החיים של לאמלו – מירין פדר / תרגום Smiley

החיים של לאמלו – מירין פדר / תרגום Smiley

החיים של לאמלו

האח הצעיר למשפחת בול ופוטנציאל לבחירת NBA גבוהה ב-2020 לקח את המופע שלו לאוסטרליה, אבל אפילו במרחק של חצי עולם, אור הזרקורים והמשא המגיעים עם שמו הם דברים שאין מהם מנוס.

מירין פדר / Bleacher Report
נובמבר 20, 2019

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2862307-the-life-of-lamelo

לאמלו בול מנסה להסדיר את נשימתו, שם את ידיו על ירכיו כאילו אחיזתו בהן זה כל מה שמונע ממנו ליפול. ההמסטרינג שלו בוער. הברכיים שלו חורקות. הגרביים הלבנות שלו סביב הקרסוליים הפכו לגוונים אפורים מריצות הספרינט שלו על החוף באותו אחר הצהריים של אוקטובר. כאשר הוא בוהה לעבר האוקיינוס השקט, רגליו טובעות בתוך החול הדחוס שזה מרגיש כמו זפת.

הגלים נוצצים בצבע ירוק-כחול אין התחלה, אין סוף. חלק יראו בזה דבר אידיאלי, מרגיע, כאן על החוף בעיירות החוף המנומנמת ומבושמת במי ים מלוחים של וולונגונג, אוסטרליה.

לא עבור לאמלו. הוא לא אוהב לחשוב לגבי מה נמצא שם.

זה לא רק שהוא נמצא הרחק מהבית, מכל מה שהוא מכיר. לאמלו מפחד מהאוקיינוס. או יותר מכך, מכל דבר שבתוכו. כרישי נמר, כרישים לבנים [עמלץ לבן], כרישים שוריים. הוא בטוח שאם הוא טובל את הרגליים בפנים, נותן למים להתערבל סביב אצבעותיו, הוא ייבלע. זהו הצד השני של הפסיפיק, אבל זה אותו האוקיינוס.

ויש משהו נוסף מוכר, משהו אחר שהולך בעקבותיו. הוא יכול לחוש זאת, לראות זאת מעבר לזווית העין שלו. הוא מבין שצופים בו. שתי בנות, אחת בלונדינית, אחת ברונטית, מתקרבות. קרוב מספיק כדי לראות את טביעות האצבע של עקבותיו. הבלונדינית שולפת את האייפון שלה ומתחילה להקליט את לאמלו ביד אחת, תוך כדי שהיא מחזיקה שקית של H&M בידה השנייה. הברונטית מבקשת סלפי מלאמלו. "היום הכי טוב בחיי", היא אומרת מספר דקות מאוחר יותר לפני שלאמלו הולך משם.

עולם שלם מהמקום בו משפחת בול מחפשת אחר תשומת הלב הזו, אני נדהם מהמוזרות של הסצנה, מהמוזרות שהיא הקבועה בחיי בני העשרה האלה. אבל לאמלו לא נראה מוטרד. חיוך, סלפי, חיוך זה הקצב של חייו.

"זה תמיד היה ככה", הוא אומר. הוא לא יכול להיזכר בזמן בו מצלמות לא היו בסביבה, שלא היו צופים בו.

אולי זה התחיל בגיל חמש, כאשר ילדים היו מסתדרים בשורה לבקש חתימה כשהוא שיחק עם אחיו הבוגרים, לונזו, עכשיו גארד בניו אורלינס פליקנס, וגלו, ששיחק לזמן קצר ב-UCLA. או בגיל 10, שם היה מצופה ממנו לתת הופעות מול ילדים בגילאי 15-16. או גיל 14, כשהוא ישחק בתיכון צ'ינו היל ונזכר שאיש אקראי שהגיח מאחור בטור ליוגורטלנד כדי לשלם על ההזמנה שלו, בידיעה כמה גבוה הוא מדורג. אוהדים התגנבו אחר משפחתו למשחקיו באותה השנה, רודפים אחריהם לכל מסעדה בה הם בחרו. אביו, לבאר, היה מזכיר לו שכאח הצעיר, זה שסוחב על כתפיו את הציפיות הגבוהות ביותר: אל תרדוף אחר הכסף. תן לכסף לרדוף אחריך.

אבל לאמלו מעולם לא בחר במרדף הזה. לעולם לא הייתה לו מילה. "בכל חייו, הרגשתי כאילו אני אמור ללכת ל-NBA, את מבינה?" הוא אומר. "מאז שנולדתי, זה היה, הוא הולך להיות שחקן NBA". הוא אומר שהוא רוצה להיות הכדורסלן הכי טוב בכל הזמנים. רוב הילדים שאוחזים בעור המנוקד בצבע אפרסק, משגרים זריקות עונשין לאוויר מהמיטות שלהם, חולקים את החלום הזה. אבל אף פרוספקט אמריקאי אחר חיי את החיים של לאמלו: הכנה למקצוענים עם גוף של חטיבת הביניים, נשירה מהתיכון בגיל 16 ומעבר לליטא כדי לשחק באופן מקצועני ב-2018. כל צעד שלו נבחן בקפדנות, כל הבעת פנים שלו אובחנה: האם הוא שמח? האם הוא עצוב?

טיילתי לליטא למשך שלושה שבועות באותה התקופה, עבור כתבת פרופיל על לאמלו – להסתכל כיצד מישהו כה צעיר מופיע מול עיניים רבות במשך כל כך הרבה שנים. ועכשיו, שנה וחצי מאוחר יותר, אני כאן באוסטרליה, בטיול של שבועיים כדי לצפות בו משחק בליגת הכדורסל הלאומית של אוסטרליה עבור האילווארה הוקס – כאן כדי לראות כיצד הוא השתנה.

מאז שלאמלו נחת באוסטרליה, הוא הימם את הסקאוטים עם מסירות מאחורי הגב וראיית מגרש מסתורית. ההתרגשות סביבו רק גדלה. סקאוט אחד אפילו השווה אותו ללוקה דונצ'יץ'. מסיבה טובה: לאמלו בעל שליטה בלתי רגילה בכדור והוא מוסר מחונן. הוא יצירתי, ראוותן, פליימקר אינסטינקטיבי. "הדברים שאני הם דברים של ה-NBA. האיי קיו שלו מדהים, אומר אהרון ברוקס, שחקן בעל ותק של 10 שנים ב-NBA ששיחק לצד למאלו באילווארה עד שקרע את האכילס שלו מאוחר באוקטובר. "אין שום ספק בכך: הוא מוכן ל-NBA. התקרה שלו כל כך גבוהה".

לאמלו מתכנן לשחק עם ההוקס עד לסיום עונת 2019-20, בפברואר, לפני שיקפוץ ל-NBA ביוני, שם הוא בוודאות יהיה אחד מהשמות הראשונים שיקראו בדראפט. וולונגונג, בערך שעה ו-15 דקות נסיעה ברכב מסידני, מעולם לא הנחיתה פרוספקט בקליבר הזה. "זה בהחלט חסר תקדים", אומר הג'נרל מנג'ר של ההוקס, מאט קמפבל. ההוקס הם הקבוצה הקטנה ביותר ב-NBL ואין לה היסטוריה של הצלחה (התואר היחיד שלהם הגיע ב-2001). הם במאזן שלילי של 8-2 העונה. זה נראה מוזר שלאמלו לא בחר קבוצה יותר גדולה ותחרותית כמו הסידני קינגס, שם הוא היה יכול לשחק לצד הבחירה מספר 1 לשעבר ב-NBA, אנדרו בוגוט, או פרת' ווילדקטס, אלופי ה-NBL תשע פעמים. "פשוט לא רציתי שום הסחות דעת"", לאמלו אומר.

אבל הסחות דעת עדיין שורצות סביבו. לאמלו גר עם ג'רמיין ג'קסון, המנטור והמנהל שלו ומאמן לשעבר במכון SPIRE, אבל לבאר ושאר משפחתו (פחות לונזו) נמצאים כאן השבוע לצלם עבור תוכנית הריאליטי שלהם בפייסבוק Ball in the Family. אפילו בלעדיהם, עוקבים אחרי לאמלו כאילו הוא הקרדשיאן. מול מלבורן יונייטד, איש אחד התחמק מהאבטחה, הגיע לדלת המובילה לחדר ההלבשה ודפק שוב ושוב, צורח ללאמלו. לאחרונה, לאמלו ענד עגילי יהלום מנצנצים כשהלך ל-Steelers Seafood & Grill. "הייתה שיחה מאסיבית על כך בעיר", אומר מולי וורף, בריסטה ב-Utopia Coffee House. "אנחנו לא מאמינים שהוא כאן. זה מטורף".

ה-NBL הרוויחו מהכישרון של לאמלו, כשהם סוגרים עסקאות עם ESPN ופייסבוק לשידורי המשחקים.בריטני גריי, מנהלת השיווק והמדיה של ההוקס, אומרת שההכרזה על חתימתו של לאמלו הניבה 1.6 מיליארד רישומים ברחבי אתר ה-NBL ובערוצי המדיה החברתיים. יותר ממיליון צופים בארה"ב חזו בשידור של הופעת הבכורה מול בריסביין בולטס בפייסבוק, שיא NBL.

עבור לאמלו, זהו אותו התסריט, ביבשת אחרת. "אנשים הרוויחו כסף מהילד הזה במשך שנים", אומר ג'קסון, ששיחק ב-NBA מ-1999 ועד 2006. "אני לא באמת רוצה להשתמש במילה הזו, אבל זה קרוב מאוד לכך שהוא כמו זונה".

נראה כי אנשים פה תמיד מזכירים את המדיה החברתית של לאמלו לאחר הנוכחות הגלובלית – כל כך הרבה שהוא כמעט הפך לציוץ, הפך לסיפור אינסטגרם. "הוא פחות או יותר כמו הזרקור שלנו לעולם", אומר לארי קסטלמן, הבעלים והיו"ר של ה-NBL. "בגלל שעד שאנשים מסתכלים, בגלל לאמלו, לראות מה יש לנו, לא בהכרח ידעו שאנחנו קיימים".

אבל למרות כל תשומת הלב שהוא מושך, הוא לא רוצה דבר מזה. הוא נגרר כאשר הוא נדרש לצלם סצנה עבור Ball in the Family. הוא רק רוצה לשחק כדורסל. הוא תוסס אבל עם דיבור רך, חברותי אבל נשמר, סומך על מעטים. כאשר הוא מחייך, אפשר לראות נצנוץ קלוש, צלב דמוי יהלום שהוא לייזר לשן שלו בסמוך לפינת פיו. זהו סימן לאמונה שלו, כמו גם הקעקועים "Fear" על פרק ידו השמאלי ו"God" על ימין. "אני מסתכל על זה בכל פעם שאני מתעורר", הוא אומר, מתייחס לכנפי המלאך שהוא קיעקע על חזהו. "זה גורם לי להרגיש שיש עמי מלאכים. על כל הדברים שעברתי".

"אנשים לא מכירים אותי, לא מכירים אותי באופן אישי. הם לא יודעים מה עברתי".

ככל שהוא יותר מדבר, המילים מתחילות לנשור כאילו הן הוחזקו שם זמן רב. הוא למעשה מודע לאיך האנשים רואים אותו, מתייחסים אליו. "אנשים לא מסתכלים עליך כבנאדם", הוא אומר. "אנשים מסתכלים עליך ורואים סימן של דולר".


היום, לאמלו בהיר יותר מכל מה שנמצא בסנייקפיט, מגרש האימונים של ההוקס, היכן שהמשחק הראשון ב-NBL שוחק ב-1979. זה לא רק מכנסי הטייץ' הצבעוניים שלו מתחת למכנסי הספורט, משובצים באדום-ירוק (מחר, שחור-לבן משובץ. ביום שלאחר מכן, צבעי הסוואה ירוקים). זאת הצורה שבה הוא ממהר למגרש השחוק בצבע נחושת בזמן שחברי קבוצתו, רבים מבוגרים בעשור, מתהלכים באיטיות ורכות.

"כככסססףףף!" לאמלו צורח, קובר שלשה לאחר מספר שניות לאחר שהוא זורק את תרמיל הירוק יער שלו לצדי המגרש. הוא לא מתחיל קרוב לטבעת, כמו הרוב. זריקתו הראשונה היא תמיד משלוש. ואז שלשה ממרחק רב יותר. "אני כנראה לא אפספס זריקה היום!" הוא אומר לחברי קבוצתו, שעדיין קושרים את נעלי הכדורסל שלהם בצדי המגרש.

זה האושר שלו, השלווה שלו. ההתלהבות שלו משנה את מצב הרוח באולם ממצב רדום למלא חיים.

Image may contain: 1 person, playing a sport and basketball court

"הוא שומר אותי בקצב ואנרגטי", אומר דיוויד אנדרסון, הפורוורד בין ה-39 של ההוקס ומי שהיה בארבע אולימפיאדות. "זוהי תכונה טובה שיש לך במהלך השחיקה של העונה המקצוענית".

לאמלו מברך את טוד בלנצ'פילד, גארד שלימד אותו לשחק את ספורט הקריקט. "G'day, maaaaaate!" לאמלו מתבדח. ואז הוא מזהה את ברוקס. "אווו! אווו!" לאמלו מיילל, מנסה להסיח את דעתו של ברוקס. "אתה רוקד עכשיו!"

בפעם הראשונה שהם נפגשו, ברוקס אמר ללאמלו, "אח שלך ממש טוב", כשהוא מתייחס ללונזו. לאמלו בהה בו ואמר, במבט קפוא, "אני טוב יותר ממנו". הוא גם מאמין שהוא יכול לשחק ברגע זה ב-NFL. "נשבע באלוהים, אני יכול להיות קוורטרבק ב-NFL!" חלומות שכאלו שכחו, כאשר לאבר אמר למתבגר, המכור לנעלי ספורט ובעל מודעות אופנתית, שהוא יצטרך לאחסן את נעליו וללבוש נעלי כדורגל בכל יום אם הוא מעוניין לשחק פוטבול כשהיה בכיתה ט'.

ניתן בקלות להתבלבל מהביטחון של לאמלו ולפרש זאת כיהירות, העליזות שלו כמחסור לריכוז. ביליתי מספיק זמן מסביבו בשבועיים האלו כדי לראות שזה לא המקרה. הוא  מקשיב בקפידה, והוא כמהה לאימון. אבל הוא בן 18. עדיין לא בוגר אך בהחלט לא ילדותי. הוא פשוט ילד. הבעיה היא, הוא לא יכול להאיץ את הזמן. הוא עדיין לא יכול לקפוץ ל-NBA. הוא טרם יכול להפוך לגבר, בנוסף, קל וחומר לא גבר לעצמו.

הוא מנסה להיות. "אנשים חושבים שהוא רק אחיו של לונזו או רק הבן של לאבר", אומר אר ג'יי המפטון, חבר קרוב וקולגה כפוטנציאל בחירת דראפט גבוהה המשחק עבור הניו זילנד ברייקרס. "מלו הוא אדם בפני עצמו".

הוא יכול להתגנב בדרכו לצבע ולהתמודד עם הפיזיות למרות מסגרת ה-2.01 הגבוהה ורזה שלו שעדיין גדלה בגלל שהוא ערמומי. קל לבצע איבודים בגודלו, אבל לאמלו בקושי מאבד את הכדור. הוא מתקשה באוסטרליה מבחינת אחוזי הקליעה, אבל "התקרה הגבוהה" שלו ברורה, אומר המאמן הראשי של ההוס, מאט פלין. "האם אתם יכולים לדמיין אותו בעוד ארבע שנים?"

הוא עדיין עבודה בתהליך, במיוחד בהגנה. חברי קבוצתו גם לא מפנקים אותו בנוסף. פעם אחת, חבר לקבוצה רץ למתפרצת אבל החטיא את הלייאפ. הוא צעק על לאמלו, שנגרר בחצי: "לעזאזל רוץ איתי! אתה היית חייב לעזאזל להיות שם כדי להמשיך את זה פנימה!"

מוקדם יותר העונה, פלין אסף את הקבוצה לשיחה על קבלת התפקידים. הוא אמר להם שיש שני זאבים החים בתוכם: הזאב הרע, האחראי ליילל, תיעוב עצמי, רחמים עצמיים. והזאב הטוב, האחראי על משחק חזק, אהבת חברי הקבוצה, בעל ביטחון. "שני הזאבים נמצאים אצלכם, נאבקים ללא הרף", פלין אמר. "האחד המוביל את חייכם, קובע מה תעשו, הוא האחד שאותו אתם מאכילים יותר. האם אתם יודעים איזה זאב מנצח בסוף?"

השחקנים שתקו, חלק הסתכלו למטה לנעלי הכדורסל שלהם. לאמלו חיכה שנייה או שתיים לפני שדחף את ראשו בהתקהלות, אומר בשקט, "הזאב הטוב!"


השעה בסביבות 10 בלילה, ולאמלו רעב. אנחנו הולכים למקדונלדס אליו הוא מבקר באופן תדיר. אם הוא לא כאן, הוא ב-Chicko's, מקום של עוף ברחוב. או ב-Coffee Club, אוכל סלט קיסר (הוא שונא את רוב הירקות – לא לועס אותם, בולע אותם בשלמותם – אבל חסה זה בסדר).

ברגע שהוא בתוך מקדונלדס – או "Macca's" כפי שהאוסטרלים מכנים זאת – לאמלו פונה לעבר שלוש מכונות גדולות. "את חייבת להזמין בדברים האלה", הוא אומר. הוא פורץ עם חיוך ברגע שהוא מקבל את גלידת המקפלורי אוריאו הגדולה שלו. "הם משתמשים ביותר אוריאו מאשר באמריקה", הוא אומר, שמספר פירורי עוגיות בשיניו הלבנות. "באמריקה הם קמצנים עם האוריאו!" זה נכון. המקפלורי האוסטרלית נראית כאשר יש בתוכה עוגיות ולא רק מלמעלה. עדיין, הקינוח הזה מרגיש כמו הבית.

דירתו הקרובה, בכל מקרה, לא. היא קטנה, צנועה – רחוק מהנכס הרחב של משפחתו בצ'ינו הילס. בסלון, יש שני לוחות קרטון גדולים מול הוילונות כדי למנוע מהשמש להשתקף בטלוויזיה ככה שלאמלו יוכל לשחק פורטנייט. ישנה יד מעץ המורה עם אצבעה השמאלית. יש את המיטה של לאמלו, שאותה הוא מסדר בכל בוקר. הוא הביא איתו תריסר נעליים, כולל נעלי הפוקסיה גוצ'י אותן הוא נועל הלילה, אבל לא בזמנים אחרים. הוא לא יכול לקחת יותר מדי. "אני נמצא בדרכים כבר זמן רב", הוא אומר.

עבור לאמלו, הבית הוא המקום שבו הוא נמצא. הוא נמצא 18 שעות לפני חבריו הנמצאים חזרה בקליפורניה, אבל לפחות האנשים פה מדברים אנגלית. לפחות וולונגונג היא חמה, הרבה יותר קוסמופוליטית, מאשר העירה הכפרית והקפואה בפרינאי, ליטא. אבל הימים פה פשוט מונוטונים: משקולות, אימון קבוצתי, אימון אישי, משחקי וידאו, נמנום, אוכל. "ואז מחכה שהזמן יעבור", הוא אומר. "אנשים חושבים שמשחק מעבר לים זה קל. זה לא". הוא לא מתלונן, למרות הכל. הוא למד לא לעשות זאת כילד.

כאשר לאמלו היה בן שש, הוא קפץ מקיר גבוה לבריכה בחצר המשפחתית. "היי כולם, זה כייייייף!" הוא צרח לעבר האחים שלו. בפעם הבאה, הוא החליק ונפל בעוצמה. הוא לא היה מסוגל ללכת, אז גלו סחב אותו למשך שאר השבוע. לאמלו זוכר את לאבר צורח על גלו: "למה לעזאזל אתה סוחב את הילד הזה? תוריד אותו למטה!" אבל כאשר לאמלו ניסה ללכת, הקרסול שלו רתח. זה לא שינה. הוא היה צריך ללכת עם הכאב.

כאשר השנים חלפו, כאשר הפרסום של לונזו התעצם, ככל שהכרזותיו של לאבר נעשו יותר פרובלמטיות, לאמלו הבין שהוא לא יכול למעוד. יש לו את הבמה. אבל להופיע, תמיד להופיע, וזה לא נתן לא יותר מדי זמן לעיבוד. "מלו לא יכול באמת להירגע", ג'סון אומר.


Image may contain: 5 people, people smiling

עכשיו בוקר, אבל השמש נעלמה. סוער ומעונן. מעטים נמצאים בחוץ כאשר הם מוציאים את כלביהם דרך ה-Blue Mile, שביל במקביל לחוף הים. הגלים נשברים בעדינות, זמזום שקט לקהל קטן.

אני פוגשת את לאמלו ואת ג'קסון בקיה סראטו הלבנה של ג'קסון כדי ללכת לסשן המשקולות של הקבוצה. אני מספרת ללאמלו שהחזרתי את הרכב השכור שלי בגלל שזה היה מפחיד לנסוע בצד השמאלי של הכביש כאשר ההגה בצד ימין של המכונית. הוא מספר לי שהוא נהג פה פעם אחת. "לא היה קשה, למרות הכל. אבל פשוט אני לא מרגיש בנוח לנהוג, נקודה", הוא אומר, כשהוא צוחק. "פשוט לא מרגיש בנוח לנהוג!"

ג'קסון פחות עליז ומלא חיים. מאמר שהתפרסם בפורבס מספר שעות קודם לכן ובחן את ההתעניינות של קבוצות ה-NBA בלאמלו, פחות התעמק ביכולותיו על המגרש, ויותר התמקד במותג המסחרי והגלובלי שלו. מנהל האקדמיה של מכון SPIRE צוטט כאומר, "הצופים ומדדי המדיה החברתית מגבים את ההחזר הכספי על ההשקעה בלאמלו בול אפילו עוד לפני שהוא דורך על המגרש". כאילו לאמלו הוא מניה.

מכונית.

חפץ.

לאמלו לא ראה את המאמר, ככה שג'קסון מספר לו לגבי זה. לאמלו בוהה לא הבעה בג'קסון, מהנהן שלוש פעמים. ראשו נופל, והוא מביט החוצה מהחלון. משהו בתוכו שקט, נכבה. ואז הוא מנגן את "Summer Is Cancelled של G Herbo:
"They tellin' me I'm the man, I ain't even settle in yet // Gotta get youngin' together, they starve on the regular // I came from sparkin' competitors // My life was never no regular degular".

לאמלו מקיש על המסך, מעביר ל"Cold Hearted Il" של Meek Mill:
"Scream, 'Ride or die,' I thought you would ride with me // Found out you was jealous, you wouldn't even grind with me." LaMelo is moving his entire body now, rapping along: "Goin' city to city, can't take my son to school when I want to // Can't see my mama, my family when I want to". 

הוא כמעט תמיד עם האוזניות בצבע אדום-דובדבן עליו. הן משגרות אותו למקום שהוא מעבר לאוסטרליה. מקום שבו הוא מובן כפי שהוא: ילד שלא מחפש פרסים, תשואות. הוא לא שמר גביע אחד מלבד טבעת אליפות המדינה שלו עם צ'ינו היל כשהיה פרשמן. עוד שהיה בן 14. הרבה לפני שהכל השתנה.

ברוב ימיו בחטיבת הביניים, לאמלו היה רץ במעלה גבעה שלאחריה עוד גבעה בצ'ינו. כאשר השמש הייתה מכה בגבו, לפעמים הוא קיווה שהלוואי והוא היה יכול לבלות עם חבריו. לשחק ב-NBA2K.

להירגע.

אבל הוא לא היה יכול. הוא היה אמור ללכת ל-NBA. ואחיו גם כן. "אתה חלש לחלוטין! אתה חושב שאתה טוב, אבל אתה לא!" לונזו היה צורח, במלחמות האחד-על-אחד, באתגרים שזורים באהבה. מותש, לשחק מול אנשים בוגרים ממנו, לאמלו רצה לפרוש לפרקים. "רגעים כמו, בחיי, סיימתי. אחי. אני לא מנסה לעשות את זה", הוא אומר. "אבל בסופו של יום, אבא שלי היה ככה, "מה אתה הולך לעשות, אם להיות כנה?'"

ללאמלו מעולם לא היה זמן להרהר. לאבר הוציא אותו החוצה מתיכון צ'ינו הילס בשנתו השלישית, והוא היה צריך לעזוב את חבריו מאחורי כדי לנסוע לליטא – ועכשיו, אוסטרליה. "אנשים לא יודעים כמה הוא הקריב", ג'קסון אומר. "אם את חוזרת לאחור לתקופה שבה היה לך הכי הרבה כיף, מה זה היה? השנים שפספסת". לאמלו מעולם לא חשב שהוא התבגר ברחבי הגלובוס. "לחלוטין לא", הוא אומר. "חשבתי שאני הולך להיות ארבע שנים בצ'ינו הילס. חשבתי שאני הולך ללכת ל-USC ומשם לעשות שנה אחת וזהו".

"אני פשוט ראיתי את החיים אחרת", הוא אומר. "לא להיות ילד נורמלי, לא ללכת למסיבות ריקודים, לא ללכת לבית הספר". הוא לא יודע אם זה טוב או רע בגלל, הוא מוסיף, "אני לא מכיר דרך אחרת".

אני זוכרת שצפיתי באימון בכל יום בליטא, נדהמת שלא משנה כמה היה קפוא בחוץ, כמה אומלל הוא היה מבפנים, לאמלו המשיך לנשוך שפתיים. הוא ישחק חזק. הוא לא התלונן. "זה היה כמו סרט אימה", לאמלו אומר. "זה פשוט גרם לי לרצות לחזור הביתה".

למרות זאת, לאמלו לא מתאר את ליטא כקשוחה. קשה זה היה לראות את אימו, טינה, בכסא גלגלים, רועדת במעיל הספורט של BBB, במזג האויר הקר של ליטא, מכריחה את עצמה לחיים מול מצלמות Ball in the Family למרות שהתאוששה משבץ. "אמא שלי הייתה יכולה למות", לאמלו אומר.

לראות אותה ממשיכה לסבול גרם לו להתהפך. ככה שכאשר הוא איתה בפגרה, הוא מוזג לה מים, משקה אותה עם טיפות דרך קש. הוא קופץ לבריכה, מחזיק בידיה כאשר היא משלימה את תרגילי השיקום. הוא הפך להיות ההורה, והיא הילד.


אנשים לא רואים את הרגעים האלה. רבים חושבים שלאמלו הוא אגואיסט, חסר כבוד. מפונק, לא בוגר. קולני מדי.

"אני פשוט לא מובן", לאמלו אומר. "לגבי הכל". זה, ברור, בעיקר בגלל אביו. השערות שיש לאנשים מתקבלות ממה שאביו אומר או עושה. "זה נדבק אלינו", לאמלו אומר. "אני מתכוון, בסופו של יום, זה אבא שלי. אני מכיר אותו. הוא מכיר אותי. תמיד הולך להיות קשר".

"אני רק משחק כדורסל", לאמלו מוסיף. "לא משנה מה הוא אומר, הוא אומר. אני לא". הוא עוצר. קשה להסביר זאת. הוא לא יכול לשלוט בהרבה מלבד סיבוב הכדור בזריקת הניתור שלו, הדיוק במסירותיו. הוא לא יכול לשלוט במה שאביו אומר לגביו. לגבי כל אחד. אבל כאשר הוא מופשט מהתוויות המתויגות לשניהם – אבא שמדבר, ילד פלא – הם, בליבתם, עדיין אב וילד. אבא וילד שיש להם שנים בהם הם מבינים אחד את השני, שנים שבהם הם לא. רגעים בהם הם מרגישים קשורים, רגעים בהם הם מרגישים מנותקים.

"אתה לא מפנה את גבך לאביך. יש לך רק אבא אחד בעולם", לאמלו אומר. "אנשים אומרים לי, 'הוא הורס לך את הקריירה'. אני מתכוון, לא הוא לא, בגלל שהוא הפך אותי למי שאני".

עבור כל אחד, התקרבות לבגרות משמעותה להתחיל להסתכל, ממש לראות, את ההורים כחלק נפרד ממכם. אנשים שיש להם חיים משלהם, בעיות, רגשות, אמביציות. אנשים פגומים, אנושיים. אתם לוקחים את הטוב שבהם, את הרע שבהם. ואתם מנסים להבין מי אתם בזכותם או למרותם. 

זה החלק שלאמלו עובר עכשיו … אבל לעבור את זה בזמן שהוא גר במרחק חצי עולם מביתו, בזמן שהוא גר עם מישהו שנשכר על ידי אביו לגדל אותו לפי התמונה שאביו רואה שהוא אמור להיות (לבאר ושאר המשפחה סירבו, דרך ג'קסון, להתראיין לכתבה הזו).

לאמלו זוכר אחר צהריים אחד באולם בשכונה בעייתית בלוס אנג'לס כשהוא היה בן ארבע. הוא זוכר שהוא זרק בצד עם לבאר בזמן שלונזו וגלו שיחקו כדורסל עם חברה בוגרים. מישהו קיבל עבירה חזקה, והחל ויכוח קולני. "בסדר! בסדר! אני אחזור!" איש אחד איים.

הוא אכן חזר. הוא נכנס דרך הדלת האחורית עם קפוצ'ון שחור, חמוש באקדח. "החל לירות בכל האולם", לאמלו אומר. "פאפ פאפ פאפ פאפ". הוא זוכר איך בשבריר שניה, רגליו היו באוויר, גופו הזעיר מוגן על ידי בטנו של אביו. לבאר תפס אותו, את לונזו ואת גלו בזרועותיו, איכשהו סוחב את שלושתם בזמן שהוא רץ, רץ כל כך מהר, מחוץ לאולם.

בשמיעת הסיפור הזה, לראות כיצד המשפחה הזו פועלת למשך זמן כה רב עכשיו, אני חושבת איך לבאר פועל עם אותו אינסטינקט מגונן בשנים שלאחר מכן, מגן על בניו לפני שמשהו פוגע בהם. אולי זאת הסיבה שהוא הוציא את לאמלו מבית הספר ושמר עליו שלא ישחק כדורסל מכללות. להיות מנוצל ממערכת חזקה שילדים אחרים לא יכולים להימלט מפניה.

החלק העצוב הוא, שהנשרים עדיין הגיעו ללאמלו. הוא עדיין ניצוד. עדיין מתייחסים אליו כאל סימן של דולר.


"זה למאלווווווווו בולללללללל!" אומר גארד, אנגוס גלובר, כאשר לאמלו נכנס למרכז הבידור WIN לאימון זריקות, שעות לפני משחק פתיחת העונה של ההוקס מול הבריבן בולטס. לאמלו מתחיל לזרוק שלשות. "לעזאזל, הזריקה שלי כמו חמאה", הוא אומר. "סמאק!"

המבקרים מטילים ספק בבחירת הזריקות שלו ובמכניקה הלא קונבנציונלית שלו. לאמלו מנסה לתקן זאת בשנה וחצי האחרונות או משהו כזה. בימים אלה הוא זורק 260 בבוקר ו-340 בכרב מבלי להתרומם מהקרקע, עובד על איזון, תנועה חלקה: למעלה, במקום החוצה.

הוא נהג לזרוק הרחק מעבר לקשת מבלי לסדר את ההתקפה, אבל בימים אלו הוא יותר מחושב, פחות אנוכי. "הוא אומר לנו, אם תרוצו, אני אמצא אתכם", אומר הגארד סנדי דך. לאמלו מודע לחולשות שלו. הוא לא מגן על. הגוף שלו עדיין מתפתח. "הוא בן 18", אומר הסנטר ג'וש בון. "הכל חדש עבורו".

אבל התחרות ב-NBL היא לא ברת השוואה לזאת של ה-NBA. הגארדים פה סולידים, אבל הגבוהים איטיים בשתי צעדים. באימון הזה, שחקני ההוקס זזים בתרגול הגנתי עם מעט קצב. זה בדרך כלל כך: אינטנסיביות נמוכה, מעט הגנה. לאמלו מאבד כדור, אבל אף אחד לא קורא לו לצאת.

יושבת ליד ג'קסון בצדי המגרש, אני שואלת מדוע משפחתו של לאמלו שלחה אותו לכאן כאשר יש הרבה יותר יעדים תחרותיים, כמו סידני, או קבוצות יורוליג. אולי ספרד. "קשרים", ג'קסון אומר. הוא לא יחשוף אלו, כשהוא אומר במקום: "אם את מכירה מישהו במספרה, את הולכת ללכת לשם. זה מעולם לא מה הכי טוב לילד. זה בקשר מה הכי טוב לשאר".

לאמלו נשאר על המגרש כדי לזרוק לאחר האימון. "סוף סוף עשיתי 20", הוא אומר לג'קסון. "הח** הזה קל, אחי". הוא קולע חמש, מחמיץ שש. "הטבעת הזו גרועה". הוא סוף סוף קולע 20. "להתלבש!" הוא שם על עצמו מכנסי פיג'מה אדומים אבל מוכרח לחזור למגרש.

הוא עומד בצד אחד ומגלגל את הכדור בדיוק לצד השני. ואז הוא עומד בצד המגרש ומקפיץ את הכדור בצורה כזו שהוא נוחת ישר בתוך מדף אחסון הכדורים. הוא רוקד, מרוצה מעצמו. ואז הוא מתרגש עוד יותר: זה הזמן שלו לאכול סלט קיסר.


אנחנו מגיעים לבית הקפה, ולאמלו מזהה את אחד הטבחים במטבח שאיתו הוא התיידד: "אחייייייי!" המלצר מניח קנקן מים, והא צוחק, ממלא לכולם את הכוסות עד הקצה ככה שהמים נשפכים החוצה. הוא מזמין את הסלט קיסר שלו עם פנקייקים, מטביע אותם בשתי כוסות של סירופ.

אני שואלת לגבי האימון: "האם קיווית שיהיה לך יותר אתגר שם?"

"מממממ", הוא משיב, ועוצר. "אני פשוט צריך לעבור את השנה".

"כיצד אתה עושה זאת, למרות הכל? עובר את כל זה? זה נראה קשה לעשות כך בכל יום".

"זה כאילו שאני אשאל אותך לגבי איך את מבצעת את עבודתך", הוא אומר. "כמה קשה העבודה שלך?"

"אני מתכוונת, אני חושבת שהעבודה שלך קשה משלי".

"לא, העבודה שלך קשה בהרבה", הוא מחזיר. "את צריכה להקשיב לי, לרשום דברים, לחשוב על השאלה הבאה שלך, ואז לשאול עוד שאלות ואז את צריכה לכתוב את הסיפור. זה קשה".

אני מנסה לדמיין כמה עיתונאים דחפו מיקרופון לפניו מאז שהוא ילד. כמה אוהדים, כתבים, חברי משפחה ביקשו תמונה, הזמן שלו, החיוך שלו. כולם צופים בו אבל לא ממש רואים אותו.


האבטחה כבדה יותר מספר שעות מאוחר יותר, שעתיים לפני המשחק מול הבולטס. "יש לנו כפול מאשר מבדרך כלל", אומר ג'ונתן מלישב, מאבטח. יוצר התוכן של ההוקס, מתיו אדקפוניה, ואני ניגשים לכניסה האחורית, אבל מאבטח נוסף לא נותן לנו לעבור. "יש לנו שחקן כאן", השומר אומר לתוך הקשר, מביט באדקפוניה.

"באמת?" אדקפוניה אומר, מנפנף בתג המדיה שלו. אדקפוניה הוא אוסטרלי אבל עם אזרחות כפולה (אוסטרלי-גנאי). השומר מתנצל ונותן לנו להיכנס. "זיהוי גזעי", אדקפוניה אומר, נאנח כאשר אנחנו פונים להיכנס לאולם. הוא אומר ששנה שעברה בקושי הייתה קיימת אבטחה: "זוהי ההשפעה של לאמלו".

ההוקס לא רגילים לזה. אזור המדיה ללא שום שקעי חשמל, והאולם WIN בעל 4,000 מקומות.

ג'בון סיירוצקי בן ה-10, לבוש בגופיית הפליקנס של זאיון וויליאמסון, נמצא כאן שעה מוקדם יותר כדי לקבל הצצה בלאמלו. "מלו הוא אדיר", סיירוצקי אומר. "הוא כמו מג'יק ג'ונסון עם המסירות שלו. והוא קולע שלשות". שתי ילדות שגם כן משחקות כדורסל, מילר בונהאם בת ה-11, וג'סי דונובן בת ה-10, מסבירות מדוע הם אוהבות את לאמלו. "בגלל שהוא מפורסם", בונהאם אומרת. דונובן מסכימה: "לפעמים אנחנו רואות אותו מתאמן. יש לי תמונה שלו מתאמן".

לבאר וגלו מופיעים בצד המגרש. טינה אחריהם, באיטיות, עם ההליכון שלה. עשרות אוהדים רצים ומסתדרים בשורה כדי לקבל סלפי עם לבאר, שחובש כובע שחור של BBB וחולצה עם הכיתוב Family Don't Break Up. הוא שופע חיים, לוקח סלפי אחר סלפי, למרות שהוא נתבע לפני שלושה ימים על ידי אלן פוסטר, השותף מייסד של BBB, שמאשים כביכול את לבאר במעילה כספית בסך 2.5 מיליון דולר מהחברה אשר בבעלות משפחתית, ניצול ילדיו לטובת אושר ותהילה אישית.

מוקדם יותר השנה, עוד באפריל, לונזו תבע את פוסטר על שכביכול גנב יותר מ-1.5 מיליון דולר ממנו. "חשבתי על זה הרבה, את יודעת? אני רואה מה [לונזו] עשה. כולם עושים טעויות", לאמלו אומר, ומוסיף לאחר מכן: "למדתי, כאשר גדלתי, שלא לבטוח באף אחד שלא באמת מכירים כהה, פשוט לתת לאנשים להיכנס לחיים".

לאמלו רק מנסה להתרכז בכדורסל. והוא מרשים במשחק הזה, חולף על פני המגן באכזריות, פעמיים באותו הפוזשן, שהוא נופל.

לאמלו מסיים עם 12 נקודות, שמונה ריבאונדים, ארבעה אסיסטים וארבע חטיפות, והוא קר כנגד הגנה חסרת אמצעים: 6 מ-16 מהשדה, 0 מ-5 מהשלוש. כל קבוצת ההוקס איומה בקליעות, והם מפסידים בתשע הפרש.

המבחן האמיתי מגיע, בסוף השבוע: משחק חוץ מול פרת', האלופים המכהנים ב-NBL. ההוקס ניצחו אותם רק פעם אחת בעשור החולף.


ההכנות לקראת פרת' באימון לא הולכות כמתוכנן. שחקנים הולכים בתרגולים. פלין עוצר מהלך: "לא טוב מספיק! אתם נותנים לכדורים לזוז בצורה הזו, פשוט תנו להם לנוע. זאת הצורה שבה אנחנו מתחילים משחקים!" החברה נותנים לריבאונדים ללכת במהלך תרגולי 3-על-2, 2-על-1. "בחייכם, חברה!" אנדרסון צועק. "אתם יכולים לעזאזל לשחק טוב יותר!"

המשחקונים של הקבוצה, לאמלו מעביר מסירה הכנסה טובה לפוסט של בון, שמסיים בנקודות. "טוב מאוד", הוא אומר לבון. אבל במספר ההתקפות הבאות, הוא פחות אפקטיבי. הוא לוקח את הכדור כל הדרך לטבעת ומחטיא. הוא לא רגיל להריץ מהלכים בכל פעם במעלה המגרש והוא עדיין לומד כיצד להיות בתפקיד שסביבו נעה ההתקפה.

פלין אוסף את הקבוצה במרכז המגרש. הוא מסמן ללאמלו בהדגשה: "לא אכפת לי אם אתה בן 18. אתה צריך להיות הבוס!" לאמלו מביט לו בעיניים, מהנהן בחזרה. לאחר שכולם עוזבים, הוא זורק בערך 50 זריקות ניתור.

שאלתי את פלין מה המשמעות של להיות הבוס. "הוא חייב לעבוד על החלק הזה במשחק שלו ולהוביל אנשים לא רק על ידי הופעה אינדיבידואלית", פלין אומר. "הרבה מהשחקנים הנהדרים ביותר הופכים את כל מי שמסביבם להרבה יותר טובים". פלין מברך על הרצון של לאמלו להיות מאומן ומעלה את האפשרות שהוא לא יפתח בנקודה מסוימת: "אנחנו חייבים להיות זהירים שלא נקריב את ההתפתחות של אחד על חשבון אחרים".


בהגעה לטרמינל של קוונטס בסידני ביום שלמחרת, לאמלו, לובש מכנסיים שחורים קצרים עם הלוגו של הסדרה חברים,בדרך לטיסת של חמש שעות לפרת'. ילד עם וסט בורדו ניגש אליו בעצבנות. לאמלו נותן לו חיבוק וסלפי לפני שהוא עושה את דרכו מעבר לאבטחה: "אני יודע שיש להם את קריספי קרים, אחי!" יש לו העדפה למתוקים, במיוחד לסקיטלס, ריסה, ג'ולי רנצ'רס. יש לו מזל, באמצע הדרך בטיסה, דיילות מציעות חטיפי גלידה של טוויקס.

כאשר זמן המשחק סוף סוף מגיע, הוא מרוכז. הוא לא יכול לשמוע את קבוצת תלמידי בית הספר הצורחים בשמו, אלו עם צבעי גוף עליהם שכל אחד עם אות אחרת:I-♡-M-E-L-O. "הוא פשוט אוהב אותנו. הוא ממש באותו הגיל שלנו", אומר אחד מהם, גווין רוזריו. האולם בפרת' מרגיש כמו אולם NBA, עם 13,000 מקומות. הוא מלא מלבד 100 מקומות, כמו גם תזמורת, צ'פלין קטן וקמע הווילדקטס המתנדנד מהתקרה.

גארד פרת', ברייס קוטון, ה-MVP של ה-NBL לשנת 2018, תוקף בנינוחות, עם 23 נקודות במחצית בראשונה בלבד, וההוקס לא מהווים יריב. משחק הפוסט בקושי רץ, מחטיאים לייאפים קלים, מוחים ומתווכחים עם השופטים. לאמלו הוא שחקן ההוקס היחיד שלא מאבד את קור הרוח שלו. פניו כל כך חתומות, מסתירות כל רגש, לא יכולתם לדעת שקבוצתו בפיגור 30. הוא קולע 15 נקודות עם שמונה אסיסטים למרות עוד ערב קליעה קר: 4 מ-14 בסך הכל ו-1 מ-6 מהשלוש בתבוסה שנגמרת בתוצאה 103-76.

כאשר לאמלו בדרכו לחדר ההלבשה, התסכול שלו מתפוגג. הוא מחייך, מברך אותי לשלום עם בדיחה מוכרת שחלקנו: "לעזאזל, את עדיין נמוכה" (זה נכון אני 1.50).

"לא כולנו יכולים להתברך עם גובה של NBA, אתה יודע", אני צוחקת בחזרה. "ואם מי אתה חושב שאתה מדבר על זה?! אתה עדיין ילד".

הוא צוחק. "לא, לא, לא. אני אדם בוגר. אני לא ילד. ילד הוא סגנון דיבור!"

"אה! אתה עכשיו אדם בוגר? מתי זה קרה?"

"אני חי בסגנון של אדם בוגר", הוא אומר, מסתכל על 50 האוהדים המסתדרים בשורה כדי לקבל חתימה במסדרון.

כאשר לאמלו הולך לקראתם, הם רצים לקראתו, חונקים אותו חזק עד כדי כך שהוא לא יכול לזוז שמאלה, ימינה. כשהוא סוף סוף חופשי, הוא צועד החוצה וטיפות גשם מטפטפות על פניו. "לעזאזל", הוא אומר. "חטפנו כל כך חזק שהם סחטו מאיתנו הכל!" כשנשאל כיצד הוא מסוגל לשמור על הומור, ונשאר חיובי: "חייב", הוא עונה. "הח** הזה מתעסק לך במחשבות לבלגן מוחלט".

עד שהוא חוזר חזרה למלון, לאמלו כבר מורעב. הוא טורף סטייק ועוף, המסופק על ידי הקבוצה. הוא תוהה אם מקדונלדס עדיין פתוח. "הגב שלי כואב", הוא אומר. שום דבר רציני, רק כאב. הוא עייף. ג'קסון וברוקס מצטרפים בבר המלון. הם תוהים אם ההוקס בכלל יצליחו להעפיל לפלייאוף.

כאשר לאמלו שם את האוזניות שלו, אישה מפריעה לו: "תסלח לי, האם אתה יכול לקחת תמונה עם הבת שלי?" לאמלו מסכים. מצטלם. מיד לאחר שהוא מתיישב, גבר ממהר לעברו: "מלו! היי! האם אפשר סלפי?" ג'קסון עונה בצחוק אבל לא ממש בצחוק: "בטח, אם תשלם עבור המשקאות שלנו". לאמלו מתרומם באיטיות ומצטלם לסלפי".

לבסוף כאשר הוא מתיישב בחזרה, הוא צופה קטעים מה-NBA בטלפון שלו. "האיש שלי קאריייי!" הוא אומר, צופה בגארד הווריורס, סטפן קארי, מוריד עוד שלשה מרחוק. ג'קסון וברוקס יוצאים החוצה לעוד משקה כאשר לאמלו מחליט להישאר במלון. הוא מנופף לשלום, ואז משתתק, מסתכל בטלפון שלו. הוא מהופנט מהשלשות, מהאפשרות שהוא יכול מהר מאוד להיות שם.

אבל הוא כאן. בבוקר, הוא יטוס בחזרה לסידני. בחזרה לוולונגונג. בחזרה לחוף, כדי להתמודד עם עתידו מחדש.

לפוסט הזה יש 4 תגובות

  1. שמע, סהר, הפעם התעלית אפילו על עצמך, ואתה תמיד מצויין.
    אני מאד מאמין בלמלו. אני גם לא מסכים עם הדיעה שאביו רק 'מקלקל'. האבא הביא את הבנים למה שהם. הוא רוצה רק בטובתם. הם חייבים לו את העובדה שכל עולם הכדורסל יודע מי הם.
    אם אני GM ב-NBA אני בוחר בו ראשון בדראפט. הוא טיפוס. הוא כריזמטי, והוא כשרון נדיר ביותר.
    תודה שהתרגום שלך מסביר ומבאר הרבה דברים למי שלא יודע מספיק עליו. שהוא יהיה טוב מלונזו אני כמעט בטוח.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט