מה ג'יימס הארדן מוכן להקריב? – הווארד בק / תרגום Smiley

מה ג'יימס הארדן מוכן להקריב? – הווארד בק / תרגום Smiley

מה ג'יימס הארדן מוכן להקריב?

אם ומתי כאשר הוא יחליף קבוצות, האם הארדן, אחד ממחזיקי הכדור הכי דומיננטים בהיסטוריה של ה-NBA, מסוגל לקחת צעד לאחור, להסתגל, להתפשר, להתפתח?האם הוא בכלל רוצה?

הווארד בק / SI.com
ינואר 5, 2021

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2021/01/05/james-harden-rockets-sacrifice-daily-cover 

לפני האופוריה של האליפות, לפני החיבור עם פול פירס ועם קווין גארנט כדי להחזיר את התהילה של הסלטיקס, לפני כל השמחה והגאווה וההגשמה העצמית, ריי אלן הרגיש משהו אחר בחזרה ב-2007. משהו חד, עוקצני.

תסכול. חוסר נוחות. אולי אפילו ספק.

אלן היה בן 32, שבע פעמים אול-סטאר וכבר אחד מהקלעים הגדולים ביותר בכל הזמנים. הוא כבר היה החתיכה המרכזית של פרנצ'ייז במילווקי ובסיאטל, הקלע המוביל כמעט בכל קבוצה שהוא אי פעם שיחק בה. כאשר אלן עלה על הפרקט, הוא עשה זאת עם הרצינות והאמינות של אדם בוגר.

ועדיין היה זה מאמן הסלטיקס, דוק ריברס, שצרח על אלן – מבקר אותו – עבור מה שהוא עשה הכי טוב: קליעה משלוש נקודות. ברור, זה היה מוקדם על שעון הזריקות, וזריקת ניתור ממרחק רב לא הייתה אידיאלית. אבל, אחרי הכל, זה היה אימון. וכמו כן, הוא היה ריי אלן.

זה לא שינה לריברס.

Image may contain: 2 people, people playing sport and basketball court, text that says "TISSOT ROCKETS 13 SPALDING @NBA NBA League Pass"

"דוק צרח עלי בכל הכוח", אלן זוכר, "אומר לי שהמבט הראשון שלי תמיד צריך להיות לכיוון הפוסט, תמיד לחפש למטה". תמיד גארנט, ככה זה.

אבל עד שאלן עבר בטרייד לבוסטון באותו הקיץ, הוא מעולם לא שיחק עם שחקן עלית בפוסט. ותמיד היה לו את החופש לזרוק את דרכו לתוך הקצב. עכשיו ריברס דרש כי אלן ישבור את ההרגלים שלו שאותם הוא בנה במשך 11 עונות. תשכח מזריקות ניתור מהשלוש. תמסור לפוסט.

"זה היה מתסכל לחלוטין", אלן אומר, "בגלל שהייתי צריך להתרגל מחדש למה שחשבתי על ההתקפה, וכמה שחשבתי לגבי ההתקפה שלי, כדי לשחק את המשחק".

אתם כבר יודעים כיצד הסיפור הזה הסתיים – עם שמפניות וסיגרים וגארנט מתייפח עם "הכל אפשרי!!!" לכיוון הגג של הגארדן. ואתם יודעים כיצד הם הגיעו לשם, עם אלן, פירס וגארנט, שכל אחד מהם מוותר על משהו בעל ערך – נגיעות, זריקות, סטטיסטיקה, שליטה, מעמד – כדי לחשל את עצמם למשהו גדול יותר.

כל אחד מהם הקריב חלק מהמשחק שלו, בגלל שהם כולם ראו מה שהם מסוגלים להשיג ביחד. זאת הייתה פשרה קשה אך הגיונית עבור התמורה. כל אחד מהם השיג תהילה באופן אינדיבידואלי – משחקי אול-סטאר ופרסי אול-NBA וחוזי מקסימום – אבל אף אחד מהם לא זכה בפרס האולטימטיבי, או אפילו העפיל לגמר.

כאשר הם כולם בתחילת שנות השלושים שלהם, הם היו בגיל המתאים כדי לכייל מחדש" וותיקים מספיק כדי לחוש בירידה האתלטית שלהם, צעירים מספיק כדי עדיין לשלוט, חכמים מספיק כדי להבין את יתרונות ההקרבה.

ולכן, בהקשר של עונת ה-NBA הנוכחית, מעלה תהיה הגיונית: האם ג'יימס הארדן נמצא שם?

כוכב הרוקטס הממורמר הגיע לגיל 31 באוגוסט, וסבל מאוד כישלון בפלייאוף בספטמבר והעלה דרישת טרייד בנובמבר. נכון להיום, הוא נשאר (וסביר להניח כי עדיין ממורמר) כשחקן הרוקטס, בזמן שמנהלי הקבוצה מתאמצים לחלץ שווי הוגן משווקי NBA זהירים.

מאותו הרגע בו בקשת הטרייד של הארדן התפרסמה, אנחנו אובססיביים לגבי היעדים הפוטנציאלים: ברוקלין? מיאמי? פילדלפיה? מילווקי? פורטלנד? אבל השאלה הכי קריטית היא לא "היכן הארדן ינחת?" אלא, "מה הוא מוכן לעשות כאשר הוא יגיע לשם?"

אם הארדן יגיע לברוקלין, יעד שדווח כמועדף עליו, האם הוא יוותר על זריקות וחלק מהשליטה על מנת להשתלב עם קווין דוראנט וקיירי אירווינג, שניים מתוך הסקוררים הכי דומיננטים בליגה?

אם זאת מיאמי, האם הארדן יתכופף למשמעת והמבנה של ה-HeatCulture# והתקפה המשגשגת על הנעת כדור יפיפיה?

אם זאת פילדלפיה (ובהנחה כי בן סימונס ישלח ליוסטון), האם הארדן ימסור מספיק למושיע הפרנצ'ייז, ג'ואל אמביד, על מנת לשמור אותו שמח? או יצמצם אותו לחוסם מפואר?

האם הארדן, אחד ממחזיקי הכדור הכי דומיננטים בהיסטוריה של ה-NBA, יכול לחזור לאחור, להסתגל, להתפשר, להתפתח? האם הוא בכלל רוצה לעשות כך?

כפי שאנליסט ESPN, ג'יילן רוז, כינה זאת, משחקו של הארדן הוא "טעם נרכש", וסגנונו לא משתלב בקלות עם אותם כוכבים אחרים.

Image may contain: 1 person, playing a sport and basketball court

מה בדיוק הארדן רוצה? זה לא ממש ברור, בגלל שהוא לא פרסם הסבר לדרישת הטרייד שלו. ההנחה היא שהוא רוצה לזכות באליפות ואיבד את האמון ביכולת של הרוקטס להביא אותו לשם. אבל האם זאת באמת המטרה שלו? והאם הוא מוכן לעשות הנחות כלשהן על מנת להשיג זאת?

במשך מעל לשמונה עונות ביוסטון, הארדן נהנה משליטה מוחלטת על המגרש, וכמו כן, "מה שג'יימס רוצה" מחוצה לו. הוא לא התגמש עבור דוויט הווארד, או עבור חברו לשעבר כריס פול, או עבור חברו משכבר הימים ראסל ווסטברוק. כאשר הרוקטס שכרו את מייק דאנטוני – שזכה לתהילה בעזרת התקפה שחולקת בכדור אשר מהווה את האנטיתזה לאחזקת הכדור הדומיננטית של הארדן – היה זה המאמן, לא השחקן, אשר התגמש.

במשך שמונה שנים, הג'נרל מנג'ר של הרוקטס, דריל מורי, ערך כל טרייד, החתמה ובחירת דראפט עם התחשבות בהארדן, בוחש ולעתים מעוות את הסגל כדי למקסם את כוכב הפרינצ'ייז שלו (ולהשאיר אותו מאושר).

בתמורה, זה עבד די טוב. הרוקטס היו בעלי המאזן השלישי הכי טוב בליגה (אחרי גולדן סטייט וסן אנטוניו) במהלך התקופה של שמונה השנים, העפילו לפלייאוף בכל עונה והתקדמו פעמיים עד לגמר הקונפרנס המערבי.

באותה התקופה, הארדן השיג שלושה תארי מלכות הסלים, שבעה פרסי אול-NBA, גביע MVP… ואפס הופעות בגמר. הוא אחד הסקוררים הכי גדולים בכל הזמנים ועדיין אחד השחקנים הכי מפחידים במשחק. אבל הגדולה הזו מגיעה עם אזהרות וחששות.

הארדן מוביל את הליגה באחוז שימוש (אחוזי השימוש מסך הפוזשנים של הקבוצה) במהלך חמש הנשים האחרונות, ודומיננטיות אחזקת הכדור שלו רק עלתה כאשר צורף אליו עוד גארד אול-סטאר, תחילה פול (ב-2017), ולאחר מכן ווסטברוק (ב-2019). אחוז השימוש של הארדן מ-2017-18 ועד לעונה האחרונה הוא מנקר עיניים עם 37.7 – גבוה בארבע נקודות שלמות מחבורת השחקנים הבאה (אנטטוקומפו, ווסטברוק, לוקה דונצ'יץ' וג'ואל אמביד).

אחוז שימוש הוא לא מדד מושלם לדומיננטיות עם הכדור, או הצלחה. אך ראוי לציין כי אף שחקן NBA רשם אחוז שימוש בעונה הרגילה של מעל ל-35 וזכה באליפות באותה העונה (היה רק אחד שהצליח להגיע לגמר: אלן אייברסון ב-2000-01).

יהיה זה אולי נכון לומר בפשטות כי הסופר דומיננטיות של הארדן עיכבה את הרוקטס. הם אולי היו יכולים לזכות בתואר ב-2018, לולא פציעת שריר ההמסטרינג של פול בגמר הקונפרנס. הם אולי היו יכולים לזכות במספר תארים אלמלא קפיצת תקרת השכר שאפשרה לווריורס להחתים את דוראנט.

אבל השערות היפותטיות שכאלו מתעלמות מתפקידו של הארדן בכשלונות הפלייאוף של הרוקטס. הוא שלט בהתקפה, אבל לעתים כשל ברגעים הגדולים. לא משנה מה הייתה הסיבה, עם מדובר בעייפות, משחקו הצפוי או התמקדות ההגנות בו, הדבר מצביע על אותו הנושא: התקפה המתרכזת באינדיבידואל אחד היא בעלת מרחב קטן לטעות.

Image may contain: 30 people

על מנת לזכות באליפות, הארדן כנראה יצטרך להקריב מעט – וישנה סקפטיות מובנת סביב הליגה לגבי המוכנות שלו.

"אני לא חושב שהוא מוכן", אומר מנהל ותיק בקבוצה בקונפרנס המזרחי. "ג'יימס הוא כמו אלן אייברסון: הוא רוצה לנצח בדרך שלו ולשים מספרים היסטוריים בזמן שהוא מנצח. אני לעולם לא אטיל ספק ברצון שלהם לנצח, אבל הם כולם רוצים לנצח לפי התנאים שלהם".

כפי שמנהל בקונפרנס המערבי העלה את הספקות, באומרו, "קשה עבורי לחזות את המשחק שלו בצורה אחרת". אם כי הוא הוסיף, "אני לא בטוח אם זה הוא או הרוקטס" אשר מתעקשים על סגנון המשחק.

תומכיו של הארדן מצביעים על בחירתו לאיש השישי של השנה להוכחה לחוסר האנוכיות שלו וליכולת ההסתגלות. אבל הכבוד הזה הגיע ב-2011-12, כאשר הארדן בן ה-22 שימש כמחליף עבור אוקלהומה סיטי ת'אנדר שאותה הובילו דוראנט ו-ווסטברוק. כאשר אתה כוכב פרנצ'ייז ומועמד קבוע ל-MVP, קשה לקחת צעד לאחור.

סקוט פרה, שאימן את הארדן בתיכון ונשאר מקורב אליו, אומר כי כוכב הרוקטס לחלוטין רוצה לזכות באליפות.

"הוא רוצה לנצח", אומר פרה, שעכשיו מאמן ברייס. "אנשים יכולים להגיד מה שהם רוצים. את זה, אני יודע".

מה הארדן מוכן לעשות כדי להשיג זאת? מה הוא מוכן להקריב? כמה זריקות? כמות השליטה? האם הוא ישחק ללא הכדור? הרבה יותר קשה לתת תשובות לשאלות הללו.

"יש מספר מועט של חברה בהיסטוריה של הליגה המסוגלים לעשות את מה שהוא עושה", פרה אומר. "ככה שזאת שאלה מעניינת. הכל חוזר אחורה, אחרי הכל, לאותו הדבר: אני מאמין כי הניצחון הוא הדבר המרכזי עבורו. אם זה נכון, כפי שאני מאמין שזה, אז הוא יעשה מה שצריך לעשות כדי לגרום לזה לקרות".

הארדן הוא לא כוכב ה-NBA הראשון המתקשה לבצע הקרבות.

אייברסון לא היה אף פעם שלם עם זה כמו גם הכוכב שלצידו בדנבר, כרמלו אנתוני – והסירוב האחרון שלו להפוך לאיש השישי חתך את הזמן שלו בדטרויט ובממפיס, דבר שהאיץ (באופן מוקדם מדי) את פרישתו בגיל 34.

אנתוני התקשה להתגבש עם ווסטברוק ופול ג'ורג' באוקלהומה סיטי, וגם הסתמר רק מהמחשבה לעלות מהספסל לפני שבסופו של דבר קיבל את התפקיד המשלים הזה בפורטלנד.

קובי בראיינט שלט בהתקפת הלייקרס הרבה אחרי שעבר מספר פציעות משמעותיות שהפחיתו את היעילות שלו – מה שהקשה על הפרנצ'ייז למשוך כוכבים אחרים. אבל בראיינט, שבתקופה ההיא, היה בעל חמש טבעות ביצע את ההתפשרות שלו עם שאקיל אוניל ולאחר מכן עם פאו גאסול.

כאשר אתם אחד הספורטאים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ, קשה לבצע פחות בחפץ לב. אבל ישנו חשבון שעל כל כוכב לעשות. לעתים זה מגיע בשנות ה-30 המוקדמות של השחקן, לאחר שהוא סיפק את כל המטרות האינדיבידואליות שלו.

"ישנה נקודה שבה אתה צריך להיות אמיתי עם עצמך ולשאול את עצמך, 'מה אני צריך לעשות כדי להגיע לרמה הבאה?'" אומר אלן. "הרבה חברה אומרים כי הם יעשו את השינויים האלו ואת ההתאמות. אבל זה תהליך מאוד, מאוד קשה, ועליכם לעשות הקרבות ענקיות".

ישנן מספר גדול של דוגמאות עכשוויות: סטפן קארי, פעמיים MVP, גייס את דוראנט לווריורס ב-2016. דווין וויד מותר על תפקיד האלפא עבור לברון ג'יימס במיאמי ב-2010. וכמובן, ההתכנסות ההרמונית של פירס, גארנט ואלן בבוסטון ב-2007.

כל אחד מאלה הקריב חלק מהתהילה האינדיבידואלית שלו. כל אחד מהם זכה בתארים.

Boston Big 3....... | Boston celtics, Nba trade rumors, Boston sports

הסלטיקס גרמו לזה להיראות קל – שלושה כוכבים עם סט יכולות שונה, וכל אחד מסוגל לזרוח מבלי לפגוע באחרים. גארנט היה מגן עילאי וסקורר מהפוסט שלא היה צריך הרבה נגיעות. פירס, המומחה לבידודים, שהיה מסוגל ליצור זריקות מכל מקום. אלן, הצלף מהטווח הרחוק שצריך מעט אור יום. אבל זה מעולם לא היה כזה קל.

בסיאטל, אלן היה המנוע של התקפת הסופרסוניקס, והריץ פיק-נ-רולים גבוהים לפי מנגינת ליבו. הוא לקח 21 זריקות בממוצע ורשם 26.4 נקודות למשחק בעונתו האחרונה שם, שני מספרי קריירה. אבל בבוסטון, ההתקפה בדרך כלל עברה דרך פירס וראז'ון רונדו בכנף, או דרך גארנט בפוסט, בזמן שאלן היה מתגנב על חסימות, מקווה לקבל מבטים חופשיים.

אלן לקח רק 13.5 זריקות בממוצע למשחק בעונתו הראשונה בבוסטון. הוא הגיע ל-20 ניסיונות רק שלוש פעמים. הי לו 16 משחקים עם 10 זריקות או פחות – "אז הייתי צריך ללמוד להיות אפילו יותר יעיל", הוא אומר.

לפעמים, אלן בקושי נגע בכדור ברבע הרביעי – עד לזמן ההכרעה. כאשר הסלטיקס היו צריכים את זריקות העונשין המדויקות שלו.

"זה היה מאוד מעצבן, בגלל שעכשיו אין לי שום קצב", אלן אומר. "זה הרגיז אותי בגלל שהייתי ככה, 'אתם רוצים ממני לנצח משחקים, או שאעזור לנצח במשחק, אבל אתם לא שמים אותי במצבים לעשות זאת'".

אבל הוא הסתגל. וכך גם פירס, שלקח רק 13.7 זריקות למשחק ב-2007-08, ירידה מ-18.1 בעונה הקודמת. גארנט רשם ממוצע של 13.9 זריקות באותה השנה, ירידה מ-17.6 בעונתו האחרונה במינסוטה.

הסיפור של הסלטיקס מאלף, אבל לא כמדריך הוראה. כל כוכב בנוי באופן שונה. והארדן כבר זמן רב מראה גאווה בסלילת הדרך שלו.

Image may contain: 1 person, playing a sport, basketball court and shoes

בראיון בשנה שעברה, הארדן אמר כי הוא רוצה "מספר אליפויות", ולהיות בדיונים עם וויד ובראיינט, ולבנות מורשת מתמשכת. הוא התעקש שהוא יעשה כך ביוסטון, שאין לו שום עניין בהצטרפות לקבוצת על במקום אחר.

ארבע עשרה חודשים מאוחר יותר, הארדן ביקש מהרוקטס שיעבירו אותו בטרייד, כאשר הוא מעדיף קבוצה עם מספר כוכבים. הדברים משתנים במהרה ב-NBA. אולי עדיין לא מאוחר מדי עבור ג'יימס להתפתח על המגרש, בנוסף לכל.

"האם הוא יהיה מוכן להצטרף לקבוצה חדשה של אנשים ויהיה לו ביטחון כי הם יכולים לסחוב אותו בדיוק כפי שהוא מסוגל לסחוב אותם?" אלן אומר. "כולם מוותרים על משהו שהם לא מוכנים לוותר עליו".

בהקשר נוסף, אולי הארדן ישחק יותר כמו קארי, מלהטט בין מחזיק הכדור העיקרי לצלף בתנועה, נע דרך חסימות בהתקפה זורמת. אולי הוא יגלח מספר אחוזים מאחז השימוש שלו. אולי הוא יפסיק לרדוף אחרי תארי מלכות הסלים.

"אני מאמין כי הוא מסוגל לעשות כך", אלן אומר. "אתה צריך לשאול את עצמך: מה אתה באמת רוצה?"

היכן הארדן ינחת? זה תלוי בתמהיל בלתי אפשרי של כוחות השוק, מינוף, סבלנות וטקטיקות משא ומתן. האם האליפות תגיעה בעקבותיו? החלק הזה תלוי בהארדן.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. מצויין סמיילי. הכוכבים הגדולים הם אלו שמנצחים בדרך שלהם, זה הכי שווה ככה. להארדן עד כה למעט אוק לא יצא לשחק עם מספרי 2 חזקים. עכשיו בנטס לדעתי הוא ודוראנט יהיו מספרי 1 ויעשו את מה שצריך בפלייאוף. שיהיה להם בהצלחה

כתיבת תגובה

סגירת תפריט