סיפורים מ-19 עונות – ג'ייסון קיד / תרגום Smiley

סיפורים מ-19 עונות – ג'ייסון קיד / תרגום Smiley

סיפורים מ-19 עונות

ג'ייסון קיד / שחקן עבר ב-NBA
ספטמבר 8, 2018

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/jason-kidd-basketball-hall-of-fame

יש לי סיפור על דירק שעליכם לשמוע.

זה בראש שלי בגלל היכל התהילה. זיכרונות הכדורסל החלו לצוף מחדש. ובחודשים האחרונים, אנשים ניגשו אלי כשהם שואלים, איך אתה מרגיש על כך שנבחרת? קשה לסכם זאת. עולים הרבה רגשות, נכון? יש לנו רק חמש דקות לנאום – לשים נקודת מבט על הקריירה בחמש דקות נראה קצת בלתי אפשרי. אבל אני חושב שיש לי את זה בשתי מילים.

קווין בייקון.

כן, בחיי. ברצינות. לפעמים אני מרגיש כמו הקווין בייקון של הכדורסל. שש דרגות נפרדות.

מה שאני מתכוון, הוא, כשאני חושב שוב על הקריירה שלי, זה כאילו אני צופה בכל כך הרבה סרטים שונים שאיני יכול להאמין שזכיתי לשחק בהם תפקידים שונים. זכיתי להגיע ל-NBA בתזמון מדהים. הייתי בסיום העידן של ג'ורדן. זכיתי להיות בשיא של עידן קובי/שאק. זכיתי להיות בזריחה של הדומיננטיות של לברון. ואז, בשנותי האחרונות כשחקן ואז כמאמן, הייתי בתחילת עידן הווריורס ובהתפוצצות של הסמול בול. כל תפקיד ששיחקתי בכל הקבוצות האלו היה מעט שונה בדרכו שלו. הם כולם עיצבו אותי.

בהתחלה כילד, תמיד אמרתי לעצמי להישאר עסוק בלמידת המשחק. כטירון בפיניקס, הייתי המחליף של קווין ג'קסון. מספר שנים לאחר מכן, סטיב נאש היה בשנתו הראשונה כאשר הוא היה המחליף שלי. מספר שנים אחר כך, כאשר שיחקתי בנטס, שני אלה היו חברה שהייתי צריך לשמור עליהם. כילד, תמיד הסתכלתי בהערצה לעבר גארי פייטון. הוא היה אגדה בבית באוקלנד. זה היה מטורף … יום אחד הייתי ילד שמנסה לשחק כדורסל באותו הפארק שהוא נהג לשחק בו, והדבר הבא שאני זוכר זה לשחק מולו בליגה כאשר הוא לוחש ח** לאוזני ומנסה לשגע אותי. כל החברה האלה עצבו את הקריירה שלי בכל כך הרבה דרכים.

קווין בייקון, אתם יודעים? זאת ההתפלגות המשפחתית שמרגישים כל כך מחוברים אליה.

No photo description available.

בסדר, הסיפור של דירק. מוכנים? אתם לא מוכנים.

חזרתי לדאלאס ב-2008, לקבוצה שבחרה אותי בדראפט. בתקופה ההיא זאת כבר הייתה הקבוצה של דירק, ללא שום ספק. נכנסתי לעונתי החמש עשרה, ואחד השיעורים הגדולים שלמדתי לאורך הדרך זה להמשיך לשאול עבור עצות מבחורים אחרים. תמיד לנסות להמשיך וללמוד כיצד לפתח את המשחק שלכם. בעונה ההיא, להגיע לדאלאס, ידעתי שאני רוצה לשפר את הזריקה שלי מרחוק. דירק היה מכונה של שלשות.

לפני האימון יום אחד ניגשתי אליו.

"דירק, בנאדם, תלמד אותי. מה הסוד שלך לגבי הזריקה?"

דירק שומר על פרופיל נמוך, נכון? זה מה שאנשים חושבים. אבל תשמעו, אתם לא רואים חצי ממה שהופך אותו לגאון הגרמני, המצחיק והמשוגע שהוא. מה המילה לכך? יחיד במינו. כן, זה העניין. זה דירק. אז דירק ממשיך לתת לי את השיעור המפורט והמלא לקליעה. זה כאילו הייתי באיזה כיתת אמן לכדורסל שנערכה על ידי 2.13 עם שיער קצוץ.

ואני נשבע, העצה של דירק – זאת הייתה העצה הכי מטורפת שקיבלתי במהלך חיי. באותו הזמן זה בכלל לא השפיע עלי, ועדיין זה נראה כאילו זה הגיוני לחלוטין בעולמו של דירק.

עכשיו, אתם צריכים להבין משהו – רוב החברה בליגת ה-NBA הם בסדר לגבי העניין שישאלו את עצתם אבל רובנו לא מומחים בלהסביר לפרטים איך אנחנו עושים את מה שאנחנו עושים. אבל דירק פשוט דירק – זה היה כאילו הוא המתין לי כדי שאשאל. הוא חפר פנימה, פרט אחרי פרט.

תרווח את אצבעותיך פשוט ככה. תתחוב את הזרוע שלך. תרווח את רגלך ככה. תשחרר את הכדור ככה.

זה הכל נראה הגיוני. עקבתי אחרי זה. זה מתי שהוא נתן את המבט הרציני בפניו ואמר, "המפתח לקליעה הוא, שאתה צריך לנשום".

"בסדר, דירק. הבנתי זאת".

"לא. דרך העיניים שלך. תנשום דרך העיניים שלך".

לנשום. דרך העיניים שלך??

לא ידעתי כיצד להגיב. המשכנו לזרוק ודירק פשוט מנענע את ראשו כלפי. אולי הוא עבד עלי? עד היום הזה, הניחוש שלכם טוב ממש כמו שלי.

זה היה אחד מאותם ימים שאתם אף פעם לא שוכחים.

אם להיות אמיתי, אני חושב שזה אומר לכם הרבה לגבי דירק. הוא תמיד היה באולם. הוא ניגש לכדורסל כאילו מדובר במדע. הוא תמיד נשאר צנוע. חבר לקבוצה נהדר. ובחיי, על המגרש, דירק היה רוצח. זה אחד מהסיפורים האלה שגורמים לי לצחוק. בגלל שזה מסתכם למשהו, מה שאתגעגע אליו יותר מכל אלו החוויות הללו עם חברים לקבוצה שאני מעריץ אותם.

No photo description available.

מספר עונות לאחר מכן, דירק ואני השגנו את האליפות שלנו.

המאבס של 2011, היינו קשוחים כמו מסמרים. אספסוף של קבוצה. לפעמים אני קורא לקבוצה הזו גרסת ה-NBA של The Bad News Bears. היה לנו את ג'ייסון טרי, שכונה גם בנג'מין באטן. היה לנו את טייסון צ'אנדלר ופג'ה, ומי שגיבה אותי בעמדת הרכז ג'י ג'י בראה. שון מריון היה איתנו. היה לנו בחור שקראו לו בריאן קרדינל, שקראנו לו "האפוטרופוס". הוא היה מטחנה. פשוט היו לנו הרבה ותיקים. אהבתי את הקבוצה הזו בגלל שנלחמנו. נהננו לשחק.

אף אחד לא בחר בנו לזכייה בתואר באותה השנה. להיט היה את לברון, די-וויד, כריס בוש – השנה הראשונה של הביג 3. לנו היה את ה-Bad News Bears. אבל זה העניין, נכון? להם היה את כל הכישרון שבעולם, אבל הם היו צריכים עוד עונה כדי שזה ממש יעבוד.

אני, אני הייתי 0-2 בגמר ה-NBA לפני 2011. למדתי בדרך הקשה כמה זה מתיש רק לנצח את האזור שלך – לא משנה איזה אזור, לא משנה איזו שנה. זה כל כך קשה. אתם צריכים כישרון, מזל, עבודה קבוצתית ושכל הדברים האחרים יתחברו פשוט ברגע הנכון. ידעתי יותר מדי טוב איך זה מרגיש להגיע כל הדרך עד יוני … רק כדי להפסיד לשאק וקובי, או לטים, מאנו וטוני. יש לי את כל הכבוד עבור החברה האלה. אני עדיין מאוד גאה במה שעשינו.

דירק ואני קיבלנו את הטבעות שלנו. זאת הייתה קבוצה של לוחמים, וזה הרגיש נכון. אני חושב שניצחנו את הסדרה ההיא בגלל שידענו מהי מצוקה, וידענו מה זה עבודה קבוצתית.

זה או שדירק פגע בהם עם עניין הנשימות מהעיניים.

זה בלתי עציר, ככל שאני יודע.


בשנתי הראשונה, גארי פייטון הציג אותי לליגת הגברים.

גארי הוא בחור מאוקלנד, מבוגר ממני במספר שנים. כולם דברו על גארי כאשר הוא הגיע, וכולם הכירו את אבא שלו, אל, שהריץ את ליגת הכדורסל של העיר עבור הילדים.

כאשר פגשתי את גארי, הוא היה במכללה, משחק עבור אורגון סטייט. הוא התנייד עם הבגדים והנעליים החדשות ביותר. אפילו אז, הוא היה מדבר עד שהאוזן שלך היה נופלת. אם הוא היה לוחש, זה היה קולני. הוא תמיד היה מקפיד לדבר איתי אם הוא היה רואה אותי. הוא היה נותן לי עצות או שעודד אותי. אני מעריך זאת. הוא לא ראה את עצמו כגדול יותר עבור זה.

כשהגעתי ל-NBA, התמודדנו לראשונה במשחק בשנתי הראשונה בסיאטל. לא ממש היינו חברים, אבל הוא הכיר אותי מהימים הללו בעבר. אז אני שמרתי עליו במשחק. הייתי מפוצץ באנרגיה. מהלך אחד, הוא חלף על פני לסל ואני תפסתי אותו. חסמתי את הזריקה שלו החוצה מהמגרש.

Gary Payton and Jason Kidd | Gary payton, Gary, Jason kidd

זה הרגיש טוב. הרגשתי זאת. הסתובבתי לגארי וצרחתי בפניו.

"תעיף את הח** הזה מפה".

ידעתי שזו טעות כאשר אמרתי זאת. זה לא היה הסגנון שלי. גארי קלע את 11 הנקודות הבאות, נע בדממה בזמן שהוא עובד עלי מהפוסט. עוזר המאמן שלנו תפס את המבט שלי מהספסל. הוא נענע בראשו, כאילו הוא רצה לומר, אתה לא יודע שלא ממריצים אותו?

לאחר המשחק גארי ניגש אלי, אם ראשו מורם לצד. חיוך גדול.

"אנחנו בסדר?"

אני בספק אם הוא זוכר את המשחק הזה, אבל תמיד אעריך את מה שלמדתי ממנו. זה לקח כמה שנים, אבל למדתי לשלוט טוב יותר ברגשותיי במהלך המשחק. אף פעם לא נכנסתי לתוך עימות טראש-טוק לאחר מכן. זוהי חוזקה של כמה חברה, כמו גארי, אבל זה לא היה בשבילי. זה דבר אמיתי, אתם יודעים – אפילו ברמת ה-NBA, כדורסל הוא משחק מנטלי בראש ובראשונה.


שיחקתי בכמה קבוצות NBA מדהימות במהלך הקריירה שלי, כאילו זאת הייתה סדרה של הופעות אורח. בכל מקום שבו עצרתי, ועם כל בחור ששיחקתי עימו, ניסיתי לקחת משהו מהגישה שלהם למשחק ולהוסיף זאת לשלי. מה שאני מחשיב הצלחה בכדורסל היה להיות מנהל המשחק הטוב ביותר שיכולתי להיות על המגרש. רציתי לגרום למשחק להיות קל ומהנה עבור חברי קבוצתי. אני מקווה שהצלחתי לעשות זאת יותר פעמים מאשר לא.

תודה לכם – להיכל התהילה, למאמנים שלי, לכל חברי הצוות בכל מקום שעשו את כל הדברים שהאוהדים לא רואים, לחברי קבוצתי – לכל מי שדרכינו השתלבו במהלך קריירת הכדורסל שלי. אני גאה, אני אסיר תודה. אני בהחלט מרגיש ענווה מהכבוד הזה. יותר מכל, אני יודע שאני ממש בר מזל. לא יכולתי לעשות זאת ללא כל כך הרבה אנשים. 


לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. הייתי מעריץ גדול של ג'ייסון קיד בתקופה ששיחק בפניקס. הוא היה מכונה של טריפל דאבלים ועשה זאת תוך הפגנת משחק קבוצתי (לא כמו ידידנו ראסל ווסטברוק). אבל ברגע שנחשפה האלימות שלו נגד נשים הוא גמר אצלי.

  2. ג'ייסטו קיד היה שחקן (ואדם) שהערצתי והערצה ירדה בתמידות מלבד קפיצה אחת למעלה כשלקחו אליפות. אח"כ הוא בייש את עצמו בניקסף בנטס, והכי הרבה במיחלווקי. דווקא בלייקרס הוא נרא ה יושב בשקט וממלא תפקידו כעוזר מאמן.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט