איש המרתון: מאת מארק סינגר (תירגם משה לוין) – חלק שלישי

איש המרתון: מאת מארק סינגר (תירגם משה לוין) – חלק שלישי

ליטון סיים ב 1988 את בית הספר לרפואת שיניים באוניברסיטת מישיגן, לאחר מספר שנים של עבודה במרפאת שיניים בסגינו , מישיגן, הצטרף למרפאת השיניים בדוידדסון שהייתה בבעלות רופא שיניים ותיק, מרפאה שמספר שנים מאוחר יותר ,בעת שהרופא פרש לגמלאות , ליטון רכש לבעלותו המלאה. הרופא המבוגר הכיר לליטון את Amway, חברה לשיווק רב דרגתי (multi-level marketing). ליטון סיפר שההכנסות שלו מ Amway – ממכירות ישירות ו 30-40 מגויסים שלו – הגיעו בזמנים מסוימים לשש ספרות והיו גבוהות יותר מההכנסות שלו כרופא שיניים. עד היום, סיפר , אני מקבל הכנסות של מספר אלפי דולרים בחודש.

במשך כל שנות קיומה, חברת Amway הגנה על עצמה מהאשמות שהיא למעשה תרמית פירמידה. ב- 2010, החברה הסכימה לשלם 56 מיליון דולר בהסדר ישוב לתביעה ייצוגית שהאשימה את החברה ברמאות וסחטנות. כששאלתי את ליטון האם התאכזב מתוצאת התביעה, ענה: "לא, ידעתי שהרבה מאד אנשים נתנו לזה מוניטין גרוע."

בנם הראשון נולד ב -1995, אחריו בת ב- 1997. כשבנם הצעיר, מיכאל, נולד ב-2001 הוא מיד אובחן כחולה בסיסטיק פיברוזיס ונשאר בבית החולים במשך שבועות. "כשגדל, הוא ידע מה קורה איתו", סיפר ליטון, "אבל לא היה יכול להעריך את ההיקף של זה".    הוא חייב לקחת הרבה מאד גלולות בכל יום. הוא מוכן לקחת אותם בנוכחות של בני משפחתו בלבד ואף לא אדם מחוץ לה. הוא ניזון מצינור ויש הרבה עזרי נשימה שהוא משתמש בהם, מה שאינו מוכן לעשות אם יש מישהו שאינו מבני המשפחה בביית. הוא מנסה לא לבלוט בצורה נואשת.

כדי להתחמק משאלות הקשורות לביצועי הריצה שלו, ליטון מעלה כל מיני פורעניות שעבר. חלק מההשפלות שסבל לדבריו נראו כאילו נלקחו מהווי של בית ספר תיכון: הוצא לו אויר מהגלגלים במספר מקרים, נזרקו ביצים על הביית שלו ועל תיבת הדואר, המסרים של איומים וקללות הונחו בתיבת הדואר שלו. המשפחה הרגישה לא בטוחה.

הסיפורים האלו הזכירו לי שורה של הודעות שנשלחו אנונימית ל LetsRun. למשל: "חברה של אשתי עבדה במשרד של דר' ליטון ולאחרונה עזבה. היא סיפרה לאשתי על כל מה שקרה בעקבות הרמאות והסקנדל… בנוסף לקריסה של העסק, אשתו של דר' ליטון הובכה עד כדי כך שנגרמה מריבה שהביאה לפרידה שלהם. אחד מהילדים שלו נקלע למריבה בבית הספר בתגובה ללעג של ילדים אחרים על הרמאות, מה שהביא להשעייתו מבית הספר."

בפוסט אחר נכתב:

"מצוין – הבאנו אותו למצב שרצינו. חיים אישיים נהרסו – צ'ק, עסק נהרס – צ'ק, משפחה נהרסה – צ'ק, ילדים – צ'ק, תחשבו מה יקרה אם נמשיך ללחוץ עליו."

בפועל, ליטון ואשתו עדיין ביחד ומרפאת השיניים מצליחה.

שאלתי את ליטון: "מה קרה בחייך שגרם לך להיכנס למצב הזה?"

"האם אתה יכול להיות יותר ספציפי?"

"האמינות שלך מוטלת בספק רב, והעובדות בנושא מאד מטרידות"

"אני לא יודע על אלו עובדות אתה מדבר", ענה. "העובדות שאני שמעתי וראיתי, רובן אינן מדויקות."

בעוד ששירה של ליידי גאגא “Poker Face” נשמע ברקע, ליטון פרט: הוא מעולם לא עשה שום דבר רע בכוונה, מעולם לא עזב מסלול מרוץ וחזר בנקודה אחרת, מעולם לא קיבל כסף דרך אתר Worldrecordrun.com, ומעולם לא כתב אף הודעה באתר LetsRun. לא היה לא מושג מי האנשים האנונימיים שכתבו פוסטים להגנתו, ואין לו מושג מי כתב פוסט כאחות בית חולים הטוענת שלבנו של ליטון נותר זמן קצר לחיות. הזינוקים המאוחרים שלו היו לטענתו בסך הכול "גימיק שיווקי" עבור האתר שלו על מנת לפתות תורמים אפשריים אשר היו תורמים סכום עבור כל רץ שעקף במהלך המרוץ.

זה היה "חבר" שכתב את הפוסט תחת השם "ריצ'ארד רודריגז" – למרות העובדה שליטון השתמש בכינוי הזה במרוץ קודם. ביחס להחלפת הנעליים במהלך מרוץ דדווד: "במהלך החימום התרחקתי מקו הזינוק והשארתי שם את נעלי המרוץ, … כשחזרתי, הייתי עדיין עם האימונית שלי. לא יכולתי להגיע להיכן שהנעליים שלי היו, ואז לחזור להתחלת המסלול. אז פשוט התחלתי את המרוץ עם נעלי האימון, כשהגעתי לנעלי המרוץ, עצרתי והחלפתי נעליים."

במהלך כל השיחה שלנו, הטון של ליטון נשאר יציב ורגוע. הוא לא הזעיף פנים, לא צחק ולא עשה כל ניסיון להתחבב עלי. עבור מספר סיפורים שכמותו, הוא היה באופן מוזר שובה לב.

ליטון הודה שנפסל ממספר מרוצים, לטענתו אך ורק כתוצאה מהפרות ללא כוונה תחילה.  הוא הודה אך ורק בכך שהיה "לא זהיר, ולא מספיק שם לב."  בנוגע להאשמות ספציפיות – כמו למשל מרוץ השליחים בדטרויט בו הביא את עצמו באופן מגוחך למצב שהיה לפני הרכב המוביל –  הוא פשוט שינה את הנושא ולא ניסה לתת הסברים. באימייל לאחר מכן כתב שטעה בפניה, והוסיף, "מי יכול להיות מאותגר מנטלית עד כדי כך שיחשוב שתסריט דמיוני כזה יעבוד? האם התחקיר שלך גלה את האבסורדיות בכך שדבר כזה נעשה בכוונה תחילה? זאת אנקדוטה מצוינת שצריך לשחזר על מנת לצלם בקומדיה הוליוודית."

בדרך כלל, כשמראיינים מספר בדיות שכזה, מגיע רגע  שבו ניתן לדמות גלגלי השיניים במוח שלו נכנסים לפעולה. לליטון זה לקח זמן ארוך, אך בסופו של דבר סיפק את הסחורה, והתחיל להרחיב את המציאות האלטרנטיבית שלו תוך כדי שיחה. לפני כן, כאשר סקוט האברד ואנוכי שאלנו אותו על הזהות של "בריאן סמית" – אשר הלל את ההישגים של רופא השיניים שלו ב- “Michigan Runner” – ליטון טען שאינו יודע מיהו האיש. כשלחצתי עליו בנושא, עצר לרגע ואמר, "עכשיו אני זוכר יותר! אני חושב שהבחור הזה היה חייב לי כסף וחשב שלא ארדוף אחריו אם אחמיא לי."

ליטון סיפר לי כי הוא מחה מספר פעמים כנגד הפסילות שלו מכיוון שחש שהן לא מוצדקות. במיסולה 2010, המרוץ שהתחיל את כל מחול השדים סביבו, זה לא שהוא נפסל על ידי השופטים, אלא הוא פסל את עצמו בקו הסיום והודיע למנהל המרוץ שקצר את המסלול עקב פציעה ברגל.

"כך שאין לך שום עילה לפרס במרוץ מיסולה?" שאלתי.

"נכון", ענה. "או-קי, מה בקשר לזה?"

הצגתי לו עותקים של שני אימיילים. הראשון ממנו לג'ניפר סטראהן, מנהלת המרוץ, שנשלח שישה ימים אחרי המרוץ: "הי, מרוץ  נחמד ביותר, נהניתי ממנו מאד. האם מגיע לי איזשהו פרס שהחמצתי? הייתי חייב לתפוס טיסה מיד לאחר המרוץ. תודה, קיפ ליטון, קטגוריית גיל 45-49." המייל השני היה תשובתה של סטרוהאן, שכתבה , בין היתר: "בבדיקת הרישומים והתיעוד שלנו למנצחי מרוץ מיסולה 2010, הבחנו שאתה לא מופיע בצילומים לאורך המסלול… אני מצטערת שאני חייבת להסיר אותך מרשימת מסיימי המרוץ."

"כל זה אי הבנות," אמר ליטון.

"האימייל נשלח למנהלת מרוץ מיסולה – מה כאן אי ההבנה?"

"או-קי," אמר, כנראה שקיבלתי את זה מכתובת אימייל ש – כנראה לחצתי על הכתובת הלא נכונה. אני לא יודע. מכיוון שפסלתי את עצמי. אמרתי להם בסוף המרוץ שלא רצתי את כל המסלול."

"מדוע מי שפסל את עצמו ישאל על זכאות לפרס?"

"זה כנראה קשור למרוץ אחר."

"אבל זה שבוע לאחר מיסולה"

"היו מרוצים אחרים, קטנים יותר, שהשתתפתי בהם"

במייל מאוחר יותר, ליטון הסביר שיש עדים לבקשת הפסילה העצמית שלו – אך לרוע המזל – אף אחד מהם אינו בן משפחתו, והוא לא זכר מה היה שמו של השופט אשר יכול לאשר את סיפור בקשת הפסילה שלו.

ליטון לא הסיר את מעילו במהלך השיחה, מה שגרם לי לתחושה שבכל רגע הוא עשוי לקום ולברוח. בפועל ככל שהשיחה התארכה, אני הייתי זה שרצה לעוף משם. הסיפור של ליטון היה יכול להיות קצר ומעורר הערצה: רופא שיניים מה – mid western אשר, בשיא גיל העמידה הפך עצמו לרץ מרתון תחרותי. אבל הוא התעקש להמשיך ולא לעצור שם: להפוך את עצמו למין גיבור, "קיפ ליטון" הכול יכול. התרמית התחילה כפי הנראה עם כוונות אציליות: אב שרוצה להיות דמות להערצה וחיקוי של בנו הצעיר ואולי למשפחה כולה (חבריו של ליטון אמרו שהוא היה אב ובעל מסור ביותר.) אבל, כל תהילה שקיבל הייתה קצרת מועד. לא רק שהפך למושא של לעג ובוז בבלוגספרה, משפחתו ושכניו למדו שבית המשפט של הרשת מצא אותו אשם ברמאות. תרחיש שניתן היה להסביר כתעלול טיפשי, קיבל תפנית לכיוון משהו אפל יותר: סיפורו של אדם שבורח מעצמו.

אחת מהחשיפות המרשימות של בלשי LetsRun הייתה תמונה שצולמה בנקודת הביקורת בק"מ השלושים של מרתון בוסטון בשנת 2010. בתמונה רואים שישה רצים, עם גופיות ללא שרוולים, מספרי החזה גלויים, רצים בקצב של מתחת למרתון של 3 שעות: סביבות 4:10 לק"מ. בפינה השמאלית של התמונה רואים את ליטון הולך, או רץ באיטיות לאורך שולי הדרך, לובש חולצה שחורה ארוכת שרוולים, מכנסי ריצה ארוכים שחורים, כובע בייסבול ומשקפי שמש. מספר החזה אינו גלוי. זמן הריצה שלו היה  – 2:52:12.

בפגישה לא שוחחנו על התמונה. מספר שבועות לאחר מכן, צרפתי אותה לאימייל ובו כתבתי לו: "תפסתי אותך." אין רץ עילית בשנות ה-40 לחייו שיכול לרוץ מרתון של 2:52:12, קצב ממוצע של 4:04 דק לק"מ – במזג אויר חמים, לבוש בצורה כזאת. (לפני קו הסיום, החולצה ארוכת השרוולים ומכנסי האימון הארוכים הוחלפו לטי-שרט, מכנסי ריצה קצרים וכובע אחר.) על ידי הסתרת מספר החזה שלו, ליטון קווה שלא יצולם, או לפחות שלא יזוהה כמשתתף במרוץ. הצמדות לשולי הכביש אפשרה לו להיות קרוב מספיק לשטיח המדידה כך שהצ'יפ שלו ייקלט וירשם לו זמן ביניים בנקודת הביקורת של 30 הק"מ.

כתבתי לליטון: "בהתבסס על זמני המסלול שלך, ושיחות עם רצים אחרים ממישיגן שרצו איתך, לא נראה סביר שרצת מרתון בפחות מ 3 שעות, למעט מרתון ג'קסונויל ב -2006 בזמן של 2:58:08." הביצועים הכשרים הנוספים שלו, אני מניח, היו ג'קסונויל ב 2003 (3:19:57), ריצ'מונד ב 2004 (3:08:14), בוסטון ב 2004 (3:25:06) ו – 2005 (3:23:23) – כולם כשרים למהדרין.

האקדח המעשן שלי התברר, לטענתו של ליטון, שלא היה כזה בכלל. בתגובה ליטון הפנה אותי לתמונה שלו שהחמצתי: תמונה שלו בנקודת הביניים של ה 15 ק"מ. "מספר החזה מכוסה, אך אני באמצע המסלול," כתב בנימת ניצחון. "אם ניסיתי להתחמק מצילומים או לא להיות מוכר כמתחרה מדוע אני מצולם בן הרצים בנקודה הזאת?"

הצטברות ברשת של תמונות וקטעי וידאו של ליטון – הולך לקראת קו הזינוק לאחר שהמרוץ יצא לדרך, מספר החזה שלו מכוסה, או חוצה את קו הסיום בתלבושת שונה לחלוטין תעדו את הקצוות של תרמית מפורטת. לא מתועד היה מה קרה בינן. במשך שנה וחצי, המצליפים ב- LetsRun ניסו ללא הצלחה למצוא את הפרטים של השיטה של ליטון. באם נסע בין נקודות הביקורת היה חייב להיות לו משתף פעולה – אולי יותר מאחד. אבל איך הם התמודדו עם סגירת הרחובות שהרחיקה מכוניות ממסלול המרוץ? האם ליטון מצא שיטה לפצח את מערכת התזמון? על פי מומחים למדידת זמנים, זה בלתי אפשרי, ובוודאי לא לרופא שיניים שחסר השכלה הנדסית\מחשבית. בנוסף, באיזה קטגוריות פסיכולוגיות שליטון ניתן לשיוך אליהן, סביר להניח ש-"גאון מרושע" לא נמנה איתן.

הפרופיל של ליטון ב Athlinks הראה מספר תחרויות דואתלון – שילוב של רכיבת אופניים וריצה. כשאתר Worldrecordrun.com   היה עדיין קיים, היה לו עמוד שבו הוצג סה"כ השנתי של מספר המיילים שעבר בריצה וברכיבה (ברשותו של ליטון היו אופניי Felt איכותיות). כך ששילוב של אופניים ברמאות היה אפשרי. אך הוא מעולם לא נלכד בתמונה עם אופניים.

בסופו של דבר, סיפורו של ליטון התנקז לכך: במרתון בוסטון, המרתון הוותיק, היוקרתי והמנוהל מקצועית ביותר בארה"ב, ליטון עבר בכל נקודות הביקורת, החליף את הבגדים שלו תוך כדי, ורץ בפחות משלש שעות. ואף אחד חוץ מליטון לא יכול להגיד כיצד.

מרתון, לא משנה באיזה מסלול, נשאר כתמיד מאמץ בודד בו הרץ מתמודד עם עצמו. מה שדחף את קיפ ליטון היה קרב אחר לגמרי עם עצמו, קרב שכנראה גם הוא עצמו לא הצליח להבין. דבר אחד הוא כן תפס לחלוטין: כמו כל הקוסמים והנוכלים, הסתרת השיטה שבה האשליה עבדה ושמרה עליו: למרות ההשפלה, הוא נותר עם ידע שהיה רק שלו.  רק הוא יודע את האמת לאמיתה, וייאלץ לחיות אתה כל ימי חייו.

***סוף***

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 17 תגובות

  1. התרגום תענוג צרוף. החלק השלישי קצת אנטי קליימקס, האמת. אולי מבחינה עיתונאית חשוב החלק שבו מעמתים את מושא הסיפור עם העובדות, אבל מעבר לזה? קצת מאכזב. מבחינת הסיפור שני החלקים הקודמים היו יותר טובים. אבל מבחינת התרגום, הרמה נשארה גבוהה לאורך כולם 🙂 המון תודה משה, זה היה תענוג לקרוא.

  2. לא הבנתי, איך פותרים את התעלומה – איך קראתי שלושה פוסטים רצופים על ריצה?
    לך ולסינגר הפתרון, וגם ה"כל הכבוד".

  3. תודה למגיבים, מסכים עם ארז, השיא של הסיפור הוא הגילוי של המרתון המפוברק בויומינג. לזכותו של סינגר אציין שהחלוקה לפרקים לא קיימת במקור. בנוסף, אנחנו רגילים לclosure שבו הרשע ניתפס והסדר העולמי שב לכנו, מה שלא קורה כאן.
    מעבר לסיפור ההזוי, ומה שהבנתי אולי בקריאה שלישית זה שהסיפור מושך אותנו לציר שבין ליטון הרמאי לבין ליטון האב, שכמו בטראגדיה היוונית הקלאסית -רואה ומושפע עמוקות מהגורל הבלתי ניתן לשינוי של הבן שלו. האזכור היחסית לא משמעותי בעלילה, של Amway, שבו מסתבר שליטון כבר נהנה משמעותית מפירות של נוכלות ,ללא נקיפות מצפון נראות לעיין, מוסיף זוית ראיה אחרת לעלילה.

    1. יפה אמרת, וגם רואים שהתחברת לכותב כמו שצריך. יש פה באמת בעיה שלנו כשצריך להכריע בין אורך הקטעים לחוטי העלילה. דווקא במובן הזה החלוקה שבחרת היא נכונה וזיהית נכון את הcomponents, כאילו מערכה ראשונה, שניה שלישית. וגם מה שכתבת על ליטון מלמד שהצלחת להבין את מה שהכותב ניסה להעביר וזה בהחלט מקרין על התרגום המצויין.
      העניין שלי היה כבר, ולא שאני מתיימר להעביר ביקורת על כותבים בסדר גודל של סינגר (אבל זה לא מונע ממני…) יש צורך בסיפור עיתונאי להעביר את כל הscope, הwho, what, when, וכו׳ וזה כולל את הלמה (why) וזה כולל את הhow. ולכן יש פה את הצורך של סינגר להתחקות אחרי שני האלמנטים האלה, ולכשהוא לא מצליח, אז לשתף את הקורא בכך, להעביר לנו ״זה מה שאני יודע וזה מה שגיליתי״. וזה בסדר גמור. וגם צריך לזכור שבגלל אופי הכתבה יש חשיבות עליונה להביא את דבריו של ליטון בשם אומרם ובפירוט מחשש שליטון עוד יתבע את כתב העת. אני, כקורא מושכל יכול להבין את הדברים האלה, אבל אני כקורא שאומר ״entertain me״ לא רוצה את החלק הזה. וזה מה ששיתפתי. זה כמובן לא מוריד מהערך של הטקסט המקורי שבאמת אפשר ללמד בקורס עיתונאות לאיך מציגים נושא לעומק, מעניין ומכל צדדיו, ולבטח לא מוריד מההערכה שלי לעבודה שאתה, משה, עשית פה, שהעברת את הסיפור כאילו נכתב במגזין ישראלי היום.

  4. איזה רכב הבאתם כאן יא אללה.
    ד"ר משה לוין, הלא הוא משה"ל, פייסר הדוקטורטים האגדי והאיש הכי חכם בקהילת הרצים (ובין החכמים במועדון ארוחת הבוקר).
    דרישת שלום חמה יקירי.

    לסיפורי רמאויות המרתונים המצערים התווסף סיפורו העצוב של ד"ר פרנק מזה מלוס אנג'לס. מזה היה רופא ומאמן מוערך (כולל חניך שהשתתף במשחקים האולימפיים) שבשנת 2019 קבע את שיא העולם למרתון לגילאי 70+, 2:53:10.
    העוקבים החרוצים של לטסראן שראו השיפור הלא הגיוני בזמנים התחילו להעלות ראיות לכך שככל הנראה הוא לא רץ את המסלול כולו, במספר מרתונים. מזה ניהל מאבק עיקש ברשתות החברתיות וטען שמעלילים עליו, עד שפורסמה תמונה שלו רוכב על אופנים באמצע המרתון.
    בחודש יולי 2019 הוא התאבד.
    לך תבין את הסיפורים האלה ואת הנפש האבודה שנזקקת לתהילת שווא כזו. טרגי ממש.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט