The Iso – שני מאמרים על תקופת הבידוד מאת ווילסון צ'נדלר וקייל אוקווין / תרגום Smiley

The Iso – שני מאמרים על תקופת הבידוד מאת ווילסון צ'נדלר וקייל אוקווין / תרגום Smiley

הבידוד: ווילסון צ'נדלר

ווילסון צ’נדלר / ברוקלין נטס
מרץ 21, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/wilson-chandler-the-iso-brooklyn-nets

זהו היום השלישי עבורי. יום רביעי.

פתחתי את עיני, ורציתי לכתוב. זה סדר היום של הבוקר שלי. היומן שלי לא איתי, ככה שירדתי למטה למכונית כדי לקחת את התיק שלי. גם היה לי משלוח של אוכל שחיכה לי, ככה שבדרכי חזרה למעלה עברתי דרך הקבלה ואספתי אותו. כאשר חזרתי לדירה שלי, הייתה לי שיחה מהחברה שמנהלת את הבניין בו אני גר: "קראנו את הדיווחים, ואנחנו יודעים כי ארבעה שחקנים קיבלו את וירוס הקורונה בנטס. האם אתה יכול לא להגיע ללובי". כיצד אני יכול לצאת מהבניין אם אני לא יכול לעבור דרך הלובי?

הכנסתי את עצמי לבידוד באופן עצמאי לפני יומיים. החלטתי להישאר בדירה שלי בניו יורק. חשבתי על לחזור למישיגן, אבל כנראה שהכי טוב למשפחתי אם אני אשאר כאן, אתם מבינים? זה פשוט לא שווה את זה, עם הנסיעות, עם הסיכון לחלות, ואז כנראה לגרום לסבתא שלי להיות חולה – מכיוון שאנשים זקנים, עם מערכת חיסונית שלא חזקה מספיק, הם אלו שהכי מושפעים מהקורונה. ככה שזה היה הפחד שלי.

זה לא נכון לומר שזאת הרגשה כמו של הפגרה. זה מוזר בגלל … זה כאילו שזה כמו הפגרה, בתנאים של לא לעשות כלום. אבל מנטלית? זאת לא הפגרה בגלל שקורה כל כך הרבה בגלל הוירוס.

אני קוראה את הספר Soledad Brother: The Prison Letters of George Jackson. הבחור הזה ג'ורג' ג'קסון היה פושע פחות או יותר שעבר בצעירותו משיקגו לקליפורניה. בזמן שהיה בכלא בגין שוד מזויין, הוא הפך למודע לעצמו, לימד את עצמו פוליטיקה ולמד על העולם באופן כללי. הוא הפך לאקטיביסט עבור רפורמה בכלא ובסופו של דבר נהרג במהלך ניסיון בריחה על ידי השומרים בסן קוונטין.

אני חושב הרבה על האנשים הכלואים ברגעים אלו. כשגדלתי, בנוכחות אבי ואחרים מחברי משפחתי ומחברי נכנסו לכלא, ולשמוע מהם לגבי התנאים שם. אפילו לפני הוירוס, היה כלא באלבמה בו האסירים מתו רק בגלל התנאים, אולי לפני איזה חודש. אז, רק מנקודת המבט הזו, והידיעה שאפילו עכשיו ישנם אנשים ברחוב – אני מדבר על אנשים שלא בכלא – שלא יכולים להיבדק. מה הם אותם אסירים שמתייחסים אליהם כמו אזרחים מדרגה שנייה, שלישית, רביעית, שהם ללא רוב זכויותיהם? זה גורם לי לחרדה רק מהמחשבה לגבי האנשים האלה בגלל, פסול או לא, הם עדיין בני אדם.

Image result for wilson chandler TWITTER

אני מתעדכן עם חברי בצ'אטים קבוצתיים. יש לי מספר קבוצות צ'אט כרגע (חלק כבר היו לי) שם השיחה היא לגבי הקורונה ועל המסעדות שנסגרות ועל כך שכנראה שכל המדינה נכנסת לבידוד. יש לי קבוצות צ'אט עם חברים שם מדברים על דברים אחרים, דברים רנדומלים … כמו האלבום החדש של ג'יי אלקטרוניקה. אם להיות כנה, אני אוהב אותו. אני מעריץ גדול של ג'יי זי – כמו הרבה אנשים – ואני גם מעריץ של ג'יי אלקטרוניקה. אני כמו כל אחד אחר: חיכיתי שהוא יצור מוזיקה. אני חושב שזה שונה ממה שנמצא עכשיו בחוץ, ורק מנקודת המבט הזו אני חושב שזה מרענן. אני שומע את זה מאז שזה יצא.

עשיתי מדיטציה בפעם הראשונה אחרי הרבה זמן. הבוקר, לאחר התקרית בלובי, פשוט התיישבתי ועשיתי זאת. אם אתם מאמינים לזה, לא משנה מה הדת שלכם או האמונות הרוחניות, אני חושב שאנשים צריכים להתעמק בדברים כאלה עכשיו, ולהסתכל פנימה.

אני מתחבר מחדש לאמנות. הייתה לי שיחה טובה עם בחור בשם אליוט פרי, שהוא שחקן לשעבר – פרש לפני הרבה זמן, והוא למעשה עם חלק זעיר בבעלות של הממפיס גריזליס. הייתה לנו שיחת טלפון טובה לגבי אמנות. הוא אספן אמנות גדול, ואני נכנסתי לעולם הזה במהלך השנים האחרונות. אז, פשוט הייתי איתו בטלפון ושוחננו על מחשבותיו לגבי הערכת אמנות. זה די מרענן שיהיה לכם מישהו ששיחק ב-NBA, ועדיין נמצא ב-NBA כבעלים, שחולק את הידע הזה איתי.

בתי בת ה-11 ממשיכה להשפיל אותי בפורטנייט. אני משחק במשחק עם בתי והבן דוד הצעיר שלה. אני שחקן כדורסל, ככה שיש בי אופי תחרותי. נוריתי במשחק הזה, והייתי צריך שמישהו מהם יחייה אותי. שניהם היו ככה, "אני לוקח את כל השלל!" הם לקחו את כל הדברים ואני נשארתי ככה, "האם מישהו יכול להחיות אותי?" אני עם האוזניות צוחק איתם. בדיחות ילדים הם כאלו פשוטות. כאילו כל דבר גורם להם לצחוק, ככה שזה לחלוטין גורם לי לשמוחה בלב.

אני בסדר. המשפחה שלי בסדר. ואני מקווה אותו הדבר עבורכם. כאשר אנחנו, כשחקנים, רואים אנשים כמו בלייק גריפין או זאיון או קווין לאב – כולנו מסתכלים על ההתחייבויות שלהם לתרום לעוברי האולמות כדבר שבהחלט ראוי להערכה. וכמובן שיש לכם אנשים במדיה החברתית שאומרים, "השחקן הזה צריך לעשות יותר". יש לך חברה שהם כאלה, "השחקנים לא אמורים לעשות את זה. על הבעלים לעשות את זה בגלל שיש להם מיליארדים". אני פשוט חושב שכולם צריכים להיות בזה ביחד – זה אפילו לא חייב להיות מבחינה פיננסית. זה יכול להיות כספית, או, אם הכסף מהווה עניין, זה יכול פשוט להיות מבחינה סטרילית. כל אחד יכול לבצע את חלקו.


הבידוד: קייל אוקווין

קייל אוקווין / פילדלפיה 76
מרץ 22, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/kyle-oquinn-the-iso-philadelphia-76ers

בצידי המגרש של המשחק מול הפיסטונס, בדיוק סיימנו לשחק כאשר ההחלטה התקבלה. "וירוס הקורונה הוא טיפה יותר רציני ממה שחשבו", מישהו בצוות שלנו אמר כאשר ירדנו מהמגרש. "נתקשר אליכם יותר מאוחר הערב וניתן לכם את הפרטים". כאשר החברה התחילו להתקלח, אנשי יחסי הציבור והג'נרל מנג'ר נכנסו והיו ככה, "אהה, יש לנו עכשיו עדכון: העונה בוטלה".

בידוד עצמי. זה היום השלישי שלי.

אני חושב שעברתי את הנקודה של ההלם. ברוב הזמן, פשוט שכבתי והסתכלתי על חיי דרך מספר עדשות. הייתי צריך לערוך עם עצמי שיחה אמיתית לגבי מה שיקרה אם הכדורסל באמת ילקח. לנצח. מה אני אעשה? מי אני אהיה? כיצד אני אעביר את הימים? מה אם העונה עדיין הייתה ממשיכה, והכדורסל לא היה חלק מהשגרה היומית שלי – מה אני אעשה? זוהי רמה חדשה של מודעות עצמית.

אני עדיין בפילי. רק ליתר ביטחון ממשפחתי, נשארתי עם הקבוצה. בקבוצה הודיעו שהם ינחו אותנו לגבי המהלכים שאנחנו יכולים לעשות כאשר הם ידעו יותר. אז הלוואי ויכולתי לרוץ למשפחתי, אבל אני לא יכול.

אני אפילו לא יכול למקד כיצד זה מרגיש בגלל שזה לא מרגיש כמו הפגרה, באמת.  זוהי הרגשה כמו של סיום פגרת האול-סטאר בגלל שבדיוק חזרנו מפגרת האול-סטאר, אבל זה גם די מרגיש כמו תחילת הפגרה בגלל שאין שום תאריך למתי שאנחנו אמורים לחזור, אם זה נשמע הגיוני.

Image may contain: 1 person, smiling

עליתי לגג של הדירה שלי, פרסתי את המזרון, ועשיתי יוגה בבוקר. בכל יום אני מתעורר בשעה אחרת. אז, קבעתי את לוח הזמנים לעצמי, משהו חדש, בכל יום. אין לי משהו לעשות. ניסיתי להחזיר את המיקוד והשליטה על זמן ההתבודדות שלי, עושה מתיחות ומתפלל. זה למקד את עצמי, אבל זה גם להישאר גמיש ונייד. תהיו מופתעים כמה קשה זה להחליף את האימונים באמצע העונה.

הייתי הרבה במטבח, בפעם הראשונה. זה כנראה הכי הרבה אי פעם שבישלתי לעצמי. ביצים הם כנראה הדבר העיקרי בתפריט! זה הדבר הפשוט ביותר. אבל אני גם מכין המבורגרים משרימפס, שנהייתי די טוב בהכנתם. אני מכין שפע של סלטים, מגוון סוגים של סלטים. אני אתן איזו פנינה: חצי תרד, חצי עלי רוקט, גבינת פטה, זרעי חמניות, אולי חמוציות (משהו מתוק), ויש לי איזה רוטב ים תיכוני על בסיס שמן. אני מתכוון שזה הסלט הטוב ביותר. אני לא יכול להימנע מזה.

נכון לעכשיו, אני צופה מקצועי ביוטיוב. אני פשוט מחפש כל דבר ביוטיוב. נטפליקס, הייתי מאוד נאמן במשך שנים, ככה שאין שם משהו שבאמת יכול "להרשים" אותי, אבל אני בקלות יכול להיעלם במערבולת של היוטיוב. החיפושים יכולים להמשיך שעות על גבי שעות. אני בדרך כלל מתחיל בביצועים של שחקנים ישנים. אתמול צפיתי בכרמלו אנטוני קולע 60 בגארדן. צפיתי בביצועים של ברנדון רוי. ואז האלגוריתם משתלט והדבר הבא שאתם שמים לב, שאתם צופים במיני סדרה על, אתם יודעים, כרמלו אנטוני במשחק האול-סטאר, וזה פחות או יותר ממשיך. שעתיים בתוך זה, ואני ככה, "וואו, איך הגעתי לשם?"

אני לא הולך לשקר, צפיתי בכמה מקטעי הביצועים שלי, בנוסף! אתם יודעים, רק כדי לוודא שאני עדיין טוב! זאת התקופה של מרץ המשוגע (מטורף אפילו לחשוב על זה), ככה שבוודאות הייתי צריך לבדוק את ריצת בית הספר שלי במרץ המשוגע. ההופעה שלי, הראיונות שלי, חגיגות הקבוצה כאשר חזרנו לקמפוס. לקחתי את עצמי בתוך כל זה שוב פעם – אולי פעמיים – ואם להיות כנה, זה באמת לקח אותי לעבר. שלחתי כמה לקבוצת הצ'אט של הקולג' שלי, וכולנו העלנו זכרונות. חלק מהברה היו ככה, "בחיי, זה היה הזמן הכי טוב בחיי". אני חושב שכולנו היינו צריכים את זה, במיוחד עכשיו.

אני בוחר בספרים ששמתי כגיבוי והתחלתי לקרוא במהלך העונה. אני קורא ספר שנקרא A Year for You שקיבלתי מספרי פאוול בפעם האחרונה שהייתי בפורטלנד (זאת אמורה להיות חנות הספרים העצמאית הכי גדולה בעולם. היא מדהימה. הייתי שם לפני שלושה או ארבעה חודשים, כאשר שיחקנו מול הבלייזרס). זה כמו ספר משחרר – משחרר את המחשפות ומפנה מקום. יש עוד ספר שקיבלתי מאותה חנות ספרים, בשם The Simplicity of Cozy.

יש בי תקווה שהעונה תחזור.  אני רק מקווה שכאשר נחזור, אם איזו מערכת שאיתה הם יחזרו – פורמט, משחק, טורניר, מה שהם יחליטו לעשות – יהיה מועיל עבור כולם. זה לא יכול להיות רק עבור צד אחד, שאם מכריזים על אלופה השנה, ובשנים הבאות אנשים יגידו, "אה, זאת לא באמת הייתה אליפות". לא משנה מה, הולכת להיות מעט חוסר הגינות עבור קבוצות מסוימות ועבור כמה שחקנים, אבל בתקווה, כי התמונה הגדולה תהיה טובה עבור הליגה.

האם הקמנו קבוצה לאליפות, או שהיינו נופלים לפני? זה שאלת השאלות עבורי אם העונה לא תחזור – וישנו סיכוי שלעולם לא אדע. היה נדמה שבאמת עברנו את הנקודה והתחלנו לקבל את כולם בחזרה בריאים. לעזאזל. אולי טוב יותר לא לחשוב על זה. אבל אני חייב לחשוב על זה בגלל שזאת הייתה המטרה שלנו בקדם עונה, נכון?

בסופו של יום, כל זה כבר לא חשוב יותר. המסר החשוב ביותר שלי הוא למשפחות: תדאגו אחד לשני, תשמרו אחד על השני. אני מנסה לעשות דברים עבור אחרים לפני שאני דואג לעצמי, בחיי האישיים. זה מתחיל עם אדם אחד בכל פעם. תדברו עם ילדיכם, ותנו להם להבין את חשיבות ההגיינה. פשוט תדאגו לכל אדם בזמנו, משפחה אחת בזמנה, ובתקווה, נעבור את זה יחדיו.

לפוסט הזה יש 3 תגובות

  1. תודה סמיילי. שני מכתבים שהעצב המסויים הקרא בכל מילה. צ\כתבים רגילים שלא תוכנו להאיר את העולם. סתם שני שחקנים בינוניים, בודדים בדירתם, חייבים לחי8ות עם עצמם ללא ההילה והפןופולאריות ברגע שהם יוצאים מהבית. לא יודע למה, אבל שדני המכתבים גדי העציבו אותי.

  2. אני רק מקנא, שני החברים
    תקוע עם זאטוט סופר אנרגטי בן 5, אשתי עובדת הרבה אז אני פאקינג פול טיים
    תהנו חברים מהבדידות והשעמום כי תמיד תזכרו שיש כאלו שכמהים לזה….
    🙂

כתיבת תגובה

סגירת תפריט