יום שני השחור: מבוא לקראת קרוסלת המאמנים ב-NFL/ שחר דלאל

יום שני השחור הגיע. היום שכל מאמן ב-NFL פוחד ממנו כבר כאן ואיתו גם אין ספור שמות שיתנוססו בגאון בכותרות העיתונים כמושיע הבא. וושינגטון התחילו מוקדם כשנפטרו מג'יי גרודן אחרי חמישה מחזורים (וכנראה כבר סיכמו עם רון ריברה), קרוליינה לא היתה הרבה אחריהם ועם סיום העונה גם פרדי קיצ'נס (קליבלנד) ופט שארמור (ג'איינטס) סיימו את תפקידם. ג'ייסון גארת' (דאלאס) אמור להצטרף לרשימה בהמשך, אך ג'קסונוויל שהיה נדמה שתיכנס לשוק החליטה להשאיר את דאג מארון בתפקידו.

גם השנה נראה כנראה המשך של הטרנד הנוכחי להעסקת מאמנים התקפיים, מה שכנראה יוריד – שוב – את כמות המיעוטים שיקבלו משרה חדשה, למרות חוק רוני שאמור לסייע להם. אז לכבוד סיום העונה הסדירה ופתיחתה הלא רשמית של עונת המלפפונים, הנה היכרות ראשונה עם המועמדים המובילים.

העוזרים

גרג רומן (מתאם התקפה, בולטימור) – השם החם שכל קבוצה תרצה להשיג עוד לפני המשחק הפלייאוף הראשון של הרייבנס . יכול לרשום לזכותו את עונת ה-MVP של לאמר ג'קסון, אך גם את ההצלחה בתחילת הקריירה של קולין קאפרניק.

אריק ביאנמי (מתאם התקפה, קנזס סיטי) – שישית ממאמני הליגה הגיעו מהעץ של אנדי ריד ואין סיבה שזה ייעצר עכשיו. למרות עונה שקטה יחסית בגזרה ההקפית בקנזס סיטי (בעיקר בגלל פציעת מהומס), שיטת המשחק של הצ'יפס היא עדיין מושא להערצה בליגה. נוסף לזה, מדובר באחד ממתאמי ההתקפה השחורים היחידים בליגה, מה שיבטיח לו הרבה מאוד ראיונות, בעיקר בשל חוק רוני. כרגע, רק הניסיון המועט (רק שנתיים כמתאם התקפה) עומד בעוכריו.

מקדניאלס. ההזדמנות לאמן את מייפילד תשנה את דעתו?

ג'וש מקדניאלס (מתאם התקפה, ניו אינגלנד) – אמור להיות המועמד המוביל בכל שנה, אך לאחר קדנציה בעייתית בדנבר ובריחה מאינדיאנפוליס אחרי שכבר סיכם על חוזה, הופכות אותו לפרסונה נון-גראטה בהרבה מאוד מקומות. ככל הנראה קיבל הבטחה להחליף את ביל בילצ'יק כשיפרוש, אך אולי קווטרבק מבטיח ישנה את דעתו. קליבלנד וקרוליינה כבר הגישו בקשה לראיין אותו, ולפי הדיווחים הוא יאשר ראיון עם הבראונס. כרגיל אצלו, יהיה מעניין.

פיט קרמייקל (מתאם התקפה, ניו אורלינס) – בדומה למקדניאלס, מדובר בשם שעולה בכל שנה, אבל עדיין לא מצא קבוצה שתהיה מוכנה לתת לו את המפתחות. העוזר הוותיק ביותר של שון פייטון שאחראי במידה רבה לזכייה בסופרבול ולאיך שהקבוצה נראית בשנתיים האחרונות.

דן קמפבל (עוזר מאמן, ניו אורלינס) – אם קרמייקל מקבל את כל הקרדיט בנושא ההתקפה, אז דווקא קמפבל מסומן "כחומר ממנו עשויים מאמנים ראשיים", כששמים דגש על יכולות הניהול שלו. מתאים בעיקר לקבוצות שיוצאות מסיטואציה בעייתית וצריכים מישהו חזק שייצב את הספינה.

רוברט סלאח (מתאם הגנה, סן פרנסיסקו) – אחד השמות החמים בליגה, אך כזה שצפוי שימתין עוד שנה אחת לפחות לפני שיקבל הזדמנות אמיתית, בשל הניסיון המועט שלו. לכל הפחות, הוא צפוי לקבל לא מעט ראיונות בשל חוק רוני.

לפטוויץ' וחברים. ניסיון מועט מידי?

ביירון לפטוויץ (מתאם התקפה, טמפה ביי) – כבר שלוש שנים שלפטווייץ' מוזכר כ"דבר הגדול הבא" בתחום האימון, כאשר השנה האחרונה עם הבאקס רק הקפיצה את המניות שלו עוד יותר. עם זאת, רבים עדיין חוששים מהניסיון שלו כמאמן (רק שלוש שנים) והעובדה שההצלחה שלו מקושרת למנטור שלו – ברוס ארינס.

דון מרטינדייל (מתאם הגנה, בולטימור) – ההצלחה מדבקת וכנראה שגם מרטינדייל יקבל השנה הרבה קריאות לראיונות. האם הוא יעבור אותם? זה כבר סיפור אחר.

מאט אברפלוס (מתאם הגנה, אינדיאנפוליס) – אחד מעוזרי המאמנים המוערכים בליגה, אך השם שלו נמצא כאן בעיקר בשל הקשרים בדאלאס. הוא לא צפוי להתראיין למשרות נוספות.

מאמני המכללות

לינקולן ריילי (אוקלהומה) – הלוחש לקווטרבקים. המאמן הצעיר רק משפר את הרזומה שלו בכל שנה שעוברת, כאשר הוביל שני קווטרבקים (בייקר מייפילד וקיילר מארי) לזכייה בהייזמן ולבחירה ראשונה בדראפט. השנה הוא המשיך באותו קו, כאשר ג'יילון הרץ סיים שני בהצבעה לתואר שחקן השנה במכללות. אמר שמעדיף לעשות קריירה בקולג'ים, אך הכסף של ג'רי ג'ונס והקרבה הביתה יכולים לעשות את ההבדל.

אורבן מאייר (מאמנה לשעבר של אוהיו סטייט) – הסיבה הרשמית לכך שמאייר ישב השנה בבית היא "סיבות בריאותיות", אך כולם יודעים שהוא עזב סיטואציה מאוד נפיצה באוהיו והוא רק מחכה להזדמנות המושלמת לחזור. אם יהיה בעלים שיהיה מוכן לתת לאחד המאמנים המצליחים בתולדות המכללות את המושכות ב-NFL הוא יהיה מוכן להקשיב.

מאייר. יגיע לג'רי וורלד?

מאט רול (ביילור) – התקבל בשנה שעברה למשרת המאמן בג'טס, אך ויתר עליה בשל הביטואציה עם הנהלת הקבוצה. נחשב למושיע בטמפל וביילור לאחר שהקים את תוכניות הפוטבול שלהם מהקרשים. מאמן התקפי מובהק ומתאים מאוד למגמה בליגה. הוא כנראה המועמד המוביל למשרה בניו יורק, לאחר ששימש כעוזר בג'איינטס ב-2012.

ג'ים הארבו (מישיגן) – הרבה מהקסם של הארבו פג בשנים האחרונות והוא כבר לא הודף הצעות כבעבר. עם זאת, ההיסטוריה מלמדת שלא כדאי לסמוך על זה שיישאר הרבה זמן באותו המקום, וגם הוולברינס מתחילים לחשוב שאולי צריך לעשות שינוי, מה שאולי ידחוף אותו בחזרה ל-NFL.

מאמני העבר

מייק מקארת'י (מאמנה לשעבר של גרין ביי) – כשהפאקרס שלחו את מקארת'י הביתה לאחר יותר מעשור הם טענו שעשו את זה בגלל שלא הצליח להסתגל ולאמץ שיטות התקפה חדשות שנהוגות בליגה. המאמן הקשיב והקדיש את השנה אחרונה ללימוד ספרים של המומחים הגדולים בתחום וכעת הוא מרגיש מוכן לחזור לבמה המרכזית. קרוליינה כבר ראיינה אותו, אך היא לא צפויה להיות האחרונה.

רון ריברה (מאמנה לשעבר של קרוליינה) – מעטים האנשים שלא היו מופתעים שהפנת'רס סיימו את ההתקשרות עם המאמן הוותיק שלהם באמצע העונה. ריברה נחשב לאחד המוטיבטורים הגדולים בליגה ויהיה מאוד קשה למצוא שחקן שלא יהיה מוכן להיכנס לקיר עבורו. ככל הנראה ימונה למאמן וושינגטון ביממה הקרובה.

ריברה. נחת מהר על הרגליים

ג'ים קלדוול (מאמנה לשעבר של דטרויט) – באחד המהלכים ההזויים של השנים האחרונות, משפחת פורד החליטה לפטר את המאמן היחיד שהצליח בעיר המכוניות ולהביא במקומו את מאט פטרשיה מניו אינגלנד שהשיג בשתי עונות ניצחונות כמו שקלדוול השיג באחת. עדיין נחשב כאחד המאמנים המוערכים בליגה ויכול להיות מושלם לסיטואציה בקליבלנד.

מרווין לואיס (מאמנה לשעבר של סינסנטי) – הנהלת הבנגלס חיכתה שנתיים יותר מידי לפני שפיטרה את לואיס, בעיקר בגלל ההערכה הרבה למהפך שעשה במועדון. הוא עדיין נחשב כמאמן מוביל בקרב הדור הישן והדיווחים מדברים על זה שהוא מתכוון לשוב לזירה ובונה "צוות חלומות". הבעיה עם דיווחים כאלה? הם בד"כ מגיעים מהמאמן לאחר שלא קיבל הצעות קונקרטיות.

הלא צפויים

דייב טואב (מאמן קבוצות מיוחדות, קנזס סיטי) – השם של טואב הוביל הרבה טבלאות הימורים בעשור האחרון, אך הוא נעלם כליל בשנתיים האחרונות. מי שנחשב למאמן הקבוצות המיוחדות הטוב בהיסטוריה של המשחק מסומן כמבוגר מכדי שקבוצה תהמר עליו. אולי ההצלחה של ג'ון הארבו (מאמן קבוצות מיוחדות בעברו) העונה יכולה לפתוח לו שוב את הדלת.

בוב סטופס (מאמן דלאלס רנגיידס מה-XFL) – אחד השמות שהוזכרו הכי הרבה בעשור האחרון, אחרי שהחזיר את אוקלהומה לגדולה. הוא פרש ב-2016, אך אולי החזרה שלו ל-XFL מסמנת שעדיין בוערת בו האש. אם הוא יהיה מועמד, הרבה קבוצות ירצו לראיין אותו.

ליץ'. דברים מוזרים יותר כבר קרו

מייק ליץ' (מאמן אוניברסיטת וושינגטון סטייט) – אבי האייר רייד (המודרני) במכללות, ואחד המוחות המוערכים ביותר בעולם הפוטבול. אומנם לא הגיע להישגים משמעותיים אך אם חניכו קליף קינגסברי עשה את הדרך הזאת בהצלחה, אולי יהיו כאלה שירצו את המקור, כאשר גם ההיסטוריה עם גארנר מינשו לא תעשה לו רע.

ג'ק דל ריו (מאמנה לשעבר של אוקלנד וג'קסונוויל) – לא הצליח יותר מידי בפלורידה, אך החזיר את הריידרס לרלוונטיות. מעט מאוד אנשים קיבלו הזדמנות לחזור בפעם השלישית כמאמן ראשי, כשהסקאלה נעה בין ג'ון פוקס (שיקאגו) לביל פרסלס (הג'טס וקאובויס). היה יכול להיות מושלם בוושינגטון, אך גם קליבלנד היא אופציה לא רעה.

לפוסט הזה יש 20 תגובות

    1. חוק רוני (ע"ש דן רוני, הבעלים לשעבר של פיטסבורג): חייבים לראיין למשרת אימון מועמד שחור (או מיעוט אחר) אחד לפחות

      1. תודה לא מכיר את החוק אבל נראה לי איוולי לגמרי .
        יראיינו שחור שאף אחד לא מעוניין בו מה הטעם ?
        בכלל עושה לי רושם שכל האפליות המתקנות הללו או השיריונים הללו מיותרים ולא מועילים .
        למשל ראו החוק הרוסי בארץ …הורידו אותו ועדיין הישאלים לא מקבלים פחות דק.
        לדעתי בגדול נכון גם לפוליטיקה .

        1. הייתי כותב שטבעי שככה תחשוב…
          בפועל מספר השחורים במשרות אימון עלה משמעותית ולא נראה לי שאיכות האימון נפגעה

          1. חייב להבהיר שלא התכוונתי לומר שום דבר נגד שחורים ואין סיבה שאיכות האמון תיפגע.
            התכוונתי לומר שלהכריח לראיין אדם כלשהו בגלל צבע עורו לא נראה לי וגם זה שאתה מתראיין לא נותן לך עדיין את המשרה (נכון שיש עניין של התרשמות אבל הוא נראה לי מרכיב קטן מאד בוודאי בעולם שבו כולם יודעים הכל על כולם ).

            1. הטענה היא שללא "הפליה מתקנת" (המירכאות הן כי אין פה באמת הפליה) המשרות האלו ימשיכו להינתן לאותו חוג סגור של מאמנים שמכירים את המנהלים שמכירים את הבעלים שמכירים את כולם וכולם מגיעים מאותו חוג חברתי.
              אף אחד לא מכריח אף אחד למנות את מי שלא יהיה למשרת המאמן אבל ברגע שאתה מכניס אוכלוסיות חדשות למעגל השיקולים, אתה יכול רק להרוויח.

    2. מתנצל שלא הרחבתי קודם, אך ההסבר שניתן ע"י תומר מדויק.
      .
      לגבי הנחיצות, החוק הזה הוכיח את עצמו בשנים עברו, כאשר לא מעט מאמנים שחורים (ואחד היספני) קיבלו תפקידים בליגה (באחוזים גבוהים משמעותית מאשר לפני החוק). עם זאת, קשה מאוד לכמת את זה מכיוון שמעט מאוד קבוצות יגידו על המאמן הנוכחי שהוא לא היה הבחירה המקורית שלהם (היחידים שעשו את זה למיטב זכרוני הם הברס עם לאבי סמית').
      .
      השאלה האם עדיין יש לחוק מקום בליגה עולה לא מעט בשנים האחרונות, בעיקר כאשר אנחנו רואים ראיונות שמתבצעים רק למראית עין (הדוגמה הבולטת: אוקלנד שסגרו עם גרודן הרבה לפני סיום העונה ו"ראיינו" עוזר מאמן שחור מהצוות שלהם למשרה כאשר שני הצדדים ידעו שזה מכור מראש).
      עם זאת, דווקא לאנשים דוגמת ביאנמי, לפטוויץ או סאלח, שנתפסים כ"צעירים מידי" ויכולים להרשים מאוד בראיון ולקבל את התפקיד, החוק הזה עושה שירות טוב מאוד.
      .
      נתון נוסף לגבי חוק רוני שרלוונטי לשיח – מרבית המיעוטים מאמנים הגנה (גם הפעם הבכירים שבהם – קולדוול וריברה – מתמחים בצד ההגנתי), מה שגורם ללא מעט קבוצות לוותר עליהם מראש בגלל האופנה של מאמנים התקפיים. ביאנמי ולפטוויץ' הם היוצאים מהכלל.

  1. מיד אחרי משחק הגמר נגד LSU, הדפנסיב קואורדינטור של קלמסון, ברנט וונבלס, יקבל הצעות בלי סוף מה-NFL ןהמכללות. אבל איתו ישנן שלוש בעיות:
    1)הוא עוזר המאמן היקר ביותר בפוטבול, מכללות או מקצוענים (1.9 מיליון לעונה, ויש לו עוד 3 שנים בחוזה)
    2) הוא המאמן הבטוח ביותר לקבל את קלמסון אחרי שהמאמן הראשי דבו סוויני יילך למקצוענים.
    3) דבו סוויני , מאמנה הווינר הזה של קלמסון, הוא המאמן המרוויח ביותר בעולם הפוטבול, מכללות או מקצוענים, עם משכורת של 9.3 מיליון לעונה (עבר את דיק סבאן מאלבאמה). כן, המאמן של קלמסון הקטנה יחסית והנחבאת אל הכלים לצד החוף המהמם של אגם הארטוול עם וילה על הגבעה הנשקפת מעל האגם ולצד ה-DECK עוגנת יאכטה חמודה (לא גדולה במיוחד; הייתי דג לא רחוק משם והייתי אומר שהיא באורך 36', או בערך 10 מטרים) שהוא יכול להגיע איתה לאוקיאנוס תוך 35-40 דקות הייתי אומר).
    מה יש לו לעבור ל-NFL כל זמן שהוא קוטף אליפויות מכללות (או מגיע לגמר) כל שנה? הרפובליקנים כבר רצים אחריו שירוץ למשרת מושל דרום קרולינה.
    אבל אני מרגיש שייקרו בקלמסון כמה דברים מדהימים אם היא לוקחת שוב את אליפות המכללות. אני עדיין קשור אליה חלקית כיועץ ב-STATISTICAL DESIGN כשזקוקים ליועץ (אני פרי לנסר ומשלמים לי לפי הג'וב) וכמובן שאני עדיין מרגיש 'שייך'.

    1. דבו סוויני בחיים לא יעבור לאמן ב NFL בדיוק כמו אורבן מאייר שבחיים לא יגיע ל NFL , שני המאמנים האלה התכונה החזקה שלהם זה ריקרוטינג , זה לא רלוונטי ל NFL , אין שום דבר מיוחד במה שהם עושים בצד ההגנתי או ההתקפי בניגוד לניק סייבן שנחשב למתאם הגנה מצוין עוד כשהיה ב NFL.
      הדבר היחיד שדבו סוויני יעשה זה לעבור להיות המאמן של אלבאמה אחרי שסייבן יפרוש.

      סוויני הוא כמובן לא המאמן המרוויח יותר ג'ון גרודן והרמאי מניו אינגלנד מרוויחים יותר ממנו.
      באופן אישי אני חושב שלקלמסון אין סיכוי כי LSU הרבה יותר חזקים לדעתי , יהיה לקלמסון מאד קשה לעצור את גו' בורו ואת הרסיברים המצוינים של LSU , בורו הולך להיות הבחירה הראשונה בדראפט ושני הרסיברים שלו הולכים להיות סיבוב ראשון בדראפט

    2. המאמן שמרוויח הכי הרבה בעולם המכללות, אבל לא מוכן שהשחקנים שלו יקבלו קפה בחינם בקפטריה של האוניברסיטה. הייתי לוקח במקומו מאמן כמו אד ארג'ורן, לינקול ריילי, פט פיצ'ג'ראלד או סקוט פרוסט (נברסקה) בכל יום בשבוע.

  2. תיקון קטן , מאט רול התראיין לג'טס בשנה שעברה וקיבל את התפקיד , אך הג'טס התנו את קבלת התפקיד בכך שה GM יבחר בשבילו את עוזרי המאמנים , משהו טיפשי ומטומטם שבחיים לא קורה , רול סירב כמובן וויתר על התפקיד.

      1. אני לא חושב שהוא רוצה להיות מאמן תחת ג'ון דורסי או גטלמן , שניהם אוהבים יס מן ורול ממש לא זה , לרול יש גם בעיה שהוא מאד דתי ודוחף את האמונה הנוצרית שלו מאד , בקולג' במיוחד במדינה כמו טקסס אבל ב NFL זה לא עובד והוא יקבל הרבה ביקורת על זה במיוחד בניו יורק.

        המאמן לדעתי שהולך להפתיע ברמת הקולג' פוטבול זה ג'ו בריידי מ LSU , לא אתפלא אם הוא יקבל ראיונות

  3. הייתי גם מוסיף את קווין סטפנסקי, מתאם ההתקפה של הויקינגס, שאחרי 12 שנים במועדון, קיבל את משרת המתאם בדיוק לפני שנה, ובגיל 36 מנהל ערמה של מפלצות אגו לאחת מקבוצות ההתקפה המלהיבות בליגה..

    1. יש עוד מועמדים שלא נכנסו לפה, בעיקר בגלל שהם לא "שמות חמים" וכנראה לא יזכו להרבה התעניינות בסבב הקרוב (בעיקר פט פיצ'ג'ראלד מנורת'ווסטרן וג'ון דה-פיליפו מג'קסונוויל שהיו בעבר מועמדים בכירים מאוד). זה לא אומר שבשנה הבאה הם לא יהיו בראש הרשימה.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט