על מודלים, כדורסל, סטטיסטיקה ומראה עיניים
הרעיון הבסיסי לפוסט הזה עלה לי בקיץ האחרון אחרי מספר פוסטים באתר שעסקו, באופן כזה או אחר, בנושא חכמת המשחק. בהתחלה כתב לנו הציפור הנדירה על גאונות וחידוש, ולאחר מכן אבי טרכטמן פיתח מודל סטטיסטי מקורי למדידת איכות קבלת ההחלטות האינדיבידואליות בהתקפה.
ההיגיון שמאפיין מודלים כאלה, על פי רוב, הינו שאנחנו מנסים לחשוב על היבטים רלבנטיים לשאלת המחקר (במקרה של אבי – מרחק מהסל, קרבת שומר ועוד), לחדד אותם באופן שימנע הטיות, אי דיוקים ואינטרקורלציות, ולאחר מכן "להטיל" את המודל על המציאות ולבחון את התוצאה המתקבלת.
על פי רוב, למרות "אובייקטיביותו" של המדד, כל מדד, יהיו חילוקי דעות בקהל בנוגע למידת תקפותו, וזאת ממספר היבטים עיקריים:
היבט ראשון קשור למדד עצמו, כלומר איזה אלמנטים צריך היה לשלב? האם המישקול שלהם היה נכון? האם נוסחו באופן מדויק? האם אפשר להסתפק באחוזי הקליעה או שצריך לשקלל את אחוזי הקליעה עם המרחק מהסל, קרבת השומר, ופרק הזמן שחלף מאז שפופ צרח על השחקן בטיימאאוט האחרון?
היבט שני קשור למידע שנבדק – האם הוא מדויק מספיק? הסטטיסטיקה בליגה מתפתחת כל הזמן והמידע בשנים האחרונות עשיר יותר מאשר בשנים עברו. אבל עדיין יש היבטים עשירים יותר במידע, ויש היבטים שפחות. הדיון המתמשך שלנו כאן על הקושי במדידת הגנה הוא דוגמא טובה לכך.
היבט שלישי קשור להבדלים בין פעם להיום – היבט זה משלב בין עניינים של מידע, למשל שיש נתונים שעוקבים אחריהם כבר חמישים שנה, כמו מספר נקודות למשחק, אבל יש נתונים שאחריהם עוקבים רק עשרים או חמש שנים, לבין עניינים של שינויים במשחק – קצב, מהפכת שלשות, מדיניות שיפוט וכדומה. כל אלו גורמים לכך שקשה להשוות בין שחקנים מפעם לשחקנים מהיום. אפשר לטעון שג'ורדן, בליגה של היום, היה נראה כמו סוג של דרוזן – שחקן אתלטי בלי קליעה מבחוץ – למרות שקשה לי להאמין שיש מישהו שאכן מאמין בכך. אפשר גם לתהות מה היה קורה אם טים דאנקן הצעיר היה מגיע לוייק פורסט ב-2013, במקום ב-1993, כמה שלשות היה זורק כל יום, ואיך זה היה משפיע על המשחק שלו.
היבט רביעי, ונדמה לי שהוא הרלבנטי ביותר לצורך ענייננו כאן, הוא מה שמוגדר לעתים תכופות כפער בין "הסטטיסטיקה" לבין "מראה העיניים". מצד אחד, כל הרעיון במודלים הסטטיסטיים הוא לנסות ולעזור לנו להסיר את משקפינו הוורודות ("הוא פשוט גדול הטי.ג'יי מקונל הזה") או השחורות ("הוא פשוט אידיוט הראסל הזה"), ולראות את המציאות באופן אובייקטיבי יותר. מצד שני, לנוכח שלושת ההיבטים שפורטו לעיל, קשה לטעון אובייקטיבית שהמודלים עצמם משקפים את המציאות במדויק, וגם סובייקטיבית בדרך כלל לכל מודל יהיה איזה גליץ' שלא בהכרח מעיד על כך שהוא שגוי, אבל בהחלט נותן הרגשה שהמודל לא תמיד מדייק.
בעיני, הדיון הזה אינו של צודקים מול טועים, אלא פשוט חלק משיחה מתמשכת שמקדמת אותנו כל פעם בצעד נוסף לעבר הבנה טובה יותר של המשחק. אני מוצא הרבה ערך במודלים לא מושלמים, וגם בהסתייגויות מהם, שמאפשרות לחדד ולדייק אותם יותר לפעם הבאה, וכך נמשכת השרשרת ומתקדם הידע.
מודל של חכמת משחק
כך גם בנוגע לחכמת המשחק. מצד אחד קראתי בשקיקה את המודל המקורי של אבי, ומצד שני לא הופתעתי כלל וכלל שידידי משכבר, אנדרה איגודאלה, היה ממוקם גבוה במדד שאבי הציע, ללא קשר למספר האותיות הלועזיות שהופיעו בו, או לסימני הכפל והחילוק ביניהן, פשוט מכיוון ש"אני יודע" שאיגי גאון.
ואז עלה בדעתי שיכול להיות מעניין לנסות את המהלך ההפוך, ולהשתמש באינטואיציה על מנת לנסות ולגבש מודל. כלומר לקחת שחקנים שאנחנו חושבים שהם חכמים ולנסות לבדוק אם הם חריגים במדדים כלשהם, במטרה לנסות לזהות או להמציא מדדים חדשים שמשקפים חכמת משחק. אם נניח שיש מדד שבו לברון, איגי, רונדו, סלו-מו, ופאו גאסול מצטיינים, כולם שחקנים שונים, בתפקידים שונים, ברמות שונות, אז יתכן שאפשר ללמוד ממנו משהו גם על שחקנים אחרים.
באחת התגובות השלכתי את הרעיון לחיקו של אבי שבהחלט נענע לאתגר ורק ביקש רשימה של שחקנים כאלה.
אז עכשיו, קורונה והכל, התפניתי לעסוק בסוגיה והתחלתי לחשוב על שחקנים מתאימים.
המציאות, כידוע, מורכבת יותר מהתיאוריה, ותוך זמן קצר הבנתי שאין לי מה להטריד את אבי בסוגיה, מאחר וזו כנראה משימה בלתי אפשרית, כתוצאה מכל ההיבטים שפורטו לעיל, ואחרים. מספר דוגמאות להטיות, אי-דיוקים, והחלטות שרירותיות שנאלצתי לקבל:
השחקנים
קיימת הטיה ברורה בבחירה הסובייקטיבית שלי בשחקנים "חכמים". אני מחזיק מסלו-מו, טאקר וטי.ג'יי מקונל שחקנים חכמים אז הכנסתי אותם לרשימה, אבל הם בהחלט יכלו להישאר בחוץ ברשימה של מישהו אחר.
גם אחרי שבחרתי, ברור, גם לי, שחלק מהשחקנים האלה אינם רק חכמים אלא גם, למשל, אתלטים, וקשה להצביע על המשקל המדויק שיש לחכמה בהישגיהם. כך למשל סלו-מו שחקן חכם, וגם לברון שחקן חכם, אבל לייחס את העובדה שלברון עקף את סלו-מו במרוץ להר רשמור של הליגה דווקא ליתרונו של לברון בחכמה יהיה צעד בלתי חכם בעליל. מצד שני, לא חשבתי שנכון לפסול גאון כדורסל כמו לברון פשוט מכיוון שהטבע חנן אותו גם בפיזיות יוצאת דופן. אז לברון נכנס. מצד שלישי ניסיתי לצמצם את משקלם של האתלטים ולכן מייקל, קארים ודאנקן, שחקנים חכמים מעל ומעבר לכל ספק, נשארו בחוץ.
הטיה נוספת שגיליתי היא שחלק גדול מהשחקנים שחשבתי שהם חכמים הם גם כוכבים, עם או בלי אתלטיות, ושאם אנחנו רוצים למדוד חכמה יתכן שצריך לשלב גם שחקנים שאינם כוכבים, ובכך נסללה דרכם של סלו-מו, טי.ג'יי מקונל, פי.ג'יי טאקר ודרק וייט לתוככי הרשימה.
על מנת לצמצם את ההטיות בין התקופות השונות העדפתי להתמקד בשחקנים מהדור האחרון, אבל גיליתי שאין לי מספיק כאלה מחד, ומאידך, כמו שהציפור הנדירה לימד אותנו, הרי לא יעלה על הדעת לציין שחקנים עם חכמת משחק ולא לציין את לארי בירד. ומי תמיד הולך עם בירד? נכון, מג'יק, אז גם הוא בפנים. אבל מג'יק גם אתלט מטורף, אז כדי לחזק את האגף הלא אתלטי הזעקתי מיד גם את סטוקטון ונאש. ואם סאבוניס-2 מגיע לחתונה הרי לא יעלה על הדעת שלא להזמין את אבא שלו, ואולי אפילו להשוות ביניהם.
עכשיו עלתה השאלה באיזו תקופת זמן להתמקד – הרי יש שם שחקנים עם שנתיים בליגה (הלו לוקה), ויש שחקנים עם עשרים (הלו סטוקטון), מצד אחד אלה עם השנתיים עוד יכולים להשתפר, מצד שני אלה עם העשרים "פגעו" בממוצעים שלהם פשוט מכיוון ששיחקו שנים ארוכות מעבר לשיאם. מצד שלישי, כולנו יודעים שארווידאס למשל בעצם הגיע לליגה רק בגיל 30 (ומי שלא, שיחזור על החומר, זה שאין בית ספר עכשיו לא אומר שאתם יכולים רק לשחק ברולסטארז כל הזמן). בשורה התחתונה – לא מצאתי דרך להצדיק בחירה סלקטיבית של עונות ושנים ולכן, לטוב ולרע, התייחסתי לממוצעי הקריירה. אני מקווה שתזכרו את הטיעון הזה כשתגלו שה-eFG% של סלו-מו, 52%, גבוה מזה של בירד, עם 51%. על גליצ'ים במודלים כבר דיברנו, נכון?
רשימת הפרמטרים לבחינה
עולה השאלה איזה פרמטרים הם אלו שמצביעים דווקא על חכמת משחק, ומדוע אחרים פחות מצביעים עליה. התשובה גם היא בלתי ניתנת להצדקה, מכיוון שכל פרמטר משלב בתוכו היבטים נוספים על חכמת המשחק, אז בסופו של תהליך פסלתי את כל הפרמטרים הקיימים… אבל פטור בלי כלום אי אפשר, ולכן בכל זאת בחרתי ארבעה פרמטרים ואילצתי אותם להכנס למודל, ואלו הם:
חכם / יחס אסיסטים לאיבודים – אחד הדברים שהכי גורמים לי לחשוב ששחקן הוא גאון הוא מסירה מוצלחת, מקורית ויוצאת דופן. מצד שני, חלק מהחכמה הוא לדעת מתי באמת אפשר למסור ומתי זה סתם הייל-מרי, אז כדי לחדד את הבלתי ניתן לחידוד השתמשתי ביחס אסיסטים לאיבודים.
רשע / אחוזי קליעה – שחקן שלא מצליח לקלוע זה לגיטימי. מניסיון אישי אני מדבר. שחקן שלא מצליח לקלוע אבל ממשיך לזרוק זה כבר פחות בסדר כי זה פוגע בקבוצה. אז גם אם אחוזי קליעה הם בוודאי לא רק תוצאה של חכמת משחק (נכון קיי.די, אתה לא ברשימה), חשבתי שצריך איכשהו לשלב אותם במודל.
תם / חטיפות – מכירים את המבט הלא ממוקד הזה של קוואי בהגנה? שנראה לך שהוא בכלל לא מסתכל לכוון כלשהו ופתאום שולח זרוע תמנונית ולופת את הכדור כאילו עוד לפני שהכדור בכלל יצא לדרכו? גם זה פרמטר שנתפס אצלי כאינדיקטור לחכמה מכיוון שצריך לדעת לאן התוקף ימסור, ולהתמקם כך שמצד אחד יחשוב שיש לו סיכוי למסור בהצלחה, ומצד שני תהיה מספיק קרוב כדי לחטוף את הכדור כשהוא נפל בפח.
ושאינו יודע לשאול / חסימות – כמה חכמה כבר צריך כדי פשוט לעמוד שם ולהרים ידיים? האמת שצריך. צריך לקרוא את המשחק, צריך לדעת לנהל את הסיכון בעזרה בהגנה, צריך למצוא את הזווית המדויקת שתאפשר לך לחסום בלי לעשות עבירה, וצריך לעשות את כל זה תוך שברירי שניה. ואם אתה מצליח, בעיקר במשחק מכריע בפלייאוף מול הארדן, אז זה סוג של גאונות.
אז אני חושב שבכל ארבעת הפרמטרים הללו יש מרכיבים של חכמת משחק, אבל בהחלט גם אפשר לטעון שגם אם נשתמש בהם, נערבב אותם, נמשקל אותם וננרמל אותם, בסופו של דבר נקבל מדד שאומר כל מיני דברים אבל לא בהכרח מצביע על חכמת משחק. זה גם נכון, אבל כאמור, אין משהו יותר טוב בשלב הזה, אז נישאר עם ארבעת הבנים הללו.
השלב הבא שנכשלתי בו הוא לנסות למצוא את יתרונם של החכמים הללו, בפרמטרים האלה, יחסית לשחקן הממוצע בליגה. אין, למיטב ידיעתי, דרך אמיתית לאמוד את נתוניו של שחקן ממוצע בליגה – לכאורה אפשר לקחת את הממוצע הקבוצתי למשחק ולחלק אותו במספר השחקנים בליגה, אבל אני חושב שקשה לטעון ברצינות שהתוצאה של ממוצע בין קוואי לג'סטין פאטון, למשל, אכן משקפת איזשהו ממוצע בליגה.
נאמן לשיטתי מימים ימימה, להסתכל מתחת לפנס, נטשתי את ההשוואה בין החכמים לבין הממוצע, והחלטתי לנתח את ההבדלים בין החכמים הללו לבין עצמם, מתוך מחשבה שאולי ניתן יהיה ללמוד משהו מעניין מההשוואה הזו, מתוך רצון בכל זאת להעלות את הסוגייה לדיון ולקבל רעיונות להמשך, ומתוך תקווה נואלת שיהיה בכך פיצוי כלשהו לגולשים על הזמן שכבר בזבזתי להם בפוסט הזה.
ניתוח החכמים
השחקנים
הסנהדרין שגיבשתי כולל 26 חברים הניתנים לחלוקה למספר קבוצות:
א. לפי עמדה – 12 גארדים, 7 פורוורדים, ו-7 סנטרים. משקלם של הפורוורדים נמוך מעט ממשקלם היחסי באוכלוסייה. לא יודע אם זה אומר משהו, אולי שכמו רועי אני אוהב סנטרים שמוסרים הרבה, אולי שהאתלטיות של רוב השחקנים בעמדות הללו מקשה על זיהוי חכמת המשחק שלהם. גו פיגר.
ב. לפי כשרון/הצלחה – 11 מהם נתפסים בעיני ככוכבים, 7 היו כוכבים או התקרבו לזה, לפחות במהלך חלק מהקריירה, ו-8 מתקשים לענות על ההגדרה הזו גם ביום הטוב ביותר שלהם.
ג. לפי תקופה – 22 מימינו אנו, אם כוללים את נאש ביניהם, ו-4 מימי קדם.
הפרמטרים
תחילה נעיף מבט בחלוקה של השחקנים לפי הפרמטרים שנקבעו. כל הנתונים מתייחסים לממוצע למשחק לאורך הקריירה של השחקן בנ.ב.א.
חסימות
באופן לא מפתיע כל השישה הראשונים הם סנטרים, לפחות חלק מהזמן, תוך הפגנת דומיננטיות מרשימה של משפחת גאסול. באופן מפתיע עוד פחות, כל השבעה האחרונים הם גארדים. לברון ג'יימס, גם בזכות האתלטיות, אבל למרות שנים שבהן נטען שהוא לא משקיע בהגנה, במקום התשיעי והמכובד מאד. הגארד החכם החוסם השני בטיבו הוא דרק וייט, שנופל רק מבן סימונס עצום המימדים.
הטבלה הזו, אם היא מעידה על משהו, הרי שזה על כך שגם בקרב השחקנים החכמים הפיזיות והאתלטיות משחקות תפקיד מרכזי, שהרי איש לא יטען שפאו גאסול חכם פי 16 מסטיב נאש. זה גם קשור כמובן לכך שהגארדים בעיקר יחסמו את הגארדים עליהם הם שומרים, בעוד שהגבוהים חוסמים לא רק את השחקנים "שלהם" אלא גם שחקנים אחרים. מצד שני, חכו לתוצאות הסופיות ותופתעו לגלות שנזקו של הפרמטר הזה מתקזז בהמשך.
חטיפות
גם כאן העמדה מאד משפיעה על הנתונים – כל החמישה הראשונים הם גארדים – ושוב זה הגיוני בהתחשב בעובדה שהם בדרך כלל שומרים על גארדים אחרים שמובילים את הכדור חלק ניכר מהזמן, בעוד שהסנטרים למשל שומרים על סנטרים אחרים שממעטים להחזיק בכדור לאורך זמן.
ושוב גם כאן לברון ג'יימס, עם הפיזיות ולמרות שנים שבהן נטען שהוא לא משקיע בהגנה… במקום השביעי והמכובד מאד.
וידידנו הפלבאי דרק וייט במקום ה-22. איך נסביר זאת? נאשים את פופ שלא נותן לו מספיק דקות, ונעזוב את זה.
יחס אסיסטים/איבודים
גם כאן כל התשעה הראשונים הם גארדים, אבל שימו לב לראש החץ של כריס פול וסטוקטון – ממש מרשים. שלא במפתיע ניקולה יוקיץ' הוא הסנטר המוסר הטוב ביותר. דווקא הסאבוניסים בתחתית הטבלה, אותי זה הפתיע, בעיקר בכל הקשור לסיניור, אבל יתכן שאני מושפע יותר מאיך ששיחק באירופה מאשר בליגה. נציג הפטריקים, לברון ג'יימס, דווקא מתחת לממוצע ובמקום ה-16, בעוד שדרק וייט הפלבאי מעל לממוצע ובמקום השביעי. איך נסביר זאת? נברך את פופ שנותן לוייט לשחק בעיקר מול מחליפים, ונעזוב את זה.
אחוזי קליעה
ההפתעה המרעישה של הערב – במקום ראשון נמצא דווקא בן סימונס הנגר. מצד שני, במקום ה-25 נמצא דריימונד גרין הנגר. מבלבל משהו. נראה שלא כל הנגרים נבראו בצלם ג'פטו, ואף מתברר שניתן להיות נגר עם %eFG מצוין. ידידנו לברון במקום ה-7 ומעל לממוצע עם 54%, כמו גם דרק וייט הבלתי מנוצח במקום ה-11 והמכובד מאד עם 53%.
פיזור השחקנים על פי מדדי הגנה – חטיפות וחסימות
הצירים עוברים בנקודת הממוצע של הפרמטרים, כלומר הציר האנכי עובר ב-1.2 חטיפות, והציר האופקי ב-0.6 חסימות. לכן מי שנמצא ברביע השמאלי העליון מעל הממוצע הן בחטיפות והן בחסימות. יש רק ארבע כאלה והם דריימונד גרין, לברון ג'יימס, הצמד לארי בירד ובן סימונס החולקים בדיוק את אותם נתונים, ולונזו שנמצא ממש על הקו. חוטפים מצטיינים שאינם מצטיינים בחסימות הם סטוקטון וכריס פול, מג'יק, אנדרה ורונדו. חוסמים מצטיינים הם פאו, מארק והורפורד. נאש דוהר קדימה להספיק הכל תוך שבע שניות ולכן הוא ברביע האחרון במדדים ההגנתיים.
פיזור השחקנים על פי מדדי התקפה
ושוב הצירים עוברים בנקודת הממוצע של הפרמטרים, כלומר הציר האנכי עובר ב-2.3 אסיסטים לאיבוד, והציר האופקי ב-eFG של 52%. מי שנמצא ברביע השמאלי העליון מעל הממוצע בשני הפרמטרים הם סטוקטון, נאש, מג'יק, ברוגדון, כריס פול וכמובן – הגדול מכולם – דרק וייט. מוסרים מצטיינים שאינם מצטיינים בקליעה הם רונדו וטי.ג'יי מקונל. הצלפים המצטיינים, במפתיע, הם בן סימונס… יוקיץ', באם, וגם לברון והורפורד. סאבוניס-2 קולע ואף מוסר טוב יותר מאביו.
הטבלה הכוללת
פיזור של השחקנים על שלושה צירים מצריך, להבנתי, מבנה של קובייה שלא בהכרח מקל על הבנת הנתונים, ופיזורם על ארבעה צירים נשמע לי גובל בבלתי אפשרי, אז אנחנו חוזרים לטבלאות.
בנוסף, אנחנו רוצים לנסות לשקלל את כל ארבעת הפרמטרים לכדי ציון כולל. האופן שבו עשיתי את זה הוא להגדיר את התוצאה הטובה ביותר בכל פרמטר כציון 100, ואת התוצאות האחרות כחלקן היחסי מהתוצאה הכוללת. כך למשל לסטוקטון ופול התוצאה הטובה ביותר בחטיפות למשחק, והיא 2.2, ולכן הם מקבלים 100 בפרמטר הזה. ה-1.9 של מג'יק הוא 86% מה2.2 ולכן הוא מקבל 86 נקודות, ה-1.7 של בירד מזכה אותו ב-77 נקודות וכן הלאה.
לאחר מכן עשיתי ממוצע של כל ארבעת הפרמטרים לכדי הציון הכולל של כל שחקן (העמודה השלישית מימין, עם רקע כחלחל), והתוצאות לפניכם.
ובכן, למרות הקושי הניכר בחסימות, כל שלושת הראשונים הם גארדים. המקום הראשון שייך לגארד עם 13 נקודות בלבד במדד החסימות המשוקלל, אבל 100 נקודות במדד החטיפות, 94 במדד האסיסטים ו-98 ברמת הקליעה. מחיאות כפיים לג'ון סטוקטון.
המקום השני שייך למישהו די דומה האמת – כריס פול – הפוינט god-ים האלה זה משהו.
המקום השלישי שייך ללא פחות מבן סימונס הנגר הצלף. אישית אני חש שזו תוצאה שלבדה מספיקה על מנת לפסול את כל המחקרון הזה, אבל הזהרתי אתכם שהמודל לא מחזיק מים, וחוץ מזה כבר כתבתי והכל אז שיהיה.
דריימונד הנגר הצליח לעבור את מג'יק, לברון ובירד, ושוב מסתמן שהמודל שלי מיטיב עם אמני העץ למיניהם.
לברון (6), עבר את בירד (7) – גם אם על חודה של נקודה.
דווקא מארק (8) עבר את פאו (12), וסאבוניס האב (11) עבר את בנו שנועל את הרשימה (27).
בטבלה הפנימית של חביבי האשך – דרק וייט (17), לפני מקונל (19), ומאנו (20)
אנדרה, שממנו התחיל הפוסט, במקום ה-14, וגם לוקה (24) ודיאו (25) לא מצליחים לגרום למודל לשחק לטובתם.
סיכום
בפוסט זה נכשלנו בגיבוש מודל שיבטא חכמת משחק, אז קפצנו לניתוח רשימה סובייקטיבית של שחקנים על פי פרמטרים שרירותיים למדי על בסיס מידע מוטה ולא בהכרח משקף. בסופו של דבר הגענו למסקנה הטרוויאלית שפאו גאסול חוסם טוב יותר מסטיב נאש, ולמסקנה השגויה שבן סימונס קולע טוב יותר מלארי בירד.
הכל ברור? יש שאלות? כולם הבינו? 😉
חיים
31 מרץ 2020 14:34:03התוצאות מספיקות כדי לפסול את המחקר, אבל כתבה מעולה ומעמיקה
רועי ויינברג
31 מרץ 2020 15:45:04קריאה מרתקת מיקי. חושב שיכלת להכנס יותר עמוק לסטטיסטיקה – דפלקשנס במקום חטיפות (הדיפות כדור) או חטיפות לעומת reach in fouls וחסימות בלתי חוקיות לעומת חוקיות, אצל דאנקן למשל יש יחס מדהים של 3020 מול 15. מבטא חוכמת משחק לא פחות מאס'/איב'.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 15:56:00רעיונות מצוינים, תודה רבה רועי. איפה אפשר למצוא את הנתונים הללו?
רועי ויינברג
31 מרץ 2020 19:38:15באזור הסטטיסטיקה של הליגה. זה יחסית מפוזר לכל שחקן, אז אם אתה רוצה אשלח לך על שחקנים ספציפיים
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 19:47:34תודה רועי, אחפש וארים דגל אם אסתבך.
מולי
31 מרץ 2020 15:47:32כל הכבוד על המחקר והמאמר.
אני סקרן מה היה קורה אם היית לוקח את כל השחקנים ששיחקו בשלושים השנה האחרונות, ומוסיף עוד אלמנט אחד של ממוצע דקות למשחק,
או לחילופין, לוקח את כל השחקנים ששיחקו מעל לעשרים דקות בממוצע למשחק בקריירה.
האמנם הכמות היתה מאפשרת תוצאות אחרות? במיוחד אם היה בנוסף גם פילוח לפי תפקידים…
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 15:57:28מסכים איתך, היה יוצא טונה של מספרים, אבל אפשר היה למצוא את הממוצע בליגה, או משהו שקרוב אליו. תודה רבה מולי.
Ljos
31 מרץ 2020 15:48:15פאו חוסם יותר טוב מנאש?! באיזה מן כשף השתמשת כדי להוכיח את זה?
.
תודה, מיקי, על עוד ניסיון לכמת את הדבר החמקמק הזה שנקרא חוכמת משחק. אילו רק זה היה קל כמו מדידת אורך ידיים או כמו להעמיד פנים שמבחני IQ שווים משהו.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 15:58:14ידעתי שהאינסייט הייחודי הזה ידליק כאן את כולם
🙂
עידו גילרי
31 מרץ 2020 16:52:26איבדת אותי באפקטיבי של נאש הוא 49%. תנקה את המשקפיים דחוף…
עידו גילרי
31 מרץ 2020 16:59:21טוב הגעתי לסוף. הכנסת אחוז מהשדה ולא אחוז אפקטיבי זה חסר משמעות בימינו.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 17:10:54לא הבנתי – אני הכנסתי %eFG, שזה עדיף, לא?
עידו גילרי
31 מרץ 2020 17:11:43לפי המספרים זה לא מה שהכנסת. לברון אחד השחקנים היעילים בהיסטוריה. גם נאש.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 17:16:10סעעעממקקק… כנראה שהתבלבלתי בעמודה, טעות קשה, אתקן ואעדכן בהתאם. סורי.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 18:49:31אכן, בטבלת ה-eFG% נפלו מספר טעויות. תיקנתי ועדכנתי את הפוסט בהתאם (טבלאות, תרשימים ומלל). אני חושב שהמסקנות, שממילא היו חלשות, לא השתנו משמעותית לאור הנתונים המדויקים, אבל עם נאש הסליחה, ולך התודה על תשומת הלב.
עידו גילרי
31 מרץ 2020 17:03:15טוב מיקי. אני די מסכים עם הסיכום.
חייב להגיד דלצערי עשית כאן מישמש אחד גדול שמבחינה סטטיטסטית כמו שציינת הוא די חסר משמעות.
השאלה לכשעצמה מעניינת אבל מצריכה חשיבה והעמקה רציניות יותר.
דעתי היא שבמקרים כאלו אולי עדיף לא לפרסם את התוצאות. הסיבה? כי זה בעיקר מחזקת את הטענות של כל עוייני נתונים למיניהם שאפשר להראות מה שרוצים בעזרת מספרים . בסופו של דבר מה אפשר ללמוד מהתוצאות?
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 17:13:21מסכים בנוגע למישמש, אבל לא יודע אם עדיף לא לפרסם כלל. אני אישית חשבתי שעדיף לפרסם – גם את השאלה, גם את התהליך והמחשבה, וגם התוצאות – כדי לעורר מחשבה ורעיונות נוספים.
עידו גילרי
31 מרץ 2020 17:18:27תהליך המחשבה – בהחלט כן.איזה משמעות אתה יכול לייחס לתוצאות?
לדעתי כלום כמעט. יש לך אוסף שחקנים שבחרת סוביקטיבית שמפוזרים על פני תקופות ועמדות שונות שהוא מראש קטן עם מספר מדדים שאולי כן ואולי לא אומרים משהו על מה שרצית לבדוק מראש.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 18:50:58משמעות של ממש לא, אבל התוצאות יכולות לגרום לאנשים לחשוב על כיוונים מעניינים, אז לא חשבתי שנכון לבטל אותן.
עידו גילרי
31 מרץ 2020 19:04:04לאור הנקודות הבעיתיות שאתה ואני ציינו אני מתקשה לראות איך.
בעיקר כי זו קבוצה נורא קטנה ומאד הטרוגנית של שחקנים שנבחרה סוביקטיבית.
חגי "התותח" ניסני
31 מרץ 2020 17:18:30קבל אות אבירות על ה: כתיבה. מקוריות. תעוזה (יענו חוצפה) ושנינות. קבל. 0 על המודל ואני לארג'.
אני חושב שמבחינה איכותית (יענו לא כמותית) אפשר לחלק את השחקנים הטובים למספר קטגוריות:
היודעים את מקומם – אלו שעושים מספר מצומצם של דברים באופן מצוין ושלא מנסים דברים שהם לא יודעים. טאקר ואדאמס הם לדעתי הנציגים הבולטים
הממצים – אלו שלוקחים לקצה את הכישורים שלהם והופכים את זה לנשק שמייעל את עצמם ואת האחרים סטף הארדן יאניס ויאנג הם דוגמאות מצויינות לזה
המנהלים – אלו שמופיעים במודל כאן. אני חושב שלא מעט מהם הם מנהלי משחק קלסיים או משניים (סטייל איגי)
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 18:54:22תודה חגי, על ה-0 😉 מספרים יכולים להיות שליליים אז בהחלט יכול להיות יותר גרוע, ואפילו עד אינסוף שלילי :-))))
.
החלוקה שאתה מציע כאן מעניינת ואני מסכים שיצא שמנהלי המשחק הם אלה שבולטים ברשימה שלי, גם כנראה מכיוון שאני מייחס להם חכמה, וגם מכיוון שארבעת הפרמטרים שנכפו על המודל בסופו של דבר הם כאלה שמיטיבים עם מנהלים מוצלחים.
חגי "התותח" ניסני
31 מרץ 2020 19:00:09חסרו לי מאוד הארדן ויאניס ואולי גם בוגוט. הם אמנם לא אלגנטיים אבל הדברים שהם עושים למרות היותם יחסית מוגבלים לאחרים היא מדהימה ולדעתי מעידה על טונות של חכמת משחק.
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 19:08:21אתה צודק כמובן.
.
בנוגע לשני הראשונים הם הודחו על רקע אתלטיות יתרה (כמו קוואי ובניגוד ללברון) או צליפה יתרה (כמו קרי ותומפסון, ובניגוד לבירד).
.
בנוגע לבוגוט התלבטתי קצרות אבל משיקולי זמן ומרחב לא הכנסתי.
מנחם לס
31 מרץ 2020 17:25:31אני תמיד סמכתי על עיני ועל ההרגשה והאינטואיציה האישית, סובייקטיבית שלי. אבל זה כי משך כעט 40 שנה ישבתי ב-MSG תמיד בשורות הראשונות ולעתים בשורה הראשונה כי סטודנטים שלי היו אחראים על הושבת עיתונאים באולם. לפעמים אפילו הושיבו אותי במקומות השמורים ל-VIP שצלצלו שהם מצטערים, אבל לא מגיעים. רק אולי אחת לעשר פעמים נאלצתי לשבת גבוה. כשאתה רואה שחקנים בחי משלושה-ארבעה מטרים אתה למד יותר ויותר לסמוך על עיניך ומוחך. גם במיאמי, בגלל רענן כץ, ישבתי קרוב מאד ברוב המשחקים. לכן אני, לפחות, יודע שמייקל היה עליון על לברון, ועל כל אחד אחר.
תודה על פוסט מצןיין, מושקע ביותר
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 18:55:45תודה רבה מנחם, זה בוודאי מוסיף זוויות חדשות שקשה עד בלתי אפשרי לקלוט דרך המסך.
יהלי אולמר
31 מרץ 2020 19:33:28מאנו מאנו מאנו מה נגיד ומה נאמר?
מסתבר שהחיקוי היחסית עלוב (דרק וויט בגרסתו הנוכחית) מתעלה על המקור האהוב שלנו (מאנו מלך ארגנטינה
יהלי אולמר
31 מרץ 2020 19:36:02ואישית אני מאמין שהמחקר טיפה פשטני, כמו שרועי אמר עדיף שהיית נכנס לקטגוריות סטטיסטיות וקצת מבחן עין שלך לא היה מזיק (אולי לדרג שחקנים ולתת להם נקודות על פי חוכמת המשחק שאתה חושב שיש להם- למרות שזה יכול לגרור ביקורות)
מאנו דה מאן (לשעבר מיקי)
31 מרץ 2020 19:37:38אל תתרגש יהלי, זה גליץ' של המחקר, טעות סטטיסטית, אנומליה, סטית תקן…
יהלי אולמר
31 מרץ 2020 23:49:58אני ואתה צריכים לכתוב הצגה שהשחקנים בה הם השחקנים בספרס של 2014. קוואי ודאנקן עצים מספר 3 ו4 (דני גרין הנגר הראשון ואין שני לו)
golan
31 מרץ 2020 22:52:57ואוו … סחתיין על ההשקעה.
התעמקתי במודל שלך ויש לי כמה מסקנות, ברשותך :
א. חסרים לי כמה שחקנים שהיה מעניין לראות (כריס בוש, דיוויד רובינסון, גבייל מגי …)
ב. לא … זה בכלל לא מדד יעיל.
ג. מעורר השתאות כמויות הסטטיסטיקה שאוספים היום.
ד. יש לך זמן פנוי ואתה מנצל אותו נכון
תודה רבה
אני אוהב את הכתיבה שלך .
Berch
1 אפר 2020 00:14:53אהבתי ביותר
זורם על מובילי הטבלה
כשנזכרתי שפי ג'יי טאקר האליל הגיע לשחק בבני הרצליה הבנתי את מקומו במחקר.
כבוד על השתתפות
🙂
אבי טרכטמן
1 אפר 2020 00:17:05אז כמו שגילרי אמר, בגדול כמחקר זה די מזעזע.
מצד שני, אני חייב להודות שככתבה זה יצירת מופת משעשעת ואדירה. (ותודה על הרפרופים אליי).
אם ניקח את המתודיקה שלך ונעשה ממוצע בין השניים, אז יש לך 5.5/10 שזה בסך הכל לא רע בכלל.