כולם מתבגרים – אליסון גלוק / תרגום Smiley

כולם מתבגרים – אליסון גלוק / תרגום Smiley

כולם מתבגרים

אליסון גלוק / כתבת בכירה ESPN
אפריל 6, 2012

מאמר מקורי: http://www.espn.com/nba/story/_/id/7771508/nba-mario-chalmers-all-grown-espn-magazine

מריו צ'אלמרס אוהב את אביו. אין לו בעיה לומר זאת בקול רם. זאת לא, כפי שאופיני אצל רוב בני ה-25, עובדה שמביכה אותו בצורה כלשהי. שלו זאת אהבה ללא בושה. הוא יאמר, ופיו יתעקל בצורה של גיחוך מתוח, שאביו, רוני, הוא "שוויצר" או "רברבן", אבל זאת לא ביקורת אלא ראייה לקרבה הרבה ביניהם. צ'אלמרס יודע ממה הוא יכול לחמוק בדבריו ומה עליו אסור לומר, זהו כיול עדין של היחסים שלהם לסימפוניה שמנגנת מאז שהגארד של מיאמי היה ילד בן 4, העומד בצל ה-1.95 של אביו, מנסה בעקשנות מקסימה לגנוב את הכדור מידי אביו.

זה היה מתי שהחלום נולד – הרגע בו צ'אלמרס נתפס בתשוקה האדירה, לא רק לנצח אלא להביס אותו, והוא בחר לשחק כדורסל בכל יום עד לשארית חייו, לזנוח את כל עיסוקיו האחרים, לעלות לרמה כזו שלא יהיה בכלל ספק מי השחקן הטוב יותר. החזון הפך למציאות, בסגנון של מכת ברק, ובמשך 20 שנה לא נזנח, אפילו עכשיו, כאשר מריו שחקן פותח עבור ההיט כאשר אביו משמש כמנהל האישי שלו.

"אתה זוכר את הפעם הראשונה בה ניצחת אותי?" רוני שואל.

זה היה יום ראשון בבוקר, מספר שעות לפני שההיט אירחו את הבולס. רוני צ'אלמרס, 56, יושב על כורסא זוגית בדירתו בקומה גבוהה במיאמי. הוא עבר לשם לפני ארבע שנים עם אשתו ב-35 השנים האחרונות, אלמרי, אבל הוא מעניק אותה לבנו בעוד שדירת הקונדו של מריו המשתרעת על שטחי של 5,500 מ"ר, בשווי 2.6 מיליון דולר (אותה רכש מהראפר דרייק) נמצאת תחת שיפוצים מספר רחובות משם. הדירה מסודרת ונקייה, עם נוכחות של מספר סימנים של מישהו בשנות ה-20 כאשר ישנה ערימה של משחקי וידאו ליד המסך השטוח. מריו, היושב על שרפרף בסמוך, אוכל את ארוחת הבוקר שלו עם ביצים, תפוחי אדמה, וופל, טעינת אנרגיה שלפני המשחק שהוכנה על ידי השף הפרטי שלו.

"כן, אני זוכר, הייתי בן 12", הוא אומר.

רוני מנענע בראשו.

"זה היה בשנת הסניור שלך בתיכון".

מריו תוקע את המזלג בצלחת, תופס חתיכה של ביצה.

"אני מבקש לחלוק"

הוא משחזר את הסצינה. כיצד הוא ואביו שיחקו אחד-על-אחד בחצר בביתם שהיה בפרברים של אנקורג', אלסקה, כפי שהם עשו בכל יום ברגע שהיה מספיק מבוגר להחזיק בכדור. כיצד הוא השחיל את זריקת הניצחון, ורץ במהירות מלאה לתוך המטבח וצרח לאמו: "ניצחתי אותו! ניצחתי אותו!"

"הייתי בן 12", צ'אלמרס חוזר, תופס את מבטו של אביו.

רוני מחייך, מפנה את מבטו לקיר החלונות הצופה על אזור הדאונטאון של מיאמי.

"לא", הוא אומר באדישות. "אתה טועה".

צ'אלמרס נשאר שקט, ממשיך לאכול.

עם כתפיים ברוחב הדלת וקול עבה של תקליטן, רוני מציג דמות מרשימה – תוצר של 22 שנה בחיל האוויר וכבוד שטבוע בו הגורם לכל הנוכחים בחדר להיראות כמו חבורת פרחחים ברגע שהוא נכנס. רוני מנהל את הקריירה של בנו, מלידתו ועד ההווה, בנחישות אינטנסיבית. השיעורים הרשמיים החלו בחצר האחורית, שם הוא לימד את מריו "איך לכדרר, מתי לזרוק". לאחר מכן הוא אימן קבוצת צעירים בליגה של המתנ"ס המקומי באנקורג', אשר אותה מריו הוביל לתואר המדינה בכיתה ז'. רוני לאחר מכן הקים קבוצת ילדים על מנת שבנו יוכל לשחק מול תחרות ברמה גבוהה יותר ולהיות חשוף ליותר הזדמנויות ממה שאלסקה מציעה. בבארלט היי, האב (ששוב היה המאמן) ובנו לקחו את הקבוצה עד לאליפות בשנת 2002 ו-2003 אבל הפסידו בניסיון השלישי ב-2004 עם הבזאר לאחר הארכה.

"הבן שלי התחנן אלי לאמן את הקבוצה", רוני מסביר, מנפנף בכל רמז ליתרון שהוא היה ההורה של בנו. ועדיין, הוא לא מכחיש כי חלומותיו של בנו היו פעם שלו. הסמול פורוורד לשעבר בקבוצת חיל האוויר וקבוצת השירותים הצבאיים, לרוני הוצעה מילגה על ידי סיטאדל כאשר הוא היה בן 24. חיל האוויר סירב לשחררו, ושלח אותו לאלסקה. ארבע שנים מאוחר יותר, מריו נולד.

"רציתי להיות מקצוען", רוני אומר בתסכול מוחשי. "אבל מעולם הדלתות הנכונות לא נפתחו עבורי".

הוא הפך זאת לעניינו להבטיח שאותו גורל לא יקרה לבנו. ובכך, הוא יכול לטעון לניצחון. הסטטיסטיקה של מריו העונה, כפי שהם היו מאז שהוא נכנס ל-NBA כבחירת סיבוב שני בדראפט 2008, צנועה: 9.9 נקודות ו-3.4 אסיסטים למשחק נכון למרץ 28.

אבל אפילו שלישייה בפרופיל גבוה צריכה רכז פיקח כדי לשמן את המכונה (כמו בסלטיקס של 2007). צ'אלמרס המשיך לתת חסימות ללא הכדור כדי לשחרר את לברון ג'יימס ואת דווין וויד למבטים פנויים. הידיים שלו תמיד חותכות קווי מסירה בהגנה או שנמצאות בפנים של הקלעים. קומפקטי ועקשן, צ'אלמרס הוא זה שלוקח כדורים אבודים, נותן את המסירה שנותנת אפשרות למסירה נוספת כדי לסיים בסל קל בהתקפת מעבר. והוא יכול להשחיל את הזריקה מרחוק כדי להשאיר את ההגנה מרווחת (85 השלשות שלו מובילות את ההיט).

No photo description available.

יותר חשוב, כאשר הכאוס פוגע במאוורר, צ'אלמרס גרסת ההיט לאובמה: תירגע לעזאזל, אני שולט בזה. הראייה הכי גדולה לכך הייתה ב-5 בינואר במשחק חוץ מול הוקס, שניצחו את ההיט שלושה ימים מוקדם יותר. כאשר וויד וג'יימס יושבים בחוץ עקב פציעות, הגארד קלע חמש מתוך 29 הנקודות שלו בהארכה השלישית כדי להבטיח את הניצחון בתוצאה 109-116 (22 מהנקודות שלו הגיעו לאחר הרבע השלישי). "הוא הסוג של הבחור שמבין שהדרך היחידה להוכיח זאת, זה ברגעים הגדולים", אמר פורוורד מיאמי, ג'יימס ג'ונס. "והוא מתענג על הרגעים האלה".

המשחק שלו העונה הוא גרסת העל של הרוגע שהוא הביא לאוניברסיטת קנזס בשלוש השנים שלו שם, אשר זכור בעיקר מאותו משחק אליפות ה-NCAA מול דריק רוז והממפיס טייגרס. כאשר 2.1 שניות לסיום המשחק, הוא קבר שלשה מעל ידיו המושטות של רוז אשר שלחה את המשחק להארכה שהובילה בסופו של דבר לניצחון, מה שזיכה אותו בתואר השחקן המצטיין של הטורניר והביא לו את מה שהוא מכנה "הרגע הכי מאושר בחיי". זה היה אפילו מתוק יותר בגלל שאביו היה שוב חלק מהקבוצה, כאשר היה אחראי על פעולות הכדורסל בקנזס.

ארוחת הבוקר הסתיימה, צ'אלמרס מנווט את הריינג' רובר HSE, שנת 2012, השחורה שלו לאורך הכביש המהיר. במושב האחורי נמצא תיק הלואי וויטון שלו וחולצת ג'ינס עם עניבה ללפני המשחק, אשר נבחרו על ידי אחותו הגדולה, רונקה ,34, אשר לאחרונה נשכרה כיועצת התדמית שלו. כאשר הוא מחליק לתוך הנתיב המהיר, הוא מגביר את הסטריאו. הראפר פאבולוס נשמע באופן ברור ממערכת השמע.

צ'אלמרס מנענע בראשו לפי הקצב, פניו עדיין מחזיקים בתווים של גור קטן, מזכיר את ניק קאנון הצעיר. בנו בן ה-4, זכייה, גר בקנזס עם אמו. צ'אלמרס חגג עם בנו את יום הולדתו רק לפני ארבעה ימים. "אני בסיטואציה טובה עם אמא שלו", הוא אומר. "אבל זה קשה עבורי". השניים חברים, יחסי ידידות טובים, אבל זכייה לא נמצא בסביבה הרבה. צ'אלמרס אומר שהוא רוצה להיות קרוב יותר, לראות אותו בתכיפות גדולה יותר.

הוא נכנס לתוך אזור חניית השחקנים, מנופף למאבטח ומחנה במקום שלו מתחת לאולם. תוך מספר שעות, הוא יקבל את הנשימה הכי קשה שלו העונה: נטרול רוז, רכז ה-MVP של הבולס, בזמן שעליו לסנכרן את התקפת ההיט מסודרת מול הגנת הבולס המרשימה. אבל אם הוא מרגיש איזשהו לחץ, הבעת הרוגע שלו לא חושפת דבר. כאשר הוא לוקח את התלבושת מהמושב האחורי, הוא חושב על הפעם הראשונה בה הוא ניצח את אביו.

"השתניתי מפנים באותו היום", הוא אומר, כאשר קולו רך ורגוע. "ידעתי שאני יכול לנצח אותו. ובגלל זה, ידעתי שאני יכול לנצח כל אחד. אין לי ספקות מאז. לעולם. אפילו לא אחד".


"מריו תמיד מלא בביטחון".

רוני יושב באזור שמוקצה לחברים ומשפחה, צופה בבנו רץ על המגרש. אלמרי לידו. לידה, רונקה. כולם לבושים בגוון שחור. רוני ואלמרי לוחשים אחד באוזנו של השני, מתוסכלים מההובלה הקטנה של ההיט ומהיעדר המסירות. "אני שונאת שהם מנסים להשוויץ", אלמרי אומרת.

משפחת צ'אלמרס מעדיפים את הכל בסגנון הישן. כמו הדרך בה הם גידלו את ילדיהם באלסקה. בכל קיץ בתקופה ההיא, המשפחה טיילה לנהר הרוסי כדי לדוג. דגי סלמון נתפסו בחכה. נצפו דובים. שיעורים קטנים לחיים נלמדו. ההוראות לא פסקו שם. עם אב צבאי ואמא שהיא מורה, צ'אלמרס קיבל באופן בלתי נמנע חינוך קפדני. שבירת העוצר גרמה לספסולו. נסיעה לבית של חבר ללא אישור עלתה לו ברכבו, מה שהכריח אותו ללכת לבית הספר. שמונה קילומטר לכל כיוון. באלסקה. "הרף שהוצב לו היה מאוד גבוה", רוני אומר. "רצינו שהוא ילמד להסתדר".

במשחק עם הבולס, בחור צעיר עם יהלומים וכובע מסנוור מסתובב, תופח לרוני על הברך ואומר: "היי, בוס. כמאמן, תאמר לי. למה לברון לא הולך לפוסט?"

רוני מחייך, שפתיו חתומות.

"מעולם לא התרגלתי לצפות. "הוא אומר בקול שקט. "מעולם לא התרגלתי למצב שאיני המאמן".

על המגרש, 10 דקות או משהו כזה לתוך המשחק, צ'אלמרס מריץ את הכדור בדרך בה אביו לימד אותו, הכתפיים שלו כפופות, וברכיו ורגליו שועטות גבוה, אקורדיון אנושי, קופץ. הוא דוחס את גופו בזמן שהוא שומר על מהירות, מביט בקטנה בזמן שהוא חולף על פניו של בחור שגבוה ממנו בראש. הוא זורק מעל רוז, וקולע זאת באלגנטיות. רוני מהנהן בחיוך.

הרבע הראשון מציג את שוויו של צ'אלמרס להיט, למרות שהוא לא צובר הרבה נקודות, שש וחצי דקות לאחר כדור הביניים, המסירה שלו לוויד בהתקפת המעבר מובילה להאלי-הופ לג'יימס. זמן קצר לאחר מכן, הוא מבצע חסימה על ריצ'ארד המילטון שמשאירה את לברון ג'ימס לאחד-על-אחד מול רכז הגיבוי של ההיט, ג'ון לוקאס, והתוצאה היא דאנק שמהדהד בחוזקה שהוא גורם לגלים בסאות' ביץ'.

בהגנה כאשר נשארות ארבע דקות לסיום הרבע ושעום ההתקפה סופר לאחור, צ'אלמרס מכריח את רוז לזריקה קשה שפוגעת בטבעת (זאת לא טעות ששורת הסטטיסטיקה מדרגת את צ'אלמרס כאחד השומרים הטובים במשחק כאשר יש ארבע או פחות שניות על שעון הזריקות). "שיחקתי איתו במשך שלוש שנים", אומר וויד, "ואני יכול לומר לך שלא משנה מה, הוא הולך להיות שם. הוא הולך לבצע מהלך. זה מה שאנחנו אוהבים לגביו. הוא תחרותי".

בתוך כל זה, צ'אלמרס שומר על ארשת פנים רצינית. אחותו? לא ממש. ביציעים, רונקה מתכווצת כשהיא צופה בצ'אלמרס מחמיץ זריקה קלע לשתיים. "אני עדיין רואה בו כאחי הקטן", היא אומרת. השניים קרובים, למרות שיש כמעט תשע שנים הפרש בגילאים. כילדים, צ'אלמרס היה משתמש בחדר השינה של רונקה כמגרש. הוא גם פלירטט את חברותיה. מעולם לא מתרגש ממנה.

"היינו משחקים את המשחק הזה כאשר אני הייתי עיתונאית והוא היה שחקן NBA, ואני העמדתי פנים שאני מראיינת אותו לאחר שהוא זכה באליפות", רונקה אומרת, כשהיא צוחקת. "בתיכון, הוא היה מגיע לאימונים שלי וזורק. אפילו אז אנשים היו שואלים, 'מי זה הילד הזה?'"

No photo description available.

השעה 8:35, שעתיים לאחר שההיט סיימו להביס את הבולס, וצ'אלמרס מטפל בפרק היד החבוש שלו בשולחן ארוחת הערב במסעדת Truluck's, ביסטרו מהודר במרחק הליכה מדירתו של אביו. כל המשפחה ביחד, משוחחים, כמו תמיד, על כדורסל.

צ'אלמרס שיחק היטב, אם לא נהדר. הוא קלע אומנם רק חמש נקודות והחמיץ זריקה קריטית בזמן מאוחר במשחק, אבל הוא גם לא ביצע איבודי כדור ושמר היטב על רוז במשך כל הלילה (הוא קלע 34 אבל ב-11 מ-28).

צ'אלמרס נשאר שקט, מדבר בעיקר אל אחותו, ואז רק להתבדח בפיקחות על משהו שהוריו אמרו.

"מה הוא לוחש עכשיו?" אלמרי שואלת, כשהיא לוגמת מכוס יין.

"הוא רק מתבדח כמו תמיד", רונקה אומרת, כשהיא מנענעת בראשה.

המשפחה מדברת על השנה שהולכת להגיע, איך "המטרה שלי עבורו היא לדעת מה לעשות כאשר האוויר נגמר מהכדורסל", אלמרי אומרת.

צ'אלמרס שומר על מבטו למטה. הוא אוכל שרימפס לארוחת הערב, ושותה כמה כוסות של לימונדה. נושא הקעקועים שלו עולה. יש לו 14.

"ואני עדיין ממשיך" הוא אומר בקול די מפציע, תופס את מבטה של אימו. 

"תסלח לי?" היא אומרת.

"אני עדיין ממשיך", הוא ממשיך, הפעם בטון שקט יותר.

"מתוך 365 ימים, אני גאה בו ב-300", אלמרי ממלמלת. "בשאר ה-65, אני רוצה להרוג אותו".

צ'אלמרס לאחרונה קנה לאימו הונדה אלמנט 2007. הוא רצה לרכוש עבורה משהו מהודר יותר, אבל זה היה הדבר המועדף על ידה, אז הוא היה חייב לרכוש זאת, כשהוא מפתיע אותה בכך שהוא מחנה את הרכב בחנייה, עם בלונים וקשתות המודבקים לרכב. "בסופו של יום, יש לך רק את משפחתך", הוא אומר. "יש לך רק את אלו עם הדם שלך".

רונקה אומרת, בעדינות: "מריו מעט נאיבי. הוא כנראה חושב שלכולם יש משפחה כמו שלנו. הוא לא מבין כמה זה יוצא דופן".

היא נותנת מבט אל אחיה, בעיניים רכות.

"הוא לא יכול לדמיין בכלל שאנחנו לא נהייה שם".

ארוחת הערב הסתיימה, חברי המשפחה מחכים בקדמת המסעדה כדי שאיש מצוות המסעדה יביא את המכוניות שלהם. הם עומדים קרוב כמו עמודים בספר. רונקה משחקת בשיערו של צ'אלמרס. אלמרי נושקת בלחיו, כורכת את ידה סביב גבו וצווארו. הם עושים תוכניות לימים הבאים. צ'אלמרס מזכיר שהוא ישמח לשחק ביליארד. הוא טוב. יש לו כישרון.

"אני הטוב ביותר במשפחתי", הוא אומר, ומרים את ראשו.

רוני מתקרב, מניח את ידו על כתפו של בנו.

"כן? האם ניצחת אותי?"

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. כיף של קריאה. אני אהבתי תמיד את מריו במיאמי. הוא היה חייכן כזה שלברון היה צורח עליו ומזהיר אותו, וצ'אלמרס תמיד מחייך כתשובה, ואז??? עושה כמובן מה שהוא רוצה. הבנאדם לא שם על לברון, בקיצור ולעניין, וכמה שלברון ניסה יותר לעשות ממנו שק חבטות, צ'אלמרס חייך יותר ועשה יותר מה שהוא רצה. חבל שלא היתה לו קליעה טובה מרחוק

כתיבת תגובה

סגירת תפריט