ל-NBA יש בעיית כימיה – מייקל פינה / תרגום Smiley

ל-NBA יש בעיית כימיה – מייקל פינה / תרגום Smiley

ל-NBA יש בעיית כימיה

כיצד קבוצות NBA מתקשות ליצור כימיה בעידן שבו הסגלים מתחלפים במהירות גבוהה יותר מאי פעם.

מייקל פינה / SBNation
אפריל 23, 2020

מאמר מקורי: https://www.sbnation.com/nba/2020/4/23/21229237/nba-roster-chemistry-free-agency-team-turnover

ה-NBA היא ליגה של שינויים. שינוי הסגל האחרון הושפע ממספר משתנים, מאינפלציית תקרת השכר וחוזים קצרים ומופקעים יותר, לבעלים חסרי מנוחה, לשחקנים כוכבים שלאט לאט צוברים את הכוח שלהם. קבוצות הוכרחו, במהירות מסוכנת, להיות נינוחות עם חוסר הנוחות.

לפני שה-NBA נכנסה להפסקה זמנית עקב מגפת הקורונה, הכאוס היה המצב הנורמלי החדש: משכנע, מענג ומעורר חרדה. אבל הערבוב התמידי גם הצית שאלה קיומית בין מאות השחקנים מאמנים ואנשי הניהול שהושפעו: כיצד אפשר לטפח כימיה בעידן לא שגרתי שהולך וגדל של חוסר סבלנות, ניהול עומסים, הפחתת זמני אימונים וצעירים חסרי ניסיון?

"בכל שנה יש לך שישה חברים חדשים לקבוצה", אמר גארד היוסטון רוקטס, אוסטין ריברס, בראיון ל-SB Nation. "זה כאילו פראי! במובנים מסוימים אתה מקווה שזה יפסק".

"זאת ה-NBA החדשה, בחיי. חברה משחקים בקבוצות חדשות בכל שנה עכשיו, ואין לזה שום קשר לכמה טוב אתה כשחקן, זה פשוט הצורה של ה-NBA כרגע. יש לי חברים לקבוצה ששיחקו בשמונה, תשע קבוצות. אני מתכוון, זה מטורף לחלוטין. אני לעולם לא רוצה לעבור משהו כזה" (ריברס, בן 27, בקבוצתו הרביעית בשבע עונות ב-NBA).

במהלך ששת החודשים האחרונים, תריסרים של שחקנים, מאמנים ומנהלים ברחבי ה-NBA דברו עם SB Nation לגבי מצב הכימיה בליגה, ומדוע יצירת לכידות כרגע היא קשה יותר ודורשת יותר מאז ומעולם. התגובות שלהם שרטטו עתיד מטושטש עבור הליגה.

"זה מדהים כמה מהר שחקנים משתנים ב-NBA של היום", אמר הג'נרל מנג'ר של האינדיאנה פייסרס, צ'אד בושנן. "מהזמן שהגעתי לכאן לפני שנתיים, מיילס [טרנר] הוא השחקן היחיד שעדיין כאן".

בקיץ שעבר, כמעט מחצית מבריכת הכישרון של הליגה החליפו גופיות. נראה כי כל סגל הליגה אולץ ללמוד על תכונות אישיות מוזרות ונטיות על המגרש. הדינמיקה וההיררכיה בחדרי ההלבשה השתנו באופן דרמטי.

פורוורד השיקגו בולס, ת'דאוס יאנג, שיחק עבור ארבע קבוצות בששת השנים האחרונות לאחר שבילה את שבע הראשונות שלו עם הפילדלפיה 76. מעט אנשים יודעים כמה יקרה הכימיה יכולה להיות.

"עם הכיוון שאליו הולכת תקרת השכר, קבוצות כבר לא נועלות את עצמן לעסקאות ארוכות טווח, אשר יש להן ארבע עד שש שחקנים על עסקאות לארבע שנים", יאנג אמר. "זה בהחלט קשה כי פשוט לא מכירים אחד את השני. התקשורת יורדת. הקבוצות שמהן הגעת לפני כן, אתה אולי לקחת את הכדור לסל והיה נהוג שיש בחור אחר שנמצא בפינה והבחור הזה כנראה כבר לא נמצא בפינה".

ה-NBA כנראה כבר נמצאת הרחק מהאפשרות לשנות את שינויי הסגל, אבל קבוצות עושות את המיטב כדי להפחית את החסרונות. הקבוצות שעשו את העבודה הטובה ביותר נוטות לחשוב על הכימיה בשני מובנים: אישי וביצועי. הראשון כולל כיצד שחקנים מקיימים אינטראקציה כשהם לא משחקים, והשני מתייחס למה שקורה על המגרש. בכל מקרה, כימיה אישית לרוב מבשרת על הביצועים, ולהפך. ברגע בו השחקנים מרגישים בנוח מחוץ למגרש, היחסים שלהם על הפרקט משתפרים.

קחו לדוגמא את פורוורד הלוס אנג'לס לייקרס, ג'ארד דאדלי.

"כאשר הגעתי לכאן הייתי נותן מסירה קשתית פנימה לסנטרים שלנו בגלל שהם ציפו להרמה", דאדלי אמר. "אני בדרך כלל לא מוסר למעלה, אני יותר מוסר של מסירת הקפצה".

דאדלי פתר את הבעיה שלו בכך שיזם שיחות עם הגבוהים של לוס אנג'לס, מדבר על ההרגלים שלו במשחק כדי שכולם יהיו באותו העמוד. לא כל שחקני ה-NBA מרגישים בנוח להביע את עצמם, אחרי הכל. במיוחד כאשר הסיטואציה על המגרש היא יותר מורכבת מאשר מה לעשות בפיק-נ-רול בסיסי.

"כאשר קיימת הכימיה האישית, הכימיה של הביצועים היא בדרך כלל הרבה יותר קלה בגלל שהכימיה הביצועית היא משהו שנגזר משיחות קשות", אמר ג'נרל מנג'ר אחד מהקונפרנס המערבי. "הכימיה האישית נותנת לאותו בחור לומר, 'היי בנאדם, ברבע השני אתמול בערב היו ארבע פעמים רצופות של פוזשנים הגנתיים אשר ארבעה מאיתנו חזרו להגנה בהתקפת המעבר ואתה לא. אתה באמת גורם ללחץ עצום כדי לכסות חמש-על-ארבע כאשר אתה מדבר עם השופטים על שריקות. לוקח לך נצח לחזור חזרה. בחיי, בנאדם'".

במהלך 20 השנים האחרונות, אין ארגון שהיה יותר מודע לכימיה קבוצתית מאשר הסן אנטוניו ספרס. הספרס גם נמצאים הרחק מעל כולם כארגון המשפיע ביותר: קרוב לשליש מהמאמנים ואנשי ההנהלה בקבוצות יריבות בעלי קשר חזרה למאמן גרג פופוביץ'.

בחירה בדראפט של מספר שחקני היכל התהילה ללא ספק השפיע על הצלחת הספרס, אבל המאמצים שלהם לשמור על אווירה פתוחה בין הכוכבים לשחקני המשנה כאחד – כאלו אשר אובססיביים לסבלנות, כבוד ואמפתיה – וגם הפרידה אותם מכל אחד אחר.

בכל מקרה, ההמשכיות של סן אנטוניו שנה אחר שנה גם כן הופכת לנדירה יותר ויותר, אם לא לדבר נכחד. כאשר מאמן השיקגו בולס, ג'ים בוילן, היה עוזר בספרס במהלך עונת 2014-15, הם הביאו חזרה 14 שחקנים מתוך סגל של 15 מהשנה הקודמת.

"והחבורה הזו, חלקם היו ביחד במשך שנים", בוילן אמר. "עכשיו יש בערך 6.5 חברה חדשים בקבוצה. זה לא מתקבל על הדעת".

אם להתעלם מההשפעה המורחבת של סן אנטוניו זה כמו להלל קומדיה נצפית מבלי להזכיר אפילו פעם אחת את ג'רי סיינפלד. אבל אפילו הספרס פגיעים בליגה אשר הסטטוס קוו שלה הוא תחלופה. לפני עונת 2018-9 הם העבירו בטרייד את קוואי לנארד ואת דני גרין, והפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף בשנה השנייה ברציפות. לפני הפסקת העונה הנוכחית, הם היו במסלול למאזן שלילי ראשון לאחר 21 שנה.

"לספרס כבר אין יותר יתרון", דאדלי אמר. "לכולנו יש חסרון. עכשיו זה למי יש הכי הרבה כישרון. כישרון הולך לנצח. כישרון ושחקנים ותיקים". 

Image may contain: 1 person, playing a sport, basketball court and shoes

ההמשכיות נוחה

ב-2012, ג'יימס טארלו היה סטודנט לכלכלה באוניברסיטת אורגון כאשר הוא הציג מאמר עם הכותרת "ניסיון וניצחון באיגוד הכדורסל הלאומי" בכנס סלואן ספורטס אנליטיקס של MIT. טארלו רצה לדעת כיצד המשכיות הסגל קשורה לכימיה הקבוצתית, אז הוא לקח נתונים מ-804 עונות NBA ששוחקו על ידי 30 קבוצות בין 1979 ו-2008. הוא הגדיר כימיה כ"מספר השנים בהן חמשת השחקנים ששיחקו הכי הרבה דקות במהלך העונה הרגילה היו או נמצאים בקבוצתם הנוכחית אחד עם השני".

"קיבלתי מדידה בפועל של כמה חשובה [הכימיה]", טארלו אמר בשיחה עם SB Nation במרץ. "וזה די חשוב. אם אתם שומרים את הקבוצה שלכם ביחד זה כמו שליש ניצחון עבור שנה, אשר אנשים לא מעריכים זאת וזה לא נראה הרבה, אבל אם יש לכם קבוצה שנשארת ביחד במשך מספר שנים, זה הופך לעוד משחק או שניים. זה הולך להביא אתכם לסיבוב הבא של הפלייאוף".

ביל ראסך כתב פעם, "אין זמן לחשוב בכדורסל, 'זה מה שקרה, זה מה שאני חייב לעשות לאחר מכן'. במגבלת הזמן שיש לחשוב במהלך אתנחתא זו, זה כבר מאוחר מדי".

זהו רעיון אינטואיטיבי: ככל שאנחנו נמצאים בחברת אנשים, ככה אנחנו יודעים טוב יותר כיצד הם הולכים להתנהג תחת נסיבות מסוימות. רק לחשוב על צורות תקשורת קצרות שאתם מקיימים עם חבריכם הקרובים, חברי משפחה ועמיתים לעבודה. המחוות והמבטים הקטנים האלה עוזרות במיוחד בספורט, שם תקשורת לקויה בשבריר שנייה יכולה לעשות את ההבדל בין ניצחון להפסד.

"אתה חוזר חזרה לימים האלו של סן אנטוניו, הקריצות,הסימנים, הניואנסים [בהם טים] דאנקן היה מוצא את טוני [פרקר] בחיתוך של דלת אחורית, או מאנו [ג'ינובילי] היה מוצא את אימי במסירה קשתית, זה התפתח במהלך הזמן, ובהרבה פעמים [הזמן] לא עומד לרשותינו", אמר המאמן הראשי של פילדלפיה 79, ברט בראון, אשר בילה תשע שנים כעוזר בספרס. "אתה צריך זמן כדי לפתח את התחכום החברתי הזה, תחושת בטן, התרחשויות על המגרש אשר דורשות להכריע על הפעולות בשבריר שניה".

המשכיות לבדה לא מובילה לניצחון, זה ברור. במקרים מסוימים, זה רק יאריך את הבינוניות. ואם זכייה באליפות היא המטרה של הארגון, אז תחילה עליהם להשיג כוכבים חזקים. אבל המשכיות היא המרכז עבור המאמנים, שיכולים בכך להוציא לפועל אסטרטגיות יותר מתוחכמות אם הם לשמור על ליבת קבוצת השחקנים שנה אחר שנה.

"כרגע עם הזרם של השחקנים החדשים, אתה באמת צריך לשמור על ספר התרגילים שלך והסכמות שלכם ברמה הבסיסית בגלל שמלמדים יותר", אמר מאמנה הראשי של השארלוט הורנטס, ג'יימס בורגו. "אתה פחות או יותר מתחיל מהרמה התחלתית בכל שנה מחדש בהרבה מובנים שונים, כאשר בקבוצות שחוות הצלחות לאורך שנים, הם בונים על כל שנה".

החוסר בשעות אימון במהלך העונה רק מגביר את תסכול המאמנים. אם מסגרות זמן קצרות יותר על מנת להטמיא שחקנים חדשים לתוך המערכת והתרבות שלהם, מאמנים ברחבי הליגה מרגישים שהם צריכים להסתגל מהר יותר מאי פעם.

"כפי שהמאמן הראשי של הבוסטון סלטיקס, בראד סטיבנס, התבדח, "אנחנו מקבלים שלוש שבועות כדי להתכונן לעונה, ואז אנחנו לא מתאמנים שוב".

מאמנה הראשי של האורלנדו מג'יק, סטיב קליפורד, מאמין כי משרדי הליגה עשו את הדבר הנכון בכך שהגבילו את משחקי הבק-טו-בק בכל לוחות הזמנים של הקבוצות. במהלך השנתיים הראשונות שלו כמאמנה הראשי של השארלוט הורנטס, הם שיחקו 22 משחקי בק-טו-בק בכל עונה, בזמן שרק 11 משחקים היו בלוח הזמנים של אורלנדו העונה. אבל שינוי לוח הזמנים פגע בדרכים לא צפויות.

"כאשר אתם משחקים בק-טו-בק אתם בדרך כלל מקבלים יומיים מנוחה, נכון?" אמר קליפורד. "אז נותנים לשחקנים יום מנוחה ואז כאשר חוזרים ישנה אפשרות לערוך אימון. הם נחו, מביאים שופטים. מתאמנים. ממש מתאמנים".

"עכשיו אתם כבר לעולם לא מתאמנים … כפי שקרה כאשר הגעתי לליגה לראשונה, לכולם היו מיליון תרגילים, והיה עליכם לדעת את התרגילים ואת שאר הדברים, ועכשיו אם עושים זאת מדובר ביתרון אבל אנשים לא מסתכלים על זה בצורה הזו".

תופעת לוואי של מעבר של כל כך הרבה שחקנים עשויה להיות הפשטה של המוצר. קבוצות NBA התפתחו לשים דגש ריצה, סגנון חופשי של משחק שהוא בעיקרו תוצר לוואי של מהפכת האנליטיקס לתעדוף שלשות, לייאפים וזריקות עונשין. הכדורסל המודרני מלא בהישענות גדולה על מהלכי פיק-נ-רול בהתקפה שלא מצריכים את אותה אינטימיות על המגרש כמו המאגר המפורט של מהלכים מסודרים.

"תחושת הבטן שלי אומרת ששינוי הסגל הוא מה שגורם לדילול ספר המהלכים", אר ג'נרל מנג'ר אחד בקונפרנס המערבי. "ודילול ספר המהלכים הוא מה שיותר את הסטנדרט לסגנון המשחק".

בנוסף, השחקנים גם כן מרגישים כך. "רוב הקבוצות לא עושות כלום. באמת זה פשוט לקחת את הכדור לסל, פיק-נ-רול, ולרוץ", ריברס אמר. "המאמנים באמת נמצאים כאן כרגע רק להדריך אותך. זה מטורף. זה יותר מהלכים ביציאה מפסק הזמן והכנסת כדור למגרש, ובסיום שעון הזריקות, רבע רביעי, שם באמת המאמנים יותר באים לידי ביטוי. זה כל מה שאנחנו עוברים עליו באימוני הקליעות. רוב הצוות שלנו מעורב בהגנה בגלל שההתקפה שלנו פשוט מגוחכת, בחיי. אנחנו לא באמת עושים משהו בהתקפה".

אפילו קבוצות שסטו מדרכן על מנת לשמור על המשכיות – כמו המג'יק של קליפורד, שהחזירו 85 ו-82 אחוז מהשחקנים ששיחקו במהלך השנתיים האחרונות, בהתאמה – לא חסינים מפני השינוי, וכל ההשפעות הגדולות על האסטרטגיה.

"המשחק הוא מה שהם רוצים שהוא יהיה כאשר הם שינו את החוקים, ורמת ההוצאה לפועל עדיין גבוהה, ברור", קליפורד אמר. "זה לא קרוב לליגה שהתכוננו בה למשחקים שהיתה אפילו לפני שבע או שמונה שנים".

הצלחה ממושכת בלתי אפשרית ללא שיתוף פעולה, ושיתוף הפעולה הופך להרגל כאשר כל המשתתפים מבלים אלפי דקות כשהם נלחמים ביחד בתוך אותה המערכת. הגולדן סטייט ווריורס נהנתה ממספר כוכבי על כאשר הם זכו בשלושת האליפויות שלהם, אבל גם הייתה להם אחיזה קולקטיבית חזקה במה שהם רצו להשיג בכל פוזשן.

"אני חושב שישנה רמת יופי שקיימת עם המשחק שהיא קשה יותר להשגה עם התחלופה", אמר מאמנה הראשי של הווריורס, סטיב קר. "לדוגמא, אם דריימונד [גרין] תמיד תופס את הכדור לאחר חסימה גבוהה עם סטף [קארי], אנדרה [איגודאלה] ידע בדיוק לאן ללכת ודריימונד ידע בדיוק היכן הוא הולך להיות. אפילו לא היינו צריכים להתאמן על זה. וזה מדוע ראיתם, לעתים תכופות, או מסירה קשתית לאנדרה לאורך קו הבסיס או שאנדרה מרווח החוצה".

כיצד קבוצות חושבות שהן יכולות ליצור כימיה

קבוצות ה-NBA חשבו לגבי כיצד לייצר כימיה במשך שנים, הרבה לפני העידן המואץ הזה. אף אחד מתאגידי מיליארד הדולר הללו יכול בכלל להיות בטוח כמה טוב המאמצים שלהם באמת עובדים, אחרי הכל. ההתאמות שלהם תמיד היו מבוססות על התקדמות בתוך המשחק, אבל ההצלחה גם כן תלויה במשתנים ברורים אחרים, כמו כישרון, פציעות ומזל מקרי.

הבדל בין אז והיום הוא שהשחקנים מניעים החלטות בסגל במידה רבה יותר. יש להם מינוף גבוה בהרבה בתוך הארגונים, והכוכבים הגדולים יכולים לקחת את הכישרון שלהם למקום אחר אם חדר ההלבשה לא מתגבש מספיק מהר. עבור קבוצות רבות, המשמעות היא שהן צריכות ליזום ולטפח קשרים חברתיים בין חברי הקבוצה בכך שהם מעודדים שחקנים חדשים וחוזרים להישאר בסביבת מתקן האימונים במהלך הפגרה.

"זמן הקיץ הוא חשוב עבורנו", בורגו אמר. "אנחנו לא יכולים לדרוש זאת, אבל אנחנו מעודדים זאת … שחקנים בהחלט יכולים להתיישב ולהתחבר, באמת להבין את חברי קבוצתם, להבין את המאמנים שלהם, וזאת סיטואציה הרבה יותר נוחה המאפשרת לכימיה להיבנות ולהתפתח".

ההורנטס גם ארגנו ארוחות ערב קבוצתיות כאשר הם במסעות חוץ, הרגל אותו בורגו השאיל מהתקופה שלו בסן אנטוניו. כאשר נשאל אם ארוחות הערב הללו מחייבות, הוא נותן חיוך עקום: "אלו הן ארוחות ערב קבוצתיות. ואז יש דברים אחרים המתרחשים מעצמם בצורה אורגנית, ואני רוצה שהשחקנים שלנו יעשו זאת. אם הם עושים את זה בעצמם זה אפילו טוב יותר מכך שאני מארגן משהו".

כפי ששחקן לשעבר בספרס סיפר ל-ESPN: "לקחת את הזמן ובאמת לסעוד עם מישהו בימינו – אני מדבר על ארוחת ערב של שעתיים או שלוש – אתה מתחבר באופן טבעי ברמה אחרת מרק להיות על המגרש או בחדר ההלבשה. זה נראה כמו דרך די ברורה כדי לבנות כימיה קבוצתית, אבל החלק המסובך הוא לגרום לכולם לקנות את זה ושהם באמת ירצו ללכת. אתה משלב מסעדות מדהימות עם קבוצה מעניינת של חברים לקבוצה ממספר מדינות שונות והתוצאה היא כמה מהזיכרונות הטובים ביותר שיש לי מהקריירה שלי".

ברור, פופוביץ' גם היה טוב בלמצוא שחקנים שהוא רצה בשולחן.

"ככל שאתה יכול להישאר ביחד יותר זמן, ככה נבנית יותר כימיה. אבל עדיין כימיה היא יותר עניין של אופי השחקנים מאשר כל דבר אחר", פופוביץ' אמר. "אני תמיד מדבר על להתגבר מעבר לעצמך. ואם יש מישהו בארגון שלך שלא חושב מעבר לעצמו או לעצמה הם קוץ בתחת והם הופכים זאת לקשה יותר עבור כל השאר בגלל שהם רק חושבים על הצלחתם האישית. הם לא מסוגלים להיות שמחים עבור הצלחתו של אחר. זה חייב להיות לגביהם. אם אין לך את זה אז שום דבר אחר לא הולך לעזור ביצירת כימיה. אתה לא יכול לגרום לזה לקרות".

עדיין, כל מאמן ניסה להביא את כולם לאותו העמוד. כאשר שחקנים מעכלים את הסובבים אותם, חשוב עבור כולם – מאמנים, שחקנים ומנהלים – להבין את הציפיות שלהם אחד מהשני. מאנה הראשי של הרוקטס, מייק דאנטוני, פורש את משנתו בצורה פשוטה: "אל תבקשו ממישהו לעשות משהו שהוא לא יכול. אם צריך לשנות מישהו, כנראה שאין צורך להביא אותו מלכתחילה".

זה בלתי אפשרי עבור כל קבוצה לשמור על 15 שחקנים בחדר ההלבשה שכולם מרוצים באותו הזמן, הם בני אדם שכולם עוברים בעיות בחיים האמיתיים הפרטיים שלהם. תהליך השילוב האקראי ייצור כאבי ראש בהמשך הדרך. לפי בושנן, מאמנים צריכים להיות מסוגלים לצפות את ספקות השחקנים.

"'מדוע אני לא זוכה לעשות את זה?' או 'מדוע אני לא זוכה לשחק יותר?' או 'מדוע אני לא משחק עם הבחור הזה?' או 'מדוע אני לא פותח?'", בושנן אמר. "אתם מנסים להעלות את התקשורת הזאת מוקדם כדי שהשחקן ידע למה הוא נכנס, בגלל שברוב הפעמים ענייני הכימיה מתפתחים מחוסר תקשורת".

כאשר ג'נרל מנג'רים ומאמנים לא מודעים לתסכולים רופפים, הם מסתכנים ששחקן אחד ישפיע על האחר, יפתח איבה שלא תהיה ניתנת לאיחוי בקבוצה כולה. להשאיר זאת ללא השגחה, והקבוצה יכולה להסתחרר לתוך אופרת סבון.

"זה לא קשה ליצור כימיה", אמר המאמן הראשי של אטלנטה הוקס, לויד פירס. "זה יותר בהקשר של לשמור על כך תוך כדי 82 משחקים עם כל כך הרבה עליות ומורדות. ברור [שיש לנו] רגעים כאלו עם ג'ון [קולינס] שיושב בחוץ וקווין [הוארטר] פצוע. התפקידים מתחילים לעבור שינוי וחלק מהחברה לא מוכנים לזה, אז התסכול מחלחל פנימה".

ההוקס עשו שני דברים על מנת למנוע את אותה אי נוחות בלתי נמנעת לכאורה. הראשון הוא החלטה המחויבות הכוללת על צורת המשחק, בה כולם סובבים סביב הפיק-נ-רול עם טרה יאנג וגבוהים המסתובבים לטבעת. בשמירת הפשטות בתוכנית המשחק, הם מסוגלים לחבר חתיכות לפי הצורך.

"כאשר טרה שולט בזה וכל אחד אחר מבין זאת, אתה יודע, אתה מתגלגל חזק יותר ונע בהשקעה גדולה יותר, וחותך בנחישות רבה יותר. אלו מי שהפכנו להיות", פירס אמר. "כל שחקן גבוה שמגיע לסגל שלנו [יודע], 'אני מסוגל לשחק כאן בגלל שאני יודע שאני הולך לקבל את הכדור בטבעת'".

להוקס יש גם את מועדון ארוחת הבוקר שפירס לקח מהתקופה שלו כעוזר תחת בראון בפילדלפיה. בכל פעם שהמועדון נפגש, שחקנים עומדים מול חברי קבוצתם ומשוחחים לגבי עניין החשוב להם. מוקדם יותר העונה, קולינס האיר את החדר במצגת פאוורפוינט על כיצד זה היה לגדול במשפחה צבאית. הוארטר דיבר על כך שגדל בצפון מדינת ניו יורק ואיבוד חברים מהתיכון בתאונת נהיגה בשכרות.

Image

סנטר ההוקס לשעבר, אלכס לן, נתן מצגת עדינה במיוחד שטלטלה את מאמנו הראשי.

"אתה נובח על אלכס. 'הבחור הז***ן הזה, הוא לא מתחרה, הוא לא מעריך את זה'", פירס אמר. "ובכן, אלכס לן דיבר על הסיבות שבגינן הוא לא יכול לנסוע לאוקראינה בשבע השנים האחרונות. 'וואו, אפילו לא ידעתי שהייתה לך תקופה כה קשה עם זה. אני כאן צורח כמו משוגע עליך על כך שאתה לא מתגלגל הפיק-נ-רול. אני לא ידעתי שאתה מתמודד עם הדבר האוקראיני הזה במהלך שבע השנים האחרונות ולא מסוגל לחזור הביתה לראות את הסבים שלך. טעות שלי. אני חייב להכיר אותך טיפה טוב יותר'".

לפני שלוש שנים, בעלי הקינגס ויויק ראנאדיב ביקש ממאמן תקשורת בשם סטיב שנבאום לעבוד עם קבוצתו. ב-1997, שנבאום ייסד חברה בשם Game On Nation, שעזרה למנהלי תאגידים, אנשי צבא ועובדי ממשלה בנוסף לקבוצות ספורט מקצועיות.

במהלך העשור האחרון, שנבאום הובא ללייקרס, טימברוולבס, נאגטס, קאבלירס, גריזליס ולמאבריקס, והסוכן ביל דאפי ביקש משנבאום לעזור למספר לקוחות שלו, כולל כרמלו אנטוני, יאו מינג וגרג אודן. יש לו יותר מ-100 תרגילי אימפרוביזציה וקונספטואליות כדי לעזור ללקוחותיו לבנות מודעות עצמית, חוסר אנוכיות, בטחון ותכונות נוספות המאפשרות התפתחות אופי.

אחד המועדפים נקרא "אות אחרונה, אות ראשונה", בו שני חברים לקבוצה עורכים דיון עם חוק אחד: כאשר הם מדברים בתורות, הם חייבים להתחיל עם האות האחרונה של המילה האחרונה של האדם השני, ולהמשיך את השיחה. התרגול מכריח את שני הצדדים להקשיב, לתת לכל אחד לסיים ולהתרכז בדרכים שאלמלא התרגיל הם לא היו עושים.

"התקווה שלי היא שאני שותל זרעים ומעצים את השחקנים והצוות לקחת את מה שהם חוו ולרוץ עם זה ולהכפיל את זה", שנבאום אמר. "אני רוצה שהם יראו אחד את השני באור נוסף".

לשנבאום יש סימנים סודיים לכימיה טובה ורעה, אבל אחד משמעותי הוא כמה טוב הוותיקים קונים את זה. בליגה שהופכת לצעירה יותר ויותר, הכרחי כי השחקנים הוותיקים יקחו שליטה על הכבוד בחדר ההלבשה ויכפו רצון להצלחה

דאדלי מאמין כי השחקנים הוותיקים שבכלל לא נמצאים ברוטציה מסוגלים להרוויח את כספם בכך שהם מאחדים את כולם בדרכים שהמאמן או הג'נרל מנג'ר לא מסוגלים. במהלך השנה הבודדת שלו בברוקלין, הוא ארגן ארוחות ערב, נסיעות לסרטים, מסיבות ואירועים אחרים הרחק מהמשחק שעירבו את הקבוצה כולה.

"ואז, כאשר היינו בסשן וידאו והייתי מעיר להם, הם לקחו זאת בחיבה ולא כביקורת", דאדלי אמר. "אתה מפתח יחסים ואז אתה יכול להעיר להם, ספנסר [דינווידי] או בחור שחושב שעליו לשחק יותר, 'זאת הסיבה שבגינה אתה לא משחק. זה התפקיד שלך בקבוצה'. רונדה [הוליס-ג'פרסון], הוא סופסל: 'היי רונדה, על מנת שתישאר בליגה, זה מה שעליך לעשות. בקבוצה הזו אתה כבר לא שחקן פותח אבל יהיו זמנים שהם יקראו לך'. הוא נשאר מוכן".

כמעט כל מי שהתראיין לכתבה הזו מסכים כי אי אפשר להכריח כימיה. שחקנים בקבוצות אשר קונטנדריות חייבים לעבור זאת קשיים אורנים יחדיו לפני שהם ירגישו מספיק בנוח בשיחות הקשות שעוזרות בהתקדמות. ישנן קבוצות שלא מאמינות שהדבר הכרחי או שזה ראוי לבקש מהשחקנים שלהם לבלות יותר זמן ביחד מאשר הזמן שהם כבר נמצאים בו יחדיו. הם מאמינים כי שחקנים צריכים להבין בינם לבין עצמם כיצד לפתור בעיות, והתפקיד הכי גדול של משרד ההנהלה הוא לבצע בדיקת רקע מקיפה על כל אחד שהם מביאים. מאמנים נמצאים שם כדי לקחת את החלקים המופרדים של הקבוצה ולחבר אותם יחדיו להצלחה.

"אני חושב שתקציב הארוחות הקבוצתיות של כולם עכשיו הרקיע שחקים ברחבי הליגה  בגלל סן אנטוניו ספרס", אמר בצחוק המאמן הראשי של מיאמי, אריק ספולסטרה. "הדבר היותר חשוב הוא להביא את הקבוצה לאותו קצב של מוזיקה לגבי סגנון המשחק והזהות בשני צידי המגרש, להבין מה חשוב, מה הסטנדרטים, הציפיות, הבהרת התפקיד. זה המסלול המהיר, לפי דעתי, לכימיה. זה תמיד נחמד אם איזה הבחורים אוהבים אחד את השני והם יוצאים לאכול במסעות החוץ, חולקים ארוחת ערב ביחד. אבל זה לא מבטיח כלום".

ספולסטרה ידע מוקדם כי הפרסונה הבלתי מובנת לעתים של ג'ימי באטלר לא תהווה בעיה להתאים את עצמה עם מספר שחקנים בסגל של מיאמי בגלל שכולם חולקים את אותו תחושת שליחות.

"הבחנתי במיוחד שעם גוראן וג'ימי, יש להם כזו כימיה נהדרת על המגרש בגלל שהם בשנות ה-30 שלהם, הם מתרכזי רק בניצחון עכשיו. לא אכפת להם משום דבר אחר. אם אתם רוצים להגדיר כימיה על המגרש, לפי דעתי זוהי רמת המוכנות לעזור למישהו אחר. ומהי רמת המוכנות והרצון ליהנות מההצלחה של מישהו אחר כאשר היא מתרחשת".

ויכוח ה"אופי מול כישרון" אינו חדש בקרב מקבלי ההחלטות ב-NBA. אבל כאשר מתקדמים, אנחנו כנראה נראה קבוצות שמעריכות את הראשון יותר מאשר השני.

"אם יש לכם קבוצה של ארבעה שחקנים חדשים שאתם מכניסים לקבוצה וכולם בחשיבה של קודם הקבוצה, לא אנוכיים, תחרותיים, בעלי מוטיבציה עצמית, ישנו סיכוי טוב כי ישנה הזדמנות לכימיה טובה", בושנן אמר. "לעשות מסלול חבלים, זוהי תיאוריה נהדרת ואולי יעבוד עבור עסקים, אבל ספורטאים מקצוענים, הם מפתחים כימיה בידיעה שהם יכולים לסמוך אחד על השני בגלל שהם עברו יחד תקופות קשות על המגרש".

חיפוש אחר תשובות שלא קיימות

הכימיה שווה השקעה רצינית, אבל אולי, בנוסף, אפשר לנתח אותה יתר על המידה.

"אנחנו מנסים להפוך את הפשוט למסובך לעתים", אמר אנליסט ה-NBA של ESPN, ג'ף ואן גנדי. "לצאת לארוחת ערב זוהי כימיה אחרת לגמרי מאשר כימיית משחק. אתם קוראים על כך רבות, 'אנחנו משחקים פיינטבול ביחד'. למי אכפת, אתם מבינים?"

"אני לא מאמין שזאת הסיבה אם קבוצה טובה או גרועה. אני חושב שחייבים שחקנים נהדרים, וכאשר יש לכם אותם אתם חייבים לשמור אותם אצלכם".

יש אינסוף דרכים לטפח כימיה, אבל קבוצות עדיין רק יכולות לנחש מה יעבוד בכל סיטואציה. סטטיסטיקה היא לא מדריך טוב. הם לא יכולים להעריך פגמים באישיות או לאמוד אינטליגנציה רגשית. כאשר אינטואיציה היא הדרך הטובה ביותר לקבל החלטה, חלק מהמנהלים, במקום זאת, נשענים יותר מדי על מה שהם יכולים למדוד.

"אני חושב שהרבה הג'נרל מנג'רים האלו, הם באמת לא לוקחים בחשבון [את הכימיה]", אמר אד דיוויס, סנטר היוטה ג'אז. "הם מתחילים להתייחס ל-NBA כמו ל-2K ובמקום זאת מסתכלים יותר מדי על המספרים במקום על, 'האם שני השחקנים האלה הולכים להסתדר ביחד?' ואני חושב שתתחילו לראות ג'נרל מנג'רים מאבדים את עבודתם".

רמה גבוהה של כישורים, אתלטיות ומודעות על המגרש היא ברוב הפעמים הקו התחתון עבור קבוצות NBA, אבל לאלו שעדיין מנסים לפצח את מסתורין הכימיה ישנה סיבה טובה להאמין שהם לא מבצעים עבודה לחינם, כפי שהנסיבות גורמות להם להרגיש פגיעים.

"ישנו משהו מאוד חזק לגבי חדשנות", שנבאום אמר. "ואם מקבלים זאת מוקדם, אם מדובר במאמן חדש, חמישה שחקנים, הכוכב עזב, אם מבינים זאת מוקדם בהחלט אפשר ליצור קשר מאוד אותנטי".

הגדרת כימיה יכולה להרגיש כמו לנסות לתפוס את הרוח. זה יכול להיות כל דבר ומשהו חמקמק בו זמנית. עד שהטובים והמזהירים ביותר ב-NBA יפצחו את הנוסחה, הם יצטרכו להתמודד עם רמות עולות של חוסר ודאות במה שהוא כבר עסק בלתי ודאי.

הזמן יספר אם קבוצות ה-NBA אי פעם ילמדו להתגבר האתגרים הבסיסיים שלהם – מהדרכים המשתנות שבהן בונים קבוצות, לדרך בה מוציאים לפועל אסטרטגיה על המגרש, לאיכות המשחק עצמו. אבל אין ספק כי הכימיה היא גורם מכפיל, מסובך ובלתי ניתן לזיהוי. ובעידן הכדורסל הדורש דחיפות יותר מתמיד, העובדה הזו יכולה להיות מפחידה.

הרבה שחקנים וקבוצות ימשיכו להיכשל בדרכים מוכרות, תוכניות שנבנו בקפידה יתפוררו בגלל שחקנים, מאמנים ומנהלים שמעולם לא הבינו אחד את השני על ומחוץ למגרש. רק שעכשיו, הם כנראה לא יבינו את הטעויות שלהם עד שהם ימצאו את עצמם מתחילים הכל מחדש. שוב.

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. הבעייה היא שב-NBA כימיה קבוצתית היא יותר עניין חברתי/הומני/קיבוץ מאשר עניין כדורסלני. כי המשחק כל כך אינדיבידואלי ו-מלא ISOLATIONS. כמובן שחשוב מאד שהארדן מווסטברוק יהיה אחלה חברים, ושותים בירה יחיד, אבל במגרש האחר מוסר לשני תמיד כ-SECOND OPTIONS. גם ביורןליג הכימיה הקבוצתית חשובה פחות ופחות. העיקר שמחוץ למגרש כולם יחיו בשלום, ויאהבו להיות חברי הקבוצה.
    תודה על התרגום

    1. אני לא בטוח – אם מסתכלים על הקבוצות החזקות של העשור רואים הרבה כימיה קבוצתית שאיפשרה למצות את הפוטנציאל של הרוסטר – ספרס 2013-4, גולדן 2015-6 הן שתי דוגמאות שעולות לראש, אבל גם טורונטו 2019, מיאמי של תחילת העשור ודאלאס מתאימות לכך.
      .
      אצל לברון המאוחר זה קצת אחרת, אבל אני חושב שגם אצלו חשוב עם מי הוא משחק – לא במקרה "בנו" לו סגל "מותאם" גם בקליבלנד וגם בלייקרס.
      .
      שינויי הסגל התכופים מקשים על יצירת הכימיה הזו, אבל לדעתי הם גם מגדילים את חשיבותה – סגל שלא מצליח ליצר כימיה מהר יתקשה ברמות הגבוהות, מי שכן – טורונטו של נרס, למשל, ששילבה מהר וטוב את קוואי, גרין וגאסול, והצליחה למצות את הפוטנציאל באותה שנה לפני שהתפרקה בקיץ האחרון – מרוויח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט