שיכרון מעמקים (חלק ב') / גארי סמית' (תרגם – האשך)

מאמר שפורסם בספורטס אילוסטרייטד ב–16 ליוני, 2003, ונכתב ע"י גארי סמית'. הוא פורסם אח"כ בכמה מגזינים כמו 'פלייבוי', ובספר 'מאמרי הספורט הטובים ביותר של שנת 2003'.

גארי סמית' הוא כתב ספורט אמריקאי. הוא נודע במיוחד בסיפוריו הארוכים והאמוציונלים המביאים את סיפורם האישי של ספורטאים מנקודת מבטם הרגשית. הוא התפרסם במיוחד כשכתב סיפורים אלה ב'ספורטס אילוסטרייטד', שם עבד מ-1983 עד 2013.

לחלק א'

היא הייתה חייבת לרדת עמוק יותר. זו הייתה הדרך היחידה להבין אותו. היא נאלצה לנשקו לשלום, כאשר שלטונות קובה אסרו עליו לחזור, וטסה לארץ מולדתו לבדה בכדי להתחקות אחר עברו.

היא הייתה צריכה לעמוד על הצוק התלוי מעל מפרץ מטנזאס – החצר האחורית שלו – ולדמיין את פרנסיסקו פרראס, עומד בביטחה אל מול הנערים אשר צפו בו ולעגו לו, בעוד הוא לוקח את הסיכון הראשון שלו. השנה הייתה 1969. הוא היה בן שבע. הנער שהתקשה כל כך בהליכה משום שעצמות כפות רגליו היו מעוותות ופנו כלפי פנים, עמד להתחיל לרוץ. הילד אשר היה אילם עד שלבסוף פלט "פי-פין… פי-פין" – לא, לא מילה, אבל מספיק קרוב בשביל לחגוג ובשביל שזה יהפוך לכינויו לכל החיים – עמד להשאיר את כולם ללא מילים. הילד הכלוא עמד להיות משוחרר לחופשי.

הוא השקיף מטה אל המים. אף אחד מהילדים שהקיפו אותו היה מעז לעשות זאת. אבל לא היה שם אף אחד שיעצור אותו. לא דודו, ד"ר פאנצ'ין גוארה, אשר רשם תרפיה במים בכדי להתניע את הכישורים המוטוריים הרדומים של הילד ואשר נדהם כאשר הוא החל לשחות לפני שיכל ללכת. לא היידי, המשרתת השחורה רחבת האגן אשר הייתה בטוחה שטקסי הסנטריה שהגניבה לילד עשו את הטריק, הלמות התופים והקרבת בעלי החיים אשר זימנו את אולוקון, האל האפריקאי העתיק של מעמקי הים ושל הבריאות הטובה, בכדי לרפא את הילד. לא אביו של פיפין, שמעולם לא גר איתו באחוזה הגדולה מוגבהת החומות אשר על הצוק ואשר עתיד היה להתגרש בקרוב מאימו של פיפין. גם לא האם עצמה, אשר עזבה את הבית כל בוקר לעבודתה במשרד החקלאות של קובה עוד לפני שפיפין התעורר ולא חזרה עד אחרי שנרדם שוב – שבעה ימים בשבוע.

פיפין לקח נשימה עמוקה. ואז הילד עם הנעליים האורטופדיות והמשקפיים והאסטמה עף מהצוק ונחת בים. שאר הילדים סקרו את המים בהשתאות, ואז בפחד: היכן הוא? פיפין היה באמצע חלק 3 במופע הקסמים שלו, אחרי שזינק לתוך המערה התת-ימית אשר גילה מוקדם יותר מתחת לצוק.

אודרי נכנסה למערה עם מצלמת הוידאו שלה. כאן הוא ישב, במרחב גדול כסלון עם פיט אחד של אוויר לנשום בין התקרה ופני המים, מתענגת על המחשבה שלהם כולם שם למעלה נכנסים לפאניקה, מתביישים בעצמם על כל הבושה שגרמו לו להרגיש. כאן הוא ישב, ממלא את המערה עם דימיונו ובדידותו. בשלווה לראשונה. זה היה כמו להיות במלכודת שוב, מנותק מהעולם ובקושי יכול לזוז, אלא שזו הייתה מלכודת יפה משום שהוא היה זה שיצר אותה. בדידות יפהפיה משום שהוא זה שאירגן אותה.

אבל הקסם היה קצר טווח. משום שמעט אחרי שצלל וגרם לעולם להיעלם, עולמו נעלם ממנו. סבתו, דודו ודודתו אשר עזרו לגדלו ברחו ממשטרו של פידל קאסטרו לפלורידה. המשרתים אשר טיפלו בו והציגו לו את אלי אפריקה העתיקים פוזרו. הוא הושם בפנימייה אשר התמחתה באימון ספורט בכדי שאולי ירדוף אחר אהבתו לשחייה. הוא חזר למערה התת-מימית בסופי שבוע ובקיצים, אוחז בשקית ניילון מלאה בפירות בכדי שיוכל להישאר בתוך המאורה זמן רב יותר ולהפוך את הבדידות לנעימה יותר.

אבל הוא היה צריך להגדיל את ממלכתו. הוא יצר מסיכה ע"י חימום הגומי של מגפיים סובייטים ולחיצת שתי זכוכיות עגלגלות לתוכו. הוא עיצב סנפירים על ידי חיתוך רצועות מקופסאות הפלסטיק של דגים קפואים וחיבורן זה לזה בעזרת ברגים שהוציא ממסגרות חלון. הוא בנה רובה צלצל מחתיכת צינור ורצועות נמתחות. הוא הקשיח את נחישותו ואת שרירי הדלתא שלו ע"י שחיית בריכות למשך ארבע שעות ביום בפנימייה, היכן שהוא התפתח להיות אחד מהשחיינים הצעירים הטובים בקובה, ולמען האמת, רק בשביל למצוא דרך להרגיע את חרדתו כדי לישון. עד גיל 13, האסתמה והנעליים האורטופדיות נעלמו, וגם אימו – היא עברה למקסיקו סיטי למשך ארבע שנים בכדי לשרת כמזכירה הבכירה של השגריר הקובני. למרות זאת, ממלכתו של פיפין המשיכה להתרחב.

הוא ירד מטה אחרי דגי הדקר והלוטין הגדולים אשר שרצו במים העמוקים. הוא למד לחקות את תנועותיהם, להבין באינטואיציה את כוונותיהם, לארוב להם במערות החשוכות לשם נמלטו מפניו. הוא הפך לכריש. "עבורי, כרישים אינם מפלצות, אלא שותפים," היה אומר. "בדימיוני הפכתי לאחד מהם."

הוא הגיח מהים וניסה להתאים עצמו לעולם הולכי-השתיים היבשתיים. הוא איכשהו גרר את עצמו לאורך תקופת בית-הספר עד שנתו האחרונה, כאשר הוא וחבריו לכיתה הונחו לקצור קנה סוכר בסופ"ש אשר תכנן בו עוד משלחת של דיג בצלצל. מדוע אני לומד מתימטיקה או היסטוריה? הוא זכר שחשב. ההיסטוריה היחידה שברצוני לדעת היא ההיסטוריה שלי. אני יורד מתחת למים כדי להרגיש עונג גדול יותר מכל דבר שחיים על היבשה יכולים להציע לי. זה טוב יותר מסקס. הוא סירב להצטרף לקציר וסולק מבית-הספר.

אימו בכתה. הילד היה לכוד שוב. היא עמדה לחזור לקובה בכדי להיות פרופסורית באוניברסיטה. אביו היה שופט. שניהם לחמו במהפיכה ותוארו כגיבורים. איך יוכל בנם הנושר להרוויח אהבה והערצה? כיצד דייג בצלצל יכול להיות גיבור? אולי בצבא? הוא סבל מהתמוטטות עצבים ושוחרר. אולי בעולם העבודה? אף אחת מעבודותיו, צלילה עבור בוסים אשר שלחוהו למטה אחר ספוגים, לובסטרים ואוצרות טבועים, נמשכה יותר משנה. אולי בנישואין? הוא לקח רקדנית בשם לואיזה אל המערה התת-מימית בכדי להתעלס עימה בפעם הראשונה, ואז התחתן איתה בגיל 19. זה הסתיים לאחר שנה וחצי.

עיתונאי-צלם איטלקי בחופשה בהוואנה ראה כמה עמוק פיפין בן ה-19 יכול לצלול ומיהר לשלחו לשלטונות הקובניים, מאיץ בהם לתת לילד לטייל לחו"ל ולשבור את שיא העולם. הם פיהקו. הם מעולם לא שמעו על ספורט כזה. במשך שש שנים הם פיהקו, בעוד פיפין מציק להם. ואז הגיע הרגע שלו. קובה, מסירה את הלוט מעל מקום נופש לצד הים בקאיו לארגו בשנת 1987, הזמינה קבוצה של עיתונאים צלמים תת-ימיים מכל העולם בכדי לפרסם זאת. בטח, למה לא לתת לאיש הדג המטורף לבדר אותם?

הוא התרוצץ ברחבי מתקן הנופש, כלומניק מקסים אשר מבטיח לצלמים הזדמנות לתעד את הצלילה העמוקה ביותר מעולם ללא עזרת מכשירים. כאן, לבסוף, הייתה הזדמנות "להראות" להוריו ולכל האחרים.

ארור היה אם לא היה מצליח – 67 מטרים, 220 פיט! – ואם הצלמים לא היו שולחים מברקים סביב העולם. הוא בער באש עתה, משתוקק לגדול יותר, עמוק יותר, רחוק יותר, פשוט יותר. הוא שבר את שיא העולם שוב שנה לאחר מכן עם צלילה של 226 פיט.

הוא ידע שהגבול היה ליבו החרד, מוחו המתרוצץ. הוא למד טכניקות שליטה בנשימה עם יוגי הינדי. כשהתייעץ עם נזירים בודהיסטים הם אמרו לו, למד לחכות. ללמוד לחכות? פיפין? לפתע, בעוד חדשות על מעללי הגבורה שלו נפוצו, הוא היה על כריכות מגזיני צלילה. לפתע היה קישוט על היאכטה של פוליטיקאים וגנרלים במסעות דיג. לפתע חתם עסקת חסות עם חברת ציוד הצלילה הגדולה באירופה, התחתן עם יפהפיה איטלקית, והנחה תוכנית טלוויזיה איטלקית על טיולים.

לפתע, ב-1991, רשם שיא עולם של 377 פיט בצלילה "ללא גבולות", הראשונה אי-פעם ששודרה חי באירופה… אבל עדיין בטוח שאימו לא התרשמה. לפתע ראה את נישואיו השניים עולים בעשן, ואז שניים מחבריו בדרג הצבאי הגבוה בקובה מוצאים להורג עבור סחר בסמים. לפתע הפך חרד ומודאג משום שהם היו שני החוצצים עבורו במשטר שיכל להתהפך עליו בכל רגע בגלל שש המכוניות ושלושת הבתים שתיחמן בעזרת תהילתו החדשה ועושרו. לפתע נכנס למטוס פרטי של חבר בבהאמס ב-1993 וקטע עוד קשר אחד – למולדתו, להוריו, פרודתו וילדתו בת השלוש – וערק לארה"ב.

כשאודרי שמעה את כל הסיפורים וביקרה בכל אתרי הצלילה הישנים שלו, היא טסה בחזרה אליו לפלורידה. מלאה בהשתאות על שהוענקה לה כניסה לעולמו, זה שיצר כנגד כל הסיכויים. מלאה בתהיות – למשך כמה זמן?

המוות הזדחל קרוב יותר. הוא מצא אותם שוב בקאבו סאן-לוקאס, מכל המקומות, היכן שפיפין ואודרי חזרו לתבוע בחזרה את שיא העולם של פיפין, לטבול שוב במים היכן שהקסם, שמונה חודשים קודם לכן, נגע. במקום זאת צפה גופתו של פפה.

זה לא היה כמו לאבד את ברטוני, זר שהוסף כצולל בטיחות ברגע האחרון. פפה היה חברו חובב ההנאה של פיפין מאז שהיו נערים בקובה, מנהיג צוותו, צולל הבטיחות בתחתית, היחיד שיותר עמוק מאודרי – האיש שהכיר לה את המלך.

הו, אלוהים, אם רק ז'אקוס מאיול ואנזו מאיורקה יכלו לחיות עם הגבולות. אם רק הצרפתים והאיטלקים לא היו ממציאים מזחלות בעלות משקולות אשר גלשו מטה על כבלים בכדי לשבור את גבולות העומק בשנות ה-60' וה-70', שליחותו של פיפין יכלה להישאר פשוטה וטהורה, ואף אחד לא היה צריך למות. הוא מעולם לא היה מכיר את ריגוש האנדרנלין של 'ללא גבולות', לא היה משיג עומקים שהיו מסוכנים גם לאנשים עם ציוד צלילה, עומקים אשר דרשו את כל הציוד הזה שיכל לכשול ואת כל צוללי הבטיחות הללו שיכלו למות.

אבל מה הרג את פפה? פיפין העלה תיאוריה שארס מעקיצת עקרב שפפה ספג יום קודם לכן, אשר לא נראה שהשפיעה עליו, איכשהו הופעל ע"י הלחץ על גופו בעומק 260 פיט. אבל הלחישות החלו במהרה: שפיפין עיגל פינות, ושגם פפה וגם ברטוני אולי מתו משום שירדו לעומקים לא בטוחים באותה דרך שמנהיגם ירד בקביעות, נושמים ממיכל של אוויר דחוס במקום טרימיקס.

סיוטים החלו לייסר את פיפין. הוא ידע שמוות שני זה בצוותו עלול להיות מופנה כנגדו. הוא כרגע נפרד מעוד מוסד – הגוף המרכזי שהיה אחראי לפיקוח בתחום הצלילה החופשית, AIDA – משום שיריבו פליזארי היה מאחוריו ובגלל חוסר הסכמתו לכמה מנהלי הבטיחות ש-AIDA דרש עבור אישור שיאי צלילה. פיפין בדיוק יצר את האירגון הבינ"ל לצלילה חופשית (IAFD) למרות היללות שזה היה ניגוד עניינים מסוכן שאדם יפעל כגוף המפקח על עצמו בזמן ניסיון שבירת שיא. אבל פיפין ראה את פפה יורד לעומק הזה בלי טרימיקס פעמים רבות, אז זה לא יכל להיות הגורם למותו, התעקש, וחוץ מזה, בעולמו של פיפין אדם מת משום שאל החליט שהגיע זמנו.

גוויתו של פפה נשרפה. אודרי והצוות פנו לפיפין. ובכן? האם הצלילה תתקיים או לא? מה אתה עושה כאשר חברך מת בזמן שמנסה לעזור לך לשבור שיא?

פיפין פנה לאודרי. היא הייתה האדם שאהב ובטח בו יותר מכל, אז זה היה הגיוני לשאול אותה: כאשר הוא יצלול, האם היא תרד שלב אחד עמוק יותר ותתפוס את מקומו של פפה?

היא תרד. היא ירדה. הוא קבע שיא עולם נוסף. אבל זה לא היה עמוק מספיק.

האם אודרי תוכל לקחת את הצעד הבא? האם היא תעזוב את צוות הבטיחות ותהפוך לצוללת ללא גבולות אף היא? פיפין שאל אותה יום אחד. אחרי הכל, זה היה טוב יותר מסקס. היא הייתה טובה יותר מהאישה הצעירה שהיה מאמן על המזחלת. מלבד זאת, האם לא היה זה בטוח יותר להיות הצולל על המזחלת מאשר להיות הצולל אשר מציל את הצולל שעל המזחלת?

היא לא חשבה הרבה. בטח, היא תנסה זאת. לא בגלל הסיבות שלו. לא כדי להבדיל את עצמה, לא כדי להפריד את עצמה – לא הייתה עצם תחרותית בגופה. כדי להתחבר. איתו. בכדי לאכלס את עולמו לחלוטין. האם לא היה זה הכל או כלום עם האיש הזה? "זה קשה מאוד," היא תכתוב באתר האינטרנט שלה, "לחיות עם מישהו שחווה תחושות שבלתי-מוכרות לעולם, תחושות שלא ניתן לתאר או לשתף. חשבתי שאם אוכל להיכנס לעולמי התת-ימי, אוכל להתקרב אליו יותר."

היא התחילה להתאמן. היא החלה להזמין את האוכל שלה בעצמה כשיצאו לארוחות ערב. היא הובילה את פיפין לג'קוזי בחצר ביתם ב-1997 והדהימה אותו בכך שהחזיקה חמש דקות ו-50 שניות מתחת למים – חצי דקה יותר משיא העולם לנשים בעצירת נשימה במצב סטטי. הם יצאו לאיי קיימן למסע הבכורה שלה, אבל לפתע פיפין, עולה מצלילת מכשירים דקות לאחר צלילת אימון 'ללא גבולות', החל לאבד הכרה על הסירה, נפגע בראשו, מקיא ורועד בהתקף אלים. היא מצאה את עצמה על מטוס בחזרה למיאמי, יושבת בחדר בית חולים מביטה בו מתעוות ובולע מילים במשך שלושה ימים, ואז מסתכן ומשתחרר בניגוד לעצת הרופאים, אומר שהגיע הזמן לטוס חזרה לאיי קיימן לערוך את צלילותיהם. עם פיפין כל תאונה הפכה לעוד סיבה להמשיך, כל מוות חוב שצריך להיפרע רק על ידי המשך – לעולם לא סימן להפסקה, או להאט.

אודרי הצליחה את הצלילה שלה ל-263 פיט (80 מ') כמה ימים מאוחר יותר, ובינגו, היא הייתה מחזיקת השיא לאישה צרפתיה. היא אהבה זאת. הכל נעלם בצלילה ללא גבולות. דאגותיך. העולם. אפילו גופך. "שכחת שיש לך אחד," היא אמרה לכתב של deeperblue.net, "ואז אתה פוגש את האדם האחר שחי בתוכך, זה ששולט על הכל: מוחך." שנה מאוחר יותר, ב-1998, היא הצטרפה לפיפין לצלילה זוגית של 378 פיט (115 מ') בקאבו סאן-לוקאס, והם הפכו לזוג אשר צלל עמוק יותר אי-פעם. הם התחתנו ב-99'. מבט חטוף, זה כל מה שהיו צריכים להחליף במים כעת, וכל אחד הבין בדיוק למה התכוון השני. היא הפכה לצוללת העמוקה ביותר אי-פעם עם צלילה של 412.5 פיט (125 מ') מחוץ לאיים הקנריים ב-2000, שורדת פחד של 18 שניות כאשר המזחלת שלה נתקעה בתחתית וצולל הבטיחות פסקל ברנבה עזר לשחרר אותה. היא סיימה בהדרן של 427 פיט (130 מ') ליד פורט לודרדייל שנה מאוחר יותר, מרחיבה את שיא העולם שלה לנשים והופכת את עצמה לצוללת החמישית העמוקה ביותר בהיסטוריה, משני המינים.

דבר מבהיל החל לקרות ביחסים שלה עם פיפין. היא הייתה זו שדחסה שש אימונים בשבוע בעוד הוא פיצץ שלושה. זו שיכלה לעמוד ב-90 התכווצות סרעפת לעומת ה-45 שלו, להאיץ את קצב ליבה ל-200 בעוד המקסימום שלו היה 160. זו שנותרה רגועה גם כאשר פיפין ארב לה בצלילות האימון, מזנק משום מקום בעומק 375 פיט כדי לתפוס אותה ולבדוק את קור רוחה. אשר יכלה לקרוא היסטוריה מצרית 20 דקות לפני שבירת שיא צלילה בעוד הוא לא יכל לקרוא מכתב מאימו שבועיים לפני שיא שלו. "זה גרם לי להרגיש בושה," הוא הודה. "איך היא יכלה לעשות זאת? יש לה את המוח החזק יותר. מוח מושלם. לקחתי אותה בתור התלמידה, והיא הפכה למורה."

אז הגיעה ההעזה. טניה סטריטר מאיי קיימן ביצעה צלילה של 525 פיט (160 מ') באוגוסט 2002, כמעט 100 פיט יותר מהשיא של אודרי. בעולם הצלילה המחולק ל"אנחנו" ו"הם", המלא בעימותים ובאגו, שיאה של סטריטר גרם ליותר עימותים, יותר אגו. AIDA הכתירה את שיאה של סטריטר כשיא העולם החדש לשני המינים משום שהיא השיגה זאת תוך שימוש בפרוטוקול השיפוט ובנהלי הבטיחות של AIDA.
IAFD של פיפין התעקש, כמובן, שצלילתו של פיפין ל-531.5 פיט ב-2000 נשארה השיא. כדי ליטול שוב את שיא העולם לנשים, אודרי תצטרך להתקרב באורח מסוכן לשיאו בן ה-531.5 פיט של פיפין תחת IAFD. או… מעבר לזה.

דמיינו את זה. אודרי שוברת את שיאו של פיפין. גבותיה קפצו כאשר קרלוס סרה, סגן הנשיא של פיפין ב-IAFD, הציק לה בקשר לזה. עיניה התרחבו. "אל תגיד את זה," היא התחננה, "אל תיתן לו לשמוע את זה. אל תחשוב על זה אפילו."

ובכן… האם היא מסוגלת? האם היא תעז? הזעם פרץ. פיפין פנה לאודרי. האם היא מוכנה לרדת כל כך עמוק?

היא הייתה בת 28. היא רצתה ללדת ילדים איתו, אבל היא ידעה שכאשר זה יקרה, היא תהיה חייבת לפנות חזרה אל פני המים. היא הסתכלה בעיניו. היא הייתה כמו רעיה צרפתיה מפעם אשר דישנה את האסם וקטפה את הענבים לצד בעלה. היא הבינה ששיאי עולם היו הענף המשפחתי, המוצר אשר משך את נותני החסות והתקשורת ואשר היה רשום בקורסי הצלילה החופשית שלהם, בתוכניות הטלוויזיה והסרטים אשר שלחו אותם להרפתקאות מסביב לעולם. היא הנהנה. היא תרד עמוק יותר.

אבל כמה עמוק יותר? כמה רחוק אישה תלך אחרי בעלה?

528 פיט, פיפין החליט, 161 מטרים. זאת תהיה המטרה של אודרי בצלילה ב-12 לאוקטובר ליד הרפובליקה הדומיניקנית. שלושה פיט יותר משיאה של סטריטר. שלושה וחצי פיט פחות משיאו של פיפין. אודרי הנהנה.

פיפין שינה את דעתו. למה לא 531.5? האם זה לא יהיה מתאים, עם המצלמות שמצלמות עבור סרטם הבא, אשת האוקיינוס, לגרום לה להשוות את שיא העולם שהוא קבע עבור המצלמות באיש האוקיינוס בקוזומל, מקסיקו, שנתיים קודם לכן? אודרי הסכימה.

רגע, חכי, פיפין אמר. תעשי את זה 538 פיט – 164 מטרים. אודרי הייתה המומה. הוא רצה שהיא תשבור את שיאו. אולי בגלל, להיכן שהלך כל חייו כדי להתבודד, הוא סוף סוף התחבר. אולי זו הייתה מתנתו אליה?

תמחקי את זה. היא באותה מידה יכולה ללכת על 544.5. אחרי הכל, הם בדיוק הגיעו לרפובליקה הדומיניקנית, והיא הייתה מבצעת את העומקים האלה באימונים כ"כ בקלות. אחרי הכל, האם לא כל פיט נוסף שהיא השיגה בעזרת הטכניקות שלו – אישה עם עבר אתלטי זעום ומוגבל ורק חמש שנים ניסיון בצלילות חופשיות – תוקע עוד רגל בפיהם של מבקריו ויריביו?

חכי רגע. מה לגבי 551 פיט? אולי בגלל שהיא הייתה כל כך לא מאיימת. אולי בגלל שהיה בטוח שהוא יכול לצלול עמוק יותר.

טוב – אז נעשה את זה 558, מספר עגול ויפה של 170 מטרים. זה היה העומק שהשיגה בצלילת האימון האחרונה שלה – באופן לא רשמי העמוקה ביותר בהיסטוריה – ואז טיפסה חזרה לסירה נראית בסדר גמור, מודה רק לאחר מכן לצולל הבטיחות מאט בריסנו שהרגישה "מוזר".

ובכן, התלהב פיפין, בואו נלך על 597 פיט – 182 מטר – ולא, זה לא יגרום לסיכון נוסף בשרשרת צוללי-הבטיחות המתוחה מדי גם ככה שלהם, תראי, משום שפיפין יוכל לעזוב את עמדת הפיקוח שלו על השטח, לשים עליו מיכלי צלילה ולהפוך לצולל בתחתית בעומק 597, ואז, בצלילה הבאה שלו, יוכל ללכת על המספר השמן והיפה שעדיין מתחת – 600. סרה, אשר היה ממונה על לוגיסטיקת הצלילות, היה מוכה פלצות.
"האם אתה רוצה לחפור בור ולעבור לצד השני לסין?" הוא קרא.

פיפין פנה לאודרי. היא צפתה בו עושה את הדברים המסוכנים ביותר ולא אמרה דבר, אבל המחשבה על בעלה בעומק כה קיצוני על מיכלי צלילה, אחרי כל האזהרות של הרופאים, גרמה לה סוף סוף להתחפר בעמדתה. לא, פיפין, היא אמרה. היא תגן עליו. היא תרד ל-561 פיט, 36 פחות ממה שרצה, אבל עדיין עמוק יותר מכל בן אנוש אחר אי-פעם. אבל הוא יהיה חייב לחכות לה למעלה.

אגרופים שחורים נקמצו באופק באותו בוקר, אשר שטפו את השמיים ברוח משתוללת, רעמים וברקים. הם פרצו את דלת הארון בראשו של פיפין, היכן שכל הקסם חי, ומשם יצא צ'אנגו, אל הסנטריה של הסופות. זה היה חייב להיות סימן מצ'אנגו, חשב פיפין, פקודה לבטל את הצלילה. אבל 15 סירות המתינו בכדי לקחת צופים וכתבים וצלמים עבור הסרט אשת האוקיינוס. באמצע הצהריים, כשהסערה התמתנה, הצלילה שוב עמדה להתרחש.

אודרי קראה על הפרעונים בעוד פיפין ערך את בדיקת הציוד האחרונה, תפקיד שבדרך כלל חלק עם צוותו. אבל הם הרגיזו אותו כשהניחו שני מפצלים על המזחלת בכיוון ההפוך בזמן צלילות האימונים ,אז הוא גירש אותם. הוא פתח את השסתום בכדי לוודא שהיה במיכל את האוויר אשר ינפח את השק שיעלה אותה בחזרה למעלה. הוא סגר אותו כששמע את לחישת האוויר, אבל הוא לא בדק את הלחץ עם מד-לחץ.

הוא קשר רצועת בד אדומה סביב פרק ידה. צבעו של צ'אנגו. הוא קילף בננה והשליך את קליפתה לים עבור אולוקון.

היא חייכה ונכנסה למים בחליפת צלילה צהובה-שחורה. שמיים אפורים. מעט גלים, אולי בגובה רגל. גם היא וגם פיפין צללו בעבר בתנאים גרועים בהרבה. היא החלה בנשימות כשסרה נבח את תחילת הספירה לאחור של חמש הדקות. אז היא לקחה את נשימת האוויר האחרונה שלה, ונעלמה.

"פאק, פאק, פאק," פיפין החל למלמל.

"מה קרה?" שאל סרה, בודק שני שעונים.

"למה היא יורדת כל כך לאט?" הוא תבע.

סרה חש את רעידות הכבל. היא הגיעה לקרקעית לאחר 1:42, 14 שניות מהר יותר ממה שלקח לה בצלילת האימון שלושה ימים קודם. "תירגע," הוא אמר.

עתה כל שנותר לאודרי לעשות זה למשוך את הפין שמשחרר את חלק המזחלת העולה, לפתוח את שסתום האוויר על המיכל ולהחזיק חזק כאשר היא נמשכת למעלה בחזרה לאוויר, לתשואות ולחיבוקו של פיפין. היא פתחה את השסתום לשחרר את האוויר הדחוס בלחץ של 3000 פאונד לאינץ' רבוע אשר בתוך המיכל.

השק לא התנפח. היא לא זזה.

היא פתחה את השסתום שוב. המזחלת עדיין לא התרוממה.

מה התרחש? האם היא הייתה כה מסוחררת שלא הצליחה לפתוח את השסתום? האם הייתה הלומה מהרעלת חנקן, מה שכל צולל בעומקים כאלה חווה אבל אולי היא הושפעה יותר משום שהגדילה את עומק הצלילה שלה דרמטית? או, כפי שכמה אשר היו מעורבים בצלילה חשדו אחר כך, אולי פשוט לא היה מספיק אוויר במיכל?

חצי דקה חלפה. נצח בעומק כזה. החמצן אוזל. יותר מ-200 פאונד פר אינץ' מרובע של לחץ נשענים על גופה. פסקל ברנבה, צולל הבטיחות בתחתית, חברה הטוב ביותר של אודרי, החדיר את הווסת שלו לשק העילוי בכדי להוסיף אוויר. המזחלת התחילה לעלות… אבל לא מספיק, לא מספיק.

היא נשארה למטה בעומק 538 פיט. דקה אחרי שהגיעה לקרקעית. למה? למה היא לא תפסה את הווסת של ברנבה ונשמה – חיה? למה הוא לא דחף אותו בין שפתיה?

משום שאף אחד מהם לא הסתכל על השעון. משום שהיא עדיין נראתה כה רגועה. משום שהם הצליחו לחלץ את המזחלת מהתחתית והצילו את השיא שלה בצלילה ליד האיים הקנריים. משום שהיא מעולם לא לקחה שאיפת אוויר בעומק כזה, ומומחים רבים האמינו שדבר כזה יכול לגרום לעוויתות שיעול – וטביעה – או לגרום לריאות להתנפח ולהתפוצץ בעלייה. בגלל, אולי, שהיא הייתה מסוחררת מדי להבין את הסכנה. או שאולי בגלל שהשאיפה הראשונה שהייתה לוקחת מפסקל הייתה מסמנת את הצלילה הזו ככישלון, אכזבה עבור כל אלה שחיכו למעלה. בגלל, שכמה שאודרי הייתה רכה עם שרימפס ולוויתנים ובני אדם, ככה הייתה קשה עם עצמה. פרפקציוניסטית. חיילת עם חובה. והיא אמרה לפסקל, יותר מפעם אחת, שלא לתת לה אוויר אלא אם סימנה לו לעשות זאת. אבל, לעזאזל, פיפין יצליף בעצמו מאוחר יותר, היא הייתה לוקחת אוויר אם זה היה הוא שמגיש את הווסת לפיה, הוא אשר מוצב בקרקעית, כפי שרצה.

פסקל נכנס מתחת למזחלת, דחף אותה והביט בה סוף סוף זוחלת מעלה. למעלה אל מרחבים עצומים ולא מיושבים של אוקיינוס: 260 פיט של זה בינה לבין צולל הבטיחות הבא. לא היה את סדריק דרולס בעמדתו הישנה – 394 פיט – היכן שהיה מוצב בצלילותיהם של פיפין ואודרי בעבר. הוא היה מת, נהרג שנה קודם בזמן צלילת-מערות, ופיפין לא החליף אותו. זה היה אז, 3 דקות ו-50 שניות לתוך הצלילה, כשאודרי איבדה הכרה ונסחפה מהכבל.

למעלה, פיפין כבר היה בטירוף על הזמן שחלף, חוגר מיכל נשימה, צולל. למטה, אודרי שקעה לתוך זרועותיו של פסקל בעוד הוא עלה מתחתיה. פסקל לא יכל לעשות את מה שליבו זעק לו לעשות. לא יכל להחיש אותה למעלה משום שימות ממכת דקומפרסיה ענקית, ויהיו שתי תעודות פטירה לבטח. ליבו הלם. פאניקה יכלה להרוג גם אותו. שתי דקות. זה הזמן שהיה לצולל אשר איבד הכרה מתחת למים לחיות.

הוא נשא אותה לצולל הבא מעליו, משתמש במערכת הממסר אשר תוכננה למנוע מצוללי הבטיחות לעלות רחוק מדי, מהר מדי, ולמות מדקומפרסיה. הוא עלה במהירות כפולה מהמהירות שצולל על מיכל נשימה אמור לעלות. זה עדיין לקח דקה ו-55 שניות להעלותה ל-295 פיט, היכן שצולל הבטיחות וויקי אורג'לס חיכה.

לא, הוא לא חיכה. הו, אלוהים…

כל כך הרבה זמן חלף עד שוויקי – שהיה על זמן שאול משום שנשם אוויר דחוס במקום הטרימיקס שפסקל נשם – חשב שהצלילה בוטלה, שאודרי הייתה חייבת להיות למטה, חולקת את הווסת של פסקל. אז הוא עלה. כך שבמקום למצוא את וויקי פסקל לא מצא דבר מלבד אוקיינוס.

עכשיו פסקל היה חייב לחכות כדי להימנע מדקומפרסיה, שניות מייסרות עד שפיפין הופיע בפיצוץ של בועות. פסקל הגיש לו את אשתו.

פיפין עלה, חוטף מכת דקומפרסיה נוספת בעצמו, קצף דמי נשפך מפיה של אודרי. שמונה דקות ו-38 שניות אחרי נשימתה האחרונה, הוא עלה איתה לשטח. עדיין היה לה דופק! הוא הצמיד את פיו לשלה וניסה למלאה באוויר, ואז סרה וקבוצת החילוץ בת שמונת האנשים אשר נשכרה ע"י IAFD תפסה פיקוד. סרה הסתכל בעיניה. הוא ידע שהדופק היה שקר, ושמוחה מת.

הכל היה מטושטש אחרי כן. מאוץ של סירת המנוע לחוף, המירוץ חסר הסיכוי למרפאת המלון ואז לבית החולים. פיפין יושב בלובי המלון לאחר מכן, אבוד עמוק איפשהו בתוך גופו הדומם, פניו שלווים באופן מפחיד. "הוא נראה כמו אדם אשר הוציא לפועל תוכנית אשר הוריד למוחו בדיוק בשביל ארוע כזה," פול קוטיק, עיתונאי וצלם של deeperblue.net אמר. "כשנפרדנו, לא חשבתי שאראה אותו בחיים שוב."

תהלוכת הלוויה הממונעת נעה כמה קילומטרים מזרחה ממיאמי ביץ', ואז הקיפה את הסירה של פיפין, 'אולוקון'. הוא החליק למים יחד עם כד אפר משיש בצבע בז', ואז, בקור רוח ראוי לציון, שפך את אפרה לתוך הים. ואז הוא הלך הביתה ובכה עד שימים הפכו לשבועות.

איך אדם מתאבל בעוד העולם צורח באוזניו? אחד אחרי השני הם באו, השאלות, השמועות וההאשמות ברשלנות אדירה, באתרי אינטרנט ובמקהלות עיתונאים ונציגי AIDA: היכן, פיפין, הוידאו מהצלילה שלה, אשר צולם ע"י המצלמה אשר הייתה מחוברת למזחלת? הוא לא יכל להביא את עצמו להתקרב לכספת של IAFD שם זה נמצא, שלא לדבר על למסור אותו. מדוע היו צוללי בטיחות כה מעטים, פיפין? הוא לא יכל לעמוד ולהסביר את הפחד שלו מלהעסיק ולסכן עוד מהם. מדוע, פיפין, לא לבשה אודרי חליפה מתנפחת מעצמה שיכלה להפעילה במקרה חירום, ושהייתה מעלה אותה מעלה, כפי שצוללי 'ללא גבולות' אחרים השתמשו, או מערכת של רתמה המחוברת לגלגלת, אשר יכלה להרימה מלמעלה?

הוא לא יכל להרים את סנטרו וללחוש את אמונתו שלכל מערכות הבטיחות יש חסרונות, ומי אמר שפיה לא היה נפתח ושמים לא היו ממלאים את ריאותיה בעוד הגלגלת הייתה גוררת אותה למעלה, או שאודרי הייתה מפעילה את אחת החליפות המתנפחות האלה, אם לבשה אותן, כשהיא אפילו לא הושיטה יד לווסת של פסקל? למה לא למנות מומחה בלתי-תלוי לאתר את הסיבות ואולי להציל בעתיד את חייו של צולל אחר, פיפין? למה לא רופא או ערכת הנשמה בשטח, פיפין? הוא לא יכל לתאר את הלא-יתואר, כיצד רשתות בטיחות מצמקות את ליבו של לוליין על חבל. מדוע אין מיתות בניסיונות שבירת שיאים של צוללים אחרים בסגנון 'ללא גבולות', פיפין? מה לגבי מותם של ברטוני ופרננדז, האם אין כאן דפוס, וכיצד אדם אשר אפילו לא חוגר חגורת בטיחות ברכבו מגיע להיות אחראי בטיחות בצלילה העמוקה ביותר בעולם, ופסססט, והאם שמעתם שהוא התעסק בכישוף? או את השמועה המשוגעת שעריקתו מקובה אולי הייתה תחבולה כדי שיוכל לשרת את קסטרו כמרגל?

הוא לא יכל לאכול. עשרים ושניים פאונד נעלמו ממשקלו. הוא לא יכל לישון. הוא לא יכל לעבוד. הוא לא יכל לעבד את הדו"ח מקים מק'קוי – האוקיאנוגרף אשר סיפק ל-IAFD קריאות ממוחשבות עבור הצלילות – אשר ציין את כל הגורמים שאולי גרמו לתקלה במזחלת: תבריג טפלון סדוק; זוג כנפיים אשר תוכננו לייצב את המצלמה אבל יצרו כוח צידי על הקו; כבל ומשקולת חדשים אשר התבררו כמועדים ליצור תנועת מטוטלת על הכבל; והאפשרות שמיכל האוויר לא היה מלא.

פיפין הגיש תביעה משפטית כנגד ריקרדו הרננדז, עובד לשעבר של IAFD אשר הוביל את מקהלת ההאשמות, על גרימה למצוקה רגשית, פלישה לפרטיות והשמצה. הרננדז הגיש תביעה נגדית, אשר לאחרונה נדחתה, הטוענת שפיפין פיטר אותו בצורה לא הוגנת שנתיים קודם ושזה גרם לו לבעיות פסיכיאטריות. למה, המשיך פיפין לתהות, הם לא יכלו פשוט לומר את מה שאמה של אודרי, אן-מארי, אמרה: שאין להאשים אף אחד, שהים רצה בה לנצח?

בפעם הראשונה בחייו, פיפין אפילו לא יכל להיכנס לאוקיינוס. הוא ידע בוודאות מחרידה שאף אישה – אפילו זו שפנה אליה עבור נחמה לאבלו – לא תרד לעולם כה עמוק איתו שוב.

כשזה הפך לבלתי נסבל עבורו, הוא הלך למקדש הסנטריה שלו וזימן את אולוקון. האם לא יכל פשוט לסיים את הכל, שאל, ולהצטרף אליה? התשובה נראתה לו חסרת רחמים: למה אתה אפילו שואל, פיפין? אתה יודע שהיא מתה מוות לבן, מוות טבעי, ושאם שלך לא יהיה לבן גם כן, לעולם לא תצטרף אליה.

הוא ארז את כל הפסלים והקמעות מהמקדש בשק, עלה על סירתו ושייט במשך ארבע שעות. הוא השליך הכל לתוך 10,000 פיט של מים. הוא חזר הביתה ושכב על שולחן למשך ארבע שעות נוספות בעוד אומן קעקועים מקעקע את את דמותה של האישה החצי-עירומה בתוך כריש-הפטיש על שוקו.

הוא החליף את אולוקון באודרי. היא הפכה לזו שדיבר אליה בכל יום, זו שפנה אליה לברכה והדרכה. היא תהיה למטה איתו, הוא בטוח, כשיעשה את הצלילה המתוכננת לשבירת שיא העולם באמצע יולי, בנקודה המדויקת שתשעה חודשים קודם הוא הפך את המים הירוקים לאפורים באפרה של אשתו. הוא ינסה 558 פיט (170 מ'), משווה את העומק של צלילת האימון האחרונה שלה, עליה הכריז כשיא העולם החדש של IAFD אחרי מותה. זו צלילה שהוא אומר שהוא חייב לעשות, אחת שהפחידה את חבריו ושעזרה לשכנע את סגן הנשיא של IAFD קרלוס סרה להיפרד ממנו בתחילת החודש. כשהכל יסתיים, תצטרכו להחליט מאיזה צד של פני המים אתם רואים את המיתוס, ומי ראה את מוסר ההשכל נכון. אלה אשר רואים את האישה החצי-עירומה בתוך כריש-הפטיש ואומרים, "כמובן, משום ששם היא חיה כעת." או אלה שרואים זאת ואומרים, "כמובן, היא נטרפה." זכרו דבר אחד: זו הייתה אודרי שציירה את התמונה.

האיור של אודרי. מתוך אתרה.

************

תוספת שלי, מ.ל: כשקראתי את המאמר במקורו, ב-2003, המחשבה הראשונה שקפצה לראשי הייתה 'פיפין רצח את אודרי'. הוא לא היה מסוגל לחיות עם המחשבה שהיא שברה את שיאו וצללה עמוק יותר משהוא צלל אי-פעם. הוא ידע שבגילו הוא כבר לא יוכל להגיע לעומק כזה. לדעתי הוא עשה משהו לשסתום שלא ימלא את הבלון אוויר ויעלה אותה מעלה.

האשך לא מסכים איתי. הוא נוטה להאמין שהייתה זו רשלנות ותו לא.

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. שי, גם אם אקרא את התרגום שלך מאה פעמים, זה אף פעם לא יימאס לי.
    אין לך מושג כמה אני מעריך את מאמצך. אני משער שלקח לך שעות על גבי שעות להשתלט על התרגום. ניב שכטר (אפלטון) – שהוא איש ים מקצועני – ניסה לפני 6-7 שנים אבל נכנע לשפה ולדרישות של תרגום כזה.
    אתה הצלחת וננת מתנה גדולה מאד לאתר. תרגום זה יישאר לרבים אחרים לקרוא בעתיד.

  2. אגב,
    מצטרף לדעתו של הדר.
    אדם שהחליף נשים, תחרותי בצורה מטורפת,
    כנראה גם שאחד המקצועיים בתחומו- לא עושה טעות כזו.
    בשפת ההופס:
    משחק 7, 0.3 לסיום לברון על הקו במינוס אחד.
    לאחר סדרת גמר מתישה מול הסלטיקס כאשר AD
    עם 37.4 נקודות 16.7 רבאוונד 2.8 חסימות פר גיים
    בבועה בויסקונסין, עם 0.2 על השעון ידוע כי אם זה של הלייקרס – הגבה פיינל אמ פי וי .

    תאמינו לי – לברון מחטיא בכוונה.
    כנל כאן.

  3. סרט תיעודי על הסיפור:
    https://youtu.be/nXvqrzPVaeI
    .
    אני לא החלטתי אם רצח בכוונה או ברשלנות.
    הסיפור עם האוויר במיכל שהוא היה אחראי לו בלעדית מאוד מחשיד.
    וכנראה היה להם ריב בלילה לפני.
    הוא תכנן שם משהו, זה בטוח. אולי הצלה הירואית. אולי כמעט מקרה.
    אולי לגמור את הסיפור.

  4. בסד
    תודה רבה אשך.
    כשנגמרה העונה מחפשים קונספירציות במקום אחר.
    יכול להיות שהוא עשה זאת בלי מודעות. בתת מודע גרם לכל,למות.
    אבל אני לא מאמין שהוא בכוונה יביא על עצמו את הצער הזה.
    חשוב, תרגום נפלא ומרגש.

  5. מדהים טמיר, אלוף אתה.
    אתמול אחרי החלק הראשון לא התאפקתי ורצתי למרשתת. מה אני אגיד לכם? לא יודע… סיפור הזוי ובעיקר נוראי. היא הייתה בת 28!

  6. יש טעות בסיסית במאמר הזה של הכותב.
    כל הרעיון שלו הוא סביב האיור, שבו הוא מתאר אותה בתוך הכריש.
    היא לא ציירה את זה כך.
    באיור שלה נראה בבירור שהיא מחוץ לכריש, צמודה לבטנו.
    היא לא התכוונה להיטרף – אולי פיפין ראה את האיור ככה וכך השתמש בו.

  7. שמע אחד הטובים. דפק לי הלב כל הסיפור. תודה רבה אשך. גם אני חשבתי שהוא חיבל לה בציוד ולא יכל לחיות עם האשמה. אבל לעולם לא נדע ונצטרך לקבל את זה. בכל אופן כתיבה מופלאה הרגשתי שאני קורא ספר של סופר גדול.

      1. דיי!!! חחחחחח אוקיי. שמע יכול להיות שקיבלנו את הרושם שיש לו חלק בזה בגלל שהכותב חשב שיש לו חלק בזה. אין ספק שהוא שתל את הדעה הזו שם

    1. בהחלט. הרשלנות היא מאוד פושעת בכל מקרה, אבל הסיפור עם מיכל האוויר יותר מדי מחשיד.
      בסרט הם אומרים שהיא נראתה כבויה מאוד באותו יום, שייתכן שרבו ערב לפני, שאולי רצתה לעזוב אותו, ורמזו על פנס בעין.
      לא ניתן לדעת כי רב הנסתר על הגלוי – לא חקרו את האירוע לעומק.
      הנה הקישור שנתתי לרועי – המסקנה של סרה – הוא טוען שפיפין ניסה לביים הצלה הירואית:
      https://youtu.be/nXvqrzPVaeI?t=2763

  8. תודה אשך. לתרגם סיפור כזה ארוך זה חתיכת מבצע. כל הכבוד.
    אני חושב שאני עוד זוכר את הסיפור הזה בלייב כי היה הרבה רעש תיקשורתי מעבר לחוג המצומצם של מקצוענים.
    לי נשמע שהוא לא היה איש שהבטיחות היא בראש מעייניו, זה לא היה הנושא שהעסיק אותו, ועובדה ששני צוללנים שלו טבעו לפני כן. האגו זה מה שהוביל אותו. קשה להאמין שהוא רצה במותה בגלל שהיא עקפה אותו אבל לך תדע.

  9. תודה שי.
    אף אחד כנראה לא יודע מה הסיפור המלא והשלם מאחורי הטרגדיה וכל דיעה כזו או כזו מוסיפה לצער.
    הסרט התיעודי עשוי בצורה נפלאה ומומלץ מאוד.
    כל הכבוד על ההשקעה בתרגום, ותודה נוספת גם למנחם על הפרוייקט המצוין

  10. וואו, איזה סיפור מטורף ואיזה תרגום נהדר. תודה רבה שי.
    מהתגובות אני מבין שהסיפור הזה אפילו יותר פישי (אין ברירה, זה על ים, לא?) ממה שכותב המאמר התכוון לחשוף. בלי קשר אם רצח או לא, הוא מריח כטיפוס קצת חשוד. עם כל התיאורים על גופו המתפרק, לפני 17 שנים, מדהים לגלות שהוא עדיין בחיים. כנראה שלמד כמה לקחי בטיחות מהסיפור

  11. סיפור מרגש
    התובנות שלי מהסיפור .
    הערצה עוורת תוביל לנפילה
    בכל מקרה של סיכון טכני אסור שהמסתכן/ספורטאי יהיה חלק מצוות הבטיחות. חייבים למנות "קצין" בטיחות שתפקידו אך ורק לדאוג שכל פרוטוקול הבטיחות מתקתק.
    תודה מנחם על הסיפור ואשכוס על תרגום למופת

  12. מעולה. סיפור מרתק ויופי של תרגום.
    הסיפור הזה, בעיניי, מוכיח שוב כמה מסוכנת היא ה"רוחניות" כמה נזק עשו ועוד יעשו מחשבות קסומות/דתיות ואי רצניונאליות.
    אם ה"רוחניות" היתה מסוכנת רק לאדם עצמו המאמין בפנטזיות שלא לומר הזיות, מילא, אבל בדרך כלל מי שנפגע הכי הרבה אלא הסובבים אותו.
    דברים בסגנון "הים רצה בה לנצח" כאילו לים יש רצון זו דוגמא אחת מיני רבות להלך חשיבה כזה.
    וכמובן כשאתה לא הקורבן קל לפלוט שטויות בסגנון של מוות שחור ומוות לבן ו"…לעולם לא תצטרף אליה"

    1. נ.ב
      .
      ברור לחלוטין שהכתב מגזים וממציא לעצמו דברים כמו הקביעה שהקעקוע הוא של אישה בתוך כריש כשללא ספק רואים שהיא לא.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט