שום דבר לא חולף על פני אנדרה איגואדלה – ריק בוצ'ר / תרגום Smiley

שום דבר לא חולף על פני אנדרה איגואדלה – ריק בוצ'ר / תרגום Smiley

שום דבר לא חולף על פני אנדרה איגואדלה

השחקן עם ותק של 15 עונות יודע כי ההגעה לחמישה גמרים רצופים נראה דבר קל עבור הווריורס, אבל הוא גם יודע את האמת – שדרוש לנצח כאשר מצופה ממך כדי להשתיק את הרעש מהאוהדים, התקשורת ואפילו הבעלים של הקבוצה שלך.

ריק בוצ'ר / Bleacher Report
מאי 31, 2019

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2838572-nothing-gets-past-andre-iguodala

העמדה של אנדרה איגואדלה בגולדן סטייט ווריורס רשומה בפורוורד. זה אמור להיות שומר הסף.

בין אם מדובר בקפיצה בין מצלמות הטלוויזיה, להנחות את צוות המסעדה להמתין בסבלנות כדי לתת לסטף קארי לאכול בשלווה, להתמודד עם הציפיות הנוסקות לשחקים של אוהדי הווריורס (ושל הבעלים ג'ו לייקוב), לעודד את דמרקוס קאזינס להתנהג כמו מי שהוא (לא, באמת) או להסביר להבלים שחושבים שהווריורס טובים יותר ללא קווין דוראנט. איגואדלה מחשיב זאת כתפקידו להגן על הכימיה הכה מיוחדת של הווריורס מכל הכוחות המאיימים עליה.

עכשיו, לקראת סיום העונה ה-15 שלו, זוהי האנרגיה המנטלית הנדרשת כדי להדוף את הפולשים האלו למפרץ מאשר רגליו בנות ה-35 שגרמו לו להרהר בפרישה. עכשיו, כאשר איגואדלה והווריורס העפילו לגמר החמישי ברציפות שלהם, זהו חוסר ההערכה שמה שעושה את הווריורס לכה מיוחדים – מאוהדים, תקשורת, בעלי הקבוצה בעצמו – שגרמה לאיגאדלה להתעייף מלהיות באור הזרקורים שההצלחה שלהם מושכת.

"אנחנו פחות או יותר חיים בעולם אנוכי", איגואדלה אומר. "תמיד חיינו ברגע הזה שכולו קשור לסיפוק עצמי, כיצד אני מרגיש ומה גורם לי להרגיש טוב".

"אז אם מה שגורם לי להרגיש טוב זה שאתה מנצח, לא אכפת איך אתה מרגיש. אתה מרוויח 20 מיליון בשנה. אתה בווריורס. מה זה אומר להיות אתלט [לאנשים האלה]? תהיה גבר. תחזור חזרה לימים בעבר, היכן שהם היו גברים אמיתיים ונלחמו בכאב ושיחקו בצ'אק טיילורס, שוברים קרסוליים ועצמות. הם לא קיבלו שום טיפול. לא היה שום חדר משקולות. לא היה שום טיפול פיזיותרפי. זאת הייתה המהות האמיתית של הספורט וזה מה שאתה צריך לעשות".

"אתה הולך והורג את עצמך, והם תוהים למה אנחנו מאבדים תחושה של מי שאנחנו ברגע שאנחנו מפסיקים לשחק".

השנה היה מערך מרתיע במיוחד של ברבריים על השערים – ספקות לגבי הכימיה של הווריורס לאחר המחלוקת על המגרש בין דריימונד גרין ודוראנט שהמשיכה לתוך חדר ההלבשה, התוספת של קאזינס והניסיון שלו להחיות את הקריירה שלו לאחר פציעת הקרע בגיד האכילס ואיזה תעלול של חשבונות במלון שנעשתה על ידי ג'ורדן בל שגרמה לו להשעייה ממשחק אחד.

"זה שונה בכל שנה", איגואדלה אומר. "אנחנו משקיעים אנרגיה כדי לחסום דברים מסוימים השנה. זה לא היה דברים שלמעשה קרו אצלינו, אבל שמענו את זה בכל יום, אז צריך לוודא שזה לא מחלחל פנימה".

"היו הרבה דברים השנה. העניין בין דריימונד לקיי די שכולם עשו מזה עניין גדול, וזה לא ממש הפריע לנו. זה לא עשה לנו שום דבר. היינו צריכים להשקיע הרבה אנרגיה בדמרקוס, ולא במובן הרע. לפעמים כאשר מביאים בחור חדש, והם לא רוצים ומפחדים לפשל, והם לא מתנהגים כמו עצמם ומגבילים את עצמם מלהיות מי שהם, ואנחנו צריכים להיות ככה, 'לא, לא, תהיה אתה. אנחנו נעבוד מסביבך. אבל במקום הזה, אנחנו צריכים שתיקח מעט צעד אחורה ותעשה את זה'. זה לקח הרבה אנרגיה. זאת הייתה אנרגיה חיובית, אבל עדיין אנרגיה שבוזבזה. זה משהו שונה בכל שנה. אנחנו פשוט עשינו עבודה טובה בהחזקת מעמד בזמן הסופה".

הוא רמז שאם הווריורס יזכו בתואר בפעם השלישית ברציפות, הוא ישחק את השנה הנותרת בחוזהו בן השלוש שנים, בשווי 48 מיליון דולר, כדי לראות אם הם מסוגלים לזכות בארבע רצוף. אבל זה יהיה מתוך תחושה של שמירת אמונים לגרעין של הווריורס, שהוא היה חלק ממנו מאז 2013.

"זה מה שאני הכי אוהב, שכולם מנסים למצוא דרך לפלג אותנו", הוא אומר. הוא מצביע על הוויכוח אם הקבוצה הייתה טובה יותר ללא דוראנט לאחר שהווריורס גברו על היוסטון רוקטס בסיבוב השני של הפלייאוף ולאחר מכן ניצחו בסוויפ את הפורטלד טרייל בלייזרס גמר האזור המערבי, שהכל קרה לאחר שדוראנט נפצע בשוק רגלו הימנית. איגואדלה רואה את הנושא כחסר טעם, מכיוון שהווריורס היו מנצחים את שתי הקבוצות גם איתו וגם בלעדיו.

Image may contain: 5 people
עבור אנדרה איגואדלה, למלא את החלל במקום קווין דוראנט הפצוע בגמר האזור המערבי זה רק מה שמצופה מהשחקנים המשלימים בקבוצת הווריורס הזו.

"זה מה שמפריע לי", איגואדלה אומר. "למה זה צריך להיות, 'אתם טובים בצורה הזו', או 'אתם גרועים בדרך ההיא'? זה מה שאני, שון [ליווינגסטון] ו[אנדרו] בוגוט נמצאים פה עבורו, אנחנו מסוגלים להתאים להסתגל ולא משנה מי משחק. אני אוהב לראות את קיי די עושה את מה שהוא עושה. כולם בקבוצה שלנו אוהבים. כאשר מישהו נפצע, אתה בדרך כלל רואה מישהו מתעלה. כאשר אנחנו משחקים מול קבוצות אחרות ושחקן מרכזי יורד, מה קורה? אנחנו נותנים לשומרים שלנו לנוח, ומישהו עם ממוצע של שמונה נקודות משיג 25. ואנחנו ככה, 'מי זה הבחור הזה?' ההזדמנות שלו פשוט הגיעה בעצמה".

"אותו הדבר לגבינו. כאשר קיי די לא נמצא שם, אנחנו יודעים שאנחנו צריכים לעבוד קשה יותר, וזה דבר אחר לגמרי. ועכשיו אנחנו חווים הצלחה וזה כאילו, 'רואים מה קורה כאשר קיי די לא שם? לא! כאשר אני נפצעתי בסדרה ההיא מול יוסטון, כאשר קיי די לא היה שם היה יותר לחץ על הגוף שלי ועכשיו משהו התלקח שם. זה בגלל שקיי די לא היה שם, אבל אף אחד לא הולך לומר את זה. אני משחק 40 דקות למשחק מול יוסטון ואז מדדה על רגל אחת בסדרה הבאה. אני מתגעגע לקיי די. אבל ניצחנו 4-0, אז אף אחד לא חושב על זה".

ההצלחה של הווריורס פינקה גם את בסיס האוהדים וגם את לייקוב במיוחד. זה מוחשי בכל דבר מהאנרגיה באורקל ארינה ועד לביטחון העצום אותו לייקוב מפגין בראיונות.

מאז שהקבוצה בראשות לייקוב רכשה את הקבוצה ב-2010, הם היו בפלייאוף שבע פעמים והם על סף זכייה באליפות רביעית. בתקופת שמונה העונות הראשונות שלו בפילדלפיה (במהלכן הסיקסרס מעולם לא ניצחו יותר מ-43 המשחקים אותם ניצחו בשנתו הראשונה) ורק הצליחו לנצח פעם אחת בסיבוב הראשון בחמישה הופעות בפלייאוף, איגואדלה יודע ממקור ראשון שהריצה המוצלחת של הווריורס היא יוצאת מן הכלל, ולא הכלל.

"הוא חלק מהסערה המושלמת", איגואדלה אומר על לייקוב. "בעלים חדש [מגיע עם הגישה], 'אני רוצה לנצח'. הטעימה מההצלחה מוקדם מאוד, שמה את כולו בתוך זה. זוהי מתנה כי יעשה את מה שצריך כדי לגרום לדבר הזה להמשיך. אבל הוא טרם חווה את ה-NBA האמיתי עדיין. אני אשאיר לו את זה".

אוהדי הווריורס, בינתיים, כנראה שכחו איך נראה ה-NBA האמיתי.

"הגענו לגמר לפני ארבע שנים", איגואדלה נזכר, "וזה היה, 'בחיי, אני פשוט אוהב את כולכם כל כך על מה שעשיתם והדרך בה שיחקתם. ניצחון או הפסד, אני אוהב אותכם'. עכשיו? הבחור נעמד לידי ואומר, 'היי, אני צריך עוד אחד! אני צריך שכולכם תשיגו עוד אחד!' טעות שלי. שלוש זה לא מספיק. אני אשיג לך עוד אחד".

"לשחק עבור הווריורס זה כמו לשחק עבור נבחרת ארה"ב. כאשר אתה משחק באולימפיאדה, אתה לא נהנה מזה. יש את החרדה הזו של 'אנחנו צריכים לנצח. אנחנו לא יכולים להפסיד, או שלא נוכל לחזור הביתה'. אנחנו דיברנו על זה בקבוצה האולימפית: 'אנחנו לא יכולים לחזור הביתה ללא מדליית הזהב, חברים. חייבים להינעל על זה. בואו ניכנס לזה'. ואז ברגע שאתה מנצח. זה כאילו, 'כן, השגנו את זה, אנחנו יכולים לחזור הביתה. יופי, ניתחנו, אבל היינו אמורים לנצח'".

Warriors owner Joe Lacob turns failed venture into triumph - YouTube
כשהוא נהנה מהצלחת הקבוצה שעומדת לשחק בגמר החמישי ברציפות שלה, הבעלים ג’ו לייקוב ואוהדי הווריורס נוטים להתנהג לפעמים כאילו הזכייה בתואר היא מובנת מאליה, ולא כהישג.

למרות כל הצרות האלה של איגואדלה, הוא רואה זאת גם כגאווה וגם כנחמה שהוא חלק מתרבות קבוצתית שהיא נדירה ביותר ב-NBA או בכל מקום אחר.

"יש לנו קבוצה של אתלטים מאוד מאוזנים, חברה שלא צריכים את הכדורסל כדי להרגיש שיש להם מטרה בחיים", איגואדלה אומר. "יש לנו חברה שהגיעו מבתים אמידים, הם מבינים את הטוב והרע שיש לך את זה. ויש לנו חברה ותיקים – בוגוט, אני, שון – שכבר ראינו את הטוב והרע שב-NBA. היינו מסוגלים לנווט את דרכינו מבעד לזה, לא רק מהצד הפיזי בגלל שהיו לנו פציעות, אלא גם מהצד המנטלי, בגלל שהיינו מסוגלים לשמור על מרחק מהמשחק ולקבל נקודת מבט רחבה יותר על החיים שלנו".

"אני חושב שזה מה שהופך אותנו למיוחדים. אני חושב שזה מה שהופך את שון ואות למיוחדים. לא אכפת לנו אם אנחנו מקבלים את הקרדיט או לא. אני שומע את השחקן השביעי או השמיני אומרים הערות כמו, 'זה אמור להיות עבורי', ואני ככה, 'בנאדם, מה?' אבל זה בכל מקום. אני תמיד אומר שיש לנו קבוצה מיוחדת בגלל שראינו הרבה, ככה שאנחנו מסוגלים לקטוע את זה לפני שזה עולה לראש. אנחנו מבינים שאולי נקבל שחקן חופשי או שאולי נקבל בחור לקבוצה שלא רגיל לתרבות מנצחת ואולי יהיו לו מספר הרגלים שעלינו לקטוע אותם מיד, כאילו, 'לא, זאת לא הדרך בה אנחנו עושים את זה כאן'. אז עכשיו אנחנו יצרנו את התרבות שבה החברה שמגיעים יודעים, 'בסדר, אלו הווריורס, תנו לי להשאיר את האגו שלי בדלת'. ברגע שהם מוזמנים לדבר הזה שיש לנו פה, הם כאילו, 'בחיי, זה דבר  מיוחד. כולכם אנשים טובים, לאף אחד לא ממש אכפת מה כל אחד מקבל'".

"אבל אני רואה את זה בכל קבוצה אחרת. אני רואה את זה על המגרש – זה לא אוהב את זה, זה כועס על זה, זה מרגיש שהוא לא מקבל את מה שהוא אמור לקבל או שהוא עושה את העבודה המלוכלכת ואף אחד לא מדבר עליו ואפשר לראות את זה עליו. כאילו, 'אני נותן פה את כל החסימות, אני עושה את כל העבודה המלוכלכת ואני הולך לקבל פחות מה שמגיע לי'. מעט מאוד סופרסטארים מאמצים את זה, מכירים במה שהשחקנים האחרים עושים. שלנו כן".

איגואדלה מוצא יותר שלווה באימונים מאשר במשחקים, אפילו שהמטלה היא לעבוד על החלקים החלשים יותר במשחקו.

"יש את תרגיל האחד הזה שאני עושה ואני שונא", הוא אומר. "זה כאילו, 'היי, זה הכי גרוע'. זה תרגיל קליעה על חצי מגרש. אתה פשוט זורק, זורק, זורק במשך כל היום. זה התרגיל הכי קשה עבורי לבצע, אבל אני יודע שכדי שאהיה במקום שבו אני נמצא, אני חייב לעשות את זה, ועכשיו הגעתי לנקודה שאני אוהב את זה. אתה לומד לאהוב משהו ששנאת בגלל שאתה מכיר ביתרונות של זה. זה חלק מהתהליך. זה נהפך להיות, כאילו, כמו לנשום עבורי".

"אני אוהב כדורסל, ככה שכאשר אני מתאמן זה מגניב. אין NBA, אין מצלמות, אין אף אחד שמנסה לנצל כל דבר שנמצא באותו הרגע. אני פשוט יכול לשים על עצמי משהו ופשוט להיות בשלי. אז זה חלק שתורם למשהו גדול יותר במשחק, אז אני בסדר עם המקום הזה. ההכנה שמעולם לא איבדתי את האהבה לזה. את ההכנה אני למעשה אוהב. אבל האורות נדלקים ו… " הוא מנענע בראשו.

המצלמות שתמיד נוכחות מרגיזות אותו, אז לראות אחת במנהרה ללא ספק מטרידה אותו, במיוחד כאשר הוא יורד מהמגרש בצליעה לאחר ניצחון הווריורס במשחק מספר 3 מול הטרייל בלייזרס. הוא מעיף את המצלמה אבל אומר שהוא לא זוכר זאת עכשיו: "זה הייתי אני? אני לא זוכר את זה. יש לי חור שחור בזיכרון. לא הייתי בכלל מרוכז באותו הרגע".

תשומת הלב זה לא משהו שאיגואדלה מחפש בשלב זה בקריירה שלו. אפילו עם ההזדמנות לקדם את ספרו האוטוביוגרפי שהולך להתפרסם, השחקן השישי [Sixth Man], הוא מעדיף לדבר על הערך של ספר אחר שהוא קורא עכשיו, אנשים טובים: החלטת המנהיגות היחידה שבאמת חשובה מעת אנטוני טז'אן [Good People: the Only Leadeship Decision Tha Really Matters by Anthony Tjan].

Image may contain: 2 people

כשהוא הולך להשלים את עונת ה-NBA ה-15 שלו, איגואדלה הגיע להנאה גדולה יותר מהאימון מאשר הזוהר הנלווה למצולמות במשחקים.

"מבחינה היסטורית, אמריקה הקפיטליסטית אומרת שאתה צריך להיות אכזרי כדי להפיק רווחים קפיטליסטים", הוא אומר. "במטרה לאכול, אתה צריך להרוג. במטרה להרוויח כסף, מישהו צריך להפסיד כסף. אפילו על המגרש, ישנה את מנטליות הממבה. הספר הזה אומר: כן, אתה חייב להיות ממוקד מטרה ולעבוד ממש קשה כדי להשיג את המטרה. אתה אתה יכול שיהיה לך חסד עם עצמך ועם הגישה שלך. זה בקשר לאמפתיה, תשוקה, אהבה, כבוד. ישנם תשע ערכים שאתה יכול שיהיו לך וכולם טובים שבאמת יגרמו לך להשתפר בסביבת העבודה ולהפוך אותך אפילו למצליח יותר. זה פשוט דבר שהוא  אנושי. אני חושב שספורט ועסקים לוקחים אותך הרבה יותר רחוק מאספקט האנושיות של החיים".

"זה מה שאני מרגיש יותר מכל דבר אחר. בחיי, אני כבר לא בנאדם. זה היכן שיש לי קשיים".

אם נרד לשורש העניין, זה אולי יהיה מהות המסר של איגואדלה: הוא כבר לא בן אנוש [Human Doing], אלא הוא יצור אנושי [Human Beings]. ולמרות שזכייה במספר אליפויות נראה כיף וזוהר, זה לא קל. אף אחד לא צריך להתנהג כאילו זה כך.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

    1. מסכים מאד. מרגיש שמאמר קופץ מנושא לנושא וההקשרים רופפים.
      אבל אני מסכים עם רוח הדברים. אם הבנתי נכון בשורה התחתונה של המאמר הוא אומר שהמרדף אחר הצלחה בעולם קפיטליסטי אינה מהות האדם האמיתית ואינה יכולה לגרום לאדם סיפוק אמיתי

      1. זה גם מה שאני הבנתי.
        .
        ודבר נוסף מהמאמר זה שהדיינסטי של הלוחמים היה מבוסס על האיכות האנושית הזו, שכולם מניחים את האגו בצד, לא מתעסקים במגיע לי מגיע לו…

  1. מה שהפך את האיגי לאחד האהובים עליי זה בדיוק האופי הזה שלו של איש הכימיה הקבוצתית. אבל מה שאני הכי אוהב בו זה את חדוות המשחק, זה לראות איך הוא נהנה ומחייך על המגרש אחרי שהוא חוטף ומוסר להאלי הופ נגיד, יש בו משהו קסום, כאילו הוא שתה מהגביע הקדוש של המשחק היפה לעין.

  2. תודה רבה על עוד תרגום נהדר. שחקן מרשים שהפך מאולסטאר לשחקן משלים אידיאלי. סוג של סקוטי פיפן לייט בכך שהוא לא מעולה בשום היבט אלא מושלם בכך שהוא טוב מאוד בהרבה היבטים שונים

      1. איגודלה אחד החכמים, אני אפילו חושב שהוא על הגבול של מחונן, ואני חושב גם שקראתי באיזה מקום שהבת שלו מחוננת (אם אני זוכר נכון).
        לא לחינם הוא גם אחד העשירים עם קרן הון סיכון שרק הלכה ותפחה במפרץ.
        את תקופת השביתה הקודמת הוא בילה (אני זוכר שקראתי על זה) במריל לינץ' בסוג של התמחות

כתיבת תגובה

סגירת תפריט