האמת הייתה גרועה בהרבה – אדי קארי / תרגום Smiley

האמת הייתה גרועה בהרבה – אדי קארי / תרגום Smiley

האמת הייתה גרועה בהרבה

אדי קארי / פרש מה-NBA
פברואר 14, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/eddy-curry-nba-the-truth-was-way-worse

לאנשים יש בדיחות.

לכולם, ככה זה נראה.

בדיחות לכל יום.

כאשר הכותרת היא אדי קארי, הבדיחות פשוט באות בקלות. ככה זה היה במשך יותר מעשור. ואפילו לאחר כל השנים האלו שאני מחוץ לליגה, כאשר השם שלי עולה אונליין או במדיה החברתית או בכל מקום כלשהו, איכשהו חבורה של אנשים … עדיין עם אותן בדיחות.

זה כאילו … אדי קארי?

אתם זוכרים כמה שמן הבחור הזה היה? אלוהים אלוהים חחחחחחחחח.

או

איך אתה משחק ב-NBA ומעקלים לך את הבית, אחי? כאילו, וואו. בחייך, בחור. אה אה אה.

או

שמעתי שהבחור ניסה לעשות סקס עם מי שהיה הנהג האישי שלו. חחחחחח. מה לעזאזל, אחי? הבחור משוגע.

ואז בעיקרון כולם פשוט צוחקים ביחד אונליין ועושים חיים על חשבוני.

חחחחחח. צחוקים, אחי. אה אה אה. שמן, אדי קארי התפרן. אה אה אה אה אה. איזה בדיחה!

אני בן 37 עכשיו, בנאדם מבוגר. אז אני יכול לספוג את זה. אנשים יכולים להגיד כל מה שהם רוצים. אני אחייה עם זה.

אבל באותו הזמן … אתם יודעים מה? אנשים באמת צריכים לדעת משהו.

אנשים צריכים להבין ש….

לא כל דבר הוא בדיחה, אחי.

האימוג'י שבוכים מצחוק לא תקפים לכל דבר ביקום. לא כל דבר הוא הורס מצחוק.

אני מתכוון, אתם יודעים מה לא מצחיק? הנה זה מגיע … הנה משהו שהוא לא מצחיק.

ינואר 24, 2009. אני עם הניקס. במשחק חוץ בפילי, באמצע המשחק. אני יושב על הספסל בבגדים אזרחיים כאשר אני מרגיש טפיחה על הכתף שלי.

"היי, אדי! הם צריכים אותך מאחורה. אתה צריך ללכת לחדר ההלבשה".

הבנתי שיש לזה קשר לסיבה שבגללה אני לא משחק, אבל כאשר חזרתי לשם אחד מהחברים שלי עם הניקס ניגש אלי כשהוא בוכה – כאילו העיניים שלו אדומות וישנן דמעות על פניו. לא היה לי שום מושג מה קורה. הוא רק אומר לי להתקשר לעוזר שלי אבל לא מוסיף שום דבר.

אז אני לוקח את הטלפון שלי ומחייג.

כאשר הבחור עונה, אני שואל אותו מה קורה, ויש איזה שנייה או שתיים של הפסקה.

"אחי, נובה מתה, אחי. הם הרגו אותה".

אתם שומעים מילים כאלו ו … אני אומר לכם … זה הדבר הכי רחוק מלהיות מצחיק.

"אני נמצא פה בזירה. יש דם בכל מקום, אחי. אני חושב שכנראה גם התינוק מת, בנוסף לכל".

החרא הזה ממש שם, כן … החרא הזה לא מצחיק.

Knicks center Eddy Curry in hurry to shape up for coming season - New York  Daily News

הרבה אנשים לא מכירים את נובה.

הייתי מתראה איתה מדי פעם במשך מספר שנים בזמן שהייתי עם הניקס. היו לנו שני ילדים משותפים.

ביום שבו נובה נרצחה – נורתה בדם קר בחזרה בבית בשיקגו – אחת מתוך רבים שלא ידעו לגביה הייתה אשתי, פטריס.

פטריס גם כן לא ידעה לגבי הילדים שהיו משותפים לי ולנובה – בתי בת ה-10 חודשים, אווה, ואחיה בן השלוש, נואה.

שמרתי זאת בסוד. כל הדבר הזה. במשך שנים.

אז אני בטלפון ומבין שבתי התינוקת ואמא שלה בדיוק נרצחו … אני גם מתחיל להתמודד עם העובדה שהנישואים שלי שאוטוטו מגיעים לארבע שנים הולכים להסתיים.

כבר לא הולך להיות שום כיסוי לכל הדברים האלה.

כל מה שבאמת הרגשתי שאני יכול לעשות באותה נקודה היה לבכות.

פשוט עמדתי שם מתייפח ומוציא הכל … הכל.

ואז, תוך 10 או 15 שניות, דברים החלו להתרחש תוך שניות – צלצול טלפון משום מקום, מגיע עוד מידע, סידורי הלוויה, ועוד ועוד ועוד.

לפני שהבנתי, הייתי במטוס בחזרה לניו יורק, ופשוט בתוך מספר שעות עוד ועוד פרטים החלו להתבהר. גיליתי שבני נואה היה ממש שם כאשר אימו ואחותו נורו. אבל הוא היה כל כך קטן שהוא לא באמת הבין מה בדיוק קרה. הוא ניסה להעיר את אמא שלו לאחר הירי, אז כאשר השוטרים נכנסו ומצאו אותו שם, היה דם שכיסה את כולו. הוא למעשה נשכב לידה ונרדם.

נואה לא היה יכול להעיר את אימו ואת אחותו, וכנראה חשב שהן ישנות, אז הוא גם כן הלך לישון.

כאשר שאלתי את המשטרה אם הם יודעים מי עשה זאת, הבנתי שהם חושבים שזה היה העו"ד של נובה. הוא היה אחראי על תשלומי המזונות לילד, והיא יצאה איתו. בעבר היא הזהירה אותי שהוא מסוכן. הבחור למעשה הביא אקדח למסיבת הלידה של אווה בגלל שהוא חשב שאני כנראה אגיע לשם.

לא ייחסתי לזה חשיבות, אחרי הכל. זה היה כאילו: אני בליגה. אנשים מכירים אותי. אף אחד לא ירוץ לעברי וירה בי.

ועכשיו אני שומע שהבחור הזה בדיוק רצח את נובה ואת הילדה שלנו. הם הלכו. לעולם לא יחזרו. כאילו … הלכו לחלוטין.

לנצח.

חיים, של בני אדם נושמים בדיוק … הלכו.

והילד הקטן שלי ראה את זה מתרחש. הוא בן שלוש והוא רואה את משפחתו נורית למוות. יש לו את הדם שלהן מרוח על כולו.

אז כן, בחיי….

פשוט מאוד … לא מצחיק.

למעשה, אתם יודעים מה? ממש בישירות. לא הייתי צריך לספר את זה.

בגלל שהחברה באינטרנט ימצאו כבר דרך לעשות על זה כמה בדיחות, אחרי הכל.

אנשים, בחיי … יש להם בדיחות.


אחד הדברים שאתם תמיד שומעים אנשים אומרים לגבי בחורים כמוני זה….

אף אחד לא אמר לך שאתה צריך להיות מפורסם.

אנשים אומרים את זה כל הזמן. זה כאילו….

אתה רצית את זה.

לא הכריחו אותך לעשות זאת. אתה זה שהחלטת לשחק בליגה. אתה ידעת מה העניין של ה-NBA.

זה מה שאתה בחרת.

וכאשר מישהו אומר את הדברים האלה, את פני הדברים הללו, באופן כללי.  אני לא הולך לשקר: זה נשמע הגיוני. זה נשמע כמו דבר הגיוני לחשוב כך.

אבל באותו הזמן, תנו לי רק לומר … תשמעו אותי פה לעוד מספר דקות בגלל….

אולי זה לא תמיד כל כך פשוט.

להסתכל על כל זה שוב עכשיו, אני בכנות בכלל לא רציתי לשחק כדורסל כילד.

אתם מכירים את זה שלפעמים אתם שומעים על בחור שהיה לו כדורסל קטן בעריסה שהוא היה תינוק, או חברה שהיו מטביעים על הסלי פלסטיק הקטנים הלאה ממש ברגע שהם היו מסוגלים ללכת – חברה שפשוט ידעתם מה הם הולכים להיות? ובכן … זה לא הייתי אני.

כדורסל לא היה החלום ילדות שלי.

כאשר הייתי ילד, פשוט רציתי לשחק במשחקי וידאו ולרכב על אופניים ולבלות עם החברים שלי. למעשה ניסיתי להימנע מכדורסל.

מה שהכניס אותי לשם, אחרי הכל, זה שהייתי גבוה. כאשר הגעתי לחטיבת הביניים, החברים שלי התחילו לדבר בעקביות על כך שאני צריך לשחק כדורסל. בכל יום הם לחצו עלי להיבחן עבור קבוצת הילדים. ולמשך זמן מה, הצלחתי להתנגד לזה.

אבל הייתי גבוה יותר מהמורים באותה נקודה – 1.98, 2.00 אולי.

מה יכולתי לעשות?

אנשים היו מסתכלים עלי והם פשוט לא היו מוכנים לקבל לא כתשובה. "אוי לא", הם היו אומרים, "אתה משחק כדורסל, בנאדם. אין שום מצב שמישהו גדול כמוך לא משחק. אתה הולך לשחק כדורסל".

אז, אתם יודעים … שיחקתי כדורסל.

חטיבת הביניים של דירקסן. קליומט סיטי, אילינוי. הסנטורס.

שהלכתי למבחנים, אפילו לא ידעתי כיצד לשחק את המשחק. הייתי נוראי. לא היה לי שום מושג מה אני עושה שם. הייתי כל כך רע שכאשר התקבלתי לקבוצה לא אמרתי לאף אחד ממשפחתי. לא רציתי שהם יראו כמה נוראי הייתי. אני מתכוון, כנראה שהייתי שחקן כדורסל חטיבת הביניים הכי גרוע בהיסטוריה של העולם.

אבל לעזאזל כמה שהייתי גבוה.

לכן, לפני ששמתם לב, השמועה לגבי הילד העצום שמשחק בדירקסן התפשטה לה, והתחילו להופיע בבית שלי חברה מה-AAU כדי לגייס אותי ועל מנת לפגוש את הורי. ואני, אני פשוט … ממש לא בתוך כל זה.

בביקור הראשון מכל הביקורים האלה, לעולם לא אשכח זאת, בזמן שהמאמנים נמצאים שם ומנסים לשכנע את אימי, אני יושב על הרצפה….

משחק עם רכבת צעצוע.

אמיתי, בחיי. אני ממש על הרצפה ומרכיב רכבת צעצוע בזמן שהחברה האלה מדברים על כמה אני יכול להיות שחקן נהדר אם אני אצטרף לקבוצה שלהם ואתן את כל הפוקוס שלי בכדורסל.

בכל הזמן הזה, אני מתעסק עם המסילות צעצוע ופשוט חושב לעצמי, זה נשמע כמו רעיון נוראי. לא חתמתי עבור שום קבוצת AAU. זה נשמע כמו חתיכת עבודה.

זה היה כמו….

מה לגבי שפשוט תתנו לי לשחק עם הרכבות שלי ותנו לי להיות מי שאני?

אמא שלי, ובכן … היא לא קיבלה את זה.

היא הכריחה אותי ללכת לאולם ולהצטרף לקבוצה.

ואם להיות הוגן, זה נגמר בכך שנהנתי מזה. הכל פשוט הפך להיות כמו כדור שלג מאותה נקודה. סיימתי שאני מתאהב בכדורסל.

סוף סוף.

אבל זה בהחלט לא הייתה אהבה ממבט ראשון.


כאשר מטוס הניקס ההוא נתחת מפילי וצעדתי לתוך הבית שלנו, פטריס הייתה פשוט כמו….

אני בכנות אפילו לא יודע כיצד לתאר זאת בצורה מדוייקת.

היא בעיקרון הייתה בדיוק כמו מה שתחשבו שאישה טובה תהיה לאחר שהיא בדיוק גילתה שהבעל שלה שיקר לה במשך שנים. ואני מתכוון, אני לא מאשים אותה – הייתי בעל נוראי במשך זמן רב באותה נקודה.

גרנו בווסטצ'סטר, ניו יורק, באותו הזמן, בדירות של ריץ'-קרלטון, היכן שהגבר שלי קיו, קווינטין ריצ'רדסון, גם כן בעל מספר מקומות. אז לאחר שפטריס הבהירה זאת שאני לא רצוי באותו הלילה, קיו אמר לי שאני יכול להשתמש בדירה שלו למטה בקומה החמישית.

אני זוכר שבעיקרון צעדתי פנימה והפכתי לחסר תחושה.

הייתי שם, אבל באותו הזמם, הייתי … בקושי שם. לא היה שום אור, לא טלוויזיה, לא ארוחה מבושלת … כלום. פשוט ישבתי שם לגמרי בשקט. לא ידעתי מה לעשות או כיצד להתקדם – רק אני יושב שם בחושך, לגמרי מבועת.

יום ולילה.

הדבר היחיד שאני באמת זוכר שעשיתי במהלך הימים הבאים היה לחתום על שחרור גופתה של אווה להלוויה כדי שהם יהיו יכולים להכין אותה לטקס ולקבורה. מעבר לכך, זה היה פשוט….

אפלה.

האשמתי את עצמי.

אני עדיין מאשים.

כאבא – כגבר – אתם אחראיים לילדים שאתם מביאים לעולם הזה, לא משנה מהי הסיטואציה. אתם חייבים להיות אחראים ולהשגיח על הקטנטנים האלה. הייתי צריך לעשות כך. הייתי צריך להגן על בתי.

ולא עשיתי כך.

בהרבה מובנים.

אכזבתי אותה.

ועניין המה-אם עדיין רודף אותי עד ליום הזה.

זה כאילו: מה אם הייתי כנה ולא מנסה לשמור את אווה ונובה בסוד? מה אם הן לא היו חלק מחיי באותו הזמן ההוא? אולי אז נובה מעולם לא הייתה שוכרת את אותו עורך דין. או שאולי הילדים היו איתי ולא בדרך להיפגע.

לשבת שם בדירתו של קיו, בחושך המוחלט, אני בעקרון פשוט עברתי על מאות על גבי מאות של תרחישי מה-אם. וזה רק גרם לי להיות יותר ויותר מדוכא.

בסופו של דבר, כמה מוזר שזה ישמע, הגעתי למקום בו הבנתי שאני פשוט לא יכול לסיים את חיי ולשכוח מהכל. אני חייב להבין כיצד להמשיך לחיות איכשהו. הייתי ככה: יש לי עוד ילדים. אני חייב להשגיח עליהם ולוודא שמשהו כזה לא יקרה שוב למישהו שאני אוהב.

הדבר הנוסף שהבנתי, מעבר לגוונים של הספק, היה זה: כסף לחלוטין לא יכול לפתור את הבעיות שלכם.

כסף לא הולך להחזיר חזרה את האנשים או לגרום לאנשים לשכוח את מה שעשית.

לפעמים כל מה שהכסף יכול לעשות הוא לשלם עבור הלוויה מכובדת.


בזמן שקברתי את הבת שלי, כמעט כל חלק בחיי כבר היה מרוסק סביבי – הייתי תקוע בסוף הספסל בניו יורק, חשבון הבנק שלי התדלדל, הבית שלי בשיקגו הלך להיות מעוקל על ידי הבנק, חברי הוותיקים שיקרו לי וגנבו את הכסף שלי.

ואיכשהו, הדברים פשוט המשיכו להתדרדר משם.

מספר חודשים לאחר ההלוויה, בקיץ של 2009, הייתי צריך לתבוע את הסוכן שלי בגלל שהוא לקח הלוואות על שמי ובזבז טונות מהכספים שלי ללא ידיעתי.

בנקודה מסוימת הוא פשוט היה הולך עם חותמת גומי שהוא עשה עם החתימה שלי עליה, ככה שהוא היה מסוגל לקנות כל מה שהוא היה רוצה – טלוויזיות, מכוניות, טיולים, רק תבחרו. הוא אפילו השתמש בחותמת ההיא כדי להלוות 500,000 דולר מהבחור הזה שיש לו חברה הגובה ריבית של 85%. לא אמר לי. פשוט מילא אותי בניירת. רק חתימות על נייר.

גיליתי זאת כאשר תבעו אותי מספר חודשים מאוחר יותר, לאחר שהריבית של ההלוואה הגיעה ל-2 מיליון דולר.

שני. מיליון. דולר.

למעשה זה הסתיים שאני צריך לשלם לבחור שאני בכלל לא מכיר מעל ל-2 מיליון דולר.

בגלל שמישהו שחשבתי שאני יכול לבטוח בו שם את חתימתי על פיסת נייר.

No photo description available.

זה לחלוטין מסריח שיש אנשים שפשוט גונבים את הכסף שלי כמו שהבחור הזה עשה, אבל אם להיות כנה אתכם העניין הפיננסי הכי גדול באותה התקופה נבע מהאישיות שלי.

אם למישהו היה סיפור עצוב בשבילי, לא יכולתי לסרב.

אם היו עומדים לפנות אתכם, או שאמא שלכם הייתה צריכה כסף לניתוח, והיינו באותה הכיתה מאיזה כיתה ב' או משהו כזה … הייתי האיש שלכם.

לא היה מצב שמישהו היה מגיע לבית שלי – יכול היה לנהוג באיזה רכב של 500,000 דולר, אוכל את האוכל הכי טוב שהדמיון מסוגל לעלות – ואז הוא היה אומר משהו כמו, "אחי, אני עומד להפסיד את הבית של המשפחה שלי", ולא הייתי עושה כלום. לא יכולתי פשוט לומר, "לעזאזל, זה מאוד חבל". אני ממש לא הייתי מסוגל פשוט לשמוע ולא לעשות כלום.

הייתי משלם לאנשים על המשכנתא של האמהות שלהם. מכסה תשלומים עבור טלפונים ניידים. תשלומי רכב. לא יכולתי לומר לא.

אנשים היו מגיעים אלי אם הסיפורים הכי עצובים שהדמיון מסוגל להעלות. ובהרבה מהפעמים, תחילה, הבקשה תהיה די קטנה. ואני הייתי מסתכל על זה ככה, "לעזאזל, הוא רק צריך 1,500 דולר. אתה יודע מה? היי, אחי, אני אסדר אותך, בנאדם. מה אתה צריך? יש לי". אבל אז תמיד היה עוד פרק. כאילו: "לא, 1,500 דולר יהיה נחמד, אבל אם הייתי נותן 3,000 דולר, זה יהיה טוב יותר".

ותמיד הייתי הולך על הסכום הגבוה.

תמיד הייתי אומר לעצמי, "הכל טוב … מה זה 3,000 דולר?"

אבל כאשר אתם עושים זאת עבור משהו כמו 15 אנשים שונים, זה מצטבר. ואני מבין עכשיו שבהרבה מהפעמים אנשים היו מספרים לי סיפורים רק כדי לנצל אותי. ברוב הפעמים אלו פשוט היו שקרים. אנשים שהכרתי במשך כל חיי, אנשים שאהבתי, היו פשוט משקרים בפנים ושולפים משהו מערימה של חרא של הדמיון כדי לנסות לקרוע אותי.

לעולם לא אשכח את הפעם ההיא שהייתי צריך לשלוח ניירת של ביטוח חיים לרואה החשבון שלי וביקשתי מחבר לשלוח את המעטפה בדואר עבורי.

הבחור היה חבר שלי מאז ומעולם. הרבה זמן אחורה. אז מה הוא עשה?

הוא פתח את המעטפה והוסיף את שמו לטפסים ככה שאם אני מת 10% מהנכסים שלי הולכים אליו.

כאילו, זה משהו שמישהו באמת עשה. בחיים האמיתיים.

חבר!

רואה החשבון שלי התקשר אלי, כאילו, "אתה בטוח שאתה רוצה לתת לו 10%?" ולא היה לי מושג על מה הוא מדבר.

אני זוכר שמיד צלצלתי בטלפון לבחור ההוא, והוא בעיקרון פשוט, "אה, זה … כן. טעות שלי. אתה צודק. לא הייתי צריך לעשות זאת. רק רציתי לוודא שיהיה לי כסף אם וכאשר".

כאילו, אתם מבינים … זה לא באמת היה רציני. כאילו…..

"אוי, טעות שלי".

Former NBA Player Eddy Curry Opens Up About Financial Struggles, Marriage,  And Loss Of Daughter – Millennial Married

די התעלמתי בזמן שהרבה דברים התרחשו. אבל העניין המטורף לגבי זה, פטריס….

פטריס – היא הייתה מעל כל זה. היא ראתה את זה קורה.

הכל.

ברורה כשמש. לפני שזה אפילו קרה.

החברה שלא נראו מפוקפקים אבל למעשה כן היו, רכישות ראוותניות שלא היו אמורות לקרות, הרמאים, החברים שחשבתי שלעולם לא ילכלכו אותי, אבל הם כן … כל הדברים האלה.

אשתי … זה כאילו היא הייתה מסוגלת להסתכל לעבר העתיד או משהו. היא ראתה את הכל פחות או יותר מתפתח בדרך שבה היא צפתה. היא תמיד ניסתה להזהיר אותי, בנוסף לכל. אז כאשר שכרתי את האסיר המשוחרר הזה שיהיה הנהג שלי בגלל שזה היה מגניב להסתובב איתו ולשחק איתו במשחקי וידאו, היא אמרה לי שזה רעיון רע.

"בחייך, תפסיקי לחשוב כל הזמן!" אני זוכר שאמרתי לה. "זה בסדר!"

אפילו רואה החשבון שלי ניסה להתערב הפעם. היה לו שוטר סמוי עם התיק שלו שהתקשר אלי: "אדי, הבחור הזה הלך לכלא בגין פריצה. אני לא מרגיש שזה רעיון טוב".

פשוט לא הקשבתי, אחרי הכל, חשבתי: "הוא מגניב. יש לו ילד קטן. הוא שינה את חייו. אנחנו חברים. אני רוצה לעזור לו ולתמוך במשפחתו. זה בסדר".

ובמשך זמן מה, זה למעשה היה בסדר.

ואז, לאחר מספר שנים שהוא נהג עבורי, הבחור הזה קיבל את ההזדמנות ללכת ולעבוד עבור שירות הסעות שמשלמת ממש טוב והוא לא נדרש לנסוע הלוך ושוב לשיקגו. אז כתבתי לו מכתב המלצה מרשים, והוא קיבל את העבודה. אבל כאשר הם גילו לגבי הרקע שלו, החברה פיטרה אותו. וכאשר לא העסקתי אותו מחדש, הוא התחיל להתקשר אלי לעתים תכופות ואיים לעשות מגוון דברים לגבי וללכת לעיתונות. כאשר הפסקתי לענות לשיחות שלו, הוא התחיל להתקשר לחברים שלי. כאשר הם הפסיקו לענות … אני מניח שהוא פשוט הרגיש שהוא חייב לעלות ברמה.

אז בערב אחד אנחנו משחקים מול המאבס בדאלאס ולאחר המשחק עיתונאי ניגש אלי כדי לדבר, "מה יש לך לומר לגבי התביעה בנוגע להטרדות המיניות והטענות שאתה הומו וניסית לכפות על הנהג שלך לשכב איתך".

זה היה פשוט: מההההההההה?

מסתבר שהבחור לקח את הדוגמאות האלה כאשר עשינו שטויות ודיברנו שטויות אחד לשני ושם את המילים שלי במסמכים משפטיים. זה היה כאילו, "ביום הזה והזה, מר קארי אמר לתובע לנשק לו את התחת", או "ביום הה, מר קארי הצהיר שהוא הולך לבעוט בתובע באיבר המין ואמר לתובע לבצע בו מין אוראלי".

בית המשפט דחה את התביעה ושלח אותנו לבוררות … שם עדיין זה הסתיים כשאני צריך לשלם לבחור אלפי דולרים.

בסיום התהליך, לפני שהגענו להסכם, הבורר עזב את החדר ואמר לשנינו לדבר בפעם האחרונה. ככה שזה רק אני והנהג הזה במשרד עורך דין, והוא נמצא שם, מתייפח בבכי. אני זוכר שהוא אמר לי, כאילו, "אני כל כך מצטער, אחי. מעולם לא התכוונתי לעשות את זה לך". הוא דיבר על כך שאשתו עזבה אותו ולקחה את הילד שלו איתה. "אני פשוט במקום רע. אני פשוט צריך מעט כסף. אני מצטער".

זה לא היה אמיתי. פשוט ישבתי שם בשקט בגלל שלא יכולתי להאמין שזה באמת קורה.

בנקודה מסוימת פניתי אליו וככה, "אז מה אתה אומר? אתה אומר שאני לא צריך לתת לך את הכסף הזה?"

הוא ניגב את עיניו ולקח שנייה, ואז, שקט מוחלט, הוא אומר: "אה, לא אחי. אני עדיין זקוק לכסף הזה…."

"מצטער, אחי".


עכשיו, אם תחפשו בגוגל את שמי, אתם תקבלו קישורים למאמרים עם כותרות כמו "10 אתלטים עם שמועות לגביהם שהם הומואים" וגם "אלו אתלטים יש לגביהם שמועות שהם הומואים".

חחחחח יה שמן, תפרן, אדי קארי ההומו. חחחחחחח

לאנשים תמיד יש בדיחות.

זאת פשוט הדרך בה הדברים הולכים. במיוחד כאשר אתם לא מסיימים כמו מה שכולם חשבו שתהיו.

בהסתכלות לאחור על הכל עכשיו, אני באמת מרגיש כמו, למשך הזמן הארוך ביותר, שאני פשוט הייתי ממש הרבה מעבר לראש שלי כשהייתי ב-NBA. הייתי ילד שעבר ממשחק עם סט הרכבת שלו לילד שמרוויח מיליונים של דולרים, במצמוץ עין.

ופשוט לא הייתי מוכן לזה.

אני יודע בוודאות שזה הרבה יותר מסובך מזה. אבל, כאילו … אולי לא בהרבה.

כאשר נבחרתי לראשונה בדראפט, לא נכנסתי לאף מועדון. הייתי צעיר מדי כדי להבין זאת. בתקופה ההיא, פשוט הייתי משתגע עם יכולתי ללכת לגרייט אמריקה עם כל החברים שלי ולעלות על רכבות ההרים. הייתי כל כולי בלהשיג את משחקי הוידאו החדשים ביותר כדי לשחק באקס בוקס עם החברים שלי בבית.

לא היה לי שום מושג כיצד להתנהל עם כסף או לשמור על עצמי מכל התרמיות או לבנות מערכת יחסים מונוגנית ואוהבת או….

כיצד להיות אדם טוב – אדם טוב, סולידי, מהימן, אמין.

הלוואי והייתי יודע. ואולי אתם יכולים לומר שהייתי צריך לדעת. אבל בכנות פשוט לא ידעתי.

ולכן … הדברים סטו עבורי מהדרך במהרה.

ככה החיים לפעמים, אני מניח.

חלק מהאנשים מסוגלים פשוט להמשיך ולעלות, וכל מה שהם עושים, פשוט ממשיך להשתפר, ולהשתפר, ולהשתפר, ולהשתפר. אבל עבור אנשים אחרים, זה פשוט, אני לא יודע … זה פשוט לא קורה ככה.

לפעמים זה הולך מרע, לטוב, לגרוע, למשתפר, לטוב, ולרע ואז … זה הכל קשור למקום שבו מסיימים בסופו של דבר.

Chicago Bulls | Chicago bulls, Scottie pippen, Basketball players

איתי, כאשר עברתי בתוך הכאב הכי נוראי שלי – הזמנים הכי קשים במהלך כל חיי, דברים שפשוט היו קשים בצורה שלא יאמנת עבורי – אנשים תמיד היו ממש שם, מוכנים לקחת את הצעד ולצחוק מזה.

זה היה ממש מפריע לי.

אבל עכשיו … אתם יודעים מה? עכשיו, במובנים מסוימים, אני בדרך כלל מסתכל על זה כברכה. רואה את כל הנבזות מקבלת מקום, שוב ושוב, וזה גורם לי להבין שאפילו בנאדם אחד שלא רוצה לקרוע אתכם ולצחוק על הכישלונות שלכם ולתת לכם להרגיש פחות אנושיים … אולי זה בהחלט יכול להספיק כדי לעזור לך לעבור את זה.

ועבורי האגם זה היה, ללא ספק, אשתי, פטריס.

אם יש דמות של גיבור בסיפור המטורף הזה של חיי, הגיבורה הזאת היא ללא ספק פטריס.

ב-15 השנים שאנחנו נשואים, היא הייתה בתוך כמות שמספיקה ל-15 מעגלי חיים של דרמה – בגידה, טרגדיות שלא ניתן לתאר, עשרות תביעות, עיקולים של הבית, עשרות של הונאות כספיות, ועוד ועוד.

היא הייתה יכולה לעזוב אותי אלפי פעמים. ואני באמת שלא יכולתי להאשים אותה.

אבל אתם יודעים מה? היא עדיין נמצאת שם. היא מעולם לא הנתה לי את הגב.

פטריס למעשה בסופו של דבר חזרה איתי לשיקגו כאשר הלכתי לבית ההלוויות כדי לתת את הכבוד שלי לאישה שאיתה בגדתי בה והילדה הקטנה שלא ידעה מי זה אביה. אני בכלל לא מסוגל לדמיין כמה קשה זה היה.

ועכשיו, כאשר אני מוציא את הדברים על הכתב, היא נמצאת בחדר הסמוך עוזרת לילדים שלנו עם שיעורי הבית שלהם.

היא האדם הטוב ביותר שאני מכיר מעודי.

Where is basketball player Eddy Curry now? Wiki: Wife, Net Worth, Son

פטריס היא אמא יוצאת דופן לכל שבעת ילדינו, וזה בהחלט כולל את נואה.

הוא עכשיו בן 14, ואפילו שהוא לא הבן שלה בדם, והוא הגיע לחייה במה שכנראה הייתה הדרך הכי קשה לדמיין, היא אוהבת את הילד הזה בכל ליבה.

אתם לא יכולים להגיד לפטריס שנואה הוא לא בנה. היא תקריב כל דבר עבורו ללא מחשבה נוספת. זה בכלל לא שאלה.

והוא יודע את זה. הוא מרגיש את האהבה הזו.

הוא קורא לה אמא.

לא בגלל שאמרנו לו לעשות כך, הוא בגלל שהכרחנו אותו. הוא עושה זאת בגלל שהוא רוצה – בגלל שהוא אוהב אותה ממש כמו שהיא אוהבת אותו.

כל דבר ביחסים שלהם מעורר בי השראה שהיא מעבר לאמונה.

ומהצד שלי, לאחר כל כך הרבה שנים של לדפוק את הדברים ולהראות שיקול דעת עלוב שוב ושוב, אני בסופו של דבר יכול לומר בכל הכנות שהדברים ממש שונים. סוף סוף הגעתי לנקודה בה אני מרגיש כאילו, בחיי, אני פשוט עייף מלפגוע בפטריס.

זה לקח לי הרבה יותר מדי זמן כדי להגיע לשם. אני אהיה הראשון להודות בכך, אבל אני בהחלט עכשיו נמצא במקום שהוא כאילו….

היא יותר מדי יקרה עבורי.

אני צריך להתנהג נכון עבור האישה הזו שעתשה את כל הדברים הנכונים עבורי ועבור כל מי שאני אוהב מהרגע שנפגשנו.

בסופו של דבר, הבנתי שאני הייתי צריך להיות אדם טוב יותר. הייתי צריך להיות בעל טוב יותר, זה בטוח, ודמות לחיקוי טובה יותר עבור הילדים שלי מכאן והלאה. אני יכול לדבר מהניסיון בכך שהייתי מישהו שהיה אנוכי מאוד בעבר ועשה דברים שגרמו לפגיעה וכאב בחייהן של נשים.

אני לא רוצה להיות האדם הזה יותר.

זה לא מי שאני רוצה שהילדים שלי יראו.

ואפילו שאני לפעמים עדיין עושה טעויות ואומר דברים לא נכונים כלפיהם, או מפשל כאשר אני מנסה להעביר איזשהו מסר לחיים, אני יכול לומר לכם למעשה שלהיות אבא זאת העבודה הכי טובה שאי פעם הייתה לי.

אני יכול שיהיה לי היום הכי גרוע מאז ומעולם – פשוט להרגיש רע או לרחם על עצמי – ואז אחד מהם יגיע אלי, ומשום מקום, יאמר לי משהו כמו סתם מחשבה או אכפתיות שזה בעיקרון ידליק אותי מבפנים.

ברגעים האלו, הכל מסתדר בעולם.

ובימים האלו כאשר אני מאיזושהי סיבה נשאב לאזור התגובות באינטרנט ורואה קצת מהדברים שאנשים עדיין אומרים לגבי למרות כל אותם שנים שעברו, כל מה שאני צריך לעשות הוא להביט לצידו האחר של החדר לעבר ילדי, או אל פטריס, ואני מיד מבין את ההבדל בין מה שלא חשוב….

ןמה שכן.


לפוסט הזה יש 13 תגובות

  1. אני זוכר שהבולס בחרו אותו באותו דראפט עם צ׳אנדלר.
    היתה תקופה שחשבתי ששיקגו הולכים להשתלט על הליגה עוד כמה שנים…

  2. שחקנים נאיבים, ילדותיים, וכנראה תמימים הרבה יותר מדי חייבים למצוא בגיל 18 סוכן שיהיה גם אבא, גם אח, גם חבר, וגם מחנך, וגם איש כספים. וכמובן איש ישר. אילו מצא אחד כזה הוא היה ידוע היום ככוכב גדול מאד, מולטי-מיליונמר מוצלח. כנראה שאין הרבה סוכנים כאלה. מצד שני ייתכן שאדי מאושר עתה בחלקו וטוב לו יותר לחיות את חייו הפשוטים כפי שהוא חי כיום עם אשתו ושבט ילדיו.

  3. וואו הבחור אומר שהוא אהב רכבות והסיפור שלו בהחלט נשמע כמו חתיכת רכבת הרים מטורפת.
    למרות כל החרא שאכל הוא בר מזל גדול שמצא אישה כזו.
    תודה על התרגום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט