5 השחקנים שהכי קשה היה לי אי פעם לשמור – ג'ימי באטלר / תרגום Smiley

5 השחקנים שהכי קשה היה לי אי פעם לשמור – ג'ימי באטלר / תרגום Smiley

 השחקנים שהכי קשה היה לי אי פעם לשמור

ג'ימי באטלר / מיאמי היט
ינואר 14, 2020

מאמר מקורי: https://www.theplayerstribune.com/global/articles/jimmy-butler-miami-heat-5-toughest

תקשיבו, עכשיו כמעט 7 בערב במיאמי, וכל מה שאני באמת רוצה זה לאכול איזו ארוחת ערב. אבל העורך של ה-The Players' Tribune מנסה לתת לי עבודה בערב החופשי שלי. זה אכזרי, נכון? והוא לא משחק כשזה מגיע לדד ליין. אז אני אתמודד עם העניינים שלי כאן – הלוך ושוב, אבל עדיין יתן את החום עבורכם עם החמישה הכי קשים.

אני אתחיל עם סיפור.

משהו שאולי לא ידעתם על ג'ימי באטלר.

כשהייתי צעיר יותר – כשגדלתי, ובאמת כל הדרך במהלך התיכון – לא לקחתי את משחק הכדורסל בצורה ממש רצינית. מעולם לא הייתי השחקן הכי טוב בקבוצה שלי. לא הייתי מדורג גבוה או מגויס בפרופיל גבוה. כנראה בגלל … שלא הייתי כזה טוב בכדורסל. אז כאשר איכשהו הצלחתי להגיע למארקט, היה לי מוסר עבודה נוראי. לא הייתי נלחם, או מנסה להיות השחקן הכי טוב שאני יכול להיות ולהגיע לליגה. לא … הראש שלי בעיקרון היה: תנו לי ללכת ולקבל השכלה בחינם, ואז להשתמש בתואר שלי כדי לקבל עבודה שמכניסה שש ספרות, ואז אני יהיה בסדר.

ואז יום אחד בשנתי האחרונה מספר חברה ממארקט שהיו ב-NBA – ווס מת'יוס ולייזר הייוורד – הגיעו חזרה לתת כמה משחקים, והם היו כאילו, "ג'ימי, יש לך את מה שצריך כדי לשחק בליגה". מדברים איתי, אומרים את זה ואת זה, וככה וככה וככה….

אז עבדתי קשה יותר. התחלתי באמת ללמוד כיצד לעצב את עצמי. לצפות בחשחקנים אחרים, במיוחד בדי-וויד. הוא הגיע הכי רחוק בליגה בכל מה שקשור לשחקנים ממארקט. ורק הידיעה שהוא הגיע מאותו המקום שאני נמצא בו גרם לי לחשוב … אולי באמת יש לי את מה שצריך כדי להיות מקצוען. כאילו, לא מקצוען ב-NBA, בגלל שלא הייתי שום די-וויד. אבל אולי אני יכול ללכת לאירופה או אוסטרליה או כל מקום בו אני אהיה שחקן די טוב.

Image may contain: 1 person

ולעזאזל … תראו אותי עכשיו!

היום, יש לי את כל הביטחון שבעולם ביכולות שלי. בגלל האמונה הזו שהייתה לווס ולאל בי. בגלל שדי-וויד הציב את הרף. בגלל שהמאמן באזז לימד אותי שהביטחון הזה מגיע מהעבודה שאתם עושים כאשר אף אחד אחר לא צופה – כאשר אתם באמת צריכים עצירה או סל, אתם יכולים להסתמך על העבודה הזו. אז עכשיו, אני גאה בעצמי על מוסר העבודה שלי. על האמונה ביכולות שלי. זה מה שסוחב אותי בכל ערב.

זה, והעובדה ש … אני באמת לא שם ז**. לא אכפת לי מי אתם. אני לא מפחד ממכם. לא אכפת לי עם אתם משיגים 40, אם אם אתם אמורים להיות השחקן הכי טוב בעולם. אני כאן כדי להילחם בכל ערב. ואני חושב שאני מסוגל לשחק עם הטובים ביותר שיש.

זה הג'ימי באטלר שאתם רואים היום.

שונה מאוד מאותו הילד השקט מטומבול, טקסס, שהופיע במארקט.

בסדר, טעות שלי … אמרתי שאני אתמקד בעיקר, והנה אני סתם מקשקש.

אבל כולכם צריכים להכיר אותי עד עכשיו. אני לא יכול לעשות שום דבר בחצי עבודה.

אז … חמשת השחקנים שהכי היה לי קשה לשמור עליהם אי פעם.

בואו ניגש לזה.


לברון ג'יימס, חסר עמדה, לוס אנג'לס לייקרס

לא רציתי לדבר כאן על לברון. באמת שלא רציתי. רציתי לתת לחברה אחרים מעט דגש.

אבל אי אפשר לעשות רשימה של 5 הכי קשים ולא לשים את לברון בתוכה.

הוא עדיין שחקן האול-אראונד הכי טוב בליגה. הוא פשוט עושה הכל היטב. הוא יכול לקלוע. למסור. לתקוף את הטבעת. לשמור. אתם צריכים סל? לברון יביא לכם. אתם צריכים ריבאונד, חטיפה או חסימה? הוא יתן לכם. כל מה שתצטרכו, מתי שתצטרכו את זה.

ברון יסדר אתכם.

כאשר אתם מדברים על קומבינציה של מהירות ואתלטיות, בצירוף כוח ועוצמה, אתם חייבים להתחיל עם לברון. הוא אחד מהשחקנים הכי דינמים שהליגה הזו אי פעם ראתה. הוא פשוט מסוגל לשחק בכל עמדה על הפרקט ולהיות עילאי בכולן. הוא סיוט של מאצ'אפ בגלל שהשחקנים הקטנים והמהירים לא מסוגלים לשמור עליו בגלל שהם לא יכולים לשים עליו גוף – הוא פשוט גבר עליהם בכוח – והשחקנים הגדולים שיכולים לשים עליו גוף בפוסט לא מספיק זריזים כדי למנוע ממנו להגיע לטבעת.

הוא תמיד מחפש לערב את השחקנים האחרים, בנוסף. הוא מתעדף את חברי קבוצתו ומשחק כדורסל לא אנוכי, ואז כשמגיע הזמן לנצח את המשחק ולהיות לברון, הוא באורח פלא שם את הגלימה ו … באם!

המשחק נגמר.

הוא אחד מאותם חברה שאתם רוצים להתמודד מולם בגלל שאתם מודדים את עצמכם מולו. כאילו, אם אתם יכולים לתת את הטוב ביותר מול לברון, אתם עושים משהו נכון.

ואם אתם לא יכולים, זה רק בגלל שאתם בני אנוש, כאילו כמו כולנו.

See the source image

קיירי ארווינג, פויינט גארד, ברוקלין נטס

כנראה אחד השחקנים האהובים עלי לצפייה. הוא ערמומי ויצירתי עם הכדרור שלו, כאילו הוא מחובר לכדור עם איזה חוט. שינוי כיוון, מאחורי הגב, סבסובים, הולך ימינה, הולך שמאלה – בכל דרך שהוא צריך לעשות את זה, הוא תמיד מגיע לאן שהוא רוצה. והוא כל כך מדויק שאתם תחשבו שהוא מתאמן על כל הקומבינציות האלו של מהלכי הכדרור. אבל הוא באמת פשוט מאלתר תוך כדי תנועה. זה טיפשי.

והוא משחק עם הבחורים.

כאילו, הוא כבר יגבור עליכם, אבל במקום לעשות סל, הוא יחזור אחורה ויתחיל מחדש, כאילו, לא, לא, לא. עדיין לא. לא סיימתי. יש לי משהו אחר עבורך….

זה חסר כבוד.

אבל יש עוד כל כך הרבה אלמנטים אחרים במשחק שלו, בנוסף. הוא יכול לקלוע משלוש. הוא מוסר נהדר. הוא יכול לעשות פוסט על שחקנים – הוא לא הולך לקחת אותי לפוסט. הוא קטן מדי. אבל הוא יכול לעשות פוסט מול רוב השחקנים. הוא מדהים בשתי הידיים כאשר זה מגיע בסיומת ליד הטבעת. הוא קולע הרבה זריקות קשות – פלוטרים, זריקות לאחור, זריקות על שומרים, לייאפים מעל גבוהים בצבע … בכל דרך שתבחרו בה, הוא מסוגל לסיים.

אז כאשר אתם מדברים על חברה בלתי עצירים בליגה עכשיו, קיירי ללא ספק בקטגוריה הזו.


קווין דוראנט, פורוורד, ברוקלין נטס

קודם כל, הוא שבע פוט.

חכו … האם זה שבע פיט, או שבע פוט?

אני חושב שזה שבע פוט, בגלל שהרי לא תגידו, "הוא שבע-פיטר….".

אתם יודעים מה? אנחנו פשוט נאמר שבע.

קיי די הוא שבע.

זה כאילו, הוא יכול לעשות עליכם פוסט בגלל שהוא שבע. הוא יכול להטביע עליכם בגלל שהוא שבע. הוא יכול לזרוק מעליכם – והוא יהיה ככה, "אתה שם? לא אכפת לי … עדיין אזרוק". ואין שום דבר שתוכלו לעשות לגבי זה.

בגלל שהוא שבע.

אני לא זוכר הרבה מאצ'אפ של אחד-על-אחד שהיו לי מול קיי די. אני מתכוון, אני בן 30 עכשיו. אני מזדקן. הזיכרון שלי נאבד מעצמו. אבל דבר אחד שאני כן זוכר היה לצפות בו בשנתי הראשונה כשהוא היה ב-OKC. הייתי על הספסל, צופה בו רץ על הפרקט, וזה נראה כל כך … חסר מאמץ. ומה שהיה הכי מרשים היה שהוא הכתיב את הקצב של כל המשחק. כל אחד שם היה נתון לרחמיו. וזה הסימן לשחקן גדול. בליגה הזו, עם כל כך הרבה חברה כישרוניים ואתלטים על הפרקט, עבור בחור אחד שיהיה כאילו, אני בשליטה פה. אנחנו נעשה את מה שאני רוצה לעשות ונשחק בקצב שלי….

זה די מגוחך.

והוא עושה זאת מאז שהוא נכנס לליגה.

קיי די הוא נשק התקפי לגיטימי. לקלוע כמו שהוא מסוגל וגם להיות עם המהירות שבה הוא רץ את המגרש, מכדרר כמו רכז ועם האתלטיות לסיים בטבעת … ולעשות את כל זה בשבע?

זה דברים של קוד רמאות.


סטף קארי, פויינט גארד, גולדן סטייט ווריורס

סטף הוא כישרון של פעם בדור בכך שהוא באופן לגיטימי מסוגל לקלוע את הכדור מכל מקום על המגרש. אני מתכוון, כיצד שומרים על בחור שאתם רצים במהירות חזרה להגנה כאילו, אני לא יכול להרשות לו להגיע למקום שלו!

ואז אתם מבינים שזה לא משנה בגלל שלא משנה היכן הוא, הוא כבר נמצא במקום שלו.

בגלל שהוא מסוגל לזרוק – ולקלוע – מכל מקום.

יש לו אור ירוק חופשי, בנוסף, והוא לא משתמש בו באופן מוגזם. הוא לא נמצא שם רק כדי לקחת זריקות. הוא סופר מחושב. לפעמים הוא אפילו בקושי חוצה את קו מחצית המגרש ומרים זריקה. ועבור כל אחד אחר בליגה, זוהי זריקה רעה. אבל עבורו, היא זריקה טובה. זאת השגרה.

תזרקו פנימה את העובדה שאם אתם מנסים ללחוץ אותו ומנסים לחסום לו את הזריקה, יש לו את היכולת לחלוף על פניכם ולהגיע לטבעת, או לחלוק את הכדור ולתת לחברי קבוצתו להיות מעורבים?

בחור כמו סטף הוא בלתי עציר ברגע שהוא מגיע לליגה.

הוא כישרון מיוחד.


ג'יימס הארדן, פויינט גארד, יוסטון רוקטס

סטב-בק. פלוטר. יורוסטפ. יש לו כל כך הרבה בסט יכולות שלו, והוא תמיד קולע זריקות קשות. אני מתכוון, הוא יוצר ח** חדש בפגרה שם הוא זורק על רגל אחת, סטפ-בק, סייד-סטפ … ודי מהר הוא יעשה עמידת ראש ויבעט את הבן-ז*** לתוך הסל.

אני פשוט אמיתי.

זה מה שג'יימס הארדן עושה.

כל מה שהוא עושה מתחיל עם הסטפ-בק. הוא אגדה בזה. ישנם אנשים שאומרים שזה צעדים. אני אומר שאם השופט לא שורק לזה, אני בעד זה. תמצאו דרך לעצור את זה, צעדים או לא. אבל כל ההתקפה שלו בנוייה על הסטפ-בק הזה. הוא מקפיץ את הכדור שם ומתגרה בכם איתו, ואז הוא מחכה שתעשו תנועה. הוא קורא אותכם. לא משנה מה תנסו לעשות, יש לו כבר קונטרה לזה. בגלל שאם תתנו לו יותר מדי מרחב, הוא הולך לקחת את הסטפ-בק, וכנראה שהוא יקלע את זה. אם אתם יותר מדי קרובים אליו – אם אתם מנסים להגיע אליו ולקחת ממנו את הזריקה – או שהוא הולך לתוך המגע שלכם ולסחוט עבירה או לחלוף על פניכם ולקחת את הכדור לסל.

הוא אחד מאותם בחורים שאתם מתכוננים למשחק מולו. כאילו אתם הולכים למשחק ואומרים, "אנחנו לא ניתן לג'יימס לשפוך עלינו 40".

והוא עדיין ישפוך עליכם 40.

זה הסימן לשחקן בלתי עציר.

אני חושב שאם תשאלו מספר אנשים מיהו השחקן הכי בלתי עציר בליגה עכשיו, זה יהיה צמוד בין קיי די בריא לג'יימס.

אבל אם תשאלו אותי? 

זה ג'יימס הארדן, כדי לנצח.

See the source image

בסדר. מה אתם חושבים? מספיק טוב כדי להגשה כדי להוריד את העורך מהגב שלי?

אני חושב כך.

ואז אני הולך לאכול איזו ארוחת ערב, מהר ככל האפשר.

כמה מאכלי ים, אולי אני אבקר באחד המקומות הקובנים האלו כאן. לא משנה מה בא לכם, יש לנו את זה כאן במיאמי.

פשוט עוד סיבה מדוע אני אוהב את המקום כאן.

לפוסט הזה יש 9 תגובות

  1. כתבה מעולה. קראתי את המקור וקראתי את זה וואלה סמיילי שיחקת אותה!
    באטלר הוא אחד השחקנים שיכולים לעצור שחקנים ולהמיס אותם במשחקים. כמובן שיש גם את הראיון איתו על השחקנים הקשים ביותר לעצירה בו הוא מזכיר את דרק רוז בשיאו.

  2. זה גם מסביר למה גימי ניסה להפוך את הנקבות טאונס וויגינס לגברים. הןא ראה את עצמו בקולג שם זין כמו שהם שמים זין…ניסה להסביר להם אבל הם חסרי בינה

  3. הייתי מנחש את ה-5 האלה, אולי ללא קווין דוראנט כי הוא 0'7 ולג'ימי אין מה לנסות לשמור עליו. מה שמוזר לי בכל הסיפור הוא שבטריביון שחקנים כותבים תמיד על עצמם, והנה ג'ימי בחר לכתוב בעיקר על שחקנים אחרים.
    אבל התרגום מצויין.

  4. תרגום יפה. תודה רבה.
    אהבתי את העקיצה לדוראנט. הוא טורח לציין שהוא 7 פיט בערך 5 פעמים לפני שהוא מספר שהוא גם יודע לכדרר כמו גארד.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט