איש המרתון: מאת מארק סינגר (תירגם משה לוין) – (1)

איש המרתון: מאת מארק סינגר (תירגם משה לוין) – (1)

איש המרתון: המטמורפוזה הלא סבירה של רופא השיניים ממישיגן

מאת מארק סינגר – התפרסם בניו יורקר – 30 ליולי 2010.

מארק סינגר (Mark Singer) הוא חבר קבוע בצוות הכותבים של הניו יורקר מ- 1974, פרסם מאות מאמרים ושישה ספרים.

תרגם: משה לוין, חובב כדורסל ומכור לריצה, בשנה האחרונה ברחובות טורונטו.

***************

ביולי 2010, קייל סטרוד, פרופסור לכימיה בן 46 מהלנה, מונטנה, רץ את מרתון מיסולה (Missoula). הוא השלים את 42.195 הק"מ של המרתון בזמן של שעתיים וארבעים ושבע דקות, תוצאה שזיכתה אותו במקום הרביעי  מ- 1322 הרצים שסיימו את המרוץ, ובמקום הראשון בקטגוריית הגיל של ותיקים (מתחרים מעל גיל 40). סטרוד הוא אחד מרצי המרתון המוכרים והמעוטרים ביותר במדינת מונטנה עם שיא אישי של שעתיים ושלושים ושתיים דקות. כאשר הוא עומד בקו הזינוק במדינתו הוא יודע לזהות את הרצים האחרים ברמתו ובפרט את הוותיקים שבינם.

המסלול של מרתון מיסולה שטוח ברובו, עובר דרך שטחי מרעה פתוחים, יערות, חוצה שני נהרות ובקילומטרים האחרונים מספק תצפית על השכונות הירוקות ומשופעות העצים של העיר. כבר בתחילת המרוץ, סטרוד פרץ קדימה לפני היריבים שהוא פוגש בד"כ במרוצים אלו ולא ראה אותם עד לאחר שחצה את קו הסיום. הרץ הוותיק השני שחצה את קו הסיום, מייק טלינג, מדילון, מונטנה, עשה זאת 4 דקות לאחר סטרוד. להפתעתם, בטקס חלוקת הפרסים התברר שמייק טלינג הגיע שלישי. רשמית הגיע במקום השני קיפ ליטון מקלארקסטון, מישיגן. ליטון, שניצב בעת הזינוק בחלק האחורי של קבוצת הרצים, החל את המרוץ (כלומר חצה את שטיח הזינוק) שתי דקות אחרי יריית הזינוק וכנראה הצליח לפצות על הזמן האבוד.

מתחילת שנות התשעים, הטכנולוגיה מאפשרת מדידת זמנים אוטומטית לרצים, המדידה מתבצעת באמצעות משדר ומקלט המותקנים בשטיח עליו עוברים הרצים בזמן המרוץ. הרץ נושא משיב אלקטרוני (צ'יפ) השרוך לנעליו או מוצמד למספר החזה, והמערכת מודדת ורושמת את הזמן בו עבר כל שטיח ושטיח. בנוסף לשטיח הזינוק והסיום ההכרחיים, מקובל לפרוש במרוצים, ובמיוחד במרתונים, שטיחים נוספים המודדים את זמני הביניים של הרץ, המכונים "ספליטים". במרתונים, ספליטים אופייניים הם כל 5 ק"מ.  בסוף הריצה נרשמות לרץ שתי תוצאות: "זמן זינוק" הנמדד החל מיריית אקדח הזינוק ו-"זמן הצ'יפ" הנמדד החל מהרגע שהרץ עבר את שטיח הזינוק. בארה"ב, ה – (USTAF (USA Track and Field הארגון רגולטורי של תחרויות הריצה, קובע כי הזמן הרלוונטי לקביעת תוצאות תחרויות הוא זמן יריית הזינוק ולא זמן הצ'יפ. עם זאת, מסיבות פרקטיות, הכלל הזה מוחל אך ורק על הקבוצה הקטנה של רצי העלית (שזוכה בין היתר למקצה זינוק משלה). במרבית המרוצים, כולל זה של מיסולה, בהם ההפרש בין הזמנים עשוי להגיע לכדי מספר דקות, עקב משך הזמן שלוקח לאלפי אנשים להגיע לשטיח הזינוק, מקובל להתחשב בזמן הצ'יפ כזמן הקובע את תוצאת התחרות.

סטרוד לא לימד בקיץ 2010 והיה לו את הפנאי לבחון בקפדנות את תוצאות המרוץ. מכיוון שליטון הגיע מחוץ למונטנה הוא היה מחוץ לרדאר של סטרוד, ובנוסף, ליטון לא נשאר אחרי התחרות על מנת לקבל את הפרס. בתשובה לפניה שלו, טלינג אמר שלא הבחין בליטון חולף על פניו בישורת האחרונה ואין לו זיכרון של ליטון עוקף אותו בשלבים מוקדמים של המרוץ.

תחרויות המרתון מספקות כמות נאה של מידע שמאפשרות ניתוח קל וזמין של תוצאותיו. מספר ימים לאחר המרוץ, סטרוד גלש באתר המספק צילומים של הרצים לאורך מסלול התחרות. רוב הרצים הופיעו במספר צילומים, כאשר כל אחד מהצילומים מתויג בזמן שבו נלקח עד לרמת השנייה. סטרוד הבחין בתופעה מוזרה: למרות שלליטון נמדד זמן בנקודת חצי המרתון, ונלקחו ארבע תמונות שלו ליד קו הסיום, סטרוד לא הצליח למקם אותו בכל נקודה לאורך 42 הק"מ של המרתון.

בצילומים של מרתון מיסולה, ליטון הרכיב משקפי שמש וכובע בייסבול שחור, כך שסטרוד קיבל רק רושם כללי של מראהו: לבן, מגולח, בגובה של 1.75-1.80, מבנה גוף אתלטי אך לא צנום וגמיש כגוף קלאסי של רץ מרתון. מאתר אתלינק (Athlink), בסיס נתונים מקוון פופולרי לתוצאות מרוצים, ניתן היה ללמוד כי ליטון רץ את המרוץ הראשון שלו בשנת 2000, בגיל 40. זה היה מרוץ של 5 ק"מ, בעיירה פלינט, כחצי שעה נסיעה מביתו. הקצב הממוצע שלו בריצה היה 4:40, קצב טוב לרץ מתחיל. שנה מאוחר יותר רץ את אותו מסלול ושיפר את הקצב ל 4:15 ושנה לאחר מכן גילח 10שניות נוספות וסיים את המרוץ בקצב מכובד של 4:05 לק"מ. בשנת 2003 סיים 11 מרוצים, כולל את המרתון הראשון שלו בג'קסונויל פלורידה.

בעשור שבין 2000 ל- 2010, ליטון השתתף ביותר ממאה מרוצים, כולל 25 מרתונים. התוצאה שלו במרתון ג'קסונויל, 3:19:57, אפשרה לו לעמוד בדרישות הסף של הרשמה למרתון בוסטון היוקרתי אותו סיים בתוצאה של 3:25:06. קצב של 4:52 דקות לק"מ. הוא חזר למרתון ג'קסונויל בשנת 2006, שם לראשונה ירד משלוש שעות לריצת מרתון, מחסום אותו שבר פעם נוספת, במרתון בוסטון, ארבעה חודשים מאוחר יותר.

לגבר או אישה בכל גיל, תוצאה של פחות משלוש שעות בריצת מרתון נחשבת מצוינת ואות של כבוד לרץ. היא מחייבת שילוב בלתי מתפשר של כשרון טבעי ואימונים אינטנסיביים (אופיינית, 6% מהרצים של מרתון בוסטון מסיימים בתוצאה שכזאת. במרתון תל אביב 2019, 32 מתוך כ-2300 רצים, פחות מ-1.5%, ירדו משלוש שעות). בשנה שלפני מרתון מיסולה, ליטון רץ בממוצע מרתון בחודש, כשבכולם סיים בפחות משלוש שעות. הוא רץ בניו מקסיקו, איידהו, ניו המפשייר, אריזונה, פלורידה, וירג'יניה, מיסורי, מסצ'וסטס, רוד איילנד, דלוור, ורמונט ודקוטה הדרומית. בשמונה פעמים סיים ראשון בקבוצת הגיל שלו, ובמרתון מערב ויומינג, שבוע לפני מיסולה, הוא סיים ראשון במרוץ.

סטרוד סרק במשך מספר ימים  את כל אתרי המרתונים בהם השתתף ליטון. לא כולם היו מתועדים ברמת הפרוט של מרתון מיסולה. סטרוד התמקד באלו שכוסו על ידי צלמים מקצועיים וחיפש בהם תמונות של ליטון. בכולם מצא תמונות שלו בסוף המרוץ, בשני מרוצים גם בתחילת המרוץ, אך באף מרוץ לא מצא תמונה של ליטון במהלך המסלול. 

תופעה מוזרה שהבחין בה הייתה שברוב הגדול של המרוצים, ליטון החל את המרוץ כשתיים עד חמש דקות לאחר המובילים. אסטרטגיית פתיחה מאד לא מקובלת ולא הגיונית לרץ ברמתו, אשר שואף לזנק בראש הדבוקה , על מנת להימנע מאיבוד זמן ומאמץ בלתי נמנעים בעקיפת כל הרצים האיטיים שלפניו.

חיפוש בגוגל הביא את סטרוד לאתר מרפאת השיניים של ד"ר לרפואת שיניים קיפ ליטון, בדוידסון, מישיגן. החיפוש הוביל בנוסף ל worldrecordrun.com, אתר שנוצר ותוחזק על ידי ליטון, ותעד את המרוצים בהם השתתף ברחבי ארה"ב. המונח "שיא עולמי" בשם האתר מתייחס למטרה שלו לרוץ מרתונים של פחות מ- 3 שעות בחמישים מדינות. המסע לשיא החל במרתון ב- טראוורס סיטי, מישיגן, במאי 2009 ומרוץ מיסולה במונטנה היה היעד הארבע עשרה במספר שלו.

באתר, ליטון פרסם את תוצאת הסיום וסכום של כל מרוץ. הוא הסביר שמשטר האימונים, התזונה ותוספי המזון "אפשרו לו לעמוד במשטר האימונים הקפדני ואף לשפר את תוצאות המרוצים האחרונים". סגנון הכתיבה שלו התחלף בין דרשת הטפה (“Imagine, Inspire Impact!”)  לבין רגשני ("התברכתי באשה והילדים הטובים ביותר שגבר יכול לבקש")

"מיהו קיפ ליטון?" הוא שואל באתר. "אני יליד מישיגן, בוגר של אוניברסיטת מישיגן ובית הספר לרפואת שיניים שם. כיום חי בעיירה קלארקסטון ובעל קליניקה לרפואת שיניים בדוידסון. התחלתי לרוץ בשנת 2000 על מנת לרדת במשקל. אני אדם רגיל בעל רצון בלתי רגיל לשנות. בתחילת המשימה הזאת רצתי 11 מרתונים בטווח הזמנים שבין 3:35 ל 2:55 …. אחר שנרתמתי למשימה, די מהר גיליתי שהשטן בפרטים … האם נולדתי על מנת לעשות את זה? בקושי, בתיכון שיחקתי טניס ושנאתי לרוץ. חברי לקבוצה ואני מעולם לא רצנו את המרחק שהמאמן בקש מאיתנו."  

לליטון הייתה מוטיבציה מיוחדת וחשובה למשימה שלו. ליטון ואשתו, ליזה, עורכת דין במקצועה, הם הורים לשני בנים ובת. הבן הצעיר, מיכאל, נולד בשנת 2001 עם מחלת סיסטיק פיברוזיס. מחלה תורשתית, אשר חוסמת מעברי אויר בראות וגורמת לקשיי נשימה והתנגדות נמוכה למחלות. תוחלת החיים הממוצעת של חולה סיסטיק פיברוזיס היא כ-38 שנה. ליטון כתב: "היעד של המשימה שלי הוא לגייס רבע מיליון דולר עבור מלחמה ב CF". האתר הציג את הלוגו של הקרן לסיסטיק פיברוזיס והגולשים הוזמנו לתרום על ידי הקלקה על כפתור הפניה ישירה לאתר הקרן, על ידי רשימת המחאה לפקודת Worldrecordrun.com, או על ידי שליחת כסף לחשבון PayPal.

"התקווה שלי היא שאנשים נוספים יעשו ככל שביכולתם וכשרונם על מנת להשפיע ולשפר את הקהילה שלהם" כתב ליטון. "זאת המשימה שלי. זאת הפעילות היחידה שאני מרגיש מספיק תשוקה עבורה כך שאהיה נועז במידה מספקת לפנות אליכם בבקשה לשקול תרומה למטרה ראויה זאת. אהיה נועז ובוטה מספיק גם על מנת לבקש מכם להפנות תשומת לב של אחרים לאתר זה או לשלוח את הקישור שלו לרשימת תפוצת הדואר שלכם. כאשר הבשורה תופץ ואנשים ירתמו, לאיש לא יהיה אכפת משעות האימונים האינסופיים שלי, פירוטי התרגולים או הפרסים שזכיתי בהם."

החמלה שחש סטרוד כשלמד על מחלת הילד, בצירוף ההערכה למוכנות של ליטון להירתם לתהליך הפיזי המתיש על מנת להרים תרומות לעתיד של מייקל והמחקר הרפואי, הוקהתה על ידי האמונה החזקה שלו שליטון "רימה בכמעט כל המרתונים שלו ב 2010" .

ב 24 ליולי 2010, סטרוד קיבל פניה לא צפויה מג'ניפר סטרוהאן, המנהלת של מרתון מיסולה. היא בקשה ממנו שיבחן את התמונות של רץ מספר 759. זה היה ליטון. "אנו מנסים לבדוק האם הוא נראה במהלך המסלול", כתבה סטרוהאן. "הוא סיים בזמן דומה לזמן שלך כך שתיאורטית היית עשוי להבחין בו."

בזמן שסטרוד היה שקוע במה שהוא סבר האובססיה הפרטית שלו לקיפ ליטון, מודד הזמנים הרשמי של מרתון דדווד בדרום דקוטה, בו השתתף ליטון, פנה לעמיתו במרתון מיסולה. צילומים הראו כי ליטון התחיל חמישי מהסוף וסיים זמן של 2:55:50, תוצאה שהספיקה לו למקום הראשון בקבוצת הגיל שלו ולמקום השלישי הכללי. המסיים במקום הרביעי מחה: על פי שטיח הביקורת הוא היה שלישי בנקודת החצי ואף אחד לא עקף אותו במחצית השנייה של המסלול. טענה שנתמכה בכך שרוחב המסלול בחצי של השני של המרוץ לא עלה על שני מטר. לליטון נרשם זמן בשטיח חצי המסלול, ומודד הזמנים של מרתון דדווד היה ספקני בנוגע למחאה כנגדו – "ניסיתי להוכיח שליטון כשר" סיפר. הוא שינה את דעתו אחר שמצא שליטון, באופן בלתי סביר לחלוטין , רץ את החצי השני ב-11 דקות יותר מהר מהחצי הראשון. בנוסף, מצא תמונות של ליטון אך ורק בתחילת וסיום המרוץ. מרתון דדווד פסל את ליטון, ובעקבותיו גם מרתון מיסולה.

סטרוד, שבפוסט מאוחר יותר תאר את עצמו כ – "נשאב, מוקסם ועצבני", הרחיב את החקירה שלו. הוא שלח אימייל לריצ'ארד רודריגז, אשר על פי האתר של מרתון מערב ויומינג הוגדר כמנהל המרוץ, אותו ליטון סיים במקום הראשון בזמן של 2:56:12.

“אני כותב אליך על מנת לשאול על המנצח של המרתון שלך מלפני כמה שבועות, קיפ ליטון," כתב סטרוד, "הוא לאחרונה נפסל על רמאות ממרתון דדווד (לא רץ את כל המסלול) … אני לא מכיר את הבחור – אני פשוט שונא רמאות בריצה. אני תוהה האם התוצאה שלו במרוץ שלך כשרה או שאולי הוא רימה גם במרתון ויומינג?"

יומיים מאוחר יותר, סטרוד קיבל תשובה: "ואוו, סיפור של ממש! נראה מאד לא סביר שרמאות כזאת תתרחש במסלול שלנו, מכיוון שהיו רק 30 משתתפים ו – 2 המובילים רצו ביחד כמעט את כל הדרך. לא קיבלתי תלונה כלשהיא. אמשיך לפקוח עיין, אם יש לך עדכון, אנא שלח לי. Take care ריצ'רד."

סטרוד התחיל לתהות האם החשדות שלו היו לא במקום, אבל המשיך לחקור. במרתון פרובידנס, לונג איילנד, שבו ליטון סיים ראשון בקבוצת הגיל שלו, צילומים הראו אותו במכנסיים ונעליים שונות בתחילת המסלול ובסופו. במרתון דלוור, ליטון סיים ראשון בקבוצת הגיל שלו. לאחר פניה של סטרוד, מנהל המרוץ, ויין קורש, מצא שבין כל מסיימי המרוץ, ליטון היה היחיד שלא נרשם עבורו זמן בחצי הדרך. קורש צלם את הרצים המובילים בנקודת הסיבוב של המרוץ – אך ליטון לא היה בינם. לאחר בדיקה נוספת, לא הצליח למצא צילומים של ליטון לאורך המסלול. 

בבלוג שלו, קורש פרסם פוסט ב 6 לאוגוסט 2020 כתבה בשם: "רוזי רואיז חדש?", רמז לרצה שזכתה במרתון בוסטון 1980 במקום הראשון לנשים, עד שהתברר שרימתה ורצה רק את הזינוק והמייל האחרון. קורש גם הוסיף שהוא משתף את החששות שלו עם מנהלי מרוצים אחרים וסיים ב – “I smell a rat”.

בתחלופת אימיילים שקורש יזם, ליטון טען שצילום שלו יהא קשה למציאה מכיוון שהחולצה שלו כסתה את מספר החזה. הוא הוסיף ושאל: "האם לא היה שטיח זמן בנקודת הסיבוב?". בסופו של דבר, קורש החליט לפסול אותו והסביר: " מהתגובה שלך עולה בברור כי לא היה לך שום מושג היכן שטיחי התזמון פוזרו לאורך המסלול. הם בוודאות לא היו בנקודת הסיבוב."

במקרים בהם ליטון הגיב להאשמות אלו הוא לא עשה זאת בצורה עוינת או מתגוננת. אחרי הפסילה, הוא פשוט הוריד את התוצאה וסיכום המרוץ מהאתר שלו, כאילו לא נרשם והשתתף במרוץ כלל. ההתנהגות שלו נותרה שלווה לחלוטין. 

קלארקסטון, מישיגן, היא עיירת לווין במרחק נסיעה יומית מדטריוט ומפלינט, המדורגות ראשונה ורביעית, בהתאמה, בדרוג פורבס של רשימת הערים המסוכנות ביותר בארה"ב. הסטטיסטיקה הקשה הזאת אינה ניכרת בקלארקסטון. שכונת המגורים בה חיים קיפ ליטון, אשתו ליזה ושלושת ילדיהם מאופיינת בבתי לבנים גדולים על חלקות שטח ענקיות, עם מדשאות מטופחות, ורכבי SUV חונים בדרכי הגישה. השכונה טובלת בשטחים פתוחים הנחצים על ידי נחלים קטנים. בדוידסון, כ-40 ק"מ צפונה, הקליניקה של ליטון שוכנת בבניין חד קומתי באזור המסחרי של העיירה.

קיפ ליטון גדל בפרבר של פלינט, בצעירותו היה שחקן טניס וזכה באליפות המדינה. חבר לבית ספר התיכון זוכר אותו כילד כריזמטי ומבריק שנטה לעשות כל מיני מעשי קונדס בלתי מזיקים על מנת למשוך תשומת לב.

ב 1990, שנתיים אחרי שקיבל את התואר לרפואת שיניים, ליטון החל לעבוד במרפאה בדוידסון שהייתה בבעלות רופא קרוב לפרישה. ב -2001 רכש את המרפאה. כיום האתר של המרפאה מספר כי "כאשר ג'נרל מוטורס קיצצה בהטבות לפורשים, ד"ר ליטון הציע תוכנית תשלומים אשר אפשרה לפורשים להמשיך ולקבל טיפול שיניים איכותי". יום אחד בשנה, כותב ליטון, הוא מעניק טיפול שיניים חינם לילדים ממשפחות מעוטות יכולת. בליל הקדושים, הוא מציע ללקוחות שלו לרכוש מהם את הממתקים בדולר לפאונד, ואז שולח אותם, בצירוף מברשות שיניים, לחיילים בחו"ל. בחוות דעת בגוגל על המרפאה  נכתב: "אחרי שניסיתי מספר רופאי שיניים באזור, שמחתי למצוא את דר', ליטון … צוות חברותי ונהדר, ללא כאבים, מחירים נמוכים, תוכנית תשלומים ללא ריבית והדר' ליטון הוא כל כך משעשע! סוף סוף יש לי חיוך הוליוודי נפלא. שכנעתי מספר חברים וקרובי משפחה לפנות למרפאה שלו, למרות שזה כרוך בכמעט שעה נסיעה.”

ליטון לכד את תשומת הלב של התקשורת המקומית. אחרי מרתון בוסטון של 2010, ה- "Davidson Index" ציין כי ליטון היה המסיים הראשון מבין יותר מ 40 רצים ממישיגן. במקביל, ה- "Flint Journal" פרסם כתבה שכותרתה: "רופא השיניים מדוידסון שינה את עצמו מאיש בגיל העמידה רבצני לרץ מרתון מצליח".  המאמר מתאר מסלול מרגש: יום אחד, לפני כעשור, ליטון, עם עודף משקל של 50 פאונד, רכש מכונת ריצה, מתוך מטרה לרוץ 5 ק"מ. "אחרי כחצי ק"מ נעשיתי מסוחרר עד כדי שכמעט ונפלתי מהמכונה" הוא סיפר לכתב, ביל קאהן. "הייתי לגמרי לא בכושר, זה היה מגוחך". ב – fast-forward, "ליטון רץ מרתונים בקביעות, לא רק על מנת לסיים את 42 הק"מ, אלא גם לעשות זאת בזמנים שמעטים מבני גילו מסוגלים להם." על פי קאהן, הוא שמע לראשונה על ליטון כאשר מישהו (שהוא לא מכיר) שלח לו אימייל "הבחור הזה הכניס את עצמו לכושר ומנסה לגייס תרומות לצדקה".

ליטון סיפר לקאהן: :אני מתחיל להכיר כל סדק וחור במסלול מהופקינגטון לבוסטון. כאשר אתה סוף סוף מגיע לבוסטון, יש במרוץ הזה משהו מיוחד. לאורך כל 42 הק"מ יש אנשים שמעודדים לצידי המסלול, צורחים קריאות עידוד במלוא גרונם במהלך 6 שעות, זאת חוויה מאד מיוחדת וכיפית."

בלוג ה – “ I smell a rat” של ויין קורש צד את עינו של מייקל מקגראת', לשעבר עוזר מאמן לריצות מסלול ומאמן לריצות שדה (cross-country) בהרווארד קולג'. מקגראת' התחרה במרתון בוסטון 9 פעמים, כולל השנה בה רימתה רוזי רואיז. שיאו האישי בבוסטון היה 2:49:19. למרות שקורש לא ציין את ליטון בשמו, מקגראת' זיהה אותו בקלות, על ידי השוואת רשימות מסיימים במיסולה ובדלוור. כמו סטרוד, הוא מצא שליטון הוא מתחזה הרבה יותר משכנע מרואיז, בעיקר מפני שהמתודולוגיה שלו חמקמקה ומתוחכמת. איכשהוא, הוא הצליח לנצל את אמון הרצים באותן המערכות שנועדו למנוע רמאות: משיבים אלחוטיים, צ'יפים ושטיחי בקרה.

"אני כמו כלב שלא יכול לעזוב את העצם", כתב מקגראת' לקורש. הוא ניתח במשך ימים את המרוצים של ליטון, מתרכז בתחילה במרוץ בוסטון 2010. ליטון הגיע לכל הספליטים במקטעי הביניים של 5 ק"מ. מה שמראה שמרתון של 3 שעות היה בהחלט בתחום היכולת שלו. אלא אם, טען מקגראת', ממשיכים ובוחנים יותר לעומק.

מסלול בוסטון נחשב למסלול מרתון קשה: גבעות ניוטון, אשר רצים מגיעים אליהן בק"מ ה – 26 ואח"כ בק"מ ה – 34, ידועות לשמצה בכך שהרצים מגיעים לאחר שמאגרי האנרגיה שלהם התדלדלו. מקגראת' שאל: "כיצד יכול להיות שאת החלק הקל של המרוץ, לפני סימן החצי בקרבת ולסלי קולג' – הקצב של ליטון היה דקה פחות מאשר בגבעות לאחר מכן". (הבדל של דקה בקצב ריצה הוא הבדל עצום). אי התאמה כזאת בתוצאות הביניים של ליטון התגלתה גם במרתון בוסטון 2009.

מקגראת' למד שבפברואר 2009, ליטון השתתף במרוץ 15 ק"מ בפלורידה. לפי זמני הביניים שלו, קצב הריצה בחצי השני – 3:21 דקות לק"מ, היה מהיר בכמעט 2 דקות לק"מ מהחצי הראשון. הפרש כזה נקרא “negative split” והפרש זמנים כזה  נפוץ כמו שלג במיאמי (במיוחד בתחום שבין 5 דקות לק"מ ל -3 דק' לק"מ – 3:21 דק' לק"מ בחצי שני של מרוץ 15 ק"מ הוא קצב של רץ על גבול המקצועני), ואין שום נתון בהיסטוריית הריצה של ליטון שיכול להצביע על יכולת לרוץ בקצב הזה. מודד הזמן הרשמי של מרתון דדווד אמר: "אני לא מכיר רצים קנייתים שיכולים לעשות את זה."

(חלק שני מחר)

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. משה, תודה רבה על התרגום המצוין וההשקעה. הסיפור מעניין מאוד ואחכה בציפייה לחלקו השני.
    השימוש בצ'יפים ובשטיחי המדידה, יחד עם המצלמות הרבות לאורך הדרך, נועד למנוע מקרי רמייה כאלה. עם זאת, נראה כי אנשים עדיין מוכנים לבצע כל מני מעשים כאלה ובעצם להונות את עצמם, קודם כל.

    המקרים הללו מצטרפים גם להיבטים לא חיוביים נוספים בריצות למרחקים כמו צריכת החומרים האסורים, שהיקפה, לעניות דעתי, רחבה בהרבה, בכל הרמות (ובכל מקצועות האתלטיקה) ובתפוצתה הגיאוגרפית, מהתוצאות שמתקבלות בבדיקות השונות. נוסף על כך, נעילת הנעליים החדשות, בעלות הסולייה העבה שמכילות סיבי פחמן, היא תחום אפור מאוד, שקשור במידת מה לסימום טכנולוגי.

  2. תשמע, באתי לקרוא סיפור על רצי מרתון, לא בדיוק מה שאני תופס כמשהו מעניין, וזה מתפתח לכדי מה שמכנים היום True Crime, ועכשיו אני מת לקרוא את ההמשך! מרתק. וכמובן שזו גם מילה טובה על התרגום, כמו שאומרים על שופט, שהכי טובים הם אלה שלא שמים לב אליהם, ככה התרגום, קראתי בנשימה עצורה ושחכתי שזה תוכן מתורגם. כל הכבוד על הבחירה ועל הביצוע.

  3. תודה, הסיפור עניין אותי כי ברובד הראשון הוא על רמאות בספורט, ברבדים עמוקים יותר הוא מתגלה כהרבה יותר מורכב.
    ותודה לרובי המר על ההגהה והתרגום לכותרת

כתיבת תגובה

סגירת תפריט