הוא עשה כל שהוא יכול / קני מור  / תרגום: אבי טרכטמן (פרוייקט תרגומים מס' 14)

הוא עשה כל שהוא יכול / קני מור / תרגום: אבי טרכטמן (פרוייקט תרגומים מס' 14)

*********************

Kenneth Clark Moore (born December 1, 1943) is an American athlete and journalist. At the University of Oregon, Moore was one of Bill Bowerman's finest distance runners. Moore a two time Olympian ran both the 1968 Mexico City and 1972 Munich Olympic marathon, finishing fourth in 1972.[2][4]

Moore won the largest footrace in the world, the San Francisco Bay to Breakers, six times in a row—the all-time leader in victories in the race.[5] He also won the national titles in cross-country running in 1967 and in the marathon in 1971.[2]

After his track career, Moore became a journalist and screenwriter. He had a twenty-five-year career covering athletics for Sports Illustrated. At the end of his career at Sports Illustrated, Moore took up the plight of former competitor Mamo Wolde, who was falsely imprisoned in Ethiopia. In his story, Moore championed Wolde's release from prison, a release that came months before Wolde's death.

Moore was also one of the athletes who pushed for the Amateur Sports Act of 1978. He also helped to write the screenplay for the 1998 biopic Without Limits, a film about former Oregon Ducks standout Steve Prefontaine.[6] Moore also had an acting role (as a water polo player) in the 1982 Robert Towne film Personal Best, starring Mariel HemingwayScott Glenn, and Patrice Donnelly.[7]

Kenny Moore lives in Eugene, Oregon, and Hawaii. He has recently published a book about his former coach titled Bowerman and the Men of Oregon.[8] He is also the author of Best Efforts: World Class Runners and Races (Doubleday 1982)

****************

אנחנו ידענו שארתור אש חולה, אז מדוע המוות שלו מדלקת ריאות בשבת האחרונה פגעה בנו כל כך. ההודעה על מותו של אש השקיטה אפילו את הקהל הרועש במדיסון סקוור גרדן שחגג את הקרב בין רידיק בו למייקל דוקס מבלי שוב.

יתכן והסיבה לכך היא בגלל שלמרות האיידס והתקפי הלב מהם אש סבל, נדמה היה שהוא לא חולה כלל. הוא החביא הכל היטב. כאשר העדינות הטבעית שלו מחביאה היטב את הסכנה.

נדמה שהמחלה של אש גרמה לנו להרהר. 49 שנות הישגיו בטניס, הפילנתרופיה שלו והישגיו בתחום זכויות האזרח גרמו למגזין הזה להכתיר אותו בתור ספורטאי השנה לשנת 1992. ובזמן שכולנו הרהרנו בעוצמה של הישגיו של האיש, בעצם מדדנו את האובדן שלנו וניסינו להבין את גודל הכאב. אש, בר מזל שכמותו הוא ספורטאי השנה הראשון של המגזין (Sports Illustrated) שעוזב את העולם הנפלא שלנו, זכויותיו בחיים עתה באים לידי המחשה דווקא כשהוא חסר.

Image result for arthur ashe tennis

הוא נח לו כעת בריצ׳מונד, בירת וירג׳יניה. אותה ריצ׳מונד בה אביו לימד אותו לעזור לאחרים, ואותה וירג׳יניה בה מאמנו, ד״ר רוברט ג׳ונסון לימד אותו להיות כה מנומס ורגוע. אש מן הסתם היה מבקש מאיתנו לשים דברים בפרופורציה.

בנובמבר האחרון, הוא טען באופן משעשע שחייו כה נפלאים, שהוא הצליח לתמוך כה רבות באשתו ג׳יין ובביתו קמרה ושהוא סיפק להם כיוון ודרך בחיים, ויצר תשתית אמיתית של הצלחה עבורן, כך שאם הוא יילך לעולמו באופן בלתי צפוי, הכל יהיה בסדר. הוא אמנם לא ניסה להתעלם מהבור שמותו ישאיר אצל רבים, אך הוא ניסה להיות פרקטי בכך שהוא ידע שהוא עשה את כל שהוא יכול בשביל להשאיר את העולם ואת מי שחשוב לו, בשלווה ובאושר.

יתכן וסוג האיש שהוא היה, נפש עצמאית, חפה מהאללה כלשהי, לעולם לא יכול היה להבין כמה הוא היה חשוב לכל כך הרבה אנשים, לבבות, דעות ומצפונים. יתכן והוא לעולם לא יכול היה להבין מה היתה המשמעות שלו עבורנו. כעת, נדמה שזה הזמן לספר לו.

לאש תמיד היתה אש בחבטותיו והוא מעולם לא התייאש. כל מכה אותה הוא שיחק שוחקה כאילו היתה עניין של חיים או מוות עבורו בזמן המכה, ומיד אחר כך נעשתה חסרת חשיבות, מפלסת את דרכה לחבטה הבאה. היה זה בזבוז זמן, הרס עצמי להתעצבן על משהו שהוא או השופט עשה, למרות שזה אנושי כל כך. קור הרוח הזה שלו היה כל כך לזרה ליריביו, עד כי היה זה סוג של נשק טקטי נגדם, גם אם לא במודע.

במיטבו, אש היה פרדוקס מופלא. כאשר משווים את הרוגע וקור הרוח שלו ליריביו זורקי המחבטים ווהמקללים (קונורס, מקנרו. א.ט), נדמה שהרוגע הפנימי שלו נובע מאדישות, כאילו שלא אכפת לו. אך בעצם, זה היה הפוקוס האמיתי שלו, לא לחשוב על טעויות אלא להמשיך ולהצליח.

הגישה הזאת תמיד הכווינה את חייו. הוא תמיד ציין את המחסור בגביעים בביתו, שם כמעט לא היה זכר להישגים שלו באליפות ארה״ב הפתוחה 1968, ובוימבלדון 1975. אש הפטיר בנובמבר כי ״אני רוצה להסתכל קדימה, וגביעים גורמים לך לחשוב על העבר… אני לא רוצה שבתי תחשוב שאביה היה ספורטאי״.

תמיד, כאשר אש התייחס לעוולות כמו האפרטהייד, האיידס והפתולוגיה של העיר האמריקאית, הוא היה אדם מאד סביר, מאד לוגי, וכזה שההיגיון כיוון אותו הרבה יותר מאשר את רוב האנשים האחרים איתם הוא עבד בחייו. באנומליה הזאת היה עיקר כוחו, בתור אדם שנדמה היה שייך יותר לזמנים פשוטים יותר, מוסריים יותר. זמני עבר.

במונחים ספורטיביים, אש הזכיר את ג׳ו דימאג׳יו שאך בקושי טפח בכובעו כדי להביע את הערכתו לקהל לאחר הום-ראן, או את ג׳ים בראון שתמיד נתן בעדינות את הכדור לשופט באנד-זון לאחר שהוא משאיר שורה של תאקלים בדרכו לטאץ׳ דאון כעדות להצלחתו. אש הגיע מזמנים פשוטים בהם בשורש נפשו של הספורטאי היה משחק הוגן. הוא האמין כי הוא ורק הוא שולט בהתנהגותו, ולכן הוא ורק הוא אחראי לדמותו.

בכך, אש שיחק משחק שהיה שונה ב-180 מעלות מהדרך בה הוא חי. הוא שיחק סרב אנד וולי, מתקיף ללא הרף, משחק שבנוי על אינסטינקטים מהירים ועל התקפה הורגת. אולם רק שניה לאחר המשחק, כאשר הוא כבר מחוץ למגרש, הוא תמיד היה כל כך מאוזן, ותגובותיו היו תמיד כל כך מתחשבות והגיוניות.

אדישות תבונית היא תכונה נדירה ביותר, וזה כמעט בלתי אנושי ובלתי מושג, כאשר זאת היא התכונה המאפיינת של ספורטאי אלוף.

 שליטת הברזל הזאת של אש בעצביו, הותנתה כבר בתור ילד והתחזקה על ידי אביו ומאמנו, מכיוון שהוא היה פורץ דרך. כוכב הטניס השחור הגדול הראשון של ארה״ב (וגם הזכר האחרון, עם כל הכבוד לטיפואו, בלייק ומלאווי וושינגטון. א.ט). ג׳ונסון לימד אותו בגיל 11 להבין ולקבל את העובדה ששופטי קו יהיו נגדו, והדריך אותו להכות בכדור גם אם זה עבר את הקו באינץ׳ או שניים.

Image result for arthur ashe tennis

לאחר שכתבנו את הפרופיל של ארתור אש כספורטאי השנה במגזין, נתקבלה במערכת תגובה מאת קורא בשם ג׳ורג׳ מילר מסבאנה ג׳ורג׳יה, שבה הוא אמר ״בשנות השישים המאוחרות, אש שיחק בטורניר הדשא את במועדון הקריקט ליד פילדלפיה. באותו זמן צופים הורשו להיות ממש בקווי המגרש במשחקי הסיבוב הראשון. אני נעמדתי ליד הרשת ויכולתי לשפוט כל חבטה. לא היה ספק בכך שיריבו של אש מרמה ללא הרף, אך מעולם לא ראיתי שיפוט כה חד צדדי. למעשה, התעצבנתי כל כך על השיפוט שכמעט והרמתי את קולי. לאחר החלטת שיפוט נוראית אחת, הרמתי את עיניי והסתכלתי על אש אך הוא רק קרץ בעיניו אליי. לעולם לא שכחתי את המקרה הזה״.

ציוניו ב UCLA אמנם היו טובים אך קשה לומר עליו שהוא היה שקדן במיוחד, כפי שהוא היה פשוט לומד היטב למבחנים. רק מאוחר יותר בחייו, כאשר הוא התחיל בנסיעותיו, הוא החל לקרוא באדיקות, דיבר ללא הרף והפך להיות אינטלקטואל וכוכב. ספרו בעל שלושת הכרכים ״הדרך הקשה לתהילה״ (1988) הוא היצירה המשמעותית ביותר בתיאור ההיסטוריה הספורטיבית השחורה. הצלחת הפרופיל אותו כתבתי על אש בתור ספורטאי השנה הובטחה, כאשר אש גילה שלמדתי פילוסופיה וכי זיהיתי מספר רפרנסים ספרותיים אזוטריים כמו גם שמות של תיאולוגיים כאלה ואחרים אשר היוו חלק מההוויה התודעתית שלו.

אש היה סופר של ממש, כזה שנהנה להתעמק בנושאים ולחפור בדרכים שונות לדון בסוגיות מהותיות. לאחר הרעיונות שלנו, הוא שאל כמה זמן ייקח לי ליצור טיוטה לסיפור. באותם זמנים, הוא התקשר בשעות לא שעות, כאשר פעם אחת זה קרה כאשר בתור כותב אחד המנסה לעזור לכותב אחר, כאשר הוא רדף אחר מטוס במיניאפוליס. ״אני לא יודע מה אתה מתכוון להדגיש בכתבה״ הוא אמר, ״אך בדיוק נזכרתי בשאלתך לגבי היחס בין השקעה בעבודה לבין הערך והפרסים אותה השקעה מניבה״. אף כותב אחר מכולם, לא עשה דבר דומה עימי.

בנושאים רבים, כמו זה של סבלם של התמימים (אם נדבר על נושא אקטואלי), לא היתה לו דעה דוגמטית. ״ישנן עשרות פרשנויות אך אין תשובה אחת חד משמעית. זהו משהו שעליו עלינו ליתן דין וחשבון עם יוצרנו״

במחברתי, אני מוצא במפתיע פסקה בה לא השתמשתי כשכתבתי את כתבת הפרופיל על אש, אולי בגלל שהיא מעט הרואית מדי: ״היתה זאת המודעות שלו, שנותרה איתנו. כאשר הוא בא לבחון עם מבטו הפתוח, הממושקף והפסאודו רגוע שלו טענה או אירוע הוא עשה זאת תחת אור הפנס. אך היה זה אור שהועם על ידי כל האספקטים של המודעות של אש. היכולת של מכור למידע להבין את המורכבות בעולם, לפרק אותה לגורמיה, להתמודד עם הרע שבה, לתקן אותה ולהבין את הדרך הלאה״.

אש מעולם לא טען שהוא עליון מוסרית. למעשה, הוא אפילו לא אמר שהוא מנהל אורח חיים מוסרי מושלם. הוא בחר את בחירותיו בפינצטה כשהוא משאיר לאחרים מאבקים משלהם. פעם שאלתי אותו האם העובדה שחברות הטבק מממנות טורנירי טניס מפריעים לו, והאם הוא יודע כמה אנשים מתים בגלל יתרונות השיווק הזה. הוא ענה, שבהחלט, 300,000 איש, אך המשיך ואמר ״תשמע, אני יודע שזו חתיכת בעיה, אין לי איך תשובה ואני לא יכול להצדיק את עצמי״ היה זה נושא לא פשוט עבור בחור מוירג׳יניה שאבותיו העבדים קטפו טבק ושעברו היה שזור עם זה של תעשיית הטבק.

אבל יתכן וזה היה אמור להיות מאבקו הבא. באופן אישי, התכוונתי לשאול אותו על כך בעתיד, מכיוון שבפעם האחרונה שדיברנו הוא אמר לי לשמור על קשר.

דעתו המלומדת של אש היתה כי תהיה פריצת דרך לטיפול באיידס בתוך שנתיים, והיה ברור לו שהוא יהיה שם כשזה יקרה. אני זוכר אותו מחכה לדבר עם כמה בכירים תוך כדי שהוא טורף סלט פירות, קורץ ואומר לי ״אתה זה עם התיאבון של חולה איידס״

הוא היה נונשלנטי וקר רוח עד הסוף. בתחילת ינואר האחרון הוא הלך לבית חולים בניו יורק למשך שבועיים בגלל דלקת ריאות, ממנה הוא החלים ועבר לנוח בבית. הוא נראה בציבור בפעם האחרונה בשני לפברואר, אך מיד למחרת קיבל חום. דלקת הריאות שהוא קיבל הפעם נתקלה באפס התנגדות הודות לאיידס והחמירה במשך 48 השעות הבאות.

ביומו האחרון, הוא איבד את קולו בגלל שנאלץ להסתייע במשאף, אך אש המשיך לכתוב פתקים לרופאיו, לאשתו ג׳ין, לעורך דינו (וחברו במשך 25 שנה) דונלד דל. 

הוא נפטר בשלווה בשעה 3:13 אחה״צ,  בשישי לפברואר, כשהוא עדיין נושא רשימה ארוכה של שאלות, יתומות מתשובה.

ג׳יין אשתו דייקה בתיאורה: ״הוא נלחם באומץ, בדיוק כפי שהוא עשה כשהוא שיחק טניס״.

בגופתו התבצע ניתוח לאחר המוות, מכיוון שד״ר הנרי מורי אמר ש – ״זה מה שארתור אש היה רוצה שיקרה…  למעשה, אני מצפה לשמוע אותו מצלצל ושואל מה היו תוצאות הניתוח״.

חברו, דונלד דל נזכר בשנת 1968, אז הם שהו במרתף ביתו של אנדי יאנג באטלנטה, ודנו בתנועת השחורים באותה תקופה. בחור צעיר אמר לאש כי הוא צריך להיות יותר בוטה, יותר אגרסיבי, אך אש ענה לו ״ג׳סי, אני פשוט לא יהיר, ואני לעולם לא אהיה יהיר. אני אעשה זאת בדרכי״.

Image result for Arthur Ashe Family

אני מוצא את עצמי שוב מהרהר בצילום אותו ג׳ין בחרה עבור כתבת הפרופיל על ספורטאי השנה.  אש עומד לו על דשא גזום בקפידה כשהוא עוזר לבתו קמרה לחבוט במקל גולף, יתכן והיה זה IRON-9 בכדור גולף בצבע כתום בהיר. הכדור נח לו בין שני סימני קרקע מאחוריו ולימינו, שאותם השאירו מכות קודמות בכדורי גולף, וסימן שלישי דומה, נמצא במרחק חצי מטר נוסף מהכדור. נדמה שהחורים האלו האירו באופן קומי את מהותו של ארתור אש. הבת, קמרה, קרעה את הקרקע שלוש פעמים בעוד אש, בשלווה עומד מעליה כשהוא יודע שכל החטאה שכזו הכרחית עבור עקומת הלמידה של בתו. בכך הצופה נעשה הילד בעצמו כשהוא מרגיש את השלווה הסטואית ואת הברכה השרויה באהבה ובהדרכה של אש.

Image result for arthur ashe sick

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. אמנם תרגמתי את זה, אבל בעיניי מדובר בכתבה לא טובה במיוחד למען האמת. די חד מימדית, ולמרות שהיא קצרה, היא חוזרת שוב ושוב על אותה נקודה קצרה אף יותר. חוץ מזה, היא חוטאת בהאדרה די חד מימדית של האיש, וקשה לי לומר שאני מכיר את אש טוב בהרבה משהכרתי אותו לפני שתרגמתי את הכתבה.

  2. הפאשלה היא שלי. היה לי סיפור נפלא על ארתור אש, וזה היה ניספח רק לכמה תמונות וכו', ושלחתי את הניספח בטעות. אבי הזהיר אותי אבל כבר לא היה לי את האוארגינלי שהיה לי קשה מאד להשיג כי הוא היה בניו-0יורקר וכבר בתשדלום, הרשמה, ומה לא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט