כשעלה באתר הרעיון של פרויקט בו נכתוב ונדבר על שחקנים שהיו מדהימים לעונה אחת ואז נעלמו כמעט לגמרי מהרדאר, מיד קפץ בראשי שחקן אחד, שקשה שלא לחשוב עליו בקונטקסט כזה – מייקל קארטר וויליאמס (או בקיצור MCW), שהוא אחד הסיפורים היותר מעניינים שהיו, בתור אחד שזרח באופן מפתיע והיה נראה שיגיע לגדולות, ועד לכך שהפך לשחקן שולי בקבוצות בינוניות (אורלנדו? שארלוט?).
ההתחלה – תיכון וקריירת המכללות
ממש בתחילת דרכו, כשעוד היה בשנתו הראשונה בתיכונים ורק בגובה של 1.75 מ', קרטר וויליאמס הוביל את קבוצתו לאליפות תיכונים עם 20 נקודות למשחק, הנתון המוביל באיזורו ומן הסתם גם בקבוצתו. למרות זאת, בשנה שלאחר מכן הכשרון הצעיר עבר מהתיכון שהיה בו במסצ'וסטס לתיכון ברוד איילנד, שם המשיך לככב בשלושת השנים הבאות של קריירת התיכונים שלו וכבר בשנת הסופמור שלו התחייב למכללת סירקיוז, שבעבר הוציאה שחקנים כמו דריק קולמן, בילי אואנס וכרמלו אנתוני ל-NBA (בנוסף לג'רמי גראנט ודיון וויטרס בשנים האחרונות).
את שנת הסניור בתיכון הוא סיים עם 23.2 נקודות, 8.3 ריבאונדים ו-5.5 אסיסטים, והלך לסירקיוז כפי שהתחייב. למרות הנתונים המרשימים שהעמיד, קרטר וויליאמס דורג רק במקום ה-21 בין 100 הפרוספקטים הבכירים של ESPN, כשמעליו שחקנים כמו מרקיז טיג (אח של) ומיק קבונגו (מי?!), והלך לסירקיוז כפי שהתחייב.
בסירקיוז קרטר וויליאמס שיחק תחת מאמן מוצלח מאוד, ג'ים בוהיים, שהוא מאמן וותיק מאוד בעל רזומה עשיר. תחת בוהיים קרטר וויליאמס מאוד התקשה בעונתו הראשונה ובקושי קיבל דקות (10.3 למשחק), ולמרות זאת, בשנתו השנייה, לאחר שעבד קשה והתחזק בקיץ, קיבל מקום בחמישייה הפותחת, ולא איכזב עם 11.9 נקודות, 5 ריבאונדים, 7.3 אסיסטים ותצוגה הגנתית מרשימה של 2.7 חטיפות, ובחר להירשם בדראפט לאחר שתי עונות.
ההמשך – עונת הרוקי, הפתעה ואכזבה גדולה
לאחר שקרטר וויליאמס נרשם לדראפט, הסיקסרס בחרו אותו לקראת סוף הלוטרי, במקום ה-11, ויחד עם נרלנס נואל הגיע אל הסיקסרס, כשנואל שנבחר במקום גבוה יותר היה מוערך כאחד השחקנים הבכירים בדראפט, וכיום אנו מכירים אותו כשחקן רוטציה חביב בעיקר. בחזרה לקרטר וויליאמס.
אמנם וויליאמס הגיע עם יחסית הרבה הייפ, לאור כך שהיה בחירת לוטרי ונחשב לאחד הרכזים הטובים במחזור הדראפט, אך אף אחד לא ציפה לסנסציה שקרתה במשחקו הראשון בליגה הטובה בעולם – מול מיאמי המפחידה של לברון, וויד ובוש, שזכתה באליפות בעונה קודם לכן, והוא ניצח את האלופה המכהנת עם משחק שכנראה הוא אחד המשחקים המרשימים ביותר לשחקן שנה ראשונה אי פעם, עם 22 נקודות, 12 אסיסטים, 7 ריבאונדים ולא פחות מ-9 חטיפות (!!!), כשהוא מתקרב מאוד לקוודרופל דאבל, דבר אשר 4 שחקנים בלבד בכל היסטוריית ה-NBA עשו.
אחרי המשחק הזה ההייפ סביבו היה גדול מאוד, והוא המשיך לעונה מרשימה עבור רוקי עם 16.2 נקודות, 6.2 ריבאונדים ו-6.3 אסיסטים בתצוגת אול אראונד מרשימה, אבל באחוזים לא מרשימים עם 40.5% מהשדה ו-26.4% משלוש, ולאחר חצי עונה בה האחוזים ירדו אף יותר, הועבר בטרייד למילווקי.
כביכול, קרטר וויליאמס היה החלום של ג'ון הורסט במילווקי – רכז שנושק לשני מטר עם ניהול משחק, אבל בפועל האחוזים משלוש המשיכו לצנוח (אף שהייתה עלייה קלה באחוזים מהשדה) ל-14.3% בלבד, ואת העונה סיים עם 41.6% אפקטיביים, מאוד נמוך.
בשנים הבאות קרטר וויליאמס נדד לו בין קבוצות, כשלא הצליח להישאר בקבוצה אחת מעבר לשנה וחצי, כרגע באורלנדו כשנה סה"כ לאחר נדודים בשיקגו, שארלוט ויוסטון. קרטר וויליאמס המשיך לאכזב בקביעות והאחוזים המשיכו לרדת, כמו גם הדקות שהמשיכו לרדת באופן הדרגתי בכל עונה, כשהשפל היה 13.3 דקות בעונה הקודמת, כשהוא בגיל 27, שלב שאמור להיות תקופת השיא שלו בקריירה.
לסיכום, מייקל קרטר וויליאמס היה מדהים, אבל האחוזים וחוסר היעילות לבסוף הכריעו אותו, והפכו אותו לשחקן קצה רוטציה שולי (במקרה הטוב). יכול להיות שהוא היה קורבן של הנסיבות ובעשור אחר, בו אחוזי הקליעה והיעילות תפסו מקום פחות משמעותי, הוא היה מצליח, אבל מדובר באחד הסיפורים המעניינים של שחקן שהיה מלך ליום אחד, בעונתו הראשונה, ובעיקר במשחק הראשון בקריירה, ומאז ירד וירד עד שהגיע לקצה הספסל של אורלנדו בגיל 28.
רכז שעל הנייר היה לו נתונים מצויינים להיות כוכב. אתלט, גבוה, ראיית משחק, יכולת להוריד כדור לרצפה וזריזות יחסית לגובהו.
הבעיה, כמו רבים שמגיעים מסירקיוז, ועל זה יש ביקורת על בונהיים, שהם לא יודעים לשמור כי משחקים שם אזורית כל הזמן. בסופו של דבר הכריע אותו מה שהכריע רבים אחרים – הקליעה. הבנאדם לא מסוגל לשים סל מרחוק.
היה לו גם חוסר מזל עם פציעות כאלו ואחרות. לדעי מתייחסים אליו היום כמישהו למשימות הגנתיות (בגלל הגובה והאורך, וחוש לחטיפות) מול גארדים מאשר לרכז שינהל משחק או ישים נקודות. הוא פשוט לא הצליח לפתח אף אספקט במשחק שלו מאז שנכנס לליגה, אולי רק התחזק פיזית.
אחד המקרים הבהחלט מדהימים את רוקי העונה צונח לסטטוס כמו שהוא נמצא בו.
הוא ואולדיפו נתנו עונות רוקי משוגעות. במשחק ביניהם שניהם עשו טריפל דאבל.. אם אני לא טועה קרטר ויילאמס 27/12/10 אולדיפו 26/10/10
הבעיה הייתה קבלת ההחלטות שלו-איבודים בסיטונאות, עבירות מטופשות ועוד.
.
אני חושב שהרגע המפורסם שלו הוא העבירה ששרקו לו על גיימס הארדן עבירה שהוציאה אותו מהמשחק
.
הקריירה שלו עדיין לא נגמרה ובאורלנדו הוא מראה לעיתים ניצוצות של כוכב.
תודה רותם.
תודה רותם. אכן מלך ליום אחד. סכמו מעלי כבר על קבלת החלטות וחוסר קליעה. קשה מאוד להצליח כגארד בליגה בלי זה כיום.
מעולה.
היום בהרכב מוצלח יש מקום לשחקן אחד, אולי שניים במקרים מסוימים, בלי קליעה מרחוק. יוסטון הבינו את זה ובחרו בווסטברוק על פני קאפלה, מילווקי מקיפים את יאניס רק בקלעים, ויש עוד הרבה דוגמאות.
קרטר וויליאמס יכול להיות האחד הזה בהרכבי מחליפים, כי יש לו איכויות רבות אחרות, אבל בשביל זה ההגנה וקבלת ההחלטות צריכות להשתפר. אפשרי, אבל לא סביר.
ניסה את השיטה של קרמר (להתחיל הכי חזק ואז להגביר) אבל לא הצליח לו.
טוב, הוא לא קרמר
🙂
בחירה מצויינת. היה לצעיר ה-כ-ל. איזו אכזבה (או אולי בקבוצה שאף פעם לא היתה הנכונה עם מאמן שאף פעם לא היה הנכון. אני מאמין שבווריורס עם סטיב קר הוא היה הופך לכוכב.
תודה רבה. יכול להיות שהיה עושה טוב מאוד עם מאמן מוצלח, אולי היה אפילו יכול להיראות כמו באטלר השנה – שחקן שלא קולע באחוזים גבוהים, אבל יוצר, חודר לצבע ומפעיל את החברים. דווקא קיד, שלקח את יאניס ושם אותו כפוינט פורוורד, היה אמור להצליח איתו
תודה רבה לכל הקוראים והמגיבים
מת עליו אני חושב שעדיין יש לו מקום במשחק והוא שחקן שיכול להיות חשוב הפלייאוף עם ההגנה שלו ויכול לרוץ את המגרש הוא יכול לעשות טריפל דאבל כל משחק