עלייתו של דווין בוקר – מייקל ווילבון / תרגום Smiley

עלייתו של דווין בוקר – מייקל ווילבון / תרגום Smiley

עלייתו של דווין בוקר

קובי הדריך אותו. כריס פול אתגר אותו. עכשיו הגארד של הפיניקס סאנס נמצא במסע להפוך לאגדה

מייקל ווילבון / ESPN Cover Story
פברואר 10, 2020

מאמר מקורי: https://www.espn.com/espn/feature/story/_/id/30800991/the-rise-devin-booker 

במרץ 2016, קובי בראיינט היה בשבועות האחרונים של סיום הקריירה בת ה-20 שנים שלו. דווין בוקר בדיוק היה לקראת סיום שנתו הראשונה ב-NBA. אז מה הרוקי בן ה-19 של הסאנס עשה כאשר הוא מצא את עצמו עם הכדור מתמודד מול אליל הכדורסל שלו במה שיהיה משחקו האחרון של בראיינט בפיניקס?

"הלכתי ישר למהלך שלו. הלכתי ישר לפיידאווי של קובי", בוקר אומר.

הזריקה שלו הייתה קצרה. אבל לאחר המשחק, קובי ניגש אליו ואמר, "אתה יודע מה? אני עשיתי את אותו הדבר כאשר התמודדתי מול אם ג'יי בפעם הראשונה".

קובי ביקש מבוקר להמשיך את השיחה מחוץ למגרש. "לא היה קרח באותו היום", בוקר נזכר. "ישר למקלחת, ישר לחדר ההלבשה של האורחים… ואני חשבתי שזו הולכת להיות שיחה של שתיים, שלוש דקות, אבל זה נגמר עם 15, 20 דקות לאחר המשחק".

הם החליפו מספרים, וקובי חתם על הנעליים עבור בוקר. "נעל אחת אמרה, 'עבור הבחור הצעיר', ועל השנייה היה, 'לבוק, תהיה אגדי'", בוקר אומר, עם חיוך כשהוא מעלה את הזיכרון. "הוא לא רק רשם 'תהיה אגדי', הוא אמר לי מה צריך לקרות כדי להגיע לשם. … הוא אמר לי שיש לי את עבודת הרגליים, אני מחומר לא מוחשי על מנת להפוך לאגדי. זה למצוא יותר ולרצות יותר וללכת כדי להשיג יותר".


כאשר אנחנו חושבים על השחקנים הטובים ביותר ב-NBA, ישנו שם אחד שאנחנו נוטים לשכוח מהלזכיר: גארד פיניקס סאנס דווין בוקר. ב-Cover Story האחרון של ESPN, מייקל ווילבון מספר לנו מדוע זה עומד להשתנות.

שיחות האחווה המשיכו, כמו בלילה, ב-24 במרץ, 2017, כאשר בוקר הפך לשחקן הצעיר ביותר בהיסטוריית ה-NBA לקלוע לפחות 60 נקודות במשחק כאשר הוא שם 70 על הסלטיקס. "הוא פשוט שלח לי אימוג'י של זרוע שרירית, ואני זוכר שהוא צייץ בטוויטר … והוא אמר, 'Book him', ולשמוע מכולם לאחר אותו הערב, ברור שהציוץ הפומבי של קובי היה הדבר שהכי נגע בי".

מעבר מהיר של ארבע עונות ונראה כי לקובי הייתה תחושה די חדה עבור מי שהוא עודד – או הוריק. בוקר סחט כנראה את הזריקה הדרמטית ביותר בהפעלה מחדש ב-2020 עם בועת ה-NBA, זריקת הניצחון עם הבאזר מעל קוואי לנארד ופול ג'ורג', שניים מהמגינים הטובים בליגה, כדי לנצח את הקליפרס באוגוסט. שישה חודשים לאחר מכן, בן ה-24 קלע זריקת ניצחון עם 1.5 שניות לסיום בחזרתו לחמישייה לאחר פציעה בהמסטרינג, ושלח את המאבריקס להפסד בדאלאס והמריץ מחדש את קבוצת הסאנס אשר התקשתה בהיעדרו.

כל רגע בסגנון-ממבה מחזיר את זה בחזרה – אלו לא היו רק מילים על הנעליים או בציוצים: הן היו דלק, והן ממשיכות.

כאשר הוא מספר את הסיפור, בוקר באיטיות מגלגל את השרוול מזרועו השמאלית וחושף קעקוע פשוט, שנחרט באותה צורת כתיבה שפעם השתרבבה על נעל הבן עשרה שלו: תהיה אגדי.


לאחר כמעט חמש עונות של אלמוניות, בוקר, שמופיע בתמונות עם כלבו, הייבן, הוביל את פיניקס לריצת 0-8 בבועת ה-NBA. עכשיו עם כריס פול שהגיע העירה, כמה רחוק בוקר והסאנס מסוגלים להגיע?

ועדיין, הנה הוא בתחילתה של עונת ה-NBA השישית שלו, לאחר שרשם ממוצעים של 25, 27 ו-27 נקודות בשלוש העונות האחרונות, לאחר שמשך השוואות מכמה מעמיתיו לאחווה לקובי הצעיר, ובכל זאת הוא מצא זאת הכרחי לצייץ לאנשים על שמו. "זה בוק או דיבוק", הוא רשם בדצמבר, לא דווין.

והנה אנחנו מבינים כמה מעט אנחנו יודעים על בוק, שזה מה שקורה כאשר אתם אף פעם לא הגעתם לפלייאוף, שאתם בקושי מעורבים במשחקים אשר משודרים בשעות שיא בטלוויזיה הארצית, כאשר המועדון שלכם לא היה רלוונטי במשך 10 שנים.

שלושים ואחת נקודות ב-50% מהשדה בבועה ומסתבר כי בליגה של שם אחד לכוכבים, רבים מהם לא מופלאים, לא יעילים, לא עקביים, לא כריזמטים, או עם סיפור רקע מרתק כמו בוקר, שרק עכשיו גילינו את שמו. בוק. יכולתם, אם לא שמתם לב לפיניקס סאנס במהלך חמש השנים האחרונות ולא ידעתם שכבר היה לו משחק של 70 נקודות ברזומה, לטעון כי הבועה הייתה המקום בו נערכה ההתגלות של בוק. רק אל תפנו זאת אליו.

כבר הייתה מסיבה, כפי שהוא רואה זאת, זה פשוט שבבועה "יותר אנשים הוזמנו". ציוצים בצד, בוק יודע "הדבר הנוסף שהולך להגיע עם ההצלחה הקבוצתית, הניסיון בפלייאוף … הם בדרך, ואני הולך לעבוד קשה ולהגיע לשם לא משנה מה".

זאת גם לא נראית כמו הבטחה ריקה, כאשר הסאנס באמצע המרדף בקונפרנס המערבי לאחר 20 וכמה משחקים בתוך העונה, והביאו את הפליימייקר שבעתיד יהיה שחקן היכל התהילה כריס פול, מיצג א' בחיים האמיתיים לשחקן שמשפר את חבריו לקבוצה. בזמן שתווית הפול-בוק ללא ספק נמצאת באמצע של סיפור הסאנס, הם מרכיבים יחדיו אנסמבל מגוון למדי, כולל דיאנדרה אייטון, הסנטר הצעיר בעל הכישרון העצום שפורח מאוחר, ובאותה מידה הפורוורד חסר הניסיון אך המוכשר באותה המידה מיקאל ברידג'ס.

אבל החתיכה הכי כהכרחית עבור כל קבוצה עם ציפיות משמעותיות כדי להתחרות הוא הסופרסטאר – או שחקן שנע בכיוון. עבור הסאנס, זה בוק, והוא נראה לחלוטין חסר פחד מהתהליך שזה דורש כדי להפוך פוטנציאל לגדולה. "העבודה שלי היא להוביל את הקבוצה הזו, להקשיב לקבוצה, להוביל על ידי דוגמא", הוא אומר. על מנת לעשות כך, הוא יצטרך להשפיע על המשחק לא רק על ידי קליעה אל גם הגנתית – ולפחות בחצי תריסר דרכים בלתי מוחשיות. הוא יהיה חייב, בערבים רבים, להפחיד את האופוזיציה ולשמור את חברי קבוצתו על הקצה. הוא יהיה חייב להתמודד עם הלחץ ולספק את ההבטחה של קובי ואחרים ראו בו – ולעשות את זה בזמן החשוב ביותר. זה הכל תנאי מוקדם כדי להפוך לאגדי.בוק גדל עם אימו, ורוניקה גוטיירז, בגרנד רפידס, מישיגן, כאחד משלושה ילדים, כולל אחותו הצעירה, מיה, הסובלת ממום כרומוזומלי הנקרא תסמונת מחיקה 22q הגורמת ללקות התפתחותית. אביו, מלווין, שיחק שתי עונות ב-NBA במהלך שנות ה-90' ובילה 11 שנים של משחק באירופה ואסיה, וליקט ניסיון חיים של ידע וחוויות, שבזמן שהוא לא הבין זאת בזמנו, יהיו ה-א' עד ת' של מה שהוא ילמד את בנו לגבי חיי הכדורסל.


בוקר היה רק רוקי כאשר הוא התמודד מול קובי בראיינט בהופעתו האחרונה של אגת הלייקרס בפיניקס. אליל ילדותו לקח אותו הצידה לאחר המשחקונתן לו עצה כיצד הוא יכול להפוך לשחקן נהדר ב-NBA.

מלווין נותן קרדיט לורוניקה על כך ששמרה על קשר אב ובן כאשר הוא לא היה בסביבה. "אתה יודע כמה קשה זה להתקשר לבן 9, 10 ולנסות לדבר איתו בטלפון? היא עשתה עבודה נהדרת כדי לשמור על הקשר", הוא אומר. "בכל הזדמנות שהייתי מסוגל להגיע לארה"ב, אם הייתה לי פגרה בחו"ל או שזה היה בין העונות, היא אפשרה לדווין להגיע למיסיסיפי איתי".

באופן תרבותי, מיסיסיפי הייתה הצד השני של העולם ממישיגן. "בביקורו הראשון של דווין במיסיסיפי, הוא קרא ללחם תירס 'עוגה'", מלווין אומר. "'אבא, אני יכול לקבל עוד פרוסת עוגה?'"

במהלך הביקורים שלו, דווין היה מבלה את זמנו עם אביו וחבריו של אביו, במשחקי כדורסל ומקשיב לסיפוים שלהם. חבריו של דווין ומשפחתו לעתים קרובות מתארים אותו כ"נשמה מבוגרת", במה שאביו חושב "הוא תמיד היה הבחור הכי צעיר בחדר, פשוט ספג את הכל פנימה".

כאשר מלווין פרש וחזר לארה"ב ב-2008, הוא ביקש מדווין לבוא ולגור איתו במוס פוינט, מיסיסיפי.

"ביליתי את שנתי הראשונה [לאחר הפרישה] בניסיון לגייס אותו", מלווין אומר. "הייתי טס למישיגן וצופה בו משחק, ומנסה לשכנע אותו ואת אמא שלו".

למלווין היו שתי אג'נדות, אחת אתלטית ואחת תרבותית: "רציתי לשים אותו באווירה שבה הוא ישחק באווירה של אולמות של שחורים, [שיראו לו] שהמהירות של המשחק היא שונה. תרבותית, הוא היה צועד במסדרון … שם לחלק מהילדים אין את האבות שלהם בחייהם, וחלק מהילדים חיו חיים קשים שדווין מעולם לא חוווה. זה פתח את עיניו להרבה דברים".

בוק מספר עכשיו את הסיפור בחיבה רבה, כיצד זה הרגיש לתמרן, לאחר שנת הפרשמן שלו בתיכון, המעבר מקהילה מזרח תיכונית לבנה גדולה לדרום העמוק שבה אביו גדל. הוא ילד של הורים בין-גזעיים – אמה מקסיקנית אמריקאית, אבא אפרו אמריקאי – אשר יכולת ההסתגלות שלו מיד עמדה למבחן.

"זה היה מעבר קשוח", הוא אומר. "אבא שלי, הוא הביא אותי דרומה ל'שכונה', בחיי. למדתי הרבה. להיות צעיר והצורך להבין תרבויות שונות ולהבין את הילדים האלה שגדלו בצורה שונה ממה שהייתי רגיל … הייתי צריך להרוויח את הכבוד של האנשים. זה לא הלך להגיע בקלות, להגיע מחוץ לבועה הזו ישר למגרש. אנשים היו באים לעברי, והייתי בסדר עם זה. אבל זה בהחלט הצריך הסתגלות מבחינתי".

אם המעבר ממישיגן למיסיסיפי הכריח אותו מחדש להעריך ולמקסם את הלחימה, האלמנטים המשעממים אך הכרחיים של רדיפת ההצלחה, אז ה"אמרתי לך" המסורתי של האבא הגיע כאשר בנו החל למצוא תגמולים גדולים יותר. מלווין ופול היו מופקדים על כך שבוק לא ישכח את המאמץ שיש לטחון.

"התאהבתי במאמץ", הוא אומר. "התאהבתי בתהליך. התאהבתי באולמות הללו. אני ואבא שלי תמיד צחקנו לגבי זה, אבל אני אמרתי שאני צריך להוציא את הכלב הזה החוצה. להיות באולמות האלו במוס פוינט הביא את הערך המוסף לכלב שיצא מתוכי. להיות עם אב בסביבה, הקול הקפדני שלו, עיצב ויצר אותי לתוך מה שהפכתי ולמה שאני עתיד להפוך".

כאשר בוק הלך לאוניברסיטת קנטקי ב-2014, מלווין, העריך כי יש לו מלא זמן כדי ללכת למשחקיו של בנו בשנה ה-2 או אפילו בשנה ה-3, ולא תכנן ללכת לרבים מהם. המתבגר השתלב במערכת הדו-מחלקתית של ג'ון קליפארי עם מספר שחקני NBA עתידיים (קארל-אנטוני טאונס, ווילי קאולי-סטיין, טריי ליילס, אלכס פויטרס, התאומים האריסון וטיילר יוליס ביניהם). הוא התענג על היותו באולם עם כל חבריו הכוכבים. והוא התענג על המאבק.

"לפני קנטקי, היו לי שיחות עם משפחתי, ורק רציתי להיות חלק מזה. אני יודע כמה קשה עבדתי, ורציתי ללכת ולהתמודד עם הכישרון הטוב ביותר בעולם", הוא אומר. "ברגע שהגעתי לשם, הייתי נינוח. אני לא אומר שזה היה קל בכל יום, אבל לא הרגשתי כאילו אני לא שייך".


לאחר עונת הפרשמן שלו בתיכון, בוקר עבר ממישיגן למיסיסיפי כדי לגור ולהתאמן עם אביו, מלווין, ששיחק ב-NBA ומעבר לים.

בוק השיג ממוצעים של 10 נקודות ב-21.5 דקות למשחק בווילדקטס ונבחר לאיש השישי של ה-SEC לשנת 2014-15. הוא לא פתח באף משחק, אבל היו לו כל כך הרבה התפוצצויות בזמן משחק מוגבל והדבר לא נעלם מעיניהם של הסקאוטים. הסאנס בחרו בו בבחירה ה-13 בסיבוב הראשון.

בגי 18 בלבד, הוא עזב את המכונה המשומנת היטב בלקסינגטון עבור אחד הארגונים הרעים ביותר ב-NBA. בארבעת העונות הראשונות של בוק בפיניקס, הסאנס היו בתחתית בכל רשימה: מספר הנצחונות המועט, המקום ה-29 בדירוג ההתקפי, 30 בדירוג ההגנתי. הם עברו ארבעה מאמנים. אבל כפי שהוא למד עם אביו במיסיסיפי, בוק המשיך להילחם. היה לו את אותו משחק של 70 נקודות, שני משחקים של ערב אחר ערב עם 50 נקודות. הוא המשיך לעבוד.

"הוא מבין את המדע של הקליעה", אומר אדי ג'ונסון, ששידר את משחקי הסאנס למשך זמן רב יותר מאשר 17 העונות שהוא שיחק ב-NBA. "הרבה שחקנים צעירים לא מכירים את המדע של הקליעה, הם פשוט רוצים לקבור מספר זריקות מה-3. לברון עושה 20 מתוך שינה. ג'יימס הארדן, דמיאן לילארד, סי ג'י מקולום – החברה האלה מבינים את המדע של הקליעה. אני מבטיח לכם שקובי ערך שיחה לגבי זה עם בוק".

אז כאשר הגיעה ההזמנה להגיע לבועה בקיץ שעבר, בוק ידע שהגיע הזמן להזמין יותר אנשים למסיבה.


בוקר לעתים תכופות מתואר כ"נפש מבוגרת" שאוהב להקשיב לסיפורים מהעבר ולאסוף מכוניות וינטאג', כמו השבי אימפלה שבתמונה.

ברגע שבו הטרייד שהביא את כריס פול לפיניקס הפך לרשמי, בוק ופול החלו לתכנן תוכניות. "אנחנו מיד התחלנו לשוחח על,'איך זה הולך לעבוד? כיצד אנחנו הולכים להנהיג את הקבוצה הזו, לקחת אותה לאן שאנחנו צריכים להגיע?'" בוק אומר.

פול מרגיש לחלוטין בנוח, בעונתו ה-16 ב-NBA, לא רק בכך שהוא לא הפנים של הארגון אלא גם לעזור לבוק להיות בדיוק כזה. מאמן הסאנס מונטי וויליאמס אימן את פול בניו אורלינס כאשר שניהם היו הרבה יותר צעירים ולאחר העונה האחרונה בפיניקס הוא חשב כי בוק, "תחרותי כמו כל אחד שאי פעם הייתי בסביבתו. עכשיו יש לו שותף כמו כריס פול המשלים את הטבע התחרותי שלו".

ביום הראשון של האימון, שני הגארדים הגיעו מוכנים להתחרות. "לצפות בשני החברה האלה הולכים אחד אחרי השני", וויליאמס אומר, "זה היה כאילו הם במרחק של שני צעדים מללכת מכות, אבל זה היה מבוקר. זה קבע את הטון לשאר ימי המחנה. לפעמים קבוצות צעירות יכולות לקחת את זה באופן אישי כאשר הולכים אחד מול השני באימון. גם כריס וגם דווין יודעים שאם לא נלך ככה אחד מול השני, אנחנו לא יכולים להיות הקבוצה הטובה ביותר שאנחנו מסוגלים להיות".

היסטוריית ה-NBA מלאה בשחקנים, במיוחד כאלו צעירים, וקבוצות שלא יכלו להסתגל למעבר הגדול באישיות והדינמיקה האישית, כמו שחקנים ותיקים ותובעניים שצועדים דרך הדלת בערב העונה החדשה. אבל פול, בוק ו-וויליאמס מאמינים שהם מצאו את מה שהם חיפשו אחריו.

"אתם פשוט מבינים שכל פרט קטן במשחק חשוב", בוק אומר. "כריס הולך לדרוש זאת. הדבר הקטן שאתם חושבים שיכול להחליק … הוא כבר יתן לכם להבין. אנחנו לא יכולים לקחת קיצורי דרך בשום דבר שאנחנו עושים".

בוק הוא אנומליה בדור שחקנים שלעתים מתמרמר על שחקני היכל התהילה כ"מיושנים" שלא רוצים שום חלק בהקשבה אליהם. "מיד ראיתי", ג'ונסון אומר, "שהוא מקשיב, הוא רוצה שיאמנו אותו. … מהיום הראשון, אתם מדברים אליו, והוא מעולם לא הולך משם. הוא נמשך אל מה שאתם אומרים".

כילד, הוא קיבל עצה בכל פעם שהוא יכול היה לקבל אחת כזו. לשמוע בפעם האלף שהוא "נפש מבוגרת" גורם לחיוך במקום גלגולי עיניים. הוא באופן תכוף מוכן לשמוע עוד סיפור ישן, יש לו עין למכוניות וינטאג משנות ה-50' והוא חושף כי הוא מאזין ל"שחקנים הוותיקים שלי" שבזמן כלשהו היה זה טייסון צ'נדלר, אשר קריירת ה-NBA שלו החלה כאשר בוק היה בן 5. בכל פעם שפול שולח לו הודעה בלילה, הוא יודע כי בוק יצפה במשחקים, ובוק הוא אחד מהיחידים בחדר ההלבשה שחולק עם פול את האהבה לג'יי-זי.

בידיעה שלמה כי פול וג'יי-זי חברים, שחברו החדש לקבוצה היה בסטודיו למשך זמן מה במהלך יצירת האלבום "4:44" ב-2017, בוק שאל, "'כריס, מתי התחברת להוב, בנאדם?' בגלל שאבא שלי הוא המעריץ הכי גדול של הוב מיום הראשון, ככה שגדלתי כאשר אני שומע המון מהמוזיקה'". פול התקשר בפייסטיים ולעזאזל אם ג'יי-זי לא ראה מי מתקשר וענה מיד.

"לדעת איך בוק מרגיש כלפי ג'יי, הוא נינוח עם מי שהוא", פול אומר. "הוא לא מנסה להיות מי שהוא לא".

אז בזמן שעולם הכדורסל הגיע להכרה עם בוק, משחק אחר משחק, חודש אחר חודש, עונה אחר עונה, השלמות נשארה אובססיבית עם המאמץ, הפרטים הקטנים של להפוך לשחקן הטוב ביותר ולחבר לקבוצה הטוב ביותר והמנהיג הטוב ביותר שאני מסוגל להיות, להקשיב בשקיקה למונטי וויליאמס וכריס פול, לקחת איזה סיפור פה ושם מאיזה שחקן ותיק ברחבי הליגה, איזו חוכמה פה ושם מאגדות עבר.

אפילו כאשר בוק רק בן 24, וויליאמס ופול יודעים כי הם עובדים עם שחקן שהוא די קרוב להיות שלם. 1.96 עם אחת מזריקות הניתור הטובות ביותר במשחק ועבודת רגליים שהרשימה את בראיינט, בנוסף ההבנה של המדע של הקליעה ואובססיה עם מוכנות, בוק נראה כמי שיש לו את כל המצרכים. "בוק הוא אחד מאלו, שבכל פעם שהוא זורק את הכדור, זה נראה אותו הדבר. בכל פעם", פול אומר. "כשאני מוסר לו והוא לוקח צעד לאחור, בום. אני מסתכל ככה, 'לעזאזל, אני לא מסוגל לעשות את זה'".

אז מה נשאר? מה וויליאמס ופול ומלווין בוקר עוד יכולים לחדד בשלב זה?


תחת ההנהגה של בוקר וכריס פול, הסאנס מקווים להעפיל לפלייאוף בפעם הראשונה מאז 2009-10 – מתי שסטיב נאש עדיין שיחק בפיניקס.

"ישנם מקרים כאשר התחרותיות הקיצונית שלו גורמת לו לבעיה בהגנה", וויליאמס אומר. "אנחנו צריכים להעביר אותו ממצ'אפים לפעמים בגלל שהוא רוצה לשמור על הבחור שלו. אני מקבל את זה בתחילת המשחק, אבל ככל שהמשחק ממשיך, אני צריך שהוא ישמור בחור אחר בגלל שאני צריך שהוא יהיה טרי לקראת הרבע הרביעי. אבל המחשבה שלו היא כאילו, 'אני צריך לעצור אותו'".

אבל זה מתגלה, במיוחד לאחרונה, כי התחרותיות של בוק מניעה אותו היטב בדרכים אחרות המיוחדות לתרבות ה-NBA. וויליאמס ופול נפעמים מכך שבוק הוא לא הבחור להתיידד איתו, כמו שחקנים צעירים רבים אחרים אשר הכירו אחד את השני מאז ימי ה-AAU, או בגלל שהם שיחקו ביחד בקולג' או מיוצגים על ידי אותו הסוכן. המאמן שלו אומר: "דווין לא מתרועע עם שחקנים אחרים. אני אוהב את זה. כאשר אתם עולים על הפרקט, ישנה תחרותיות שאתם צריכים. הדבר שאני אוהב לגבי בוק הוא, שהוא לא נמצא שם כדי להתחבק עם שחקנים מקבוצות אחרות, הוא קשור לקבוצה שלו".

וויליאמס יודע כי הוא לא צריך לדאוג לגבי בוק מחוץ למגרש: "הוא מחויב למשפחה שלו". זה כולל לא רק להיות אח בוגר נערץ עבור אחותו, מיה, אלא גם להיות מחויב לעזור לילדים אחרים בעלי מוגבלויות. הוא עבד עם הספיישל אולימפיקס והחברים בה מאז 2015, ובאפריל, הפך לשגריר גלובלי עבור הקבוצה.

"היא שמה את הדברים מאוד בפרספקטיבה עבורי ושומרת אותי על הקרקע", הוא אומר לגבי אחותו. "משחק טוב או רע בערב לפני, עדיין יש חיוך על הפנים שלה, והיא רוצה לנסוע לסטארבקס בבוקר שלמחרת".

בנקודה מסוימת, אבל רק אם הסאנס יכולים להתחיל לשחק בתחילת מאי לכל הפחות, משחקו של בוק והאישיות שלו  עשויים להתגלות סוף סוף ליותר מאשר למאמנים שלו וחברי קבוצתו.

וויליאמס מאמין כי האנשים ברחבי הליגה יודעים, אבל "אבל בכל הנוגע להיות שם שגור בכל בית", הוא אומר, "הוא לא מקבל את ההכרה אשר מגיעה לכשרון שלו בגלל שהוא לא מנצח. זה היה דבר אחד שאיתו אני מקווה לעזור לו: בוא נבנה תרבות של ניצחונות ביותר משחקים בגלל שאנשים צריכים לדעת מי אתה".

כאשר נשאל לאחרונה אם ידע, בחזרה בתקופה שבה הוא עלה מהספסל בסגל העמוס של קנטקי, כאשר הוא נאבק בקבוצת הסאנס שניצחה רק 19 משחקים ב-2018-19, שהוא מסוגל יום אחד להיות הבחור הזה, בוק לא ישר עונה. הוא מביט מטה, לוקח נשימה, ואז מהנהן: "כן".

האם הלחץ הלא פרופורציונלי הנובע מכך, הציפיות המוגזמות, מרגיש שדבר לא הוגן עבור בחור שהוא רק בן 24?

"זה לא לא הוגן", הוא אומר. "זה כל מה שביקשתי עבורו".

לפוסט הזה יש 6 תגובות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט