נישואי ה-NBA המושלמים – מייקל ויינרב / תרגום Smiley

נישואי ה-NBA המושלמים – מייקל ויינרב / תרגום Smiley

נישואי ה-NBA המושלמים

כאשר צמדים גדולים וחדשים החלו לצוץ בכל רחבי מפת הכדורסל בקיץ שעבר, דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום הכפילו את ההימור על הקשר ארוך הטווח שלהם. אבל האם אריכות הימים יכולה להוביל אל התואר ב-NBA המשתנה של ימינו? חברי הקו האחורי של הטרייל בלייזרס משוחחים על המפתחות ליחסים שלהם, כמו גם על המכשולים שהולכים להיות בעתיד.

מייקל ויינרב / The Ringer
אוגוסט 4, 2020

מאמר מקורי: https://www.theringer.com/nba/2020/8/4/21353417/nba-marriage-damian-lillard-cj-mccollum

בקיץ שעבר, כאשר תקופה סוערת של החתמות השחקנים החופשיים והטריידים החלו לעצב מחדש את מבנה הכוח של ה-NBA, דמיאן לילארד וסי ג'יי מקולום סימסו אחד לשני תגובות שוטפות לגבי ההתפתחויות האחרונות. זה לא היה דבר חדש, הם היו בתקשורת כמעט צמודה במהלך שבע השנים שהם משחקים כדוסל ביחד בפורטלנד, כולל כמעט בכל יום במהלך הפגרה. מה שהרגיש חדש הייתה תמונת הנוף של ה-NBA שהשתנתה ללא היכר סביבם: ליגה שהייתה דומיננטית על ידי שלישיות חזקות וקבוצות על הצטמצמה לליגה המוגדרת על ידי צמדי על עם כל החתמה חדשה, לילארד אמר, "אנחנו ככה, 'אההה, זה מעניין'".

היו להם את המחשבות שלהם לגבי יכולת ההצלחה של כל זוג, ומה נראה יותר מסוכן. לילארד רואה את השילוב של קווין דוראנט עם קיירי ארווינג כציוות מרתק. כאשר לילארד שמע שגם ראסל ווסטברוק וגם פול ג'ורג' עברו בטריידים מאוקלהומה סיטי – רק חודשים לאחר שלילארד קבר את זריקת הניצחון שהעיפה את הת'אנדר מחוץ לפלייאוף – הוא חשב, זה די מוזר. "אלו היו רק שתי עונות", הוא אמר. "ועכשיו שניהם הלכו?"

לילארד אמר לי זאת בסתיו האחרון, בערב של העונה הכי מוזרה בהיסטוריה של ה-NBA. בתקופה ההיא, שהוא ומקולום נראו כמעט בלתי ניתנים להשפעה על ידי המערבולות של שוק השחקנים החופשיים. ביולי האחרון, כאשר לברון ג'יימס ואנתוני דיוויס, קוואי לנארד ופול ג'ורג', ראסל ווסטברוק וג'יימס הארדן, וקיירי ארווינג וקווין דוראנט נכנסו לשותפויות מרתקות ומעוררות ציפיה, לילארד ומקולום בשקט ובכוונה הסכימו לחתום על חוזים ארוכי טווח עם הטרייל בלייזרס תוך מספר שבועות אחד מהשני, דבר שנעל אותם יחדיו עד עונת 2023-24. לא היה שום גירוי לאחר שבע שנים, אפילו עם כל התנועה שהתרחשה מסביבים.

זה לא שינה עבור לילארד שהוא ומקולום לעתים תכופות נראים כמו צמד של גארדים שחושבים קודם קליעה ושיהיו יותר מדי דומים על מנת לזכות בתואר ה-NBA ביחד, בדיוק כפי שזה לא משנה עבור מקולום שלילארד תמיד יראה כאלפא בצמד שלהם. וזה לא משנה עבורם שחלק נכבד מהליגה רואים את ההופעה של הבלייזרס בגמר המערב בשנה שעברה כמשהו אנומלי שיהיה להם קשה מאוד לחזור עליו בפורמט הדחוס שבו ה-NBA חוזר, שנערך באווירת בועה באורלנדו בגלל מגפת הקורונה. הבלייזרס יצטרכו ללכת לריצה ארוכה רק כדי להעפיל לפלייאוף – ואם הם יצליחו בזה, אז שם הם יצטרכו למצוא דרך לעבור את אותם זוגות של כוכבי על שנוצרו.

לילארד ומקולום החליטו לדבוק ביחד בעיקר בגלל שהם נהנים לשחק אחד עם השני. ושנה אחר שנה הם חותמים על הארכות החוזה הללו, עם הליגה, העיר של פורטלנד, והמדינה שמתמודדת מול אנדרלמוסיה חסרת תקדים וחוסר וודאות, החברות של לילארד ומקולום עדיין טרם הוטלה בספק. זה מרגיש בעיקר כמו השותפות הכי ארוכה ב-NBA. זה מעולם לא היה ברור יותר מאשר כפי שזה היה ב-15 ביולי, כאשר לילארד התכונן להכרה שקטה של יום הולדתו ה-30 בבועת הליגה באורלנדו – ומקולום סירב לתת לזה לחלוף ללא חגיגה.

מקולום קישט את הדלת של חדר המלון של לילארד. הוא הזמין חדר פרטי שם כל קבוצת הבלייזרס יכלו להתאסף בבטחה. הוא השיג את ארוסתו של לילארד וביקש לדעת על המאכלים האהובים עליו, והרכיב תפריט של כנפיים ברוטב פלפל ולימון, צלעות, עוגת לימון, ועוד. הוא יצר משקה מיוחד עבור האירוע, והזמין יין ושמפניה. שום דבר מזה לא היה הכרחי, ברור, אבל עבור מקולום, זה היה חשוב.

לילארד ומקולום דאגו להקביל את הזמנים שלהם בשיחות החוזים (לילארד בעל אופציה שחקן לאחר 2024, כאשר חוזהו של מקולום מסתיים). "אנחנו תמיד ניסינו להתאים את השנים שלנו", לילארד אמר. "ככה שנינו נהיה שחקנים חופשיים באותו הזמן. ככה שאם אי פעם יהיה שינוי בלב, אז אנחנו נוכל לקחת החלטה ביחד".

איכשהו, במהלך המסלול של אותן שבע השנים שהם חברים לקבוצה, לילארד ומקולום נשארו חברים קרובים, חברים אמיתיים – לא רק נעולים בנישואים של נוחות. הם ידועים בכך שהם מבלים בחופשות ביחד, אפילו האמהות שלהם הפכו לקרובות. הם היו בקשר מתמיד מאז שמקולום היה בקולג' בליהיי ולילארד היה רוקי שבדיוק הגיע מוובר סטייט שזיהה נפש דומה מקולג' קטן. כאשר לילארד צילם קליפ מוסיקה עבור אלבום ההיפ-הופ שלו בקיץ שעבר, הסתבר שמקולום נמצא בלוס אנג'לס באותו זמן, אז הוא נתן הופעת אורח בוידאו.

לילארד לא יכול לומר בוודאות, אבל מכל הצמדים בעלי הפרופיל הגבוה בליגה, הוא חושב שכנראה הוא ומקולום בעלי היחסים האישיים הטובים ביותר מביניהם. מקולום מאמין גם כן. "בדרך כלל כאשר שומעים על משהו שמתרחש [בין שני חברים לקבוצה], אז משהו מתרחש", מקולום אמר. "אבל אף פעם לא שומעים על משהו בין שנינו מסיבה מסוימת".

אתם לא שומעים בכלל במהלך הסערה של העונה הרגילה, אפילו שהבלייזרס צלעו והתקשו לפני שלילארד כמעט במו ידיו הרים אותם חזרה למירוץ לפלייאוף. חלק מהשקט שלהם בהתמודדות עם מצוקה מגיע כנראה מהיתרון של עבודה בשוק מדיה קטן כמו פורטלנד.אבל זה גם מכיוון שלילארד ומקולום בילו שנים בטיפוח היחסים ביניהם כצמד, שכנראה אלו "נישואי ה-NBA" העמוקים ביותר בעידן המודרני.

"אפשר לדעת מתי חברה לא מסתדרים אחד עם השני", מקולום אומר. "שפת הגוף אומרת הרבה. זה ברור. אבל יש הערצה הדדית בינינו בגלל שאנחנו מכירים אחד את השני לפני שבכלל הגענו לליגה".

ועדיין, ישנן שאלות גדולות יותר בחדר: האם ההערצה האישית הזו באמת עושה את ההבדל? או שנישואי NBA מודרנים הם פשוט ציוות יחדיו של כישרונות על ותקווה בטווח הקצר לפריצה? בעידן שבו היחסים מוגדרים באופן תכוף בתוך הפריזמה של המדיה החברתית ונקודת המבט הציבורית, כמה באמת ישנה חשיבות לאריכות הימים של היחסים של הצמד?

אלו הן השאלות שממתינות עבור לילארד ומקולום כאשר הם מתקדמים לנקודת האמצע של הקריירות שלהם. במובן מסוים, השותפות שלהם מרגיש מעט מוזר, כמו זיכרון מעידן מוקדם, כאשר ה-NBA לא הוגדרה על ידי הערך שבה השחקנים יכולים להנדס לעצמם דרך לחבור אחד לשני. במובן מסוים, זה מרגיש יחודי לשוק קטן כמו פורטלנד, שהרכיבו קבוצה שהיא בניגוד מוחלט לג'ייל בלייזרס של שנות ה-90 המאוחרות ותחילת שנות ה-2000. אבל כמה מאותה הערצה הדדית באמת משפיע על היכולת לזכות באליפות ביחד כאשר הם מתקדמים לעונות הכי קריטיות של הקריירות שלהם?

"המורשות שלנו בהחלט קשורות יחדיו", מקולום אומר. "אנשים יזכרו".

כל זה מסביר את התגובה של לילארד לארגון יום ההולדת של מקולום בתוך הבועה. לאחר שחברי קבוצתו שרו "יום הולדת שמח", לילארד נתן בקשה פשוטה בקשר למאמצים שלהם בתוך הבועה.

"בואו לא נבזבז את הזמן שלנו פה", הוא אמר.

CJ McCollum (@CJMcCollum) | Twitter

כאשר שאלתי את לילארד לגבי צמד ה-NBA האהוב עליו בכל הזמנים, הוא התחיל ממקום לא צפוי: וינס קרטר וטרייסי מקגריידי, בני הדודים ששיחקו ביחד סך הכל שתי עונות בטורונטו ראפטורס בשנות ה-90 לפני שמקגריידי עזב לאורלנדו מג'יק. "העובדה שהם היו קרובים ושיחקו ביחד? אני מאוד אוהב את הסיפור הזה", לילארד אמר. "אפילו שלא באמת היו להם רגעים גדולים ביחד".

כאשר לילארד היה צעיר יותר, הוא נמשך יותר לשחקנים שנראו [לפחות על פני השטח] שמסתדרים עם הפרסום, כמו סטיב נאש ודריק נוביצקי או אייזיאה תומאס וג'ו דומארס. בזמן שהוא לקח את הדרך הבלתי שגרתית שלו ל-NBA, הוא הבין שזה היה מה שהוא רצה: שותפות שבה שני אנשים יכולים להתקיים אחד לצד השני ללא מורת רוח וללא "לנסות לעלות אחד על השני".

זה מה שיש ללילארד עם מקולום, והוא מודה שהיה קל יותר לבנות את החברות הזאת בשוק קטן כמו פורטלנד, עם מספר חברה שהגיעו מקולג'ים קטנים, ממה שהיה יכול להיות אם שניהם היו כוכבי מכללות הנוחתים בלוס אנג'לס. הם היו צריכים להתגבר על אותם המכשולים, שניהם אפילו שברו רגל בקולג', מה שעזר להם להרגיש כמו נפשות תאומות מהתחלה. לילארד יצר קשר עם מקולום לאחר ששמע שמקולום סבל מפציעה כמעט דומה בכף רגלו במהלך שנת הסניור שלו כפי שלילארד סבל ממנה שנתיים מוקדם יותר. מקולום החל להמטיר על לילארד שאלות לגבי צורת ההחלמה שלו, וכיצד הוא הצליח לחזור ולהיבחר כבחירת לוטרי כשהוא מגיע מוובר סטייט.

"הוא דאג לגבי סטטוס הדראפט שלו", לילארד אמר. "אני הייתי ככה, ' בחייך, כשרונות של רמות הביניים הם כבר לא סוד כפי שהם היו בעבר. והם מזהים שאתה אחד מאותם החברה האלו'".

לילארד עזר לבנות בחזרה את הביטחון של מקולום אפילו לפני שהם הפכו לחברים לקבוצה. הם שמרו על קשר אחד עם השני, וכאשר דראפט 2013 התקרב, היה יותר ויותר אפשרי כי מקולום יכול לסיים בפורטלנד. לשם הוא הגיע, והם מיד החלו להתאמן יחדיו. הם ישבו אחד ליד השני במטוס הקבוצה, ועדיין יושבים אחד ליד השני גם היום. השותפות שלהם הרגישה טבעית באופן שמעורר תהיות, על ומחוץ לפרקט. הם מבלים ממוצע של יותר מ-27 דקות למשחק על הפרקט ביחד העונה, יותר מכל צמד גארדים אחר בליגה. בזמן שקבוצות אחרות נוטות לפזר את הדקות של הכוכבים שלהם, הבלייזרס מעולם לא עשו כך, וסומכים על הכימיה של הצמד שתסחוב אותם. ולילארד אמר כי הקרבה הזו – על ומחוץ לפרקט – אפשרה להם לדבר אחד עם השני בדרכים ששחקנים רבים אחרים לא יכולים.

במהלך משחק 3 של הבלייזרס בסדרת הסיבוב הראשון מול אוקלהומה סיטי בעונה שעברה, לילארד התקשה עם הזריקה שלו והתחנן לשופטים לשריקות באולם החוץ העוין. במהלך פסק זמן, הוא התחיל להתלונן, ואז הוא הצליב מבטים עם מקולום, שאמר לו להפסיק להתרכז בשופטים, שיפסיק להיות מוסח מדברים אחרים.

"תזכור מי אתה לעזאזל", מקולום אמר לו.

הם הפסידו את המשחק, אבל אז ניצחו את משחק 4 ב-13 נקודות, וסגרו את הסדרה במשחק 5. אם היה זה כל אחד אחר שהיה מדבר אליו באותה הצורה, לילארד אמר, זה כנראה היה מסלים, כנראה שזה היה מוביל למחלוקת, לרגע שהיה מתפתח לעימות ומספק את הרכילות של המדיה החברתית. "אם לא היו לנו את היחסים שיש לנו, זה כנראה היה הופך למכוער", לילארד אמר. "זאת הייתה בדיוק הדרך שבה אח שלי כנראה היה מדבר אלי. אבל כאשר הוא אמר זאת, אני לא הגבתי. זה היה רק, 'הבנתי אותך'".

"אם אני יכול לבטוח בך במגרש ומחוץ למגרש, זהו משב רוח ברבע הרביעי", מקולום אמר. "אין שום איבה בכלל. אני רוצה שתהיה לו הצלחה רבה כמה שאפשר בכוחות עצמו, אני רוצה שהוא ירוויח כמה שיותר כסף שהוא יכול בכוחות עצמו, ואני רוצה שהוא ינצח. ואני יודע שהוא מרגיש באותה הצורה כלפי".

גם לילארד וגם מקולום (שיהיה בן 29 בספטמבר) גדלו בעידן שבו ה-NBA בנתה את הגושפנקא התרבותית שלה בעזרת צמדים. פיפן וג'ורדן, סטוקטון ומלון – כאשר מקולום נשאל את אותה השאלה על הצמד המועדף עליו, השמות הללו החלו להתגלגל על לשונו. כך גם משחק הוידאו NBA Jam, שעזר להגדיר את הקבוצות הטובות בליגה דרך העדשות של הכוכבים הגדולים ביותר שלהם.

בחזרה לשנות ה-90 המוקדמות, מתי ש-NBA Jam התרחש, הבלייזרס היו מיוצגים על ידי צמד גארדים אחר: קלייד דרקסלר וטרי פורטר, שבילו כמעט עשור ביחד עד שגם כן הפכו לצמד קו אחורי מפוקסל. הבלייזרס בחרו את דרקסלר מאוניברסיטת יוסטון עם הבחירה ה-14 בדראפט 1983. שנתיים מאוחר יותר, הם שלפו את פורטר מאוניברסיטת ויסקונסין-סטיבנס פוינט, ובחרו אותו בבחירה ה-24 בסיבוב הראשון.

"בחיי, לא הכרתי את קלייד בכלל מלבד לראות אותו עם הפי סלאמה ג'מה", אמר פורטר, שעכשיו הוא המאמן הראשי של אוניברסיטת פורטלנד. "שנינו התחלנו ביחד מהספסל".

ב-1986-87, הם הפכו לשחקני חמישייה, וניצחו ב-49 משחקים. ב-1989-90, הם נתנו ריצה לגמר ה-NBA לפני שהפסידו בחמישה משחקים לדטרויט פיסטונס. במהלך אותו הזמן, פורטר היה צריך ללמוד כיצד להתקיים לצד דרקסלר, ששיחק כשוטינג גארד אבל אהב להחזיק בכדור כפי שרכז היה מחזיק. לא היה כמעט ספק כי דרקסלר היה האלפא בצמד. פורטר היה בסדר עם זה, בעיקר בגלל שהוא אפילו לא שיחק כדורסל בדיוויזן I בקולג', והוא היה מוכן לכלול את עצמו במטרה למקסם את יכולות הקליעה הפורות של דרקסלר.

במשך שנים, הם היו משוחחים על יחסי הכדורסל שלהם בארוחות בוקר ברחבי פורטלנד שם שניהם היו נראים באופן קבוע: כמה בדיוק פורטר אמור להחזיק בכדור במחצית המגרש? מתי דרקסלר רוצה את הכדור בהתקפת מעבר, מוקדם או מאוחר? (פורטר למד מהר שככל שמעבירים מהר את הכדור לדרקסלר, כך יש לו יותר זמן ליצור את הזריקה). בהדרגה, הם נהפכו לחברים. דבר שהופך זאת לסיפור טוב, אבל לא בהכרח מביא אליפות.

"זהו בונוס קטן ונחמד אם הם חברים מחוץ למגרש, אבל אני לא חושב שזה אמור בכלל לשנות", אומר כתב ה-NBA הותיק בוב ראיין. "זה הכל קשור באישיות. זה חייב לעבוד ברמה הפרסונלית".

Portland Trail Blazers on Twitter: "🏀 #RipCity vs Chicago: Game 2 of the  1992 NBA Finals ⌚️ 6:00PM 📺 @NBCSNorthwest… "

במשך 10 עונות בפורטלנד, פורטר ודרקסלר הבריקו ביחד, כאשר הם משחקים בשלושה גמרים של המערב ובצמד משחקי גמר ה-NBA. אבל באמצע שנות ה-90, ההתקדמות שלהם עמדה במקום: הבלייזרס היו טובים, אבל לא מספיק טובים כדי לנצח את הכל. משהו היה צריך להיעשות, ובפברואר 1995, כאשר דרקסלר מתקרב להיותו שחקן חופשי בגיל 32, הבלייזרס העבירו אותו בטרייד ליוסטון, שם הוא סיים כשהוא זוכה באליפות עם חברו הותיק מהקולג' האקים אולאג'ואן. בסתיו של 1995, פורטר חתם במינסוטה. הם זכורים כאחד הצמדים הגדולים בהיסטוריה של הבלייזרס, אבל הם גם נפלו בניסיונותיהם לזכות בתואר ה-NBA, שזאת אותה הצומת שלילארד ומקולום ניצבים בה כרגע.

זה מרגיש שלילארד ומקולם פרצו במהלך הפלייאוף של 2019. היכולת קרת הדם של לילארד לחסל את יריביו, בשילוב היכולת של מקולום להשלים את היכולת של לילארד לקלוע מטווחים ארוכים, הפכה אותם לאחד מצמדי הקו האחורי הכי קטלניים ב-NBA. לפני סדרת הסיבוב הראשון הפלייאוף האחרון מול הת'אנדר – ניצחון שהוכרע על ידי זריקת הניצחון האפית של לילארד במשחק 5 – הם הפסידו 10 משחקי פלייאוף רצופים. אבל באותה הסדרה, ובניצחון בסדרת שבע המשחקים מול דנבר שלאחריה, היה נראה כי הם מתגברים על הקשיים הקודמים שלהם.

אבל אז הגיעה עונת 2019-20. פציעות של האנשים הגבוהים, יוסוף נורוקיץ' וזאק קולינס, לקחו את הבלייזרס לאחור בחלק ניכר מהעונה שלהם, והכריח אותם לפנות לשחקנים וותיקים עם רקורד פחות עקבי כמו כרמלו אנתוני וחסן וויטסייד. לילארד גם כן החמיץ שישה משחקים עקב פציעה במפשעה, דבר שהכריח את מקולום להעלות את יכולותיו כפליימקר. זאת הייתה הדוגמה האחרונה של היכולת המשותפת שלהם להכליל את האגו שלהם לטובת המטרה הגדולה יותר. "אמרתי לו, 'רק תמשיך לעשות את מה שאתה עושה'", לילארד אמר למקולום, לפי ג'ייסון קווי' מה-The Athletic. "'חלק ממני כשחקן הוא ההכרה כיצד להבין כיצד עדיין להיות העצמי הטוב ביותר מבלי לקחת משהו ממה שאתה עושה. אז תמשיך להיות אגרסיבי, תמשיך לתקוף, תמשיך לדבר יותר. תמשיך להרגיש בנוח עם הכדור בידיים שלך'".

ועדיין עבור ההצלחה של פורטלנד בבועה, זה צריך להיות יותר מאשר שמקולום ולילארד ימשיכו לפתח את הדינמיקה. עכשיו כאשר נורוקיץ' וקולינס חזרו תודות להפסקה הממושכת, האם לבלייזרס יש מספיק כדי להתגבר על הפליקנס של זאיון וויליאמסון, הגריזליס של ג'ה מוראנט, ואחרות המנסות להעפיל לפלייאוף? ואם הם יצליחו, האם זה מספיק רק עצם ההעפלה לפלייאוף עבור הקבוצה שעכשיו כבר טעמה את ההצלחה בפלייאוף?

עם כל שנה שזה לא קורה בפורטלנד, השאלה תמשיך לעלות: האם לילארד ומקולום אי פעם יזכו ביחד באליפות, או האם ישנה תקרה לפוטנציאל שלהם? ואם זה המקרה, האם יהיה טוב יותר להיפרד? זה קרה בממפיס בעונה שעברה, כאשר מייק קונלי ומארק גאסול הפרידו דרכים לאחר 11 שנים ביחד. זה יכול לקרות יום אחד לצמדים כמו גואל אמביד ובן סימונס, אם התהליך של פילדלפיה 76 לא יביא את התארים.

דמיאן וסי ג'יי נמצאים בנקודה שבה אתם שואלים, "איך המורשת שלהם הולכת להיות?" פורטר אומר. "עבור קלייד ועבורי, זה תמיד היה קשה לגבור על קבוצות הלייקרס הללו, ופיניקס, ויוטה ויוסטון. ועבורם, זה לא שונה".

חלק מהבעיה עבור דרקסלר ופורטר הייתה התזמון: הם היו נהדרים ביחד – סטטיסטית, העונות הטובות ביותר שלהם מדורגות בין הדינמיות ביותר מצמד חברים לקבוצה מאז 1976 – אבל הם פשוט היו צמדים טובים יותר שהגיעו לשיא שלהם באותו הזמן. ללייקרס היה את מג'יק ג'ונסון וקארים עבדול-ג'באר, לסלטיקס את קווין מקהייל ולארי בירד, שהצליחו להקיף את עצמם בכוכבים – יחסית יציבים – כצוות מסייע שהשלים את משחק הפנים-חוץ שלהם.

כאשר הסלטיקס של 1985-86 השלימו את אחת מעונות ה-NBA הגדולות ביותר בכל הזמנים, בירד היה בן 29 ומקהייל 28. באותה העת, מקהייל ובירד זכו במספר אליפויות, והיו מוקפים בצוות של אול-סטארים וחברי היכל תהילה עתידיים, מרוברט פאריש לדניס ג'ונסון ועד לדני איינג'. הם היו בטוחים לחלוטין שהם יכולים לנצח כל אחד.

זה היה עידן אחר, ברור, עם משכורות נמוכות יותר ופחות תנועה של שחקנים. זה היה עידן שבו הסלטיקס והלייקרס והפיסטונס יכלו להחזיק ביחד גם כוכבים וגם שחקני משנה מבלי שהם יתנו מבטים חטופים למקומות אחרים. וזה מה שמקהייל רואה עכשיו: הכסף, הוא אומר, השפיע באופן בלתי נמנע של רמת היציבות הזו. "זה לא רק צמד", מקהייל אמר. "זה כל מי שמתאים איתם".

זה היה האתגר עבור הבלייזרס, ועבור הג'נרל מנג'ר ניל אולשיי, עכשיו בעונתו השמינית: כיצד לשמור על ההתאמה בין לילארד למקולום, ולשמור על ה"תרבות" המכובדת שעליה אולשיי רודף אחריה שוב ושוב (ואותה לילארד ומקולום מתחזקים), בכך שהוא מביא את האנשים הנכונים מסביבם? אולשיי דיבר לפני העונה הנוכחית, לאחר שהבלייזרס החליפו את רוב הצוות המסייע שלהם, בכך שיש להביא "חברה שקונים את הדרך שבה אנחנו עושים דברים בפורטלנד". אבל נכון לעכשיו, הגישה הזו לא יצרה את אותה ליבה שאולשיי הרגיש בטוח בה כדי לשמור מסביב ללילארד ולמקולום. חלק מזה יהיה בגלל פציעות. לפני נורוקיץ' וקולינס, היה את האכילס הקרוע שסיים את העונה של ווס מת'יוס ותקוות התואר של הבלייזרס. חלק מזה יהיה עקב הבזבוז הראוותני בשוק השחקנים החופשי של 2016, שם ההנהלה כנראה שילמה ביתר על חוסר היכולת של הארגון למשוך שחקנים חופשיים בולטים. וחלק מזה ייהה המלכוד-22 של הבניה מסביב לשני שחקנים בעלי חוזים גדולים שטרם הוכיחו שהם מסוגלים להוביל את הבלייזרס לתואר בכוחות עצמם.

זה החלק המתסכל, מקהייל אומר, בגלל שהתשובה היחידה עבור לילארד ומקולום "היא, מטורף ככל שזה נשמע, לומר לעצמם, 'אנחנו חייבים לעשות יותר. אנחנו צריכים להשתפר'". בזמן שזה נכון שלילארד ומקולום טובים ככל שהצוות המסייע שלהם מאפשר להם להיות, מקהייל אמר, זה גם נכון שזאת עכשיו הקבוצה שלהם, והחסרונות של הקבוצה חוזרות אליהם.

כאשר הדברים הופכים לגרועים, זה אפילו הופך לקשה יותר – חלק גדול מזה, לילארד אמר, בגלל שה-NBA עכשיו מוגדרת לפי הדרמה של היחסים הבינאישיים. אפילו אם זוג של חברים לקבוצה אוהבים אחד את השני, הם עדיין ישקללו אותם אחד מול השני, בהינתן השוק השחקנים החופשיים והטריידים, הציפייה שיפרקו שותפויות ותיקות ויקימו חדשות שמה לחץ נוסף על היחסים הקיימים.

"לפעמים התקשורת אוהבת לשים את הכוכבים מול כוכבים אחרים", לילארד אמר. "הם שואלים שאלות ומתדיינים על שאלות בטלוויזיה ועורכים שיחה לגבי דברים שאתה כמעט מעמיד חברי קבוצה אחד כנגד השני. וזה די מתחיל את הדיון, ואנשים מתחילים לתהות".

אולי היכולת להתעלות על האופי החולף של ה-NBA המודרני ישתלם בסופו של דבר עבור לילארד ומקולום. אולי החתיכות יפלו למקומות שלהם מסביבם, אם בבועה או בשנים שיגיעו. אבל כאשר לילארד בן 30, ישנה הכרה שהולכת וגדלה שאין להם זמן רב יותר בקריירות שלהם – כפי שלילארד הכיר בזה ביום ההולדת שלו, אין יותר זמן לבזבז. עבור מקהייל ובירד, הירידה החלה בשנות ה-80 המאוחרות, שם הגוף של שניהם החל להישבר.

"לפעמים זה פשוט לא הזמן שלך", מקהייל אמר. "אני יודע דבר אחד – שיחקנו מול הלייקרס מספר פעמים, ולעזאזל, לא יכולנו לשחק חזק יותר. אבל הטוב ביותר שלהם היה טוב יותר מהטוב ביותר שלנו".

כבר כמה משנות השיא של לילארד ומקולום נבלעו בגלל הנוכחות הכוללת של שושלת הווריורס. השמועות לגבי הבלייזרס שצריכים לבצע טרייד על מקולום אשר מבזיקות בכל פעם שהבלייזרס מתקשים, אבל אולשיי התעקש כבר זמן רב שזה אף פעם לא הולך לקרות. ואי הרצון של הקבוצה לעשות כך נובע מכך שהם בנו את הצמד הכי חסר חיכוך ב-NBA המודרני – שאולי עדיין יש משהו לומר על אריכות הימים של נישואי NBA, מאשר הכוח הטהור של עונה בודדת או שתיים ביחד.

השאלה עכשיו היא האם כל הזמן הזה שהושקע ישתלם בסופו של דבר – האם שותפות מתמשכת עדיין יכולה לשלם דיבידנדים ב-NBA שעכשיו מוגדר על ידי תנועת שחקנים, על ידי כוכבים העוברים מעיר אחת לאחרת עד שמשהו מתחבר באותו המקום.

"בגלל שאני מכיר את סי ג'יי כבנאדם", לילארד אמר, "אני רוצה לראות אותו מצליח. אני רוצה לראות אותו מקבל הכרה. והוא רוצה את אותו הדבר עבורי, בגלל שהוא יודע שאני רוצה זאת עבורו. אני חושב שרק עצם העובדה שאנחנו חברים – זה חשוב".


חלום הקיץ שלי (19) – פורטלנד / גילעד זריצקי

לפוסט הזה יש 5 תגובות

  1. סמיילי
    תודה על התרגום, ובכלל תודה על כל התרגומים. אני קורא הכל (אני כאן מימיו הראשונים של האתר) אבל אין לי זמן בד"כ להגיב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט