כשעלה באתר הרעיון של פרויקט בו נכתוב ונדבר על שחקנים שהיו מדהימים לעונה אחת ואז נעלמו כמעט לגמרי מהרדאר, מיד קפץ בראשי שחקן אחד, שקשה שלא לחשוב עליו בקונטקסט כזה – מייקל קארטר וויליאמס (או בקיצור MCW), שהוא אחד הסיפורים היותר מעניינים שהיו, בתור אחד שזרח באופן מפתיע והיה נראה שיגיע לגדולות, ועד לכך שהפך לשחקן שולי בקבוצות בינוניות (אורלנדו? שארלוט?).
ההתחלה – תיכון וקריירת המכללות
ממש בתחילת דרכו, כשעוד היה בשנתו הראשונה בתיכונים ורק בגובה של 1.75 מ', קרטר וויליאמס הוביל את קבוצתו לאליפות תיכונים עם 20 נקודות למשחק, הנתון המוביל באיזורו ומן הסתם גם בקבוצתו. למרות זאת, בשנה שלאחר מכן הכשרון הצעיר עבר מהתיכון שהיה בו במסצ'וסטס לתיכון ברוד איילנד, שם המשיך לככב בשלושת השנים הבאות של קריירת התיכונים שלו וכבר בשנת הסופמור שלו התחייב למכללת סירקיוז, שבעבר הוציאה שחקנים כמו דריק קולמן, בילי אואנס וכרמלו אנתוני ל-NBA (בנוסף לג'רמי גראנט ודיון וויטרס בשנים האחרונות).
את שנת הסניור בתיכון הוא סיים עם 23.2 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים, והלך לסירקיוז כפי שהתחייב. למרות הנתונים המרשימים שהעמיד, קרטר וויליאמס דורג רק במקום ה-21 בין 100 הפרוספקטים הבכירים של ESPN, כשמעליו שחקנים כמו מרקיז טיג (אח של) ומיק קבונגו (מי?!), והלך לסירקיוז כפי שהתחייב.
בסירקיוז קרטר וויליאמס שיחק תחת מאמן מוצלח מאוד, ג'ים בוהיים, שהוא מאמן וותיק מאוד בעל רזומה עשיר. תחת בוהיים קרטר וויליאמס מאוד התקשה בעונתו הראשונה ובקושי קיבל דקות (10.3 למשחק), ולמרות זאת, בשנתו השנייה, לאחר שעבד קשה והתחזק בקיץ, קיבל מקום בחמישייה הפותחת, ולא איכזב עם 11.9 נקודות, 5 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים ותצוגה הגנתית מרשימה של 2.7 חטיפות, ובחר להירשם בדראפט לאחר שתי עונות.
ההמשך – עונת הרוקי, הפתעה ואכזבה גדולה
לאחר שקרטר וויליאמס נרשם לדראפט, הסיקסרס בחרו אותו לקראת סוף הלוטרי, במקום ה-11, ויחד עם נרלנס נואל הגיע אל הסיקסרס, כשנואל שנבחר במקום גבוה יותר היה מוערך כאחד השחקנים הבכירים בדראפט, וכיום אנו מכירים אותו כשחקן רוטציה חביב בעיקר. בחזרה לקרטר וויליאמס.
אמנם וויליאמס הגיע עם יחסית הרבה הייפ, לאור כך שהיה בחירת לוטרי ונחשב לאחד הרכזים הטובים במחזור הדראפט, אך אף אחד לא ציפה לסנסציה שקרתה במשחקו הראשון בליגה הטובה בעולם – מול מיאמי המפחידה של לברון, וויד ובוש, שזכתה באליפות בעונה קודם לכן, והוא ניצח את האלופה המכהנת עם משחק שכנראה הוא אחד המשחקים המרשימים ביותר לשחקן שנה ראשונה אי פעם, עם 22 נקודות, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים ולא פחות מ-9 חטיפות (!!!), כשהוא מתקרב מאוד לקוודרופל דאבל, דבר אשר 4 שחקנים בלבד בכל היסטוריית ה-NBA עשו.
אחרי המשחק הזה ההייפ סביבו היה גדול מאוד, והוא המשיך לעונה מרשימה עבור רוקי עם 16.2 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים בתצוגת אול אראונד מרשימה, אבל באחוזים לא מרשימים עם 40.5% מהשדה ו-26.4% משלוש, ולאחר חצי עונה בה האחוזים ירדו אף יותר, הועבר בטרייד למילווקי.
כביכול, קרטר וויליאמס היה החלום של ג'ון הורסט במילווקי – רכז שנושק לשני מטר עם ניהול משחק, אבל בפועל האחוזים משלוש המשיכו לצנוח (אף שהייתה עלייה קלה באחוזים מהשדה) ל-14.3% בלבד, ואת העונה סיים עם 41.6% אפקטיביים, מאוד נמוך.
בשנים הבאות קרטר וויליאמס נדד לו בין קבוצות, כשלא הצליח להישאר בקבוצה אחת מעבר לשנה וחצי, כרגע באורלנדו כשנה סה"כ לאחר נדודים בשיקגו, שארלוט ויוסטון. קרטר וויליאמס המשיך לאכזב בקביעות והאחוזים המשיכו לרדת, כמו גם הדקות שהמשיכו לרדת באופן הדרגתי בכל עונה, כשהשפל היה 13.3 דקות בעונה הקודמת, כשהוא בגיל 27, שלב שאמור להיות תקופת השיא שלו בקריירה.
לסיכום, מייקל קרטר וויליאמס היה מדהים, אבל האחוזים וחוסר היעילות לבסוף הכריעו אותו, והפכו אותו לשחקן קצה רוטציה שולי (במקרה הטוב). יכול להיות שהוא היה קורבן של הנסיבות ובעשור אחר, בו אחוזי הקליעה והיעילות תפסו מקום פחות משמעותי, הוא היה מצליח, אבל מדובר באחד הסיפורים המעניינים של שחקן שהיה מלך ליום אחד, בעונתו הראשונה, ובעיקר במשחק הראשון בקריירה, ומאז ירד וירד עד שהגיע לקצה הספסל של אורלנדו בגיל 28.
Smiley
14 אפר 2020 09:44:36רכז שעל הנייר היה לו נתונים מצויינים להיות כוכב. אתלט, גבוה, ראיית משחק, יכולת להוריד כדור לרצפה וזריזות יחסית לגובהו.
הבעיה, כמו רבים שמגיעים מסירקיוז, ועל זה יש ביקורת על בונהיים, שהם לא יודעים לשמור כי משחקים שם אזורית כל הזמן. בסופו של דבר הכריע אותו מה שהכריע רבים אחרים – הקליעה. הבנאדם לא מסוגל לשים סל מרחוק.
היה לו גם חוסר מזל עם פציעות כאלו ואחרות. לדעי מתייחסים אליו היום כמישהו למשימות הגנתיות (בגלל הגובה והאורך, וחוש לחטיפות) מול גארדים מאשר לרכז שינהל משחק או ישים נקודות. הוא פשוט לא הצליח לפתח אף אספקט במשחק שלו מאז שנכנס לליגה, אולי רק התחזק פיזית.
אחד המקרים הבהחלט מדהימים את רוקי העונה צונח לסטטוס כמו שהוא נמצא בו.
צ'יקו
14 אפר 2020 09:46:18הוא ואולדיפו נתנו עונות רוקי משוגעות. במשחק ביניהם שניהם עשו טריפל דאבל.. אם אני לא טועה קרטר ויילאמס 27/12/10 אולדיפו 26/10/10
הבעיה הייתה קבלת ההחלטות שלו-איבודים בסיטונאות, עבירות מטופשות ועוד.
.
אני חושב שהרגע המפורסם שלו הוא העבירה ששרקו לו על גיימס הארדן עבירה שהוציאה אותו מהמשחק
.
הקריירה שלו עדיין לא נגמרה ובאורלנדו הוא מראה לעיתים ניצוצות של כוכב.
תודה רותם.
asaf
14 אפר 2020 10:42:21תודה רותם. אכן מלך ליום אחד. סכמו מעלי כבר על קבלת החלטות וחוסר קליעה. קשה מאוד להצליח כגארד בליגה בלי זה כיום.
חיים
14 אפר 2020 10:54:23מעולה.
היום בהרכב מוצלח יש מקום לשחקן אחד, אולי שניים במקרים מסוימים, בלי קליעה מרחוק. יוסטון הבינו את זה ובחרו בווסטברוק על פני קאפלה, מילווקי מקיפים את יאניס רק בקלעים, ויש עוד הרבה דוגמאות.
קרטר וויליאמס יכול להיות האחד הזה בהרכבי מחליפים, כי יש לו איכויות רבות אחרות, אבל בשביל זה ההגנה וקבלת ההחלטות צריכות להשתפר. אפשרי, אבל לא סביר.
Berch
14 אפר 2020 18:03:39ניסה את השיטה של קרמר (להתחיל הכי חזק ואז להגביר) אבל לא הצליח לו.
טוב, הוא לא קרמר
🙂
מנחם לס
14 אפר 2020 18:13:22בחירה מצויינת. היה לצעיר ה-כ-ל. איזו אכזבה (או אולי בקבוצה שאף פעם לא היתה הנכונה עם מאמן שאף פעם לא היה הנכון. אני מאמין שבווריורס עם סטיב קר הוא היה הופך לכוכב.
רותם אלרן
14 אפר 2020 18:49:51תודה רבה. יכול להיות שהיה עושה טוב מאוד עם מאמן מוצלח, אולי היה אפילו יכול להיראות כמו באטלר השנה – שחקן שלא קולע באחוזים גבוהים, אבל יוצר, חודר לצבע ומפעיל את החברים. דווקא קיד, שלקח את יאניס ושם אותו כפוינט פורוורד, היה אמור להצליח איתו
רותם אלרן
14 אפר 2020 20:56:07תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים
niso
16 אפר 2020 18:38:57מת עליו אני חושב שעדיין יש לו מקום במשחק והוא שחקן שיכול להיות חשוב הפלייאוף עם ההגנה שלו ויכול לרוץ את המגרש הוא יכול לעשות טריפל דאבל כל משחק