מבט לתוך ההתחלה החדשה של ג'ימי באטלר עם המיאמי היט – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

מבט לתוך ההתחלה החדשה של ג'ימי באטלר עם המיאמי היט – אנדרו שארפ / תרגום Smiley

מבט לתוך ההתחלה החדשה של ג'ימי באטלר עם המיאמי היט

ג'ימי באטלר מצא בית במיאמי, היכן שההיט הם ההפתעה הכי נעימה ב-NBA.

אנדרו שארפ / SI.com
פברואר 28, 2020

מאמר מקורי: https://www.si.com/nba/2020/02/28/jimmy-butler-miami-heat-nba-biggest-surprise

לפני שהעונה החלה, ג'ימי באטלר נשאל לגבי פודקאסטים. באופן ספציפי, הוא נשאל לגבי מגישי פודקאסטים, שבשיא שוק השחקנים החופשיים של ה-NBA בקיץ שעבר, לא הצליחו להבין את ההחלטה שלו לעזוב שני אול-סטארים בסיקסרס ולהנדס סיין-נ-טרייד לקבוצת ההיט שניצחה 39 משחקים בשנה שעברה.

האם זה לא היה אותו הבחור שהכריח את דרכו החוצה ממינסוטה בכיוון שרצה לשחק עבור מועמדת לתואר? האם זה לא בדיוק מה שהוא עזב בפילדלפיה? מחצית מכוכבי העל של הליגה בילו את הקיץ ביצירת בריתות אסטרטגיות עם כדי לרדוף אחרי האליפות, אבל אולי לבאטלר אכפת יותר מלהיות האיש במיאמי מאשר בתפקיד תמיכה למועמדת כמו פילי. או שאולי ההחלטה הייתה הוכחה שטבעת מעולם לא הייתה המוטיבציה העליונה שלו. הדבר היחיד שחשוב היה איזו קבוצה תציע לו את הכסף הרב ביותר בחוזה הארוך ביותר כאשר הוא מתקרב ליום ההולדת ה-30 שלו.

באטלר הגיב לכל ההשערות הכתובות הללו בצחוק. ואז הוא אמר בקצרה בדיוק את אותם הדברים שהייתם מצפים מג'ימי באטלר לומר באותה נקודה שבה הוא נמצא בקריירה שלו: "הם יכולים לנשק לי את התחת. כל אחד זכאי לדעתו, אבל נשארים ברדיו. אתה יודע, כל אחד הוא גדול וקשוח באינטרנט. זה בסדר. קבוצת הבחורים שיש לנו, אנחנו הולכים לנצח. אנחנו הולכים להיות בסדר. כל מה שאני מבקש הוא שתשמור על אותה רמת אנרגיה כאשר זה יהיה, 'אהההה, [ההיט] מפתיעים את כל האנשים האלה'. לא. אני עדיין רוצה שתאמר שג'ימי עשה את ההחלטה השגויה והקבוצה שלהם איומה".

בהצלחה למצוא מישהו שעדיין מביע את הטענות הללו היום. יולי חלף לפני הרבה זמן וההיט היו יציבים במשך כל העונה עד כה. כאשר הפסקת האול-סטאר הגיעה, מיאמי היו במקום הרביעי, מאזן ביתי של 3-22, והיוו יריב לכל מועמדת אחרת במזרח. מפתיע או לא, זה היה אחד מהסיפורים הכי טובים ב-NBA.

בין כל רגעי השיא עד כה: ההתגלות של האיש הגדול בן ה-22 שנראה כמו אול-סטאר קבוע (הסנוטר באם אדבאיו, הופעת הפריצה של הבחירה מספר 13 בדראפט האחרון ביוני (הקלעי טיילר הירו), אימון מצויין ואמין (אריק ספולסטרה) ומאגר עמוק של שחקני רוטציה וורסטילים שנותנים לסירוגין משחקים גדולים מדי ערב. הנוסחה הזו נתנה תנופה לקבוצה שלא ממש נהדרת, אבל לחלוטין טובה מאוד, ואחת היותר מהנות לצפייה בליגה. לקראת המועד האחרון לטריידים מוקדם יותר החודש, אנדרה איגואדלה וג'יי קראודר הצטרפו לרוטציה להמשך הריצה.

במרכז, ישנו באטלר. במהלך 46 משחקים הוא השיג ממוצע של 20.6 נקודות, 6.8 ריבאונדים ו-6.1 אסיסטים. מספרי הקליעה שלו בירידה (24.8% מהשלוש) אבל כ-2.01 פוינט פורוורד מספרי האסיסטים שלו הם הגבוהים בקריירה, והוא מספק את ההתקפה המחוספסת (9.2 זריקות עונשין למשחק) שמעניקה למיאמי תעודת ביטוח כאשר כל דבר אחר מתפרק.

באופן כללי, הוא עושה מעט מכל דבר כדי לעזור לשחקנים הטובים והצעירים לנצח משחקים שהם היו מפסידים במהלך השנתיים האחרונות. לפי Basketball Reference, הנט רייטינג של ההיט היה 6.7 נקודות גבוה יותר עם באטלר על הפרקט העונה. כפי שספולסטרה אמר: "ישנה סיבה שרדפנו אחריו כל כך חזק וגיבינו זאת במשאית ברינקס. יש לנו בחור שאנחנו מאמינים שיכול לקחת אותה לרמה אחרת".

אדבאיו קנה את זה מהשבוע הראשון של מחנה האימונים. "שם אתה מתחיל להבין כמה טובה הקבוצה מסוגלת להיות", הוא אומר. "ג'ימי לא ממש זרק הרבה את הכדור. הוא גרם לאנשים להיות מעורבים. הרבה חברה נוהגים להשתמש בקדם עונה כדי להיכנס לקצב שלהם, להעלות את הביטחון. אבל הוא נהג לערב את חברי קבוצתו. זה סוג הבחור שהוא".

הירו אומר, "ביום הראשון, חמש-על-חמש, הוא כבר דיבר בטירוף לשחקנים האחרים. כאילו, 'זה מה שאני מצפה. לא משנה אם זה הקיץ, או באיזה חלק שאנחנו נמצאים'. זה נתן את הטון לכל הקבוצה, למשך כל השנה".

הופעת האול-סטאר הראשונה של באטלר הגיעה ב-2015, בחזרה לימים שהיה עם הבולס. הוא היה בן 25. בין ההכרה מהקולגות שלו והסלבריטאים שנראה היה שכולם מכירים את שמו, באטלר אומר ש-72 השעות הללו בעיר ניו יורק היו הפעם הראשונה בהן הוא נתן לאפשרות שהוא יכול להיות כוכב להעלות. "גם לא בעוד מיליון שנה לא חשבתי שאני אשוחח עם ריאנה", הוא אומר. "או אשב לצד לודקריס, אדבר עם קווין הארט. זה היה לחלוטין מטורף עבורי. ילד מטומבול, טקסס. זה סוריאליסטי עד ליום הזה"/

לאחרונה, באטלר נודע יותר מכל עקב השמועות שעקבו אחריו ברחבי הליגה. ההיט הם קבוצתו הרביעית בכמה עונות. כאשר הוא נחת במיאמי בקיץ הזה, חברי קבוצתו החדשים לא ידעו למה לצפות. "לא ממש הכרתי אותו", אדבאיו אומר. "ככה שפשוט הסתכלתי על החדשות. הן גרמו לג'ימי להיראות כמו בחור רעץ כמו איזה ***, בכנות".

"עם החדשות הראשונות שהוא חתם", הירו אומר. "החברים שלי היו ככה, 'האם אתה חושב שתצליח להסתדר איתו?'"

באטלר, עכשיו בן 30, כנה לגבי המטען שהיה על גבו מוקדם בקריירה שלו. "לא כולם בחוץ לטובתך", הוא אומר. "יש לך אנשים טובים ואמיתיים בעולם. עכשיו אני לא אומר שכולם כאלה, בני אדם טובים. אבל לאנשים אכפת לגבך. לא כל אחד רוצה ממך משהו. הלוואי שהייתי יודע זאת לפני חמש שנים".

באותו הזמן, הוא עדיין לא בטוח מדוע הוא ראוי לחוויות הכימיה הלא מוצלחת במקום אחר. "תרים את התחת שלך ובוא להתאמן איתי ב-5", הוא אומר. "אתה תתעצבן כאשר אנשים אחרים לא עושים את מה שעליהם לעשות כדי להצליח. אתה גם כן תתעצבן".

אם כבר, הוא בעל חוש הומור לגבי המוניטין הלוחמני שלו. כאשר הוא נשאל לשקף את תקופה של 12 חודשים הכוללת שבע או שמונה מחלוקות ששמו אותו במרכז הספורט, הוא עונה על השאלה לפני שסיימו לשאול אותה. באמת?!" הוא אומר, בגיחוך. "שמונה?! אני לא משוגע, בחיי".

הוא דורש כי כל תקרית תירשם, ככה, בסדר כרונולוגי: הסיין-נ-טרייד שכלל ארבע קבוצות שהוא יזם בקיץ האחרון בפילי. שנים או שלושה ימים של שמועות שהוא כנראה ינחת ביוסטון עם ג'יימס הארדן. דיווח על עימות עם המאמנים בקושי חודש לתוך תקופתו עם הסיקסרס. אימון של הטימברוולבס בו הוא ביקר את הכוכבים בזמן ששיחק נגדיהם עם החמישייה השלישית. הדרישה לטרייד ממינסוטה … "לא!" הוא אומר. "בחייך. הדרישה לטרייד והאימון, זה צריך להיחשב כאחד!"

הוא צוחק עכשיו. אז, בסדר, אין בעיה, אולי זאת הגזמה למנות שמונה תקריות. אף על פי כן, באטלר מודה, "הרבה התרחש, עכשיו כשאני חושב על זה. הח** הזה כבר לא מעניין אותי, אחרי הכל. אם אתה לא שם, אתה באמת לא יודע מה התרחש, אתה באמת לא יודע מה קרה. אני יודע מה קרה".

הוא מצביע לעבר חבר שיושב בצד השני של החדר. "אם הוא דורך לי על האצבעות ואני מתחיל, 'מז***! מה לעזאזל הבעיה שלך?!' אתה לא יודע שהוא דרך לי על האצבעות, אבל מישהו יגיד, 'וואו, הוא קרא לו מז***'. ואז זה נהיה, 'אה, איזה אידיוט'".

באטלר פולט אנחה מוגזמת. "ובכן הבני ז**** דרכו לי על האצבעות. אתה לא שמעת על החלק הזה!"

הסיפור ההיפותטי הזה כאן נמצא בשביל הנקודה שלו – באטלר מרגיש כי התקשורת דיווחה עליו עם מידע חסר – ועבור הנקודה הלא מכוונת שלו: הוא מסוג האנשים שכנראה יקום וידבר איתכם על כך שדרכתם לו על האצבעות. לא כל אחד במקום העבודה יגיב בחום לסוג האישיות הזו. לצורך העניין, בזמן שבאטלר קובע רף גבוה של סטנדרטים עבור חברי קבוצתו ועובד חזק בצורה יוצאת דופן, הוא גם עובד קשה כדי לספר לכם כמה קשה הוא עובד. השילוב הזה יכול להיות לשחוק. בשיקגו, שיערם של הג'נרל מנג'ר ג'ון פקסון והמאמן פרד הויברג הסתמררו. כך גם אצל אנדרו וויגינס וקארל-אנטוני טאונס עם הטימברוולבס.

שמועה אחת שבאטלר רוצה להפיג היא הרעיון שהוא עזב את פילדלפיה בגלל מתח עם בן סימונס או ג'ואל אמביד. "לא הייתה לי בעיה אם אף אחד מהם", הוא אומר. "אני עדיין מדבר עם החברה האלה. אני מאחל להם רק הצלחה. קריירה בריאה, שירוויחו כמה כסף שהם יכולים, יזכו בכמה אליפויות שהם יכולים. לא הייתה לי בעיה עם אף אחד מהחברה האלה. זה פשוט לא עבד בדרך שרציתי שזה יעבוד. אלו החיים. לא הכל מתבשל בדרך שבה רוצים שזה יתבשל. אבל לומדים וממשיכים האלה מזה".

באטלר לא מעוניין לפרט על מה בדיוק לא עבד. כמו גם, כאשר נשאל אם הוא עדיין היה בפילדלפיה אםהסיקסרס היו מציעים לו חוזה לחמש שנים, בשווי 190 מיליון דולר ביולי, הוא אומר, "אף אחד לא יודע מה הייתה ההצעה ומה נאמר. אתה רק יודע מה התקשורת סיפרה לך".

מה שאין לערער עליו הוא שהוא נמצא במיאמי שבעה חודשים לאחר מכן – ולהיט יש מאזן טוב יותר מאשר לסיקסרס.

Image may contain: 2 people, people playing sport and basketball court

באטלר לא הגיע ל-NBA עם הייחוס המכובד של לברון ג'יימס או עם הגנים של סטף קארי או קליי תומפסון. הוא גדל בטומבול, עיירה של 10,753 תושבים מחוץ ליוסטון. הוא עזב את בית אימו כשהיה בן 13 והיה ישן על ספות מזדמנות במהלך שנות נעוריו. הוא עבר מלהיות ילד שאפילו לא שיחק כדורסל ב-AAU לג'וניור קולג' ואז למרקט ואז לסיבוב השני, ובסופו של דבר למרכז ה-NBA. הוא לא אוהב לדבר על העבר, אבל מדי פעם הוא מזכיר אותו. "אתה צריך ללכת רחוק יותר בחיים שלי", באטלר אומר בנקודה מסוימת, "להבין מדוע אני מתנהג בדרך בה אני מתנהג. ואני לא הולך להשתנות".

"אני לא כישרון טבעי. אני לא הקלעי הטוב ביותר. אני לא מוביל הכדור הטוב ביותר. לא הכי אללטי. לא הכי מהיר. אבל אני נלחם. אני הולך לקרב. אני קשוח חבל על הזמן ואני לא נסוג לאחור. הנה הכישרון שלי בשבילך. אני לא פוחד מאף אחד. אי אפשר להפחיד אותי".

הערכה שלמעלה יכולה גם בקלות להיות ציטוט מפי פט ריילי. הוא לכל הפחות זה מסוג האנקדוטות שההיט ישימו על הקיר במסדרונות האמריקן איירליינס ארנה. לאחר הכל, זה הארגון שמפורסם בכך שהוא מודד אחוזי שומן של השחקנים ומטפח אמונה על סף נזירית בסגולות המשפיעות על כך. ריילי בילה מספר עשורים כשאמר לעולם שהוא רוצה שההיט יהיו "הקבוצה שעובדת הכי קשה, בתנאים הכי טובים, הכי מקצועית, לא אנוכית, קשוחה, רעה, ומלוכלכת ב-NBA".

במובן הזה, אין זה מפתיע כי באטלר זיהה את רוח הדברים כאשר החל לדבר עם אנשי ההנהלה של מיאמי בקיץ הזה. "התרבות שיש להם מתאימה לי", הוא אומר. "זה מה [שההחלטה בקיץ הזה] הסתכמה אליו. אתה יכול לדבר על המס במדינה, אתה יכול לומר שהשמש זורחת. תגיד מה שבא לך לומר. אבל הדרך שבה הם עובדים, זה הזמין אותי. זה קיבל אותי. בגלל שבמטרה לשגשג כאן, אתה חייב שיהיה לך מוסר עבודה מטורף. וזה לא עבור כולם. ספו לובש חולצה, שממש אומרת, שזה לא עבור כל אחד. וזה לא. אבל זה כן עבורי".

חברי קבוצתו מסכימים. "כאשר ממש למדתי להכיר אותו", אדבאיו אומר, "הייתי ככה, 'הוא לא אידיוט בכלל!' הוא פשוט מחזיק מעצמו בסטנדרט הכי גבוה, ככה שהוא רוצה לשים את חברי קבוצה בסטנדרט הכי גבוה. זאת הסיבה העיקרית שהוא עוזר. הוא מתאים לנו. הוא בחור של ההיט".

הירו חיפש את באטלר מיד לאחר ששניהם הצטרפו להיט בקיץ הזה. הם בסופו של דבר התאמנו ביחד בשיקגו, ב-5 בבוקר, על החוף של אגם מישיגן. שם באטלר והמאמן שלו, ג'יימס סקוט, הציגו להירו את המונסטר בול, משחק שבו שתי קבוצות של שניים על משטח הכדורעף. צד אחד זורק כדור כוח במשקל 10-פאונד מעבר לרשת, וברגע שהיריב תופס, הוא חייב להטיל את הכדור בחזרה מעבר לרשת מאותה נקודה שעל המגרש. כל משחק נמשך עד 10, והמשחק ממשיך עד שצד אחד מנצח שבעה משחקים. סשן של מונסטר בול לוקח בדרך כלל בין 60 ל-90 דקות.

אם הסשנים האלו היו מבחן, הירו עבר. ובנקודה הזו, באטלר נתן את הפרסומת הכי טובה שיכול לתת חבר לקבוצה: "הוא באמת טוב. הוא לובש את הדברים האלה. כל הדברים האלה שהוא לובש, בנדנות וכל זה. זה האיש שלי, אבל אמרתי לו שהוא חייב להעיף את הח** הזה. אני אוהב אותו, בחיי. והוא עובד. הוא מחייך כשזה הזמן לחייך, אבל מתי שזה הזמן לנצח, יש לו פרצוף רשע ורציני. כאילו, 'אני לעזאזל הולך לטרוף אותך'".

לשמוע את ההערכה של באטלר, שחקן השנה הראשונה פורץ בצחוק. "זה נשמע כמו משהו שג'ימי יאמר", הירו אומר. "אני אומר שהוא מוזר, בנוסף לזה".

What Are the Miami Heat's Realistic Chances of Winning a ...

פרסונת האימון המוקדם של באטלר יכולה לגבול בפרודיה עצמית, אבל הוא לפחות מודע עד כמה הוא נשמע מגוחך. גם הירו וגם אדבאיו אומרים שהוא באופן שגרתי מצחיק, ושלא כמו הרבה כוכבי על ב-NBA, הוא מסוגל לצחוק על עצמו. זוהי תכונה שזורחת תוך כדי שהוא קורא בשמו של הספר שאהב הקיץ ("The Subtle Art of Not Giving a F—. זה נשמע כמו משהו שהטמבל שאני הולך לקרוא"), משוחח על תוכניות האופנה שלו במיאמי ("אני הולך ללבוש מעילי מינק, ואזיע בביצים"), או מקונן על חוסר הניידות שלו כשהוא צועד ברחובות של ביתו החדש ("יש לי את התסרוקת המטופשת הזו שכולם מזהים").

שווה לתהות אם מותג ההנהגה הפסיכוטי והעליז של באטלר הפוך לפחות מקסים אם ההיט יתקלו במצוקה. כמו גם, באטלר הוא סופרסטאר כאשר הוא בריא, והוא שיחק בממוצע 66.4 משחקים במהלך חמשת העונות האחרונות. לפני שנתיים במינסוטה, עונת אול-NBA התקצרה בגלל ניתוח בברך. כאשר הוא נכנס לשנות ה-30 שלו בשנתו הראשונה של עסקת המקסימום שלו לארבע שנים, שווה יהיה לפקח על העמידות והאתלטיות של באטלר.

נכון לעכשיו, אף אחד לא יכול היה לבקש התחלה טובה יותר. לעתים קרובות כאשר מדגישים את החשיבות בהקשר של הזדמנות בהערכתם של שחקנים צעירים ברחבי ה-NBA, בטלר במיאמי הוא ההוכחה כי האזהרות נוגעות גם לכוכבי על. בעונה הזו יש לו תחומי אחריות שלא ניתנו לו בפילדלפיה, הוא מוקף בשחקנים ומאמנים שחוגגים את האינטנסיביות שגרמה לו להיות בעייתי במקום אחר, ופתאום הוא נראה שוב כמו אבן הפינה לפרנצ'ייז.

אדבאיו נותן לבאטלר קרדיט על כך שדחף אותו להרחיב את משחקו מעבר לאחריות של הסנטר המסורתי. תעשה יותר, תעשה יותר, תעשה יותר זה הפזמון של באטלר. אדבאיו ענה בפריחה לתוך אחד הגבוהים הכי וורסטילים בליגה. עם ספרות כפולות בריבאונדים, מסירות מההיי-פוסט, והניידות של גארד בהגנה, הוא התשובה של החוף המזרחי לדריימונד גרין. הוא נותן להיט לבנה שנייה לבנייה בהווה, ופוטנציאל לסופרסטאר בעתיד.

התרומה של באטלר משתנה בהתאם למשחק. בערבים מסוימים הוא ינהל את המשחק בזמן שחברי קבוצתו יפרחו (14 נקודות ב-11 זריקות בניצחון בדצמבר על הסיקסרס), בערבים אחרים הוא יהיה הסקורר (38 נקודות ב-14 מ-20 כדי לגבור על הסיקסרס בפברואר), ואז ישנם משחקים בהם באטלר עושה מעט מכל דבר ובאופן שיטתי טוחן את הקבוצה השניה (22 נקודות, 13 ריבאונדים, 12 אסיסטים כדי לנצח את הראפטורס במשחק חוץ). אדבאיו אומר, "אתה רוצה שהוא ימסור? הוא מסוגל למסור. אתה רוצה הגנה? הוא מסוגל לשמור. צריך להשיג סל בשניה האחרונה? ליזום מהלכים בהתקפה? הוא יכול לעשות את זה. הוא מוכן לעשות את כל מה שצריך".

במהלך ארבעת החודשים הראשונים, באטלר אדבאיו וההיט כבר הגיעו מספיק רחוק כדי להתחיל לחשוב  מעבר לעונה הרגילה. זה כשלעצמו התקדמות. הם כנראה לא מועמדים ריאלים לאליפות, אבל לא יהיה שום קרב בשביל המקום השמיני עבור מיאמי באביב הנוכחי. "אנחנו מרגישים כאילו אנחנו מסוגלים לנצח עכשיו", אומר הירו. "זה על מה שאנחנו מדברים. בכל יום ביומו זה פשוט להשתפר ולהתכונן לקראת הפלייאוף".

לפני העונה, באטלר לקח צעד קדימה. "באמת", הוא אמר, "אני חושב שאנחנו מסוגלים להתחרות על האליפות. באמת. ותנו לי להסביר לכם מדוע. טורונטו היו קבוצה מאוד מאוד טובה. עם קוואי, פסקל, קייל לאורי… באמת קבוצה טובה, נכון? לא מוריד מהם כלום, [אבל] הכוכבים הסתדרו עבורם בשורה. קבוצת ווריורס פצועה. זה קורה. הם ניצלו זאת. אז אם הכוכבים יסתדרו עבורנו? כל דבר הוא אפשרי. ואם זה אני הולך. אף אחד בסגל הזה לא מפחד מאף אחד".

היעדר הפחד, והאמביציה הקולקטיבית במיאמי שאינה לגמרי רציונלית, זאת הסיבה שהשותפות הזו תמיד תראה הגיונית. האמת לגבי באטלר והקריירה שלו הוא כי התכונות שהפכו אותו להתאמה מסובכת במקום אחר – גאווה, אינטנסיביות, התרסה כפייתית – זה די ברור שתכונות אלו אפשרו לו לטפס מאלמוניות למשחק האול-סטאר. לטובה או לרעה, זהו אדם שהמתג שלו תמיד פועל. באטלר יבטיח שהוא אף פעם לא ישתנה, אבל כנראה יותר מדויק לכתוב שהוא לא יכול להשתנות.

החדשות, השנה, הן שהוא מצא קבוצה המתאימה בשלמות למי שהוא.

לפוסט הזה יש 11 תגובות

  1. תודה רבה סמיילי!
    אוי, כמה שאני אוהב את השחקן הזה! חבל ששיקגו ומיניסוטה ויתרו עליו במקום לתפור לו את הקבוצה הטובה ביותר סביבו.

  2. נהדר סמיילי. הוא לא משחק את הכדורסל הטוב ביותר במיאמי, אבל אולי החשוב ביותר, והוא נראה לי המאושר ביותר משהיה אי פעם בכדורסל. אבל עתה, כשיתחיל הפלייאוף, הוא חייב להיות קצת יותר אגואיסט.

  3. עם כול הכבוד לג'ימי באטלר, הסיפור של מיאמי השנה הם 2 הרוקי'ס שהגיעו משום מקום קנדריק נאן וטיילר הירו והתפתחותו של באם אדאביו לאחד הסנטרים הטובים ב NBA.

  4. אוהב את באטלר. לא יודע למה אבל אוהב אותו.
    אולי אשוב אף לחבב את מיאמי, לראשונה מאז ימי מורנינג העליזים
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט