נעליים חזקות וטביעות אצבע על הקרש: היצירה של וינסניטי – ראיין ג'ונס / תרגום Smiley

נעליים חזקות וטביעות אצבע על הקרש: היצירה של וינסניטי

לפני שמי שהיה אול-סטאר 10 פעמים החל להכניס אנשים לפוסטר ב-NBA, וינס קרטר הדהים חברים לקבוצה, מאמנים ואוהדים כמי שכנראה היה "האתלט הכי פסיכי" שהם אי פעם ראו כשהוא היה בסך הכל ילד.

ראייi ג'ונס / Bleacher Report
פברואר 12, 2020

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2874490-in-the-beginning-the-making-of-vinsanity

הם קראו לו סאנשיין, במה שהיה פחות קשור למשחק שלו או לאישיות מאשר קשור לשורשים שלו. וינס קרטר הגיע לניו ג'רזי בקיץ של 1994 מדייטונה ביץ', ועבור חברי קבוצתו החדשים ב-AAU, זה נתן מספיק השראה. הרבה לפני שמישהו חשב לתבוע את הכינוי "אייר קנדה" או "חצי-אדם, חצי-מדהים", הילדים מפטרסון פשוט קראו לו לפי הדמיון שלהם למה שהיה מזג האוויר במדינת הולדתו.

קרטר, שעמד להיות סניור בתיכון מיינלנד בדייטונה ביץ', בחר לבלות את עונת ה-AAU באותו הקיץ במשחק כדורסל עם חברו טים תומאס ועם מי שהיו בג'רזי, קבוצת הפטרסון קאטס. סגל הקבוצה נבנה סביב תומאס, קווין פרימן שבעתיד יהיה פורוורד יוקון וחברי קבוצתם מהסגל שהיה עמוס מקבוצת תיכון פטרסון קתוליק. בסופו של דבר, מספר כדורסלנים מחוץ למדינה הצטרפו לסגל – כולל צמד גארדים בשנתם השלישית מחוץ לפילדלפיה שנקראו קובי וריפ.

ושם היה את הילד ההוא מדייטונה ביץ'.

"אתה שומע אנשים במשחקים שלנו: 'סאנשיין מגיע, סאנשיין מגיע…'" פרימן אומר. "לא הייתה המדיה החברתית, אבל כולם ידעו מי היה וינס קרטר".

אם להיות הוגנים, "כולם" באותה התקופה באמצע שנות ה-90 מתייחס לקהל צופים קטן יחסית על צופים הדוקים בכדורסל תיכונים באותו עידן החושך של הטכנולוגיה. אבל אלו ששמו לב הכירו. אפילו בקבוצת העל של מי שבטוח בעתיד יהיו כוכבי מכללות ומקצוענים – כן, אפילו בקבוצה עם קובי בראיינט – קרטר היה שונה. "הוא עשה דברים בתיכון שלא נעשו מעולם לפני", תומאס אומר.

"עד היום הזה", פרימן מוסיף, "הוא האתלט הכי מטורף שאי פעם ראיתי".

יותר מרבע מאה לאחר מכן, קרטר כמעט וחותם קריירת היכל התהילה בדרך הכי שקטה שאפשר, עולה מהספסל עבור קבוצת האטלנטה הוקס שלא תתקרב לפלייאוף וששחקנם הטוב ביותר נולד חמישה חודשים לפני שקרטר ערך את הבכורה שלו ב-NBA. טעימות מהכישרון האתלטי שלו, שהיו פותחות את מהדורות ספורטסנטר באופן תכוף בכל ערב כאשר התחלף המילניום – בחזרה לימים שבהם הלהיטים בספורסנטר היו אולי המדד הכי רלוונטי למדידת פופולריות אתלטית – הן עכשיו נדירות ביותר. דור חדש של שחקנים המייצרים להיטים, בהובלת, כראוי, הסופרנובה מחסל הטבעות זאיון וויליאמסון, כבר הרים את המעטפת. האגדה של וינס קרטר אולי תיראה כמו זה – סיפור אפי מהעבר הרחוק.

ועדיין, במהלך העידן בו ההטבעות של זאיון זיכו אותו במספר עוקבים של שש ספרות באינסטגרם לפני שהוא סיים את שנתו השלישית בתיכון קטן בדרום קרולינה, זה פשוט בלתי אפשרי שלא לתהות עד כמה אפית יותר יכולה הייתה להיות האגדה של וינס קרטר אילו היה נולד 20 שנה מאוחר יותר. זוהי שאלה שאפילו אלו שצעירים מדי כדי לזכור את תקופת השיא של קרטר מהרהרים עליה. "הכל הרבה יותר מוגדל עכשיו – כל ילד שהוא בטופ-50 בתיכון יש סרטון ביצועים ביוטיוב", אומר גארד השנה השנייה של ההוקס, קווין הוורטר. "הוא כנראה היה עצום".

Image may contain: 1 person, playing a sport and basketball court, possible text that says 'Serezz leFarm ١I ZITA 15 ainsfom CLEVELA иxep: Official hcare Provider'
עכשיו כשהוא משחק 15 דקות למשחק כשחקן מחליף עבור ההוקס, וינס קרטר הפך לאחרונה לשחקן הראשון בהיסטוריה של ה-NBA ששיחק בארבעה עשורים.

עם הימצאותם של המדיה החברתית והמצלמות בטלפונים הניידים, עלילת הקדם-NBA של קרטר שורדת באוספים לא מושלמים, בצילומי וידאו ביתי המועברים לדיגיטל. הקליפים מציעים רמזים אנלוגים למציאות ה-HD של בחור שבאופן קבוע השאיר את האוהדים, מגלי הכישרונות ואפילו את חברי קבוצתו שלו נדהמים. למרבה המזל, הזיכרונות שלהם (ברובם) נשארו צלולים להפליא.


הרבה לפני שהוא היה מסוגל להטביע, מישל קרטר-סקוט זוכרת, שבנה שיחק ברמה מעל לבני גילו.

"אני יכולה לחזור לקבוצה התחרותית הראשונה שלו במרכז הקהילתי של פורט אורנג' (ליד דייטונה ביץ'), כשהוא היה בן שבע", היא אומרת. "הוא תמיד שיחק ברמה מעל, והוא פשוט הטיל חורבן. לפעמים זה נראה כאילו הוא מרחם על השחקנים בקבוצה השנייה".

קרטר-סקוט נשארה גאה להפליא לגדל ילד מעוגל כפי שהיא עשתה שחקן היכל תהילה עתידי: הציונים היו בעדיפות עליונה על פני תוכניות לימוד חדשות, וקרטר עודד לנסות כל דבר שהיה לו עניין בו.

זה כלל פוטבול, היכן שג'ו גידנס, שיהפוך לחבר קרוב בחטיבת הביניים דרום דייטונה (ולבסוף חבר לקבוצה בתיכון), פגש לראשונה את קרטר. "הוא היה קוורטרבק, והוא היה טוב", גידנס אומר. "הוא לא היה כזה גבוה, אבל הוא יכול היה להטיל את זה. הוא כנראה יכול היה לשחק בדיביזיה ה-1".

אבל וינס, יותר מכל, אהב כדורסל. כאשר הוא היה בכיתה ג', הוא אמר לאימו שהוא הולך לשחק ב-NBA. "חשבתי, 'זה נהדר'", אומרת קרטר-סקוט. "'עכשיו, מה תוכנית ב' שלך?' ובכן, מעולם לא הייתה לו תוכנית חלופית. הוא סירב לשוחח על כך. הוא פשוט היה נחוש".

אז זה גרם לאינספור שחקני הליגה הוותיקה של מרכז פלורידה ליפול קורבן להכשות האימתניות והמיקוד חסר הרחמים ממי אם לא הילד הצנוע מדייטונה ביץ'. כפי שאימו זוכרת זאת, ההטבעה הראשונה של קרטר הגיעה בכיתה ו'.

בזמן שקרטר הגיע לתיכון מיינלנד, המאמנים הכירו אותו לפי המוניטין שצבר. "שמענו על האתלטיות, אבל אתה תמיד חושב, 'בסדר, בואו נחכה ונראה מה יש להם'", אומר צ'ארלס ברינקרהוף, שהיה עוזר בבית הספר כאשר קרטר הגיע ולפני שהפך למאמן הראשי של הבאקנירס בעונה שלאחר מכן. "זה אזור שידוע בכך שהוא מייצר שחקני פוטבול וכדורסל לדיביזיה ה-1 ולמקצוענים, ככה שלוקחים זאת בעירבון מוגבל".

ברינקרהוף לא נדהם מהמהלך הטעימה הראשונה של שחקן השנה הראשונה בגובה 1.88. "אני מוכרח לומר שהייתי סקפטי", המאמן אומר. זה השתנה כאשר הוא ראה את קרטר קופץ. "כבר אז היה לו את הניתור האנכי הזה של 40 אינץ'. זה היה מדהים".

שנה לאחר שחברו ויריבו לשעבר בפופ וורנר, גידנס הצטרף לקבוצה כאשר קרטר היה בשנתו השנייה. באותה נקודה, הוא אומר, קרטר הטביע לעתים קרובות, ובלתי נשכח – שכנראה נעזר "בנעלי כוח" שגידנס אומר שוינס היה נועל כדי לשפר את הניתור האנכי, שכבר אז היה מפואר. כמה שקשה להאמין למשמע הטענה, גידנס מאשר שקרטר היה, אכן, נועל את הנעליים המפוקפקות ביעילותם שדור שלם של ילדים ראה מודעות פרסומת שלהן בדף האחורי של כל גיליון של מגזין סלאם. כן, אלו עם הסוליות הגדולות", גידנס אומר. "זה בדיוק מה שהוא נעל".

Image may contain: one or more people, people playing sport and basketball court
קרטר לא היה משחקני הפוטבול הכי גדולים, אבל הוא הרשים את חברי קבוצתו עם היכולת שלו "ממש להשחיל מסירה" כקווטרבק.

אם מדובר בגנטיקה, גימיק של הנעלה או איזה שילוב של השניים, קרטר כבר השאיר את חותמת הנסיקה שלו. גידנס זוכר שהיה עד "למספר טבעות שבורות", כמו גם להטבעת-המרפק שקרטר יהפוך לאייקונית בתחרות ההטבעות ב-2000. זה גם היה אז, לפי מה שגידנס אומר, שהוא ראה את קרטר נוגע בקצה העליון של הקרש.

כשהוא צוחק, גידנס מוסיף, "לעולם לא עשינו תחרות הטבעות קבוצתית איתו".

קל להיות סקפטי כלפי טענות כאלו, אבל זה מתעמעם כאשר שומעים אותן שוב ושוב. ברינקרהוף מכנה אותן "סיפורי דגים", רגעים באימון כאשר שחקנו והכוכב עשה דברים שהמאמן בעצמו לא היה בטוח שהוא מאמין להם. "אני לא יכול להוכיח זאת. אין לי וידאו של זה", ברינקרהוף אומר. "אבל הדברים שראיתי אותו מבצע…"

היה, לדוגמא, המהלך בו קרטר זורק את הכדור לקיר האולם מאחורי הקרש, תופס את הריבאונד לאחר שהוא חוזר מעל הקרש ומטביע. או את הפעמים שהוא היה ממריא פשוט מאזור האמצע – ללא התחשבות בקו העונשין – ומטביע. ואז, הסיפור של גידנס מהדהד, היה הדבר הזה עם קצה הקרש של הסל.

"הוא אמר, 'תראו את זה' וקפץ, אבל אני לא ממש יכול לספר", ברינקרהוף אומר. "ובכן, בערך לפני שלוש שנים, הייתי על הסולם כדי להחליף משהו, ואני כמעט בטוח, שהיו שם טביעות האצבעות שלו".

"הוא היה יותר מטביע כוחני מאוחר יותר", המאמן מוסיף, "אבל וינס יספר לכם שיכולות הניתור שלו היו הכי טובות בתיכון".

האתלטיות שומטת הלסתות שלו מאושרת, עכשיו היה הזמן עבור קרטר להראות לעולם שהוא למעשה מסוגל לשחק.


בריק אוטינגר הוא חלוץ מבין מנתחי הגיוסים, אחד הראשונים (ועדיין מאוד מוערך) שהיו במשרה מלאה בכדורסל התיכונים בחיפוש אחר כישרונות. ו-27 שנים לאחר מכן, הוא בהחלט זוכר את הפעם הראשונה שהוא ראה את קרטר על המגרש.

"זה היה במחנה פייב-סטאר בפנסילבניה. הוא היה ג'וניור בזריחה, אחד מתוך אולי שניים או שלושה מתחת לגיל", אומר אוטינגר, שזוכר את קרטר פותח במשחק האול-סטאר של המחנה וזוכה בתחרות ההטבעות של המחנה. באמצע קריירת התיכונים שלו, אוטינגר מספר, קרטר היה רשום כ-1.90 או 1.93, "תלוי איפה הסתכלתם. הוא לא היה יותר גבוה מזה".

כדי להבהיר, זאת לא הייתה רק הפעם הראשונה שאוטינגר צפה בקרטר. זאת הייתה הפעם הראשונה שמגלי כישרונות שהיו בבסיסם בדורהאם בכלל שמעו עליו. "כאשר ראיתי לראשונה את שמו בסגל של המחנה, זה היה, 'מי זה הבחור הזה?'" אוטינגר מספר. "היום, אם יש שחקן שנה שנייה מחוץ לפלורידה שמשיג ממוצעים של 25 נקודות למשחק, הוא מקבל תשומת לב לאומית".

Image
כשגדל, קרטר עודד לנסות כל מה שעניין אותו בבית הספר, אם מדובר בפוטבול הוא נגינה בתזמורת בית הספר שלו.

תשומת הלב הלכה להגיע מספיק מהר. נכון לאותו הזמן, קרטר עדיין היה ילד שנשמע איכשהו שהוא עדיין ביראת כבוד כלפי התחרות עם השמות הגדולים שאיתם הוא בדיוק חלק את המגרש. "הוא הגיע הביתה בשיגעון על הבחור הזה ששמו היה סטפון מארבורי", ברינקרהוף אומר. "'אה, בחיי, הוא רק נותן צעד בתוך מחצית המגרש ונותן לזה לעוף'. ואני אמרתי, 'איך הלך לך?' והוא ענה, 'אה, קיבלתי MVP משותף'".

זה היה סימן אחד מתוך רבים שהלכו להגיע. מתוכם היה הזמנה במהלך עונתו השלישית ממי (שכמעט) הייתה קבוצת עיר הולדתו, האורלנדו מג'יק, כדי להתחרות באותה שנה בתחרות ההטבעות שתערך במהלך המחצית – רק שהיא מעולם לא תוכננה להיות תחרות הטבעות.

לפני שהוא בילה 15 שנים בניתוח פוטנציאלים לגיוסים עבור PrepStars.com, רוב הרינגטון התמחה לתקופה קצרה במג'יק, שם הוא למד מעובדים ותיקים כי התחרות שתוכננה למטרה יחידה שהיית לגרום לקרטר להופיע עבור מופע המחצית של קבוצת ה-NBA. אין צורך לומר, הוא זכה.

בחזרה לאולם שם התחרויות בעמת משמעותיות, קרטר קלע יותר מ-800 נקודות במהלך עונתו השלישית. הוא לא רק היה מנתר על, הוא עכשיו היה כוכב – ופוטנציאל עלית. אוטינגר מספר, "בסיום שנתו השלישית, כולם הכירו אותו". הוא נכנס לקיץ 1994 עם רחש הולך וגובר בעל סיכוי לאשר זאת רמת הקהל הלאומית.


זה היה לאחר חזרתו מהופעתו בפייב-סטאר השני שלו שקרטר היה, לפי ברינקרהוף, "שחקן שונה. לא אדם שונה, פשוט שחקן שונה".

השינוי ניכר במהלך אותו הקיץ, יותר מכל במחנה האול-סטאר של נייקי בפרברי שיקגו.

קווין גארנט, הבחור בפסגת הדירוג בכיתת 1995 ומי שעתיד במהרה להיבחר בדראפט, היה האטרקציה המרכזית, אבל קרטר הותיר רושם בלתי נשכח. כנראה הסרטון האבוד הכי גדול בהיסטוריית הכדורסל המודרנית השייכת לכל מי שצילם את תחרות ההטבעות באותו המחנה, בה קרטר התגבר על שני מעופפים מקליפורניה – מי שבעתיד יהיה כוכב אורגון סטייט ויבחר על ידי הבולס, קורי בנג'מין, ואגדת בתי הספר של לוס אנג'לס שיי קוטון – ואגדה מקומית בשם רוני פילדס, גארד אקספלוסיבי בגובה 1.93 שאולי היה הג'ה מוראנט של הדור שלו. קרטר יצא מגדרו כדי לנצח בתחרות, מסתת את המוניטין שלו ברמה הלאומית באותו הזמן.

לאחר מכן, אומר פרימן, "כולם ידעו מי זה וינס מאותה תחרות ההטבעות ההיא עם רוני פילדס".

למרות תהילתו הגוברת, מעטים מחוץ לפלורידה ראו את קרטר משחק במשחקים אמיתיים. זה השתנה תודות ליחסי החברות שהתפתחו בין קרטר לטים תומאס במחנה הפייב-סטאר. הפאט קאטס הגיחו מכל הפינות באותו הקיץ, קרטר – שכבר היה באותה נקודה 1.98 – היה האטרקציה המרכזית.

פרימן נזכר במשחק בטורניר שהתקיים בפרובינס: "הוא קלע משהו כמו 38 נקודות, והוא מושך את הילד הזה ממחצית המגרש, מושך אותו, מושך אותו, ואז פשוט מסתובב עליו וממריא מאזור קו העונשין הארור. זאת הייתה פשוט הקדמה למה שהוא עשה ב-NBA".

"הדברים שראינו ממנו היו שונים לחלוטין", תומאס אומר. "היה לו את ההטבעה ההיא, אני חושב שהוא קרא לה ספיידרמן, שהוא נהג ללכת מקו הבסיס, להקפיץ את הכדור, לקפוץ ולתפוס את הצד של הקרש, להניף את גופו, לתפוס את הכדור באמצע האוויר ואז להטביע אותו מהצד השני. ואז פעם אחת, זה כנראה היה קובי, אבל מישהו זרק האלי-הופ מחצי המגרש. זה היה כל כך גבוה וכל כך רחוק מהסל, לא חשבתי שהוא מסוגל להגיע לזה, אבל הוא עלה למעלה ותפס את זה בשתי הידיים. אולי ראיתם הטבעה כזו בליגה, אבל לא ברמת התיכונים".

זאת הייתה ריצה בלתי נשכחת גם של קרטר וגם של הפאט קאטס, שזכו בצמד תארים בטורנירים לאומיים של ה-AAU (כאשר נשאל לגבי זה בקיץ של 2016, בראיינט אמר, "זאת הייתה קבוצת ה-AAU הכי גדולה בכל הזמנים. ריסקנו אנשים ב-60, 70 נקודות. זאת הייתה הפעם הראשונה שהייתה לנו הזדמנות לצפות בוינס באופן אישי. זה היה נהדר, בחיי").

הריצה הזו הובילה את קרטר למעבר בשנתו האחרונה. תומאס ניסה בכוח לדבר אל חברו כדי שיעבור לניו ג'רזי, אבל קרטר בסופו של דבר דחה אותו.

במקום, הוא הלך כדי לבסס את האגדה שלו במיינלנד, עם ממוצע של 22 נקודות ו-11 ריבאונדים כדי להוביל את הבוקס לאליפות המדינה של ה-Class 6A. "הוא יכול היה להשיג ממוצע של 35", גידנס אומר, "אבל הוא לא בגלל שהוא בטח בחברי קבוצתו".

עדיין, היו מלא רגעים שהמחישו שקרטר הוא אחד השחקנים הכי טובים במדינה – וכמעט בוודאות הכי מלהיב. הוא רשם טריפל-דאבל במשחק הניצחון על התואר של מיינלנד, הישג שנשכח בגלל להיט האלי-הופ שקרטר תפס והחזיר על הפנים של המגן. "מעולם לא רציתי להשפיל ילד", ברינקרהוף אמר, "אבל רק להציג את האתלטיות שלו ככה זה היה מטורף".

קרטר סיכם את הקריירה המוקדמת שלו באותו האביב עם הכבוד הראשון לחמישייה הראשונה של האול-אמריקן ומסע למשחק המקדונלדס אול-אמריקן, שם הרינגטון זוכר את הופעתו בתחרות ההטבעות כ"כנראה הכי טובה אי פעם". בסתיו, הוא הלך לצ'אפל היל, מוכן להמם את הקהל ברמה הלאומית.

עשרים וחמש שנה ואינספור רגעי שיא מאוחר יותר, קרטר מוכן להשאיר את המשחק למעופפים שהם מחצית מגילו – או לפחות. אבל המורשת שהוא יצר בתיכון, בדייטונה ביץ' ומעבר לשנים הארוכות, גם בלהיטי היוטיוב העתיקים וגם בזכרונם של בני דורו שלא ישכחו במהרה. "לברון, זאיון, החברה האלה הם מדהימים, אבל אני תמיד צוחק כאשר אנשים משתגעים לגביהם", פרימן אומר. "וינס היה בלתי יאמן".

לפוסט הזה יש 6 תגובות

  1. וינס היה תמיד אחד השחקנים שהערצתי. קריירה שלמה ללא נפילות אישיות, משפחתיות, סקסיות ומה לא. לא מרבה לדבר על מה שהוא יודע, ודבר נוסף: בנוסף למ]ניתורים השמיימה הואט שחקן ממש טוב. נהניתי מאד מהתרגום

כתיבת תגובה

סגירת תפריט