אני אגיד את זה ככה. לכולם יש ציפייה שכוכב יעלה את הרמה שלו בפלייאוף, או לפחות לא יירד. הדרך שבה כולם מצפים לראות את אותה עלייה ברמה היא במספרים בסופו של דבר, ואולי גם בצפייה ב-5 דקות האחרונות של המשחק. לשם נשואות כל העיניים.
מה שאנחנו שוכחים זה שיש כמה גורמים שהם פשוט מקשים על העבודה של הכוכב בפלייאוף, ואז גם אם הוא עצמו באותה רמה, או אפילו ברמה גבוהה יותר מאשר בעונה הרגילה, אתם לא תראו את זה משתקף מספרית, ולפעמים גם לא בעיניים.
דמיינו רכב עם מנוע 1,200 סמ"ק. אם הוא עושה את העליות לירושלים בכיף כל פעם, אבל עכשיו העמסתם 6 חברים (אחד בבגאז'), ואתם נושאים מלט (כי אין מלט טוב להשיג בירושלים) והפעלתם מזגן אז גם אם הרכב אותו רכב – הנסיעה לא תהיה אותה נסיעה.
זו רק תזכורת לכמה דברים שקורים בפלייאוף, שהם ספציפית אנטי-כוכבים:
1. קודם כל ההכנה. מאמנים מדברים על זה כל הזמן. כמה זה שונה כאשר אפשר לצאת מהשטף של עונה סדירה ולהקדיש את כל הזמן במציאת פתרונות להאטת שחקן אחד ספציפי. אפשר ללמוד את כל החולשות, לטרגט אותן, ולהתאמן על זה. שוב ושוב ושוב.כולכם ראיתם לפני כמה חודשים את הריקוד האחרון, אתם מכירים את חוקי ג'ורדן, ואתם יודעים שזה פאקין עבד על ג'ורדן, שלא כל כך ידוע בכך שהוא נוהג להוריד את הרמה שלו בפלייאוף.
2. ההגנות הרבה יותר טובות. זה אמור להיות אובייס אבל תזכרו את זה, הכוכב עשה כל השנה X אחוזים מהשדה על X זריקות כשהוא שיחק גם מול וושינגטון וקליבלנד. רמת ההגנה של הקבוצות בפלייאוף לבד צריכות להוריד את הנתונים. עכשיו תשלימו את זה גם עם העובדה שיש יותר דקות של השחקנים הטובים (ובהכרח גם שחקני ההגנה הטובים) ותבינו שהכל מתהדק הרבה יותר.
3. האינטנסיביות. לא רק ששחקני ההגנה משחקים יותר, הם גם מרוכזים יותר כ-ל ה-ז-מ-ן. אני בכוונה לא מציין בשם שחקן ספציפי, ויש כוכבים שגם מעלים את המספרים שלהם בפלייאוף בצורה עקבית. לרוב תשימו לב, הם נמצאים בסיסטם שבו יש יותר מאיום אחד, ולכן ההכנה והפוקוס ההגנתי קשה יותר מלכתחילה. ולפעמים גם אם אתה שם ענק, כשכולם מתרכזים בך, המהלך הנכון הוא לתת את הכדור לחברים שלך, שבתיאוריה אמורים ליהנות מכל האש שאתה מושך. כאילו.. בתיאוריה.
*
פרק 167 – שיחות פלייאוף וקצת פוטבול.
הפלייאוף מתקדם וגם אנחנו ממשיכים ללוות אתכם בפרשנות, דעות ותוכניות משחק. מלך הספורט האמריקאי, ליגת ה-NFL מתחילה בשבת ואנחנו מדברים על סיפורים מעניינים ועונים על השאלה למסור או לרוץ! כל הפינות שאתם אוהבים, המון כיף, דביר מציק לסתו וסתו גרוע כהרגלו….
טיימקוד:
4:00: סקרים.
6:10: רשמים מהשבוע.
10:05: מבזק.
12:50: שיחת פלייאוף, בוסטון – טורונטו.
23:04: פאטווה.
28:45: שיחת פוטבול והמגמות בענף.
40:35: מצחיק מהשבוע.
43:30: שיחת פלייאוף, קליפרס – נאגטס.
50:50: עוד קצת פוטבול – חילופי דורות בעמדת ה-QB, בריידי – בליצ'ק.
1:01:30: רגעים איקונים דנבר נאגטס.
1:05:00: תיבת ההודעות חוזרת להיפתח!
1:09:10: דבירים שלא ידעתם.
1:10:17: 3 ורק 3 רטבים (condiments).
רועי ויינברג
10 ספט 2020 11:42:40מצד אחד יש ציפיות גבוהות לכוכבים בפלייאוף, מצד שני הם גם לוקחים על עצמם יותר – אצל השחקנים הגדולים באמת יש עלייה במספר הדקות, ב-usage rate ובנקודות למשחק בפלייאוף. אף אחד לא מצפה שתהיה אותה יעילות, אבל כן שיהיו מסוגלים לקחת את המשחק על עצמם ולנצח אותו גם אם זה פחות יעיל מתמטית. הפלייאוף הופך כמעט כל שנה ל-1 על 1 של השחקנים הטובים ביותר בליגה. לכן הציפיות כאלה גבוהות, לכן גם ישארו ככה.
DvirTheSweeper
10 ספט 2020 16:44:312 דברים שאני לא יכול להסכים איתם:
המילה ציפיות היא לא משתנה רלוונטי בניתוח שחקנים, היא כשל. היא הטייה קוגנטיבית.
היא הסיבה לכך שאנחנו יכולים לעוף על דאנקן רובינסון ולרדת על יאניס, כשאנחנו בברור צריכים להיות פושרים לגבי הראשון ובהיי לגבי השני.
אתה יודע מה עוד הבעיה עם ציפיות? הם לא מחזיקים. הגלגל מסתובב כל כך מהר והנראטיבים נבנים on the fly
לפני 3 שנים כשכולם התלהבו מג'ואל אמביד לראשונה ורמונה שלבורן עשתה איתו ראיון, היא שאלה אותו על האופי שלו וה"שיגועים" שהוא עושה. הוא הסביר לה בדרך הכי בוגרת שיש, שיש לו 2 להינות מזה עד שלליגה תימאס ממנו וכולם יתהפכו עליו. מה שבדיוק קרה.
ג'ואל אמביד טוב היום ממה שהוא היה לפני 3 שנים.
הדבר השני, ואני אשמח שתסביר לי את זה. למה אנחנו מצפים ששחקן, כוכב ככל שיהיה, יכפה את המשחק עליו? האם זאת המטרה של כדורסל? לא למקם את האיש הנכון בזמן הנכון כדי למקסם סיכויים לניצחון? רק אני רואה את זה ככה?
גם ג'ורדן מסר לקר כשהייתה לו זריקה יותר טובה. הוא לגמר נעלם בזריקה של פקסון.
רוברט הורי היה האיש המתאים לנצח את דטרויט ב-05
אלן ניצח למיאמי איפה שלברון נכשל
ההיסטוריה כל כך מלאה בהזדמנויות מכריעות שעבדו הרבה יותר טוב כשרול פלייר ניצל הזדמנות על חשבון הכוכב, שאני לא מבין למה שתרצה בכלל להמשיך ללכת ראש בקיר ולמות עם הכוכב.
ואם זה קשה, פשוט דמיין טריפל טים על הכוכב כל המשחק ותגיד לי אם אתה מעדיף שהוא ימסור או ילך כל מהלך 1 על 3
המציאות היא כזו, פחות בולטת ויזואלית מטריפל טים, אבל זה מה שאני מנסה להמחיש. החיים בפלייאוף לכוכב זה כמו לשחק עם עוד משקולות, והצד החיובי של זה, זה שמשקל יורד מהחברים לקבוצה. לא מבין אנשים שמעדיפים להמשיך את חייהם בלי לדעת את זה או להתייחס לזה.
רועי ויינברג
10 ספט 2020 17:28:38מהלך בודד (כמו הזריקה של הורי או אלן) יכלו ללכת להרבה מקומות. הייתה משמעות לזריקה של אלן אם לברון לא עושה טריפל-דאבל ו-32 נקודות? רוברט הורי היה זוכה באליפות אחת בלי שאק, דאנקן, קובי ואולג'ואן (וגם באותו משחק ב-2005 דאנקן עשה 19-26)? המטרה של כדורסל היא לשים את האיש הנכון בזמן הנכון בשביל למקסם את הסיכוי לניצחון, אבל כשיש לך איש שיותר טוב בכדורסל מכל אחד אחר במגרש אתה רוצה שהוא יהיה הכי טוב שהוא יכול. גם אם את הזריקה הכי חשובה הוא יתן למישהו אחר למסור, הכל מתחיל אצלו.
.
במשחק 6 של גמר 1993 ג'ון פקסון קלע 8 נקודות. מייקל ג'ורדן קלע 33 עם 8 ריבאונדים ו-7 אסיסטים. הסל החשוב היה של פקסון, אבל אם MJ היה קולע 8 נקודות המשחק לא היה נגמר ב-20 הפרש לפניקס?
Ljos
10 ספט 2020 18:09:41נכון הדבר הזה שאמרתי שאני לא מנסה להיכנס אליו? היררכיה מול מומחיות ויחסי הכוחות המוחבאים באחד מהם? אז זו דוגמא טובה.
למען הסר ספק, אני בצד של דביר פה.
Avri
10 ספט 2020 12:22:25ברור שבפלייאוף קשה יותר, אף אחד לא חושב אחרת. ובדיוק בגלל זה מתייחסים אל הפלייאוף כאל המקום בו המבוגרים משחקים והילדים עומדים בצד. יכול להיות שפספסתי את הנקודה.
שחר אלוני
10 ספט 2020 17:36:42ניתוח יפה, תודה
מנחם לס
10 ספט 2020 18:07:17בפלייאוף ישנם שלושה גורמים שעושים אותו שונה ממשחקי עונה רגילים
1. מוטיבציה ש/ברוב המקרים מתגברת על עייפות ובמקרים רבים גם על 'פציעות'.
2. ההרגשה של 'חג'. של משהו מיוחד. כל שחקן מרגיש שעליו ללבוד בגדי חג ולשחק הכי טוב שהוא יכול.
3. הידיעה שאין 'מחר'. זה הכל עתה ועכשיו.
ה-MIND SET של השחקנים והמאמנים היא אחרת. הייתי במשחקי 6 ו-7 של גמרים בניו יורק (בשנות ה-70), בסלטיקס, ובמיאמי, ואת המתח ניתן לחתוך בסכין. משהו שטנה לחלוטין ממשחק עונה רגיל. ישנם שחקנים שהמתח הרב ורגש ה-"אסור לפשל" מציק ומקפיא אותם יותר מאשר עוזר להם. אבל כוכבים כלארי בורד, וולטר פרייזר, מג'יק, מייקל ג'ורדן, קובי, שקיל, לברון ג'יימס, דוויין ווייד – ושחקנים מיוחדים שהם לא בטופ אבל התשוקה שלהם היא 'לחיות על הסכין' כמו ריי אלן, דניס ג'ונסון, או צ'אונסי ביליאפס – חוגגים עם משחקים לחיים ולמוות כאלה.
נושא מרתק. תודה
etayef
11 ספט 2020 00:17:38פעם היו אומרים שכל כך מתוח שניתן לחתוך את האוויר בסכין. גם היה ביטוי "אפשר להרגיש את המתח באוויר", למה שמישהו ירצה לחתוך מתח בסכין? ולאן ברח האוויר?