כוכב במעקב – קוואי לנארד / עמיחי קטן

הכתבה החמישית בסדרה "כוכב במעקב" תעסוק ב-MVP של גמר 2014 ו-2019, שחקן ההגנה של 2015 ו-2016, ובעיקר "אדם לא בריא", וזהו קוואי לנארד, יוצא קופסת הנשמות של פופ, מביא הטבעות לקנדה, ואולי גם האיש ששינה את מפת הכוחות של לוס אנג'לס. אני אשתדל, כמו במקרים הקודמים, להתמקד במה שקורה על הפרקט, ולא מחוצה לו, ולכן לא נעסוק בבק-טו-בק ובהשלכות של זה.

קוואי כשהוא שמע שהכתבה הבאה היא עליו…

ועכשיו – זמן סטטיסטיקה. העונה קוואי עם 27.4 נקודות, 7.6 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים (כולם שיאי קריירה), ויחד עם זה גם 1.9 חטיפות, 0.7 חסימות ו-3.2 איבודים (שיא קריירה גם באיבודים). האחוזים הם 46.5% מהשדה, 37.1% מחוץ לקשת ו-51.5% אפקטיבי, בכולם האחוז הנמוך ביותר בקריירה, אבל דווקא אחוז העונשין, העומד על 89.1%, הוא הגבוה ביותר בקריירה של קוואי.

ובדף הסטטיסטיקות המתקדמות – כדאי לשים לב לכך שקוואי לוקח 5.9 זריקות למשחק מהמיד-ריינג', שני בליגה לאולדרידג', אבל הוא קולע משם רק ב-44.4%, מקום 43 בליגה מבין מי שלוקח לפחות זריקה למשחק מהטווח הזה. בהגנה של קוואי ניתן לציין את העובדה ששחקנים עליהם שומר קוואי קולעים 38.4% מהשדה, ובעיקר 24.3% מחוץ לקשת. באחוזים אפקטיביים מדובר על 44.1% אפקטיבי, וניתן לומר שזה משמעותית נמוך מהממוצע בתחום.

וכעת לקטעי הצפייה, והפעם, בחלק מהמקרים אני משתמש בגיפים ובחלק בסרטונים. נפתח בסיומות של קוואי מתחת לסל, רובן המוחלט באמצעות חדירות, אבל יש גם חריגים, נמשיך עם הקליעה מרחוק, במקרה של קוואי מדובר גם במיד-ריינג' וגם בשלשות, נעבור ליכולת המסירה המשופרת ונסיים בכמה עניינים הנוגעים להגנה.

המהלך הראשון איתו נפתח מציג אלמנט בו בלט קוואי מהרגע הראשון שלו בליגה, שהוא תנועה ללא כדור. במהלך הבא קוואי מנצל את הרגע בו דני גרין מנסה למנוע את המסירה הקרובה כדי לייצר יתרון בחיתוך לסל שמסיים בדאנק קל.

המהלך הבא מתחיל עם תנועה של קוואי ללא הכדור, כאשר הוא מקבל הנד-אופ וחסימה מבברלי, ומיד אחר כך מגיע זובאץ' לחסימה שנייה שמשאירה את קוואי לחדירה נוחה על קמינסקי וסיומת בעזרת יורו-סטפ.

סביר להניח ששארלוט למדו את המהלך הזה של קוואי נגד פיניקס, אבל להם זה לא עזר כי המהלך הבא התחיל דומה, אבל הסתיים שונה לחלוטין. בברלי מניח את הכדור לקוואי, אבל נמנע מלחסום, וגם שאמט שמתקרב לקוואי חותך דווקא מחוץ לחסימה והוא זה שמקבל חסימה מזובאץ' שמפנה אותו לשלשה במקרה הצורך, בזמן שקוואי מנצל את הרגע בו ברידג'ס חותך הצידה למטרת חילוף ומשאיר אותו מאחור בדרך לסל ועבירה. שימו לב לאופן בו קוואי נועל את ברידג'ס ברגע בו הוא מתחיל את החדיר לסל.

המהלך הבא הוא פחות מתוחכם, אבל קוואי מראה שהוא יודע לקחת כדור לסל גם בלי תרגילים מורכבים, כאשר החסימה של הארל מאפשרת לקוואי לעבור בין שני השומרים ולסיים בקלילות כששאר ההגנה משקיפה מהצד. המיקום של הארל במהלך הוא מאוד משמעותי, מכיוון שהוא נמצא צעד אחד לפני קוואי ויכול לחסום את מי שיגיע וינסה לאיים על הזריקה.

ושוב תרגיל שאנחנו רואים לא מעט מהקליפרס העונה, כאשר בברלי מוביל את הכדור אל ידיו של קוואי וממהר לחסום לו צעד אחד לפני החסימה של הארל, מה שמשאיר את קוואי בחדירה מול וויטסייד, כשגם הארל מתגלגל פנימה, מה שמסב את תשומת לב וויטסייד ומאפשר לקוואי לשים את ה-2. כדאי לשים לב למיקום המדויק של הארל בחסימה השנייה. הזוניה רואה את החסימה של בברלי ועובר מעליה, כי הוא רואה שיש לו רווח בשביל זה, אבל הארל מתמקם בדיוק במקום שמונע מהזוניה לצמצם את הפער ומאפשר לקוואי את הנתיב.

הספרס ניסו להתמודד עם הבן המורד באמצעות שומרים נמוכים יותר, שיוכלו להתמודד עם החדירה, אבל גם את זה קוואי ידע לנצל, כמו למשל במהלך הבא בו פורבס הוא השומר, וקוואי מנצל את היתרון הפיזי שלו לחפירה שמסתיימת בדיוק בזריקה שקוואי רוצה לקחת. שוב פעם המיקום של הארל משמעותי למהלך, כי הוא בא כאילו הוא מתכוון לחסום ואילץ את אולדרידג' להתייחס אליו ומנע דאבל-אפ אפשרי.

על אותו רעיון, גם נגד פיניקס. קוואי רואה שיש עליו שומר נמוך ומוריד אותו לפוסט כדי להגיע לפייד-אווי שהוא אוהב ולסיים ב-2 קלות, למרות הניסיון המאוחר של ההגנה להביא עזרה. אפשר לראות את הריווח העצום בצד החלש, שם נותרו 3 קלעים פנויים לגמרי ל-3 שההגנה מהססת להפקיר אותם ולבוא לעזרה, וגם כשפיניקס מבינים שאין ברירה זה כבר מאוחר מדי.

עכשיו נעבור להתבונן על הקליעה של קוואי מרחוק. לפני מבחן העין כדאי לשים לב לסטטיסטיקה המתקדמת שמראה את השינוי המשמעותי בסגנון המשחק ההתקפי של קוואי, ובשביל זה מצורפת טבלה. כל משבצת בטבלה מתארת את העמדה לפי עונה ויש בה 2 נתונים. הראשון הוא כמות הזריקות של קוואי מאותו טווח על כל 100 זריקות שלו לסל, והנתון השני הוא האחוז של קוואי מאותו טווח באותה עונה, והוא מתואר כמובן באחוזים.

שלשות קאץ'-אנד-שוטשלשות פול-אפזריקות 2 פול-אפזריקות קרוב לסל
201424.2 – 38.5%3.9 – 37.5%24.2 – 44.6%41.4 – 72.7%
201520.9 – 38.2%3.2 – 16%29 – 45%34.6 – 65.2%
201621.2 – 46.2%5.6 – 40.7%33.9 – 47.4%31.3 – 67%
201718.8 – 43%10.9 – 30.7%34.9 – 47%26.9 – 64.3%
201913 – 40.8%12.9 – 34.2%33.3 – 45.2%36 – 62.4%
202014.1 – 40.4%12.2 – 33.3%37.9 – 45.9%29.9 – 55.8%

ניתן לראות מהטבלה הזאת שבעונת 2014 קוואי נראה היה כמו יצור כמעט ממעבדת דריל מורי עם מעט זריקות פול-אפ ל-2 והרבה יותר זריקות קרוב לסל, מאשר בכל עונה שבאה אחרי, מה שמסתדר עם הידוע לנו על התפקיד המשני בהתקפה שהיה לקוואי באותה עונה. עונת 2016 הייתה הטובה ביותר של קוואי מכל הטווחים, אז הוא היה שני בהצבעות ל-MVP והוביל את הספרס ל-67 ניצחונות, אבל גם לכישלון בפלייאוף. עונת 2017 סימנה כבר ירידה משמעותית באחוזים, מכל הטווחים, הרבה מזה בגלל הפרישה של טים דאנקן שהנוכחות שלו תמיד פתחה אפשרויות לאחרים, והירידה במעמדו של טוני פארקר, ניתן לזהות גם ירידה ניכרת בכמות הזריקות של קוואי בקאץ'-אנד-שוט, בגלל שהוא נאלץ להחזיק הרבה יותר בכדור עכשיו.

על עונת 2018 דילגתי, כי אמנם קוואי שיחק בה 9 משחקים, אבל ברור שהוא עשה את זה ללא חשק והסטטיסטיקה קצת לא הוגנת. שתי העונות האחרונות, בהן קוואי משחק בקבוצות שאינן סאן אנטוניו, מראות עלייה משמעותית במהלכים שקוואי צריך לעשות בעצמו, כאשר במדי טורונטו זה היה המון חדירות לסל, והאחוז הכי גבוה של הזריקות קרוב לסל מאז האליפות הקודמת, והעונה בקליפרס זה עלייה משמעותית בזריקות הפול-אפ ל-2, ובשתיהן יש ירידה משמעותית בכמות הקאץ'-אנד-שוט ביחד לעונות של קוואי בספרס.

נעבור עכשיו לראות איך קוואי מבצע את הזריקות שלו מרחוק, מיד-ריינג' או מחוץ לקשת, בעיקר בעזרת עבודת רגליים שמאפשרת לו לייצר מספיק מרווח עבור הזריקות שלו. המקרה הראשון הוא ממשחק נגד הספרס. בלינלי שומר על קוואי ובעיקר מנסה למנוע את החדירה. קוואי בתגובה מתחיל 2 צעדים ראשונים של תנועה לכיוון הסל, מכווץ את בלינלי אחורה, ומקבל את המרווח לעלות לזריקת סטפ-בק.

במקרה אחר, ממשחק הפתיחה של העונה, קוואי מזמין את הלחץ של KCP בשניות הסיום של ההתקפה כדי למשוך אותו אליו. ברגע שפופ מתקרב טיפה יותר מדי קוואי עושה צעד אחד הצידה לכיוון הפינה שמספיק כדי לשחרר אותו לזריקה מספיק טובה.

במהלך הבא קוואי מקבל חסימה מהארל בדיוק בזמן שהוא מקבל את הכדור מלו וויל. אוברה מנסה לעבור מעל החסימה, אז קוואי מתחיל לנוע פנימה, כדי למשוך אחריו את אוברה שאכן עושה צעד אחד אחורה מדי, ומאפשר לקוואי את המרחב הדרוש לשלשה פנויה ומדויקת.

במקרה אחר די דומה, מסדרת הגמר של העונה שעברה, קוואי מקבל את קאזינס אחרי חילוף, מושך את קאזינס אחורה פעמיים בעזרת צעד שנראה כמו צעד ראשון של חדירה, ומנצל את המטר שהוא מקבל עבור שלשה שצוללת פנימה.

עוד מהלך על אותו עיקרון, כאשר הפעם הקורבן הוא ברוק לופז. צעד אחד עמוק פנימה מספיק כדי למשוך את לופז לצבע, וקוואי מספיק זריר כדי לעשות את אותו צעד חזרה לאחור ולהישאר פנוי לשלשה.

קוואי יודע להשתמש באותה טכניקה גם כדי לזרוק מיד-ריינג', והנתונים מראים שהוא הולך לטווח האסור לא מעט. דוגמא לכך היא המהלך הבא, בו העיקרון דומה למהלכי סטפ-בק, אבל כאן קוואי נאלץ ללכת יותר לעומק עד שההטעיה עובדת, ואז הפתרון הוא פייד-אווי.

אחד התחומים הכי משמעותיים שקוואי נאלץ לשפר בעונה הנוכחית הוא נושא המסירה, לאחר שנים ליד רכזי אולסטאר כמו טוני פארקר וקייל לאורי הוא מצא את עצמו העונה בקבוצה שבה אפשר לומר שאין רכז, והוא נאלץ לקחת חלק מניהול המשחק והאסיסטים על עצמו. המספרים מראים כמה שלבים בהתפתחות של קוואי כמוסר, או ככזה שצריך למסור, כפי שניתן לראות בטבלה הבאה:

אסיסטים קוואילמשחק עונה רגילהפר 36 דקותלמשחק פלייאוףפר 36 פלייאוף
2011-21.11.60.60.8
2012-31.61.811
2013-422.51.71.9
2014-52.52.92.62.6
2015-62.62.82.83
2016-73.53.84.64.6
2018-93.33.53.93.6
2019-205.35.9חכובסבלנות

השלב הראשון שהוא 3 העונות הראשונות של קוואי מתאפיין בעלייה מתונה בכמות האסיסטים, שנובעת בעיקר מהחלק ההולך וגובר שלו בהיררכיה, וכמובן גם עלייה בדקות. 2 העונות הבאות מסמלות עבורו יציבות, כאשר יש היררכיה גדולה יחסית של מוסרים לפניו (הביג 3 ב-2 העונות המדוברות, דיאו בראשונה ומילס בשנייה). עונת 2017 סיפרה על עלייה משמעותית באסיסטים של קוואי, כתוצאה מפרישתו של דאנקן שגררה שינוי בסגנון המשחק. ב-2019 שוב הייתה ירידה קלה, מכיוון שבטרונטו היו את לאורי, ואן-ווליט וגאסול, והעונה מגיע שיפור משמעותי של קוואי בתחום, זאת לעומת שיא קריירה של 3 איבודים למשחק.

כמעט כל האסיטסים של קוואי מגיעים מהכנסות כדור לצבע, בעיקר לגבוהים מתגלגלים, כך שאני אתמקד רק במקרים כאלה. במהלך הבא למשל, קוואי מצליח לעבור את דני גרין וג'אבל מגי נאלץ לבוא לעזור, מה שמשאיר את זובאץ' פנוי מתחת לסל, אותו קוואי מצליח למצוא.

גם המהלך הבא מבוסס על אותו רעיון, כאשר הפעם קוואי נעזר בחסימה כפולה, קודם לו וויליאמס ואחריו הארל באים לחסום, והארל מנצל את הבלבול בהגנה של גולדן סטייט כדי להתגלגל פנימה פנוי לחלוטין, וקוואי מוצא אותו ל-2 קלות.

במהלך הבא זובאץ' הוא זה שמחזיק בכדור בהתחלה והוא מתקדם לאמצע הקשת, לשם מגיע קוואי אחרי חסימה של בברלי שנותנת לו יתרון של שנייה. זובאץ' מניח את הכדור בידיים של קוואי ומנצל את אותה שנייה שלוקח לאוברה להגיע כדי לחסום אותו ולמנוע ממנו לעבור מעל החסימה. ביינס נאלץ לצאת על קוואי, ומכיוון שהפתרון שההגנה מחפשת הוא לא חילוף, הבחירה היא שמירה כפולה שמשאירה את זובאץ' לסל קל.

בתחום ההגנתי קוואי היה מהטובים בליגה מהרגע הראשון שלו כשחקן מקצועני, אבל גם כאן ניתן לזהות שיפור משמעותי, כזה שהפך אותו מסתם שומר טוב לשחקן ההגנה פעמיים, ומאוחר יותר כזה שהפך לא רק לשומר אחד על אחד מצוין, אלא גם שחקן הגנה מאוד חכם. המהלך הבא למשל מראה חלק מחכמת המשחק ההגנתית של קוואי, כאשר הוא מזהה במדויק את השלב בו הוא יכול להרשות לעצמו להתמקם באמצע הצבע, קצת יותר רחוק מהקלעי עליו הוא שומר, וגם את התזמון הנכון שבו מגיעה החסימה שלו.

אם כבר עסקנו בתזמון נכון בהגנה, אז המקרה הבאה ממחיש זאת מצוין. ניסיון מסירה פשוט בעמדה רחוקה מהסל הופך לחטיפה של קוואי וסלח קל שלו בצד השני, בזכות אותו תזמון מדויק.

יש גם מקרים שמדובר רק במיקום נכון, כמו למשל המהלך הבא בו אוברה מצליח להגיע למסירה קשה, אבל קוואי נצמד אליו כך שהניסיון של אוברה לעבור מסתיים באיבוד ומתפרצת קלילה של קוואי.

במהלך הבא ההגנה של הקליפרס פועלת בחכמה ומזהה את ההבדל בין החסימה הראשונה של בוגדנוביץ' לאוניל שאין בעיה להחליף עליה ובין החסימה של גובר לבוגדנוביץ', שם זובאץ' יוצא גבוה וקוואי עובר מתחת, אבל אין חילוף. קוואי נשאר מספיק קרוב לבוגדנוביץ' כדי לחסום את ניסיון הליי-אפ.

אחרי העונה שעברה, ובעיקר אחרי הפלייאוף הנפלא של קוואי, נמוגו להם סימני השאלה סביב היכולת שלו להוביל קבוצה לאליפות, וכעת השאלות העיקריות הן מצבו הבריאותי האישי, ושל שאר הקבוצה והיכולת של שאר הקבוצה לעזור לקוואי. כרגע שני הדברים נראים די סותרים, מכיוון שהמנוחות הרבות שמקבלים שחקני הקליפרס השונים מצמצמות את היקף שיתוף הפעולה בין השחקנים, מה שעלול לפגוע בקליפרס בפלייאוף. זאת, בניגוד לעונה שעברה, אז קוואי היה בקבוצה מגובשת ומסודרת, בעיקר הגנתית, ורק הוא היה צריך להשתלב בתוכה.

הסגל של הקליפרס מכיל כמות מתגברת של שחקנים חדשים וכמות פוחתת של זמן להכניס אותם לעניינים לקראת הפלייאוף, והשאלה העיקרית ששואלים את עצמם דוק ריברס וחבורתו היא איך מצליחים בכל זאת לבנות את התיאום, בעיקר זה ההגנתי, של הקבוצה בלי שכולם משחקים ביחד מספיק. גם בהתקפה זה חשוב, אבל שם נראה שהקליפרס מסתדרים, וראינו כבר את קוואי מחלץ קבוצות התקפה תקועות בפלייאוף.

עמיחי קטן

עורך ראשי. תמיד בעד הישראלים ולא רק בספורט, בהכל.

לפוסט הזה יש 15 תגובות

  1. פשוט מאמר מצויין.
    לגבי סימני השאלה אז אתה צודק בהחלט,מעבר לפציעות ולשחקנים החדשים ההרגשה שלי ממה שצפיתי בקליפרס עד עכשיו זה שהם מתנהגים כבר כאלופים.מגיעים רק למשחקים החשובים,מבצעים ניהול עומסים ובגדול אומרים אנחנו מספיק טובים ומאמינים בעצמנו בשביל לזרוק את העונה הסדירה ולחכות לפליאוף,שם תראו את הקליפרס האמיתים.מה שיפה לראות זה ששתי הקבוצות של לוס אמנגלס בחרו כל אחת בדרך שונה.בעוד שהקליפרס כפי שכתבתי פחות מתייחסים לליגה הסדירה,הלייקרס מגיעים לכל משחק עם מנטליות של לנצח וכמעט לא ראיתי משחקים שלהם השנה שהם זרקו או באו במנטליות של לזרוק משחק.
    מאוד מעניין איזה גישה תנצח בסוף

    1. תודה.
      לברון רצה להוכיח ב-2018 שהוא מסוגל להחזיק עונה שלמה, אז הוא שיחק בכל המשחקים לראשונה בקריירה – בפלייאוף זה התנקם בו.
      לברון רצה להוכיח ב-2020 שהוא לא צריך מנוחות, אז הקבוצה שלו משחקת מאוד באינטנסיביות – אני משער שזה יתנקם בו בפלייאוף.
      קוואי מבחינתו שומר על הדרך שבה הוא לקח אליפות, אבל הוא לא לגמרי הבין את הסיטואציה השונה כנראה.
      בכל זאת שתיהן המועמדות המובילות כרגע במערב בכל התחזיות, ובמידה רבה של צדק, אבל שתיהן מתנהלות בצורה שלא נכונה להן.

      1. לברון 2018, עונה רגילה:
        27.5 נק' ב-59% אפקטיבי, 8.6 רב', 9.1 אס'.
        לברון 2018, פלייאוף:
        34 נק' ב-57.7% אפקטיבי, 9.1 רב', 9 אס'.
        לברון 2018, פיינלס:
        34 נק', 56% אפקטיבי, 8.5 רב', 10 אס'.
        .
        אישית, אני לא רואה מחיר כלשהו, שלברון, או הקאבס, שילמו במהלך פלייאוף 2018.
        .
        נמשיך –
        העונה, לברון משחק 34.9 דקות במשחק. הנתון הנמוך בקריירה שלו. באותה עונת 2018, הוא שיחק 36.9 דקות למשחק.
        .
        כך שאישית, אני לא מצליח להבין מהיכן מגיעה המסקנה שזה יתנקם בו בפלייאוף. אני גם לא מבין את המסקנה שהתנהלות הלייקרס לא נכונה בכל הנוגע לתכנון עתידי.
        .
        (את סוגיית לברון כיסיתי. אבל גם שאר הקבוצה, עובדת תוך משטר דקות קפדני – בראדלי, שחקן עם היסטוריה של פציעות, משחק השנה כחלק מרוטציה של גארדים המשחקים 23 – 26 דקות למשחק. בהתחשב בגילו של דני גרין, והיסטוריית הפציעות של פופ, מדובר על משטר דקות נבון)

        1. קצת באיחור, ובכל זאת…
          הירידה של לברון הייתה בגמר אחרי משחק 1, אז הוא "קרס" ואפשר למצוא כל מיני תירוצים, אבל הרבה מזה על העייפות שלו.
          גם לפני זה היו לו בפלייאוף כמה הופעות רעות – משחק 1 נגד בוסטון, משחקים 1+6 נגד אינדיאנה. הוא היה יכול להיות טוב יותר ממה שהיה אם היה נח קצת…

  2. בצפיפות של המערב והאסטרטגיה של הקליפרס יש מצב שהם נפגשות כבר בסיבוב שני וזה אחרי שקליפרס יצטרכו לעבור יוטה/יוסטון/דנבר סיבוב קודם

  3. תודה חיים, קוואי מחכה בשקט למאני טיים כהרגלו
    .
    אגב אני לגמרי בעד ה-gifs כי לפתוח סרטונים לוקח יותר זמן מהאורך שלהם..

  4. תודה רבה חיים אחלה פוסט (פעם שניה תוך פחות משעה)
    .
    חתכת מבחן יש לקוואי השנה בעוד בספרס הוא היה כינור שלישי רביעי באותה אליפות ושנה שעברה טורנטו הייתה לא מעט הצטרפויות על מנת שהאליפות הזו תצא לפועל השנה הוא באמת די לבד עם כל הכבוד לפול ג'ורג' סוויט לו והארל. זה שניהול המשחק יפול עליו ישים עליו סימן שאלה גדול או סימן קריאה עוד יותר גדול אם הם מצליחים לזכות השנה. אישית אני מאמין שאם הם יפגשו לסדרה את יוסטון או את מלווקי הם יפסידו ולחוסר שלהם במנהל משחק טוב יהיה חלק קריטי בזה. נכון שטורנטו ניצחו את מלווקי וקוואי היה מעולה באותה הסדרה אבל הסוד שלו היה הליכה בלתי פוסקת לקו (בערך 10 פעמים למשחק הרבה יותר ממה שהגיע לו לקבל לדעתי) והוא סיים עם 48.4% אפקטיבי מול הבאקס ו50% אפקטיבי מול הווריורס הפצועים. אני תוהה האם השנה הוא יקבל כל כך הרבה שריקות כאשר ההגנה יכולה אפילו לחשוש פחות בהיעדר מנהל משחק טוב.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט