תורת המספרים: אחד מי יודע

תורת המספרים: אחד מי יודע

תורת המספרים הוא טור שבועי חדש שבו, בכל שבוע, נתעמק במספר אחד (החל מ0 ובסדר עולה) ובאופן שבו הוא מתבטא בענף כלשהו או בספורט בכלל. וגם נסקור שחקן אחד שקשור למספר.

אחד לאדון, אחד לגבירה, אחד לילד הקט במורד השדרה – שיר ילדים

המשחק מגיע לדקה השלושים וחמש, עדיין 0:0, הפועל מכביסט זה עתה חילצה כדור מהתקפת בני בית״ר והם מתארגנים להתקפת נגד, מסירה קצרה של המגן הימני מקצה הרחבה מוציאה את ההתקפה לדרך, הכדור מגיע לקשר הימני שיורד לאזור קו השלושים שלו לקבל את הכדור. חלוץ הקבוצה היריבה מנסה לחלץ את הכדור בגליץ׳ אבל בהיותו חלוץ מצליח לחלץ רק דשא והקשר לא מתקשה להתקדם לקו האמצע ולשחרר מסירה רוחבית לקשר האחורי, הלה מוסר אחורנית לבלם הקדמי ומיד חותך שמאלה לקבל חזרה את המסירה. ההגנה יוצאת אל הכדור מה שמשאיר את הקשר השמאלי חופשי והוא מיד מקבל את המסירה ורץ על הקו, המגן הימני והבלם הקדמי ממהרים אליו והוא משחרר קטנה לחלוץ האחורי שמייד מוסר לקשר הקדמי שנע לשטח הריק, ההגנה מתקשה לסגור את נתיבי המסירה והכדור מגיע לחלוץ הקדמי שבועט מקצה הרחבה אך הכדור מורחק חזרה לקשר השמאלי ששוב, חופשי לגמרי שועט על הקו, שני מגינים ברחבה מתקדמים אליו והוא מגביה לתיבת החמש, הכדור מגיע אל ראשו של אחד החלוצים שמנצל את הזינוק המוקדם של השוער שמותיר את השער ריק ונוגח לרשת. אחד- אפס.

״איזו טעות איומה של השוער שמזכה את הפועל מכביסט ביתרון!״ זועק השדר, ומוסיף הפרשן ״יציאה אומללה של השוער שאחראית ישירות לשער, במקום להשאר במקום ולעצור את הנגיחה, הוא קופץ ומאפשר לכדור לחמוק״. המשחק מתחיל מחדש מקו האמצע. ״אם כך, בני ביתר בפיגור אחת אפס מטעות של השוער שלהם, והמשחק ממשיך.״

אתה ראשון, יא איקר!

שוערות הוא תפקיד כפוי טובה. החל מבית הספר, שם הילד שלא יודע למסור או לבעוט מושם בשער, וכלה בקבוצות ובנבחרות הגדולות שם כל יציאה לא נכונה זוכה להילוכים חוזרים ולקיתונות בוז. דומה שהשוער, בזכות היותו שם, נחשב לקוסם המסוגל לנבא מראש תנועתו של כדור הנע במהירות של מעל מאה קמ״ש בממוצע, ליצור במוחו תמונה של כל שחקני ההגנה וההתקפה, להערך לכל תנועה אפשרית שלהם, לראות את תנועת הכדור המוסתר על ידי השחקנים ולזנק למיקום המדוייק בו יעבור בזמן הבעיטה. כל כשלון של אותו קוסם ידעוני הופך לכותרת ראשית למחרת, ולשנינה בזמן השידור.

התפקיד הבודד ביותר על המגרש

בואו נסתכל על ה״אוי דוידוביץ׳״ רגע. הוילנד מקבל כדור על קו האמצע. מגיע עד לאזור ה35 ורק אז עידן טל יוצא לקראתו, מה שמאפשר להוילנד לכוון מסירה ולהוציא אותה ברגע שטל מגיע אליו, לבק שחופשי לגמרי. טל ממשיך לרוץ עם הוילנד ובק מתנהל להנאתו על קו הרחבה, שני מגינים של חיפה עומדים על קו הרחבה ומסתכלים. בק משחרר הגבהה לאלבש שנמצא בדד על קו החמש. לדוידוביץ׳ יש שתי אפשרויות, לקלוט את הכדור או לאפשר לו לנחות ולהסתכן בנגיחה או בעיטה של אלבש. הוא יוצא לכדור אבל מוקדם מדי ויכול רק לגעת בו בידו. טעות? כן. אבל אחת מרצף של טעויות. היציאה של טל, חוסר הלחץ של ההגנה על בק, המיקום של הבלמים שאפשר לאלבש לטייל חופשי ברחבה. נכון שדוידוביץ׳ או כל שוער אחר היה קולט את הכדור 99 מ100 פעמים. אבל זה לא משנה את העובדה שההתקפה יכלה להעצר לפחות בשלושה מקומות לפני שהכדור הגיע לאלבש והעמיד את דוידוביץ׳ במבחן.

איכות הסרטון גרועה שכן היא צולמה מבעד לדמעות של אוהדי מכבי חיפה

שוער מסוגל לכסות 24% מהשער בכל רגע נתון. במשחק נבעטות בממוצע 13 בעיטות לשער מתוכן בממוצע 4 למסגרת. לצורך השוואה, שחקן שדה נוגע בכדור בין 90 ל140 פעם, כך שגם אם נחשיב את מספר הפעמים שהשוער מקבל את הכדור כחלק ממשחק ההגנה של קבוצתו, עדיין הפער הוא פי 2-3 לטובת שחקני השדה. מכאן שבפועל השוער כמעט ואינו מסוגל להשפיע על מהלך המשחק עד לרגע הבעיטה לשער, שגם אותו הוא עוצר באחוזים שנעים בין 50% (לשוער ממוצע) ל 70% (לשוער ברמה בינלאומית). אם כך, מדוע כל האשמה נופלת עליו?

״ברור שהוא אשם, אם לא הוא אז מי כן? הרבי מלובביץ'?״ (שלמה שרף)

אפשר לראות את זה כגישת Low hanging fruit, או לחפש את המטבע מתחת לפנס. לשדרן/פרשן/כתב/אוהד אין את הזמן במהלך המשחק לנתח את כל תנועת הכדור כדי למצוא מי בכל שלבי ההתקפה היה זה שאפשר את הפריצה שהובילה למסירה שהובילה לבעיטה, אז מאשימים את השוער. בנוסף, ההילוך החוזר מראה לרוב את רגע הבעיטה, והתוצאה היא ששוב ושוב אנו רואים את השוער מול השחקן והמהלכים שהשדרים חוזרים עליהם הם הבעיטה ופעולת השוער, כל מה שהוביל לבעיטה נעלם ונשכח. גם לאחרים זה יותר פשוט. למאמן יותר קל להאשים את השוער מאשר את המערך שבנה והשחקנים שבחר וההחלטות שלקח. לשחקנים וודאי קל להאשים את השוער (אם כי לא לתקשורת) מאשר את עצמם. השוער הוא הרי היחיד שאפשר לקשור ישירות בין הפעולות שלו לשער שהובקע. איבוד כדור על קו האמצע? סגירה לא נכונה מהאגף? ההתקפה לא ירדה בזמן להגנה? מי זוכר, תראו מה השוער עושה! איזה שער אומלל! באשמתו.

בפועל, השוער הוא השחקן שלו מינימום השפעה על מהלך המשחק. הוא התחנה האחרונה, הילד עם האצבע בסכר, הש״ג. בעיטה למסגרת היא טעות של הקבוצה, בלי קשר ליכולת השוער. השוער יכול לעצור כדורים ביד, ובנוסף הוא מוגן ברחבת החמש מכל מגע, וזה מאפשר לו יותר חופש ויכולת לעצור כדורים ולמנוע שערים, אבל זה לא הופך אותו לסופרמן המסוגל לנוע במהירות גבוהה מהכדור. מכאן, שפרט למקרים מאוד נדירים, השער שנספג אינו באשמת השוער. ובכל זאת, אוי דוידוביץ׳. אוי דוידוביץ׳.

מספר חזק: באד סליג

אוהד הבייסבול הממוצע, בהגיעו למטרו פילד, מגרשם של הMilwaukee Brewers, לרוב מתיישב ומיישיר מבט אל לוח התוצאות האלקטרוני, ממנו ישאב את רוב המידע לצורך הבנת המשחק. לצדו השמאלי של הלוח, ניתן לראות ארבעה מהמספרים שהBrewers retired לכבוד שחקני העבר. 44 – האנק ארון האגדי, ג׳קי רובינסון שמספרו, 42, הוצא בכל הליגה, רולי פינגרס הזורק (כן, לברוורס היה זורק ששמו פינגרס – אצבעות) עם 34 ו ו1 לכבוד באד סליג. רגע, באד סליג?

אז כן, באד סליג, לשעבר קומישיונר הבייסבול המשוקץ (רשימה חלקית: סירוב לבצע בדיקות סטרואידים בליגה גם אחרי חשיפות חוזרות על היקף השימוש, השביתה של 94' , חברות בcollusion – נסיון לשבור את שוק הfree agency שהוביל להדחת הקומישינר הקודם) היה בעברו גם בעלי הBrewers והאיש שהעביר אותם מסיאטל למילווקי אחרי שהברייבס עברו לאטלנטה.

המנהג לכבד אנשים שלהם יד בהקמת הקבוצה לא ייחודי לBrewers, אבל להוריד מספר בשביל מי שמעולם לא לבש מדי ספורט? שאף שחקן Brewers לא ילבש יותר את המספר 1 בשביל מי שניסה לשבור את שוק השחקנים באופן שהוכרז כלא חוקי?

מסתבר שכן, לקראת פרישתו החליט סליג לפרגן לעצמו בסבב שכמוהו לא ראו מאז שהקיסר הרומי קליגולה הכריז על עצמו כיופיטר האל. דבר ראשון הוא הקים את משרת הcommissioner emeritus (הקומישיונר היוצא) שמרפדת את חשבון הבנק המנופח שלו בעוד 6 מליון דולר לשנה. לאחר מכן דאג להכנסתו להול אוף פיים (ולציין את זה הוקמה כיכר באד סליג ליד האצדיון בסן דייגו), וכמובן פסל שלו הוצב מחוץ לאצטדיון במילווקי והמספר אחד הועלה לקיר במטרו פילד (אולי ללמד על האצבע שהוא זוקף לכל מלעיזיו?).

כמובן שסליג לא בעצמו עשה את כל זה, אלא ממשיכיו וחבריו ושותפיו ושאר אלה שראו לנכון לכבד את האיש בכל כיבוד אפשרי (ולהמציא כמה שלא היו קודם) כי הרי למי שיש חברים לא צריך פרוטקציה. וכך, גם לאחר שיצא מחיינו, סליג עדין שם, מספר אחד.

לקחתם מספר? אתם מוזמנים להציע רעיונות בתגובות. בשבוע הבא: מספר 2.

לפוסט הזה יש 26 תגובות

    1. ארז

      4 נוב 2020 21:27:56

      כן, הסתכלתי לראות איזה קבוצות retired את מספר 1 וכשראיתי את זה נדלקתי. אין, הבנאדם הזה מסוג אלה שקונים מקפצה כדי שיהיה להם מאיפה להשתין.

  13. no funny shtuff

    4 נוב 2020 21:52:00

    אחלה טור.
    ואם כבר טעות של שוער ישראלי-
    ב-1/2 בשנת 2003 התרסקה המעבורת קולומביה (עם האסטרונאוט אילן רמון ז"ל). באותו התאריך שיחקו בית"ר ומכבי חיפה בקרית אליעזר.
    בית"ר ניצחו 1:0 אחרי טעות של אוואט שמצידו תירץ "חשבתי על הקולומביה"..
    https://youtu.be/T9-tnDFjQxk

    1. ארז

      4 נוב 2020 21:56:55

      הוי כן. טוב, זה היוצא מהכלל המעיד על הכלל. אולי אפשר להגיד שאוואט ״לא אשם שחרזי מסר לו״ לצורך הדיון, אבל זו אחת הדוגמאות הנדירות של שער שבאשמת השוער.

  14. Ljos

    4 נוב 2020 22:09:35

    טוב, עד שלא יותר אנשים יודו שהם קראו את "כדורגל באור ובצל" של אדוארדו גלאנו אאלץ כל פעם לחזור ולכתוב פה את הפסקה הזו על תפקיד השוער בכל הזדמנות:
    .
    They also call him doorman, keeper, goalie, bouncer, or net-minder, but he could just as well be called martyr, pay-all, penitent, or punching bag. They say
    where he walks the grass never grows.
    He is alone, condemned to watch the match from afar. Never leaving the goal, his only company the two posts and the crossbar, he awaits his own
    execution by firing squad. He used to dress in black, like the referee. Now the referee doesn’t have to dress like a crow and the goalkeeper can console
    himself in his solitude with colorful gear.
    He does not score goals; he is there to keep them from being scored. The goal is soccer’s fiesta: the striker sparks delight and the goalkeeper, a wet
    blanket, snuffs it out.
    He wears the number one on his back. The first to be paid? No, the first to pay. It is always the keeper’s fault. And when it isn’t, he still gets blamed. Whenever a player commits a foul, the keeper is the one who gets punished: they abandon him there in the immensity of the empty net to face his executioner
    alone. And when the team has a bad afternoon, he is the one who pays the bill, expiating the sins of others under a rain of flying balls.
    The rest of the players can blow it once in a while, or often, and then redeem themselves with a spectacular dribble, a masterful pass, a well-placed volley.
    Not him. The crowd never forgives the goalkeeper. Was he drawn out by a fake? Left looking ridiculous? Did the ball skid? Did his fingers of steel turn to
    putty? With a single slip-up the goalie can ruin a match or lose a championship, and the fans suddenly forget all his feats and condemn him to eternal disgrace.
    Damnation will follow him to the end of his days.

  15. אהרון שדה

    4 נוב 2020 23:23:09

    תודה ארז הקונוטציה הראשונה זה הבסנו אותם 0-1
    של הפועל תל אביב.
    אחר כך כמובן שם של שוער שתמיד מזכיר אגדות
    בארץ יעקב חודרוב
    בעולם יאשין , זוף בופון וקסיאס

    זה גם נמבר וואן/מספר 1 הגדול מכולם .
    וזו כמובן ההיסטוריה או אם תרצו הפעם הראשונה.
    כל אלוף גדול יזכור לפני הכל את התואר הראשון …לעיתים הוא גם התואר האחרון כמו נוביצקי וכמו גרנט .
    כמובן שלכל אחד יש גם את האחד הזה …המשחק הזה שאם הוא היה מנצח ההיסטוריה הייתה נראית אחרת למשל מסי בגמר 14 .

    לסיום אנסה לרשום את כל תוצאות 0-1 עם השער הבודד שזכורות לי במיוחד בארץ ובעולם

    ארץ .
    0-1 בית"ר על מכבי חיפה בגמר גביע 85 שהביא לנו גביע עם דיו דיו שירזי שהגביע לאוחנה.
    0-1 להפועל תל אביב עם חיפה מאופסייד שפספס צבי שריר המנוח משער של גילי לנדאו שהביא להפועל תל אביב אליפות.
    0-1 למכבי חיפה על מכבי תל אביב בגמר 93 מאותו השער של ראובן עטר דקה 79 .
    בנוסף 0-1 של חיפה על רמת עמידר מהשער של סלקטר שהביא לה אליפות ראשונה או 1-0 של מכבי תל אביב בבאר שבע משער של אלון ברומר שהשאיר את הכתר אצלה על חשבון מכבי חיפה .

    בעולם אני זוכר במיוחד
    אלופות .
    0-1 של מילאן על בנפיקה בגמר 90 משער של רייקרד או כמובן את השער של קומאן בגמר 92 מול סמפדוריה בתואר ההיסטורי של ברצלונה גם בולי עם השער בגמר 93 על מילאן זכור במיוחד כמו השער של קלויברט מבישול של רייקרד על מילאן 95 .
    כמובן גם את השער של מיאטוביץ על יובה בגמר 98 לא ניתן לשכוח וכמובן העונה והשער של קומאן על פ.ס.ז .
    אני זוכר גם את השער היחיד של גרסיה שהעלה את ליברפול לגמר 05 ועוד ועוד
    בבינלאומי
    אז במסגרת היורו אני זוכר את השער של קיפט ב 0-1 על אירלנד שהעלה את הולנד לחצי גמר יורו 88 גם ה0-1 של יוון כדפוס קבוע בכל הנוקאאוט מול צרפת ברבע צ'כיה בחצי וכמובן פורטוגל בגמר .
    את השער של טורס בגמר יורו 08 מול גרמניה לא וכמובן השער של אדר בגמר יורו 2016 .
    בכל הקשור למונדיאל אז כמובן גמר 90 עם הפנדל של ברמה או השער של רומאריו מול שבדיה בחצי גמר 98 לא אוכל לשכוח את רביעיית 0-1 של ספרד בנוקאאוט מונדיאל 10 בייחוד 0-1 על גרמניה בחצי משער של פויול ואז בגמר מול הולנד אינייסטה כבש גם את האבל בהפסד ארגנטינה לגרמניה לא אוכל לשכוח כמו רבים וטובים אחרים .

    1. ארז

      5 נוב 2020 09:10:45

      תודה אהרון, ה1:0 מ90 היה מבחינתי הלם מוחלט. פעם ראשונה שגמר מונדיאל הסתיים בלי שער שדה ובלי ששתי הקבוצות הבקיעו. זו היתה חותמת אומללה למונדיאל אומלל. כמובן שכרגיל כשחושבים שאי אפשר לרדת נמוך יותר שומעים דפיקות מתחת לרצפה, וארבע שנים אחרי זה נשבר גם השיא השלילי הזה. ובכלל זה סימל את המעבר של הכדורגל מגישת ה״בוא ננסה לנצח״ ל״בוא ננסה לא להפסיד״ שהיתה שמורה לכל מני הפועל יהוד למינהם, לא לנבחרות במונדיאל. זו גם הסיבה שאני שונא את שיטת הנוקאאוט. נכון שהכדורגל עשה מאז צעדים רבים חזרה למקום טוב יותר ויעיד המונדיאל האחרון והמופלא, אבל זה למרות ולא בגלל האופן שבו משחקים היום.

  16. אהרון שדה

    5 נוב 2020 14:01:48

    ארז תודה ה 2 שלי
    מיקי /מוטי כדוגמה לצמד הטוב ביותר אחריהם קטשפר
    עוד צמדים בולטים
    ראש /דלגליש .
    צ'אבי /אנייסטה .
    ועוד
    עוד 2 שעולה לי מייד לראש הוא איתן אהרוני ….
    2 מסמל גם צמד יריבים גדול
    מה שהתחיל בחזה /ארזי תפס במלמליאן /סיני
    וכמובן מראדונה/ פלה.
    קונורס /מקנרו
    ובאחרונה במסי /נאדל
    ויש שבטעות אומרים מייקל / לברון .
    זה נכון גם ביריבות קבוצתית
    כמו ברצלונה/ ריאל או סלטיקס ל.א

  17. מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)

    5 נוב 2020 15:51:14

    מעניין מאד, הניתוח של תפקיד השוער.
    מסכים שכמותית ההשפעה שלו על המשחק, או אולי המעורבות שלו במשחק, היא הקטנה ביותר, אבל איכותית לדעתי זה ההפך – הנגיעות שלו בכדור, בממוצע, משפיעות יותר מנגיעות של שחקני השדה, וחלקן מהקריטיות ביותר בכל המשחק. תפקיד קשה מאד, אין ספק.
    .
    תודה ארז, אחלה סדרה.

  18. וניל טרופי

    6 נוב 2020 00:54:58

    תודה, רוצה להוסיף שוער ברזיל במונדיאל 1950, המאראקאנאסו הידוע. מאז לא היה לברזיל שוער שחום עור כבר שבעים שנה.

כתיבת תגובה

תגיות:
סגירת תפריט