אנדרייטד – סטפן קארי / תרגום Smiley

אנדרייטד – סטפן קארי / תרגום Smiley

אנדרייטד

סטפן קארי / גולדן סטייט ווריורס
ינואר 10, 2019

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/stephen-curry-underrated

סטף קארי נראה כאילו הוא שייך לקבוצת ילדים [X]

חחח שאלתי את הבחור בצ'אמפס אם יש להם את החולצה של סטף קארי והוא אמר "מצטער אנחנו לא מחזיקים שחקנים חלשים" [X]

זה הקיץ של 2001, אני בן 13, ואנחנו באליפות ארגון החובבים הארצי בטנסי.

הייתי 1.57, אולי 1.70 גג – ואולי איזה 45 קילו צנומים.

הפסדנו באופן רע, ושיחקתי גרוע.

סוף סוף קיבלתי את ההזדמנות לה חיכיתי, במשך כל השנה, כדי לבחון את עצמי…. ופישלתי. ממש פישלתי. זה ממש הרגיש כמו קריאת השקמה. זה הרגיש כמו רגע של קבלת האמת – והיה רק לקח אחד אפשרי לקחת מכל זה: שלא הייתי מספיק טוב.

אני זוכר שחזרתי לחדר במלון שלנו – אני חושב שזה היה הולידי אין אקספרס? – ופשוט הייתי שקט ומרוגז. לא כעסתי על ההפסד. הייתי פשוט….. במצב רוח ירוד. הייתי סגור בתוך שריון הצב שלי. הרגשתי…. ובכן, אני מניח שהרגשתי כפי שכולנו מרגישים בטורנירים הגדולים האלה, ובתרבות הכדורסל הרצחנית הזו: כאילו אנחנו צועדים בדרך שהיא לחיות-או-למות. אבא שלי צעד בדרך הזו, והוא הצליח להגיע לליגה. והבן שלו? הבן שלו אפילו לא יכול להשאיר סימן מול ילדים בני 13 אחרים.

Jon Beck on Twitter: "Players: Just a reminder, Steph Curry didn't play on  an AAU team until his junior year of high school. He was as big as a  pencil, but he

אז כפי שאמרתי, לא הייתי מחומם. הייתי יותר כמו, כאילו – אה, בסדר. זהו זה? אני לא טוב מספיק? זה…. נגמר?

עבורי, באותו הרגע, זה פחות או יותר נגמר.

אבל בנוסף הרגע הזה היה הרגע בו ההורים שלי הרגיעו אותי – באותו הולידי אין בטנסי – ונתן לי את מה שאני בוודאי קורא לו השיחה הכי חשובה בחיי.

הלוואי והיה לי איזה העתק בשבילכם, בגלל שהיו שם כמה פנינות אמיתיות. בעיקרון, ובכן? אמי לקחה את ההובלה. היא אמרה, סטף, אני הולכת לספר לך את זה רק פעם אחת. לאחר מכן, חלום הכדורסל הזה….. זה הולך להיות מה שזה הולך להיות. אבל הנה מה שאני אומרת: אף אחד לא זוכה לכתוב את הסיפור שלך מלבדך. לא מגלי כשרונות. לא טורנירים. לא ילדים אחרים, שיעשו את זה או את זה טוב יותר. ואפילו לא שם המשפחה שלך. אף אחד מהאנשים האלה, ושום דבר מהדברים האלה, לא הולך להיות המחבר של הסיפור שלך. רק אתה. אז תחשוב ממש עמוק על זה. קח את הזמן שלך. ואז תלך ותכתוב את מה שאתה רוצה לכתוב. אבל רק תדע שהסיפור הזה – הוא שלך.

בחיי…. הרגע הזה נצרב אצלי.

זה נשאר איתי במהלך שנות ההתבגרות שלי, וזה נשאר אצלי במהלך הקריירה שלי כשחקן כדורסל. זוהי העצה הטובה ביותר שאי פעם קיבלתי. ובכל זמן שהייתי צריך זאת – בכל פעם שהטילו בי ספק\ או זלזלו בי, או אפילו הפגינו חוסר כבוד – אני פשוט נזכרתי במילים האלה, ותמיד התמדתי בזה.

הייתי אומר לעצמי, זה לא הסיפור של אף אחד אלא שלי. זה לא הסיפור של אף אחד אלא שלי.


ב-ESPN טוענים שהניקס יבחרו בסטף קארי בדראפט. אהה [X]
סטף קארי אף פעם לא יזכה בתואר [X]

רגע – חכו. לא חשבתם שזה אחד מסיפורי האגדות בהם הילד מקבל שיחת עידוד, ואז ישר הכל משתנה לטובה, נכון? בגלל…..

זה ממש לא כך.

בחיי. הייתי עדיין כל כך מחוץ לרדאר שזה היה מטורף.

אני זוכר שחלק מהבעיה הייתה בגלל שהייתי כל כך רזה. כאילו, אני אומר לכם – הייתי ממש ממש רזה. לא יכולתי לשים על עצמי משקל כדי להציל את חיי. אני והבן דוד שלי, וויל, נהגנו לעבור ליד החנות עם תוספי המזון בקניון הקטן בשכונה שלנו – רק מסתכלים על המדפים בשביל איזו תרופת פלא. אף פעם לא היה עלינו כסף, אז למעשה אף פעם לא קנינו משהו. אבל אני מניח שאף פעם לא ניסינו…. אתם יודעים מה, אני בכלל לא יודע. לנשום את אבק הקסם בחנות תוספי המזון? היינו נשארים שם לאיזה 20 דקות, בקלות, בוהים בקופסאות הענק האלו עם האבקה המסתורית, כאילו – חייבים לקחת…. את השייק פרוטאין.

ואז יום אחד, ממש משום מקום – זה קרה.

התחזקנו.

לא. אני צוחק. אנחנו מעולם, אבל מעולם, לא נהיינו שרירנים. ובכנות, מלבד לצמוח בכמה סנטימטרים, זה פחות או יותר היה דוח הסקאוטינג שלי לשארית ימי בבית הספר: קטן, רזה, יודע לקלוע.

אתם יכולים לנחש איך זה הלך.


סטף קארי הוא לא אתלט יוצא דופן. הוא אלא מהיר ביותר. הוא לא מכדרר או מוסר היטב כדי להתבלט [X]
הקרסוליים של סטף קארי עשויים מווים עדינים [X]

אני זוכר את הפעם הראשונה שהסתכלו עלי מהמכללה, במהלך שנתי השלישית בבית הספר – כאשר וירג'ניה טק הביעה מעט עניין.

או שעלי לומר, מתי שוירג'ניה טק הראתה מעט עניין.

אם מצמצתם, זה לא נראה מטורף שאולי הם ירצו אותי: אבא שלי הלך לשם…. נתתי מספר הערות לגבי זה שאני אשמח להגיע לשם…. וסוף סוף התחלתי לתת מספרים יפים.

Thats why we love CURRY!! #stephencurry #curry #nvp #nba #superstar |  Sports magazine, High school basketball, Sports stars

וכאשר עוזר מאמן הציע שהוא יעבור ליד בית הספר שלנו יום אחד – כדי לפגוש אותי?? ובכן, בואו רק נאמר….. אני בהחלט התפלאתי.

באופן לגיטימי התחלתי לחשוב שהם הולכים לתת לי הצעה.

הצעתי שניפגש ל"ארוחת צהריים" – מהלך מגניב, נכון? מאוד מקצועי. מלבד….. אני בן 16, בבית הספר הקטן הזה עם 360 ילדים. ו"צהריים" משמועתו פשוט "בקפיטריה". מול כל התלמידים האחרים. אז, אולי לא ממש מתוחכם.

אבל היום הגדול הגיע, וסוף סוף הזמן לארוחת צהריים. עוזר המאמן שלהם נכנס פנימה. הוא לובש את חולצת הפולו הגדולה הזו של ההוקיז. כובע הוקיז גדול, ומתיישב – בואו נהייה כנים: בנקודה הזו אני ממש מרגיש את עצמי. כל בית הספר נראה במתלחשש לגבי ולגבי הפגישה שלי. חדר מלא באנשים מתנהל כאילו "אני לא מסתכל (ברור שאני מסתכל)". זאת ארוחת צהריים משמעותית. אני בפסגת העולם.

ואז…. הבחור הכה בי את זה.

"כן, אז – סטפן, תודה על הפגישה. באמת היה לי הכבוד. אנחנו רוצים להזמין אותך להצטרף לסגל".

מסתבר, וירג'ניה טק נפגשו איתי רק כדי – ובכן, אני לא אגיד טובה לאבא שלי, כאילו הוא אי פעם ביקש זאת או משהו. אבל זה היה יותר כמו: נימוס? מקום בסגל עבור הבן של האגדה? אני אצטרך לשלם בעצמי על המקום הזה.

או במילים אחרות: הם לא היו מעוניינים.


פורנייה הולך על סטף קארי בכל מהלך. קארי שומר נוראי והאומה כולה הולכת לגלות את זה [X]
סטף קארי הוא השחקן הכי אוברייטד ב-NBA בהיסטוריה [X]

אני זוכר כיצד….. כל החוויה שלנו בדיווידסון הייתה צנועה.

שזה, דבר ראשון, מצחיק – בגלל שזה ממש נחמד עכשיו. כאילו, אמיתי" אם אתם קוראים זאת, לכו לדיווידסון. זה בית ספר מדהים עם תוכנית כדורסל מדהימה. אבל בתקופה שאני הייתי שם, מה שאני בעיקר זוכר זה שכולנו קיבלנו את המסר, באופן רועש וברור, שאתם יודעים – אנחנו לא היינו כדורסלני מכללות מבוקשים. בחיי, כאילו, היינו סטודנטים אתלטיים. תכתבו סטודנטים בפונט 100, אתלטים בפונט 12. היינו סוג אתלטים של "אחלה, איך שאתם משחקים כדורסל וכל זה…. אבל אני אצטרך גם את הפילוסופיה הזו על נייר". חלקנו את מגרש האימונים עם קבוצת הכדורעף.

וכך היה גם עם הציוד הרעוע: שתי זוגות נעלי ספורט בשנה, שתיים או שלוש חולצות – בנוסף לזוג תחבושות לקרסול. אני בכנות חושב שזה היה הכל. אחד מהזיכרונות המועדפים עלי עד ליום הזה אלו האימונים בדיווידסון שאחד המשלוחים של הנעליים החדשות הגיע. זה היה כמו חג מולד שני. ואז ככל שזה נוגע למגני הקרסוליים….. בחיי. זאת כבר הייתה סיטואציה אחרת לגמרי. בואו רק נגיד – הן היו לבנות בתחילת העונה. ועד לסיומה, הן לא היו בצבע הזה.

למרות זאת מדובר באהבה. ללכת לדיווידסון, ולשחק – ולנצח – ברמת הכדורסל הזו….. זה הפך אותי למי שאני, בדרך מסוימת. זה גרם לי להבין מה המשמעות של לבנות משהו. כאילו, באמת לבנות משהו. משהו שאף אחד אף פעם לא יכול יהיה לקחת ממכם. משהו שהוא שלכם.

וזה מעניין – מה שאני אזכור יותר מכל על הזמן שלי כחתול פרא? אני בטוח שכולם כבר הבינו שזה הניצחון על וויסקונסין בסוויט 16, או אולי המשחק שלנו מול קנזס באליט אייט. אבל למעשה זה אף אחד מאלה.

זהו זיכרון ממש בין ני האירועים האלה.

Stephen Curry - 2008 March Madness Full NCAA Tournament Highlights - YouTube

חזרתי מארוחת ערב, לאחר אימון – בלילה לפני ששיחקנו מול קנזס. רק הולך במסדרון. וזה היה הדבר הכי מוזר אי פעם: פניתי בפינה במורד המסדרון…. ונתקלתי אולי במחצית מהקבוצה. החברה ישבו שם, ממש על הרצפה, כשהם לבושים במדי החימום שלהם עם הלפטופים הישנים האלה מ-2007. כאילו, החברה האלה שבדיוק העיפו יום אחרי יום את ג'ורג'טאון ואת וויסקונסין. יושבים על הרצפה, ומקלידים.

ואני ככה, "מממ…. מה לעזאזל אתם עושים?"

כל הקבוצה ענתה בבת אחת באותו הזמן: "בחינות".

לא, אמיתי. זהו סיפור אמיתי. יש איזה 12 שעות עד לאליט אייט, 12 שעות עד למשחק הכי גדול בחיים שלנו – והחברה אלה ממש יושבים שם וכותבים מסמכים במסדרון. ממש טוחנים מסמכי וורד. בחיי, אני אוהב את דיווידסון מכל הלב.


דרך אגב קארי לא עקבי [X]

אוף, עוד 4 שנים שהגורל שלנו קשור לסטף … זה מדוע אלוהים המציא בירה [X]

אני זוכר את דאג גוטליב, שהיה מנתח דראפט רציני באותו הזמן, מדבר על איך היו שישה רכזים במחזור שלי עם אפסייד יותר גבוה ממה שלי היה. ספורטסנטר שם ציוץ עם התגובה שלו לגבי זה…. ואני מניח שמישהו מצא את הציוץ הזה כמה שנים מאוחר יותר, בזמן שהתחלנו לחוות הצלחה בגולדן סטייט? אז עכשיו משחזרים זאת פעם בכמה זמן.

ל-Players Trib, אם אתם רוצים בטעות לקחת צילום מסך של הציוץ ולהדביק את זה כאן, כנראה שאני שלא אכעס.

וברור שאני סתם מתבדח, ואני יכול לחייך לגבי זה עכשיו. אבל באותו הזמן? בחיי….. זה קשה אפילו לתאר כמה תגובות כמו אלו הציקו לי.

כל האנליסטים האלה שאנשים היו שמים שם, כל דוחות הסקאוטינג ולא משנה מה, זה השאיר את הפוקוס על מה שלכאורה לא יכולתי לעשות. "חסר גודל", "לא מסיים טוב", "לחלוטין מוגבל". אני עדיין יכול למנות אותם עד היום הזה. אבל שיותר מטורף זה כיצד, גם כן עד ליום הזה – זה הצורה בה סיימתי כשאני עושה את שלי, ואפילו עם כל השחקנים היחודיים האלה שמגיעים לליגה ומראים את מה שהם יכולים לעשות – אתם עדיין רואים את כל המומחים למיניהם עורכים סקאוטינג על הכדורסל באותה הדרך הישנה: בהסתכלות על החסרונות ועל הדברים שהבחורים האלה לא מסוגלים לעשות.

במקום להבין מה היתרונות של מה שהם מסוגלים לעשות.


סטף קארי? לא נראה כמו שחקן שבונים סביבו מועדון. [X]
צ'ארלס בארקלי על סטף קארי: "אף אחד אף פעם לא לימד את הילדים שלו הגנה ולקחת כדורים חוזרים" [X]

ממש בעבר, היה לי רעיון.

זה נקרא "סיבוב האנדרייטד" – וזה בעיקרון הולך כך: יש לכם את כל המחנות שם, נכון? כל מחנות הכדורסל האלה, ברחבי המדינה, ברחבי העולם. וזה נהדר, בחיי. זה מיוחד. המחנות האלו הם כיצד הרבה מהחברה שב-NBA בנו לעצמם את השם שלהם. ועלינו להמשיך עם זה! אבל יש עוד דבר בעניין המחנות האלה שעליו חשבתי. וזה כיצד, אם אתם נותנים מבט קרוב יותר, אתם רואים שזה אותו הדבר, קבוצה אקסקלוסיבית של ילדים משתתפת בהם, שוב ושוב. באותם גיוסים של ארבע וחמש כוכבים, שחקנים שכל מגלה כשרונות כבר מכיר, עוברים מעיר לעיר, ממחנה למחנה.

ואני מניח שפשוט חשבתי כיצד, אתם יודעים – בלי לקחת שום דבר מהילדים האלה, הפרוספקטים האלה שעובדים קשה. אבל מה לגבי יתר הילדים? מה לגבי הילדים, שמסיבה כזו או אחרת, בגלל מגרעות מורגשות או משהו אח, מתוייגים כגיוס של שתיים או שלוש כוכבים? עכשיו אני לא אומר שהילדים האלה חייבים להיות בכל מחנה (בכנות, תבינו, אף אחד לא צריך). אבל אם נערוך את זה כך שהילדים האלה לא יכולים להיות מוזמנים לכל מחנה?? אז אני חושב שתהיה לנו בעיה. בגלל שאני חושב שאנו שמים ילדים – ילדים שאוהבים כדורסל, וצריכים להיות שם בחוץ כדי לחקור את האהבה הזו – בסיטואציה מספר גבולות מונחת עליהם על ידי אנשים אחרים. סיטואציה שהגבולות של מה שהם יכולים להשיג מונחת במקום עוד לפני שהם קיבלו הזדמנות לבחון את הגבולות הללו בעצמם.

Image may contain: 2 people, people playing sport, people standing, basketball court, shoes and outdoor

ולכן זה הרעיון מאחורי סבב האנדרייטד: ליצור מחנה כדורסל, בשיתוף עם ראקוטן, לכל כדורסלן תיכונים בדירוג שלושה כוכבים או פחות. מחנה עבור ילדים שאוהבים כדורסל, המחפשים הזדמנות להראות למגלי הכישרונות שהחסרונות המורגשים שלהם למעשה יכולים להיות היתרון הסודי שלהם.

ויותר מכל דבר?

מחנה עבור כל אחד שפשוט לא מוכן לתת לשאר העולם לכתוב את הסיפור שלו.


באיזו עמדה סטף קארי ישחק? קטן מדי לקלעי ולא מחזיק כדור טוב מדי כדי להיות רכז. אני רואה אותו בסוג קלעי כמו רקס צ'פמן [X]
לא תודה על חוזה מקס לסטף קארי. [X]

הבחנתי במשהו.

זה כיצד אנשים מסכמים זאת, ברגע שהתחלתם לחוות מידה מסוימת של הצלחה….. "להרגיש בלתי מוערך" מתחיל להיעלם. וזה, ברגע שמשיגים איזו מטרה אולטימטיבית…. זה מתחיל להיעלם לנצח.

אבל מהחוויה האישית שלי? בראש לשכם, בכנות – זה לעולם לא נעלם.

במחשבותי, זה אף פעם לא יפחת.

לא ב-2010, מנסה לגרום לחמש קבוצות להתחרט על החלטותיהם בדראפט. לא ב-2011, מנסה להראות שיש לי ערך רב יותר כשחקן מאשר פתיון לטרייד. לא ב-2012, מנסה להילחם בבעיות הקרסוליים ובהפסדים. לא ב-2013, מנסה לזכות בהארכת חוזה שהרבה אנשים לא חשבו שאני ראוי לה. לא ב-2014, מנסה להוכיח למומחים האלה שהם טועים לגבי הרגשתם שסגנון המשחק של קארי פשוט לא יעבוד בפלייאוף. לא ב-2015, בניסיון לשבור את שיא 72 הניצחונות של הבולס. לא ב-2017, בניסיון להבין את הווריורס זרקו יתרון 3-1 בסדרה. לא ב-2018, בניסיון להתגבר על סדרה של פציעות ועל קבוצת הרוקטס המצוינת ביותר וכל הדברים האחרים שעמדו לנו בדרך. ואפילו לא ב-2019, בחיי, אפילו לא השנה – בניסיון לקום מהקבר בזמן שאנשים קוברים את הריצות ההיסטוריות שלנו בחיים.

הצ'יפ הזה על הכתף לעולם לא עזב למקום כלשהו.

אם כבר, זה רק נהפך יותר ויותר לחלק ממני.

Image may contain: 1 person, smiling

ואני חושב שזה אחד הדברים הכי גדולים שהבנתי לגבי עצמי במהלך 17 השנים האחרונות: הדרך בה האנדרייטד יתחיל עם תחושה כלשהי שהעולם מתעלם ממנו. אבל אם מבינים כיצד לנצל זאת?

זאת יכולה להפוך לתחושה שכופים על העולם.

וככל שאני חושב על זה יותר, ככה יותר הבנתי – מעל לכל דבר – זה מדוע אנחנו מכריזים על זה היום: זה מדוע אני משיק את סבב האנדרייטד. בגלל שכבר יש לי מחנה אחד….. וזה אדיר. אבל תנחשו מי לא הוזמן לזה?

אני.

ואני אומר לכם את זה – אני באמת מתחיל לראות משהו בבחור הזה.

אל תפספסו אותו.

הילד הוא רוצח.

לפוסט הזה יש 14 תגובות

    1. אני לא יודע אם עברת על הטקסט אבל בכל מקרה הוא ממש מתייחס בכבוד ללברון ומתאר אותו כאחד השחקנים שהכי השפיעו עליו.

  1. הבחור הצנום הזה אהוד כל כך לעומת לברון(לפחות כאן באתר)…
    ובואו נראה- ילד שמנת חמדמד ונורמלי לחלוטין,
    ממש פרינס צ'רמינג, ללא שום לחץ לעומת המפלץ שעבר דבר או שניים בחיים ועמד בציפיות ענק מגיל 16 בערך…

    מצד שני- הבחור הצנום הזה נתן תקווה לאנשים בעלי ממדים פיזים נורמלים לחלוטין להפוך לשחקני כדורסל מקצועניים וזאת על ידי קליעה בעיקר , חכמה וחוצפה.
    לברון שינה את האבולוצייה של השחקן עצמו – כל אחד צריך לדעת לקלוע,למסור לקחת כדורים חוזרים ולהגן על כל שחקן.
    קרי שינה את האבולוצייה של המשחק- משחק מהיר מתבסס על קליעה ולא קרב חפירות כימים עברו (מתגעגע).
    אוהב את שניהם.
    וגם את סמיילי על התרגומים הנפלאים שלו!
    חג שמח!

    1. תודה סמיילי על עוד תרגום מופלא. מסכים מאוד עם התגובה והאבחנה שלך e.a בינו לבין לברון. אני סולד מלברון אפילו שהוא בקבוצה שלי כרגע
      (לייקרס )אבל אי אפשר לקחת ממנו את גדולתו , מקומו בהיסטוריה ויכולתו. מצד שני כשאתה 1.69 בקושי וחלומך להיות כדורסלן התנפץ אי שם בתיכון (טוב נו גובה הייתה הבעיה האחרונה, חוסר הכישרון למרות הרצון הרב וההשקעה היה יותר משמעותי) ברור שהרבה יותר קל להתחבר לרבע עוף הנקרא סטף קארי ובאמת כמו שאמרת אין הרבה שחקנים כמוהו שפשוט שינו את האבולוציה של המשחק.

  2. תרגום נפלא סמיילי. מי שלא ניכנס הנה וקרא – מפסיד. אני אוהב את סטפן קרי. אבל לא אוהב כש=-THROWBACK שלו – החולצה שלו הנראית כמו סחבה – עולה 800$
    שחקן ענק. אני מכיר ומכבד את אביו. אם הוא כתב את מה שכתב בעצמו, אז יש דמיון בין צורת הכתיבה שלו והדרך בה הוא משחק.
    אחד הדברים שאני הכי סקרן לראות זה איזה מין סטף יגיע אחרי הפציעה והכל. אני כל כך מקווה והוא ותומפסון ימצאו דרך לגבור על הלייקרס!

  3. תודה רבה על התרגום.
    מדהים שאנשים עדיין מבקשים בכל רגע ורגע מסטף להוכיח את עצמו. הוא לא משדר שהוא אלפא חסר רחמים אבל זה דווקא חלק ממה שיצר את הקבוצה שהצליחה לרוץ לאליפויות עם שחקנים שאף אחד לא האמין בהם (ג'אבל מגי כדוגמא הכי בולטת בעיני).
    אז עדיין יש הרבה דיבורים על אוברייטד אבל בינתיים יש 3 אליפויות ומהפכה באיך שהליגה משחקת…
    מקווה שהם יצליחו לבנות סגל טוב לעונה הבאה סביבו וסביב קליי.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט