בן סימונס שומע את הדיבורים, אבל התהליך שלו הוא לא ניסוי פומבי – ג'קי מקמולן / תרגום Smiley

בן סימונס שומע את הדיבורים, אבל התהליך שלו הוא לא ניסוי פומבי – ג'קי מקמולן / תרגום Smiley

בן סימונס שומע את הדיבורים, אבל התהליך שלו הוא לא ניסוי פומבי

ג'קי מקמולן / ESPN
אפריל 21, 2020

מאמר מקורי: https://www.espn.com.au/nba/story/_/id/29074004/ben-simmons-hears-talk-process-not-public-experiment

בן סימונס עדיין מסוגל לראות את הקפיצות בראשו.

הראשונה קפצה גבוה מעל הטבעת, ואז הכדור צנח בקו ישר למטה חזרה לברזל, שם הוא קפץ פעמיים, שלוש, ארבע לפני שנפל בין החוטים, והכתיר את קוואי לנארד ואת הטורונטו ראפטורס כמנצחי הקלאץ' במשחק 7, ואת הפילדלפיה 76 המאוכזבים, כמפסידים חסרי המזל של חצי גמר הקונפרנס המזרחי.

שנה לאחר מכן, כשהם שוחים בציפיות, הסיקסרס יושבים במקום השישי במזרח. התפתחותם מושהית כאשר העולם מתמודד עם וירוס הקורונה. אבל במהלך העונה, הצופים חיפשו אחר הסדקים בקבוצה אשר מעוגנת סביב ג'ואל אמביד בן ה-26 ובן סימונס בן ה-23: הם לא אוהבים אחד את השני (אם תשאלו בנפרד, שני השחקנים יגיבו מיד, "לא נכון"). הם לא יכולים להתקיים יחדיו על המגרש (מאמן הסיקסרס ברט בראון מתעקש, "הם הולכים לזכות באליפות ביחד"). אמביד גדול מדי, נוטה יותר מדי לפציעות. ובזמן שאף אחד לא מבקש מסימונס להיות סטפן קארי, האם זה מוגזם מדי לבקש אחת לכמה זמן לקחת זריקה מה-3? רק אחת?

זוהי קלחת המחלוקת שבה סימונס צריך לנווט – מתי שהמשחקים יחזרו. התקווה של חזרה באמצע אפריל עבור הפלייאוף נדחתה, למרות כי מקורות מסרו ל-ESPN שסימונס יהיה כשיר לשחק כאשר הפגיעה בגב התחתון שלו תיעלם. "אם העונה תתחדש", אומר מקור בקבוצה, "אנחנו מצפים שהוא יהיה ברשותנו".

פציעתו של סימונס מסירה לעת עתה את מלעיזיו מהפער הבולט לעין ביכולותיו אשר מהוות קנאה עבור רוב הצעירים השואפים להיות כישרונות NBA. סימונס בעל הגודל והעוצמה בגוף של פאוור פורוורד המשולב יחד המיומנות של רכז. יכולות ההגנה שלו, ראיית המשחק ואומנות המסירה הן יוצאות דופן, כמו גן היכולת שלו להחליק פנימה והחוצה במקומות צפופים. הוא קרוב להיות משימה הגנתית בלתי אפשרית – פרט לדבר הבלעדי שהוא לא מסוגל לעשות. או, אם ליתר דיוק, לא יעשה.

"אני חושב שבן סימונס הוא שחקן נהדר בהתקפת מעבר", אמר בשנה שעברה ג'ראד דאדלי, שחקן עם ותק של 13 שנה ב-NBA. "ברגע שמאטים אותו לחצי המגרש, אני חושב שהוא ממוצע. … זה לוקח את הסלים הקלים שלו … גורם לו ללכת לזרוק עונשין".

סנטר ה-NBA לשעבר קנדריק פרקינס היה יותר תמציתי: "תגדל איזה ביצים!" הוא רטן במדיה החברתית בשנה שעברה.

זה לא גורם להתרגשות אצל בן סימונס. אלו אף פעם לא היו כוחות חיצוניים שחלחלו ספק, בגלל שהברומטר הפנימי שלו הוא בעל הבחנה רבה יותר מכל אחד ממבקריו. אתם לא יכולים לערער אותו, רק הוא יכול לעשות זאת בעצמו.


ב-20 ביולי, 1996, ג'ולי סימונס העבירה את זמנה תוך כדי שהיתה בצירי לידה עם ילדה השישי בבית החולים סנט וינסנט שנמצא במלבורן, אוסטרליה, בצפייה במוחמד עלי מדליק את המשואה האולימפית באטלנטה. בנג'מין דיוויד סימונס הגיח אל העולם מספר רגעים לאחר מכן במה שהרגיש כמו סוג של סימן. הוא הגיע עירני, אבל שקט באופן מוזר.

"הוא לא בכה בכלל", אומר אביו, דיוויד סימונס. הרופא החזיק אותו בקפידה והודיע להוריו, "הילד הזה היה פה בעבר".

הוא שגשג באוסטרליה, רחוק מהזוהר של כדורסל ה-AAU האמריקאי והאובססיה של הייחוס לדיוק או לצפון קרוליינה, מבלה את ימי ילדותו באולם ההתעמלות בזמן שאחיו הגדולים מתחרים. בזמן שהיה בן 5, סימונס היה כל כך מיומן עם הכדור שהוא התאמן עם ילדים בני 8-7. אבל כאשר הגיע הזמן לשחק, סימונס סירב לשחק. במקום זאת, הוא חזר לחיק אימו ונשען עליה, מביע שביעות רצון רק מהצפייה. היא בעדינות עודדה אותו להצטרף, מציעה 5 דולר ואז 10, כל הדרך עד ל-100 דולר.

אבל הוא נשאר קרוב, מנענע בראשו.

"זה פשוט היה מאיים מדי עבורו", אביו אומר. "השופטים, המשרוקיות, הרעש … הוא פשוט לא היה מוכן".

בנער מתבגר, סימונס שיחק ב"ידידות" מול ניו זילנד עם אוסטרליה מולדתו, ופורוורד מגושם החל בתנועה מאיימת כלפיו בהכנה למשחק, כל כך קרוב שסימונס הרגיש את הדם בגופו, מפמפם בציפייה. כאשר השחקן החל לבצע את ההאקה המסורתי, טקס ריקוד מאורי אשר במקור נערך כהכנה לקרב, הרוק מהגבר הנלהב הועף על לחיו של סימונס.

הניו זילנדים כופפו את שריריהם, כיווצו את אגרופיהם, שאגו בעוצמה, הכל בקצב קצוב שהפנט את אימו של סימונס אלמלא העובדה כי בנה, בקושי בן 15 וללא בצבוץ כלשהו של זיפים, ניצב במרחק של אף מגבר בן 20 ומשהו עם שרירים תפוחים וזקן מלא.

"הם סימנו אותו", אימו אומרת, "לנסות לסדוק אותו".

הם בחרו את סימונס מכיוון שהיה הצעיר ביותר, וגם הטוב ביותר. ועדיין הוא עמד ללא תנועה, כמו שומרי המלכה בארמון בקינגהאם. כל השנים האלה מאוחר יותר, כאשר נשאל מה עבר בראשו, הוא מסביר ברוגע, "אני חושב, 'למה אני הולך לתת לאיש הזה להפריע לי? אתה יכול לעשות את כל הצרחות ורקיעות הרגליים שאתה רוצה, אבל אתה עדיין צריך להופיע על המגרש'".

"'ואני שחקן כדורסל טוב יותר ממך'".

שנתיים מאוחר יותר, היה זה מאמן מונטוורדה, קווין בויל, שעמד סנטימטרים מפרצופו של סימונס, משגר התקפה סוערת משלו. זאת הייתה המחצית בטורניר של העיר פאלמס ב-2014 בערב חג המולד, וקבוצת מונטוורדה הבלתי מנוצחת מפלורידה, שבאמתחתה רצף של 25 ניצחונות, הוכתה על ידי ג'יילן בראון וקבוצת מריאטה (ג'ורג'ייה) ווילר. בוגר מונטוורדה, דיאנג'לו ראסל, חזר לביקור, והתייצב על ספסל בחדר ההלבשה, מחייך כאשר בויל משחרר את זעמו על סימונס, נוזף בו על הכל מריבאונד חלש ואז להגנה נרפית. "זאת אשמתך", בויל רתח. "מתי אתה הולך להשתלט על המשחק?"

"אני זוכר את היום הזה בבהירות", אומר טאג' מלון, חברו הטוב ביותר של סימונס וחבר לשעבר בקבוצת מונטוורדה. "בן לא נתן שום קטע של 'צא לי מהפנים' כפי שרוב הילדים באותו הגיל היו עושים. הוא לא כעס הוא היה אמוציונלי. לא שאל, 'מדוע אתה מביך אותי?'"

"במקום זאת, מבלי לומר מילה, הוא היה כאילו, 'הבנתי את זה. הגיע הזמן להתעורר'".

סימונס ספג בצורה סטואית את זעמו של בויל – מאמנו המועדף בכל הזמנים, הוא אומר – ואז עקב אחר המנטרה שלו: ללמוד מזה, לשים את זה בצד ולהתקדם, כפי שהוא עשה באותו הדחה כואבת על ידי הראפטורס במאי האחרון. המעגל הפנימי שלו יודע כמה אותו הפסד בפלייאוף פגע בו, אבל כיצד סימונס מרגיש ברגעים אלו אינו מיועד לצריכה פומבית.

"אני לא אוהב להביע את עצמי יותר מדי מול כל אחד אחר", סימונס אומר, "בגלל שאז הם נותנים לדעת כיצד אני מרגיש".

משפחתו פוחדת שהפנמת כל הביקורת הארסית המתמקדת בחוסר יכולתו ההתקפית, תעלה על ההשיגים המדהימים שלו בקריירה הצעירה והפורחת שלו. החשש אם הוא מסוגל להנות מכך, כיצד הוא חוסם את כל הרעש, שהוא חסר רחמים, ולעתים מחריש. אפילו אלו הקרובים אליו מוצאים את עצמם תוהים לעתים קרובות, מה בן חושב?

דבר אחד שכוכב הסיקסרס לא חושש לחשוש: הוא משתוקק שיאתגרו אותו, אפילו בתקיפות. הוא יודע כי הוא צריך את זה, אפילו שהוא קיווה שלא.

"החולשות שלי", סימונס אומר, "היא שמישהו צריך לתת לי הצדקה. המטרה היא להיות מסוגל לתת דין וחשבון לעצמי".

"זוהי מחשבה עמוקה. היא לוקחת זמן".

אבל כפי שבן סימונס למד, אף אחד לא במצב הרוח להמתין.

"הוא לא עיוור לזה", אומר שון טרייב, אחיו וסוכנו. "בן אוהב להיות יעיל. הוא רוצה לבצע את המהלך הנכון – לא המהלך השגוי – ולפעמים זה מפריע. אתה צריך לחוות דברים, ולפעמים אתה עלול להיכשל".

"קבלת הכישלון הוא משהו שסימונס צריך להרגיש בנוח איתו. זה יגיע תוך כדי הזמנים הקשים, חוויות של הפסדים".

Instagram | Basketball jones, Nba players, Ben simmons 76ers
ג'ואל אמביד (21), חברו לקבוצה של בן סימונס ושותפו לאול-סטאר, רוצה שהרכז שלו יזרוק יותר ל-3.

בעיר אחרת, כנראה, סימונס היה מקבל את המרווח להתנסויות, למעוד, אפילו. לא בפילדלפיה, שם הניצחונות בחשיבות עליונה והביקורת לעתים אכזרית. מאוחר בפברואר, כאשר הסיקסרס שיחקו מול הקליבלנד קאבלירס, בראון הבחין כי הליבה הצעירה שלהם המורכבת מקולין סקסטון, דאריוס גארלנד וקווין פורטר ג'וניור משחקים עם "הכסף של הבית", חופשיים להתפתח ולבצע טעויות ללא הלחץ. לעתים נדירות – אם בכלל – מדובר במותרות כלפי הנבחר בבחירה ה-1 כמו סימונס.

"אף פעם לא היה שום כסף של הבית עם בן", בראון מסכים עכשיו. "אם בן היה בקבוצה אשר בשנים הראשונות שלו לאף אחד לא אכפת, והם היו מבררים מי הם שומרים בסגל, הוא היה מגיע להילוך 3. אני בטוח בכך".

במקום זאת, סימונס, שאותו מאמן הסיקסרס מאמין כי על פילדלפיה לחבק באופן חד משמעי, הגיע איכשהו למצב בו הוא מסמל את המגרעות המשוגעות של הארגון בעצמו, בראון אומר.

"בגלל שהוא שחקן כה מקטב, אתלט יחודי ברמת האול-סטאר בעיר בעלת פרופיל גבוה, אתה מתבונן מקרוב בחולשות שיש לו, שהן שהוא לא זורק", הוא אומר. "אני מבין זאת. באופן אישי, אני חושב שזה מנופח מעל ומעבר".

עמיתיו של בראון ב-NBA מסכימים עימו. דגימה של מאמני הליגה מתעקשת שאפילו אם סימונס יתחיל באופן שגרתי לזחוק שתיים או שלוש זריקות מה-3 במשחק, כאשר התוצאה צמודה, במיוחד בפלייאוף, קבוצות עדיין ילכו לאחור ויאתגרו אותו לזרוק. "בדיוק כמו עם יאניס [אנטטקומפו]", אומר אחד המאמנים בקונפרנס המערבי. "זה נהדר שהוא עובד על טווח ה-3 שלו, אבל אנחנו עדיין נותנים לו את הזריקה הזו בכל פעם מחדש – ומקווים שהוא יקח אותה".

זהו נושא נצחי לדיון שעוקב באופן צמוד אחר סימונס. בדצמבר, שהוא קלע שלשה מול קליבלנד בניצחון בהפרש גבוה, בראון הכריז שהוא מצפה מסימונס לקחת "מינימום של זריקה אחת מה-3 בכל משחק, ואתם יכולים להעביר זאת הלאה לסוכנו, משפחתו וחבריו".

סימונס לקח רק שני ניסיונות בשלושת החודשים לאחר מכן.

"ישנם אנשים ששמים על זה דגש רב", סימונס אומר. "זה טיפה יותר מדי. זה גרם לי לבדוק מחדש ולומר, 'תנו לי להתרכז במה שאני טוב'. ישנם דברים שאני עושה על המגרש בהם אף אחד לא מסוגל לעצור אותי, שאני חוטף כדורים, אסיסטים, סלים בצבע".

בראון נשאל אם הוא מרגיש שהצהרתו לפויינט פורוורד שלו הביאה לתוצאות הפוכות. "אמרתי זאת בגלל שאני מתכוון לכך", בראון אומר. "זאת הייתה הדרך שלי בניסיון לתת לו מעט דחיפה".

אחיו עשה את אותו הדבר, עם תוצאות מעורבות.

"ביטחון הוא דבר עצום, מה שנראה כמו סתירה כי אתם מסתכלים על הבחור הזה וחושבים, 'שום דבר לא יכול לשבור אותו'", טרייב אומר.

"אבל הוא אנושי, מבינים? אתם יכולים לנתח את זה לעניין פסיכולוגי. 'האם אני זורק את זה? האם אני צריך? האם אני הולך להחטיא?' אני חושב, 'האם אני הולך להחטיא?' זה דבר חשוב".

סימונס הסכים לעבוד עם פסיכולוג ספורט, בזמן שאנשי הסיקסרס, חברים וחברים לקבוצה ניסו – ונכשלו – להתקין את החוצפה ההכרחית עבורו כדי להתגבר על המכשול.

"אני יודע שזה הולך להגיע", סימונס אומר. "זה עניין שאני ארגיש בנוח בעשייה של זה. בחלק מזה מדובר על חזרות. אני יכול לקחת זריקת וו מפינת העונשין, בגלל שעשיתי זאת כל כך הרבה פעמים, אני עם ביטחון שהזריקה תיכנס. זה כמו טבע שני".

"עם זריקות מה-3, זה מעולם לא היה כך. אני חייב להפוך את למשהו שאני שם עליו דגש. אני יכול להיות אחד מאותם חברה שזורקים 30% עכשיו. אבל אני מעדיף להיות אחד מאלה שקולעים ב-40%".

בויל, שמתכתב באופן קבוע עם סימונס, אומר שהוא מודע לקרב הפנימי ששחקנו המוכשר מתמודד.

"אנשים לא מבינים שהאתלטים המדהימים האלו יכולים להיות חסרי ביטחון", בויל אומר. "זה הופך לעניין מנטלי".

"אני ממשיך לומר לו, 'אין לך שום דבר להיות מובך לגביו. אתה אחד השחקנים הכי טובים בעולם. אתה יוצא עם דוגמנית על. ככה שאם אתה מתקשה ומתחיל עם 1 מ-20, אז מה?' הוא חייב לעבור הלאה, 'אני לא רוצה לקרוא כי אנשים אומרים שאני לא יכול לקלוע'. בכן, נכון לעכשיו הם אומרים שאתה לא הולך לזרוק – וזה חמור יותר".

בויל מציע את הפתרון שלו כיצד לשדל את סימונס לפעולה: לאיים עליו.זוהי טכניקה, בויל מתעקש, שסימונס הגיב כלפיה לפני, במיוחד עקב צמאונו לאחריות.

"אם אני הייתי אחראי על הסיקסרס, הייתי אומר לו, 'אם אתה לא לוקח זריקת ניתור מכדרור ועוד זריקה מהשדה בכל מחצית – ולא אכפת לי מהאחוזים שלך – אתה תשב'". בויל אומר.

זוהי בדיוק השיחה שבראון מתעקש שהייתה לו עם סימונס ועם הוריו בקיץ האחרון. זוהי לא עוד משפחה עבור בראון, הוא אימן את דיוויד סימונס מ-1989 ועד 1993 במלבורן טייגרס, ובראון מכיר את בן מאז שהיה פעוט. כאשר בן סימונס החמיץ את כל שנתו הראשונה בגלל ניתוח בכף רגלו, הוא ובראון צפו בסרטים על מג'יק ג'ונסון ביחד, מתווים את עתידו כרכז. ההימנעות שלו מזריקות מה-3 הגבירה את המתח ביניהם, כאשר הלחץ ממשרדי ההנהלה כדי שיגדיל את הטווח שלו התגבר.

"אמרתי לבן, 'אם אתה לא מוכן לזרוק, אז האם עלי לספסל אותך? בגלל שאני לא יכול לעשות את זה'", בראון אומר. "יכולנו ללכת בדרך הזו או להמשיך לאמן אותו עם התייחסות לריווח. עבדנו על היכולת להשתמש בבחירה שלו לזרוק מה-3, לתפוס ולהוריד כדור לרצפה, ללכת לצבע, או למצוא מישהו אחר"

"כל זה כבר נדון. בחרתי ללכת בדרך הזו. אני חושב שרק בהמשך הדרך נהיה מסוגלים להעריך באמת אם זאת הייתה הדרך הנכונה. בינתיים, הוא פעמיים אול-סטאר, ילד שעבר מעמדה 4 בקולג' ולרכז NBA. הסיפור שלו די טוב".

ג'ואל אמביד משבח את עקומת הלמידה של סימונס, שעליה אמביד אומר שהיא "ללא תקרה". הוא אומר שאין לו ספק שהם יכולים לנצח ביחד. אבל בנקודה מסוימת, סימונס יצטרך לקרוע את התחבושת.

"היה לנו שיחות, במיוחד כאשר זה הגיע לזריקות", אמביד אומר. "בן יכול מאוד לעזור לי. אני מרגיש כי אני עזרתי לו רבות במשחק שלו. אנשים ממשיכים לומר, 'אה, אתה צריך להפסיק לבזבז זמן על קשת ה-3', אבל אני עושה זאת בגלל שבן חודר מצויין, הולך לסל, שאני חייב לעזור לפתוח את זה עבורו".

"אני אשמח אם הוא יהיה מסוגל לעשות את אותו הדבר עבורי, להתחיל לזרוק [מה-3]. אבל אני גם יודע כמה הוא לא מרגיש עם זה בנוח".

Image may contain: 9 people, people smiling, people playing sport, text that says "SPALDING ME SIMMONS 25 NBA @NBA NBA League Do"

סימונס הוא כוכב מתיחות, קטלני עם בקבוק של רוטב חריף. תסובבו את ראשכם, והאוכל שלכם פתאום יהפוך לכל כך חריף שתצטרכו לגמוע כד של מים. הוא פעם אחת התחבא מאחורי עמוד ורגם את חבריו הקרובים בביצים כאשר הגיעו לביקור במקום מגוריו בריץ' בפילדלפיה. הוא הניח חסילונים על כרית של שותפו לחדר, נואה דיקרסון, במונטוורדה אקדמי, בגלל שהוא ידע כי יצורים מבחילים וזוחלים יעבירו פה צמרמורת. הוא הפגיז את אחיו, שון, עם בלוני מים כאשר הם חלקו חדר משותף בפילדלפיה.

אבל סימונס גם מנע מילד בריון להציק לילד אחר בבית הספר היסודי במלבורן וקיבל ציון לשבח מהמנהל על החמלה שגילה.

"אני לחלוטין אדם אחר לגמרי מחוץ למגרש הכדורסל מאשר אני עליו", סימונס אומר.

הוא משתוקק לנוחיות של משפחתו ומסוגל לאבד את עצמו במשך שעות במשחקי וידאו. הוא עזב את מדינת הולדתו כשהיה בן 16, לבדו, והוא עדיין מנסה להבין כיצד לשים חיץ על הבדיקה המתמדת, תוך כדי שהוא מנהל את זמנו ואת האחריות שלו כלפי הארגון שהשקיע בו מיליונים.

להיות אחראי משמע הרבה דברים. אחד מהם, כפי שבויל הדגיש כלפי סימונס בזמן שהוא היה במונטוורדה, היה לדבוק במשמעת עצמית. סימונס איחר לאימון והחמיץ מספר מועדי זמנים בשיעורים. זה, בויל הבטיח לו, לא יעבור בקלות ברגע שהוא יגיע ל-NBA.

סימונס תמיד האמין שהוא עובד קשה, ועדיין כמה מעמיתיו חלקו על כך, שהם מצביעים משטרי הפגרה שנראה שמתמקדים יותר במשחקי פיקאפ. ככל שסימונס התבגר, הוא אומר כי הוא מכוון גבוה יותר בכל מה שקשור להשפעה. בסתיו האחרון, הוא שכר את המאמן כריס ג'ונסון, שאיתו סימונס עבד במהלך הקיץ. הוא היה נרגש לקראת יומו הראשון – עד שג'ונסון הכריז שהם יתמקדו במסירה.

"הייתי בשלושת הראשונים באסיסטים במהלך שתי העונות האחרונות, אז אני חושב ככה, 'מדוע אני מתאמן על זה?'" סימונס אומר.

ג'ונסון תכנן מספר תרגילים הדורשים מסימונס לטפל בשני כדורים בו זמנית. כמה היו פשוטים. אחרים, כמו ביצוע מסירה נקודתית בזמן שמכדררים את הכדור השני, היו פחות קלים. לאחר שבועיים, סימונס הבין כי הכדרור שלו והקלות שבה הוא מבצע את הפעולות לא היו חלקות כפי שחשב.

שזה הגיע לקליעה, ג'ונסון הודיע לסימונס ששחקנים עם ידיים גדולות כמו שלו נוטים לזרוק את הכדור כשהם מסתמכים על האגודל של היד הנגדית כדי לאזן את הזריקה, ויוצרים סיבוב מוזר. הוא עבד על מיקום טוב יותר והרחבה של אצבעותיו כדי לשחרר את זריקתו.שיעורי הבית של סימונס היו ללכת לכל מקום עם כדורסל, לזרוק אותו לעצמו ולבדוק היכן היד שלו מחזיקה את הכדור.

לברון ג'יימס, שהשתתף הקיץ במספר אימונים עם ג'ונסון, לועג על המחשבה כי סימונס לא מתאמן מספיק חזק.

"הוא קרע את עצמו", ג'יימס אומר. "השמיים הם הגבול עבור בן. הגודל שלו, הכוח, הראייה, האיי קיו … הוא מחזיק מעצמו כמישהו שמאמין שהוא הטוב ביותר, כפי שצריך".

"כל עוד לא אכפת לו ממה שאנשים אחרים אומרים, הוא יהיה בסדר. תשע פעמים מתוך 10, אנשים שמעבירים עליך ביקורת לא עשו שום דבר בחיים שלהם. או זה או שהם מקנאים בגלל שאתה טוב יותר מהם".

ג'ונסון אומר שהוא וסימונס התאמנו באופן קבוע ביחד במהלך העונה, לעתים קרובות בבקרים של ימי המשחק. האימונים האלה גרמו להרמת גבות בתוך ההיררכייה של הסיקסרס בעקבוצ פציעת הגב של סימונס. ג'ונסון נשבע כי העבודה שלהם תפיק דיבידנדים.

"כאשר בן יהיה מוכן להראות איזה קלעי טוב הוא, זה לא רק יהיו זריקות מ-3", ג'ונסון אומר. "אלו יהיו זריקות מכדרור בפינת העונשין, טווח ביניים, כל אספקט של המשחק".

בראון מדווח שהוא וסימונס שוחחו לאחר פגרת האול-סטאר והוא הציע כי כוכבו הצעיר היה מוכן להיות יותר פרואקטיבי בשבועות האחרונים של העונה בכל מה שקשור לבחירת הזריקות שלו. אבל הוא נפצע, ודיכא את האופטימיות הזו.

"אני מאוכזב עבורו ועבור הקבוצה שלנו", בראון אומר. "קיוויתי כי בן יזרוק [מטווח ה-3]. יותר מזה, כך קיוו חברי קבוצתו".

העדכון הרשמי האחרון לגבי סימונס היה ב-11 במרץ, כאשר פילדלפיה שחררה הצהרה שאומרת שהוא "יוערך מחדש בעוד שלושה שבועות". אבל מספר מקורות בקבוצה אישרו כי התוכנית המקורית תמיד הייתה להחזיר את בן חזרה לפלייאוף, ועל פי רמת הנוחות שלו, להחזיר אותו ל"קומץ" של משחקי העונה הרגילה.

האסטרטגיה הזו הופרעה בגלל עצירת המשחקים עקב המגיפה – והצורך של הסיקסרס לשהות בבידוד במשך שבועיים, מה שמנע מסימונס את ההזמדנות להמשיך בשיקום שלו תחת השגחתם של הצוות הרפואי של הקבוצה. בגלל שסימונס פצוע, הוא קיבל הרשאה, לפי הנחיות ה-NBA, לבקר במתקן האימונים של הסיקסרס כדי לעבור טיפול.

אפילו בשלב המוקדם של ההתאוששות שלו, סימונס באופן קבוע עסק בתרגילי כדרור כדי לשמור על חדות סט היכולות שלו. מאז, סימונס עבר מטיפול במים לתוכנית אימון על מכונת ריצה ללא משקל ועד למיזוג אימוני קליעה עם אימוני משקולות. כמו כוכבי NBA רבים אשר תנועותיהם הופרעו בגלל מגבלות הריחוק החברתי, הוא הזמין אונליין סל כדורסל עבור חצר ביתו החדש שנמצא בפרברי ניו ג'רזי והוא מבצע אימוני קליעות כהכנה לחזרתו.

"הוא מרגיש חזק", אומר חבר בצוות של סימונס. "ההגבלות המקוריות היו מאוד מצומצמות, אבל כולן הוסרו. הוא כנראה צריך סריקה נוספת, ככה שהרופאים יוכלו באופן רשמי לאשר זאת, אבל לא היו כל חזרות לאחור. הוא מת כבר לצאת לשם".

בויל מאמין כי סימונס משתוקק מאוד להיות כוח NBA בלתי עציר.

"אבל יש לו בחירה", בויל אומר. "הוא יכול או ללכת למיטה בלילה עם זה לשארית הקריירה שלו או לעשות משהו לגבי זה. זה לא הולך להיעלם. אם הוא לא תקן זאת, הוא לא יגיע לרמת האול-פרו, שזה בסדר. הוא עדיין יהיה שחקן נהדר".

"אם הוא מסוגל לחיות עם זה, אז שיחיה עם זה – שירגיש טוב עם זה. אבל בדרך כזו או אחרת, הוא יצטרך להתעמת עם זה. אם הוא יעשה כך, הוא יהיה אול-פרו למשך שבע השנים הבאות".

סימונס שמע זאת ממאמנו לשעבר, ממאמנו הנוכחי, משפחתו, חבריו, חברי קבוצתו. הוא מודה שהוא צריך "לצאת מחוץ לקופסא שלו ולקחת את ההזדמנות הזו".

"אני מרגיש כאילו אני רוצה לקחת [את הזריקות מ-3] עכשיו", סימונס אמר זמן קצר לפני פציעתו, "על אי ההסכמה שהתבקשתי להכריח אותם. זה יכול להיות במהלך הפלייאוף. התאמנתי כל כך הרבה עבור זה, שכאשר אני אעשה זאת, זה יעבוד".

הוא לא יענה לשחקנים אחרים או לאוהדי סיקסרס רגזניים או למאמניו או אפילו למשפחתו במקרה הזה. הוא רק בן 23, אבל הזמן שלו הוא עכשיו, ויש רק קול אחד שמשנה.

"בי", סימונס אומר. "זה תלוי בי".

לפוסט הזה יש 10 תגובות

  1. התאגיד עובד שעות נוספות.
    כאילו הוא עוסק בבניית טילים או המצאת תרופות, כולה שלשה, SHOOT THE FUCKEN BALL. ראיתי הרבה זיוני שכל משחקנים אבל הכתבה הזאת היא בהחלט הזיון שכל הכי גדול של שחקן אי פעם

    1. אח שמעון, מצחיק איך אתה צועק על התאגיד ונופל בפח שלו באותו זמן. הרי זה התאגיד שהכניס את הכותרות על "סימונס לא זורק שלשות", כדי להסתיר את האמת שהוא לא זורק בכלל, משום טווח של ג'אמפ-שוט. יותר משזה עניין של יעילות או שיטה בהתקפה, זה פשוט מאוד מאוד מוזר שבן-אדם שכל יום כל החיים משחק כדורסל לא רוצה לעשות את הפעולה הכי בסיסית שכל ילד וזקן רוצים לעשות כשהם עולים למגרש. על זה הייתי רוצה לקרוא כתבה, אבל כנראה שלא חיילת נאמנה כמו ג'קי תכתוב אותה…

      נ"ב – תודה רבה על התרגום

      1. צודק. זה כמו במרכזי הערכה ששואלים אותך על תכונות רעות ומלמדים אותך לענות פרפקציונסט 😂😂😂
        זה מה שסימונס מוכר בראיון.
        פעם באיזה מרכז הערכה שאלו איזה פריט היית לוקח איתך לכל מקום אז איזה טמבל שראו שכולו שינן מהכנה שעבר לפני אמר ספר ביקורת כי אני המבקר הכי גדול של עצמי וחשוב לי לציין הכל 😂😂😂😂😂
        אמין כמו השיקצה

            1. הבעיה שזה אשכרה קובע משהו לאנשים. אם תשים שם מועמד לתפקיד מהנדס גם אם לא תוציא מילה כל היום יעבירו אותך כמו שהיה לי

            2. שמעתי/קראתי שבאיזו חברה גדולה עושים בחינות קטנות למועמדים לעבודה. משהו כמו שמגישים להם קפה ואז בודקים מי מהם הולך לשטוף את הספל שלו בעצמו אחרי הריאיון. שזה… כל כך מטומטם.
              זה לא המטבח שלי, אני לא עובד פה, למה שאכנס למטבח בבית (מקום עבודה, נו) של מישהו אחר ואשטוף שם כלים? זה לא מראה מה רמת האחריות שאני מוכן לקחת, מה רמת הסדר שלי, או אפילו כמה אני מרגיש בנוח לעשות פעולות "ביתיות" במקום שמעולם לא הייתי בו ואין לי סיבה להרגיש בו מספיק נוח לעשות את זה (להיפך, לדעתי מי שנכנס למטבחון לשטוף את הכוס הוא אדם שלא הייתי רוצה לעבוד איתו) – אלא זה רק מראה כמה אני מחובר לקליקה הפרטית של המשרד הזה ויודע להגיד ולעשות מה שהם מצפים.
              זה לא יותר מלסנן אנשים חיצוניים (לחברה או לקליקה ממה בוחרים מועמדים), וממש לא דרך למצוא את המועמד המתאים.

            3. לא שמעתי על דבר כזה אבל ברור שלא הייתי הולך לשטוף את הספל חחח (בכלל לא הייתי מסכים שיכינו לי קפה, אבל אני מניח שהם לא שואלים)

כתיבת תגובה

סגירת תפריט