תרגום נאומו של גארי פייטון בהיכל התהילה

תרגום נאומו של גארי פייטון כששמו נקרא כחבר בהיכל התהילה

ראשית אני רוצה להודות לשני הבחורים הללו. ג'ורג'  גרווין הוא בפשטות הגיבור שלי. אני גדלתי עליו וכשהייתי באוקלנד והיו לי כל הפוסטרים הללו על הקיר שלי,  קלפים של שחקנים, הכול… נהגתי להסתנן לתוך האוקלנד קוליסאום ולצפות באיש הזה שממש כאן. כעת הוא חבר טוב שלי ואני רוצה לומר לו תודה, ולוּ על כך שהוא בכלל כאן.

מקניטים אותי הרבה בגלל הבחור הזה כאן [ג'ון סטוקטון]. כולם שואלים אותי מדוע הוא הבחור שהכי קשה לשמור עליו ולא מייקל ג'ורדן. אז קודם כל, זו היא דעתי שלי, ולכן ככה זה יהיה.

המממ, רק סיפור קטן קטנטן לגביו: הוא האדם היחיד, כשהגעתי לנבא ולא הייתי טוב כפי שחשבתי שאהיה בשנתיים הראשונות, אני צפיתי בו. וכאשר אני צפיתי בו, הוא השחקן  שכל הילדים מסתכלים עליו כעת. אני אולי הייתי יותר אתלטי ממנו, אך הוא עשה זאת באותה דרך בדיוק בכל לילה, בכל לילה.
לגבי בחור ששיחק [בממוצע] רק 32 דקות, לעלות ולזרוק תרייסר זריקות ולקלוע תשע או עשר מתוכן, לזרוק בממוצע שמונה זריקות עונשין ולקלוע שבע מהן, ועוד להוסיף על כך חמש עשרה אסיסטים וארבע גניבות כדור, זו היא הסיבה מדוע הוא השחקן שעליו היה הכי קשה לשמור, וזו גם הסיבה מדוע אני מכבד אותו כל כך.

קודם כל אני מבקש רק להודות לאלוהים. אלמלא אלוהים לא הייתי כאן בדקות אלו. לומר תודה על הכבוד הזה להיכל התהילה ע"ש נייסמית, אני מאוד נרגש להיות כאן ולהיות חלק ממחזור 2013. אני רוצה להביע את אהבתי לאוהדים בכל רחבי העולם שתמכו בי ממש עד היום.

משפחתי מהווה חלק גדול מן ההצלחה שלי וכל כך רבים מהם נמצאים כאן היום. רגע זה לא יהיה שלם אם לא אכיר להם תודה. הם הקריבו הרבה כדי שאני אהיה כאן.

לאבי ואמי, אני ואלפרד פייטון, תודה לכם ואני אוהב אתכם. אני גאה בכם יותר ממה שאי פעם תוכלו להיות גאים בי. לאחיי ואחיותיי, גריי, שרון, רונט ואלפרד. אנחנו מכנים את אלפרד "פּוּקי"  ככה שמתברר שיש לנו אחד מאלו במשפחה שלנו. אתם תמיד דאגתם לי והגנתם עלי ומעולם לא היססתם לתקן את דרכיי כשהייתי לא בסדר.

ג'ורג', [גרווין], אתה לא יודע אבל לפני שהכרתי אותך בכינוי "אייסמן" היה לי אח שהכינוי שלו היה "אייסמן". הוא היה די טוב ושמו גריי.

דרך אגב, אם מישהו כאן רוצה לדעת מאין שאבתי את האישיות שלי, פשוט עצרו בלובי את אחד מאחי ואחיותיי וזה יהפוך לברור בהחלט מדוע.

אני רוצה להודות לילדים שלי ראקל, גרי ג'וניור, גרי פייטון השני, כןןן היה לי "רגע של ג'ורג' פורמן" כןןןן…. ולבני הקטן ג'וליאן. אני אוהב אתכם ואני אדם טוב יותר מאחר ובורכתי להיות אביכם. תודה לכם על החיוך שאתם מביאים ועל הגאווה שאתם מקנים לשם "פייטון". אתם כולכם גורמים להיות שמח וגאה, אני אוהב את כולכם.

למיס מוניק פייטון היפה שלי, אשתי, סופר אימא, חברתי הטובה ביותר והתומכת הגדולה ביותר שלי. שום כמות של הכרת תודה לא תוכל להשתוות למה שאת נתת לי. היית שם כאשר לא הייתי האדם שהייתי אמור להיות, ועדיין נותרת לצדי. את יודעת שאני אוהב אותך לעולם.

משך השנים את ראית אותי רק לעתים נדירות ללא קבוצת הבחורים הזו שאני רוצה להודות להם כעת הם החברים הטובים ביותר שלי שהיו אתי בכל שלב במסע הזה. יש לי את מרטי, טרבר, מילטון, דני, טרוי, מייק, בן דודי גלן, האחיין שלי זריק. ודרך אגב, בן דודי גלן היה זה שהמציא לי את הכינוי "הכפפה" ב 1993 כך שבעצם אני צריך לתת לו את כל הכסף על התו המסחרי הזה שלי. זה הכול באשמתו. חבריי דורנל, סי-פור ואחרון חביב המאמן החדש של הדנבר נאגטס, אחי, בראין שואו.

ואם כבר מדברים על מאמנים ראשיים וחברים, אחי הקטן ג'ייסון קיד, טס הנה והפתיע אותי. אני מעריך את היותך כאן ואני גאה בך ובטוח שתצליח, אבל אתה יודע מה? כאשר ברוקלין יגיעו ללוס אנג'לס, כדאי שתשלם על הארוחה שתהיה על חשבונך ועל חשבון הנטס.

אני מקדיש את הערב הזה לזכרו של המאמן שלי בקולג' רלף מילר ז"ל. קוצ', כבוד הוא לי להצטרף אליך בהיכל.

למאמן שלי ג'ימי אנדרסון שגייס אותי לאורגון-סטייט והפך להיות המאמן הראשי שלי לאחר פרישתו של ראלף. אתה ופיפי נהדרים. תודה רבה.

למאמן שלי בבית הספר התיכון, פרש נואל , ששינה את חיי ולמאמנים שלי בסופרסוניקס, ג'ורג' קראל  וטים גרגוריץ' תודה מקרב לב.

אלמלא טים גרגוריץ', ששינה אותי ב 1993, החזיר אותי לימים בהם שיחקתי באורגון סטייט, וגרם לי להפוך להיות האדם הזה שאני כעת, לא הייתה לי זכות להיות כאן עכשיו. לא הייתי כאן אלמלא אתה, קוץ', תודה רבה מאוד לך.

למאמן הכושר שלי, אני קורא לו "ביג דדי", שמו הוא פרנק פראטאדו והוא מאמן הכושר הטוב ביותר שהיה לי אי פעם. שמרת עלי בכושר, והיו לי כמה ימים רעים מבחינה פיזית, ואיש לא ידע, אך הודות לך לא ניתן היה לחוש בכך.

לסיאטל, לוושינגטון, לארגון הסופרסוניקס לאוהדים שלו ולבעלים הטובים ביותר שהיו איי פעם, משפחת אקרלי, אני אוהב אותכם והחלק הטוב ביותר שבכך הוא שאתם אוהבים אותי חזרה. תודה לכם.

לחברי קבוצתי מהסוניקס, אני חולק את הכבוד הזה איתכם, במיוחד עם "האיש השולט" שון קמפ, אתם כולכם מדברים על "העיר התלולה" [lob city] שם עם הקליפרז, אנחנו היינו "העיר התלולה" המקורית. לאחי הנוסף ששמר עלי  לכל אורך התקופה בסופרסוניקס, נייט מקמילן, שנמצא כאן עם אשתו מישל,  תודה לכם חברה.

תודה לכם מיקי אריסון, פט ריילי וארגון המיאמי היט. נתתם לי את ההזדמנות של חיי והאליפות שלנו שווה לי הכי שבעולם. תודה רבה לך קואץ'.

לסוכנים שלי ארני וארן גודווין, הם אחיי, הם הכול עבורי. וגם למרי פורד ומישל צ'אנג, תודה לכם על נאמנותכם ועל כך שתמיד שמרתם על גבי. אני מעריך מאוד את כולכם, אפילו אותך אי יוז, שמתי עליך עין.

לחבריי לין מריט ולכל משפחת נייקי, במיוחד לבוס הגדול פיל נייט, מאחר ואני עדיין צריך להפקיד צ'קים נוספים, אז אני צריך להכניס אותו הנה. היה זה עונג לייצג את המותג הטוב ביותר בעולם.

כשחקנים, אנו חולמים על הרגע הזה, אך אנו לא מצפים לעמוד כאן. אני מאוד מאוד אהבתי את הסיכוי שלי להגיע הנה.

זה מדהים, זה באמת קורה לי.

כדי להכניס זאת לפרופורציה, דמיינו לעצמכם שאני התחלתי לשחק על מגרשים פתוחים בקליפורניה בגיל שבע,  וזה היה מאבק נהדר. לשחק עם אבי ולהיות מכוסח על ידו אפילו כששיחקתי נהדר. להתגבר על המכשולים מימי בית הספר התיכון כמו לא להשיג ציונים מספיק טובים ולכן ולכן לא לשחק ברוב העונה השנייה שלי. ברגעים אלו אני מבין את הסיבה למכשולים הללו ואני מעריך את תור הזהב שהגיע אחר כך, כמו הפיכתי לאול-סטאר, לאול אמריקן, למחזיק במדליית זהב אולימפית ולאלו, העולם. ואני לא שוכח שאני דברן הטראש הגדול ביותר בכל הזמנים רג'י [מילר]… אבל אתם יודעים מה? יש לי כיסוי לזה!

מעט מאוד דברים נחשבו בעיניי כמו היכולת שלי לשחק את המשחק הזה. נתתי את נשמתי על המגרש, השקעתי במשחק כי רציתי לנצח כל פעם, והיו פעמים שבהם לא יצאתי מזה יפה במיוחד. 
אמרתי דברים שאני יודע שאני לא יכול לחזור עליהם כאן, ואני גם לא רוצה שהבחורים שבתאים יגידו שהם לא מסוגלים לומר אותם, אז  זה בסדר. 
תקשיבו, אני באמת לא התכוונתי לעשות רע, לפחות לא באופן גופני.

אני בטוח שיש שם בחוץ כמה מאמנים, שחקני-קבוצתי, שחקני קבוצות אחרות, שופטים וכנראה גם אנשי הנהלה שחושבים ומרגישים אחרת.
כל זה נבע מאהבתי המטורפת למשחק ומחוסר הבגרות שלי שגרם לי לא להיות מסוגל להביע את התשוקה שלי בדרך אחרת כלשהי. אני לא מתחרט על הדרך מה נקטתי בנושא, וכתוצאה מזה, אני אדם חזק היום. ועדיין, איני יכול שלא לחשוב שהייתי יכול לתת יותר למשחק שנתן לי כל כך הרבה. 
הקריירה שלי הושלמה. גארי פייטון מתפתח, אבל ג.פ. נמצא בהיכל התהילה.
תודה רבה לכם.

מנחם לס

בעל האתר, הבוס הראשי, וכותב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 8 תגובות

  1. אחלה תרגום מולי.
    נאום מרגש אם כי ציפיתי ליותר מהכפפה. הסוף בכלל מפתיע, סה"כ דיבר קצת טראש במגרש. הוא בטח לא איחל לאפחד לקבל סרטן בראש (אפילו בטראש טוק הנבחרת שלנו מעאפנה).

  2. עשה בילד-אפ מטורף שבוע לפני וזה מה שיצא?
    באמת שחוץ מהקטע על סטוקטון לא אהבתי את הנאום.
    רוב הנאום גימגם והתבלבל… זה כשלעצמו לא מהווה בעיה אם אתה לא מנפח את הנאום לפני.
    לפני הנאום הוא אמר שנראה גארי אחר? אני ראיתי את אותו השחצן המתנשא ששיחק בסיאטל.
    שחקן אדיר, אין ספק. אישיות? לא משהו לספר לנכדים.

  3. לא מביש על מה הביקורת! נאום מרגש ומצוין וללא כל התנשאות ובדיוק הנאום המתאים למעמד.
    למה ציפו אלו שמדברים שציפו לנאום בומבסטי, ציפו ליותר וכו'. שיסבירו! וכן שאיגור יסביר היכן בנאום ישנה התנשאות!

  4. מאוד חשוב הכבוד שמקבל ג'ון סטוקטון בימים אלו, לאחר שבמהלך הקריירה שלו קצת נעלם ברקע בעיני, ולא הוערך מספיק לדעתי.
    הוא היה השחקן הכי קול באן בי איי, ואלמלא ליוטה גאז היו שחקנים משלימים איומים היה לוקח משיקגו לפחות אליפות אחת. תמיד אומרים שקרל מלון הוא הכוכב האמיתי של יוטה, אהל מי שצפה במשחקים רבים שלהם באותן שנים יודע וודאי שזה פשוט לא נכון. ברגעי האמת, גם בסדרות מול שיקאגו, סטוקטון היה מגיע למאני טיים ועושה את העבודה, מה שמאלון לא תמיד הצליח לעשות.
    כיום כל שחקני האן בי איי הפכו לחיות אדם, והפיזיות לוקחת חלק גדול מידי מהמשחק, ועשוייה להרחיק גאוני כדורסל מהסוג של סטוקטון מהמשחק.
    לטעמי רק הגדלת גודל המגרש, והגבהת הסלים בכמה סנטימטרים, יכולה להחזיר את האן בי איי לימים הטובים ההם.
    לסיכום – שחקן גדול, שטוב שגארי פייטון עושה עבורו מחווה זו. ולכל מי שסולד מג'ון סטוקטון וממשחקו – אתם לא מבינים כלום!

כתיבת תגובה

סגירת תפריט