מעולם לא היה תהליך הדראפט כל כך מורכב. נגמרו הימים בהם קבוצות גרועות מחככות ידיהם בהנאה במחשבה על בחירת דראפט בטופ 3 או במקרה הכי גרוע בטופ 4. סוכני שחקנים מנסים עד כמה שניתן להוביל את שחקנם לסיטואציה הכי מבטיחה שתמקסם לו את הקריירה. אלו, משתמשים באיתותים לא רשמיים כדי לסמן לקבוצות עד כמה הם מעוניינים להיבחר על ידם. פרוספקטים כבר כמה שנים משתמשים בשיטות רבות לשלוט במניית הדראפט שלהם כגון: לא להופיע לאימונים אישיים בקבוצות מסויימות או להגבילם בתקשורת, אי הופעה לקומביין או למדידות, הודעות טוויטר עם רמיזות וכו'.
כישרון מול הישגים
פעם היו שתי דילמות מרכזיות בדראפט. הראשונה, האם לקחת את הכישרון הכי טוב (מה שקרוי תקרה גבוה, רצפה נמוכה) לעומת השחקן הכי מוכן כרגע (רצפה גבוהה, תקרה פחות גבוהה). השנייה, האם לבחור בצורך הקבוצה בתפקיד מסוים אל מול בחירה בשחקן הכי טוב שנותר. אטלנטה מול דאלאס היא דוגמא נהדרת. כשאטלנטה בחרה בטריי יאנג בתוספת בחירה שהפכה לקאם רדיש לפני שנתיים בתמורה ללוקה דונצ'יץ', זה לא שהיא חשבה שדונצ'יץ' הוא עגלה. בניגוד למחשבה באתר זה ואחרים, לא יושבים חסרי בינה בהנהלות הקבוצות. הם פשוט האמינו שדונצ'יץ' הוא מוצר מפותח מאוד שיגיע לפיק מוקדם בקיירה שהחלה בגיל 15, לעומת טריי שעשה קפיצות משמעותיות רק שנה קודם ואפילו לא החל לדגדג את הפוטנציאל שלו. אבל חשוב יותר, הם גם האמינו שהם 2-3 חתיכות חסרות מיציאה מהמרתף. הם רצו אופציה לקבל כמות על חשבון איכות. הם הבינו שסיכוים לקבל פרי אייג'נט איכותי בשנים אלו שואפים לאפס. בנוסף, מעולם לא נדע כמה הצוות של דונצ'יץ' אותת לאטלנטה לוותר על שירותיו.
באתר זה מלא מעט תגובות שאני קורא, נהוג לחשוב שדאלאס ניצחה את הטרייד הזה בקלות. אך צלילה מעמיקה יותר למספרים מראים סיפור מעט אחר. ההשפעה החיובית של יאנג על אטלנטה נראית לפחות שווה לזו של דונצ'יץ' על דאלאס. דאלאס בדקות ללא דונצ'יץ נראית כמו קבוצה מאוד חיובית. היא אחת העמוקות והמאוזנות בליגה. דונצ'יץ הופך אותם מוולקסווגן לאוודי. יאנג הופך את אטלנטה מסוסיטה ליונדאי i10. שורה תחתונה: כדאי להמתין כמה שנים לפני ששופטים כיתת דראפט. למשל כדאי לחזור לדראפט 2017 שעוד חודש היה צריך לסגור את עונתו השלישית.
דראפט 2017 מה ידענו אז
לפני הדראפט חשבו עליו כמחזור הכי מוכשר מזה שנים. קודם כל בגלל הנדירות של התקבצות של פוינט גארדים כל כך טובים באותה השנה. עמדת ה-PG היא הקשה ביותר להשגה בפרי אייג'נסי. ההיסטוריה מראה שהם בעיקר מתחלפים עם אחרים במעמדם: מרבורי-קיד, מרבורי-נאש, ווסטברוק-פול. לעיתים זה קורה אחרי שבירת כלים עם מועדון: קיירי עם קליבלנד, קיירי עם בוסטון, קיירי עם הנטס…(אני רק מקדים בשנה אז תזרמו).
ב-2017 סנטה קלאוס הביא הרבה מתנות לנמושות הליגה בחודש מאי: פוינט גארדים יד ראשונה, חלקם מוכנים, חלקם כהשקעה עתינית ואחד עם אבא בחבילה של 1 +1. היהלום מוושינגטון, מרקל פולץ, נראה כמו הארדן בגוף של ווסברוק. לונזו בול, גם בלי אבא, נראה כמו ג'ייסון קיד גבוה ואתלטי, פוקס נראה כמו אול סטאר ברור בהתהוות, דניס סמית' כמו גניבת דראפט, ניליקינה כמו חוש חש הבלש עם מסירה ואפילו דונובן מיצ'ל לפחות אז, נראה כלפחות פט בברלי עם כדרור וסיום בטבעת. לשורת הפוינטים בלוטרי הצטרפו כמה ווינגים מוכשרים כמו ג'וש ג'קסוןשנראה בקנזס כמו וויגינס עם לב, ג'ייסון טייטום שבסוף ימיו בדוק השתחרר מהכבלים של סבא ג'פטו או בשנו האמריקאי, מייק ששבסקי וג'ונתן אייזיק שנראה כמו דוראנט רק קצת פחות טוב בהכול.
ההתרסקות של הדראפט הזה בשנתיים הראשונות אפשר לכל אוהד ממוצע לתחוב אצבע לעיניהם של כל המומחים "חסרי המושג". הסיפור של פולץ נראה כמו פרק ב"אזור הדמדומים" (או "מראה שחורה" לצעירים שביניכם), לונזו נראה כמו צבי הקופא מול אורות הדרך, ג'וש ג'קסון כמו הד קייס, דניס סמית' כמו גאנר של קבוצות גרועות, ניליקינה כמו שודד צרפתי בטריינינג ואייזיק כמו רול פלייר נחמד עם נטייה לפציעות. ההצלחות של טייטום, קוזמה, מרקנן, פוקס, ג'ון קולינס ובעיקר מיצ'ל עוד נתנו תקווה למחזור, אך בשנה השנייה חלק מהשחקנים התדרדר אף יותר ואפילו טייטום הראה סימנים של נסיגה לצדו של קיירי.
2020 – מה קורה איתם היום
ופתאום השנה לאחר תקופת הסתגלות, שינויים בסגל או טריידים, כל הדראפט הזה נראה שונה לגמרי: פולץ שחקן חמישייה במג'יק שמראה גרף התקדמות יפה. מראש הבחירה של פילי בו, שנה לאחר שבן סימונס נבחר, החל את שרשרת ההתדרדרות המטורפת הזו. לפולץ נאמר שהוא ישחק פחות עם כדור בעמדה 2 הלא טבעית שלו. אותו הקיץ נוצרה שרשרת תגובות שהחלה בתהליך האימון הפסיכי והלא מאוזן שלו על גופו וקליעתו, שהביאה לפציעה עצבית ונפשית. זה המשיך לפסטיבל תקשורתי בו מרקל הפך לפריק-שאו בו פילי טוענת שהוא בריא לחלוטין ופצוע רק בנפש ופולץ נאלץ להתאמן בכוח מול המצלמות ולהיראות כמו ילדה בחוג של מתנ"ס שמלמדים אותה לזרוק לסל. לאחר שיקום ארוך של כמה שנים, מצא את מקומו באורלנדו שרואה בו נכס. אין ספק שהצלקות עדיין קיימות וישנם משחקים בהם עדיין נראה יותר כאדם שפוחד מלבצע טעות מאשר לתת לכישרונו לעבוד עבורו.
לונזו בול בפריחה אדירה במיוחד מאז שזאיון חזר. בקיץ כשהראה לעולם את זריקתו החדשה, הוא קיבלל נהר של זלזול מלא מעט פרשנים. פתיחת העונה האיטית שלו לא עזרה לעניין. אך כיום לפחות בחודש וחצי האחרונים, נתוני הקליעה שלו מבחוץ נראים סופר מרשימים ולמסור כמובן הוא לא שכח. אבל הכי חשוב, הוא חזר להיות שחקן פלואידי ואינסטינקטיבי שנותן לכדור אנרגיה מדבקת. הוא לא המגן שהיה בשנתיו הראשונות בלייקרס. זה בוודאי יותר עניין של פוקוס מכיוון שאז שיחק פחות דקות והיה לעיתים בעל תרומה שלילית, וכך היה חייב להצדיק את מקומו בהגנה חזקה. כיום הוא השחקן השלישי הכי חשוב בניו אורלינס אחרי זאיון ואינגראם ולעיתים אף חשוב מהם. דרו הולידיי עדיין שם לנווט את הספינה כשצריך נסיון, אך ההתקפה לגמרי עוברת דרך לוזנו. הפליקנס מבשלים בשקט את נקיל אלכסנדר ווקר לשחק ליד לונזו בעתיד. הוא כמעט מוחבא מאז תחילת העונה כאשר הם בונים אותו פיזית כדי שיהפוך לשוטינד גארד (שבר את ידו לא מוזמן אז נראה אותו יותר שנה הבאה)
מצבם של כוכבי הדראפט האחרים של דראפט 2017 גם נראים טוב. טייטום נראה כמו סופרסטאר עכשיו. הבדיחות על גילו הצעיר ועל עדת מעריציו נעלמו. ב-20 משחקים האחרונים טייטום מעמיד מספרים דמיוניים. קיירי כבר זיכרון מודחק בבוסטון והוא לא נמצא כדי להפריע ליהלום. קיירי עבר השנה להציק לבן מחזורו של טייטום לדראפט 2017, ג'ארט אלן המוכשר, שכנראה יאלץ למצוא קבוצה אחרת עקב חרם ממלכות הכיתה של ברוקלין.
ג'וש ג'קסון בקמבק מרשים בממפיס לאחר ששלחו אותו לג'י ליג לכמה חודשים. זה לא שהוא שיפר איזה אלמנט מסויים במשחקו. הוא ראה איך גיהנום נראה וחזר לממפיס כנופת צופים מורמונית וממושמעת שמזנק על הפרקט וחושב על איך לעזור לחבריו. מספריו בזמן המוגבל שלו על הפרקט מצויינים. ד'ארון פוקס נראה כמו השחקן החשוב והיציב ביותר בשיט שאו הנקרא סקרמנטו קינס והוא בעיני הסיבה העיקרית שהם החלו לדגדג את הפלייאוף המערבי לפני שהעולם שתה קורונה. אייזיק נתן קפיצה אדירה בתחילת השנה והפך לפרח מוגן בעונת הטריידים של המג'יק. לורי מרקנן לקח צעד אחורה בקליעה, אך לא מעט מזה שייך לבולס שהיא מופע ליצנים מסוג שונה, הוא החסיר לא מעט זמן לאחר פציעה באגן החשק. מיצ'ל הוא אולסטאר ועדיין השחקן החשוב ביותר בקבוצת צמרת מערבית. בנוסף יש את לוק קנארד, דריק וויט ודילן ברוקס שנראים כמו שחקני חמישייה טובים.
אך הכניסות הכי משמעותיות לצמרת המחזור הזה נעשו על ידי שניים: ג'ון קולינס מאטלנטה ובאם אדביו האולסטאר הטרי של מיאמי. קולינס הראה הבטחה מהרגע הראשון. הגבוה האתלטי, אך קצר הידיים הזה שם מספרים מרשימים בוויק פורסט ובעוהת הרוקי באטלנטה למרות הדקות המוגבלות (16 נק ב-57% ו-11 ריבאונדים פר 36 דקות). השנה לאחר שחזר מהשעיה של 25 משחקים עקב שימוש בחומרים אסורים, הוא בפוקוס אדיר. ההוקס נראים כמו קבוצה לגיטימית איתו ועם טריי יאנג. ב-15 המשחקים האחרונים הוא שם 24.3 נק' בספליטים מרשימים (62.2% מהשדה, 48.1% משלוש, 80.5% מעונשין) יחד עם 9.7 ריב' ו-1.6 בלוקים. באותם המשחקים החמישיית הילדים של אטלנטה: יאנג, הארטר, רדיש, האנטר וקולינס הם פלוס 8.5 נט. הם מציגים אופנסיב רייטינג מפלצתי של 125 נק' ל-100 פוזשינים.
הבעיה היא שזו סטטיסטיקה שלא תחזיק מעמד לאורך הזמן. לעומת זאת הדיפנסיב רייטינג של 117 היא עקבית לאורך כל השנה. ההגנה של ההוקס נראית טוב יותר כשקולינס זז לעמדה 4 ומשחק ליד דווין דדמן. היכולת של קולינס להשתלב שנה הבאה, בפיק אנד רול של יאנג את קאפלה, תקבע את מקומו בקבוצה בעתיד. רדיש והאנטר נראים טוב מאוד יחד. השילוב שלהם עם יאנג הוא טבעי ונהדר. האם ההוקס ימצאו מקום להכניס את שלושת הפרוספקטים המרכזיים שלה יחד, בין יאנג לקפלה בשנה הבאה? הארטר נראה אחלה שחקן שישי, אך פחות כמו שחקן מוביל בחמישייה של קבוצת פלייאוף. הקליעה של קולינס מבחוץ (באם תמשיך להראות מגמה חיובית) והיכולת שלו להוריד כדור לרצפה או לחתוך מראה שאטלנטה בדרך הנכונה.
המון נכתב על באם אדביו. בדומה לדווין בוקר וקארל אנתוני טאוונס גם הוא הוכנס למשבצת מאוד מדוייקת בקנטאקי. תוריד ריבאונדים, תחסום בצבע, תסיים לובים בדאנקים ותשתמש בכתפיים ובישבן להזיז שחקים קטנים ממך. בדיוק כמו שגילינו ב-NBA שדווין בוקר הוא לא רק קלע קאץ'-אנד-שוט וטוואנס הוא לא רק חיית צבע כך גם עם באם. באם שנראה תחילה כתאום דוויט האוורד התגלה כדומה יותר לדריימונד גרין רק ללא קליעה מבחוץ. בהתקפה מסודרת הוא בדרך כלל מתחיל כרול-מן בפיק&רול עם באטלר או אחד הרכזים (נאן או דרגיץ'). מכיוון שהוא מסיים כל כך משובח הצבע מתקפל כי עזרה צריכה להגיע. באם מנצל יכולת מסירה נהדרת בתנועה. וכך קלעי מיאמי המוכשרים, במיוחד דאנקן רובינסון, רק צריכים לחמם ידיים ולשגר. אם פלייאוף 2020 אכן יתקיים אדביו יהיה אחד הסיבות העיקריות לחוסר השינה של שלושת צוותי האימון של הראשונות במזרח. לשלושתם פורוודים דומיננטים שמצריכות מהיריבות עזרה בהגנה. מיאמי מעמידה את באטלר ובאם כצמד שיקשה על הדומיננטיות שלהם. והכי חשוב, בדומה לסיאקום, הוא עדיין לא מדגדג את קצה היכולת שלו. קשה להאמין שקליעתו תשתרע מעבר לקשת השלוש (never say never), אך הוא כבר די מוצלח בקליעות מיד ריינג' קצרות עד 4-5 מטר מהסל.
לסיכום, דראפט 2017 ככל הנראה לא יחשב כדראפט הטוב בכל הזמנים, אך בדומה לדראפט שהגיע שנה אחריו בודאי יחשב לאחד העמוקים והמעניינים מביניהם. להערכתי נראה 3 אולסטארים קבועים בדראפט הזה (נניח 5 הופעות אולסטאר ומעלה בקריירה). אני מאמין שאלו יהיו: ג'ייסון טייטום, באם אדביו ודונובן מיצ'ל. בנוסף נראה הופעות אולסטאר ספורדיות של לפחות עוד 3 שחקנים: ד'ארון פוקס, לונזו וקולינס . בנוסף כפי שתראו בטבלה מתחת, המחזור הזה הפיק 19 שחקנים שקולעים בדאבל פיגרס, כשאני מאמין, שנראה גם מיני פריצה של זק קולינס בפורטלנד או אולי בקבוצה אחרת בשנים הבאות.
דראפט 2017 על פי סדר נק' למשחק
| שם | מיקום בדראפט | קבוצה | גיל | דקות | נקודות | מהשדה % | משלוש % | מהעונשין % | ריב' | אס' | איבודים | חטיפות | חסימות | |
| 1 | דונובן מיצ'ל | 13 | יוטה | 23 | 34.4 | 24.2 | 45.3 | 36.4 | 85.9 | 4.4 | 4.2 | 2.7 | 1 | 0.2 |
| 2 | ג'ייסון טייטום | 3 | בוסטון | 22 | 34.6 | 23.6 | 44.8 | 39.8 | 80.6 | 7.1 | 2.9 | 2.2 | 1.4 | 0.9 |
| 3 | ג'ון קולינס | 19 | אטלנטה | 22 | 33.2 | 21.6 | 58.3 | 40.1 | 80 | 10.1 | 1.5 | 1.8 | 0.8 | 1.6 |
| 4 | ד'ארון פוקס | 5 | סקרמנטו | 22 | 31.7 | 20.4 | 47.5 | 30.7 | 70.3 | 4 | 6.8 | 3.1 | 1.4 | 0.5 |
| 5 | בם אדביו | 14 | מיאמי | 22 | 34.4 | 16.2 | 56.7 | 7.7 | 69 | 10.5 | 5.1 | 2.8 | 1.2 | 1.3 |
| 6 | לוק קנארד | 12 | דטרויט | 23 | 32.9 | 15.8 | 44.2 | 39.9 | 89.3 | 3.5 | 4.1 | 1.5 | 0.4 | 0.2 |
| 7 | דילין ברוקס | 45 | ממפיס | 24 | 28.5 | 15.7 | 40.2 | 36.9 | 80.9 | 3.3 | 2 | 1.7 | 0.9 | 0.4 |
| 8 | לורי מרקנן | 7 | שיקגו | 22 | 29.8 | 14.7 | 42.5 | 34.4 | 82.4 | 6.3 | 1.5 | 1.6 | 0.8 | 0.5 |
| 9 | קייל קוזמה | 27 | לייקרס | 24 | 24.6 | 12.5 | 43.2 | 29.7 | 73.8 | 4.5 | 1.3 | 1.6 | 0.4 | 0.4 |
| 10 | לונזו בול | 2 | פליקנס | 22 | 32.4 | 12.4 | 41.2 | 38.3 | 56.7 | 6.2 | 7 | 3.1 | 1.4 | 0.5 |
| 11 | תומאס בריאנט | 42 | וושינגטון | 22 | 23.7 | 12.1 | 59.9 | 40.7 | 73.7 | 6.8 | 1.9 | 1.3 | 0.4 | 0.9 |
| 12 | מרקל פולץ | 1 | אורלנדו | 21 | 28.3 | 12.1 | 47.3 | 25.4 | 72.3 | 3.3 | 5.2 | 2 | 1.3 | 0.2 |
| 13 | ג'נתן אייזיק | 6 | אורלנדו | 22 | 29.7 | 12 | 46.3 | 33 | 76.7 | 6.9 | 1.4 | 1.5 | 1.6 | 2.4 |
| 14 | או ג'י אננובי | 23 | טורונטו | 22 | 30.1 | 10.7 | 50.7 | 38.1 | 68.6 | 5.4 | 1.6 | 1.2 | 1.4 | 0.7 |
| 15 | ג'ארט אלן | 22 | ברוקלין | 21 | 25.7 | 10.6 | 64.6 | 0 | 62 | 9.5 | 1.3 | 1.1 | 0.6 | 1.3 |
| 16 | ג'וש ג'קסון | 4 | ממפיס | 23 | 19.8 | 10.4 | 43.9 | 31.9 | 65.9 | 3.2 | 1.7 | 1.4 | 1 | 0.5 |
| 17 | דריק וויט | 29 | סן אנטוניו | 25 | 24.1 | 10.4 | 45.9 | 35.6 | 85.7 | 3.2 | 3.4 | 1.2 | 0.6 | 0.9 |
| 18 | מאליק מונק | 11 | שארלוט | 22 | 21.3 | 10.3 | 43.4 | 28.4 | 82 | 2.9 | 2.1 | 1.4 | 0.5 | 0.3 |
| 19 | ג'וש הארט | 30 | פליקנס | 25 | 27.4 | 10.2 | 41.6 | 34.2 | 74.7 | 6.5 | 1.6 | 1.1 | 1 | 0.4 |
| 20 | זאק קולינס | 10 | פורטלנד | 22 | 28.8 | 9 | 47.4 | 42.9 | 100 | 4 | 2 | 2 | 0 | 0.7 |
רועי ויינברג
14 מרץ 2020 18:07:59טקסט נהדר. אני מסכים עם הרוח הכללית – נראה שחלק מהשחקנים (לונזו, פולץ, ג'ונתן אייזק, אולי גם ג'וש ג'קסון) לפני שנת פריצה. יש כאלה שכבר עכשיו שולטים בליגה כמו מיטשל, טייטום ובאם שהיו בצדק אול-סטארים ויהיו מהטובים בליגה בשנים האחרונות ואת די'ארון פוקס שאיפשהו באמצע ביניהם.
.
דראפט 2017 זה אחלה דראפט. אני חושב שהחיסרון שלו הוא שב-2018 הגיעו הרבה שחקנים שהיו מאוד מוכנים לליגה כמו יאנג, דונצ'יץ' ואייטון. יכול להיות שבעוד 4-5 שנים הכל יראה אחרת. שווה להזכיר גם את דילון ברוקס שנבחר בבחירה ה-45 ומשחק ממש טוב השנה.
עידו גילרי
15 מרץ 2020 01:02:27מה בדיוק היה מוכן ביאנג או אייטון?
דילון ברוקס מקבל רישיון לזרוק בלי הכרה זה בגדול העניין. הוא אחלה שחקן הגנה אבל על כל שחקן אחר היינו אומרים שהוא צריך להפסיק לזרוק כל כך הרבה.
מנחם לס
14 מרץ 2020 19:59:45פוסט מצויין מהמילה הראשונה עד האחרונה. מה ההוכוחה הטובה ביותר לדראםט מיוחד במינו? כשמתווכחים עליו כמעט 3 שנים אחרי שנערך. ודראפט 2017 עדיין בראש מעיינינו ובראש חוצות ובשיח חוצות עד היום, כולל באתר /שלנו!!!
Zvika Bar-Lev
14 מרץ 2020 20:13:05פוסט נהדר, ותכלס אכן דראפט נהדר. ואחד הדברים הכי משמחים זה השיקום של פולץ.
הקוריוז
14 מרץ 2020 20:24:21גון אתה אופטימי מידי.הפכת כל זב חוטם לאיזה כוכב.
דראגן בנדר דופק יותר נק מלונזו ופולץ מאז שהגיע ללוחמים.
פולץ שחקן פח גם באורלנדו. 11 12 נק כמעט כל נכה יכול לתת בליגה ויש מיליון שחקנים כאלו.
אייזיק נותן 12 נק למשחק וכבר שנה 3 מה נראה לך שבמגיק פתאום יקלע 30 נק? כטלה שחקן משלים חביב.
האנטר ורדיש מראים הגנה אבל בהתקפה הם נגרי על כרגע.
John
14 מרץ 2020 20:40:26לא עשיתי מכולם כוכבים. כשכל שנה נכנסים 60 שחקנים חדשים לא קל לשרוד בליגה הזאת. אמרת אז בדקתי. 143 שחקנים בליגה עד רגע זה קולעים מעל 10 נק' למשחק. 19 מהם מדראפט 2017. אם צפית בלונזו מאז שזאיון החל לשחק איך אתה יכול להשוות אותו לבנדר. פולץ עושה דברים שיש מעט מאוד בליגה יכולים. יש משחקים שהוא פתאום שם. אצלו זה עניין מנטלי. הקליעה שלו עד 6 מטר מצויינת. הוא עלה בכל פרמטר אחר. הוא קולע כבר 72% מעונשין ו47% מהשדרה. לא הזכרתי אותו ככוכב אבל הוא עושה צעדים מאוד יפים קדימה. האנטר יחסית פאסיבי בהתקפה ואני לא מאשים אותו אך רדיש ממש לא נגר. הוא אולי עדיין לא מספיק טוב אבל הדברים שהוא עושה והיכולות שלו מתאימים לסקורר שיודע להשיג נק'. לגבי אייזיק הוא אחד המגנים הטובים בליגה כבר עכשיו. הפציעה שלו השכיחה את ההתקדמות שלו. בהתקפה הוא שחקן חיובי סה"כ אבל עוד מוקדם להבין לאן יגיע
חגי "התותח" ניסני
14 מרץ 2020 21:08:02תודה ג'ון אחלה פוסט
.
אין כמו הדראפט ללמד אותנו צניעות ולהבין כמה התחזיות שלנו לא באמת מחזיקות מים. בסופו של יום גם שחקנים שאחרי שנתיים שלוש נראו לנו שהם מימשו את הפוטנציאל והיו ההחלטה יכולים אחרי חמש שש שנים להרהר שוב (נגיד בלייק גריפין/ טייריק אוונס – סטף קרי/ ג'יימס הארדן).
.
לא פעם אנחנו גם שוכחים את המובן מאליו – התפתחות של שחקן אינה דטרמיניסטית, ותלויה מאוד בסביבה שלו. יכול להיות שלוקה לא היה לוקה בהוקס או שיאנג היה הרבה פחות טוב במאבס.
אשך טמיר המקורי
14 מרץ 2020 21:25:09thx
MacLeod 1
14 מרץ 2020 21:29:22פוסט מעולה,תודה.
תכתוב עוד… מה אכפת לך
שחר אלוני
14 מרץ 2020 23:10:06תודה על הפוסט
האמת שכל ה 20 הראשונים שחקנים סבבה ומעלה כבר היום, דראפט מרשים
שחר אלוני
14 מרץ 2020 23:10:35ה 20 שלך כמובן מהטבלה
asaf
14 מרץ 2020 23:14:23תודה יהונתן. דראפט שבאמת הולך ונראה טוב מאוד.
יש לו גם כמה גניבות יפות כמו קוזמה במקום 27, ברוקס של ממפיס במקום 45 ותומאס בריאנט מוושינגטון במקום 42 ,
אפילו הארט מהמקום ה-30 .
ארבל חילבה
14 מרץ 2020 23:46:34ודריק ווייט במקום 29.
לוקח אותו לפני כל הארבעה שמנית…
אשך טמיר המקורי
15 מרץ 2020 07:15:18100+
asaf
15 מרץ 2020 08:02:37נכון .התפספס לי ברשימה. אצל הספרס גניבות זה רק ממקום 40 ומטה לא?😉
עידו גילרי
15 מרץ 2020 00:58:44באם אדאביו מקרה קלאסי של מחסור בהייפ כתוצאה מזה ששיחק לצד הצמד של מונק ופוקס. זה דרדר אות לקצה הלוטרי כאם היה משחק בכל אוניברסיטה אחרת היה כמעט בטוח מגיע לטופ 7 של הדראפט הזה.
צריך גם לציין שבסופו של דבר נראה שאיינג' צדק והשחקן שהיה הבחירה הראשונה הוא באמת ג'ייסון טייטום.
John
15 מרץ 2020 09:32:54מסכים לגבי באם. אבל זה יותר קשור לקליפארי. הוא מאוד אוהב להכניס את החברה לתבנית. זה לא שדווין בוקר היה פחות טוב מהתאומים האריסון. הוא פשוט ייעד אותו לתפקיד ספציפי. טאונס הגיע כשחקן חוץ רך בתיכון שאוהב לזרוק בעיקר מבחוץ וקליפארי העיף אותו לטחון תחת הסלים. גם מונק מעולם לא הראה בקנטאקי כמה הוא גם פוינט גארד מוכשר. אני מת שיעוף משארלוט ויקבל הזדמנות אמיתית
scab666
15 מרץ 2020 01:27:15תודה על הסקירה. אני לא חושב שאורלנדו רואים בפולץ בהכרח משהו מיוחד. כל מה שהם עשו זה לקבל אותו בחינם ולממש את האופציה של החוזה רוקי, שזה הצעד ההגיוני לקבוצה תקועה שמקבלת שחקן בחירה ראשונה שכמעט ולא שיחק
John
15 מרץ 2020 09:41:59רואים גם רואים. הם מימשו עליו אופציה ששווה 12 מיליון דולר ולא בחרו בדראפט גארד (בחרו בסטארץ' 4) למרות שיכלו להביא את NAW המוכשר מאוד. מה שמרקל מסוגל לעשות בכניסות לסל ובמסירה זה יוצא דופן. אני חושב שאם הוא יישאר סטטי למשך תקופה של חצי עונה הם יחפשו מחליף אך כרגע הוא ממש מראה התקדמות אישית הדרגתית. במיוחד בקליעה. אם הייתי אדם מהמר הייתי אומר שיש 10% סיכוי שיהפוך לאולסטאר, 40% שיגיע לתקרה של רכז פותח טוב, 30% שיתקע במקום ו-20% שיצלול למעמקי הספסל
scab666
15 מרץ 2020 17:01:481. מה הבעיה לבחור את naw שישחק ליד פולץ? חוצמזה ש-naw לא הגיע עם הייפ כמו מוראנט או אפילו ווייט, ככה שוויתור עליו לא אומר משהו.
2. 12 מליון זה יקר ללוטרי טיקט אבל זה המחיר לקבוצה שלא תגייס כוכב בלי אחד כזה. ברור שאורלנדו יתנו לפולץ הזדמנות, אבל זה לא שהיו להם הרבה אלטרנטיבות
3. מסכים אתך לגבי התחזית לעתיד של פולץ, חושב שגם אורלנדו.
גיא רוזן
15 מרץ 2020 04:48:34תודה, ג'ון.
.
הפוסט הזה מאיר מצוין את העובדה ששימוש מדוד בסבלנות ופרספקטיבה זו דרך נהדרת להימנע מאכילת כובעים…
Berch
15 מרץ 2020 07:58:45אחלה פוסט
כשפולץ יסיים את תהליך ההתבגרות שיחזור הביתה. לפילי
🙂
Smiley
15 מרץ 2020 09:52:48הסיפור של פולץ' פשוט ממחיש את דרך קבלת ההחלטות הקלוקלת של הסיקסרס. הרי הם החליטו שסיונס הוא ה-PG שלהם ובחרו בשחקן, שהיה ברור שהוא חייב את הכדור ביד כדי לפרוח, רק כדי להסיט אותו ל-SG…
כשליד סימונס ואמביד, טאטום או מיטשל יכלו להיכנס בטבעיות והשלמה אדירה לחמישייה.
#חוכמה_בדיעבד
.
טאטום מסתמן ככוכב הגדול של המחזור הזה כאשר מיטשל בהחלט דולק אחריו. שני שחקנים שנפלו לסיטואציות אידיאליות עבורם. טאטום עוד היה בשנת השעייה (או "בשנת קיירי"…) אבל העונה הוא פשוט פורח.
אדבאיו גם כן יכול לברך כל יום שנחת בהיט. פוקס כרגע זה כל מה שלקינגס יש להציע (אלא אם באגלי יחליט שהוא בריא פתאום).
.
ג'וש גקסון פשוט הבין שהוא חייב להילחם על הקריירה שלו עם הצ'אנס (האחרון?) שקיבל בממפיס. יכול להיות שגם השנים שלו בחוסר היציבות של הסאנס עשו לו לא טוב.
Ljos
15 מרץ 2020 18:53:37אני חושב שבאיזשהו מקום יש בעיה כשהגיעו שני שחקנים לקבוצה בוגרת בלי יכולת לשחק כדורסל בלי הכדור ביד. בלי קשר שהם הגיעו לאותה קבוצה.
Smiley
16 מרץ 2020 04:46:53לברון ג'יימס ודווין וויד… אבל כמה כאלו יש…
thejanitor
15 מרץ 2020 19:50:38מילים יפות
א.ב
16 מרץ 2020 00:18:37פולץ נחשב לבחירה הכי טובה ליד סימונס, דווקא כי חשבו שיכול לשחק ליד מוביל כדור, עם 41% משלוש בקולג׳. הגארדים המובילים איתו, לונזו ופוקס, נראו פחות מתאימים לזה. טאטום גם נחשב למי שהזריקה שלו מבחוץ היא הימור.
אם אני זוכר נכון, חוץ מאיינג׳, כולם חשבו שפולץ מספר 1 ברור.
Smiley
16 מרץ 2020 04:48:21נכון. פולץ' היה אמור להיות הפרס הגדול. בכלל הסיפור שלו תמוה מאוד. היה לו ג'אמפ יפייפה במכללות וכרגע מכניקת הזריקה שלו פשוט זוועה.
רק עכשיו הוא יוצא מההלם שלו ומראה את הדברים האחרים במשחקו: אתלטיות, חדירה, הגנה, ניהול משחק. אבל מכניקת הזריקה שלו נוראית.
.
זאת בהחלט חוכמה בדיעבד, אבל טאטום או מיטשל היו יותר מתאימים ליד סימונס ואמביד.
עגל
15 מרץ 2020 13:14:20תודה ג'וני. אחלה פוסט על שחקנים מעניינים, רובם ככולם טובים וטובים מאוד.
ישנה נטיה טיפשית לתלות תילי תילים של ציפיות מכל מחזור דראפט, הרבה פעמים הררי המילים שנכתבים באים סתם מתוך שיעמום.
סבלנות סבלנות ואחרי 2-3 שנים נדע מי באמת טוב ומי לא. המקרים הברורים סטייל ציון הם ממש נדירים.
John
15 מרץ 2020 16:10:22מסכים מאוד. אל תדאג שנת הדראפט של 2020 היא המוזרה ביותר אבר. אני מוציא סקירה ראשונית בימים הקרובים
thejanitor
15 מרץ 2020 19:51:57תודה גון גזלה שממלא לנו ימים נטולי NBA בתוכן איכותי
zivovivo
15 מרץ 2020 23:22:13פוקס הוא סוג השחקנים שהסטטיסטיקה קצת מקפחת,
יש לו דומיננטיות שקטה והוא נוטה להשתלט על משחקים.
מאז שחזר בינואר מפציעה הסטטיסטיקות שלו פנטסטיות, סביב ה24 7 4,
הדבר היחיד שהלך אחורה השנה זה ירידה באחוזים מהקו, מה שהשתפר מאד בכמה משחקים האחרונים.
לדעתי פוקס הוא לפחות אולסטאר עתידי.
האווי לאסוף
16 מרץ 2020 01:07:02אחלה מאמר, תודה רבה