14 דברים שלמדתי בשנה הראשונה – טיילר הירו / תרגום Smiley

14 דברים שלמדתי בשנה הראשונה – טיילר הירו / תרגום Smiley

14 דברים שלמדתי בשנה הראשונה

טיילר הירו / מיאמי היט
דצמבר 8, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/posts/tyler-herro-miami-heat-basketball-nba 

(1) זה בסדר להיות נפעם לזמן מה. אתם מבינים למה אני מתכוון? כאילו אני חושב שהאינסטינקט שלכם כטירונים הוא להתנהג בצורה רגועה, להתנהג כאילו זה לא מרשים אתכם. אבל אחד הדברים הגדולים שהבנתי שזה בסדר פשוט….. לקחת דקה. פשוט לקחת צעד לאחור ופחות או יותר להעריך את הסיטואציה שאתם נמצאים בה.

כאילו, זה בסדר אם המחשבה הראשונה שרצה בראש שלכם לאחר שנבחרתם בדראפט היא פשוט, לעזאזל – נבחרתי בדראפט. זה בסדר שאתם עומדים שם עבור משחק ליגת הקיץ הראשון שלכם וסמלי ה-NBA על הפרקט מעבירים בכם צמרמורת.

להרגיש את ההתרגשות הזו, אני לא חושב שזה גורם לכם להיראות כאילו אתם מאוימים או משהו. עבורי זה יותר כמו: זה סימן שאתם מבינים את זה. אתם מבינים את הרגע שאתם נמצאים בו.

אתם מבינים שהרגע הוא אמיתי.

(2) בסדר אבל אל תתרגשו יותר מדי. אני זוכר שערב אחד במהלך ליגת הקיץ, לאחר אחד המשחקים שלנו, וחבורה שלנו עומדת לצאת לארוחת ערב באיזשהו מקום. והם ככה, "היי, טיי, אתה רוצה לבוא??" ואתם חייבים להבין – אני רק בן 19 באותו הזמן. רק עברו מספר חודשים מאז שהייתי תחת אותם חוקים שיש במכללות. הכללים האלו ששולטים.

אז שאלתי מספר חברה מי הולך ללכת, בגלל שהיה טיפה מאוחר, ואני ככה, "האם – האם מותר לנו לעזוב את המלון?"

והם פשוט התחילו להיקרע מצחוק.

כזה סוג של רוקי אני.

"אחי….. אתה ב-NBA. אתה יודע את זה, נכון? כן אנחנו יכולים לעזוב את המלון".

(3) הציפיות הן רחוב דו-סטרי. אנשים תמיד מדברים על כמה אני נראה בטוח בעצמי על הפרקט (כנראה בגלל שאני נראה בטוח על הפרקט). אבל הביטחון שלי הוא לא באמת מה שמניע אותי. כאילו, מה שבאמת גרם לי להעלות את הרמה בעונה האחרונה – זה לא כמה טוב ידעתי שאני.

זה קשור לכמה טוב מצפים ממני להיות.

זאת הסיבה שבגללה אני חושב שחוויתי חלק מההצלחה בעונה האחרונה. בגלל שמצד אחד הייתי נועז מספיק להפוך את עצמי לאול סטאר. ואז מצד שני, יש לכם את פט, במסיבת העיתונאים שם הם הציגו אותי כבחירת הדראפט שלהם – מודיעים לתקשורת שאני עומד להפוך לאול סטאר.

בחיי, אני אוהב את זה. אני אוהב להיות בנקודה בה שלא רק אני מצפה מעצמי לגדולה שלי – בנוסף אני גם חלק מארגון שמצפה לגדולה הזו ממני.

או שפוט תחשבו על זה בצורה הבאה: האם אתם רוצים להיות הבחור שאכזב את פט ריילי??

(4) ג'ימי באטלר הוא ווינר. אני מנחש שלא רק אני למדתי את זה בעונה האחרונה. כל העולם למד את זה. אבל זה טירוף בעיני שלקח לאנשים כל כך הרבה זמן.

ג'ימי הוא מספר 1 במי שעובד הכי קשה שאי פעם הייתי בסביבתו – אני מתכוון, 1#. נקודה. זה אמיתי.

הבחור מזיע דליים כדי להשיג את המטרות שלו. ואני חושב שהדרך הכי מנומסת לשים את המחשבה הבאה היא בצורה הזו: בעיקרון, או שאתם מוכנים להשוות את רמת הזיעה, טיפה אחר טיפה – או שתעופו מהדרך. ותרבות ההיט היא התאמה מושלמת עבור ג'ימי, בגלל שעכשיו הוא מוביל סגל שלם של חברה שמסרבים שמישהו יגבר עליהם בעבודה הקשה. עכשיו הוא נמצא בסיטואציה שבה זה ככה….. האם אנחנו הולכים להפסיד משחק פה ושם? כן, אולי. אבל תצטרכו להרוג אותנו קודם.

כל זה מתחיל עם ג'ימי.

(5) בואו נזכיר את הליג פאס. דבר אחד שאנשים שוכחים הוא שכבר הייתי באיזו הפסקה של דקה, מתמודד עם פציעה בקרסול, בזמן שהקורונה החלה להכות. ורק מלהיות תקוע בבית, לא לנסוע עם הקבוצה וכל זה….. בחיי, שנאתי להיות רחוק מהמשחק. אז התחלתי לצפות בליג פאס כדי לתקן את הכדורסל שלי.

וזה מצחיק, בגלל שהייתי מדליק את הטלוויזיה ובראש שלי אני חושב, כאילו, בסדר….. הגיע הזמן פשוט לקום בחזרה ולצפות באיזה משחק או שניים. תם מבינים, להירגע למשך כמה שעות, לראות מה קורה ברחבי הליגה. אבל זה פשוט לא הצורה שבה הייתי מתחבר. התחברתי כדי להתחרות – אפילו שאני על הספה במגף הליכה. אז הייתי מתחיל ככה "בשיטוט בליג פאס" או משהו כזה….. אבל מהר מאוד זה היה הופך למצב בו הייתי מתמקד בכמה שחקנים שרציתי ללמוד אותם.

למשל הייתי מתמקד בבוק, שאותו אני בעיקרון ניסיתי לחקות בגישה שלי לאחר מכן.

או לוקה, שאותו כבר ראיתי כאחד מהגארדים השלמים ביותר בעולם.

או הארדן, שאני חושב שהוא אולי הסקורר הטהור ביותר בעמדת הגארד אי פעם.

חברה כאלה.

ופשוט הייתי צופה בהם עושים את שלהם, והייתי לוקח לעצמי הערות.

ניסיתי לראות את זרם המשחק דרך נקודות המבט האחרות הללו.

(6) יש משהו בהקפות רכיבה באופניים. אני מניח שכולכם שמעתם הרבה על סצינת הדיג בבועה. כולכם שמעתם על בועת הגולף. בואו ניתן איזו קריאה לדייגים ולגולפאים. אבל אם לומר לכם את האמת? הדבר הטוב ביותר בבועה כולה….. זה היה לצאת לרכיבה על אופניים מסביב לריזורט. או שלפחות זאת הייתה החוויה שלי. מה שאהבתי לגבי זה שהיה מדובר בהקפה של 1.3 מייל – ככה שאתם והחברה מעולם לא הייתם משתעממים. אבל גם אף פעם לא הייתם גמורים מדי. אלו הם סימני ההיכר של פעילות רגועה.

הנה רשימת "שירי הרכיבה" שלי:

(6) המאמן ספו ידע. המאמן פשוט ידע, בחיי. הוא לא התרברב לגבי זה, לא היה יהיר לגבי זה. שום דבר נדוש, ללא נאומים מעוררי השראה. ללא הבטחות. אבל כאשר המאמן דיבר אלינו לפני משחק 1 בסדרה מול הפייסרס – יכולתם פשוט לדעת מהצורה שבה הוא התנהל. זה היה הרוגע הזה שיש למישהו, אתם מבינים מה אני אומר? שזה ככה….. אולי הם יודעים משהו שאתם לא.

המאמן פשוט משך את תשומת הלב של כולם, והצביע על הדרך שיש לנו כאן. הדגיש שאין אף קבוצה בקונפרנס שאנחנו לא מסוגלים להתמודד איתם היטב – אז מדוע שלא נוכל לבצע ריצה?

וככה זה היה.

לא היה שום דבר של התלהבות. שום דבר שאתם רואים בסרטים.

זה היה רק המאמן, אתם מבינים – נותן בנו מבט. ואז מביט על כל האחרים.

ואוהב את הסיכויים שלנו.

(7) ישנם חברה ותיקים….. ויש את יודוניס האסלם. כאילו, יש ותיקים – ויש ותיקים. אני מרגיש מבורך לגבי הנסיבות שהצלחתי להיות בהם בשנה שעברה, והתרבות הזו שזכיתי להיות חלק ממנה. אבל אני מבורך בדבר אחד. שיש את יודוניס האסלם כותיק המרכזי, העונה הראשונה שלכם בליגה?? בחיי…… זה דבר שונה לגמרי. זה כמו לזכות בלוטו. והעובדה שהוא חתם מחדש בפגרה הנוכחית, ועכשיו הוא חוזר לשנה נוספת? זה פחות או יותר כמו לזכות פעמיים בלוטו.

(9) ישנה סיבה פשוטה שבגללה ניצחנו את מילווקי. זה לא קשור לניצחון במשחק 1. אין קשר לניצחון במשחק 2. לא קשור לניצחון במשחק 3.

לא.

אם אתם רוצים לדעת מה הסיבה שבגלל ניצחנו אותם – זה היה בגלל ההפסד במשחק 4.

אולי זה נשמע מוזר, אבל עבורי זה הגיוני. זאת הצורה שבה אני חושב על זה. בגלל שאם אתם זוכרים את סיום משחק 4, זה היה שברון לב. יאניס היה בחוץ, הייתה לנו הזדמנות לסיים אותם, אבל הם קלעו כמה זריקות מטורפות – הכריחו הארכה, ואז ניצחו אותנו בסל.

ואני חושב שאני יכול לראות הרבה קבוצות שהפסד כמו זה יכול להיות ההתחלה של הסוף עבורן. אתם מבינים את סוג הסדרות שעליהן אני מדבר? שם האנדרדוג מקבל את ההזמדנות, אבל הם לא מנצלים אותה, ואז – באם. הכל מתהפך בשבריר שניה.

ומה שייחודי לגבי החבורה שלנו, בחיי, זה כמו…… זה לא רק שלא הגבנו בצורה הזו. הגבנו לחלוטין הפוך.

התעלינו במשחק 5, לאחר ההפסד במשחק 4. היינו מוכנים מוכנים. אני מתכוון – זה אולי ישמע כאילו אני מתבדח, אבל אני רציני לחלוטין: אם היו נותנים לנו, היינו משחקים משחק נוסף באותו הערב. רציני בהחלט. אם הם היו נותנים לנו, היינו משחקים משחק כפול. ועבורי, ממש שם, זה רק אומר לכם את מה שאתם צריכים לדעת לגבי החבורה שלנו.

כאילו, תחשבו על איזו קבוצה מפסידה בצורה כזו אכזרית במשחק כזה גדול….. והתגובה שלהם היא, "היי – בואו נריץ את זה מחדש". זה סימן מפחיד.

וככה היינו במהלך משחקי הפלייאוף האלו, סימן מפחיד.

(10) אני מתגעגע לשחק מול כל האוהדים. אין לי שום דבר נוסף להוסיף. אני פשוט מתגעגע לזה.

(11) אני גאה בכך שבטחו בי ללכת על ה-37. ככה אני מסתכל על משחק 4 מול בוסטון. כאילו, מה שמיוחד בזה עבורי – זה לא שזריקת הניתור שלי הייתה חמה. זה יותר הסיטואציה שהיינו בה.

גמר הקונפרנס, עם הובלה 1-2.

ככה שיש הבדל בין לעלות ליתרון 1-3 (מרחק ניצחון מגמר ה-NBA), או ללכת לשוויון 2-2 (כשיש להם את המומנטום).

זוהי נקודה עצומה.

והמשמעות של זה אדירה. כאילו, זה לא היה אני שקיבלתי אור ירוק באילו לילות כלשהם בפברואר לאחר שקלעתי כמה. זה היה המאמן, במהלך אחד המשחקים הכי גדולים של השנה, מראה את האמון בי.

אלו היו חברי קבוצתי, כאשר העונה שלנו על הכף, והם ככה – טיילר חם היום. בואו ניתן לו את הכדור.

(12) מסתבר שמספר ממים של טיילר הירו הופיעו במהלך הפלייאוף. זה נחמד. זה היה בסדר.

אני אוהב את זה:

תודה לכם עבור אמנות הממים.

(13) אם ה-NBA היה משחק וידאו, לברון הוא כמו הבוס האמיתי. זה כנראה הדרך שבה אני מסכם את סיום העונה שלנו, ככה אני מניח.

זה כמו – ברמה מסוימת, זה היה כישלון בוודאות. יש כאן תרבות שאנחנו חייבים את זה. המטרה שלנו היא לזכות באליפות. וסיימנו בידיים ריקות.

אבל בנוסף….. בחיי. זאת הייתה ריצה משוגעת. שיחקנו עם כל הלב. ניצחנו כמה קבוצות ממש טובות.

ואז פשוט היינו קצרים מדי מול הבוס הגדול.

(14) הדרך שבה חזרנו מאותו משחק 4 בו הפסדנו למילווקי – זה גם פחות או יותר הדרך שבה הגבנו כאשר הפסדנו בגמר. כאילו…. ההפסד היה קשה, ללא ספק. אבל אני לא חושב שמדובר בקבוצה שהולכת לבלות את הפגרה שלה במחשבה על זה.

למעשה, ההפך: אני חושב שזוהי חבורה שהולכת לבלות את הפגרה שלה כשכולם חדורי מוטיבציה לחלוטין.

זוהי קבוצה שהייתה משחקת שוב באותו הלילה מול הלייקרס במידה והיו מאפשרים לנו.

אז כאשר אני נשאל על ההפסד הזה, וכיצד זה פגע בנו, והאם אנחנו הולכים להיות מוכנים? זה כאילו – אין שום האם לגבי זה. אני יודע שאנחנו נגיע מוכנים.

אנחנו נהיה מוכנים בגלל שהיינו מוכנים.

אנחנו נהיה מוכנים בגלל בגלל שהשקענו את העבודה בזמן שחשבנו לעזאזל את אותו הדבר.

מישהו ניצח אותנו. יופי להם. זה נגמר עכשיו.

בואו נריץ את זה שוב.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. טיילר הירו הוא אחד השחקנים האהובים עלי ב NBA. בחור שקט, לא מתלהם עם קליעה פנטסטית. הוא נכס למיאמי היט ואני מאוד מקווה שישאר שם הרבה שנים.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט