האגדה של יודוניס האסלם – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

האגדה של יודוניס האסלם – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

האגדה של יודוניס האסלם

כאשר אנשים מדברים על "תרבות ההיט" הם מדברים על UD, ילד מיאמי הקשוח והטעון שהיה הלב והנשמה של הארגון במשך 17 העונות האחרונות, מהיום הראשון עם דווין ועד למנהיג החכם של הקבוצה שבדיוק התפרצה לגמר.

אנדרו שארפ / The Ringer
ספטמבר 29, 2020

מאמר מקורי: https://www.theringer.com/nba/2020/9/29/21454923/udonis-haslem-miami-heat-nba-finals 

הרוב המכריע של אגדות ספורט כה מצליחות הוא שהחלק שלהם בהיסטוריה הוא כמעט מובן מאליו. ישנן אחרות, בנוסף, המהדהדות מסיבה שקשה יותר להגות כהלכה. הן ידועות פחות בגלל מה שהן עשו אלא יותר בגלל הצורה שבה עשו זאת. הספורטאים האלה ברובם המכריע לא יגיעו להיכל התהילה, אבל הם יזכרו לנצח על ידי כל מי שבמקרה שם לב.

יודוניס האסלם נמצא בקטגוריה השניה. יליד מיאמי, הוא בילה את כל 17 עונות ה-NBA שלו עם ההיט. הוא התחיל את הקריירה שלו כטווינר שלא נבחר בדראפט שאיבד כמעט 23 קילו בדרכו לתוך הליגה. מספר שנים מאוחר יותר, הוא היה שחקן חמישייה בקבוצה אלופה. מספר שנים לאחר מכן, הוא היה איש הדבק בשושלת הכי ידועה לשמצה בספורט. כיום, מי שהיה שלוש פעמים אלוף ה-NBA כמעט ולא עוזב את הספסל, אבל מדבר עם כל אחד אשר קשור אל ההיט, והם ישתמשו בטונים של יראת כבוד כאשר הם מתארים את האיש המכונה "UD" ברחבי דרום פלורידה. "הוא מר 305, בנאדם", אומר נשיא ההיט פט ריילי. "הוא ליברטי סיטי. הוא מיאמי".

"המקצוען שהוא", אומר כריס בוש. "הבנאדם שהוא. אני מתכוון, לעזאזל, הוא מהעיר. אף אחד לא נתן לו סיכוי, אף אחד לא נתן לו כלום. הוא הגיע והוא בעט במספיק ישבנים כדי להרוויח מקום, ועכשיו הוא אחד מהספורטאים הגדולים שפלורידה ראתה מעולם".

"הדבר הכי גדול", אומר דווין וויד, "שהוא כל כולו קשור לארגון. הוא כל כולו קשור לעיר. אפילו עכשיו, הקול שלו הוא גדול כמו שתמיד הוא היה. זה מטורף. רוב החברה שלא משחקים, אין להם את סוג ההשפעה הזו. אבל לו יש את הכבוד. יש לו את ההשפעה שלו על כולם. אם אתם לא אוהבים את UD, משהו לא בסדר אתכם".

כפי שכנראה שמעתם, ההיט חווים רגע. טריים מניצחון בחמישה משחקים על הבאקס שדורגו ראשונים ולאחר שישה משחקים מול הסלטיקס, מיאמי בדרכה להופעה ראשונה בגמר ה-NBA מאז 2014. אבל אפילו כאשר הקבוצה הוחייתה מחדש על ידי ג'ימי באטלר, באם אדבאיו, טיילר הירו, ודור חדש של כוכבים, האסלם נשאר במרכז כחוט המקשר עם העבר. "הוא לא משחק", גוראן דראגיץ' אמר לאחרונה. "אבל הוא כאן כדי לתת מהידע שלו לשחקנים הצעירים. כמו קנדריק נאן, ובאם [אדבאיו], וטיילר [הירו]. ואני מתכוון, הוא כבר יכול ללכת ל… איך לומר זאת? שקיעה? הוא זכה בטבעות אליפות. אבל הוא עדיין כאן, בחיי. הוא כאן עבור אחרים. ועבורי, להיות זה שלידו ולצפות, אני רוצה להיות אותו הדבר".

כאשר ה-NBA הושבתה ב-11 במרץ, ההיט היו אחת מהקבוצות הבודדות ששמרה את רוב שחקניה בבית במיאמי. במהלך השבועות והחודשים, האסלם היה אחד השחקנים שוידא שהקבוצה נשארת מחוברת. "באם היה בבית שלי בכל יום", הוא אומר. "ביליתי זמן עם החברה שלי. היה לי זמן לבדוק מה קורה עם הירו. דאנקן [רובינסון] ביקר בבית שלי. די-ג'ונס. אבל אולי שברתי את החוק [של שמירת המרחק] מעט, אבל אני הבחור הותיק, ורק רציתי להמשיך להיות מחובר. הרבה מהחברה האלה מתחילים את הקריירות שלהם, הם נמצאים רחוק מהמשפחות שלהם. זה יכול להיות זמן של בדידות". בנוסף, האסלם מוסיף: "שום דבר לא יכול לקרות במיאמי מבלי שאני אדע על זה. אז כל מה שהם עושים שם בחוץ, אני הולך לשמוע על זה".

באורלנדו, לפני שההיט לקחו הובלה של 0-3 כדי להמם את הבאקס בסיבוב השני, הקבוצה הייתה בפיגור 12 בכניסה לרבע הרביעי של משחק 3. "UD היה זה ששלט בהתקבצות השחקנים", אריק ספולסטרה אמר על אותם רגעים. אדבאיו הוסיף, "UD משך אותי ואת ג'ימי [באטלר] הצידה ואמר שאנחנו צריכים להיות השחקנים הטובים ביותר על המגרש". הסצנה חזרה על עצמה מול בוסטון במשחק 5, כאשר המצלמות של ESPN תפסו  את האסלם מאמן את חברי קבוצתו במחצית החצי השני.

כפי שהאסלם מסביר: "החברה האלה בוטחים בי. לא רק בגלל מה שעשיתי בעבר, אלא בגלל שהם רואים אותי באולם איתם. אני לא רק יושב ומצפה מהם להקשיב לי. אני הולך להרוויח את הכבוד של החברה האלה בדרך שבה אני מתייחס לאימון, בצורה שבה אני מתייחס לצפייה בסרטי וידאו, בגישה שלי באימונים בחדר המשקולות. זה ההבדל ביני לבין המאמן. וזה לא שהם לא בוטחים בצוות האימון, אבל זה שונה כאשר אתה מזיע עם החברה האלה, צולל לפרקט, ומרגיש את מה שהם מרגישים. זה דבר שנוטה לבנות אמון".

במהלך ריצת הפלייאוף של מיאמי, היה דיון מתמיד על "תרבות ההיט" והתעלומה שבאה בעקבותיה. כמה אמיתי כל זה? מה גורם למיאמי להיות שונה מכל קבוצה אחרת? ריילי לעתים קרובות הסביר את ערכי הארגון שלו שהוא רוצה לטפח כ"עובדים הכי קשה, הכי נחושים, הכי מקצוענים והכי לא אנוכיים, קשוחים, מלוכלכים, והקבוצה הכי לא אהודה בליגה". אבל האידיאלים הללו יקחו אתכם רחוק עד גבול מסוים. עבור כל מי שסקרן לגבי הצורה שבה "תרבות ההיט" נראית באימון, להבין את סיפורו של האסלם הוא מקום טוב להתחיל בו.

"הוא ההתגלמות", ספולסטרה אומר. "בעוד שנים מעכשיו, כאשר אנחנו נאמר, 'מהי התרבות של ההיט?' אנחנו נצליח לתאר את זה ונגיד, 'הקבוצה שעובדת הכי קשה, הכי מקצוענית, הכי נחושה, וכו'. או שאנחנו פשוט נשלוף תמונה של יודוניס האסלם".

Wishing Haslem Peace in Mourning (Updated) | Heat Check

I.

יודוניס "UD" האסלם הוא בנו של ג'ון "דקה" האסלם. אביו היה שחקן פותח בתיכון מיאמי נורת'ווסטרן והיה קבוע בליגות הקיץ ב-Miami-Dade North Community College בשנות ה-70 המאוחרות. יודוניס גדל בשכונת ליברטי סיטי במיאמי, וכמו כל ילד אחר שחי בעיר הזו בשנות ה-80 וה-90, הוא העריץ את קבוצת הפוטבול של אוניברסיטת מיאמי. הוא היה צופה בהוריקנס משחקים באונרג' בול, ובזמן שהיה בתיכון, הוא באופן קבוע עבד במשחקים ומכר זכיונות. במהלך משחקי הדולפינס בשיאו של עידן מרינו, הוא לפעמים היה הולך לאצטדיון ג'ו רובי, יושב על קיר מצדו השני של הרחוב, וצופה במשחק דרך המסך הענק.

אימו של האסלם, דברה, הפכה להיות לנוכחות חשובה בחייו הבוגרים, אבל היא נלחמה בהתמכרות במהלך שנות ילדותו. הוא בילה את מרבית ילדותו עם אביו ואימו החורגת, ברברה ווטן. היה עליהם "להילחם ולשרוט ולשלוף ציפורניים" במילותיו של מאמן תיכון, אבל הבית שלהם תמיד היה חם ומזמין. ולאחר שהמשפחה עברה לג'קסנוויל באמצע שנות ילדותו, זה היה אותו המאמן – פרנק מרטין, שעכשיו הוא המאמן הראשי של דרום קרולינה – שקיבל בברכה את האסלם חזרה הביתה כדי שישחק במיאמי סניור היי סקול.

באמצע משחקי כדורסל התיכונים, האסלם לפעמים נראה כמו שאק. הוא היה 2.07 מטר על 127 קילו כסניור. הוא שבר את לוח הסל כשהיה בכיתה ט'. אבל במחצית קריירת התיכונים שלו, כאשר הוא עבר למיאמי היי, המשחק שלו התחיל להתקדם באיטיות. מרטין אימן את מיאמי היי מ-1995 ועד 1998. את האסלם הוא קיבל בירושה כג'וניור בתיכון עם גודל נהדר, ידיים רכות, והרגלים רעים. "הוא היה כל כך הרבה יותר גדול וחזק מכולם", מרטין אומר. "בגלל זה, הוא פיתח נטיות של עצלות".

על מנת לפתור את הבעיה, מרטין גייס כוכב מקבוצת הפוטבול – מארק ת'ורסטון, שהלך ושיחק שלוש שנים כליינבקר בווסט וירג'יניה – שהתאמן עם קבוצת הכדורסל. האסלם צוחק על זה עכשיו: "הוא הכה אותי כל כך חזק בכל יום. באותו הזמן, חשבתי שכדורסל זה כיף. למדתי מהר שהגעתי למיאמי היי שאם אני רוצה להיות נהדר, זה לא תמיד יהיה מהנה. המאמן פרנק לא הלך לשרוק לעבירות. זה היה כאילו, 'בסדר, הסיכויים נערמים נגדך. מה אתה הולך לעשות?'"

כאשר האסלם נרשם, אותן קבוצות של מיאמי היי היו באמצע הריצה שהתחרתה במה שההוריקנס עשו לפוטבול הקולג'ים. בית הספר זכה בשמונה אליפויות מדינה בתקופת זמן של 13 שנים בשנות ה-80 וה-90. במהלך השנתיים של האסלם, הקבוצה הייתה במאזן 2-71, זוכה באליפויות המדינה בכל עונה. שנת הסניור שלו, האוהדים לבשו חולצות עם הכיתוב "היינו שם. זכינו בזה. חוזרים לעוד אחת" (מתקדמים במקביל להוריקנס: מיאמי היי מאוחר יותר נתפסה בסקנדל גיוס שאילצה את אליפות המדינה ב-1998 להימחק).

אנטוני גראנט, עכשיו המאמן הראשי של דייטון, היה העוזר של בילי דונובן בתוכנית הכדורסל של פלורידה כאשר קבוצותיו של האסלם היו דומיננטיות במיאמי. לפני כן, גראנט שיחק במיאמי היי בעצמו. "היו לנו חברה שהייתה להם תשוקה למשחק", הוא אומר, "ותשוקה עבור מיאמי היי. הייתה לנו תרבות. לא ידענו שככה זה נקרא בתקופה ההיא, אבל זה מה שזה היה. זאת הייתה תחרותיות גבוהה ביותר. כל אחד שהגיע לתוך האולם ההוא, או שהם היו חלק מזה, או שהם נשלטו על ידי זה".

קבוצותיו של האסלם כללו מספר פרוספקטים של הדיביזיה ה-1, כולל מי שהיה במשך 16 שנה שחקן ותיק ב-NBA סטיב בלייק והאגדות מקומיות כמו ברנט רייט, אנטוניו לטימור וסילברין רובינסון. עם כזה כישרון, האימונים היו תחרותיים לחלוטין, וברגע שהמשחקים החלו, כולם בקבוצה היו חייבים להקריב דקות וזריקות. לא כל שחקן שהגיע למיאמי היי סיים את כל ארבע השנים. "היינו אחווה", האסלם אומר. "ולא היינו עבור כל אחד".

מרטין אומר: "אם לא שיחקת ועברת לבית ספר אחר? הם היו בסדר עם זה. אבל אם היית מנסה לחזור? הם היו מכים אותך בפנים וזורקים אותך מחוץ לאולם. השחקנים, הייתה להם גאווה באולם שלהם ובמי שהיה חלק מזה".

בהקשר של האסלם ומוסר העבודה שלו, מרטין מספר סיפור: "שנת הג'וניור שלו, ואנחנו התכוננו לקראת אליפות המדינה, ולא היה לו אימון טוב. אני לא כל כך שמח. אז אני גורם להם לרוץ. אנחנו מסיימים ואני מדבר לקבוצה, [והאסלם] פשוט מקיא. ואני אמרתי, 'עכשיו אנחנו מוכנים ללכת לנצח'. סיימנו את האימון ממש במקום. גרמנו ליודוניס לדחוף את עצמו עד לתשישות, וכולם ידעו שזה האתגר איתו. אבל הוא לקח את זה כמו אלוף ויצא למחרת והשמדנו את היריבים שלנו. יש לזה קשר רב עם הלך המחשבה שניסינו ליצור".

בשנת הסניור של האסלם, מיאמי היי דורגה ברמה הלאומית, אבל בהינתן כל הכישרון הזה ברחבי הסגל, האסלם השיג של רק 13 נקודות ושישה ריבאונדים למשחק. הוא טס מתחת לרדאר אצל רוב המגייסים. לאחר שהוא סיים, הוא היה החבר הכי פחות מבוקש של כיתת הגיוס בפלורידה שבכותרת שלה היו שני המקדונלדס אול אמריקנס, מייק מילר וטדי דופאי.

פעם בג'יינסוויל, האסלם הותיר רושם אפילו לפני ששיעורי הסתיו החלו. "בדיוק רק הגעתי לכאן", אומר מילר, "ואנחנו סתם משחקים. הלכתי לדאנק והוא לקח אותי באוויר. נחתי והוא אמר שיש חוק שאסור להטביע". האסלם מגחך למשמע הזיכרון הזה. "אסור להשליך", הוא אומר. "היה חוק שאסור להשליך. ואני הייתי איזה 125 קילו בערך בתקופה ההיא. הוא היה בסביבות ה-86. אז אתה יכול לדמיין, הוא קיבל את הקצה הקצר של המקל".

מהר לאחר השיעור הזה, החל להיווצר כבוד הדדי. האסלם זוכר שהוא חשב על מילר, "הבן זונה הזה קר. מעולם לא ראיתי ילד לבן כמו זה. אתה שומע עליהם, אבל מעולם לא רואה אותם. זה כמו חד קרן".

האסלם, מליברטי סיטי, ומילר, ממיטשל, סאות' דקוטה, היו שותפים לחדר בפלורידה. הם מהר מאוד הפכו לחברים טובים ביותר. "אני ו-UD הסתדרנו היטב מהתחלה", מילר אומר. "לא היה לנו רקע דומה, אבל היה לנו חזון דומה של להתקדם קדימה. לשנינו אכפת מאנשים, לשנינו אכפת מהמשחק, ושנינו עובדים קשה. אתה נוטה להימשך לאותו סוג של אנשים כאלה".

מילר נכנס ל-NBA לאחר עונת הסופמור שלו. האסלם נשאר עד שנת הסניור שלו. הוא אומר כי הזמן שלו בג'יינסוויל היה הארבע שנים הכי טובות שלו בחייו. הוא הגיע לטורניר ה-NCAA בכל שנה ונבחר ל-All-Sec בשלוש מתוך ארבע העונות שלו. הוא היה בפיינל פור השני אי פעם של בית הספר. הוא עזב כשחקן המנצח ביותר בהיסטוריה של בית הספר. הוא פגש את האישה שתהפוך להיות אשתו, פיית', שרצה ריצות מסלול ושדה עבור הגייטורס. ובאופן כללי, כל תפיסת עולמו התרחבה.

"אני לא צוחק", האסלם אומר. "מעולם לא ממש היו לי חברים לבנים. במיאמי אלו אנשים שחורים, היספנים, קובנים, דומיניקנים. … אתה חושב שכולם חיים כמוך עד שאתה פוגש אנשים אחרים. ואז זה הופך ל'באמת? ככה אתה חי? אף אחד מהחברים שלך אף פעם לא נעצר? אף אחד מהחברים שלך אף פעם לא נהרג?' אתה חושב שזאת הנורמה, בגלל שזאת הצורה שבה גדלת. ואז אתה מבין שיש עולם שלם שמעולם לא ידעת עליו".

אבל אז זה עדיין לא היה הזמן לעולם אחר. כשהוא עוזב את פלורידה, האסלם היה בדיוק אותו פרוייקט בצקי ולא גדול מספיק שבליגה לא היה מקום עבור זה באותו הזמן. הוא לא נבחר באף סיבוב בדראפט 2002. בינתיים, היה לו בן צעיר כדי לספק עבורו בית. וכאשר החודשים חלפו לאחר יוני, היה זה ברור שהאופציה הכי טובה שלו היא ללכת לשחק מעבר לים.

במהלך תקופה באטלנטה הוקס בליגת הקיץ שואו פרו ב-2002 בבוסטון, האסלם פגש שוב את פרנק מרטין. מרטין עזב את מיאמי היי והפך להיות עוזר בנורת'איסטרן. "הוא היה אומלל", מרטין אומר. האסלם התקשה אפילו להתקבל לתוך האימונים של רוב הקבוצות. בין אלו שכן נתנו לו הזדמנות, הוא יכול היה לראות שהוא לא באמת נשקל ברצינות.

יושבים לצהריים בבוסטון, הוא אמר למאמן העבר שלו שהוא עשה את הכל נכון, הוא זכה בכל רמה, והוא ידע שהוא היה טוב יותר מכל בחירות הדראפט ששיחקו באותו השבוע. "אני יודע שאתה טוב יותר", מרטין אמר לו. "אבל אני לא עובד ב-NBA. והמציאות היא, החברה שכן עובדים ב-NBA, הם ללא ספק לא חושבים שאתה טוב יותר".

II.

ספולסטרה היה עוזר בהיט ב-2003. הרושם הראשוני שלו על האסלם הגיע במהלך המיני-מחנה עבור שחקנים חופשיים לפני ליגת הקיץ, שנה לאחר שהאסלם לא נבחר בדראפט, ומספר חודשים לפני שהוא תפס את עינו של סקאוט ההיט צ'ט קמרר. במהלך אימון שמסתבר שכלל את הטייט אנד All-Pro טוני גונזלס, המאמנים של מיאמי לא יכלו להוריד את עיניהם מהאסלם. "רמת האינטנסיביות שלו והרצון העז להצליח היו לחלוטין הרבה מעבר לרמות הנורמליות", ספולסטרה אומר. "זה היה קרוב לגבול המסוכן. אנחנו אמרנו, 'הבחור הזה הוא שחקן המיאמי היט. אנחנו לא יכולים לתת לו ללכת החוצה מהאולם הזה'. ביום שלמחרת, השיחה הפכה להיות, 'אנחנו כנראה נצטרך לכבות את הבחור הזה. הוא הולך לפגוע באנשים'".

ספולסטרה מספר את הסיפור הזה בחצי גאווה, חצי השתאות: "זה היה כמו קרב בכלוב איתו. זה היה, 'אנחנו רוצים את הבחור הזה, וכנראה שנצטרך להושיב אותו בחוץ בחלק מאימוני המגע. בגלל שהוא הולך לפגוע בכמה אנשים. אנשים הולכים לצאת בשקי גופות'".

האסלם בילה את רוב אותה שנה בשאלון-סור-שאונה, עיר קטנה במזרח צרפת, שם הוא השיג ממוצעים של 16.1 נקודות ו-9.4 ריבאונדים כשהוא משחק עבור קבוצה הנקראת אלאן שאלון. העונה שלו הייתה הצלחה, אבל זה לא אומר שהאסלם נהנה ממנה. "נתתי לעצמי לילה אחד כדי לרחם על עצמי", הוא אומר. "היה לי לילה אחד של מסיבת רחמים. היה לי בקבוק של הנסי וישבתי במרפסת האחורית שלי. 'מדוע אני כאן? עשיתי הכל נכון'. כמה מהחברה שנבחרו בדראפט, הייתי ממש טוב מולם. אני באמת שלא ממש הבנתי. אז פשוט נתתי לעצמי לילה אחד".

אבל אפילו באותו הלילה, הלך המחשבה שלו החל להשתנות. "חלק ממסיבת הרחמים שלי היה, 'מה אני יכול לעשות בצורה שונה?' זה כל כך קל להאשים את ה-NBA, להאשים את המאמנים. קל להגיד שהם עשו טעות. אבל בסופו של דבר, אני לא חושב שזה מביא אותך לאנשהו. אז עבורי, חלק מהעניין של אותו בקבוק הנסי היה, 'מה אני צריך לעשות?'"

הוא אומר שהוא נשאר על הזמן של אמריקה במהלך השהות שלו בצרפת, היה ער במשך כל הלילה וישן במהלך היום. לוח הזמנים היה דרכו של האסלם להזכיר לעצמו שהוא לא הולך להיות באירופה למשך שארית הקריירה שלו. הוא לא אהב את האוכל, בנוסף, אז הוא אכל כריך הודו אחד ליום, לעתים רובץ באיזה מקדונלדס למקרה חירום. ומתי שהוא לא ישן או שיחק בליגה הצרפתית, שם הוא נלחם במיקאל פיאטרוס ובוריס דיאו, האסלם בילה את רוב זמנו כשהוא מתאמן בחדר כושר סמוך אליו הצטרף. בסוף, לאחר עונה אחת בצרפת, הוא השיל כמעט 23 קילו והפך את עצמו ללא היכר. דיוויד ת'ורפ, מאמן פיתוח מסנטרל פלורידה, ראה את הגזרה החדשה של האסלם ודאג שהוא אולי חולה.

Image may contain: 1 person, smiling

לאחר שהעונה הסתיימה, ת'ורפ היה אחראי על הכנת האסלם לעוד סיבוב מבחנים ב-NBA. יחד עם חבריו לתקוות הכדורסל קווין מרטין וג'וש פאוול, האסלם התעורר מוקדם בכל בוקר לאימוני בוקר ועבודה במכון הכושר. לאחר ארוחת הצהריים ונמנום אחר הצהריים, האסלם היה חוזר לאולם לעוד סיבוב של תרגילים בלילה. הוא לא קרא חדשות או אפילו צפה בטלוויזיה, והרוטינה המשיכה יום אחרי יום. "לא ידעתי לעזאזל מה מתרחש בעולם", האסלם מספר על השבועות הללו.

המסר של ת'ורפ היה פשוט: "פשוט תקרע את עצמך בריבאונד". זה היה החור הכי גדול במשחקו של האסלם בפלורידה, שם הוא סיים את הקריירה שלו עם ממוצע של רק שישה ריבאונדים למשחק. אז הם ערכו תרגילים כדי לשפר את הזריזות שלו ברדיפה אחר כדורים אבודים מחוץ לצבע. כאשר הם לא עבדו על ריבאונדים, הם התמקדו בזריקות מחצאי מרחק שהולכות לאפשר לו לרווח את המגרש עבור כל האחרים. "אנחנו הולכים להתקבל לליגה בעזרת הריבאונדים", ת'ורפ אמר לו, "אבל אתה הולך לקבל משכורת בכך שתלמד כיצד לקלוע".

ההחזר על ההשקעה הייתה כמעט מיידית. האסלם הוביל את ההיט ברבאונדים בליגת הקיץ באורלנדו ואז הלך לבוסטון ועשה את אותו הדבר לקבוצת הספרס הבלתי מנוצחת בליגת הקיץ שואו פרו. "בתיכון", מרטין אומר, "הוא השיג ממוצע של שישה ריבאונדים למשחק. זה היה הריב הכי גדול שלי איתו. לך תיקח את הכדור בריבאונד. הוא לא היה עושה זאת. ואז בקולג', הוא היה 6.5, אולי בחור של שבעה ריבאונדים למשחק. זה פשוט לא משהו שהוא עשה. ובכן, היום שבו מיאמי היט נתנו לו הזדמנות, הוא הפך להיות הריבאונדר המוביל שלהם. זה פשוט מי שהוא. הוא מקשיב, ומתי שהדברים לא הולכים בדרך שלו, הוא לא מוטרד. הוא מתקן אותם".

האסלם, בשביל הרקורד, המשיך הלאה והפך לריבאונדר המוביל בכל הזמנים של ההיט. אבל ב-2003, זה היה הכל קשור לאותן שתי הופעות בליגות הקיץ. הרגשת עניין מכיוונה של סן אנטוניו לאחר ההתעוררות מהריצה הבלתי מנוצחת שלהם, מיאמי הרגישה לחץ לפעול. ב-6 באוגוסט, ההיט הציעו להאסלם חוזה מובטח ששילם לו 366,931 דולר במהלך עונת 2003-04. העסקה הגיעה שישה שבועות לאחר שמיאמי השתמשו בבחירה החמישית שלהם לבחור שוטינג גארד בגובה 1.95 ממרקט.

III.

בזמן שהוא הצליח להתקבל להיט, גם האסלם וגם דווין וויד הפכו לאבות צעירים, לשניהם היו אמהות שנלחמו בהתמכרות, ושניהם הצליחו לצאת משכונות שבלעו רבים מחבריהם. הייתה מיד אחווה שם. "אתה מדבר על שני ילדים ממרחק כל כך גדול אחד מהשני", האסלם אומר, "אבל שנינו הלכנו פחות או יותר באותו הקו".

בקיץ של 2003, אי אפשר היה להפריד ביניהם. הם עלו על המסלול בבקרים כדי לרוץ ביחד, נסעו לאולם של ההיט כדי להתאמן על היכולת, התאמנו בחדר המשקולות, שיחקו כדורסל במרכז הצעירים אוברטאון של אלונזו מורנינג, והם יצאו ביחד לאכול לפני שחזרו לעוד אימון אחד בלילה. התהליך חזר על עצמו כמעט בכל יום, במשך כל הקיץ. בנוסף, מיאמי הייתה העיר של האסלם. "הוא לקח אותי לסיבוב", וויד אומר. "הוא פתח את הדלתות עבורי. הוא הציג אותי לאנשים הנכונים".

במהלך אותה עונה ראשונה ביחד, שחקני ההיט היו עושים התערבויות על תחרויות של זריקות מהשלוש לאחר האימונים. רוב חברי הקבוצה היו מחליפים שותפויות במהלך השנה, אבל וויד והאסלם תמיד בחרו אחד את השני. הם מעולם לא ניצחו. "כאילו, אף פעם", אומר מאמן ההיט לשעבר, סטן ואן גנדי. כפי שוויד מציין 16 שנים מאוחר יותר, "זה בגלל שהיינו מפלצות החצי מרחק!"

לפי נשיא הקבוצה פט ריילי: "הבחור שלקח את כל כספם, כל הזמן, היה [עוזר מאמן ההיט] בוב מקאדו. מק היה אחד הסקוררים הגדולים בהיסטוריה של ה-NBA, והוא היה מסתובב שם עם החברה ההאלה. הוא היה מתערב בתחרויות שלשות האלו והוא היה זוכה בכל הכסף שלהם. הייתי רואה את [מאמן הכושר של ההיט] רון קולפ מגיש מעטפות מזומנים כאשר היינו בדרכים וכאשר הוא היה מגיע ל-UD, הוא היה אומר, 'פשוט תן את זה למקאדו'. ואז דווין, 'פשוט תן את זה למקאדו'".

לבסוף, לאחר אחד האימונים לקראת סוף העונה, ואן גנדי הכריז שתחרויות הזריקות באותו היום יוכפלו או כלום. והפעם, מכל הפעמים, וויד והאסלם זכו. לאחר מכן, ואן גנדי אומר, "הם היו מסתובבים וטוענים שהם דחפו בכוח אנשים במשך כל השנה".

"אלו הדברים שהם מהנים עבור הקבוצה", ריילי אומר. "הם היו מגיעים למשחקים עם דיימון ג'ונס ואדי ג'ונס וכל החברה האחרים שהיו יכולים באמת לקלוע, ולהם הם הפסידו כל הזמן. אבל היה להם כיף. זאת הצורה שבה הם יצרו חברויות".

ואן גנדי, שהיה המאמן הראשי של מיאמי מ-2003 עד 2006, עדיין מחייך על כמה מהנה הייתה אותה עונה ראשונה. "הקבוצה גדלה", הוא אומר. "התחלנו 7-0. ואז היינו 15-5, ואז במרץ היינו 11 משחקים מתחת ל-50%. אני חושב שהיינו 36-25. ואז ניחנו ב-17 מ-21 האחרונים שלנו".

"היינו יותר מדי צעירים כדי להבין שאנחנו צריכים לבצע טנקינג", אומר קארון באטלר, סווינגמן באותה הקבוצה. "היינו פשוט ככה, 'בסדר, אני מניח שאנחנו צריכים לנצח 20 רצופים'. והייתה לנו קבוצה של חברה שמוכנים לגבור על כל אחד".

Image may contain: 5 people, people smiling

האסלם היה מיישר קו עבור ריילי לאחר כמעט כל אימון באותה שנה. כפי שריילי מספר זאת, "הוא היה מגיע אלי ואומר, 'מאמן, מה אתה צריך ממני? מה אתה רוצה?' ואני הייתי אומר, 'ובכן, אתה מגן, אתה ריבאונדר, אתה הולך להשיג כל כדור אבוד. אתה משליט סדר. אתה מנהיג. זה מה שאני מצפה ממך שתתפתח אליו. אתה צריך לפתח זריקה מחצי מרחק. להיות שחקן הפוסט הכי טוב שלנו. כל הדברים האלה. אם תעשה את הדברים האלה, אתה תהיה שחקן חמישייה עבורי'. וכך הוא עשה! הוא נתן לי בדיוק את מה שביקשתי עבורו".

ברור, בין אותן שיחות ליד האש, היו גם מבחני הכושר המפורסמים של ההיט. באטלר זוכר שהתחבא פעם אחת עם האסלם במהלך השנה הראשונה, בתקווה להימנע מריילי. "היינו הילדים השמנמנים", באטלר אומר.

"אתה לא יכול להיות בשורה הראשונה במשהו", ריילי אומר, "עד שאתה לא בתנאים ברמה עולמית. אז היינו מגיעים עם מה שהרגשנו שהוא המספר של הרמה העולמית – משקל גוף ואחוזי שומן. וזה לא היה אני שפשוט מגיע עם מספרים אקראיים. עשינו זאת באופן מדעי לאורך התקופה והיו לנו תזונאים ואנשים שהבינו מסת גוף ונטיית שרירים וכל הדברים האלה".

אם שחקני ההיט היו מפספסים את מספר המטרה שלהם, הם היו נקנסים. אם הם היו ממשיכים לפשל בבדיקות, הם היו יכולים להיות מושעים. "התחלתי לאהוב לעשות להם את הבדיקות אקראיות", ריילי ממשיך. "כי כאשר עושים זאת בכל יום שני, אז יש לך חברה שהולכים לסאונה ממש לפני. מורידים 3-4 קילו, מגיעים למשקל שלהם, ואז ישר חוזרים. אתה יכול להישקל ב-109 קילו ולחיות חיים של 113. אז התחלתי לעשות בדיקות אקראיות. למשל בימי שישי או רביעי. הייתי מביא את המשקל לאמצע המגרש, הם היו מגיעים מהאולם, והייתי אומר, 'בסדר, בסדר. … בואו נעלה על המשקל, בואו נגלה מי שיקר'. נהנינו עם זה".

האסלם יכול לצחוק על זה עכשיו, אבל הוא היה זהיר בתקופה ההיא. "לא היה לי שום כסף", הוא אומר, "אז לא ניסיתי לבזבז את הכסף שלי על הקנסות. ובאותו הזמן, מעולם לא היה מישהו שהטיל עלי אימה בחיי. אבל פט ריילי. … זה לקח לי זמן מה. הדבר האחרון שרציתי לעשות היה לעצבן אותו".

האסלם נמנע מקנסות והשעיות. הג'נרל מנג'ר של ההיט באותה התקופה, רנדי פפונד, הזהיר את סוכנו של האסלם שאפילו עם חוזה, הרוקי כנראה לא ישחק בעונתו הראשונה. הוא סיים כשהוא פותח בערב הפתיחה. הוא נבחר למשחק שחקני השנה הראשונה והשנייה בסוף שבוע האול-סטאר בלוס אנג'לס. בסיום השנה, וויד היה סופרסטאר בהתהוות, בזמן שחברו לקבוצה שלא נבחר בדראפט חרג במידה ניכרת אפילו מהתחזיות הכי אופטימיות לגביו.

לאחר אותה ריצה שהוזכרה לעיל באמצע העונה, מיאמי שרדה את סדרת הסיבוב הראשון מול בארון דיוויס והשארלוט הורנטס לפני שהלכה לשישה משחקים עם אחת המדורגות ראשוונות, האינדיאנה פייסרס בסיבוב ה-2. אף אחד לא יתבלבל עם אותה הקבוצה של ההיט עם קבוצות ההיט שזכו בתואר לאחר מכן – קית' אסקינס שהיה עוזר במיאמי היה מכנה את האסלם ואת בריאן גרנט "הועדה הקטנה" כשהם פתחו בקו הקדמי – אבל האנרגיה של אותם שחקנים עזרה להחיות מחדש את הארגון.

ואז הכל השתנה. ב-2004, ההיט עשו טרייד בו שלחו את למאר אודום, באטלר, גרנט, ובחירת סיבוב ראשון ללייקרס עבור שאקיל אוניל. ת'ורפ זוכר את הנסיעה ברכב עם האסלם לאחר שהטרייד סוכם, כאשר המאמן שאל אם ל-UD יש קשר טוב עם שאק. "אני לא יודע", האסלם ענה לו. "שיחקנו מולו בשנה שעברה. שאק התבכיין חבל על הזמן שהוא לא מקבל שריקות. אני רק הסתובבתי אליו ואמרתי, 'תסתום לעזאזל, אתה המזדיין הכי גדול פה על המגרש'". שאק, לפי האסלם, היה מהום מדי כדי להגיב.

IV.

ערב אחד מוקדם בתקופתו של שאק במיאמי, היו יותר תלונות כלפי השופטים. "בחור גדול", אמר כלפיו האסלם בן ה-24, "הם לא רוצים לתת לך עבירה? אז שים את כולם בתוך הטבעת המזויינת".

"לאחר מכן", האסלם אומר, "הוא פשוט טחן אנשים".

כפי שהאסלם מסביר: "אני הייתי אחד מהבחורים שהחזיקו את האחריות עם הבחור הגדול. לא רבים עשו זאת, אבל אני הייתי אחד מהם. רק בגלל שלפעמים בסופו של דבר יצא לי לעשות הרבה מהעבודה שלי ושלו, בצד ההגנתי. כאשר זה התחיל להיות טיפה קשוח הייתי מושך אותו הצידה. אבל זה היה הדדי. הוא היה אחראי עלי כמו כן. הוא היה מגיע אלי. הוא לא היה מרפה. אני אוהב אותו על כך".

זוהי אחת החידות מתקופתו של האסלם במיאמי – כיצד שחקן שלא נבחר בדראפט בשנתו השנייה מקבל את הכבוד ממועמד תמידי ל-MVP ואחד מהאנשים הכי מפורסמים על כדור הארץ? מעבר לשאק ולוויד, קבוצות ההיט באותו העידן כללו גם את אלונזו מורנינג, אנטואן ווקר, ואת גארי פייטון. כולם הסתכלו אל האסלם כעמיתם. "הוא קיבל את זה מיד", וויד אומר. "כאשר בחור משחק בדרך שהוא משחק, זה כבוד אוטומטי. [וזה היה] הצורה שבה הוא התנהל עם עצמו, כמו כן. הוא היה בחור קשוח".

"אתה חייב להיות אמיתי", ריילי אומר. "ו-UD היה ככה. כאשר אתה מתנהג כך, כל ערב וערב, אתה רואה שאנשים שכנראה לא נותנים את אותו המאמץ, על המגרש ומחוץ למגרש, ואתה יכול להעיר להם על כך. הוא לא פחד מאף אחד. שאקיל או זו או דווין או מישהו אחר. אם מישהו היה מעגל פינות כאן ולא עושה את העבודה כמו שצריך, הוא היה שם אותם במקום".

על המגרש, האסלם הקדים את זמנו. עשר שנים מאוחר יותר, הוורסטיליות ההגנתית שלו, זריקות הניתור שמרווחות את המגרש, והאינטליגנציה העילית שלו היו הופכים אותו לגיבור פולחן בקרב האוהדים החנונים של הכדורסל של ימינו. הוא גם כנראה היה מכפיל את רווחי הקריירה שלו בסך 60 מיליון דולר לאורך הדרך. "הוא היה המגן הכי טוב שלנו", ריילי אומר על האסלם של אותן הקבוצות של שאק. "הוא היה סקורר באותו הזמן. ריבאונד התקפה. הוא עשה את כל העבודה המלוכלכת. אבל הוא היה שחקן עם איי קיו מאוד גבוה. בכל סיטואציה שבה היינו, כל סכמה שבה שיחקנו הגנתית, הוא היה ברמה הגבוהה ביותר של זה. הוא היה לוקח את האתגר מול הסקוררים הכי טובים בעמדה שלו והוא היה נלחם מולם בשיניים".

Image

כאשר ההיט העפילו לגמר בפעם הראשונה ב-2006, האסלם היה בעיקר אחראי לשמור על דירק נוביצקי. "לשמור מלפניו", ריילי אומר. "להילחם בו, להקשות עליו. רק לגרום לזה להיות קשה". דירק, בנוסף, הקדים את זמנו, והאסלם מנענע בראשו כשהו חושב על המצ'אפ הזה. "צפיתי במה שהוא עשה לסן אנטוניו, מה שהוא עשה לפאוור פורוורדים אחרים. … לא היו שום פאוור פורוורדים שרצו על חסימות כפולות על קו הבסיס כדי לזרוק מה-3".

האסלם מודה שהוא דאג במהלך הסדרה: "הייתי חוזר לבית שלי במיאמי, ואם טיגנו אותי, הילדים שלי היו נותנים לי לדעת על זה. מה שתדלק אותי היה הפחד. לא פחד,כאילו אני מפחד, או מבוהל. אלא פחד שאני לא אהיה מסוגל להיות שם עבור החברה שלי כאשר הם צריכים אותי. זה הדבר היחיד שהייתי מפוחד ממנו במשחק הכדורסל. אני לא יודע אם זאת זריקה שהייתי אמור לקלוע, עצירה הגנתית שהייתי צריך לעשות, ריבאונד שהייתי צריך לקחת. אבל הפחד היחיד שאי פעם שיחקתי איתו היה הפחד שלא להיות מסוגל להיות שם עבור הבחורים שלי כשהם צריכים אותי".

בסופו של דבר, הוא החזיק את עצמו. ההיט חזרו מפיגור 0-2 כדי לנצח בגמר, ובזמן שנוביצקי רושם מספרים, האסלם האט אותו מספיק כדי לתת למיאמי סיכוי. וויד השיג ממוצע של 34.7 נקודות למשחק וזכה בתואר ה-MVP של הגמר. מספריו למשחק של האסלם היו רגילים (6.5 נקודות, 6.2 ריבאונדים), אבל במשחק 6 הוא קבר שלוש זריקות קריטיות ברבע הרביעי כדי להבטיח את הניצחון בסדרה. הוא סיים את המשחק עם 17 נקודות, 10 ריבאונדים, ותואר ה-NBA הראשון שלו.

כאשר החגיגות החלו, והמציאות שקעה פנימה, האסלם סוף סוף התפרק. בחדר ההלבשה של האורחים בדאלאס, האסלם היה בדמעות כאשר הוא נתן ראיון המסביר את תפקידו. הוא מצחקק כאשר הוא נזכר עכשיו בסצינה, כשהוא אומר, "הייתה הרבה שמפניה שניתזה לכל עבר, בחיי. אני ודווין לא ידענו שאנחנו צריכים משקפי סקי. היינו צעירים". עדיין, הוא מודה שאותו הלילה הייתה נקודת מפנה עבור חייו והקריירה שלו.

"אני אמוציונלי רק מלחשוב על זה", הוא אומר. "אני עדיין זוכר את אחד הכתבים המקומיים של מיאמי. ממש משבח אותי בתיכון. משבח אותי בקולג'. ואז כאשר הגעתי להיט הוא היה, 'או, הוא לא טוב מספיק. שאק מעולם לא זכה עם פאוור פורוורד בגובה 2.07'. כאילו, מה? [שאק] שיחק עם חברה כמו טרוויס נייט. אני הרגתי את החברה האלה. אז זה היה מסוג הדברים האלו. זה היה לא להיבחר בדראפט. זה היה שאורלנדו מג'יק אפילו לא נותנים לי להיבחן באימון, ואני השחקן הכי טוב במדינה באותו הזמן. זה כאילו, זה לא יפגע בכם להביא אותי להתאמן. אני ממש כאן בג'יינסוויל. הם אפילו לא פתחו את הדלתות עבורי. אז היו הרבה רגשות מהסוג הזה. להיות אב צעיר, עם ילד שתלוי בך. הלחצים הללו. היה הרבה שהייתי יכול לשחרר באותו הרגע. הייתי מסוגל לקחת את המשקל הזה על הגב שלי".

No photo description available.

V.

במהלך הפגרה בין העונות לפני אותו תואר ראשון של ההיט, האסלם דחה הצעת חוזה מהקאבלירס שהייתה נותנת לו 10 מיליון דולר יותר מאשר העסקה לחמש שנים בשווי 20 מיליון דולר שהוא בסופו של דבר קיבל ממיאמי. ביולי 2010, כאשר לברון ג'יימס היה על הבמה עם בוש ועם וויד מול כל העולם באמריקן איירליינס ארנה, האסלם צפה בסצינה מהספה שלו. "אני יושב בבית", הוא אומר, "כאילו, וואו, יש לנו סיכוי. אבל היה חלק ממני שחושב, 'בסדר, איפה אני משתלב?'"

האסלם היה שחקן חופשי בן 30. היו דיווחים שגם המאבריקס וגם הנאגטס מציעים לו עסקאות לחמש שנים בשווי 34 מיליון דולר. בינתיים, כל עולם הספורט בדיוק צפה במיאמי משתמשים בכל יתרת תקרת השכר שלהם על שלושה סופרסטארים. "בנוסף", אומר ריילי, "עשינו עסקה עם מייק מילר. במטרה לקבל את מייק, היינו צריכים להיפטר ממייקל ביזלי. לא היה יותר מקום". אז מספר ימים לאחר אותה מסיבת קבלת פנים, האסלם צלצל לוויד כדי לספר לו שהוא אוהב אותו, אבל הוא חייב לעזוב. "ניתקתי", האסלם אומר, "ואני לוקח את היציאה כדי לנסוע למרכז העיר כדי להיפגש עם פט כדי לבשר לו את אותו הדבר: 'תודה לך על ההזדמנות, מאמן. אף אחד אף פעם לו נתן לי הזדמנות אבל אתה כן. אני אוהב אתכם חברה. אבל אני ממשיך הלאה'".

חמש דקות מאוחר יותר, סוכנו של האסלם, הנרי תומאס המנוח, אמר לו להמתין עם הפגישה עם ריילי. תומאס גם ייצג את וויד, והאחרון ארגן שיחת ועידה בהולה עם שני חברי קבוצתו החדשים. תוך שעות, הסופרסטארים של מיאמי הסכימו להקריב חלק מחוזה המקסימום שלהם כדי לשחרר מספיק מקום עבור האסלם. העסקה שאותה הוא קיבל ממיאמי – חמש שנים, 20 מיליון – הייתה 14 מיליון פחות ממה שהציעו לו במקום אחר, אבל זה היה בסדר מבחינתו של האסלם. "דווין לוקח פחות", הוא אומר. "לברון לוקח פחות. כריס לוקח פחות. כולם הקריבו עבור מטרה משותפת".

"ברור שרצינו את השחקנים האלה והאלה", וויד אמר לחברי קבוצתו החדשים. "אבל אנחנו צריכים את השחקן הזה". בנוסף, כפי שבוש ציין: "אנחנו חותמים, אנחנו עושים את כל הדברים האלה, ואז זה כאילו, לעזאזל! זה חמישה מאיתנו [תחת חוזה]. אנחנו צריכים להרכיב קבוצה".

בוש משתמש באנקדוטה על מנת להסביר את תפקידו של האסלם במיאמי. "אני מאמין בתחרות עד הסוף", הוא אומר. "לאחר המשחק, אני אעזור לך, אני אשמור לך על הילדים, הכל יהיה טוב. אבל במהלך המשחק? אני לא מכיר אותך. אם אתה נופל על הפרקט ולובש גופיה אחרת, אני לא אעזור לך. אבל באופן ספציפי, אני זוכר פעם אחת שעזרתי למישהו לקום. אפילו לא חשבתי על זה".

בוש היה עם ההיט רק למספר שבועות באותה נקודה. "אז מגיעה הפסקת המחצית", הוא אומר. "ו-UD מיישר איתי קו. כאילו, 'היי, CB. אל תעזור לבחור הזה לקום. אל תעשה את זה שוב".

Three People the Miami Heat fans want to see on the coaching staff

בוש מגחך. "אפילו לא יכולתי לומר משהו. הוא פשוט היה אחד החברה האלה – הוא יבדוק אותך, אבל לא בדרך מטורפת. הוא יאתגר אותך. זה כאילו, 'לעזאזל, אתה בסדר, אחי'. הוא פשוט היה עם נוכחות תמידית שזה היה כאילו, 'לא, אתה עושה את זה כך. זוהי הדרך שבה אנחנו מנצחים'".

בגלל הדרך שבה הקבוצה ההיא נבנתה, בגלל הנוכחות של לברון במרכז, ובגלל העידן הספציפי שבה אוכלסה המדיה, האנרגיה סביב ההיט במהלך אותן העונות הייתה מטורפת כפי שה-NBA לא ראו מעולם או מאז. כאשר הקבוצה התקשתה, מצב הרוח היה אינטנסיבי. מוקדם מאוד, ריילי קרא לוויד, ג'יימס ולבוש למשרד שלו וצחק, "היי אנחנו 8-9. בקושי מעל 50%. התחלה נהדרת!"

"אני שומע כמה סיפורים", ריילי אומר עכשיו, "של כמה פגישות ממש קשות. שם היתה הרבה אמת שיצאה החוצה לגבי כמה חברה עשו או שלא עשו. הם הלכו אחרי המאמן. המאמן הלך אחריהם. אבל בסופו של היום, מה שצריך לעשות זה פשוט לתת לקבוצה לגדול ולהיבנות יחדיו. היו לנו כמה אושיות מאוד מאוד חזקות. אז [ככה זה היה] הדחקת האגו וקבלת התפקיד של כל אחד, להמשיך עם חייך, עם איזה תחום שאתה נמצא בו, בבועה הזו שנקראת NBA. יש סדר נקירה. ולפעמים סדר הנקירה יכול באמת להשתנות. אי אפשר ללכת מסביב לזה. לברון היה השחקן הגדול ביותר במשחק באותו הזמן. והיו לנו שני חברה אחרים עם דווין ועם כריס שהיו שווים אליו, במידה מסוימת, במה שהם היו עבור הקבוצות האחרות שלהם. אז צריך קבוצה בוגרת. זה תהליך גדילה. היו כמה פגישות מאוד קולניות בחדר ההלבשה. החברה באמת נכנסו אחד בשני במילים שלהם. וכאשר היה צריך לסיים את זה, זה נגמר. הם היו יוצאים החוצה ומשחקים".

אף אחד במיאמי אף פעם לא דיבר באופן ספציפי על השיחות האלו, אבל כולם הסכימו שהאסלם שירת כעוגן במהלך הפגישות האלו. "הוא קבע את הטון בחדר ההלבשה", אומר מילר. "לא משנה אם צדקת או טעית, אם מישהו אמר משהו בחדר ההלבשה – אפילו אם UD חשב שזה נכון, אם זה לא היה לטובת הקבוצה, הוא היה מתקן אותך".

"אתה צריך את האסלמים", ריילי אומר, "את המייק מילרים, חברה אשר כנראה לא יהיו סופרסטארים, כדי שפחות או יותר ישמרו על הכל ביחד. זה בהחלט יוצא מסורבל ומחוץ להקשר במדיה, וזה יכול לחלחל לחדר ההלבשה".

"תבין את זה", מילר ממשיך, "כל העולם צפה. והיו חמש או שש מאיתנו שהיו רגילים לשחק בדרך מסוימת, ואז האנשים היו ככה, 'או, הוא לא משחק נהדר, הוא לא עושה את זה, הוא גם לא עושה את זה'. זה הכל נשטף כאשר זוכים באליפות, אבל כאשר הדברים הופכים לרעים, יש חברה שצריכים לישר את זה בחזרה".

ספולסטרה זוכר לילה אחד בו ההיט התקשו והאסלם התפרץ באמצע ההתקבצות בפסק הזמן. "אני שרטטתי משהו", אומר המאמן, "והוא הכה [בלוח השרטוט] שהוא נשמט מידי ואמר, 'זה לא קשור לסכמות מזוינות. תתחרו חזק יותר!'"

ספולסטרה צוחק. "אני רק הסתכלתי על כולם ואמרתי, 'ברור'".

עזבו את לוחות השרטוט בצד, הכימיה בין האסלם והסופרסטארים שהיו חברי קבוצתו החדשים הגיע באופן טבעי. בוש תמיד אהב מרחוק את האסלם. הם נפגשו לראשונה כאשר בוש היה בתיכון בזמן טיול גיוס לפלורידה., שם האסלם ומאט בונר היו המארחים שלו למשך סוף השבוע. בקשר ללברון, ריילי אומר, "יודוניס היה מקבל כל אחד שהוא מתחרה אמיתי. באותו הזמן לברון כנראה היה השחקן הגדול ביותר בעולם, אבל לברון היה מתחרה. אז זה היה קל עבור UD ודווין להמשיך שיהיה להם אחווה אמיתית ועמוקה, ואז לברון הצטרף, והוא כמעט נישא לשניים האלה. אי אפשר היה להפריד ביניהם".

על המגרש, האסלם מקשר את קבוצות ההיט האלו לאוטובוס. לברון ו-וויד היו הנהגים, הוא אומר, "אבל אם לא החליפו שמן, ולא החליפו צמיגים, האוטובוס לא יכול היה לנסוע לשום מקום". האסלם היה מחיליף את השמן.

כאשר בוש החמיץ זמן רב במהלך הפלייאוף של 2012 בגלל מתיחה בשריר, היה זה האסלם ששיחק את החלק הארי של הדקות כמחליפו. באותה נקודה, לאחר שהפסידו למאבריקס בגמר 2011, ההיט היו בפיגור 1-2 מול הפייסרס בסיבוב השני. זה היה מתי שבמספר זוויות שונות בעולם הכדורסל היה נדמה כי ההיט חלשים מנטלית ופיזית. היה סימן שאלה מאוד גדול לגבי מה יקרה עם הם יודחו בפעם השניה בריצת הפלייאוף שלהם ללא התואר. "אתה מפסיד משחקים", מילר אומר, "ואנחנו יודעים מה ההשלכות".

ואז הגיע הרגע שהפך להיות חלק מהתורה של ההיט. כאשר הסדרה עם הפייסרס בשוויון 2-2 והופכת להיות פיזית ביותר, טיילר הנסבורו ביצע עבירה חזקה על וויד ברבע הרביעי של משחק 5. האסלם ראה מספיק. "אני בדיוק קיבלתי מכה במשחק לפני", הוא אומר. "קיבלתי כמה תפרים. ואני אקבל את שלי כמו גבר. בגלל שאני יכול גם לתת וגם לקבל. לא היה שום עניין שם. אבל כאשר ראיתי את דווין [מקבל מכה], הרגשתי מעט שונה לגבי זה. ראיתי את הנסבורו ועוד בחור בקבוצה שלהם, הם נתנו כיף אחד לשני. ואני הייתי ככה, 'אההההה. עכשיו אני כועס'. בכל עם שאי פעם שנתתי למישהו מכה, אני מעולם לא חגגתי זאת. מעולם לא נתתי כיף לחבר לקבוצה כאילו, 'כן, תפסתי אותו'".

האסלם נעמד מהספסל לפני שספולסטרה היה בכלל יכול לחשוב להסתוהה. האסלם אומר, "ספו היה ככה, 'לא …' ואני הייתי ככה, 'ספו, תישאר מחוץ לזה הפעם. זה חייב לקרות'".

מיד כאשר הנסבורו ויתר על זריקה פתוחה מבחוץ כדי לתקוף את הטבעת, וויד ידע מה הולך לקרות. "זה מי ש-UD היה", וויד אומר. "במיוחד איתי. הוא תמיד הגן עלי. הוא היה אומר, 'אני שומר עליך. לך תהיה אתה. אני אטפל בזה. אני אהיה הבחור הזה'".

שישים שניות לאחר העבירה שלו על וויד, הנסבורו נתקל באוויר וגופו הוטל לקרקע. סטיב קר, שהיה הפרשן עבור TNT, התווכח אם האסלם אמור להיות מורחק בעבירת פלרג'נט-2. האסלם מאוחר יותר הושעה על ידי ה-NBA ממשחק 6.

לאף אחד במיאמי אין שום חרטות. "זאת הייתה נקודת מפנה עבורינו", ספולסטרה אומר. "באמת. באותה הסדרה, היתרון המורגש שלהם עלינו היה הפיזיות שלהם והגודל שלהם. ו-UD, ברגע אחד, בעיקרון אמר" – ספולסטרה מכה באגרופו לתוך כף ידו הפתוחה – "זה לא יתרון מול המיאמי היט".

ההיט הביסו את הפייסרס 58-86 לאחר העבירה של האסלם. הם סיימו את הסדרה 48 שעות מאוחר יותר באינדיאנה. האסלם הושעה ממשחק ההדחה, בו וויד סיים עם 41 נקודות ו-10 ריבאונדים באחד המשחקים הכי טובים בקריירה שלו. לאחר משחק ההדחה, במטוס הקבוצה באינדיאנפוליס, וויד הגיש את כדור המשחק להאסלם מול כל הקבוצה. "אלו הזיכרונות שניקח איתנו", ספולסטרה אומר. "עשרים שנה מעכשיו, כאשר אנחנו נחשוב על אותן ריצות לאליפות, אנחנו נחשוב על הזמנים האלו".

חודש לאחר מכן, לאחר מלחמה של שבעה משחקים מול הסלטיקס, הופעת כל הזמנים של לברון במשחק 6 באותה הסדרה, וחמישה מול הת'אנדר שהיו יותר צמודים ממה שאפשר לזכור, ההיט היו אלופים. הביקורות הושתקו ושמועות הטריידים נעלמו. אבל באשר לאותה הסדרה מול הפייסרס, זאת לא העבירה או כדור המשחק שהאסלם זוכר הכי לטובה. בלילה שלפני משחק ההדחה, האסלם הלך לחדר המלון של וויד ונתן לו ספר. "אני לא אומר איזה ספר", הוא אומר, "זה ביני לבינו. אבל הוא תמיד הולך לזכור זאת. הוא עבר הרבה באותה השנה. נתתי לו את הספר ואמרתי, 'היי, זה משהו שאני קורא כאשר אני נתקל בדברים. תקרא את זה'".

"אז דווין נתן לי את הכדורסל", הוא אומר, "אבל אני לא חושב שזה היה בגלל העבירה. אני חושב שזה היה בגלל הספר. לפעמים במשחק הזה, אתה רק צריך שקט נפשי".

VI.

כמעט 10 שנים אחרי זה, האסלם הוא הסנדק עבור בתו הקטנה של וויד. הוא אומר כי וויד הוא כמו אח, בזמן שלברון נשאר אחד מחבריו הקרובים ביותר שלו ב-NBA. שלושתם הולכים לארוחת ערב בכל פעם ששלושתם נמצאים באותה העיר, מחליפים סיפורי מלחמה ומספרים בדיחות פנימיות. רוב אותה קבוצת ההיט ההיא נשארו מחוברים, ללא קשר לאן שהקריירות שלהם לקחו אותם. ריילי אומר שזה לא דומה לשום דבר שהוא חווה בלוס אנג'לס, או אפילו עם אותה קבוצת היט ראשונה. "ב-2005, כאשר כולם קנו אייפון", ריילי אומר, "העולם השתנה. עם טוויטר ואינסטגרם וסנפצ'ט וכל הפלטפורמות האחרות האלה, תמיד שולחים הודעות אחד לשני, תמיד שולחים תמונות. ה-NBA הפך לאחווה גדולה. ולשחקנים יש את ההזדמנות לשחק ביחד כמו שהחברה האלה עשו, בקבוצה מיוחדת – אלו הם יחסים לכל החיים. זה לעולם לא יפסק".

לאחר הראיון למאמר הזה, מילר המשיך עם הודעת טקסט האומרת, "תגיד ל-UD שאני אוהב אותו בבקשה! הוא ינענע בראשו, הוא שונא שאני נהיה רך איתו". כאשר המסר עבר להאסלם, הפאוור פורוורד גיחך ואמר, "אני אוהב אותו גם. היה עליו להשמיע לך את ההודעה הקולית ששלחתי לו ליום ההולדת".

באופן אישי, ההצלחה של האסלם היא עכשיו יותר סיפור של מיאמי מאשר סיפור של ההיט. נשוי עם שלושה בנים, הוא בעל עסקים בכל רחבי העיר – זכיינות סטארבקס, מסעדת פיצה, שני זכיינות של בייגלים, זכיינות פרצל של אנטי אנט, זכיינויות סאבווי, ומסעדה שהוא בבעלות משותפת עם וויד. עבור רבים מהעסקים האלה, הוא עובד עם חברה חיצונית כדי להעסיק עובדים שכנראה לא יעברו את בדיקת הרקע המסורתית. בינתיים, קרן הצדקה יודוניס האסלם שלו עבור ילדים פועלת כדי לספק מדים לבית הספר, ציוד לבתי הספר, ותוכניות לשעות אחר הצהריים עבור צעירים באזור. באוקטובר, הוא הכריז על מיזם נדל"ן שיציע דיור בר השגה בשכונה המשופרת וגדלה של ווינווד במיאמי.

נכון לעכשיו, קריירה במשרה מלאה בעסקים יכולה לחכות. ספולסטרה מצטט את "הידע התאגידי" של האסלם כסיבה שהוא נשאר כערך שלא יסולא בפז עבור ההיט, והמאמן דחף באופן גלוי לחזרה שלו בסיום העונה שעברה. "בעיקרון", ספולסטרה אומר, "הוא הולך לקבל חוזה לכל החיים עם המועדון שלנו. וככה צריך להיות". כבר לא שחקן חמישייה במועמדת לתואר או שחקן דבק בין הסופרסטארים, היום האסלם הוא השחקן שנשאר שעה לאחר האימון על מנת לעבוד עם אדבאיו על הגנת פוסט, לעבוד עם נאן על סיומת בחדירות, ואז מוודא שכאשר שחקני הכנף הצעירים של מיאמי קולעים, הם עושים זאת עם מטרה, ולא רק כדי לזרוק עוד כמה זריקות.

אבל אם הרגלים כאלו הם הסיבה מדוע האסלם הפך להיות באופן אישי התרבות של מיאמי, שווה לזכור שהרבה ממה שהוא הפך להיות התחיל לפני שהוא בכלל הגיע ל-NBA. זה התחיל במיאמי היי, שם פרנק מרטין שמר את האולם שלו פותח יום ולילה כדי לשמור את שחקניו מחוץ לצרות. האימונים לא הסתיימו עד שמישהו הקיא, היו קטטות, וכל שחקן באולם היה צריך להקריב כדי להיות חלק ממשהו גדול יותר. זאת הייתה האווירה שהייתה יכולה לשבור שחקנים ולהצמיח נאמנות אינטנסיבית באחרים.

הבנה של ההיסטוריה הזו עוזרת להסביר מדוע האסלם הוא בן 40, ועדיין מתחזק 6 אחוז של שומן גוף, ועכשיו גר בבועה של אורלנדו כדי לעזור לדור הבא לרדוף אחר תואר נוסף. "אני מאמין בתרבויות", הוא אומר. "אני ראיתי אותן עובדות ואני ראיתי אותן מנצחות. ובנוסף אני מאמין בחברה הותיקים שמעבירים את זה לדור הבא. החברה שהגיעו לפני – דווין דיוויס במיאמי היי, סטיב אדוארדס, ברנט רייט. זה אותו הדבר כאן עם ההיט. הבראיין גרנטים העבירו את זה, אדי ג'ונס, אלונזו מורנינג העביר את זה אלי ואל דווין. החברה האלה הכניסו לנו את זה בכל יום, מנטלית ופיזית. על המגרש, מחוץ למגרש. הם וידאו שזה קורה".

"עשינו הרבה מאחורי הקלעים שהרבה אנשים לא יודעים על זה", אומר דריק ג'ונס ג'וניור, כאשר הוא נשאל לגבי ההשפעה של האסלם. "לא רק מנקודת המבט של הכדורסל. הוא לקח אותי תחת כנפיו. בבעלותו עסקים. רק לשבת איתו ולדבר איתו, לראות את נקודת המבט שלו על החיים, זה עזר לי להבין המון. אני עדיין ילד צעיר, אבל אתה צריך שיהיה לך משהו לעשות אחרי הכדורסל. עצם העובדה שהוא יכול לקחת הפסקה מהיום שלו כדי לעזור לי. … זה משהו שאני אנצור קרוב לליבי".

"הוא ראה הכל", אומר אדבאיו. "אז רק מלהקשיב לסיפורים שלו, שלו ושל די-וויד, אתה לומד המון. מדי-וויד, למדתי כיצד להיות סבלני. יש לך את הכדור בידיים, אתה בשליטה. ומ-UD, הוא רצה שאני אהיה אגרסיבי. זה התחיל, שרק רציתי להיכנס ולהתאים את עצמי. UD היה ככה, 'לא, אתה צריך לגרום לאנשים לשמור עליך'. ואני גאה בזה עכשיו. אני מתחיל להיות יותר אגרסיבי וזה עובד עבורי". כאשר נשאל עבור דוגמא להתערבות של האסלם, אדבאיו צוחק ואומר, "היום, ויתרתי על זריקה פתוחה והוא הביט בי [בהתקבצות] ואמר, 'אתה הולך לזרוק את הכדור הזה?'"

כל האמור לעיל הוא סיכום של קריירה שהיא לא כמו כל דבר אחר בהיסטוריה של ה-NBA. באמצע שלעוד ריצת פלייאוף, האסלם הוא הוכחה חיה למגוון הרחב של הדרכים ששחקן כדורסל יכול לנצח. לא משנה אם העונה הזו תסתיים עם תואר, ואולי הוא בסופו של דבר יפרוש, הסיפור שלו תמיד יהיה מדהים לדור של אוהדי כדורסל שזוכרים שצפו בו כשהוא היה עם 23 קילו יותר בפלורידה. ובמיאמי, זה תמיד יהיה הרבה יותר מזה.

"מיאמי היא הבית", האסלם אומר. "זאת העיר שלי. זאת העיירה שלי. יש לכם חברה מהאיטי, יש לכם קובנים, יש לכם דומיניקנים, יש לכם שחורים. כולם שורטים, שולפים ציפורנים רק כדי לחיות. ישנה אלימות, יש לכם ילדים שמשחקים פוטבול, מנסים להצליח את דרכם החוצה מהערים הפנימיות. ולמרות שהרבה אנשים כנראה פוחדים מזה, אני מקבל את זה. אני רוצה להיות חלק מדרך חיובית. כל מה שהילדים האלה יודעים זה מה שהם רואים. זה כל מה שאני יודע. אני לא ידעתי שיש עוד עולם אחר לגמרי שם בחוץ. אני לא הייתי בסאות' ביץ' עד שהגעתי ל-NBA. אז עבורי, יש לי הזדמנות להוות דוגמא עבור אותם הילדים האלה. הרבה דוגמאות בפוטבול מגיעות ממיאמי, אבל אין הרבה מזה בכדורסל. ולא רק לשחק כדורסל, אלא גם להיות אלוף. להיות בעל עסקים. להיות בעל טוב. להיות אב טוב. אני רוצה שהילדים האלה יראו את כל הדברים הללו.

"זה לקח לי זמן מה", הוא אומר, "לראות את החזון הזה. הייתי צריך  לנסוע לאירופה ולעשות את כל הדברים האלה. רק כדי לחזור חזרה ישירות למיאמי".

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. ואוו!
    קראתי וקראתי.. ואז גללתי את ההמשך וראיתי שיש עוד ועוד ועוד..
    מאמר מעולה על שחקן שהוא סמל
    אמשיך בהמשך;)

    כרגע מדמיין אותו קולע מהצד מחצי מרחק
    זריקה הכי מאפיינת שלו

  2. תודה סמיילי על תרגום מצויין!
    אחד השחקנים הכי אהובים עלי. האסל הגנה ומלחמה מנצחים משחקים. את ההיט אני לא אוהד אבל את הקבוצה הנוכחית שבנויה על המלחמה ועל הגנה (וכמובן בגלל גימי מי מן) אני אוהב

  3. תודה סמיילי. אולי היה עדיף לחלק את הפוסט לשניים כי הוא ארוך מאד. אולי יותר מדי ארוך. לי היה הכבוד להכיר אישית את האסלם והוא היחיד שתמיד התעקש לקרוא לי "ד"ר לס". למדתי כמה דברים שלט=א ידעתי: אני רכיר את מרטין מאונ' דרום קרולינה. פעם לימדתי סמסטר קיץ והיו לי שני שחקנים מהקבוצה והוא הגיע יום אחד להרצאה ואחריה רצה לדעת כיצד השניים מסתדרים. לא ביקש טיפול מיוחד, רק רצה לדעת אם הם מגיעים להרצאות ושהכל בסדר (הכל היה בסדר איתם). לא ידעתי שהוא אימן בתיכון במיאמי.
    האסלם היה לוקח את כל שחקני מיאמי על היאכטה שלו עם 2 צפרשים ולכל אחד היה תפקיד, והוא התנהג ממש כקפטן אמיתי. את זה קראתי פעם ב'מיאמי הראלד'. אני בטוח שהוא יישאר במיאמי באיזה שהוא תפקיד.

  4. פנטסטי, תודה רבה סמיילי.
    .
    מקצוען למופת, ואחד היסודות של מיאמי האדירה – לא משנה מי משחק שם, לא משנה אם ננצח או נפסיד, לא משנה אם זה בפיינלז או בעונה סדירה כשהם בכלל לא עושים את הפלייאוף, זה תמיד קשה כי הם תמיד יעשו לך את המוות, לא יפחדו, ויילחמו עד השניה האחרונה. ספורטאים לדוגמא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט