מבט לעבר השער של ספורט אילוסטרייטד עם לטרל ספירוול הזועם – ג'וליאן קימבל / תרגום Smiley

מבט לעבר השער של ספורט אילוסטרייטד עם לטרל ספירוול הזועם – ג'וליאן קימבל / תרגום Smiley

מבט לעבר השער של ספורט אילוסטרייטד עם לטרל ספירוול הזועם

התמונה נלקחה לאחר התקרית עם פי ג'י קרליסימו וההשתלבות הלחוצה של ספורט ועניין הגזעי – שלא בדרך הטובה

ג'וליאן קימבל / theundefeated.com
ינואר 2, 2018

מאמר מקורי: https://theundefeated.com/features/a-look-back-at-latrell-sprewells-very-angry-sports-illustrated-cover/

Latrell Sprewell Has Been Publicly Castigated & Vilified Sports Illustrated  Cover Acrylic Print by Sports Illustrated

מה הדבר הראשון שעולה לראש כאשר אתם שומעים את השם לטרל ספריוול? הופעת ה-35 נקודות שלו במדיסון סקוור גארדן עם הניו יורק ניקס כאשר הם מתמודדים מול הפסד בגמר ה-NBA בשנת 1999? ההטבעה שלו על ג'ארן ג'קסון ברבע השלישי של המשחק?

אולי זה החזרה שלו לגארדן בפעם הראשונה לאחר יותר מעשור, בשנה שעברה, כ"חבר" של הבעלים של הניקס, ג'יימס דולאן, ולא כאויב. אולי זאת הפרסומת האחרונה לפרייסליין, שמראה באופן מפתיע את חוש ההומור של ספריוול – על חשבונו.

או שזה הרגע שהוסתר מעיני הציבור: ספריוול חונק את מי שהיה אז מאמנה הראשי של גולדן סטייט, פי ג'י קרליסימו, במהלך אימון בדצמבר 1997. עוזב את האולם וחוזר, כנראה כדי לתקוף שוב את קרליסימו?


או שאלו התוצאות שהיו לאחר מכן, כאשר הבחירה ה-24 בדראפט ה-NBA לשנת 1992 הפך למנודה? שמו ודמותו נהפכו למילה נרדפת עם אלימות. הווריורס בטלו את החוזה עם מי שהיה אז שלוש פעמים אול-סטאר, וה-NBA, שחגגה את עונת ה-50 שלה, השעתה אותו לעונה לאחר שהחלה מפולת של עיתונות רעה שהליגה לא הייתה צריכה כאשר הליגה הייתה חודש לתוך עונת 1997-98. מספר כוכבים – האקים אלג'וואן, שאקיל אוניל וסקוטי פיפן ביניהם – היו פצועים, מייקל ג'ורדן כבר היה בוודאות בדרך לפרישה, וענייני השביתה חלחלו באוויר.

ואז, בנוסף, מי שנולד במילווקי, בפלינט, מישיגן בשם ספריוול, אחד מהכוכבים (אם כי לא מרוצה) העולים ב-NBA, נהפך לפרסונה נון גרטה. הוא אמנם הודה שהתנהל באלימות מול מאמנו. זה היה מעשה שנראה מאשר כל פחד אבסורדי מול עליית האתלטים השחורים, שמקבלים כסף רב, ומכלים זעם ואלימות. זאת הייתה הבעיה בספורט, לתת לעיתונאים ולאוהדים לספר זאת. ולמרות הידיעה של ספריוול שמעשיו הם בלתי נסלחים – "אני לא יכול לכפר על מה שעשיתי", הוא אמר לניו יורק טיימס ב-1998 – הוא לקח חלק באפיון דמותו. זה היה התמצית בשער של ספורט אילוסטרייטד ב-15 בדצמבר, 1997, בעיה.

"זה תמיד תמונה שלי כועס או אגרסיבי", הוא אמר במהלך מסיבת עיתונאים שנערכה שבוע לאחר התקרית, כאשר הוא הושעה בהתחלה ל-10 משחקים ללא קבלת תשלום. "מעולם לא ראיתי תמונה של עצמי כאשר יש לי חיוך על פני. זה תמיד היה שלילי".

ספריוול המסתורי היה בקלות בתפקיד הנבל. שחקן מכללת אלאבמה לשעבר ומי שהתבלט בקולג' הקהילתי, Three Rivers Community, היה אגרסיבי בחיתוכים לסל כמו גם בהגנה. ההופעה שלו הייתה מסוכנת – עבור אנשי ששייכו צמות עם פעילות פלילית. וספריוול נלחם בעבר בחברי קבוצתו. הוא בהחלט החשיב את עצמו כלוחם, אבל רק כהגנה עצמית.

"אני לא מתעצבן עד שמישהו עושה משהו כלפי או כלפי משפחתי, לא מכבד אותי ואני לא יכול לסבול זאת יותר", ספריוול אמר לטיים בשנת 2000. זה איך הוא ראה את ההתרחשויות עם קרליסימו.

החניקה עצמה, שקרתה באימון במהלך ויכוח על המאמץ שספריוול משקיע ("תשקיע קצת יותר במסירות הללו", דווח שקרליסימו אמר לו), מה שעורר ויכוח חריף, בעידן טרום המדיה החברתית, על סיפור מאוד לא נוח בעניין הגזע בענפי הספורט.


ספורט אילוסטרייטד נכנס לעין הסערה ועשה מאמץ כביר לנתח את הסיטואציה. ובזמן שהסיפור עצמו הקים, בצורה יוצאת דופן, את ההתנגשות הבלתי נמנעת עם העניין הגזעי, התמונה – ספריוול, בתנועת צעקה – שנבחרה בדצמבר 15, 1997, לשער עוררה פרובוקציה מהסיבות הלא נכונות. ספורט אילוסטרייטד היה התנ"ך דה=פקטו של ענפי הספורט באותה התקופה, בעידן שלפני שהפצת החדשות מופיעה כפצצת ווג' וכותרות מפוצצות. זמן בו עיתונאים דיסקסו על הסיפורים עם העורכים באמצעות שיחות טלפון – ללא גוגל Hangouts, או Slack.

פיל טיילור לא זוכר במדויק כיצד הוא שמע על מה שאירע בין ספריוול וקרליסימו, אבל ככותב בכיר בספורט אילוסטריטד באותו הזמן, הוא שוחח עם עורך שלו כיצד הם מתכננים לסקר זאת. "זה היה סיפור ענק … ממש בחצר האחורית שלי, וכעיתונאי מוביל ב-NBA, ידעתי שאני הולך לכתוב משהו ארוך", אמר טיילור, שעכשיו תורם ככתב באטלנטיק. "אני לעתים קרובות חושב שאם זה יקרה עכשיו, אנחנו בהחלט היינו מסוגלים לרשום משהו בטוויטר וכולם פשוט יכתבו סיפורים במהרה. אבל אני זוכר שחשבתי (בפרסום שבועי) אנחנו לא נהייה מסוגלים לקבל סיפור מיידי ממה שקרה פה".

"אחת מהמחשבות הראשונות שלי הייתה, לפחות שימו גם את פי ג'י שם כשהוא כועס".

תקרית ספריוול-קרליסימו לקחה חלק ביום שני – הכי גרוע עבור המגזין, אשר יוצא להדפסה סופית ביום ראשון. בתקופה ההיא, מאות אלפים עותקים  היו נשלחים למנויים ומוצאים בדוכני המכירה בימי רביעי/חמישי בשבוע העוקב. הוצאות מקומיות כמו הסן פרנסיסקו כרוניק כבר היו עם הנושא הזה בכותרת. הזמן הנוסף הזה, ובכן, נתן לספורט אילוסטרייטד כדי להחליט כיצד לסקר זאת, וטיילור סיים כשהוא כותב שניים מתוך שלושה סיפורים: מבט על מי ספריוול היה ומאמר על עניין הגזעי ב-NBA.

"ידענו שבזמן שהסיפור יתפרסם, הדבר כבר יקבל תאוצה מעבר למה שאנחנו יודעים כאשר כתבנו", טיילור אמר. "ככה שרצינו להביא משהו שיתן לזה קשר טוב יותר, ואז התחלנו לדבר על הנושא הגזעי ב-NBA ואיך התקרית של ספריוול קשורה לכך".

בהפסקה בין הסיקורים שכללו תמונות הכוללות דם, הופיע קטע נוקב במיוחד ממאמרו של טיילור שפורסם – שהודפס על רקע שחור:

"לטרל ספריוול קיבל ביקורת ציבורית חריפה והושמץ, וכל שחקן שירגיש דחף דומה לשנות את קנה הנשימה של מאמנו בוודאי יזכר בחוויה של ספריוול לפני שהוא פועל על פי דחף. הבעיה נפתרה. אבל התקרית של ספריוול מעלה סוגיות אחרות היכולות להוות איום בעתיד של ה-NBA, ענייני כוח וכסף – ויותר מסוכן – גזע …"

לשים את הטקסט הזה על שער המגזין היה דבר נדיר עבור SI. "העורכים אהבו את מה שכתבתי, ואני חושב שזה היה העורך הראשי ביל קולסון … חשב שזה כל כך חזק שעלינו לשים את המילים הללו על שער המגזין".

חלק מהסיפוק של טיילור הגיע מהאמונה שלו שהשער יהיה שונה ממה שבמהרה עולה מאפיון דמותו של ספריוול כזועם. עד שהוא ראה זאת, כלומר.

"המילים שלי … אבל הם הוסיפו את תמונתו של ספריוול, וזה היה אכזבה עבורי", טיילור אמר, אשר לא ראה את השער עד שהמגזין יצא לאור. "אחת המחשבות הראשונות שלי הייתה, לפחות שימו גם את פי ג'י שם כשהוא כועס. אבל אולי זה היה גם כן גורם משלהב, בגלל שאז יהיה אדם שחור צורח על אדם לבן. הזעם הזה יכול להתפרש כגזענות, אבל … זה לפחות יהיה הוגן יותר".

זה היה בלתי הוגן לספריוול בגלל שלמרות מה שהוא עשה לחלוטין לא בסדר, קרליסימו היה רחוק מ… צייתן. הוא היה קשה ביותר עם שחקניו, וידוע לשמצה על כך. "היינו פנים-אל-פנים בהרבה מצבים", אמר בראיון לבולטימור סאן, רוד סטריקלנד, ששיחק עבור קרליסימו בזמן ששיחק עבור הפורטלנד טריילבלייזרס.

"אני לעתים קרובות חושב שאם זה יקרה עכשיו, אנחנו בהחלט היינו מסוגלים … לרשום משהו בטוויטר וכולם פשוט יכתבו סיפורים במהרה".

"שיחקתי תחתיו, ככה שזה לא מפתיע אותי", הוסיף טרייסי מורי, שהחל את הקריירה שלו עם פורטלנד.

לאחר שהווריורס שכרו את קרליסימו ב-1997, הוא היה מוקד קמפיין ה"לא מר נחמד יותר", שהופיע על שלטי חוצות עם צוות האימון שלו הנראים כמו קבוצת סוכני FBI. קרליסימו היה מוצג כאוכף סדר, הוא חגג על גישה של ניכור מהשחקנים, ויותר חשוב, מעולם לא תורגמה להצלחה ב-NBA.

"פי ג'י היה בחור שניער זאת, והוא היה מחרחר מלחמה ותוקפני בדיוק כמו שספריוול היה", טיילור אמר. אבל לקרליסימו הייתה מערכת יחסים שונה עם התקשורת, הוסיף טיילור. הוא מאוד שיתף פעולה והיה מסביר פנים והיה שואל עיתונאים לשלומם. הוא היה זוכר את שמם הפרטי. הקסם הזה בהחלט שיחק תפקיד בכך שקרליסימו קיבל כיסוי אוהד יותר מאשר ספריוול, ששמר על שפתיים חתומות ביחסיו עם התקשורת.

הדמיון חשוב לנרטיב של הסיפור כמו הדיווח או הניתוח. מהדורת מרץ 2002 של ספורט אילוסטרייטד שכללה את צ'ארלס בארקלי באזיקים. זה עורר ביקורת מצד אנשי צוות בספורט אילוסטרייטד, קוראים ומחבריו של בארקלי ומהקולגה קני סמית'. "לולאת התלייה" של טייגר וודס בשער גולפוויק, מינואר 2008, גרמה לפיטורי העורך וסגן הנשיא. תמונת השער ההיסטורית של לברון ג'יימס כאיש השחור הראשון על מגזין ווג באותו אביב הייתה מוכתמת בסטריאוטיפים של  אדם שחור פראי וחייתי. לפי טיילור, התקשורת, בשגרתיות, מתעלמת מההדים הללו הנגרמות  מהחלטות עריכה.

"התקשורת באופן כללי תמיד, ובמיוחד באותה התקופה, לא העריכה נכון את הכוח שבדימוי של האתלט השחור", טיילור אמר. "אני לא חושב שההשלכות של התמונה של ספריוול זועם על השער מודעות להם. אני אפילו לא בטוח שההשלכות שלשים את בארקלי באזיקים ידועות להם – עד שמגיעות שטף התגובות".

טיילור הבחין שאף עורך שחור לא היה מעורב בסיפור של ספריוול. "אני אולי הייתי הכותב השחור היחידי או העורך באותו הזמן", הוא הוסיף. המגזין יכול היה לשים את ספריוול כשהוא חסר הבעה על העטיפה, וזה היה יכול להיות פשוט שובה לב. זה כמה הטיפול נהדר, וכמה מילותיו של טיילור חזקות. אבל על השער – עם כל הדוגמאות המסיטות שקדמו לכך, וכנראה גם ימשיכו להגיע – המציגות סוגייה בעייתית יותר: כישלון של אנשי תקשורת רבים להבין את המורכבות בדימוי הסטריאוטיפי והאופן שבו הם מציגים ומטפלים באנשים שחורים.

ועדיין, למרות הכל, טיילר נותן קרדיט לעורכים של ספורט אילוסטרייטד שהחליטו לסקר את הנושא הגזעי ב-NBA אשר היה מתחת לפני השטח. לאחר הדיון על האווירה עימם, הוא אמר, קולסון שאל אם המגזין צריך לכתוב על כך. טיילור היה המום, כי זה היה סיקור "עצבני" עבור ספורט אילוסטרייטד – ובאמת גם עבור כל פרסום על ספורט שנחשב כמיינסטרים באותה תקופה.

"הם היו מוכנים לקחת נושא שנוי במחלוקת, למרות שהם די נסוגו מכך … בכך שהם בחרו את התמונה שאותה הם בחרו", הוא אמר. "הלוואי שהם לא היו נוהגים כך".

ספריוול שרד את הסקילה שעשו לדימויו הציבורי והמשיך את הקריירה שלו עם הניקס ועם מינסוטה טימברוולבס. חברת הבגדים וההנעלה, AND1 אפילו מיתגה אותו כ"חלום האמריקאי" בחזרתו ל-NBA ב-1999 – הפעם האחרונה בה הניקס העפילו לגמר. האירועים של דצמבר 1997 מעולם לא באמת פגעו בקריירה של ספריוול, אבל היא הסתיימה בפתאומיות ב-2005 לאחר שהוא טען שאינו יכול להאכיל את משפחתו עם חוזה לשלוש שנים, בשווי של 21 מיליון דולר, אותו הטימברוולבס הגישו לו. אותה פרסומת לפרייסליין, אשר בה הוא מסמן בשמחה את הטעויות שלו, וזה חריף בהתחשב בכותרות שעלו מאז פרישתו.

למרות הצלחתו של ספריוול לאחר התקרית, הוא נותר סמל להחלטות רעות וזעם מתפרץ. ללא קשר לכוונות של ספורט אילוסטרייטד, זה כל מה ששער המגזין שלהם צועק לגביו.

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. אחלה שחקן
    בעונה השניה שלו כבר נבחר לחמשיית העונה וחמישית ההגנה של העונה
    אין לי הוכחה אבל אמי כמעט בטוח שהוא השחקן היחיד שעשה זאת רק פעם אחת בקריירה ועוד בעונתו השנייה
    התקרית פגעה בו
    חבל שפרש בנסיבות שפרש
    זה לקח חשוב להרבה שחקנים לקחת את מה שנותנים לך ולא להיות גרידי

  2. לפעמים בנאדם אחד שחונק בנאדם אחר הוא פשוט בנאדם אלים. יכול להיות שגם הנחנק לא משהו אבל לא חייבים שהכל ייתקשר לגזענות.
    *
    הדבר היחיד שכן גזעני בסיפור זה שפחות סיקרו את זה שהפסיכופט תקף את ג'רום קרסי עם קורת עץ…
    *
    אבל הוא היה אחלה שחקן.

  3. תודה רבה על הכתבה. מאז החניקה השכר שלו עלה בכל שנה בנ.ב.א ובסך הכל הכפיל את עצמו, שלא לדבר על הקידום לניו יורק שהייתה קבוצה מצויינת + שוק גדול. אבל אם היו שמים תמונה לא כועסת שלו, אני בטוח שהכל היה עובר לו הרבה יותר חלק…

  4. אפשר להיזכר גם בחניקה של אייזה תומאס (הראשון) בשידור חי של העוזר שלו ברנדון מאלון:
    https://www.youtube.com/watch?v=6Z3ZOg7n5t8

    כשהמצלמה יורדת לפרקט במשחקים, אפשר לראות באופן מאד ברור ברורה את המתח הגזעי שקיים בין השחקנים שרובם שחורים (שחלקם באים מאיזורים מאד קשים), לבין המאמנים, ה- GM, ההנהלות והתקשורת שרובן לבנות (גם הקהל העשיר רובו לבן).
    קוד ההתנהגות והערכים אינם זהים. לחלק מדובר בבידור, לחלק מדובר במלחמת קיום וקודים של כבוד שלקוחים מהרחובות.

    את הפער הזה בין שחקנים שאמנם מרוויחים מליוני דולרים, אבל הם רכוש המועדון שיכול לעשות בהם בכל העולה על דעתו, יש שחקנים שלא מסוגלים להכיל ויש לפעמים את הרחש הזה כמו בהתפרעות האלימה בין אינדי לפיטונס הבלתי נשכחת:
    https://www.youtube.com/watch?v=ONfKrtMCUXc&has_verified=1

    האם הגחלים עדיין לוחשות?

כתיבת תגובה

סגירת תפריט