבר כותב מאמרים, אם לונזו היה כזה סטופר הגנתי הוא היה משתיק את האבא המבחיל שלו

  6. טוב אני דווקא הסתקרנתי כי אפילו אם הוא צעיר תמיד מעניין לשמוע מה דעתו של שחקן הגנה מול הבכירים. יחד עם זאת הוא לא ממש חידש והיה מאוד פוליטקלי קורקט. אשמח לשמוע את דעתו האמיתית עוד 20 שנה באיזה פודקאסט

כתיבת תגובה

סגירת תפריט