מה הופך את פטריק בברלי לקרציה – מירין פדר / תרגום Smiley

מה הופך את פטריק בברלי לקרציה – מירין פדר / תרגום Smiley

מה הופך את פטריק בברלי לקרציה

המטרידן האולטימטיבי של ה-NBA רעב מתמיד כאשר שהוא נכנס לעונה שעשוייה להיות פסגת החיים וקריירה בה עם רצון עז הגיע להצלחה.

מירין פדר / Bleacher Report
אוקטובר 11, 2019

מאמר מקורי: https://bleacherreport.com/articles/2857235-what-makes-patrick-beverley-tick

פטריק בברלי היה חייב להישאר ער. אמא שלו סמכה עליו. הוא היה בן שמונה, יושב בכיסא הנוסע בפורד טמפו הירוקה שלה. היא ירדה לשוליים, מצאה מקום פנוי ברחוב צדדי בווסט סייד בשיקגו.

השמיים היו שחורים. כחולים-שחורים. ליסה בברלי בדיוק סיימה את משמרת הלילה שלה. עבודתה השלישית באותו היום. לה ולפטריק לא היה הרבה, אז ליסה עבדה ללא הרף: בחברת טלפונים, צביעת ציפורניים, בייביסיטר. בכל יום, היא המשיכה לשמור על עצמה מהתמוטטות בכך שאמרה לעצמה: אם אני לא אצליח, אנחנו לא נצליח. אני לא יכולה לאכזב את הבן שלי.

היא כיבתה את המנוע ופטריק טיפס על ברכייה. היא חיבקה אותו חזק, גופו הקטן נמס לתוך גופה. אבל הוא דאג. הוא יכול היה להרגיש את העייפות שלה. הוא לא רצה שתהיה עייפות בקרבתה.

"בסדר, עכשיו תסתכל בשעון", היא אמרה לו. "כאשר השעון אומר את המספר, אתה מעיר את אמא, בסדר? אני רק צריכה מעט שינה כדי שנוכל להגיע הביתה. תעזור לאמא לנהוג, בסדר?"

פטריק הנהן, צופה בעפעפייה מתגלגלים לאט לאט ונסגרים. "בסדר, אמא". הוא החל לבהות בשעון, עיניים פקוחות. רחבות. שני אורות לבנים בלילה עגום, חסר כוכבים.

בברלי למעשה מודה לכך שהוא כנראה לא היה גדל להיות אחד השומרים הקשוחים וחסרי המנוחה ב-NBA ללא הלילות הללו. הצפייה במאבק של אמא שלו כפי שעשתה קשור באופן ישיר לצורה בה הוא רדף אחר קווין דוראנט, ראסל ווסטברוק, ו-ג'יימס הארדן למעלה ולמטה ברחבי המגרש.

Image result for patrick beverley youtube

"לא רציתי שאמא שלי תעבוד שוב כל כך קשה", בברלי אומר, מדמיין את עצמו כילד, בחזרה ברכב ההוא.

לפעמים ליסה הייתה רוצה כי הוא לא היה נזכר ברכב הזה, בשעון. היא מופתעת שהוא כן: "דברים מסוימים, מעולם לא העלתי אותם בפניו, בגלל שאתה לא רוצה שהילד שלך ידע כמה המצב באמת היה רע". באותו הזמן, היא הבינה שהזיכרון הוא המניע של בנה. זה דחף אותו לעבוד, לשרוד. וזה מה שהרוויח לו את המוניטין והמעמד ב-NBA – מוניטין ומעמד, שלאחר שבע שנים בליגה, הביאו חוזה משתלם לשלוש שנים, בשווי של 40 מיליון דולר שנחתם עם הקליפרס בקיץ הזה. הוא המנהל על המגרש עבור מועדון שפתאום רודף אחר אליפות ה-NBA לאחר שקיבל באורח פלא את קוואי לנארד ואת פול ג'ורג' בפגרה.

בברלי, 31, חושב לעיתים על כל מה שהוא היה צריך לעבור כדי להגיע למקום הזה. דברים שאין להם שום קשר לכדורסל. "אני חושב שזה לחץ פוסט-טראומטי", הוא אומר, כשהוא מתיישב על ספסל במתקן של הקליפרס באחר הצהריים של יום חמישי בספטמבר. הוא לובש קפוצ'ון אפור שאומר "West Side Story".

הוא זוכר את החיים הישנים שלו: לחלוק את גופיית האימון עם חברו לקבוצה בתיכון, כשהוא לא תמיד מסוגל לרכוש לעצמו אחת. הרגשה שהוא אבוד, לבד, כשהוא גדל ללא אבא שלו, שהתמודד עם התמכרות לסמים. הוא זוכר את משפחתו, החברים, היריות שנורו בקרבתו. מגלי הכישרונות שאמרו לו כי הוא קטן מדי, רזה מדי. חוסר הוודאות שהוא חש לאחר שהוכרז כבלתי כשיר לשחק בארקנסס לאחר שתי עונות בגלל בעיות אקדמיות. הוא עזב את בית הספר כדי לשחק באוקראינה, יוון ורוסיה, רודף אחר חלום ה-NBA שלו במדינות רחוקות ביותר שאף אחד לא מכיר את שמן.

זיכרון אחד עומד מעל כולם: הטיסה הראשונה שלו לאוקראינה. הוא היה בן 19. ליסה עברה לשם איתו וכבר הייתה חולה מהאוכל. כשפטריק ניסה לשחק במשחקי וידאו, החשמל בכל הדירה שלהם נפל. השניים נשארו בדממה. "לעזאזל", ליסה אמרה לבסוף. "אנחנו מכירים את ההרגשה שאין אור". פטריק הינהן. הם בילו את כל חייהם בניסיון לא להיבלע על ידי החושך.


בביתו של בברלי בלוס אנג'לס מפוזרות פתקיות דביקות צהובות. ישנן בארון הבגדים שלו, על הקירות ובחדר השינה שלו, על המראות – במיוחד במראה בחדר השינה שלו. הוא רוצה שהן יהיו הדבר הראשון שהוא רואה בכל בוקר בזמן שהוא מצחצח את שיניו. הוא לא רוצה לראות את פניו. לא רוצה לחשוב על הופעתו החיצונית. לא רוצה לחשוב על כל דבר מלבד הפתקיות הללו: המטרות שלו לעונה.

אחת אומרת "אליפות". שנייה: "יתרון ביתיות". הקבוצה הטעונה הזו של הקליפרס מרגישה מיוחדת עבורו. שונה. הוא שונה. מחשבתי יותר. מוכן להיות אפילו יותר אגרסיבי, במיוחד בצד ההתקפי. "הרעב שלו, המוטיבציה שלו, מוגברים, אפילו עבורו", אומר ג'ף פאגליוצ'קה, אחד ממאמניו וחבר קרוב.

בברלי לא הרגיש כל כך נרגש כבר זמן רב. "רק בגלל המצב שאנחנו ממש קרובים אליו ושאנחנו משחקים הגנה. אנשים ממשיכים לשכוח את החלק הזה", הוא אומר. כן, לנארד וג'ורג' היו ב-20 הקלעים המובילים בעונה שעברה, "אבל כשהם הגיעו תחילה ל-NBA, אלו היו חברה שהחזיקו את עצמם בהגנה. אם נמשיך להשיג עצירות ואף אחד לא יקלע, אז אנחנו יכולים לנצח בכל משחק".

בברלי לא מדבר בצורה היפותטית. פתק דביק על משענת היד שלו בתוך רכבו מזכירה לו: "זכור את המטרות שלך". עוד אחת, על הקיר ליד המיטה שלו: "חמישיית ההגנה הראשונה". הוא לא נבחר לאף חמישיית הגנה בעונה שעברה, וזה אוכל אותו. "אנשים חושבים ששכחתי", בברלי אומר. "לא שכחתי. אני הולך לישון כשאני חושב על זה הרבה".

Image result for CLIPPERS 2019-2020 youtube

עכשיו שהחוזה שלו כבר לא עומד בדרכו, הוא יכול פשוט להתרכז בכדורסל. בלנצח. "אני מרגיש קל יותר", הוא אומר. "זה היה משקל שירד מהגב שלי. הרבה אנשים לא יודעים זאת, ולא אכפת לי, בגלל שאני לא כאן כדי לרצות אנשים, אבל שילמתי על הדרך שלי לכאן. שילמתי מיליון כדי להגיע לכאן. מהכסף שלי. שמתי את עצמי בחוב כדי להגיע ל-NBA".

הוא מתייחס לשכר מרוסיה שעליו ויתר כדי לחתום על חוזה לשלוש שנים עם הרוקטס – עם אופציית קבוצה לאחר כל שנה. בברלי נשאר ביוסטון מ-2013 ועד 2017. "הייתי מוכן להמר בכל סכום על עצמי", הוא אומר, "בגלל שידעתי במה אני מתרכז".


בברלי מפוקס יותר מתמיד. המוטו שלו בקיץ היה "אין פרט שהוא קטן מדי". הוא מכור לאימונים ולא ממש מתעייף. לפחות, "לא נפשית", הוא אומר. הוא מתואר כקשוח ועמיד, אבל הוא מכיר ביכולת שלו לעמוד בלחץ ללא קשר לגוף שלו: "הגוף יכול ללכת כמה שיותר רחוק עד לאן שהמוח יקח אותו".

זאת הסיבה שבגינה הוא סבל מפציעה מסיימת עונה ב-2017, עונתו הראשונה בלוס אנג'לס, כשהוא התעורר מניתוח וסירב לקחת משככי כאבים: בגלל שהוא רצה לדעת איך הכאב מרגיש. הוא אפילו עשה סיבוב מסביב לבית החולים.

הוא תמיד דולק. לפעמים הוא יעזוב לספרינט מהיר באמצע השיחה. הוא לא יפסיק סשן משקולות עד שרגליו ירעדו. לא משנה היכן חדר הכושר של המלון, הוא ימריץ אורחים מזדמנים, להם הוא קורא NARP (אנשים רגילים לא אתלטים): "קדימה! יש לך את זה!" "האנרגיה שלו בכל מקום", אומר דנילו גלינארי, חבר קבוצה לשעבר בקליפרס שעכשיו עם הת'אנדר.

בברלי חי לפי המנטליות שאותה למד בימיו המוקדמים בשיקגו: מאבק, מאבק, מאבק עד שאי אפשר יותר להיאבק. וכאשר אי אפשר יותר להיאבק, להיאבק יותר. גם מאבק יצירתי. הוא לאחרונה ערך ספרינטים בחול עם נעלי טימברלנד אופנתיות במהלך אימון מלא בחוף. הוא ביצע 400 זריקות במהלך אימון אחד מבלי לעזוב את הקרקע, זרועותיו בעיקרון שקשקו, כדי שיוכל לעבוד על שיווי המשקל שלו. בזמן חופשה בבהאמס בפגרה הנוכחית, הוא החליט שאימון הקרדיו שלו יהיה שחייה מסביב לסירה ענקית 15 פעמים ברצף.

"הוא מטורף לחלוטין", אומר מתיו אלרקון, עוד אחד ממאמניו של בברלי, שהפך לחבר קרוב ועכשיו גר איתו. "הוא מוכן לכל דבר". בוב דונוולד ג'וניור, מאמנו לשעבר של בברלי באוקראינה ועוזר מאמן לשעבר בקאבס ובהורנטס, זוכר מאמן NBA שתיאר את סגנון משחקו של בברלי כ"מטיל אימה".

Image may contain: 2 people

בברלי אוהב שאנשים קוראים לו נבל, קוראים לו מלוכלך, כי הוא חונק כוכבים. הוא לא פוחד משום דבר, כלום. מעולם לא פחד. כילד, הוא נהג לקפוץ ממכוניות, מגגות ומגרמי מדרגות. הוא נתלה ממכוניות נוסעות וגנב אופניים, הוא דיווש למרחקים לאורך פסי הרכבת. הוא עשה את כל הדברים האלה בגלל שבער לו לדעת מה יכול לקרות.

הימים האלה עדיין מטרידים אותו. "אני לעולם לא אתנהג כמו משהו שאני לא. אם לא הייתי משחק כדורסל, הייתי כנראה ברחובות", בברלי אומר. "אני אומר זאת כדי להדגיש את העובדה שהמצב דפוק פה בחוץ. אפילו כדי להיות עם המחשבה הזו, מחשבה של הכל-או-כלום".

"זה רק 10 מיליון ילדים בדיוק כמוני. ילדים בניו יורק, בשיקגו, בלוס אנג'לס, באוקלנד, באטלנטה, שעוברים את אותם הדברים ולא מצליחים לצאת, אין להם קול", הוא אומר. "אני מדבר עבורם. אני משחק כדורסל עבורם".


מתי שליסה לא הייתה שומעת יריות, היא הלכה עם פטריק הקטן למגרשי הבטון בפארק המקומי. הוא היה שם את המגפיים והכפפות שלו, עם הגופיה של השחקן האהוב עליו, קווין גארנט, תחובה מתחת למעיל שלו. לא משנה כמה היה קר, כמה רוח הייתה, השניים היו זורקים לסל. זורקים בגשם, זורקים בשלג.

היא הייתה תופסת את הכדור לפני שהיה נופל על הקרקע ומחזירה אותו במהירות בחזרה לפטריק. שוב ושוב. "אתה זורק לאט מדי! אתה חייב לשחרר אותו יותר מהר!" היא הייתה אומרת. היא הייתה חבר קבוצתו הראשון והכי אהוד. המגן שלו, הספק שלו. המצפון שלו, הלב שלו. היא הייתה ביקורתית כלפיו. החדירה בו משמעת כאשר הוא לא התנהג כשורה. היא הייתה ערמומית. חכמה. "גנגסטרית אמיתית", בברלי אומר. "היא הוכרחה לקחת החלטות, אם הם היו נכונות או שגויות, בהתבסס על מה שלא היה טוב עבורה. לעשות החלטה רעה, ולא עבורך, אלא כדי לוודא שהוא בסדר. לחשוב על זה. לחשוב על זה!" הוא משתהה. "ההקרבה שהיא עשתה. כל דבר שהיא עשתה היה לא חוקי. חלק מהדברים שהיא עשתה היה מקומם, אבל לא היה אכפת לה. לא היה לה אכפת. לעשות את ההחלטה הנכונה בהתבסס על בנה".

היא הסתירה את העייפות שלה, את הכאב שלה. "ראיתי את אמא שלי בוכה רק פעם אחת. אי פעם", הוא אומר. הייתה לה כל סיבה שיש. לשניהם. פטריק התקשה עם היעדרותו של אביו. והגבר שעזר לגדל את פטריק, חברה לחיים של ליסה, דקסטר, נהרג. נורה שמונה פעמים. המנוע של מכוניתה של ליסה לעתים תכופות התקלקל, והיא בזבזה את כל שכרה על רכב חדש.

"אלו אני ואתה נגד העולם", ליסה ופטריק היו אומרים אחד לשני, שוב ושוב.

פטריק רדף אחרי אביו. ובכן, הרוח שלו. הוא השתוקק להוכיח משהו למישהו שלא יכול היה להימצא. כמו לתת אגרוף לאוויר, פטריק היה מסיים מתנשף, כועס, ללא שום דבר להיאחז בו.

הוא לא רק ניסה להוכיח שהוא יכול לשחק עם הגברים הבוגרים בחבורה, כמו הפעם ההיא שאחד נתן לו מרפק, ופירק את הלסת שלו. הוא לא היה מסוגל לדבר אבל הצליח לנהום כדי להמשיך לשחק. הוא בעיקר ניסה להוכיח לאביו, שגם חלם להפוך לשחקן NBA, שהוא יכול להצליח בחיים בלעדיו. להיות גבר טוב יותר. ויום אחד להיות אב טוב יותר.

"לא הייתה לי את ההדרכה הזו", בברלי אומר. המחסור הזה הניעה אותו. פגעה בו. זה עדיין כך. הוא מסתכל על ילדיו שלו עכשיו וחושב, אני אף פעם לא רוצה שתרגישו את אותו כאב שאני הרגשתי.


דונוולד ג'וניור לא היה בטוח תחילה אם בברלי ישרוד באוקראינה. המאמן של המועדון עם התקציב הנמוך, בי סי דניפרו, ראה זרים ותיקים יותר מבברלי הנובלים מהרוח הנושבת, ממזג אוויר עם טמפרטורה של מינוס 20 מעלות, מעל חצי מטר של שלג. לא מדברים אנגלית. "או שהוא מזייף זאת, והוא חוזר לדירתו כדי לבכות", דונוולד אומר, "או שהוא הבן ז*** הכי קשוח שחי עלי האדמות". דונוולד שאימן את לברון ג'יימס ואת בארון דיוויס, החליט שזה האחרון.

בברלי השאיר מאחור את בתו ואת בנו כדי לעבור לאוקראינה כאחד משלושה אמריקאים בקבוצה עם שמונה אוקראינים ש"רצו לפרק אותם בכל הכוח", כפי שדונוולד מתאר זאת.

ביום הראשון של האימונים? בברלי זרק את הכדור מחוץ למגרש. האוקראינים שאגו. למה לא החתמנו שחקן ותיק? בברלי תפס את הכדור בחזרה ובכל הכוח קילל ברוסית מושלמת. חברי קבוצתו התפוצצו מצחוק, מחבקים אותו, אפילו שסביר להניח שבא לקחת את המקום של מישהו. כאשר הם הביאו ילדים אוקראינים לשחק התקפה פשוטה, בברלי צד אותם. "תעלו את הבא! תביאו את הבא בתור!" הוא היה צורח.

שום דבר לא מטריד אותו. לא אותה הפעם בה היציעים עלו באש במשחק אמיתי (בברלי צחק). לא האוכל אותו הוא אכל (בורשט והמבורגרים וצ'יפס בטי ג'י אי פרידייס שלא ממש היה להן טעם כמו טי ג'י איי פרידייס. ליסה הייתה הולכת למכולת ואומרת, "מווווו!" כדי שיבינו שהיא מחפשת בשר).

בברלי הרגיש רחוק מה-NBA. "תזמון", ליסה הייתה מזכירה לו. "הזמן שלך הוא לא הזמן של כולם". הוא המשיך לעבוד. "הוא היה מוכן לתת את כולו", אומר דארנל לאזאר, קולגה אמריקאית שהיה איתו בבי סי דניפרו. הוא דיבר באופן מתמיד על ה-NBA. "הוא היה אומר לי: 'אני חייב להצליח, בנאדם! אני חייב להצליח!'" אומר דווין גרין, עוד אחד מהזרים האמריקאים שם.

אבל הסקאוטים של ה-NBA הטילו ספק ביכולות שלו. הוא היה קטן. הוא לא היה רכז מיומן עדיין אלא קומבו גארד שלא זורק הרבה. הם חשבו כי הקשיחות שלו – לצלול אחר כדורים אבודים, לחץ על כל המגרש – הייתה מזוייפת. קולני מדי. הם הטילו ספק אם הוא מסוגל להמשיך ולעמוד באינטנסיביות שלו ב-82 משחקים.

הטילו בו ספק מאז חטיבת הביניים, שם המאמן אמר לליסה שפטריק לא יכול להיבחן אבל הם יתנו לו לזרוק, ככה שלא יפגעו לו ברגשות. לאחר מכן, המאמן היה נרעש: "אני חייב לחתוך מישהו! אנחנו חייבים לקחת את פטריק לקבוצה".

הוא הוכיח את עצמו בתיכון ג'ון מרשל, גם כן, מאתגר שמות גדולים כמו דריק רוז ושרון קולינס. בברלי אפילו לא היה מוכר בזכות ההגנה שלו בתקופה ההיא. הוא היה סקורר. מנהיג. סטן הית', אחד ממאמניו בארקנסס, זוכר שהוא היה באחד ממשחקיו כאשר המאמן של בברלי, למונט בראיינט, היה בצד ובברלי היה במרכז ההתקהלות, פוקד על הקבוצה. "הם הסתכלו אל פט עם כבוד עצום", הית' אומר. הם ראו שהוא תמיד משחק כשהוא נותן את כולו אפילו שכבר אין לו דלק. "אף אחד לא יכול היה לעצור אותו", בראיינט אומר. "רק פטריק היה מסוגל לעצור את עצמו".


כך גם הכנופיות, הסמים, שחיכו לו. בברלי תמיד היה בהכרה שבכל רגע הדבר שאליו הוא עובד יכול להיעלם. הוא יכול היה להיעלם. לילה אחד לאחר שקלע 34 עבור ג'ון מרשל, המשטרה הייתה צריכה ללוות את בברלי מחוץ לאולם כדי להבטיח את שלומו. מישהו הולך לפגוע בילד שלי, ליסה חשבה לעצמה.

היא הלכה בעקבותיו לארקנסס, נוסעת במשך שמונה וחצי שעות הלוך ושוב לכל משחק. ממש לפני כדור הביניים, הוא היה מסתכל סביב לאולם כדי לזהות היכן היא הייתה. ומאוחר יותר באותם לילות, היא הייתה מתעוררת ב-3 לפנות בוקר כדי להחזיר כדורים לבנה שלא היה מסוגל להירדם. כאשר הסיוטים אחזו בו, הוא התפרץ. לקח את זה החוצה למגרש. על חברי קבוצתו. "היינו צריכים להחליף את המדים שלנו שלוש, ארבע פעמים, זה היה כל כך ספוג, בגלל שידעת שאתה מתמודד מול פט, תצטרך לתת את הכל בכל יום", אומר גארי ארווין, חבר קבוצה לשעבר בארקנסס.

Image result for patrick beverley ARKANSAS

בברלי השיג ממוצעים של 13.0 נקודות ו-5.5 ריבאונדים – עם 1.85 בלבד – בשתי עונות בארקנסס. ואז הוא איבד הזכאות שלו ב-NCAA. החלום המקצועני שלו היה בסכנה. "הוא היה הרוס", אומר ג'ון פלפרי, המאמן באותה התקופה. "כולם בכו", אומר סטף וולש, חבר לקבוצה. בברלי צלצל לאימו, ובישר לה את החדשות. היא לא שפטה אותו. רק שאלה מתי הוא יגיע הביתה. "זה אני ואתה נגד העולם", היא אמרה לו.

אבל העולם הזה החל להתפרק. באותו הקיץ, בן דוד בן ה-16 של בברלי, דונובן, שהעריץ את בברלי, נורה למוות. בברלי וליסה היו צריכים לזהות את הגופה. זה כמעט והרס אותו.

דונובן לא זכה לסיים את התיכון. הוא הסתכל לעבר בברלי. ועכשיו, ללא המכללה, ללא בן דודו, בברלי היה בצומת דרכים. "זה הכריח אותי לקחת החלטה אם אני רוצה לבחור ברחובות או בכדורסל", בברלי אומר. הוא הבטיח לעצמו שהוא יתן כל דבר כדי לעשות את זה.

בברלי מאמין שיש ארכיטקטורה לחיים שלו. תבנית שאלוהים בנה בזהירות, עיצב עם דרכים ללא מוצא כדי שבברלי יפנה להזדמנויות. "אני בר מזל לחוות את כל הרע הזה", הוא אומר. בימים אלו הוא רואה את מותו של בן דודו כ"הקרבה", תזכורת לצורך בעבודה קשה.

אבל האבידה עדיין רודפת אותו. שום דבר לא נחרץ. הרוצח של דונובן עדיין שם בחוץ. חופשי. ליסה לעיתים תכופות אומרת לבנה להמשיך ולהתפלל לגבי זה בגלל שאין שום דבר שהוא יכול לעשות כדי להבריא את הפצע.


"אולי לא הייתי מצליח אם אבא שלי היה בסביבה", בברלי מטיל ספק, שוקע עמוק יותר בתוך מושבו במתקן של הקליפרס. "אולי לא היה לי את אותו הרצון אם אבא שלי בסביבה". הוא לא מדבר הרבה על אבא שלו עם משיהו, מלבד עם אמא שלו. מלבד הזמנים שהוא משחק עם ילדיו.

הוא זוכר כמה הוא הרגיש אבוד כבן עשרה, מנסה להבין דברים בעצמו. דברים שהאישה שגידלה אותו פשוט לא יכולה הייתה ללמד אותו, למרות כמות האמונה שלהן בו (סבתא שלו, סלסט בברלי, קראה לו "בייבי ג'ורדן" ואמרה שהוא מיוחד) או הקריבו עבורו (דודתו הגדולה, קרין מקלאוד, בילתה לילות בשמירה עליו והייתה עוזרת לליסה עם בייביסיטר).

בברלי מנסה לראות דברים מנקודת מבטו של אביו. ליסה אומרת שזה עדיין "עבודה בתהליך" עבור בנה כדי לבנות יחסים עם אביו.

"אני יכול לראות כמה קשה זה יכול להיות בשיקגו. סמים. זאת לא העבודה שלי לשפוט", בברלי אומר. "העבודה שלי היא להמשיך להיות משהו עבור בני שלי מעולם לא היה".

בברלי מחייך, גורם להקלה באווירה. "אני האבא הקליל. אני האבא הכי מגניב בעולם", הוא אומר. הוא בזבז את רוב כספו על הבית שלו. "יש לנו אחוזה ענקית ביוסטון. הוא מפנק את ארבעת ילדיו עם נסיעות, בריכות, סירות, בגלל שהוא לא רוצה שהם ירגישו כיצד הוא הרגיש בכל כריסמס, ללא מתנות.

ילדיו יכולים להרגיש שמחה, מילה, מושג, מעולם לא היה לו זמן להרהר בזה כי ההישרדות שמרה אותו עסוק. ליסה שואלת את בנה בכל יום: "איך אתה מרגיש? האם אתה שמח?" הוא התחמק מהשאלה ומתרכז במקום זאת בילדיו. הוא נותן להם לחשוב באופן עצמאי אבל באותו הזמן לא רוצה שהם יגדלו עם תחושת הזכאות: "אני באמת קשוח עם ילדי", הוא אומר.

לאחרונה, בנו בן הארבע ענה בחזרה לאימו. בברלי ראה זאת כחוסר כבוד האולטימטיבי. דרך פייסטיים, בברלי אמר לו ללצאת החוצה ולשבת על קצה המרפסת המחוברת לבית.

"אבל קר שם בחוץ, אבא".

"קח את המעיל שלך. אה, אמא שלך קנתה לך את זה, נכון? אני מניח שעכשיו אתה לא זקוק למעיל הזה".

מחשיך, אבא". בברלי הכריח אותו להישאר בחוץ מעט יותר זמן.

יופ אחד, בנו ילמד על החודשים בהם בברלי שהה ברוסיה כששיחק עבור ספרטק סנט פטרסבורג, שם השמש לא יוצאת החוצה. שם היה כל כך מושלג שהוא לא היה יכול לצאת החוצה. עם משאבים מוגבלים בדירתו, הוא חיבר רצועות התנגדות של TRX למעקה והתאמן עם אלרקון, שהגיע עבור העונה.

אלרקון זוכר פעמים רבות שישב בכיסא הנוסע של הלקסוס השחורה של בברלי כאשר בברלי נרדף באופן גזעני על ידי המשטרה הרוסית, שהייתה עוצרת אותו ומבקשת כסף. "הם סחטו אותנו", אלרקון אומר. "'תן לנו כסף, או שאתם הולכים לבלות לילה במעצר'. ידענו שאנחנו לא מתקבלים בברכה".

בברלי נענה. מנסה להתרכז בכדורסל. הוא זכה ב-MVP של היורוקאפ ב-2011-12. הוא עוד לפני כן הוא היווה כוח, ששיחק עבור אולימפיאקוס פיראוס ביוון ב-2009-10 לאחר תקופה קצרה שהתחרבשה בקבוצת ליגת הקיץ של מיאמי היט ב-2010, לאחר שנחתך.

אפילו ביוון, בברלי עלה מהספסל במשך רוב העונה. "לעזאזל עם זה", הוא חשב לעצמו. "אני הולך להישאר מוכן". הוא התאמן שלוש פעמים ביום. לא שתק. "אנשים חשבו שאני הולך לחזור הביתה", בברלי אומר. "אני לא, בגלל שלא באמת היה לי אל מה לחזור". הוא דחף את חברי קבוצתו, ולבסוף שיחק במשחק האליפות ועזר לקבוצתו לזכות בגביע היווני. "הוא קנה את קו המחשבה של הקבוצה", אומר גו'ש צ'ילדרס שהיה חבר קבוצתו.

אולי בברלי יספר לבנו על כך שכמעט והרים ידיים לאחר יוון. "אולי זה מה שעבורי", הוא חשב אז. "אולי זה מי שאני: שחקן של מעבר לים. אולי אני צריך להתרגל לחיים האלה".

אבל הוא לא. הרוקטס לבסוף נתנו לו הזדמנות ב-2013, והוא היה מוכן לקחת את המקום של מישהו אחר.


לבברלי לא אכפת שחברי קבוצתו ביוסטון לא ידעו מי הוא היה. הוא נתן מבט אחד לעבר ג'יימס הארדן ופשוט ראה עוד בנאדם שעומד מולו. אז הוא עשה מה שהוא עושה לכל בנאדם הנמצא בדרכו: נועל אותו. הוא והארדן נלחמו בכל יום.

"לא באמת היה אכפת לי. היחס שלי על המגרש הוא אותו היחס שהיה לי כשהייתי ברחובות", בברלי אומר. "אתה השחקן הטוב ביותר. אני המגן הטוב ביותר. אני מבין את זה שאם הוא יוציא את הכי טוב ממני, זה עוזר לי. אם אני מוציא את הטוב ביותר שבו, זה עוזר לו. וזה עוזר לקבוצה".

"מעולם לא הלכתי עם מוטו ה-NBA של, אתה משחק עם כוכב אז אתה פשוט צריך לבצע התאמות. אני לא כזה. אני הולך להיות עצמי. אני הולך לשחק את המשחק שלי".

הוא נלחם בג'רמי לין, בנוסף, על העמדה בחמישייה. אלרקון נזכר שבברלי אמר לו משהו לפני התרגול, בו לין התיישב, נח וחלץ את נעליו. "פט התחיל להתעצבן", אלרקון אומר. "הוא רץ לכיוון [לין] ואמר, 'היי, אני לא יכול לקחת את העבודה שלך אם אתה לא מתלבש ולא משחק'".

Image result for jeremy lin patrick beverley

לפעמים עוזר המאמן, דין קופר, היה צריך להזכיר לבברלי להתקרר. "הוא היה במצערת מלאה כל הזמן", אומר קופר, שעכשיו עם הבולס. זה הרים את הקבוצה. "פט הוציא את המיטב מכל אחד", אומר רוני ברואר, חבר לקבוצה לשעבר ברוקטס. "הבחור מכריח אנשים להשתפר".

בברלי בסופו של דבר לא פתח באף משחק בשנתו הראשונה. אבל אז הגיע הפלייאוף.

אחר הצהריים אחד, בברלי נסע באחד הרחובות ליד הטויוטה סנטר, בדרכו הביתה לאחר אימון זריקות, כאשר חברו לקבוצה צ'נדלר פרסונס התקשר: "בדיוק דיברתי עם [המאמן קווין מקהייל]. הוא אומר שהוא יעלה אותך בחמישייה בערב! אני חושב שאתה פותח הערב!"

"אמיתי, אחי? אל תשחק איתי, אחי".

"לא, אחי, אני רציני. אני נשבע באלוהים".

הם צחקו מעט ואז ניתקו. בברלי צלצל לאימו. "מה המצב, בודה?" ליסה אמרה. רק חברי משפחה וחברים מהילדות מכנים את בברלי כך [כאשר היה ילד, העיניים שלו היו כה גדולות שזה נראה כאילו מישהו אמר "בו" והפחיד אותו, אז אחותה הקטנה של ליסה הביאה את ה"בודה").

כשהוא אוחז בחוזקה בטלפון שלו, בברלי לא הצליח למצוא את המילים. הוא נשבר בבכי. הוא עשה זאת.


בברלי פתח בחמישה מתוך שישה משחקים בפלייאוף ההוא ובכולם מלבד אחד ובכולם פרט לאחד בשנה שלאחר מכן. הוא מעולם לא ממש הצליח, במוחו. בכל יום, הוא חושב שהוא צריך לעשות את הכל מחדש. הוא צריך איזו משוכה, משהו להתגבר עליו. ככה שזה יכול להיות מובן, שאפילו לאחר שעזר לרוקטס בארבע הופעות פלייאוף – כולל גמר אזורי ב-2014-15 – כמנהיג קולני בקבוצה, הוא ראה עוד יותר משוכות כאשר הוא עבר לתפקיד דומה עם הקליפרס.

בהתחלה הוא חשב שבציעה בברך שממנה הוא סבל בתחילת כהונתו עם הקליפרס תשבית אותו למשך ארבעה שבועות. הוא התרגל לשחק עם הפציעה. לאחר שסבל משבר בידו הימנית ביוסטון, הוא קרא לעצמו וולברין ואמר לליסה – שעמדה איתו על המגרש יום לפני משחק פלייאוף – שאם הוא יכול לתפוס את הכדור, הוא יכול לשחק. ברור, הוא לא היה מסוגל, אבל הוא לקח את הסיכון בפציעה עתידית בכל מקרה, מעוות את פניו כשהוא ניסה עם אצבעותיו לאחוז בכדור.

הוא מסתכל על דברים בצורה שונה, כמו שהוא הבין שהוא יהיה בחוץ עד לסיום העונה עם הקליפרס. בפעם הראשונה בחייו, הוא הוכרח לשבת בחוץ. לחשוב. אז, למרות שהוא התאמץ מאוד להשתקם, הוא התרכז בגדילה רוחנית. להיות קרוב יותר לאלוהים. הוא הרגיש חזק יותר. יותר בטוח במי שהוא היה.

אולי זאת הסיבה שבגללה הוא בחר להישאר עם הארגון במקום לחתום במקום אחר במהלך הקיץ. "הם נתנו לי להיות פט", הוא אומר. "הם פשוט נתנו לי להיות עצמי".

חברי קבוצתו רואים את מה שאי אפשר לראות מבחוץ. שהו משתטה. כוכב מתיחות ששופך מים על מיה, בתו בת התשע, בזמן שהיא ישנה. שפעם נפל מסירת בננה מלאה בחברי קבוצתו מארקנסס בזמן שהקבוצה הייתה בטורניר בקנקון.

לפעמים בברלי מגיש שטרות של 100 דולר להומלסים ברחוב. ליסה חושבת שהוא נדיב מדי לפעמים, במיוחד לאנשים הקרובים לו. "זאת אחת מהמגרעות הגדולות ביותר לשו", היא אומרת. "הוא פשוט רוצה שכולם יהיו בסדר. הוא פשוט רוצה שכולם יהיו מאושרים".

השניים החליםו תפקידים, כאשר בברלי עכשיו דואג לאימו. היא תמיד תהיה האחראית, למרות הכל (היא עדיין מכריחה אותו להוציא את הפח החוצה). והיא מאמינה שזה הזמן של בנה העונה. הוא סוף סוף נמצא במקום שעבורו הוא עבד. אבל חלק ממנה עדיין דואג לו. אז היא ממשיכה לשאול אותו: "האם אתה שמח? האם אתה בסדר?"

"אמא", הוא אומר, "בידיעה שאת בסדר, אני מאושר".

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. תודה על התרגום!
    כמו סיפורים אחרים של שחקנים שגדלו בתנאים מזעזעים, זה מעלה הרבה מחשבות על העוצמה של הרוח האנושית. ביחד עם זה, עולות מחשבות על למה ואיך נוצרו התנאים האלה.
    יש משהו חולה בארצות הברית ובשיטה הקפיטליסטית בכלל. כן, זה יצר את הכלכלה הכי גדולה ומשפיעה בעולם, אבל אם זה המחיר לא בטוח שזה שווה את זה. איכות החיים במדינות סוציאל דמוקרטיות יותר גבוהה, יש יותר שוויון הזדמנויות, ואני ממש מקווה שנזכור את זה גם בארץ כשמדברים על הצורך בכלכלה חופשית.

  2. שחקן חזק שלא מוותר
    במיוחד לעצמו
    מפתיעה רמת המודעות שלו לכך שללא סיפור החיים הזה.. לא בטוח שהוא היה מגיע להיכן שהוא.

    סיפור מאוד מעניין
    טנקסס

  3. טיפוס מיוחד במינו מההתחלה עד הסוף. לא היה לי מושג שהוא שיחק באירופה וכה הצליח ביורוליג. שחקן שמפיק מעצמו הכי הרבה שניתן עם כשרון בינוני. ההופעה שלו במגרש היא של עארס המוכן להכל. אתה מרגיש 'אנטי' מיידי כלפיו. פרצופו בלבד מבקש זאת. אבל כשאתה קורא על עברו הרבה ממה שהוא מתחיל להיות מובן. הייתי מגדיר אותו כאחד שהגיע עם רמת משחק אישית בינונית ביותר לרמה הגבוהה ביותר שניתן, עם רמת הכדורסל שישנה לו

כתיבת תגובה

סגירת תפריט