אייזיאה תומאס מכיר את הקשיים שהמועמדים לדראפט ה-NBA עוברים – מארק ג'יי. ספירס / תרגום Smiley

אייזיאה תומאס מכיר את הקשיים שהמועמדים לדראפט ה-NBA עוברים – מארק ג'יי. ספירס / תרגום Smiley

אייזיאה תומאס מכיר את הקשיים שהמועמדים לדראפט ה-NBA עוברים

השחקן בעל הותק של תשע עונות התמודד בעבר עם אי הוודאות תוך כדי הפסקת עבודה.

מאת אייזיאה תומאס, כפי שסיפר למארק ג'יי. ספירס / The Undefeated
מרץ 31, 2020

מאמר מקורי: https://theundefeated.com/features/isaiah-thomas-knows-what-nba-draft-prospects-are-going-through/

המועמדים כיום לדראפט ה-NBA ניצבים מול המון חוסר וודאות עקב מגיפת וירוס הקורונה. הליגה לא בטוחה אם הדראפט יערך ב-25 ביוני בברוקלין, ניו ורק, אם ליגת הקיץ תיערך והאם עונת 2020-21 תתחיל.

אייזיאה תומאס, 31, מסוגל להזדהות.

לפני תשע שנים, תומאס הצהיר על רישומו לדראפט ה-NBA ועזיבת אוניברסיטת וושינגטון. המהלך נחשב כמסוכן בהתחשב שהגארד בגובה 1.75 היה מועמד לבחירת סיבוב שני כאשר נותרה לו אפשרות לעוד שנה בקולג' וכאשר ה-NBA היה לקראת שביתה ולא הייתה לו אפשרות להוכיח את עצמו בליגת הקיץ.

למרות הסיכויים הכבדים נגדו, תומאס הימר על עצמו, והדבר השתלם. אבל מי שהיה אול-סטאר פעמיים יודע שהוא תהה לעיתים קרובות במהלך התקופה ההיא אם הוא לקח את ההחלטה הנכונה להיכנס לדראפט אם כל כך הרבה חוסר ודאות שמולו ניצב. תומאס, שכרגע הוא שחקן חופשי, נזכר על סיפור הדראפט שלו מ-2011.


אני רואה שישנם מספר חברה ששמים את שמם בדראפט.

אני פשוט אומר להם, "אתם חייבים לקחת את ההחלטה הכי טובה בחייכם עבור עצמכם. אל תלכו פשוט רק לפי מה שאתם רוצים לעשות ברגע זה. תבינו את הדברים החיוביים והשליליים של הסיטואציה. תוודאו שאתם יודעים את הפרטים הקטנים של הדברים, ומה יכול לקרות, ומה לא יכול לקרות. ואז אתם מתקדמים משם ולוקחים את ההחלטה".

הייתי ג'וניור כאשר נכנסתי לדראפט. עדיין הייתה לי זכאות לשנה נוספת. רשמתי את היתרונות והחסרונות שלי – כל הדברים הטובים בכך שאני רושם את שמי לדראפט וכל הדברים השליליים שיכולים לקרות, ממצב שאני לא נבחר בדראפט בסיבוב השני למצב שאני נבחר בדראפט ואז יש שביתה ושום משכורת לא נכנסת, וחוסר הידיעה מה לעשות מכאן.

החלטתי הסופית הייתה שאני הולך להמר על עצמי. אני כבר אבין את הדברים. פשוט הרגשתי כי הקולג' כבר לא יכול לעשות למעני יותר על מנת להתקדם. אבל בשורה התחתונה של הדברים, כן, השביתה הייתה במחשבותיי.

כולם כנראה חשבו שאני משוגע, כאילו,"מה הוא עושה?" יש לו עוד שנה אחת. הוא יכול להיות בקולג'. כל כך הרבה חוסר וודאות עם ה-NBA לגבי העונה הבאה". אבל זאת הייתה ההחלטה שלי, והלכתי איתה.

הלכתי עם תחושת הבטן שלי.


NBA History on Twitter: "Remarkable Rise: Isaiah Thomas (career high 52,  @celtics record 24 pts in a Quarter) was the 60th overall (last) pick in  the 2011 NBA Draft.… https://t.co/dFQvZW2t3x"

הייתי בבית בסיאטל כדי לצפות בדראפט באולם של אוניברסיטת וושינגטון יחד עם חברי קבוצתי בקולג'. כל המשפחה שלי והחברים היו בדירה שלי בקומפלקס וערכו מסיבת דראפט קטנה.

ניסיתי שלא לחשוב על הדראפט, בידיעה שיש לי מספר אופציות בסוף הסיבוב הראשון. אבל זה לא היה בטוח. ידעתי שיותר סביר שאני אבחר בסיבוב השני.

ואז כאשר הסיבוב השני יצא לדרך, התחילו פשוט לקרוא בשמות.

אני לא ממש נכנסתי לחרדה והתחלתי לחשוב דברים שליליים עד לאחר הבחירה האחרונה של הלייקרס. ידעתי שהם מחפשים גארד. והם אמרו שאם אני אהיה זמין, יותר מסביר להניח שהם יבחרו בי.

זה הזמן שאני זוכר שהתקשרתי לאמא שלי. היא הייתה ככה, "האם אתה בסדר?" ועדיין הייתי באולם. בדיוק עמדתי ללכת הביתה בגלל שהייתי ככה, "בחיי, הדראפט כמעט נגמר". ואמא שלי המשיכה, "רק תמשיך להאמין באלוהים, ותמשיך להיות עם אמונה. הדראפט לא נגמר".

ברגע שסוף סוף הגעתי הביתה, אני זוכר שהייתי מעוצבן בגלל שלא ידעתי מה קורה. אני פשוט לא ניסיתי להיות במקום שלילי אבל, בחיי, חשבתי כאילו, "לעזאזל, האם לקחתי החלטה שגוייה?"

[ואז] הסוכן שלי [ביירון ארווין] צלצל אלי. הוא אמר לי כי הקינגס הולכים לבחור בי עם הבחירה האמרונה, הבחירה מספר 60. וכאשר זה קרה, פשוט הייתי כל כך שמח.

ברור, לא רציתי להיות הבחירה האחרונה. רציתי להיבחר גבוה יותר. אבל זה החלום שלי … לשמוע את שמי נקרא בדראפט ה-NBA, אם זה ראשון או שני.

הייתי ככה, "בחיי, נבחרתי בדראפט. אנחנו כבר נבין את הכל מאוחר יותר".

ידעתי שאם אני רק אקבל הזדמנות, אני אקח אותה במלואה.


אני לא בטוח כמה זמן לאחר מכן, אבל ההשבתה עמדה לצאת לפועל. אין ליגת קיץ. וזה הזמן שזה היה כאילו, "מה אני הולך לעשות עכשיו?" זה כנראה הזמן שזה באמת הכה בי, כאילו, "בסדר, אנחנו לא יודעים מתי זה יגמר. אנחנו לא יודעים אם העונה הולכת בכלל לצאת לפועל ונשחק". אז, הייתי צריך להבין מה אני יכול לעשות.

הייתי בבית בטאקומה, וושינגטון, ולמזלי כולם ערכו משחקים בזמן ההשבתה. המקצוענים ברחבי סיאטל, כולנו נשארים ביחד. ואז פשוט שיחקנו בזמן ההמתנה. וזה כנראה היה החלק הכי קשה רק בגלל שעונת המכללות גם כן החלה, בנוסף, וזה היה כמו, "לעזאזל, יכולת להיות בקולג'. יכולת לשחק". וזה היה מאחור בראש שלי. אבל ידעתי שעשיתי את ההחלטה הנכונה בגלל שזאת תמיד הייתה המטרה שלי. הקולג' היה רק אבן דרך עבורי. הרגשתי כאילו אין שום דבר שאני יכול לעשות מלבד זכייה באליפות הלאומית שיכול להרים את המניות שלי. וכמה זה ריאלי, בכנות?

על מנת לעבור את התקופה הזו מבחינה פיננסית, ג'מאל קרופורד וג'ייסון טרי עזרו לי. כמה מהחברה הגדולים שלי ב-NBA, וידאו שאני בסדר. ועדיין גרתי בדירת הסטודיו שלי בקולג'. אני ומי שהייתה חברה שלי בזמנו, ועכשיו היא אשתי, גרנו שם. ובנוסף היא הייתה בהריון. הרבה דברים קרו בו זמנית. זה היה כאילו, "צריך שאיזה סכום כסף יכנס בגלל שצריך לשלם לכמה רופאים". זה היה הרבה עבורי, אבל הייתה לי מערכת תמיכה נהדרת סביבי.

היה לי אוכל על השולחן. היה לי מקום לחיות בו, והייתי בסדר. הייתי מסוגל להתאמן ופשוט לשחק במשחקים אקראיים. אבל אם בסופו של יום, אם עונת ה-NBA לא הייתה הולכת להתחיל, וככה זה היה נראה, אני כנראה הייתי צריך ללכת לשחק מעבר לים לא רק עבור עצמי אלא גם עבור משפחתי.

אז כאשר התפרסמו החדשות שהעונה תתחיל ב-25 בדצמבר, 2011, זאת הייתה הקלה. אני זוכר את אותו היום. זה היה הכל בגלל שזה היה צעד אחד נוסף לעבר החלום שלי.


הם בחרו בי מסיבה מסוימת. הרבה בחירות סיבוב שני, במיוחד השחקנים בבחירות האחרונות, הם אפילו לא מגיעים למחנה האימונים. והייתה לכך משמעות גדולה שהם הביאו אותי למחנה האימונים ללא ליגת הקיץ.

היו לי חברה כמו טייריק אוונס, פרנסיסקו גרסייה, ג'ון סלמונס וכל החברה הותיקים שעזרו לי. פשוט הלכתי לשם במוד של הישרדות וניסיתי להשיג עבודה. הייתי לוחץ שחקנים על מגרש שלם. נתתי 100% מהמאמץ שלי בכל דבר ופשוט וידאתי שאני אתבלט. המחשבה שלי הייתה כזו של, "בסדר, אני חייב לבלוט בכל הזדמנות שתהיה לי. אני לא יכול רק להתאים פנימה". הסיכויים שאני אתקבל לא היו גבוהים.

הסוכן שלי התקשר אלי לפני אחד האימונים באמצע מחנה האימונים והוא היה ככה, "הם רוצים להחתים אותך על עסקה לשלוש שנים". ואז הוא נתן לי את כל הפרטים שלא היו מובטחים. ולא היה אכפת לי שזה לא מובטח. הייתי ככה, "בסדר, אני כאן. אני כבר אעשה את השאר". תמיד אמרתי לעצמי, "אני רק רוצה הזדמנות, ואני אנצל אותה במלואה". זה פשוט היה סימן של הקלה. זה היה כאילו, "שמתי את רגלי בפנים. עכשיו בוא נעשה יותר".

לא היה לי שום דבר להפסיד. זה היה כאילו, "אני הבחירה ה-60, אז לא משנה מה אני אעשה, לאנשים האלו, זה הדובדבן שעל הקצפת".

בהתחלה, לא ממש שיחקתי. היה להם את ג'ימר פרדט, מרכוס ת'ורנטון, טייריק אוונס.

אני פשוט נתתי את כולי בכל הזדמנות שקיבלתי. לא משנה אם היה מדובר ב-30 השניות האחרונות של הרבע השני או חמש דקות בסיום הרבע הרביעי ואנחנו בפיגור של 20 או 30, זה היה כאילו, ,בסדר, תנו לי להראות לאנשים האלה שאני שייך".


May be an image of 1 person and smiling

אני לא יכול למנות אדם אחד מלבד ההורים שלי ומערכת התמיכה שלי שבאמת האמינו בי. היה לי את פול ווסטפול לזמן קצר של העונה. ואז הוא סיים כאשר פיטרו אותו. ואז את קית' סמארט בתור המאמן שלי. ואני זוכר שזה היה בפברואר והיינו בדטרויט. זה היה לפני אימון הזריקות, והוא ניגש אלי והיה ככה, "אני חושב לפתוח איתך. אני רק רוצה לשים לך את זה בראש".

אז, כאשר חזרתי בחזרה לחדרי במלון, אני ככה, "זה מטורף. זה אפילו לא נשמע הגיוני". אבל הייתי מוכן להזדמנות ההיא. ואז לפני המשחק, הוא הכניס אותי לתוך המשרד שלו ואמר, "אני הולך לפתוח איתך. אבל אתה צריך לשחק היטב או שזה גם עלי בנוסף לכל". אני זוכר זאת. ואני הייתי ככה, "אל תדאג. אני מבין אותך". הוא כנראה פחד נורא בגלל שג'ימר פרדט היה הבחירה ה-10. ובדרך כלל החברה האלה זוכים לשחק ולא משנה מה הסיטואציה.

הביטחון שלי נבנה בתוך תוכי בגלל שידעתי את כל מה שאני כבר מסוגל לעשות, בגלל העבודה שהשקעתי בכל יום ביומו. וככה, שההזדמנות שלי פשוט הגיעה, ניצלתי זאת והכל החל לגדול ולגדול.

עברתי מ-DNP למעט דקות משחק למצב שאני בחמישייה הפותחת ב-NBA וממש גורם להשפעה. ונבחרתי לחמישייה השנייה של שחקני השנה הראשונה. אף אחד לא חשב שאני בכלל אהיה ברוטציה, במיוחד ללא ליגת קיץ. אבל פשוט דחפתי קדימה והפלתי את הדלת. זה תמיד היה הסיפור שלי.

תמיד האמנתי שאני יכול לקחת את זה לפסגה ולהיות שחקן פרנצ'ייז. תמיד האמנתי בזה. תמיד חלמתי על זה. אני פשוט לא ידעתי אם זה הולך לקרות. אבל ידעתי שאם ההזדמנות תגיע, מה אני יכול לעשות איתה.

השפלים שאני עברתי – הכי נמוך היה ללא ספק אחותי שנהרגה, ואז הפתיעה הרצינית שחוויתי – אני חושב שרוב האנשים היו מתקפלים. וזה אומר הרבה לגבי מי שאני כאדם שפשוט ממשיך קדימה ולא משנה מה קרה. זה פשוט סיפור חיי, לא רק הסיפור של הכדורסל. להיות במצב שלא ספרו אותי, שלא נתנו לי כלום, להיות כנגד כל הסיכויים, ופשוט  להיות צריך לקחת מה שאני חושב שהרגשתי שהוא שלי.

תמיד הרגשתי שלפרוש זה הדבבר הכי קל לעשות. כל אחד יכול לפרוש. לא כולם מסוגלים להמשיך הלאה כאשר הקלפים מסודרים כנגדם. לא כולם מסוגלים להמשיך כאשר אף אחד אחר לא מאמין בכם. אז זאת הסיבה שלא פרשתי. ותמיד אמרתי שהמטרות שלי עולות על המכשולים שבהם התמודדתי בחיי ובמשחק הכדורסל. הדבר היחיד שאני כן יודע כשהעניינים הופכים לרציניים הוא להמשיך לנוע. ככה גידלו אותי. שאף פעם לא תהיה שום פרישה עד שלא אוכל יותר לשחק את המשחק הזה יותר. ואני יודע שזה לא הסוף, ואני יודע שעדיין נשאר לי הרבה דלק במיכל.


(תומאס השיג ממוצע של 12.2 נקודות למשחק העונה עם הוושינגטון וויזארדס לפני שעבר בטרייד ללוס אנג'לס קליפרס, שחתכה אותו ב-9 בפברואר)

הולך להיות קאמבק בגלל שאני יודע מה היכולת שלי ומדוע חתכו אותי. זה חצי מהקרב פה. רוב הבחורים שנחתכים, יותר סביר כי מדובר ביכולת שלהם. הם לא מסוגלים לשחק. הם לא יכולים לשמור על הקצב. וזה לא היה המקרה שלי. פתחתי ב-40 משחקים השנה עבור הוושינגטון וויזארדס. נזרקתי לטרייד שלא היה עבורי, זה היה ברור שזה על מנת להשיג את מרכוס מוריס. וברגע שהייתי בתוך הטרייד הזה, דיברנו עם הקליפרס, וזה פשוט לא היה הגיוני. אז, הם הסכימו לחתוך אותי. זאת הייתה החלטה עסקית.

הראתי שאני עדיין מסוגל לשחק. הראתי שאני בריא, והראתי, בהינתן ההזדמנות, שאני עדיין מסוגל לייצר בקבוצה צעירה, בקבוצה מנצחת, בכל סיטואציה. … אז, אני פשוט ממתין להזדמנות הבאה. ואני יודע שבנקודה מסוימת היא תגיע, ואני אהיה יותר ממוכן לקראתה.

יש לי אופני פלוטון. אני עליהם בכל בוקר וערב. יש לי מעט משקולות מסביב לבית כדי לשמור על הליבה בכושר, לשמור על הגוף במצב טוב. ויש לי מאמן שאיתי כל הזמן שעובד על הגוף שלי. הוא למעשה כאן בסיאטל איתי.

אני ואשתי מורים כרגע בגלל שאנחנו צריכים ללמד את ילדינו את כל עבודות בית הספר שמתנהל בצורה מקוונת. ככה שזה מה שאני עושה יותר מכל בבקרים עד שנסיים עם זה. ואני פשוט בבית מנסה להישאר מוכן ככל יכולתי.

ניפסי האסל היה אחד מחברי הקרובים, כפי שרוב האנשים יודעים. כשזו השנה הראשונה לאחר פטירתו, זה פשוט מסריח.

הוא היה אחד מהאנשים הכי חיוביים שאי פעם פגשתי ולא משנה מה הייתה הסיטואציה שהוא היה נמצא בה, לא משנה מה. וזה מה שאני חושב שאני אקח יותר מכל ממנו את הויברציות הטובות והחיוביות הללו בכל זמן נתון. לא היה שום דבר מזויף לגבי מי שהוא היה כבן אדם. הוא היה אמיתי. הוא התייחס לכולם באופן שווה, לא משנה אם הייתם מישהו שיכול לעזור לו או לא. וזה מה שאני מנסה לקחת מחייו שזה לגרום להשפעה,לתת השראה לדור הבא ולא משנה אם אתם כאן או לא, ולוודא שאתם חיים בדרך הנכונה.

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. תודה רבה
    לדעתי הדרך שבה איינג נפטר ממנו מזעזעת אבל גם הוא עשה טעות כשלא ישב בשקט או נתן ויברציות חיוביות לגבי חוזה שפוי להמשך דרכו בסלטיקס.
    הוא חשב שהוא בדרך לברינקס ונפל בגדול, כמו באמריקה. הייתי שמח מאד אם היה חוזר לבוסטון כי הוא נתן את הנשמה בשביל הקבוצה וזה שווה לי הרבה יותר מנקודות.

      1. זו עוד טעות בנוסף למה שכתבתי. אבל זה גם מראה כמה הוא היה באמת מחוייב למועדון שזרק אותו. זה והעובדה שהמשיך לשחק כשאחותו מתה וכשאיבד שן. הוא היה כל החבילה המקצועית והדמטית וגם ננזרק בצורה דרמטית על ידי אותו איינג שאמר שהיה מטריד גם את לארי בירד מבוסטון והרבה יותר מוקדם.

        1. איינג' עשה את כל מה שג'נרל מנג'ר אמור לעשות. לנצל הזדמנות. אם הוא היה משאיר את תומאס ונותן לו חוזה חדש אתה וכל אוהדי הסלטיקס הייתם יורדים עליו רצח בשנים שהחוזה הזה היה תוקע אתכם.

  2. מעולה השיג המון ובאמת נתן הכל. טעה טעות גדולה שעלה לשחק פצוע אבל כנראה ככה הוא שיחק תמיד וקשה לשנות אדם.

    הייתי לוחץ שחקנים על מגרש שלם. נתתי 100% מהמאמץ שלי בכל דבר ופשוט וידאתי שאני אתבלט. המחשבה שלי הייתה כזו של, "בסדר, אני חייב לבלוט בכל הזדמנות שתהיה לי. אני לא יכול רק להתאים פנימה"

    מותר ללחוץ בליגה באימונים? 😎

    אולי זה גם מסר לאבדיה שמנסה רק להתאים פנימה

  3. תמיד היתה לךי הרגשה שאייזיה תומאס הוא טיפוס עדין ורגשני מאד. הפוסט הזה הוכיח לי שצדקתי. שחקן שעבר קשיים ששחקנים אחרים היו נכנעים להם, ולזכותו הרבה, הוא לא נכנע. ללא הפציעות הוא היה מגיע להישגים גדולים בהרבה. הוא שחקן נשמה.
    תודה על התרגום המעולה – אחד הסיפורים שלא קראתים במקור.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט