כיצד טים דאנקן והספרס הנהדרים של גמר 2014 שינו את ה-NBA לנצח – ג'קי מקמולן / תרגום Smiley

כיצד טים דאנקן והספרס הנהדרים של גמר 2014 שינו את ה-NBA לנצח – ג'קי מקמולן / תרגום Smiley

כיצד טים דאנקן והספרס הנהדרים של גמר 2014 שינו את ה-NBA לנצח

ג'קי מקמולן / ESPN
אפריל 29, 2020

דיווחים נוספים נעשו על ידי טום הברסטרו.

מאמר מקורי: https://www.espn.com.au/nba/playoffs/2015/story/_/page/PresentsSpursHeat/how-spurs-2014-finals-performance-changed-nba-forever

הערת העורך: היצירה הזו התפרסמה במקור ב-9 ביוני, 2015.

סן אנטוניו – "Summertime" הגיע ברבע הראשון של משחק מספר 3 והתמקם בנינוחות לאורך כל גמר 2014 של ה-NBA.

כמו בריזה רגועה זה החל במסירה עדנה פנימה מטוני פרקר, שהשעון מראה 11:44, לעבר בוריס דיאו, שבמיומנות העביר את הכדור הלאה לטים דאנקן ללייאפ קליל. זה מעט התמהמה כאשר, עם 8:55 לסיום, קוואי לנארד, שקלע 18 נקודות בשני המשחקים הראשון ביחד, חתך לסל ללייאפ קל, הצבע היה פתוח לגמרי בהגנה של המיאמי היט נמתחה על מנת כדי לכסות את ההתקפה המרווחת של הסן אנטוניו ספרס, לנארד חתך שמאלה מעבר לדווין וויד המגושם, עבר ליד כריס בוש ובמיומנות החליף לסל ביד ימין כאשר הוא הגיע לטבעת. זה הגיע שוב 48 שניות מאוחר יותר, כאשר פרקר השתמש בחסימה של דאנקן בכנף הימנית, מושך תשומת לב מהגנת ההיט, ובמקום לקחת זריקה נוחה מ-5 מטרים, הוא מעביר את הכדור לדני גרין הפנוי, שחותך בנתיב ללייאפ.

בערך במחצית הרבע הראשון, רבע בו הספרס קלעו 13 מתוך 15 זריקות, היה זה ברור שמה שהתרחש היה יותר מאשר חזית חולפת. זה היה משהו דומה לשינוי אקלים: הכדור נע ברחבי המגרש מפרקר לדיאו לגרין ללנארד, שקבר זריקה פנויה מפינת ה-3. גרין עבר את וויד כדי למצוא את לנארד כבר בתנועה, גולש על הפרקט כאשר חבר קבוצתו מעביר מסירה מעודנת ממש לתוך ידיו. עם חליפי הספרס המומנטום נמשך ללא הפרעה. גרין מגלגל את הכדור לסל עם אצבעותיו ממסירה של דאנקן, מהלך תן ולך של מאנו ג'ינובילי נולד עקב ראיית המגרש של פאטי מילס.

זאת הייתה סימפוניה של חיתוך וכדרור ומסירה וקליעה. סן אנטוניו הובילה 25-41 לאחר הרבע הפותח. במחצית, הספרס התפוצצות עם 75 נקודות ב-75.8 אחוז קליעה, מספר שמאמנם הודה לאחר מכן שיהיה בלתי אפשרי לחזור עליו. זאת הייתה מחצית הקליעה הכי טובה בהיסטוריית משחקי הגמר של ה-NBA, והספרס הובילו על האלופים המכהנים, ההיט, ב-21 נקודות יתרון.

היו כמה רגעי מפתח במשחקי הגמר ה-NBA, אבל הם בדרך כלל ניתנות לזיכרון על ידי תמונות של רגעים אינדיבידואלים: הבייבי-הוק של מג'יק ג'ונסון מעל הידיים המושטות של שחקני היכל התהילה של הקו הקדמי של הסלטיקס. זריקת הניתור של מייקל ג'ורדן מעל הנמסיס מיוטה בריון ראסל.

כאן, גם כן, משהו בלתי רגיל התגלגל, ועדיין זה היה יוצא דופן כי המעשים לא בוצעו על ידי שחקן אלא על ידי קבוצה, אחת שהתמזגה ביחד כדי ליצור כדורסל מרווח, מהפנט ופיוטי שהיה מהפנט גם באלגנטיות וגם ביעילות שלו – רצף ההתפוצצות בשלושת המשחקים הראשונים יכול להיחשב כמשחק הכדורסל הכי טוב שאי פעם שוחק.

כאשר ההיט ירדו לחדר ההלבשה שלהם, מאמן מיאמי אריק ספולסטרה דחק בהם, "אנחנו לא צריכים את המהלך של ה-10 נקודות. … תישארו במסלול".

"מעולם לא ראיתי קבוצה כל כך חמה", אומר שחקנה הוותיק לשעבר של ההיט שיין באטיה, "אבל כל מי שהיה מספיק זמן בסביבת הכדורסל ידע שזה יסתיים. הם הלכו לשוב לממוצעים שלהם – רק שזה אף פעם לא קרה".

ההיט כנראה לא הבינו זאת במהלך אותו הרגע, אבל הנקמה הגיעה: השם היה "Summertime". ושום דבר – עבור הספרס, ההיט או ה-NBA – לעולם לא יהיה אותו הדבר.


הייתה זאת שנה אחת מוקדם יותר, במרחק כמה ימים, שהספרס היו על קו הסיום לקראת התואר החמישי שלהם ב-15 עונות ולחקוק את המורשת שלהם במועדון בעל ההצלחה המתמשת הארוכה ביותר ב-NBA, המודל לעקביות ומצויינות. "אני מסוגל לזכור את 2013 כאילו זה היה אתמול", אומר מאמן הסיקסרס ברט בראון, עוזר תחת מאמן הספרס גרג פופוביץ' באותה התקופה. "אני חושב, 'האם אני יכול להאמין לזה?' עשינו זאת. ניצחנו את לברון, וויד ובוש במגרש הביתי שלהם לזכייה החמישית שלנו. נותרו 28 שניות ואנחנו ביתרון חמש והחבלים מתחילים להימתח לצדי המגרש ואני אומר לעצמי, זאת האליפות המדהימה ביותר מכולן'".

שלשת השוויון האייקונית של ריי אלן הייתה יותר מאשר לשלוח את משחק מספר 6 בגמר 2013 של ה-NBA להארכה. היא שלחה את השלישייה הגדולה של הספרס – טים דאנק מאנו ג'ינובילי, טוני פרקר – ואת המאמן גרג פופוביץ' להיות על סף פירוק.

עם 19.4 שניות לסיום והספרס מובילים 92-95, מריו צ'אלמרס ממיאמי כדרר לצד קו החוץ השמאלי, ונשמר על ידי פרקר. ג'יימס מבצע חסימה גבוהה, מכריח את לנארד, השומר הכי טוב של הספרס, להחליף לצ'אלמרס בפינה. צ'אלמרס מעביר את הכדור בחזרה לג'יימס על קו ה-3, ועם 11.5 שניות לסיום, ג'יימס משחרר זריקה קשתית ממרחק של כמעט 8 מטרים כאשר פרקר ודיאו מסתערים אליו. הזריקה קופצת גבוה מהטבעת, אבל בגלל שדיאו בחר לכסות את הזריקה של ג'יימס, בוש, שנותר לא מכוסה למטה, תופס את הריבאונד ומסתובב לכיוון ימין שלו. זה היה הרגע בו בוש זיהה את אחד מכלי הנשק הכי קטלניים בהיסטוריה של ה-NBA, אותו שחקן וזריקה שהספרס פחדו מהם:

ריי אלן, לבד, בפינה.

קל לשכוח היום שזריקת ה-3 הפינתית של אלן שהשוותה את המשחק – זריקה אשר מבחינה אנליטית הספרס זיהו כבר לפני שנים כטובה ביותר בכדורסל – רק שלחה את משחק מספר 6 להארכה. אפילו לאחר שההיט ניצחו בתוספת הזמן, חיכה משחק מספר 7 המכריע.

ועדיין זריקתו של אלן – והכישלון של הספרס להבטיח את הניצחון – גרמו לפצע שלא יכול היה להירפא בזמן כדי לגאול את הסדרה.

"חשבתי על המהלך ההוא בכל יום, ללא יוצא מהכלל, ארבע, חמש, שש, 10 פעמים ביום", פופוביץ' אמר. "אני תמיד אחשוב". כאשר הספרס היו בהתקבצות לפני המהלך המכריע, הם זיהו את המראה הזה ממש – זריקה ה-3 מהפינה של ריי אלן – כזאת שיש לשמור עליה בכל מחיר. וכאשר שחקני הספרס מוכי התדהמה ירדו מהפרקט של האמריקן איירליינס ארנה, פופוביץ' אסף את עצמו מחוץ לחדר ההלבשה של הספרס. הוא ידע שיש לו עבודה לעשות.

"חשבתי על המהלך ההוא בכל יום, ללא יוצא מהכלל, ארבע, חמש, שש, 10 פעמים ביום", פופוביץ' אמר. "אני תמיד אחשוב".

"מעולם לא ראיתי את הקבוצה שלנו כל כך שבורה", פרקר אומר.

"המשחק הזה הרג אותי מנטלית", ג'ינובילי מודה.

המאמן הורה לשחקניו להתלבש במהירות ולפגוש אותו באוטובוס של הקבוצה. הספרס הזמינו את המשכן המועדף עליהם במיאמי, מסעדת איל גביאנו, בצפייה לחגוג את הניצחון שמבטיח להם את האליפות. בעקבות המהפך המוחץ של האירועים, פופוביץ' התעקש לשמור את הזמנתם במסעדה שעל קו החוף.

"תגובתו של פופ הייתה, 'משפחה!'" בראון אומר. "'כולם למסעדה. ישר לשם'. היינו צריכים להתארגן מחדש בגלל שכולם היו בתדהמה, תוהים מה לעזאזל בדיוק קרה. האינסטינקט של פופ היה לאחד אותנו. להתעלם מהסחות הדעת. לחסום את הרעש. הוא אמר לנו, 'קחו את נשותיכם, ילדיכם, האמהות שלכם. כולנו הולכים לארוחת ערב'. וככה עזבנו לארוחת ערב".

במהלך הארוחה, המאמן ביקר בכל שולחן כמו אבי החתן בחתונה. פופ התמהמה ליד שולחנו של ג'ינובילי, ממלמל מילות עידוד. הוא בילה רגע אישי עם דאנקן, שעמד בצידי המגרש, חסר אונים, צופה במשחק מתפתח, כאשר הוחלף לספסל על ידי פופ למטרות הגנתיות. הוא מתלוצץ עם חברי משפחה כדי להעביר את הסרבול והעצבות כאשר לילה השתבש בצורה נוראית לגמרי.

לא היו שם נאומים מרגשים, שום יגון מלכד וערמומי. ויומיים לאחר מכן, כאשר ההיט ניצחו במשחק מספר 7, זה השאיר את הספרס לסבול בפגרת הקיץ הכי חסרת ודאות מבחינתם בהיסטוריה של המועדון.

"זה היה כל כך קשה", אומר הג'נרל מנג'ר של הספרס, אר סי ביופורד. "במיוחד קשה לראות את פופ ככה. אני לא אוהב לדבר על זה".

פופוביץ' חיכה ארבעה ימים, ואז ערך פגישה עם השלישיה הגדולה שלו – השלישיה שזכתה בשלוש אליפויות במהלך 11 העונות האחרונות. שאלותיו לדאנקן, ג'ינובילי ופרקר היו ישירות: מה אנחנו עושים? האם אנחנו מתקדמים? האם אנחנו נשארים? האם סיימנו?

אף אחד לא יכול היה לומר בביטחון. אז הם הסכימו להיפגש מאוחר יותר באותו הקיץ, כאשר ההלם ישקע. "חשבתי על פרישה", פופוביץ' מודה. "לא ממש בגלל ההפסד אלא בגלל שישנם דברים אחרים לעשות בחיים. פשוט רציתי לשבת לזמן מה ולראות עם הרוח התחרותית עדיין נמצאת שם".

פופ יצא לטיול פגרת הקיץ השנתי שלו עם חבריו הוותיקים – חברו משכבר הימים מהבית הספר היסודי, בחור מחטיבת הביניים ועוד אחד משנותיו באקדמיית חיל האוויר. נסיעותיהם שונות משנה לשנה, הפעם היעד של הנסיעה הזו היה הדרכים הכפריות של מונטנגרו. המדריך האישי שלהם? זארקו פספאלי, פורוורד הספרס לשעבר המעשן בשרשרת שפופוביץ' שכנע את לארי בראון להחתים כשחקן חופשי 26 שנים מוקדם יותר והחזיק מעמד 28 משחקים ב-NBA (שחקניו של פופ נאמנים ביותר).

כאשר הוא חזר הביתה לסן אנטוניו, הוא לגם מכוסית של הפינו נואר המועדף עליו, Rock and Hammer, ונזכר באימה של משחק 6 ונחוש בדעתו שהוא טרם סיים.

"כאשר הקיץ נמשך, רק כעסתי יותר ויותר", פופוביץ' אומר. "רציתי לשלוף את החברה בחזרה ביחד ולתת בהם תחושת דחיפות ולאתגר אותם. רציתי לשאול אותם, 'כאשר בועטים בכם בקרביים, כיצד תגיבו?'"

הוא חבר מחדש לשחקניו הוותיקים מוקדם ביולי. "היינו צריכים לקבל החלטה", פופ אומר. "האם זה הולך להיות, 'ובכן, זה היה בסדר, אלי הכדורסל היו נגדנו', או שזה הולך להיות, 'רגע, רגע, רגע. בואו נחקור את זה'".

Tim Duncan Spurs Milestones | San Antonio Spurs
בליבת השושלת בת 20 השנים של הספרס? זה יהיה טים דאנקן: 15 פעמים אול-סטאר, 15 פעמים חמישיית NBA ראשונה, 15 פעמים חמישיית ההגנה של ה-NBA, פעמיים ה-MVP של הגמר – ו-5 פעמים אלוף NBA.

דאנקן הביע הסכמה, הוא רצה לחזור. פרקר, גם כן. ג'ינובילי, השחקן החופשי היחיד מבין השלושה, השתוקק להזדמנות נוספת יותר מכל האחרים. עונת 2013 הייתה הקשה ביותר בקריירה שלו – הוא היה בן 35 ונלחם בפציעות מנדנדות לאורך כל העונה. ג'ינובילי הרגיש כי היעילות שלו הוגבלה בגלל בריאותו. אבל מה אם זה היה משהו אחר? מה אם הוא היה זקן מדי מכדי להמשיך לשחק באותה התלהבות שהייתה סימנו המסחרי? לאחר ההפסד הנורא בגמר, הוא חזר למולדתו ארגנטינה כדי להתחיל להתאמן עם מאמן הספרס על כיוון והתאמת גופו עבור הקשיים הכרוכים בעונת NBA. ג'ינובילי בדרך כלל היה מתחרה עבור מדינתו בכל קיץ, אבל הפעם, כאשר ארגנטינה עזבה לונצואלה באוגוסט בשביל לשחק באליפות אמריקה של פיב"א, ג'ינובילי נשאר מאחור.

"רציתי הזדמנות להשתפר", ג'ינובילי מסביר. "הסדרה הזו הכבידה עלי". הוא הסכים לעסקה לשנתיים עם סן אנטוניו בשווי ממוצע של 7.2 מיליון דולר לעונה, חותך 50 אחוז משכרו ב-2013.

פחות מחודשיים לאחר מכן, הספרס ערכו מחנה אימון באקדמיית חיל האוויר, שפופוביץ' הוא אחד מבוגריה, שם הוא טייל במזרח אירופה עם קבוצת הכדורסל הצבאית שלו, שם הוא פיתח את הערצתו- ומשיכתו – לשחקנים זרים.

הסיבות לשינוי המקום היו מגוונות. פופוביץ' אהב את הרעיון של אימון במקום יותר מבודד בגובה רב יותר, של מעל 6,000 פיט, ומכיוון שרצה לחשוף את קבוצתו למשמעת הצבאית שעיצבה את הקריירה שלו (ביומם הראשון בקולורדו ספרינגס, פופוביץ' הריץ אותם במסלול של 16 מכשולים והכריח אותם לשיר את שיר הלחימה של חיל האוויר). אבל בימים הבאים, הספרס התכנסו מחדש בסן אנטוניו, הקבוצה התאספה במתקן האימונים, היכן שפופ הקרין וידאו של ההפסד המצמרר במשחק 6.

פרקר נאנח כאשר הוא צפה בתמונה שהדהדה על המסך. פופוביץ' לא אמר כלום כאשר הזריקה הפינתית מה-3 של ריי אלן צללה בפנים – שוב.

הוא לא היה צריך.

"היינו צריכים להתאבל על ההפסד הזה כדי שנוכל להתקדם", ביופורד מסביר.

כאשר ליבת הספרס חזרה והסגל חוזק על ידי חתימה של הצלף מרקו בלינלי, פופ חזה תפקיד רחב יותר עבור לנארד, כלב מרוץ ביישן בן 22 עם זרועות ארוכות יוצאות דופן, כפות ידיים עצומות ובעל אינסטינקטים הגנתיים יוצאי דופן. לנארד, שהצטרף לסן אנטוניו בעסקה עם אינדיאנה ביום הדראפט של 2011, הגיע עם משחק היקפי חשוד אבל, כמו גרין ופרקר לפניו, בילה שעות תחת השגחתו של צ'יפ אנגלנד, גורו הקליעה של הספרס, והגיח עם זריקת ניתור חדשה וטווח זריקה מה-3 אשר התלוו לתכונות הטבעיות שלו.

כאשר סן אנטוניו התכוננו לעונת 2013-14, הגיל של השלישיה הגדולה היה כמו תרשים עומק של מספרי החולצות ב-NFL של הרצים האחוריים: 37, 36 ו-31 המבקרים רשמו כי הספרס היא קבוצה שזמנה חלף, הליבה מבוגרת מדי והמחליפים הפוטנציאלים שהגיעו חסרי ניסיון. עדיין, דאנקן האמין כי טיפוח ההמשכיות של הארגון צייד אותם בהבנה עמוקה של האישיות וההרגלים של כל אחד. "הניסיון שלנו", הוא הסביר, "הוא אחד מהנכסים הכי חשובים שלנו".

כמו גם הייסורים המשותפים שלהם.

"כאשר הגעתי למיאמי ב-2011, מעולם לא ראיתי קבוצה עם יתרון גדול יותר מאשר אותה קבוצת ההיט שהפסידה לדאלאס בגמר בשנה הקודמת", באטייה אומר. "ככה שקיבלתי בירושה את הכאב הזה. המיקוד היה כה חזק עם הקבוצה ההיא שיכולנו לגבור על כל אחד – תסדרו אותם בשורה, כל קבוצה היסטורית שאתם רוצים – והם לא היו יכולים לעשות מולנו כלום".

"אי אפשר לכמת את סוג הרעב, התשוקה, תחושת ההפסד מהשנה הקודמת, אבל זה אמיתי, ולספרס היה את זה".

כאשר הפלייאוף התחיל, דאנקן פסע בשקט לקדמת חדר ההלבשה ורשם את המספר "16" על הלוח: מספר הניצחונות שסן אנטוניו צריכים על מנת לזכות באליפות.

לפני כל משחק פלייאוף, פופוביץ' חיכה עם הנאום שהוא עורך לפני המשחקים עד אשר הפורוורד שלו היה צועד ללוח ומוחק את המספר כאשר היה צורך לעדכן את מספר הניצחונות, מ-16 ל-15 ל-14. כל הדרך עד לארבעת המשחקים האחרונים שהיה צריך כדי לגבור על ההיט.

והעדכון של אותם ארבעה אחרונים? הפעם הייתה להם תוכנית.

Image may contain: 1 person, playing a sport and basketball court
"'נקודה חמש', זאת הייתה ההוראה", אמר מי שהיה אז עוזר המאמן, ברט בראון. "'נקודה חמש'. זאת הייתה ההנחיה. יש לכם חצי שנייה. יש לכם זריקה טובה, אבל לו יש אחת נהדרת. אז מעבירים לו את הכדור". התוצאה? רייטינג התקפי של 124.9 במשחקים 5-3, הכי גבוה בשלושה עשורים.

זהו היסוד של הג'יו ג'יטסו, אומנות לחימה יפנית – המשתמשת בכוח של היריבים כדי להכניע אותם. היה זה מאמן ההוקי האולימפי הרב ברוקס שהשתמש בביטחון יתר של הסובייטים כדי לנצח אותם באחד המהפכים הכי גדולים בהיסטוריה של ההוקי. היה זה רונלד רייגן, אשר, בגיל 73, הוטל בספק בדיון הנשיאותי ב-1984 האם הוא זקן מדי כדי לכהן, והפך את היוצרות כאשר הצהיר לעבר יריבו, "אני לא מנצל, עבור צרכים פוליטיים, את גילו הצעיר וחוסר הניסיון של יריבי". היה זה מוחמד עלי אשר השתמש באסטרטגיית ההגנה עם החבלים מול ג'ורג' פורמן ואגרופיו החזקים ב"Rumble in the Jungle" ב-1974. להשתמש בחוזקות היריב כנגדו, למעשה, זה ישן כמו התחרות עצמה.

וככה כאשר הספרס ניצחו 62 משחקים בעונה הרגילה והדיחו את המאבריקס, את הטריילבלייזרס ואת הת'אנדר בפלייאוף, זה היה הכל, במובן מסוים, הקדמה לגמביט גדול יותר. הפעם, פופוביץ' היה חמוש בסגל עמוק יותר שאפשר לו לתכנן את האסטרטגיה תוך כדי תנועה.

האגרסיביות ההגנתית של מיאמי נחשבה זה מכבר לאחת החוזקות הגדולות שלה. היכולת של ההיט לקפוץ לקווי מסירה, לבצע רוטציות מדויקות יותר, לסגור קלעים ולסתום נתיבי מסירה אפשרה להם להכריח איבודי כדור באחוז הגבוה ביותר בליגה, 17.6 אחוז, מהפוזשנים של היריב, דבר שהוביל ל-19 אחוז של התקפת ההיט.

היעילות של ההגנה הזו סבבה סביב יכולתו של ג'יימס להטיל אימה על התקפות היריב עם האתלטיות האדירה שלו, שהשמידה קבוצות לחלוטין עם הטבעות מהדהדות במשחק המעבר עקב הטעויות שלהם.

"אם לברון לא בתנועה", ביופורד אומר, "אז הוא מתחיל לשחק בנתיבי המסירה וישנן יותר התקפות מהחטיפות שלו. ואז הוא כמו רכבת משא בהתקפת המעבר. אי אפשר לעצור אותו".

אבל מה אם, במקום זאת, הספרס היו יכולים להישאר במהלך קדימה אפילו לשבריר שניה מול הרוטציות האלו של מיאמי, מכריחים את הההיט למה שכינו "המיקסר", מצב של חיפוי, חיפוי, חיפוי, המרדף האינסופי של הנעת כדור מתמשכת? עבור ג'יימס, המשמעות היא תנועה נוספת, יותר רוטציות, יותר שטח לכסות – יותר תסכול, עייפות רבה יותר.

האחריות הזו אכן נפלה על ג'יימס, בחלקו, עקב הסגל עמוס הוותיקים של ההיט עם גיל ממוצע של 31.3 שנים ב-2013-14, עם מספר של שחקני מפתח ברוטציה, כולל אלן (38), יודוניס האסלם (34), באטייה (35), כריס אנדרסון (35) ורשארד לואיס (34) שהיו הרבה מעבר לשיאם. וויד היה "רק" בן 32, אבל המספר הזה הרגיש הרבה יותר כמו בשנות כלב.

פופוביץ' ידע שלהיט יש גרעין מזדקן אשר, בגלל הצלחתם המתמשכת בפלייאוף, שיחק 15 משחקים יותר מכל קבוצה אחרת מ-2010 ל-2014 (כולל 23 משחקים יותר מאשר הספרס באותה התקופה). הם היו בשלים להישחק.

"ברוב המקרים", באטייה אומר. "קבוצות לא מספיק מוכשרות לנצח אותנו כאשר אנחנו תקפנו את הפיק-נ-רול שלהם. אבל אם הם היו מסוגלים להעביר את הכדור מעבר למה שהיו רוטציות הגנתיות מאוד מדויקות, אם היינו טיפה בחוסר ריכוז, אם היינו צעד מאחור, זה היה עולה לנו בנקודות".

זה גם היה שם עוד תחומי אחריות נוספים שגבו מס מהמסגרת  סנטימטרים 2.03, על 108 ק"ג, של לברון ג'יימס, ששיחק את המשחק עם כוח פראי של ליינבקר ב-NFL. לגרום לגוף החזק הזה לבצע רוטציות ולהחליף ולרוץ אחר קבוצה של קלעי 3? לפי צורת החשיבה של פופ, זה היה, בפער גדול, הדרך הטובה ביותר "להאט" את לברון.

"אתה מהמר", פופוביץ' אומר. "בוא נגיד שיש לכם שחקן התקפי נהדר עמו סטף קארי. אתם רוצים לגרום לו לעבוד בהגנה, אבל על מנת לעשות זאת אתם צריכים שחקן נהדר באחד-על-אחד כדי לתת לו את הכדור. אין לנו את קווין דוראנט, מישהו כמו לברון, או ג'יימס הארדן, אז אנחנו צריכים לעשות זאת עם חלקים שונים. והדרך היחידה לעשות כך היא להזיז את הכדורסל ולגרום לאנשים ששומרים עליכם לנוע עם זה".


לפני משחק 3 בגמר 2014, פופוביץ' ערך שינוי בחמישייה כאשר הסדרה בשוויון 1-1, כשהוא מחליף את טיאגו ספליטר עם דיאו, איש גבוה ומוסר זריז המסוגל לרווח את ההגנה בפרימטר. השימוש בחמישייה של דאנקן, פרקר, לנארד, גרין ודיאו היה במשורה בפלייאוף – רק 22 דקות כוללות – אבל, אפילו בזמן הקצר הזה, היה לה הפרש של פלוס 15 ו-62 אחוז בקליעה.

דיאו, פופוביץ' ידע, היה הגורם יוצא הדופן, בעל איי קיו כדורסלני גבוה, אשר היה מסוגל ליצור תנועת כדור שהספרס השתוקקו לה נואשות.

Image may contain: 2 people
פופוביץ' ידע כי ראיית המשחק של דיאו תהיה מושלמת עבור סכמת ה"נקודה חמש" שלו. "אין לנו את קווין דוראנט, מישהו כמו לברון, או ג'יימס הארדן, אז אנחנו צריכים לעשות זאת עם חלקים שונים. והדרך היחידה לעשות כך היא להזיז את הכדורסל ולגרום לאנשים ששומרים עליכם לנוע עם זה".

כפי שפופ ראה זאת, הפיכת ההגנה של ההיט כנגדה תדרוש תשלובת רבה של חיתוך, מסירה, חסימה וקליעה ביעילות. אמונתו שדיאו יכול להיות הזרז לסגנון המשחק הזה התגלתה כנבואית.

"לפופ בעצמו יש שם לזה: "Summertime", בראון אומר. "זה כאשר משחקים. פשוט משחקים. הכדור נע, והמשחק זורם. אתם לוקחים החלטה עם לזרוק, למסור, לחדור. 'נקודה חמש'. זאת הייתה ההנחיה. יש לכם חצי שנייה. יש לכם זריקה טובה, אבל לו יש אחת נהדרת. אז מעבירים לו את הכדור, והנה זה. זה Summertime".

מיאמי לא הפסידה משחק פלייאוף ביתי ב-11 הופעות רצופות בפלייאוף. במוחו של פופוביץ', ההזדמנות הכי טובה של הספרס – ואולי היחידה – לגבור על אלופי ה-NBA שנתיים ברצף בביתה שלה היה להבטיח שהכדור לא יתמהמה בידיו של מישהו ליותר מחצי שניה, או 0.5.

ואכן, ברגעים הראשונים של משחק 3. לאחר לייאפ של לואיס שסיפק להיט את היתרון הראשון (והיחיד) שלהם במשחק, 2-4, אוהדים בצידי המגרש באמריקן איירליינס ארנה במיאמי יכלו לשמוע את פופוביץ' צועק את המנטרה שהוא הוציא לפועל במחנה האימונים באקדמיית חיל האוויר: "נקודה חמש! נקודה חמש! נקודה חמש!"

לחלוק את הכדור היה מושג חדשני עבור הספרס. עונה אחת מוקדם, הם מסרו אסיסט ב-64.1 אחוז מסלי השדה שלהם, מקום שלישי ב-NBA. אבל הנעת כדור טובה לא תספיק כדי לגבור על לברון ג'יימס וההיט. היא חייבת להיות נהדרת. "היא חייבת להיות מושלמת", פופוביץ' אומר. זה אומר שאסור להסס, לא אנוכיות, בלי שגיאות מנטליות. בגלל שהאתלטיות של סן אנטוניו מוגבלת, מרווח הטעות של הספרס היה דק. הייתה סכנה במסירה נוספת, במיוחד מול ההגנה האקטיבית של ההיט שטרפה קווי מסירה והפכה איבודים להזדמנויות התקפיות הרסניות בצד השני של המגרש. אבל היה גם יתרון נוסף. 

"אנחנו לא הקבוצה הכי אתלטית בעולם", פופוביץ' אומר. "ככה שאם אנחנו לוקחים זריקות פנויות והקבוצה השנייה מוציאה זאת מהרשת בכל פעם, זה עצום עבורנו מבחינה הגנתית".

היה יתרון נוסף: למרות שג'יימס השיג ממוצע של 28.2 נקודות, 7.8 ריבאונדים ו-4.0 אסיסטים בגמר, המאמץ בתוספת תחומי האחריות שלו בצד ההגנתי – במיוחד כאשר הוא מפצה על וויד השחוק – היה ממשי.

"זה היה מתיש", אומר פורוורד קליבלנד ג'יימס ג'ונס, ששיחק עם ג'יימס לאורך כל תקופת ארבע השנים שלו במיאמי. "אני לא חושב שאי פעם ראינו אותם מזיזים בצורה רבה כזו את הכדור, מניעים את הכדור היטב".

למרות שההיט ציפו מהספרס להעביר את הכדור לצד החלש ולהריץ פיק-נ-רולים, הם לא ציפו לקצב המואץ ולמטח מה-3. סן אנטוניו הייתה במקום ה-16 בניסיונות מה-3 במהלך העונה הרגילה, ו-21.4 הניסיונות שלה למשחק היו מתחת לממוצע של הליגה. אבל הפלייאוף, הספרס זרקו מה-3 בכל הזדמנות אפשרית, כולל בהתקפות מעבר. זה היה כאילו הם המציאו את עצמם מחדש באופן קיצוני בין לילה – כאילו איי-רוד פתאום ניגש לבסיס ומחליט לחבוט עם יד שמאל.

"אפשר היה להרגיש את התסכול שלהם", ג'ינובילי אומר. "לברון היה צריך לעבוד כל כך הרבה, ואז אנחנו מגיעים וקולעים עוד זריקה מה-3. אני בטוח שזה היה קשה עבורם, עבורו, אבל פופ אמר לנו לאחר 2013 שזאת הדרך לנצח אותם. אם הלכנו לבידוד, לא הגענו לזריקה".

"המנטליות, במיוחד עבור שלושת המשחקים האלה, הייתה לא לוותר על אף אחד מהפוזשנים האלו, להמשיך להניע – זה היה פנטסטי. זה היה כל כך כיף לשחק בצורה הזו. כל כך מלהיב. אני לא יכול להיזכר אם מתישהו לפני היה כזה רצף של כדורסל נהדר".

הג'נרל מנג'ר של גולדן סטייט, בוב מאיירס, ששכר את הגארד לשעבר של סן אנטוניו, סטיב קר, כמאמנו הראשי זמן קצר לאחר לפני שהתחילו משחקי גמר ה-NBA בשנה שעברה, צפה בעניין רב כאשר הספרס הטילו את רצון ה"נקודה חמש" שלהם על לברון ועל ההיט.

"אתם מרגישים חסרי אונים כאשר אתה שומר מול סוג כזה של שיטה – פשוט חסר אונים", מאיירס אומר. "לאחר חמש מסירות, אתם מרימים את הידיים בגלל שכבר ביצעתם את הרוטציה השביעית שלכם בהגנה. זה סגנון ההוצאה לפועל שמערער את המורל של היריבות המנסות לעצור את זה".

זה גם היה יעיל באופן ברוטלי.


מותג הכדורסל של סן אנטוניו שהשתחרר במשחק 3, 4 ו-5 של גמר 2014 לא רק שהיה נעים מבחינה אסטתית, זה היה ללא ספק רצף הכדורסל היעיל ביותר בהיסטוריה של המשחק – ומול מי, מכל הדברים, האלופים ברציפות שנתיים שהעפילו לגמר ארבע פעמים ברציפות וכללו את השחקן הכי דומיננטי במשחק בשיאו.

אם אתם שואלים שחקנים ומאמנים של הספרס לאמץ את הרעיון הזה, הם לא יעשו כך. ענווה היא ברירת המחדל בעולם על פי פופ. ועדיין המספרים תומכים באופן גורף ברעיון שהם השיגו משהו היסטורי.

יש להתחשב:

  • לפי Basketball-Reference, הספרס קלעו 120.8 נקודות ל-100 פוזשנים בגמר 2014, השיעור הגבוה ביותר מאז ש-Basketball-Reference החל לעקוב אחר נתונים כאלו ב-1985-86.
  • נתוני מעקב שחקן מ-NBA.com קובעים כי הספרס מסרו את הכדור 472 פעמים יותר מאשר ההיט בגמר 204. הפער היה אף גבוה יותר במשחקים 3-5, שם יש ממוצע של 157 יותר מסירות למשחק. וכפי שפופוביץ' הניח, אותן מסירות זריזות ומדויקות הובילו לקליעה יעילה ממספר משתתפים. לשם הוכחה נוספת, יש להביט על אחוז ה-true shooting הקבוצתי במהלך שלושת המשחקים האחרונים: 65.1 אחוזים מדהימים. אלוף העונה האינדיבידואלי, קייל קורבר, קלע ב-65.3 אחוז. "היינו צריכים לשחק את המשחקים הגדולים ביותר במשחקים 3, 4 ו-5 כדי להתגבר על זה", באטייה אומר.
  • כמה קיצוני היה העיצוב מחדש של ההתקפה? בסדרת הסיבוב הראשון של 2014 בו סן אנטוניו התמודדה מול המאבריקס, היא היתה עם ממוצע של 18.3 ניסיונות ל-3 במשחק, המהווים 23.6 אחוז מניסיונות הזריקה מהשדה. בסיבוב השני מול פורטלנד, הספרס לקחו בממוצע 19.2 ניסיונות מה-3, שהן 21.7 אחוז מההתפקה שלה. לפי חיפוש בסטטיסטיקה ומידע מ-ESPN, ניסיונות הזריקות מ-3 של סן אנטוניו היוו 32.6 אחוז מהתקפה הכוללת שלה. הספרס היו עם כמות ממוצעת למשחק של 23.6 ניסיונות מה-3 בגמר, שניים בהיסטוריית משחקי הגמר, וקלעו ב-44.8 אחוז.
  • סן אנטוניו שלטו במיאמי בכל קטגוריה אשר מתקבלת על הדעת במהלך שלושת המשחקים האחרונים: אחוז קליעה כללי (54.2 אחוז מול 45.2 אחוז), אחוז קליעה מ-3 (44.8 אחוז מול 38.2 אחוז), אחוזים מהשדה בצבע (65.6 אחוז מול 53 אחוז). הספרס מסרו את הכדור ל-71 אסיסטים מול 44 של מיאמי. הם שלטו בכדורים החוזרים 94-113. הם אפילו זרקו יותר קליעות עונשין (71-80).
  • לפי Basketball-Reference, הרייטינג ההתקפי של הספרס במשחקים 5-3 בגמר (124.9) הוא הטוב ביותר שנרשם במהלך 29 העונות האחרונות. הפייסרס ב-1999-2000 (120.2) והסלטיקס ב-1986-87 (120.2), כל אחת מהן הפסידה את התואר בשנים המתוארות, חולקות את המקום השני.
  • אבל אולי הנתון הכי מרשים הוא הבולט מכולם: במהלך שלוש העונות האחרונות, בתקופה של 293 משחקי עונה רגילה ומשחקי פלייאוף, ההיט אף פעם לא הפסידו שלושה משחקים ברציפות כאשר לברון ג'יימס בחמישייה. הספרס לא רק שניצחו את שלושת המשחקים האחרונים של גמר 2014 אלא ניצחו בהפרש של יותר מ-19 נקודות למשחק.

נשיא הפייסרס ואגדת הסלטיקס לארי בירד היה באותה קבוצת סלטיקס ב-1987 בעלת רייטינג ההתקפי שעליו הספרס האפילו ב-2014. ובירד, בחלקו, אומר כי הופעת הספרס מדורגת לפחות בין הטובות ביותר אי פעם.

"אני ממש שם", בירד אומר. "אני יודע שפופ לא אוהב לדבר הרבה, אבל הוא היה חייב להתרגש עד מוות ממה שהתרחש. אני בטוח שכולם נזכרים ואומרים, 'בחיי, מעולם לא נתעלה על זה'".

או, כפי שאמר לברון ג'יימס המובס, לאחר משחק 5: "זה כדורסל קבוצתי. זה חוסר אנוכיות. שחקנים נעים, חותכים, מוסרים, יש לכם זריקה, אתם לוקחים אותה. אבל הכל עבור הקבוצה. זה מעולם לא לגבי האינדיבידואל. זה המותג כדורסל שלהם, וזאת הצורה שבה כדורסל קבוצתי אמור לשחק".


אם מדידה של הופעה ספורטיבית היא השפעתה על ההיסטוריה של הספורט, אז יש להחשיב את הנשורת מאותו תואר של הספרס. לברון ג'יימס, שנמנע ממנו אליפות שלישית ברציפות במדי ההיט, זיעזע את הליגה מאוחר יותר באותו הקיץ בכך שעזב את ההיט וחזר למולדתו באוהיו אל הקליבלנד קבאלירס. מאוחר יותר הוא הודה שמהלך כזה לא היה בכלל אפשרי אם מיאמי היו זוכים בתואר השלישי ושהוא "כנראה היה חוזר, רק כדי לרדוף אחר ההיסטוריה".

אולי ג'יימס, סטודנט לאנליטיקס, בחן את הנתונים והבין שסן אנטוניו פתרו את הפאזל על הדרך כיצד לדקור את מה שנראה כשריון הבלתי חדיר של ההיט (במקרה, בכך שהוא מתמודד בגמר השנה מול הווריורס, ג'יימס נתקל בקבוצה שההתקפה שלה מבוססת על אותן עקרונות שהספרס השתמשו בהם בגמר בשנה שעברה). כאשר התבקש להגיב על כמה זה היה מחמיר לרדוף אחר קלעי הספרס, ג'יימס ענה, "אני באמת שלא רוצה לדבר על זה. אני מנסה לשכוח מזה".

לאחר ההפסד של מיאמי, אף אחד בחדר ההלבשה של ההיט לא התפרץ, זרק כיסאות או יצא בהצהרה מכל סוג שהוא. לפי באטייה, וויד וג'ונס, הקבוצה בעיקר הוציאה אוויר לאחר השחיקה המתמשכת בהעפלה לארבעה גמרים בארבע שנים. הספרס גברו עליהם כמו שאף קבוצה אחר לא עשתה כך.

ואז זה נגמר. לברון – עזב. באטייה – פרש. וויד ובוש? נשארו כדי לאסוף את החלקים יחד עם נשיא ההיט פט ריילי, שהצדיע לספרס שנשארו ביחד בעקבות האכזבה ההרסנית, משהו שכוכב העל שלו בחר שלא לעשות.

"הם מצאו את הנירוונה שלהם מתוך המצוקה שלהם", ריילי אומר. "זה לא קורה לעתים תכופות בצורה הזו, כאשר מפסידים בצורה שבה זה קרה להם ב-2013. זה בדרך כלל הורס את הקבוצה, גורם להם ללכת בכיוונים נפרדים, במיוחד כאשר ישנה הזדקנות. הם שיחקו את שלושת המשחקים הכי גדולים שמישהו אי פעם שיחק. זה מה שדרוש. זה מצריך סוג של מצוקה כזו ושחקנים גדולים, ויותר חשוב, בגרות, אינדיבידואלים בוגרים שנמצאים במקצוע כבר זמן רב, שמסוגלים לקחת את משחק הכדורסל לרמה אחרת. אבל זה מה שהם עשו".

סן אנטוניו הוא לא המועדון היחיד להבחין שחלוקת הכדור וזריקות מה-3 היו המודל להצלחה. ב-2014-15, ממוצע הליגה לניסיונות מה-3 היוו שיא של 44.8 למשחק. למטרות השוואה, שלוש עונות מוקדם יותר, ממוצע הליגה היה 36.8 ניסיונות למשחק.

חמש מתוך 10 הקבוצות הראשונות שלקחו את הכי הרבה זריקות מה-3 לעונה בהיסטוריה של ה-NBA עשו כך ב-2014-15, כאשר המובילה הייתה יוסטון רוקטס (32.7 ניסיונות למשחק). שתי הקבוצות בגמר, קליבלנד (27.5 ניסיונות) וגולדן סטייט (27.0 ניסיונות), היו בחמישייה המובילה בניסיונות ל-3 בעונה הזו.

באשר מסירות, לפי נתונים מ-NBA.com, המספרים הגולמיים מצביעים על כך שהיו בערך 733.164 מסירות ב-NBA ב-2013-14, השנה בה הספרס זכו באליפות שלהם. בעונה החולפת, המספר הזה גדל לאזור ה-5,418 מסירות (לא ניתן להשיג מספרים מדויקים) – ממוצע של 4.5 יותר מסירות למשחק.

"כולם ב-NBA צפו בסן אנטוניו והחליטו שהם רוצים לשחק בצורה הזו", אומר הג'נרל מנג'ר של הסאנס ראיין מקדונו. "זוהי ליגה של מעתיקנים. זאת הייתה אסטרטגיה טובה, לבצע את המסירה הנוספת, ולעוף על המגרש במעבר ולזרוק מה-3 לפני שההגנה מצליחה להתארגן. ההגנות כל כך טובות היום, שאם נותנים להם זמן להתארגן, זה כמעט בלתי אפשרי לקלוע".

ובאשר לפופוביץ', למרות שהוא מודה כי הסטטיסטיקה המתייחסת להופעת הגמר של הספרס הינה מרשימה, הוא טוען כי הצפייה בדאנקן פוסע לכיוון הלוח בפעם האחרונה כדי למחוק את מספר הניצחונות הנדרשים לאפס זה המדד היחיד שחשוב.

"אליפויות הן תמיד נהדרות", פופוביץ' אומר. "אבל בגלל הנסיבות, בגלל הצפייה בחברה האלה דבקים בזה במשך כל השנה וזוכים בהזדמנות הזו שוב, זה היה הדבר הכי מספק עבורי – אי פעם – בקריירה שלי. אני מדבר על כל רמה כשחקן וכמאמן"

"זה אפילו לא קרוב".

ברור, Summertime יכול להיות חולף. הספרס של 2014-15, סבלו מפציעות, והודחו על ידי הלוס אנג'לס קליפרס במשחק 7 האפי בסיבוב הראשון של פלייאוף 2015. וחודש לפני שקבוצתו הודחה בפלייאוף 2015, ג'ינובילי סיפר על רצף הכדורסל המושלם שסחב אותם לאליפות ב-2014 והודה בצער שכנראה יהיה בלתי אפשרי לחזור על זה.

"אם אתה הולך להשוות את עצמך לשלושת המשחקים האלה בשנה שעברה, אתה מעולם לא תהיה שמח", ג'ינובילי אומר. "זה בלתי אפשרי. יותר מדי מתסכל. אני לא אעשה זאת. בגלל שאין שום דבר שיכול להשתוות למה שאולי היו המשחקים הטובים ביותר שאי פעם שוחקו".

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. קודם כל המון תודה על התרגום הנהדר והעבודה הקשה.
    שנית, הכתבה כתובה נהדרת, מנגנת על כל המיתרים, הרגשות והמנעדים, מתארת את רכבת ההרים הרגשית הזאת שעברו אוהדי ס"א בשנתיים הללו.
    אבל, בסוף, הכתבה נהדרת,נפלאה וכתובה נהדר, אבל שקרית לחלוטין. הדרך של הספרס נמצאת עמוק בפח הזבל של ההסטוריה (למרבה האימה והצער).
    מסוף המאה ה- 20, במשך 15 שנה בלטו מעל הליגה 2 שחקנים גדולים שסימלו 2 דרכים שונות בכדורסל: קובי וטימי.
    האחד קידש את האינדיבידואליזם, קידוש האני והמירוץ למען המטרה האישית, והשני סימן את הקבוצתיות, הויתור על האגו והחתירה להישג הקבוצתי.
    כל אחד זכה ב- 5 טבעות, כאשר מבחינתי זאת של 2014 היתה המתוקה מכולן, אבל ה- LEGACY של הליגה הוא של קובי, ורק של קובי.
    תסתכלו על כל כוכבי הליגה, תסתכלו על הקבוצות, על המאזן בין מאמן לכוכב. תסתכלו על שחקנים שקולעים 50 נקודות למשחק, על דגש על משחק אישי ומהלכים אישיים. גועל נפש.
    אפילו גולדן סטייט וסטיב קר שלקחו ושידרגה את המודל של הספרס וחיברה אותו לעילויים כמו סטף קארי, גרין וקליי תומפסון, נטשה אותו אחרי שנתיים לכדורסל אגואיסטי ומשעמם בראשותו של דוראנט.

    קובי,היה האידיאל של הליגה (כמו מייקל ג'ורדן שניכס את התואר ה- GOAT, למרות שהיו טובים ממנו ובמיוחד ביל ראסל). מותו הטרגי הפך אותו לרמת אל.

    רוצים לשמוע מה יכול להיות יותר גרוע?
    הדרך של הספרס נרמסה ע"י המאמן שלה.
    מאז עזיבתו של טימי, הקבוצה איבדה את ה- DNA הזה. קאווי עזב, למרות שהיה הכוכב הבלעדי של הקבוצה. הקבוצה הפסיקה לשחק את ה"בוריס דאו" (לפעמים זה עוד מבליח לעיתים נדירות במיוחד אם דרוזן ואולדרידג' לא המגרש). ומי שמוכר את נשמתו לשטן, משלם את המחיר.
    מקבוצה שדפקה כרטיס לפליאוף המערב כל שנה באנקר עוד שנים לפני שהגיע טימי (ועוד לפני דיוויד רובינסון), יש קבוצה שגם ביום טוב לא תראה פליאוף ב- 3 השנים הקרובות.
    פופ באמת עשה עבודה מצויינת במחיקת כל שריד וזכר לדרך של הספרס ולמורשת שלה.
    אין פלא שהשמועות אומרות שהבעלים רוצה לקחת את המותג ולהעביר אותו ללאס וגאס.

    מסתבר שבשאלה לגבי מי אחראי ליצירת מועדון הספורט הטוב ביותר בין 99-2014 בספורט המקצועני בעולם כולו. זה תמיד היה טימי. כל השאר, זה רק מזל של מאמן.

    1. איזה שטויות. טימי היה שחקן נהדר אבל הספרס זה פופוביץ' בעיקר. הבן אדם המציא את הספרס מחדש לפחות ארבע פעמים והפך אותם לקונטנדורית בכל גלגול שלהם. החכמה היא להתאים את סגנון המשחק לשחקנים שיש ברשותך ואת זה פופוביץ עשה בצורה הטובה ביותר אי פעם. אז נכון, הוא לא הצליח לשחזר את הסגנון של 2014 אבל הוא לא צריך. צריך להתאים סגנון להרכב שחקנים ולא להכריח שחקנים לשחק בסגנון שלא מתאים להם.

    2. אוהד, אכן דיברת שטויות.

      דאנקן וקובי לא התעלו מעל כולם, לברון היה טוב משניהם.
      מסכים עם נתן גולד, בשביל לשחק כמו הספרס, צריך שחקנים שמסוגלים לבצע את זה, ולהם היו הרבה.
      אגב, דאנקן וקובי התעלו מעל כולם ב 15ה שנים אחרי 2000? לברון, שאק ובוחרי ה MVP יחלקו עליך.

    3. כואבים פצעי אוהב.
      .
      אחלה תגובה אס"א. אני חושב שיש משהו בדבריך, אבל התמונה, לדעתי, מורכבת יותר.
      .
      נכון, זו הפכה לליגה של סופרסטארים וסופרטימז, מורשת לברון ומיאמי, דוראנט והגולדנים, ועוד, אבל יש גם קבוצות אורגניות נפלאות, אחת מהן, דנבר, גברה זה עתה על הסופרטים של הקליפרס. היא אולי תפסיד לסופרטים של הלייקרס, אבל היא לא תעלם.
      .
      גולדן סטייט, גם עם דוראנט, נבנתה בצלמה ובדמותה של הספרס של 2014. בהסתכלות הכוללת היא כנראה הייתה טובה ממנה, בעיקר בגלל כשרון גולמי עודף ויכולת היסטורית מעבר לקשת, אבל בלי קשר לאיכות – היא ענף בעץ של הספרס ולא בעץ של קובי או מיאמי.
      .
      מסכים עם המגיבים שמעלי – צריך להתאים את שיטת המשחק לחומר השחקנים ברוסטר. השחקנים המובילים בספרס הזדקנו ולא יכלו לשחק כל כך הרבה דקות ולהציג את אותה רמה. השחקנים שהחליפו אותם היו לא רק פחות טובים אלא גם פחות חכמים ופחות מתאימים לסוג כזה של משחק. אולדריג' זה לא טימי, דייויד לי ודייויד ווסט זה לא בוריס דיאו, וכו'.
      .
      לא חושב שפופ הפך עורו עם השנים, וכן חושב שאם קוואי היה נשאר הקבוצה הייתה ממשיכה להיות חכמה וטובה כמו שהייתה מ-2015 עד 2017. הטעות של פופ, לדעתי, הייתה שלא הביא תחליף ראוי לקוואי, (לדעתי היה כזה, בעיקר בבוסטון), ו/או הלך לריבילד. הספרס של הכתבה הזו נפחה נשמתה ביולי 2018, הטעות היא שריבילד אמיתי יתחיל אולי בקיץ/חורף 2020, כלומר באיחור של שנתיים, לכל הפחות.
      .
      החדשות הטובות? – שלפחות בבועה, ועל אף דרוזן, הספרס נראו קרובים יותר למודל של 2014 מאשר בשנתיים האחרונות. האם זה ימשך? מוקדם לדעת ולחגוג, אבל עדיין – חדשות טובות.

  2. תודה. החזרת אותי אחורה למשחק הטוב ביותר אי פעם שראיתי בפלייאוף. אני לא אשכח את המחצית הראשונה הזאת שהספרס הראו לעולם איך צריך לשחק כדורסל. אין ספק שהרבה קבוצות מנסות לשחזר את סגנון המשחק הזה ובאמת כנראה הספרס של 2014 השפיעו על הכדורסל במידה כמעט שווה לאותה קבוצה שהם התמודדו מולה.

  3. אני נזכר שבזמן אמת, אמרנו אחד לשני שזה פשוט לא כוחות, והספרס משחקים כדורסל ברמות מדהימות, עם התקפה מענגת וקטלנית.
    פופוביץ' גאון, אין לי מילה אחרת לתאר אותו.

  4. כתבה מעולה, קראתי כבר כמה פעמים, אבל התרגום מצוין וקולח וזה תענוג מחודש. תודה רבה סמיילי.
    .
    מאד אהבתי לשמוע את ההתייחסויות של קבוצות אחרות, גם מיאמי וגם שיין באטייה, מאד מוסיף לדעתי.
    .
    לא יודע אם ניתן לומר משהו כמו "הכדורסל הכי טוב ששוחק אי פעם", בגלל קבוצות גדולות אחרות, בגלל שהמשחק מתקדם וכו', אבל עם משפט כמו "הכדורסל הכי טוב ששוחק אי פעם ביחס לרמת הכשרון הגולמי בקבוצה" אני בהחלט מרגיש נוח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט